ילקוט שמעוני, שמות פרק יז


פרק יז

המשך סימן רסא
וירב העם עם משה -
עברו על שורת הדין.
דרך ארץ אדם כועס בתוך ביתו אינו נותן עיניו אלא בקטן, אבל אלו לא נתנו עינם אלא בגדול, לכך נאמר: וירב העם עם משה - ולא עם אהרן, שהיה אהרן חביב עליהם, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, זה שאמר הכתוב: שפתי כסיל יבואו בריב - היו תובעין: מי יתן מותנו ביד ה', ולו גוענו.
מהו לפני ה'?
משל לבן מלכים שלא היה לו תרבות, והיה עולה לכתלים ולאילנות כנגד אביו. הולך למקום החיות כדי שיהא אביו מצטער.
כך היו אלו אומרים: אנו מתים שיהא מצטער עלינו, ולא עוד, אלא שנשבע לאבותינו לתת לנו הארץ:

ויאמר להם משה מה תריבון עמדי -
א"ל כל זמן שאתם מדיינים עמדי אתם מנסים למקום, שנאמר: מה תנסון את ה'.

דבר אחר:
כל זמן שאתם מדיינים עמי, המקום עושה לכם נסים וגבורות (ושמי) [ושמו] מתגדל.

ויצמא שם העם למים -
במקום אחר מהו אומר?
ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה - עד כאן לא נגע בהן צמאון, אבל כאן נגע בהן צמאון.

וירב העם עם משה -
מכאן היה ר' יהושע אומר:

נפל ביתא ווי לה לכוותא, השוו בהמתן לגופן.

מכאן אמרו:
בהמתו של אדם הוא חייו.
אדם המהלך בדרך, אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא.

ויצעק משה וגו' -
להודיע שבחו של משה, שלא אמר הואיל והן מדיינין עמי, איני מבקש עליהן רחמים, אלא ויצעק משה אל ה'.
אמר לפני המקום: רבונו של עולם בינך ובינם אני הרוג, אתה אמרת אל תקפיד כנגדן, שנאמר: כי תאמר אלי שאהו בחיקך, והם בקשו להרגני. כאן המקום ממיך ומשה מגביה, ובמקום אחר המקום מגביה ומשה ממיך, כענין שנאמר: ועתה הניחה לי.
אחריו מהו אומר?
ויחל משה וגו'.

ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם -
עבור על דבריהם.

ר' יהודה אומר:
עבור מהם, שאתה מוציא להם את המים.

ר' נחמיה אומר:
עבור על חטא שלהן.

דבר אחר:

עבור לפני העם -
ודרגש ליה, ימלל.

וקח אתך מזקני ישראל -
לעדות, שלא יהיו אומרים: מעינות היו שם.

ומטך אשר הכית -
מפני התרעומות.

וזה אחד משלשה דברים שהיו ישראל מתרעמין עליהן, והיו אומרים: מיני פורעניות הן ואלו הם:
הקטרת,
והארון,
והמטה.


אמרו: הקטרת הזה של פורענות הרגה נדב ואביהוא, שנאמר: ויקחו שני בני אהרן וגו', לכך ידעו שהוא כפרה, שנאמר: ויתן את הקטרת ויכפר על העם.

הארון – אמרו: שהוא של פורענות, הוא הכה את עוזה ואנשי בית שמש, שנאמר: ויחר אף ה' בעוזה, וכתיב באנשי בית שמש, לפיכך ידעו שהוא של ברכה, שנאמר: וישב ארון ה' בי עובד אדום וגו' ויברך ה' את הבית) עובד אדום.

אמרו המטה הזה של סנפירינון, הוא הביא עשר מכות על המצרים, ועשר על הים, לפיכך ידעו שהוא של נסים.

ומטך אשר הכית בו את היאור -
מפני התרעומת.

א"ר אבהו:
כל המנהיג את חברו בדבר מצווה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו, שנאמר: ומטך אשר הכית בו את היאור.
וכי משה הכה והלא אהרן הכה?
אלא לומר לך, שכל המנהיג את חברו לדבר מצווה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו.

הנני עומד לפניך -
(כתוב בפסוק ורחצו רגליכם).
אמר ליה הקב"ה: כל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם, שם אני לפניך.

והכית בצור -
מכאן היה ר' יוסי בן זמרא אומר:

המטה הזה של סנפירינון הוא, שנאמר: והכית בצור - על הצור אינו אומר אלא והכית בצור.

