רשי, איוב פרק לו



פרק לו, א

ויוסף אליהוא.
ראיתי בטעמי רבי משה הדרשן שלפיכך אמר ג' מענות כנגד ג' ריעי איוב וזה רביעי לפיכך נקרא תוספת.

פרק לו, ב

כתר לי זעיר ואחוך.
כולו לשון ארמי הוא הוחל לי מעט ואגידך, כתר לשון הוחל כאשר תירגם יונתן ולתורתו איים ייחלו (ישעיה מב) יכתרון. לאלוה. לבאים במקומו.

פרק לו, ד

תמים דעות עמך.
הנה אתחיל עתה לדבר עמך שאתה סבור שדעתך שלימה.

פרק לו, ה

הן אל כביר.
בחכמה וברחמים. ולא ימאס. עני. כביר כח לב. הוא להתנקם לפיכך לא יחיה רשע.

פרק לו, ז

לא יגרע מצדיק עיניו.
עד אשר עם מלכים יושיבם.

פרק לו, ח

ואם אסורים.
ואם תראה צדיקים שיהו אסורים בזיקים של ייסורין וחליים, או ילכדו בחבלי אוני, בלשון גורל ומיתרים נקרא חבלי ובלשון דאגה נקרא חבלי יולדה. בחבלי עוני. קודר"ש בלע"ז אינו אלא שחטאו לפניו ובא ליפרע מהם לטובתם, לנקותם ולהזהירם לשוב אליו.

פרק לו, ט

ויגד להם פעלם.
בייסורין הללו מודיעם שחטאו לפניו וכל דברי אליהוא תנחומין שלימים היו ולא קינתורין, כלומר אל תדאג על יסורין אם צדקת כי לטובה הן לך.

פרק לו, י

ויאמר.
כי בייסורין ישובון מאון.

פרק לו, יא

אם ישמעו.
ויעבדוהו.

פרק לו, יג

וחנפי לב.
שהם רשעים. הם ישימו אף. בבא ייסורין עליהם מחרפים ומגדפים. ולא ישועו. לפניו בתחינה. כי אסרם. כשהוא אוסרן בייסורין לפיכך לא ירפאם.

פרק לו, יד

תמות בנוער.
ובשינוק שעליהם נפשם. יחלץ עני. את העני השם עצמו רש בדבר תחנונים.

פרק לו, טו

יחלץ.
מגיהנם בשביל עניו שהביא עליו. ויגל בלחץ אזנם. בלחץ שהביא עליו מגלה את אזנו לאמר שוב אלי.

פרק לו, טז

ואף.
זאת עוד גדולה עשה לך ביסורין הללו הסיתך והדיחך מגיהנם שפיה צר ותחתיה רחב. לא מוצק. כדי שיהא עשנה צבור לתוכה ולא עוד אלא שתזכה לעולם הבא ונחת שלחנך מלא דשן.

פרק לו, יז

ודין רשע מלאת.
ואם נתמלאת ביסורי הרשעים הדין והמשפט הם הייסורין הם יתמכו לך לעתיד מגיהינום ויש לך לקבלם באהבה.

פרק לו, יח

כי חמה.
גדולה תהיה. פן יסיתך. יצרך לדבר דברים. בשפק. בשפק זה אשר תשפק ותרב אמריך לאל, ומאחר שתעלה החמה רב ממון אל יטך ממנה.

פרק לו, יט

היערוך שועך לא בצר.
וכי באתה לערוך צעקה שלא תבואך שום צרה ושום מאמצי כח לאונסך, אם כן במה יגבה את חובו.

פרק לו, כ

אל תשאף הלילה.
כלומר ואין לך לבחור בייסורים אחרים אל תשאף ותתאוה הלילה שבא לאמרפל למצרים ולסנחריב לסלק עמים מן העולם כשהם תחתם במקומם בשלוה, כי הם אבדו בעולם הזה ובעולם הבא. לעלות. כמו אל תעלני בחצי ימי (תהלים קב) כעלות גדיש בעתו.

