רשי, ירמיהו פרק כח



פרק כח, א

ויהי בשנה ההיא. כשהגיע אותו הזמן שהשליט נבוכדנצר את צדקיהו על חמשת מלכים, שהיה ירמיה אומר שליחותו ומשלח המוסרות והמוטות אל המלכים ביד מלאכיהם. בראשית ממלכת צדקיה. בתחלה שהשליטו על חמשת המלכים ואי אפשר לומר בתחלת מלכותו שהרי נאמר בשנה הרביעית, אותה שנה ירד להקביל את פני נבוכדנצר בבבל ושריה שר המנוחה עמו וכמו שנאמר בסוף הספר והשליטו על המלכים. אמר אלי וגו'. אמרו רבותינו מי הטעה את חנניה, שמע שהיה ירמיה מתנבא בשוק העליון הנני שובר את קשת עילם (לקמן מט) ונבואה זו בסוף הספר נאמרה בראשית ממלכת צדקיהו כמו שמפורש שם, ולפי שעילם סמוכה לבבל עמד הוא בשוק התחתון ודרש ודן קל וחומר, ומה עילם שלא באה אלא לעזור את הכשדים וכו' כמה שהיא בסנהדרין.

פרק כח, ו

יעשה. פאצ"א בלע"ז. יקם. לשון תפלה (של"ש שטי"ן אלו ע"ד והביא"ו לבי"ת הכל"א לשון אחר סדר"ן הר"ב המחב"ר). אמן כן יעשה וגו'. בעלי אגדה אומרים כך אמר לו, הלואי ויתקיימו דבריך אני משתכר ואתה נפסד אני כהן ואוכל קדשי שמים, אם יעמוד הבית בבניינו ואתה גבעוני כדכתיב כאן אשר מגבעון ותהיה לי עבד חוטב עצים ושואב מים, ומורה צדק שלא פירש נקיט ליה טעם רבותינו שלמדו מכאן, כל המחניף לרשע סוף נופל בידו או ביד בנו או ביד בן בנו, שכן יראייה בן שלמיה בן חנניה תפשו לבסוף והביאו לבית הכלא.

פרק כח, ז

אך שמע נא וגו'. עד הנביא אשר ינבא לשלום, אמר אני מתנבא פורעניות, אם לא יבא איני שקרן, הקב"ה נחם על הרעה אבל הנביא אשר ינבא לשלום וגו' בבא דבר הנביא יודע וגו', אבל אם לא יבא דברו שקרן הוא, שנאמר לא איש אל ויכזב וגו' (במדבר כג) כך דרש רבי תנחומא.

פרק כח, יד

את חית השדה נתתי לו. שרכב על ארי וקשר תנין בראשו.

פרק כח, טז

השנה אתה מת. ובשנה הבאה תקבר.

פרק כח, יז

בשנה ההיא בחדש השביעי. והלא אין חדש שביעי מן השנה אלא מת ערב ר"ה וצוה לבניו שיקברוהו לאחר ר"ה ולא קודם ויעלימו את מיתתו אותו היום כדי לעשות נבואת ירמיה שקר.

הפרק הבא    הפרק הקודם