פרק מא
א הֵן-תּוֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה הֲגַם אֶל-מַרְאָיו יֻטָל:
ב לֹא-אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ וּמִי הוּא לְפָנַי יִתְיַצָּב:
ג מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כָּל-הַשָּׁמַיִם לִי-הוּא:
ד (לֹא ) [לוֹ-אַחֲרִישׁ] בַּדָּיו וּדְבַר-גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ:
ה מִי-גִלָּה פְּנֵי לְבוּשׁוֹ בְּכֶפֶל רִסְנוֹ מִי יָבוֹא:
ו דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה:
ז גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר:
ח אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא-יָבוֹא בֵינֵיהֶם:
ט אִישׁ-בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ:
י עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי-שָׁחַר:
יא מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ:
יב מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן:
יג נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא:
יד בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה:
טו מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ יָצוּק עָלָיו בַּל-יִמּוֹט:
טז לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ-אָבֶן וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית:
יז מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵילִים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ:
יח מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה:
יט יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה:
כ לֹא-יַבְרִיחֶנּוּ בֶן-קָשֶׁת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ-לוֹ אַבְנֵי-קָלַע:
כא כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן:
כב תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי-טִיט:
כג יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה:
כד אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה:
כה אֵין-עַל-עָפָר מָשְׁלוֹ הֶעָשׂוּ לִבְלִי-חָת:
כו אֵת-כָּל-גָּבֹהַּ יִרְאֶה הוּא מֶלֶךְ עַל-כָּל-בְּנֵי-שָׁחַץ:

[מא, א]
אל מַרְאָיו יוטל -
כשיראה האדם ענייני זה הדג, יוטל ויושלך לרוב הפחד.

[מא, ב]
לא אכזר כי יְעוּרֶנוּ -
לא ימצא אכזר וחזק שיוכל לעורר אותו ולהניעו ממקומו.

[מא, ג]
וַאֲשַׁלֵּם -
ואשלים לעשות מה שנשאר שלא עשהו הקודם לי.

[מא, ד]
בדיו -
כחתיו וגבורותיו. או יהיה הרצון בזה איבריו, כי האיברים בבעלי חיים הם כמו הבדים באילן.
וחין ערכו -
כמו וחן ערכו, והרצון בו ויופי סידורו אשר באיבריו ויצירתו.

[מא, ה]
רסנו -
הוא הרסן שמשימין בפי הבהמה להנהיג אותה באשר ירצו.

[מא, ז]
גאוה אפיקי מָגִנִּים -
המשיל הקשקשים למגינים לגדלם ואמר: אפיקי להורות על חזקם והרצון באפיקי חזקים, ואמר גאוה להורות על גבהם ועבים.
סגור חותם צר -
אמר שהקשקשים מדובקים וסגורים וחתומים בבשר זה הדג חותם צר, בדרך שלא יבא רוח ביניהם.

[מא, י]
עֲטִישֹּתָיו -
הוא מענין עטוש.
כְּעַפְעַפֵּי שחר -
הוא המקום מהאופק שיזרח ממנו השמש, שהוא מאיר טרם זרוח השמש, כמו שעה וחומש שעה.

[מא, יא]
לפידים -
לפידי אש.
כִּידוֹדֵי אש -
ניצוצי אש.
יתמלטו -
יצאו ויולדו ממנו מגזרת והמליטה זכר.

[מא, יב]
כדוד נפוח -
כסיר רותח.
ואגמון -
הוא דוד גדולה.

[מא, יג]
נפשו -
נשימתו.
תלהט - תבעיר ותלהב מגזרת ולהט אותם.

[מ, יד]
תָּדוּץ -
מענין שמחה.
דְּאָבָה -
כמו דאגה.

[מא, טו]
מַפְּלֵי בשרו -
הם חלקי הבשר הנופלים ונפרדים קצתם מקצתם בשאר הדגים. ואמר עליהם שהם דבקים בו.
יָצוּק -
מגזרת והיית מוצק ועניינו חזק.

[מא, טז]
כפלח תחתית -
הוא האבן השפל משני אבני הריחיים, או יהיה פלח תחתית החלק מהאבן שהוא אצל המרכז, כי הוא ראוי שיהיה יותר חזק שבאבנים.

[מא, יז]
מִשֵּׂתוֹ -
מרוממותו ותקפו.
יגורו אילים - ייראו חזקים.
משברים יתחטאו -
ממשברי לב שישיגום בסבת הפחד יתנקו דרך נקביהם לעשות צואתם ומימי רגליהם.