ויקרא שם המקום מסה ומריבה -
ר' יהושע אומר:

משה קראו מסה ומריבה, שנאמר: ויקרא שם המקום מסה ומריבה.

רבי אלעזר המודעי אומר: הב"ה קראו מסה ומריבה שנאמר: ויקרא שם המקום מסה ומריבה.
מכאן לבית דין הגדול שהוא קרוי מקום.

על ריב בני ישראל -
ר' יהושע אומר:

אמרו ישראל: אם היא ריבון כל העולמים כשם שהוא ריבון עלינו – נעבדנו, ואם לאו - לא נעבדנו.

ר' אליעזר אומר:
אמרו: אם מספיק לנו את צרכנו – נעבוד, ואם לאו - לא נעבדנו, לכך נאמר: על ריב בני ישראל.

כתיב: לץ תכה ופתי יערים.
לץ תכה -
זה עמלק.
ופתי יערים - זה יתרו.

בשעה שבא עמלק להלחם עם ישראל, מה כתיב?
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים - על ידי שרפו ידיהם מן התורה ומן המצוות, שהכתוב אומר: ויקרא שם המקום מסה ומריבה והתחיל הקב"ה צווח: על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה'.

אמר רבי לוי:
למה היו ישראל דומין?
לאחד שהיה לו בן והרכיבהו על כתפו, והיה מוליכו בשוק, והיה הבן רואה דבר של חפץ, ואומר לאביו: קח לי! והוא לוקח לו פעם ראשונה ושניה ושלישית.
ראה הבן אדם אחד, אמר ליה: ראית את אבא?
א"ל: שוטה, אתה רוכב על כתפי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך, ואת אומר לזה ראית את אבי?!
מה עשה אביו?
השליכו מעל כתפו, בא כלב ונשכו.
כך כשיצאו ישראל ממצרים הקיפם הקב"ה בז' ענני כבוד, שנאמר: יסובבנהו יבוננהו.
בקשו מן נתן להם. כיון שנתן להם כל צרכיהם, התחילו מהרהרים ואומרים: היש ה' בקרבנו? אמר להם הקב"ה: הרהרתם עלי, חייכם, שאני מודיע לכם, הרי הכלב בא ונושך אתכם.
ואי זה?
זה עמלק, שנאמר: ויבא עמלק - פרח כהדין זחלא.

דבר אחר:

עמלק - עם לק, שבא ללוק דמן של ישראל ככלב.

ר' שמעון בן חלפתא אומר:
למה היה עמלך דומה?
לזבוב שהוא להוט אחר המכה, כך היה עמלק להוט אחר ישראל.
למלך שהיה לו כרם והקיפו גדר והושיב בו המלך כלב נושך.
אמר המלך: כל מי שיבא ויפרוץ הגדר - ינשכנו הכלב. ובא בנו של מלך ופרץ הגדר ונשכו הכלב. כל זמן שהיה המלך מבקש להזכיר חטא של בנו שעשה, הוא אומר לו: זכרו את שנשכך הכלב. כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטא של ישראל מה שעשו ברפידים שאמרו: היש ה' בקרבנו?
הוא אומר להם: זכור את אשר עשה לך עמלק.

ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן,
ר' יהודה אומר:

אמרו ישראל: אם ריבון הוא על כל המעשים, כדרך שהוא ריבון עלינו – נעבדנו, ואם לאו - לא נעבדנו.

ור' נחמיה אומר:
אם מספיק הוא לנו מזונותינו, כמלך שהוא שרוי במדינה, ואין המדינה חסרה כלום – נעבדנו, ואם לאו - נמרוד בו.

ורבנן אמרין:
אם מסיחין אנו בלבבנו, והוא יודע מה אנו מסיחין – נעבדנו, אם לאו - נמרוד בו.

ר' ברכיה בשם ר' לוי:
בלבם היו מסיחין והקב"ה נותן להם שאלתם.
מה טעם: וינוסו אל בלבבם?
מה כתיב תמן: ויאכלו וישבעו מאד.

ויבא עמלק -
ר' יהושע ור' חסמא אומר:

המקרא הזה סתום ומפורש על ידי איוב: היגאה גמא בלא בצה וגו' וכי אפשר לגומא זה להתגדל בלא בצה ובלא מים?
וכי אפשר לאחו זה להיות בלא מים?
כך אי אפשר לישראל להיות אלא אם כן עוסקים בתורה, ולפי שפרשו מדברי תורה - לכך בא השונא עליהן, שאין השונא בא אלא על חטא ועל עבירה, לכך נאמר: ויבא עמלק.

