רשי, דברים פרק כו

(א) והיה כי תבוא וירשתה וישבת בה -
מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה:

(ב) מראשית -
ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בבכורים אלא שבעת המינין בלבד. נאמר כאן ארץ, ונאמר להלן (לעיל ח, ח) ארץ חיטה ושעורה וגו', מה להלן משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל שהן שבעה מינין זית שמן זית אגורי ששמנו אגור בתוכו ודבש הוא דבש תמרים:

מראשית -
אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה כורך עליה גמי לסימן ואומר הרי זו בכורים:

(ג) אשר יהיה בימים ההם -
אין לך אלא כוהן שבימיך, כמו שהוא:
ואמרת אליו -
שאינך כפוי טובה:
הגדתי היום -
פעם אחת בשנה ולא שתי פעמים:

(ד) ולקח הכהן הטנא מידך -
להניף אותו. כוהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף:

(ה) וענית -
לשון הרמת קול:

ארמי אבד אבי -
מזכיר חסדי המקום ארמי אובד אבי, לבן בקש לעקור את הכל, כשרדף אחר יעקב. ובשביל שחשב לעשות, חשב לו המקום כאלו עשה, שאומות העולם חושב להם הקב"ה מחשבה [רעה] כמעשה:
וירד מצרימה -
ועוד אחרים באו עלינו לכלותנו, שאחרי זאת ירד יעקב למצרים:
במתי מעט -
בשבעים נפש:

(ט) אל המקום הזה -
זה בית המקדש:
ויתן לנו את הארץ -
כמשמעו:
(י) והנחתו -
מגיד שנוטלו אחר הנחת הכהן ואוחזו בידו כשהוא קורא, וחוזר ומניף:

(יא) ושמחת בכל הטוב -
מכאן אמרו אין קורין מקרא בכורים אלא בזמן שמחה מעצרת ועד החג, שאדם מלקט תבואתו ופירותיו ויינו ושמנו, אבל מהחג ואילך מביא ואינו קורא:
אתה והלוי -
אף הלוי חייב בבכורים אם נטעו בתוך עריהם:
והגר אשר בקרבך -
(שם מכות יט) מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר לאבותינו:

(יב) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית -
כשתגמור להפריש מעשרות של שנה השלישית, קבע זמן הביעור והוידוי בערב הפסח של שנה הרביעית, שנאמר (דברים יד, כח) מקצה שלוש שנים תוציא וגו'. נאמר כאן מקץ, ונאמר להלן (שם לא י) מקץ שבע שנים, לענין הקהל מה להלן רגל אף כאן רגל.
אי מה להלן חג הסוכות אף כאן חג הסוכות?
תלמוד לומר: כי תכלה לעשר, מעשרות של שנה השלישית רגל שהמעשרות כלין בו, וזהו פסח, שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר הסוכות, נמצאו מעשרות של שלישית כלין בפסח של רביעית, וכל מי ששהה מעשרותיו הצריכו הכתוב לבערו מן הבית:

שנת המעשר -
שנה שאין נוהג בה אלא מעשר אחד משני מעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה, ששנה ראשונה של שמיטה נוהג בה מעשר ראשון, כמו שנאמר (במדבר יח כו) כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר, ומעשר שני, שנאמר (דברים יד כג) ואכלת לפני ה' אלוהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך, הרי שני מעשרות, ובא ולמדך כאן בשנה השלישית שאין נוהג מאותן שני מעשרות אלא האחד.
ואיזה?
זה מעשר ראשון. ותחת מעשר שני תן מעשר עני שנאמר כאן ונתת ללוי. את אשר לו הרי מעשר ראשון. לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני:

ואכלו בשעריך ושבעו -
תן להם כדי שבען, מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן פחות מחצי קב חטים וכו':

(יג) ואמרת לפני ה' אלוהיך -
התודה שנתת מעשרותיך:
בערתי הקדש מן הבית -
זה מעשר שני ונטע רבעי, ולמדך שאם שהה מעשרותיו של שתי שנים ולא העלם לירושלים, שצריך להעלותם עכשיו:
וגם נתתיו ללוי -
זה מעשר ראשון. וגם לרבות תרומה ובכורים:
ולגר ליתום ולאלמנה -
זה מעשר עני:
ככל מצותך -
נתתים כסדרן ולא הקדמתי תרומה לבכורים, ולא מעשר לתרומה ולא שני לראשון, שהתרומה קרויה ראשית, שהיא ראשונה משנעשה דגן, וכתיב (שמות כב כח) מלאתך ודמעך לא תאחר, לא תשנה את הסדר:
לא עברתי ממצותיך -
לא הפרשתי ממין על שאינו מינו ומן החדש על הישן:
ולא שכחתי -
מלברך על הפרשת מעשרות:

(יד) לא אכלתי באני ממנו -
מכאן שאסור לאונן:
ולא בערתי ממנו בטמא -
בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא. והיכן הוזהר על כך (לעיל יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך, זו אכילת טומאה, כמו שנאמר בפסולי המקודשים (לעיל טו כב) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור וגו', אבל זה לא תוכל לאכול דרך אכילת שעריך האמור במקום אחר:

ולא נתתי ממנו למת -
לעשות לו ארון ותכריכין:
שמעתי בקול ה' אלוהי -
הביאותיו לבית הבחירה:
עשיתי ככל אשר צויתני -
שמחתי ושימחתי בו:

(טו) השקיפה ממעון קדשך -
עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שעליך לעשות, שאמרת (ויקרא כו, ד) אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם:
אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו -
לתת לנו וקיימת ארץ זבת חלב ודבש:

(טז) היום הזה ה' אלוהיך מצוך -
בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאלו בו ביום נצטווית עליהם:
ושמרת ועשית אותם -
בת קול מברכתו הבאת בכורים היום, תשנה לשנה הבאה:

(יז) האמרת -
והאמירך (פסוק יח) אין להם עד מוכיח במקרא ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה הבדלתי לך מאלוהי הנכר להיות לך לאלוהים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת כמו יתאמרו כל פועלי און (תהילים צ"ד, ד):

(יח) כאשר דבר לך -
והייתם לי סגולה (שמות יט, ה):

(יט) ולהיתך עם קדוש וגו' כאשר דבר -
והייתם לי קדושים (ויקרא כ, כו).


הפרק הבא    הפרק הקודם