[מא, יח]
משיגהו -
המשיג אותו.
בלי תקום -
בלי תעמוד ותתקיים, כי לחזקו תשבר החרב כשיחשבו להכות בו.
חנית מסע וְשִׁרְיָה -
הם כלי זיין, ואמר שאם יכוהו באי זה שיהיה מהם לא יתקיים החרב ולא יזיקהו.

[מא, יט]
נחושה -
הוא הברזל החזק אצי"ר בלע"ז.

[מא, כ]
בן קָשֶׁת -
הוא החץ.
קָלַע -
הוא כלי כמו חגורה שמשליכין בו אבנים פרונד"א בלע"ז.

[מא, כא]
תותח -
אמרו בו שהוא כלי בעל יתידות מחודדות שצדין בו הדגים, ועל שהכלי אחד מצד אחד ורבים מצד אחר, אמר נחשבו. והנכון שתותח הוא הכלי הגדול שמשליכין בו האבנים הגדולות להפיל החומות והבניינים החזקים, ויהיה הענין בזה שכקש נחשבו לו אבני תותח.
לרעש כידון -
הוא קול תנועת הרומח כשמנענעין אותו להכות בו.

[מא, כב]
חַדּוּדֵי חָרֶש -
סלעים חריפים דומים לחרשים חריפים ליבשם, והנה ישכב עליהם ולא ירגיש בהם. יִרְפַּד - יציע וישכב עליו.
חרוץ - הוא דבר חד וכורת.

[מא, כג]
מצולה -
מן ירדו במצולות.
כמרקחה -
כסיר שיעשו בו המרקחת שהוא רותח.

[מא, כד]
יחשוב תהום לשיבה -
הנה הרואה יחשוב תהום לאיש שיבה מחוזק הלובן למיעוט המים הנשארים שם, כי רבוי המים ישימו אותם קודרים.

[מא, כה]
מָשְׁלוֹ -
מענין משל ודמיון, או יהיה מענין ממשלה.
הֱעָשׂוּ - אשר עשו.
לבלי חת - לבלי חתת ומורא, רצה לומר שלא יירא משום דבר.

[מא, כו]
שָחַץ -
גובה וחוזק.

ביאור דברי המענה: (פרקים מ-מא)
ענה השם את איוב בנבואה כאשר ראה שהוא מחזיק עדיין בדעתו, ואמר: אזר נא כגבר חלציך והתבונן להשיב על דברי, אשאלך הודיעני, האף תפר המשפט אשר סדרתי אותו בתכלית היושר, ותרשיעני ליחס לי ליאות, או עול למען תצדק, ותאמר שכבר נענשת על לא חמס בכפיך?!
האם כח כאל לך ובקול חזק כמוהו תוכל להרעים, עד שתוכל להשיג ענין כחו, ותאמר שיש לו ליאות וקצור?
הלא הכח נאמר בשיתוף השם לבד בך ובשם יתברך, ולזה לא תוכל להשיג כח השם וגבורתו, אם לך כח דומה לכח השם יתברך, לבש גאה גאון וגובה כמו הענין בשם יתברך שהוא הגבוה במוחלט, לפי שאין גבוה כמוהו, אבל כל שאר הנמצאות שפלות ממנו, וכחם נאצל מכחו, ולזה לא יהיה יחס בין כח שאר הנמצאים וכח השם יתברך, לפי שכח השם יתברך הוא לו מעצמותו, וכח שאר הנמצאים הוא להם מזולתם.
ולבש הוד והדר
שיהיה בפעולותיך תכלית היופי וההדר כמו הענין בפעולות השם יתברך, וזה כי ליתרון כחו, לא קצר מהמציא כל נמצא ביותר שלם שבפנים, הפץ עברות אפך ופזר אותם בדרך שתשפיל כל גאה כמו שאני עושה.
ואולם אמר זה, כי לא יתכן בפועל השלם שיעשה רע, ולולי זה הסידור אשר התחייב ממנו רע מה במקרה, לא היה מגיע העונש לאנשי הגאוה והרשע בעניינים הגופיים, אשר בו תועלת נפלא ליסר האנשים ולהצילם מרעת הרשעים, רצה לומר שלא יזיקום, וכבר יחס זה העונש לאנשי הרשע והגאוה לבד, כי כבר התבאר במה שקדם, שאין הצדיקים ניזוקים ברעות ההם, כאשר ירדפו בצדק כפי הראוי, ראה כל גאה והכניע אותו כמו שאני עושה באמצעות זה הסידור, ושבר וכתת הרשעים במקומם והמיתם יחד, כמו שאני עושה בקצת העתים, עד שתהפך עליהם הארץ ויטמנו יחד בעפר, וזה אם מצד המערכת, אם מצד ההשגחה להציל הצדיקים מידם.