רבי אלעזר המודעי אומר:
ויבא - לפי שהיה עמלק נכנס תחת כנפי הענן וגונב נפשות מישראל והורגן, שנאמר: אשר קרך בדרך וגו'.

ואחרים אומרים:
ולא ירא אלוהים -
אלו ישראל שלא היו בידן מצות.

רבי אליעזר אומר:
ויבא עמלק -
שבא בגלוי פנים, לפי שכל הבאות שבא לא בא אלא במטמוניות, שנאמר: אשר קרך בדרך, אבל ביאה זו לא בא אלא בגלוי פנים.

רבי יוסי בן חלפתא אומר:
ויבא עמלק -
שבא בעצה, מלמד, שכנס עמלק את כל אומות העולם, ואמר להם: בואו וסייעוני על ישראל. אמרו: אין אנו יכולין לעמוד כנגדן, שהרי פרעה עמד כנגדן וטבעו הוא וחילו בים סוף, שנאמר: ונער פרעה וחילו, והיאך אנו יכולין לעמוד כנגדן?
א"ל: אני אתן לכם עצה מה תעשו, אם ינצחוני - ברחו לכם, ואם לא -ו בואו וסייעוני על ישראל, לכך נאמר: ויבא עמלק - שבא בעצה.

ר' יהודה הנשיא אומר:
חמישה עממין פסע עמלק, ובא ועשה מלחמה עם ישראל, שנאמר: ויבא עמלק.
וכתיב: עמלק יושב בארץ הנגב - שהיה לפנים מכולן.

ר' נתן אומר:
לא בא עמלק אלא מהררי הר שעיר, ת' פרסה פסע עמלק, ובא ועשה מלחמה עם ישראל.

אחרים אומרים:
ויבא עמלק –
יבוא כפוי טובה ויפרע מישראל שהיו כפויי טובה.
כתיב: ואלה המתקשרים עליו זבד בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית - יבואו אלה כפויי טובה ויפרעו מיואש כפוי טובה, שנאמר: ולא זכר יואש המלך החסד [אשר עשה] יהוידע אביו.
מאי עונשו של דבר?
ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבואו אל יהודה וירושלים וישחיתו את כל שרי העם מעם וכל שללם שלחו [למלך דרמשק].
וכתיב: וה' נתן בידם חיל לרוב מאד.
מפני מה?
כי עזבו את ה' [אלהי אבותיהם] ואת יואש עשו שפטים - אל תקרא שפטים, אלא שפוטים. וכי מה שפוטים עשו בו?
אמרו: העמידו עליו בריונות קשים אשר לא ידעו אשה מימיהם וענו אותו במשכב זכור, כענין שנאמר: וענה גאון ישראל. ובלכתם ממנו כי עזבו אותו [במחלויים] רבים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגוהו על מטתו וימת.

סימן רסג
וילחם עם ישראל ברפידים -
אמר רבי חנינא:

הדבר הזה שאלתי את ר' אליעזר שהיה יושב במתיבתא רבה:
מהו רפידים?
א"ל: כמשמעו.

ועוד אמר ר' חנינא שאלתי את ר' אליעזר:
מה ראו ישראל לפדות פטרי חמורים ולא לפדות פטרי סוסים ולא פטרי גמלים?
א"ל: גזרת המלך היא.
[ועוד], שלא היו בידן של ישראל אלא חמורים בלבד באותה שעה, לפי שאין כל אחד מישראל שלא עלו בידו תשעים חמורים טעונים כסף וזהב.

אחרים אומרים:
אין רפידים אלא רפיון ידים, לפי שרפו ידיהם מדברי תורה לכך בא השונא עליהם, לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים מן התורה, שנאמר: ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו.
ומה הוא עונשו של דבר?
ויהי בשנה החמישית [למלך] רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים וגו' ויקח את אוצרות בית ה'.

וזו היא אחד מג' דברים שחזרו למקומן:
גלות יהודה, חזרה למקומה, שנאמר: בעבר הנהר ישבו אבותיכם.
וכתיב: וביתה דנה סתרה ועמה הגלי לבבל.
כתב שמים חזר למקומו, שנאמר: התעיף עיניך בו ואיננו.
כסף מצרים חזר למקומו.