פרק לו, כא

השמר אל תפן אל און.
לדון ולומר היה לו לשפטני ביסורי עניות כי על הייסורין הללו יש לבחור יותר מעניות אדם שנהגו בו כבוד ולמוד בעושר כל ימיו ויעמוד על המקח ואין לו דמים ובוש ושב לביתו בפחי נפש. ואם תאמר איוב עני היה עם הייסורין לא מצינו שאיבד אלא בהמותיו אבל לא כסף וזהב ואפילו איבד בהמותיו עם כסף וזהב טוב לו להיות עני וחולה מהיות תמים והולך בשווקים ואין בידו כלום, וכן מפורש במדרש רבי תנחומא מן המקרא הזה כי נוחין היו יסורי איוב מיסורי עניות וכן באגדות הגמרא.

פרק לו, כב

הן אל ישגיב בכחו.
מתוך שכחו גדול ואין להנצל מפניו. לפיכך אין כמוהו מורה. כשמורה לחוטא לשוב אליו מתרה קודם מכה לפי שהוא יודע שאין יכול להשמר ממכתו כמו שהיה מתרה בפרעה על כל מכה ומכה הנני ממטיר כעת מחר ברד (שמות ט) והנני מביא מחר ארבה וכן כולם, ובשר ודם כשרוצה להנקם מאויביו בא עליו פתאום שאם יתרה בו יחזור וינצל ממנו.

פרק לו, כג

מי פקד עליו דרכו.
יצוה עליו מעולם את הדרך הזה תלך.

פרק לו, כד

זכור.
דרכיו ובהזכירך תשגיא מאליך שבח פועל מדותיו. אשר שררו אנשים. אשר ראו אנשים כמו (במדבר כד) אשורנו ולא קרוב.

פרק לו, כה

חזו בו.
בפעלו. מרחוק. מיצירת עולם עד עכשיו.

פרק לו, כו

מספר שניו ולא חקר.
לפיכך צריך לאנוש להביט מרחוק לשאול מה שאירע בראשונים וילמד מהם.

פרק לו, כז

כי יגרע.
כי ירבה כמו ותגרע שיחה (לעיל טו). ויש פותרים יגרעם מן השמים להורידם ארץ. ויזקו. הרקיעים את המטר. לאידו. לעננו.

פרק לו, כט

אף אם יבין.
או אם יבין אדם מה יש במפרשי עב, בתמיה. תשואות. לשון ערפל סוכתו.

פרק לו, ל

הן פרש.
על העב את אורו ושרשי הים כסה בו.

פרק לו, לא

כי בם.
בעבים ידין עמים ייסרם בעצירת גשמים ברעב וכל מכה, חטאו דור המבול וארובות השמים נפתחו (בראשית ז), אנשי סדום גפרית ומלח שריפה כל ארצה (דברים כט), סיסרא מן השמים נלחמו עם סיסרא (שופטים ה). יתן אוכל למכביר. משם באים מזונות הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טו). משל לנחתום העומד לפני הכבשן נכנס שונאו חותה גחלים וזורק בו נכנס אוהבו מוציא פת חמה ונותן לו, למכביר למי שטפליו מרובים וכבירים וצריך למזונות.

פרק לו, לב

על כפים.
על העננים וכן נשא לבבינו אל כפים (איכה ג), על שם עב קטנה ככף איש (מלכ"א יח). ורבותינו אמרו על חמס ועון כפים כסה אור, המטר נעצר. ויצו עליה. לבא ע"י מפגיע בתפלה אוהבו של דור וגדול וחכם שבו יגיד עליו לפני הקב"ה צרת הדור וצרכיו.

פרק לו, לג

יגיד עליו רעו.
ידרוש להם לבדוק להם במעשיהם ולשוב אליו. מקנה. וזהו קנין שנקנין בו הגשמים. אף על עולה. גם למעלה למעלה עולה כך כמו ישובו אל על (הושע ז) או הקם אל (שמו"ב כג) ורבותינו פירשוהו קניין אף וחמה על המגיס דעתו אבל הניקוד שנקד מקנה פתח מוכיח שהוא אינו דבוק לאף שאילו היה דבוק היה נקוד קמץ ולא היה בו פיסוק הטעם שהוא נטעם ברביעי.

הפרק הבא    הפרק הקודם