והנה אם תוכל לעשות כמו אלו המעשים, גם אני אודה לך שתוכל לעשות להציל מכל רע האנשים יראי השם, ולמנוע טוב מהרשעים, ושמי שלא יסדר בזה האופן המציאות, תוכל אז ליחס לו עול או ליאות וקיצור, להיות מתבאר אצלך שהוא אפשרי מצד כחך זה, אבל מה תדמה כחך לכחו שתוכל לשפוט, אם היה אפשר שיהיה בכאן שלימות יותר במעשה?

הנה יגיע מעוצם כחי, שכבר עשיתי חיה אחת שמה בהמות והיא בתכלית הכח, והיא אוכלת עשב כבקר, וימצא לה כח גם במקומות אשר הם חלושים בשאר הבעלי חיים, עד שבמתניו ימצא לו כח, וכחו ימצא גם בטבור בטנו, יניע זנבו בחפזה, והוא בתכלית הגובה והגודל כמו ארז, גידי ביציו ישורגו ויסתבכו מרב גדלם, עצמיו הם חזקים כמו חתיכות נחושה, הוא מבחר דרכי אל בבריאותיו, אלה לחוזק ותוקף מי שעשהו לבד, יוכל לנצחו לא זולתו מרוב כחו וגבורתו.

הנה ההרים יצמיחו בעבורו יבול והוא נזון ממנו בזולת עבודה אנושית, וכל חית השדה ישחקו שם ולא ייראו ממנו כי אינו טורף, התחשוב שיכול לשכב תחת האילנות ובסתר קנה ובביצה אשר הקנה גדל שם, האם יסכוהו אילנות להיות לו לצל, האם יקיפוהו ערבי נחל עד שיהיה צלם מגן לו? הנה זה בלתי אפשר, כי לגדלו בשתותו בנהר יעשקהו שלא ימהר לרוץ כבראשונה לרוב חסרון מימיו יבטח כי יכניס כל הירדן אל פיהו עם גודל הנהר ההוא, ידמה בעיניו שיקח כל הנהר ההוא עד שישפיל אפו לתחתית הנהר בשתותו, ויגע במוקשים אשר שם.

והנה אמר זה על צד הפלגה וגוזמא להורות על גדלו, וספר זאת הבריאה הנפלאה להורות על שלא יקצר השם יתברך מהגיע הטוב כפי מה שאפשר בבריאה בריאה, וזה, כי גם באיברים החלושים בטבע הטוב מהבעלי חיים סדרתי כח וגבורה בבעלי חיים, אשר אפשר בו זה, וסדרתי לו מזונו ושמירתו מהאויר המקיף, ואם לא ימצא לו מגן מהאילנות, לפי שכבר שמתי בו כח חזק עד שלא יתפעל מהאויר המקיף, ולזה הוא מבואר שלא תהיה עלי טענה שימצא מההצלחה לרשעים, עד שישמרו מהרע בעת בואו לאחרים כמו שטען איוב, באמרו: כי ליום איד יחשך רע. וזה, כי עיקר הכוונה האלהית היא, להטיב לכל נמצא כפי מה שאפשר, ואם היה אפשר לו שישמור האדם מכל רע, לא היה מקצר מזה. והנה הרשע כשישמר מהרע הוא מצד המערכה לבד, ואולם הצדיק ישמר בעצמותו, וזהו ההבדל בין שמירת הרשע מהרעות ובין שמירת הצדיק מהם.

התוכל למשוך לויתן ברשת כמו הענין בשאר הדגים?
ואם בחבל אשר תשקיע בים לצוד תוכל למשוך אותו בשיסתבך החוח שבראש החבל בלשונו?
התוכל לשים אגמון באפו
ללכדו ותנקוב לחייו בחוח בדרך שתקחנו?
הירבה אליך תחנונים להיותך מושל עליו, ואם ידבר אליך רכות, היכרות ברית עמך ותקחנו לעבד עולם?
התשחק בו כמו
שישחק האדם עם הצפור, ותקשרנו לנערותיך להשתעשע בו, כמו שישתעשעו בקצת העופות?
האם יסעדו יחד בעבורו הסוחרים ויחלקוהו ביניהם?
התכרות עורו בחרב שכורתים הדייגים עורות הדגים, ואם תכרות ראשו בחרב שכורתים ראש שאר הדגים?
הנה אם תרצה לשים עליו כפיך לצודו, לא תוסיף לזכור מלחמה, כי הוא בלי ספק ימיתך.

