רשי, ישעיהו פרק כז


פרק כז, א
על לויתן נחש בריח וגו'. תרגם יונתן: על מלכא דאתרברב כפרעה מלכא קדמאה ועל מלכא דאתגאי כסנחריב מלכא תנינא, בריח לשון פשוט כבריח הזה לפי שהוא ראשון. עקלתון. לשון כפול לפי שהוא שני ואומר אני לפי שאלו שלש אומות חשובות מצרים ואשור ואדום, לכך אמר על אלו כמו שאמר בסוף הענין ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, וע"ש שנמשלו עכו"ם ומזלות כנחשים הנושכים. לויתן נחש בריח. הוא מצרים. לויתן נחש עקלתון. הוא אשור. והרג את התנין אשר בים. היא יושבת בלב ימים, וכן כתיים קרויים איי הים והן עכו"ם.

פרק כז, ב

ביום ההוא. בעת הגאולה ישירו לישראל זו היא כרם חמר הוציאה יינה הטוב, חמר ויונו"ש בלע"ז.

פרק כז, ג

אני ה' נוצרה. בעת הגלות. לרגעים אשקנה. מעט מעט אני משקה אותה כוס פורענות הבאה עליה, פן אפקד עליה בבת אחת ואכלנה לכך לילה ויום אני מתבונן בה, ויונתן תירגם: אם לא שאני פוקד עליהם עונות שהם מרגילים לפני לילה ויום הייתי מגין עליהם.

פרק כז, ד

חמה אין לי. אין לי פה להגביר חמתי על העכו"ם לפי שאף ישראל חוטאין ומדת הדין מקטרגת. מי יתנני שמיר שית במלחמה. בבני מלחמתי והוא ישמעאל מי יתנני ואוכל לפקוד עליהם ולא תוכל מדת הדין למחות שישובו ישראל בתשובה, והיא נותנת אותי שמיר ושית בבני מלחמה אפסע פסיעה על מדת הדין ואפקוד עליהם אף יתרון ונוספות על עונם ואציתם יחד, כן תרגם יונתן על האומות, ורז"ל פירשו על ישראל והוא מוסב על הכרם חמה אין לי בכל הכעסים שהכעסני הכרם הזאת לא אוכל לשפוך חמתי לבערה, מפני השבועה שנשבעתי לאבותיהם מי יתנני כימים שעברו לולי השבועה הייתי שמיר ושית ופושע בכרם ואציתנה יחד.

פרק כז, ה

או יחזק במעוזי. או לשון אם כמו או נודע כי שור נגח הוא (שמות כא) או יחזיק עמי במעוזי שלא יבקש מעוז אלא מעוזי, אז יעשה שלום לי להניח דעתי ואפי שמתקשקשת בי על שאיני נוקם בצרי ואנקם בהם. שלום יעשה לי. ממדת הדין שלא יוכל לקטרג ולומר מה נשתנו אלו מאלו.

פרק כז, ו

הבאים ישרש יעקב. הלא ידעתם מה עשיתי בראשונה הבאים למצרים, אשר השריש יעקב צצו ופרחו שם עד אשר מלאו פני תבל תנובה.

פרק כז, ז

הכמכת מכהו הכהו. הראיתם בגבורתי שכמכת המכה יעקב הכיתיו הם טבעום במים ואני טבעתים במים, יש תמיהות שהם מתקיימות כגון זו וכגון (שמואל א ב') הנגלה נגלתי אל בית אביך (יחזקאל ח), הרואה אתה מה המה עושים. אם כהרג. ישראל שהיו הרוגין של פרעה הורג פרעה ועמו.

פרק כז, ח

בסאסאה. באותה מדה. בשלחה תריבנה. כששילחה מצרים את ישראל תריבנה המדה בסאה שלה. הגה ברוחו הקשה. הגה דבר בדבורו הקשה. ביום קדים ביום ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה (שמות יד).

פרק כז, ט

לכן. גם עתה בזאת היה מתכפר עון יעקב לזכות להגאל כמאז. וזה כל פרי. הטוב לו להסיר חטאתו, אם ישים כל אבני מזבחות במותיו כאבני גיר מנופצות מדוקדקות, וכן (תהלים קלז) ונפץ את עולליך וכן (ירמיה יג) ונפצתים איש אל אחיו, גיר מין צבע הוא. לא יקומו אשרים וחמנים. למען לא יקימו להם עכו"ם.

פרק כז, י

כי עיר בצורה בדד. כי בעשותם זאת עיר בצורה של ישמעאל תהיה בדד והנוה יהיה משולח ונעזב כמדבר. שם ירעה עגל. אפרים ירשנו שקרוי עגל, שנאמר (ירמיה לא) כעגל לא לומד. וכלה סעיפיה. ענפיה.

פרק כז, יא

ביבש קצירה. קצירי שרשיה כמו תשלח קצירה (תהלים פ) ועשה קציר (איוב יד) כלומר כשתכלה זכות מעט שכיבד את אביו אז תשברנה סעיפיה. נשים באות מאירות אותה. עם חלש כנשים ידליקום כך תרגם יונתן. מאירות כמו (מלאכי א) ולא תאירו מזבחי חנם וכן פתר דונש מחמת שהעצים יהיו יבשים יהיו נוחים להדליק אבל מנחם פתר מלקטות כמו אריתי מורי (שיר השירים ה) וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ), השיב לו דונש והלא כתיב ביבש קצירה ובענפים יבשים אין מלקטין פרי, וכן רבותינו שאסרו לקבל מהן צדקה מפני הטעם הזה שאמרו בבא בתרא פ"א (דף י') לית ליה ביבש קצירה תשברנה.

פרק כז, יב

יחבט ה'. תרגם יונתן: יתרמון קטילין ואני אומר ב' לשונות הללו חיבוט ולקיטה נופלין זה על זה כחובט זיתיו וחוזר ומלקטן ואחרים מלקטין אותן מן הארץ כך הקב"ה יתחיל האסיפה כמו שנאמר יתקע בשופר גדול. משבולת הנהר. הם האובדים בארץ אשור. עד נחל מצרים. הם הנדחים בארץ מצרים. הנהר. פרת, הם בני אשור היושבים על פרת. עד נחל מצרים. הם יושבי מצרים יחבוט אותם כחובט זיתים. ואתם תלוקטו. מן הגליות. לאחד אחד. המוצא אחד מכם יביאהו מנחה.

פרק כז, יג

האובדים בארץ אשור. לפי שנפוצו בארץ רחוקה לפנים מן הנהר סמבטיון קראם אובדים.

הפרק הבא    הפרק הקודם