ילקוט שמעוני, ישעיהו פרק כא


המשך סימן תכ
חזות קשה הוגד לי -
עשרה לשונות נקראת נבואה:
חזון,
הטפה,
דבור,
אמירה,
צווי,
משא,
משל,
מליצה,
חידה,
נבואה.

ואי זו היא הקשה שבכלם?

הוי אומר: חזון דכתיב: חזות קשה הוגד לי.

רבי יוחנן אמר:
דבור, שנאמר: דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות.

ורבנן אמרין:
משא, דכתיב: כמשא כבד יכבדו ממני.

ערוך השלחן צפה הצפית -
מדבר בעשו, דכתיב: ויאכל וישת - הכניס עמו כת של פריצים ואמר: ניכול דידיה וניחוך עילווה, ורוח הקדש מכרזת: ערוך השולחן - סדר פתורא - צפה הצפית - סדר מנרתא.

א"ר אבא בר כהנא:
אית אתרא דקריין למגרתא צפיתא.

קומו השרים -
זה מיכאל וגבריאל, כתבו את הבכורה ליעקב.

משא דומה אלי קורא משעיר -
א"ר יוחנן:
אותו מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו.
נתקבצו כל הרוחות אצל דומה, אמרו לו: שומר מה מלילה (עוד לא אתא בקר) [שומר מה מליל].
אמר (להם): שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו.

דבר אחר:
ערוך השלחן -
סדר פתורא.

צפה הצפית -
אקים מנרתא.

קומו השרים משחו מגן -
זה כורש ודריוש.
אמר ליה [דריוש] לכורש: מלוך את קמאי!
אמר ליה כורש לדריוש: לא כך אמר לך נביא: פריסת מלכותא ויהיבה למדי ופרס, תחלה למדי והדר לפרס.
כורש ודריוש שוערים של בלשאצר היו, וכיון ששמע אותו רשע מה שאמר דניאל, שלח בשביל אפרכיות שלו, אמר להו: כל אומה (ואומה) [ומלכות] [עד שמרדה בי] נבוא עליהם ונכבשה.
אמר הקב"ה: עליהם אתה בוטח ועלי לא השגחת?!
לית פורענותא דההוא גברא אלא מגביה, שלח וקבץ גייסותיו וצוה שישמרוהו, ואמר להם: כל מאן דמתחמי הכא בהדין ליליא, אפילו אמר לכון: מלכא אנא - ארימון רישיה, ואין דרך מלכים לפנות חוץ מטרקלין שלהם, ואותה הלילה נתרזו בני מעיו ונפק ליה, מדנפק לא ארגשוניה ובמיעל ארגשון ביה.
אמרי ליה: מן אן את?
אמר להון: אנא מלכא!
אמרו: לא כדון פקיד מלכא?
נטלו המנורה ופצעו למוחו, הדא הוא דכתיב: ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא -והוא שהנביא אומר: רדי ושבי וגו' לארץ - מדה במדה.
וישבו לארץ ידמו זקני בת ציון.

שומר מה מלילה -
מי שהוא שומר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל,
ה' שומרך וגו' ה' ישמרך מכל רע וגו',
ה' ישמור צאתך ובואך וגו'.
משמר שלא שתכנס אומה באומה, מלכות במלכות כחוט השערה, אלא הגיע זמנה ליפול ביום נופלת ביום, בלילה נופלת בלילה.
וכן הוא אומר: ובהתחפנחס חשך היום, ביה בליליא קטיל בלשטצר.

סימן תכא
אם תבעיון בעיו -
תנן:
ארבעה אבות נזיקין: השור והבור המבעה וההבער.

מאי מבעה?
רב אמר:
מבעה זה אדם, דכתיב: אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו.

ושמואל אמר:
מבעה זה השן, דכתיב: איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו.

מאי משמע?
כדמתרגם רב יוסף:
איכדין איתבליש עשו איגליין מטמרוהי.

משא בערב -
א"ר יוחנן:
שמונים אלף פרחי כהונה ובידם שמונים אלף מגיני זהב בקעו בחיילותיו של נבוכדנאצר והלכו להם אצל הישמעאלים.
אמרו להם: בני דודנו אתם, השקונו מים!
אמרו להם: אכלו תחלה ואחר כך אתם שותים מים.
מה עשו?
הוציאו להם מיני מלוחים, וכיון שאכלו הוציאו להם נודות נפוחות והיה אחד מהם מתירה ונותנה לתוך פיו, והיה הרוח נכנס לתוך מעיו והיה מפרפר ומת, והוא שהנביא מתנבא עליהם: משא בערב.

מטול רב בערביא למה?
ביער בערב תלינו - אלא ארחות דדנים - כן הוא ארחתהון דדודים למעבד כן לבני דודיהון?
וכי כן עבדית לישמעאל אבוכון?
לא לקראת צמא התיו מים, דכתיב: ויפקח אלוהים את עיניה וגו' אלא בלחמו קדמו נודד לא מן טבוואתכון אתון לגביכון אלא מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה, על ידי שלא שמרו שמיטה כמה דאת אמר: והשביעית תשמטנה ונטשתה.

ומפני קשת דרוכה -
על ידי שהיו דורכים גתות בשבת.

ומפני כובד מלחמה -
על ידי שלא נתעסקו במלחמתה של תורה.

רבי חנינא בר פפא רמי: כתיב: לקראת צמא התיו מים.
וכתיב: הוי כל צמא לכו למים?!
אלא אם תלמיד הגון הוא, לקראת צמא התיו מים ואם לאו, הוי כל צמא לכו למים.

כי מפני חרבות נדדו -
היה רבי ישמעאל אומר:
שלוש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים:
אחת בים ומפני קשת דרוכה,
ואחת ביבשה מפני חרב נטושה,
ואחת בכרך גדול שהוא כבד משניהם, שנאמר: ומפני כובד מלחמה - ומשם בן דוד יצמח ויראנו באבדן אלו ואלו, ומשם יבא לארץ ישראל, שנאמר: מי זה בא מאדום וגו' מדוע אדום ללבושך וגו'. כי יום נקם בלבי וגו' (במלכים ברמז רס"א):



הפרק הבא    הפרק הקודם