הן תקותו נכזבה ממי שירצה לצוד אותו, כי גם אל מראה זה הדג לגדלו תגיע אליו יראה וחרדה עד שיושלך ויוטל לארץ, ולא תשאר בו נשמה מרוב החרדה. לא ימצא אכזר וחזק בעולם שיוכל לעורר אותו ולהלחם בו, ואם הענין כן בזאת הבריאה אשר במים, ששם הבעלי חיים היותר חסרים כמו שהתבאר בספר בעלי חיים, מי הוא שיתיצב לפני ויהיה לו כח ככחי?!
הלא זה ממה שיורה שלא קצרתי מהמציא טוב כפי מה שאפשר בנברא נברא.
מי הוא שהקדימני לעשות קצת הנבראות ואשלים אני לבראות השאר, עד שתוכל לומר שאף על פי שקצתם הם בתכלית מהשלמות, הנה בקצתם ימצא חסרון, לפי שהם משני פועלים מתחלפים.

הנה באמת הם כולם מפועל אחד, כי תחת כל השמים לי הוא, ולזה יתחייב שיהיה השלמות נמשך בכל פעולותי, כמו שהוא באלו הנבראים אלא שאתה לא תשער. הנה לא אחריש מהזכיר אופן הפליאה באברי זה הבעלי חיים וחלקיו, ודבר גבורותיו ויופי הסדר אשר ביצירתו.
מי גלה פני לבוש זה הדג להפשיט אותו ממנו, מי יבוא בכפל רסנו לפתוח פיו, מי הוא אשר יפתח דלתי פניו?

הלא סביבות שיניו יטילו אימה נפלאה על האדם, הנה קשקשותיו הם בתכלית העובי והחוזק כמו המגינים, יסגרו אחד באחד חותם צר עד שרוח לא יבא ביניהם להתדבקם אחד באחד. מעטישותיו תבער ותדלק אש ליתרון חומו. כאילו אש יצא מקרבו ועיניו הם מאירים כעפעפי שחר. מפיו יצאו לפידי אש ליתרון חומו ויתמלטו ממנו כידודי אש, הלא מנחיריו יצא עשן ליתרון הבישול הנעשה בפנימי גופו, ככלי הבישול כמו שיצא עשן מדוד רותח, ואגמון נשימתו תלהיב גחלים ותבעירם, ויצא מפיו להב מחוזק החום.

בצוארו אשר הוא חלוש בשאר הבעלי חיים לצורך הנעתם אותו, שם ילין עוז וכח חזק, לפניו תתהפך דאבה לשמחה, כי אין דאבה לפניו, ולא ימצא דבר שיכאיבהו ויצערהו. חלקי בשרו הנפרדים קצת הפרד בשאר הדגים הם חזקים ודבקים, שבשרו הוא חזק עליו, בדרך שלא ימוט ולא יומר מצב חלקי בשרו מקצת. לבו הוא חזק כמו אבן, והוא חזק כמו האבן השפל משני אבני הריחיים, שהוא היותר חזק. מאימתו ורוממותו יראו חזקים, ממשברי לב שיגיעום מיראתם ממנו, יתנקו דרך נקביהם כמנהג המופחדים פחד חזק, כי הפחד מדרכו שיעשה מה לחולשת הכח המתחזק, אז מי שישיגהו חרב להכותו בו לא תקום, כי הוא יותר חזק מהחרב, ולזה לא יזיקוהו לא חנית ולא מסע ולא שריה.

או יהיה הרצון בזה, שמי שישיגהו חרב להלחם בו, לא תקום לו זה החרב להצילו, ולא חנית ולא מסע ולא שריה. הנה הוא יחשוב לתבן ברזל, ויחשוב נחושה לעץ רקבון, מרוב תקפו וקושי הפעלותו מהחרב. לא יבריחנו חץ, כי לא יוכל להזיק אותו, ואבני קלע נחשבו לו כקש. אבני תותח נחשבו לו כקש, וילעג לרעש הרומח כשמנענעין אותו להכותו. תחתיו סלעים חריפים וחותכים, והוא ישכב עליהם עם גודלו, ולא יזיקוהו לחוזק עורו, יציע תחתיו דבר כורת חד אצל הטיט אשר הוא רך, ועם כל זה לא יוזק בו. ואולם אמר שהוא אצל טיט, כי אילו היה אצל דבר קשה לא היה פלא אם לא יוזק בו, כי הדבר ההוא הקשה ישמרהו.

ירתיח כסיר מצולות הים,
וירתיח הים כרתוח הסיר המרקחה, בהתנועעו בים ישאר מקום פנוי אחריו, עד שיראה תחתית הים. הנה הרואה תהום אחר עבור לויתן בו, יחשבוהו לאיש שיבה מרוב הלובן, בסיבת מיעוט המים הנשארים שם. אין על עפר מי שידמה לו, אשר עשו אותו בבריאתו באופן שלא יחת משום דבר, יכאיבהו כמו הענין בלויתן, את כל גבוה ותקיף יראה, יבזה, והוא מושל על כל הבריות הגדולות אשר בים.

ואולם אמר זה, להמצא שם בריאות נפלאות בגודל וחוזק. ואפשר שיהיה הרצון בזה, ואיך תאמר שאין על עפר שולטנות השם יתברך והשגחתו, כי הוא עזבם אל המערכת, אבל הבריאות אשר עשה באופן שלא יחתו משום מקרה והם הגרמים השמימיים, בהם ימשול וישגיחם וינהיגם, ויראה כל גבוה מהנמצאות כמו עולם הגלגלים, ועולם השכלים הנפרדים, והוא מלך ומושל על כל בני הגובה, לא על אלו הנבראות השפלות. הלא זה שספרתי מענין אלו הנבראות יורה על השלימות באלו הפעולות, ושהוא ראוי שלא ייחס לפועלם ליאות וקיצור, כמו שעשית אתה.

והכלל העולה מהדברים הוא: שהשם יתברך יוכיח איוב על מה שהיה מיחס מהעול לשם יתברך באלו הטובות המגיעות לרשעים, והיה מסיר המשפט והיושר ממה שיגיע מהשם יתברך לאישי האדם מהטובות והרעות, להצדיק עצמו מהרעות שהגיעוהו, רצה לומר שהוא היה אומר, שהשם יתברך עזב אישי האדם אל הסידור אשר מהגרמים השמימיים, ויגיעו אליהם מהם רעות או טובות, לפי הוראתם בעת הלידה, ולא יצילם מהרע עשיית הטוב והיושר, ולא ימנע מהם הטוב עשותם הרשע והעול. ואמר אליו איך תוכל לדעת שיעור כחי וגבורתי עד שיתייחס לי ליאות וקיצור, במה שהמצאתי מאלו העניינים על מה שהם עליו, האם כחך ככחי עד שתוכל לשפוט על כחי שיש בו ליאות וקיצור?!

הלא הכח והגבורה נאמר באדם ובשם יתברך בשתוף השם לבד, כמו שהתבאר במה שקדם מדברינו בזה המענה. ובהיות הענין כן, אי אפשר שתהיה ידועה אליך גבורתי, עד שתשפוט עליה שיש בה ליאות וקיצור. הלא הגיע מגבורתי עד שעם היות כוונתי תמיד עשיית הטוב. הנה ימשך ממה שסדרתי מזה רע מה במקרה, והוא כמו מכוון ממני להגיע העונש לרשעים, עד שימצא השלימות בפעולותי בכל הפנים שאפשר. וזה ממה שיורה על שאין בפעולותי ליאות וקיצור כמו שאתה אומר.
ועוד, שכבר הגיע רע לרשעים בלתי מחוייב להם מצד המערכת להשגחתי בצדיקים, כדי שלא יוזקו בהם, עד שכבר אמית יחד מספר רב מהרשעים כמו שספר אליהוא. ואיך תוכל לצייר כחי וגבורתי?!

והנה תמצא מהבעלי חיים אשר עשיתי מה שהם בתכלית הכח, ואשגיח בהם להמציא להם מזונם ולהמציא להם דברים שומרים אותם כפי מה שאפשר, עד שקצתם לא יזיקם שום מזיק באופן מהאופנים כמו שיספר מלויתן, וזה ממה שיורה על יתרון כחי וגבורתי, ושלא אקצר מהמציא בנמצא נמצא מה שאפשר בו מהטוב, לפי הכנת החומר. ולא היה אפשר באדם שימצאו בו איברים שומרים אותו מכל היזק מזיק כמו הענין בלויתן, לא הייתי מקצר מזה, אבל למה שהיה זה בלתי אפשר, הוכנה לו שמירה מצד המערכת, ולזה אם ישמר בעת מה הרשע מהרע הבא לזולתו, לא תהיה מזה טענה עלי. וזה שאם היה אפשר שישמרו ממנו כל האנשים, לא הייתי מקצר בזה.

והנה שמתי כלי באנשים אשר אינם נשמרים מזה הרע מצד המערכת להצילם ממנו, והוא השכל, כי בו יהיו נשמרים, אם ידבקו בשכל הפועל כפי מה שאפשר.


הפרק הבא    הפרק הקודם