סימן רסד
ויאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים -
מכאן שהיה משה עושה אותו כמותו.
ילמדו כל העולם ממשה דרך ארץ ,שלא אמר ליהושע בחר לי אנשים, אלא בחר לנו אנשים מכאן שעשאו כמותן.
ומנין שיהא כבוד חברו של אדם חביב עליו כמורא רבו?
שנאמר: ויאמר אהרן אל משה בי אדוני.
והלא אחיו היה וגדול ממנו, ומה תלמוד לומר בי אדוני?
עשאו כרבו.
ומנין שיהא כבוד רבו של אדם חביב עליו כמורא שמים, שנאמר: ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם.
אמר לו רבינו משה: כשם שהמקום כלאם, כך אתה כלאם.

וכן אתה מוצא בגיחזי, בשעה שאמר לו אלישע: חגור מתניך וקח משענתי בידך וגו' [שרי] למסתמך על מקלו והולך.
אמרו לו: להיכן אתה הולך גיחזי?
אמר להם: להחיות את המת.
אמרו לו: וכי אתה יכול להחיות את המת, והלא הקב"ה ממית ומחיה, שנאמר: ה' ממית ומחיה?
אמר להם: אף רבי ממית ומחיה.

בחר לנו -
ר' יהושע אומר:

אנשים גבורים.

ר' אלעזר המודעי אומר:
בחר לנו - יראי חטא.

וצא הלחם בעמלק -
א"ר יהושע:

א"ל משה: יהושע, צא מתחת הענן והלחם בעמלק.

ר' אלעזר המודעי אומר:
א"ל: יחושע, ראשך למה אתה משמרו, לא לכתר?
צא מתחת הענן והלחם בעמלק.

מחר אנכי ניצב על ראש הגבעה -
מחר
נהא מעותדים ועומדים על ראש הגבעה כמשמעו, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
מחר נגזור תענית ונהא מעותדים על מעשה אבות.
ראש - אלו מעשה אבות.
הגבעה - אלו מעשה אמהות.

ומטה האלהים בידי -
אמר משה לפני המקום: רבונו של עולם:
במטה הזה הוצאת את ישראל ממצרים,
במטה הזה קרעת את הים,
במטה הזה עשית נסים וגבורות,
במטה הזה תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת.

ויאמר משה אל יהושע -
ולמה אמר ליהושע?
מפני שבא משבטו של יוסף.
כתיב: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש - תצא להבה מבית יוסף ותאכל קש של בית עשו, זה יהושע שהרג עמלק.

ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נחמן:
מסורת אגדה היא: ביד בניה של רחל עשו נופל, דכתיב: אם לא יסחבום צעירי הצאן.
ולמה קוראם כך?
שהן קטנים של שבטים.
וכתיב: ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף.
וכתיב: וירד מיעקב והאביד שריד מעיר.

זה כתיב בו קטן: הנה קטן נתתיך בגוים.
וזה כתיב בו נער: והוא נער את בני בלהה.

וזה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהן.
וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהן.

זה חס על כבוד קונו,
וזה בזה על כבוד קונו.

וזה כתיב בו: ולא ירא אלוהים.
וזה כתיב בו: את האלהים אני ירא.
יבא זה ויפול ביד זה.

הנה אנכי ניצב -
מכאן שהצדיקים משכימין לצרכי צבור.

אנכי ניצב -
בתפילה כמאן דאמר: ויתיצב עמו שם.

על ראש -
אני מזכיר זכות אבות, שנאמר: כי מראש צורים אראנו.

הגבעה -
אני מזכיר זכות אמהות, שנאמר: ומגבעות אשורנו.

ומטה האלהים בידי -
שיש בו ע' שמות.
אמר יהושע: כמה גדולים יש כאן בדור הזה, אהרן וחור וע' זקנים, ולא ציווה משה אלא לי, לא על חנם צוני אלא שראה שנופל בידי, מיד ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק.

ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה -
מכאן לשלשה שצריכין לירד לפני התיבה, שליח צבור ושנים מסייעין.

ויעש יהושע כאשר וגו' -
מה שנתפקד, ולא עבר על גזרת משה.

ומשה אהרן וחור עלו -
לענין שאמרנו להזכיר מעשה אבות ומעשה אמהות.

והיה כאר ירים משה -
וכי ידיו של משה מגברות את ישראל, או ידיו שוברות את עמלק?
אלא כל זמן שהיה משה מגביה את ידיו כלפי מעלה, היו ישראל מסתכלין בו ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן, והמקום עושה להם נסים וגבורות.

סימן רסה
כיוצא בו: ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף.
וכי הנחש ממית ומחיה?
אלא היו ישראל מסתכלים בו ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן, והמקום שולח להן רפואות.

כיוצא בו: והיה הדם לכם לאות.
וכי מה הדם מהנה למלאך, או מה מהנה להן לישראל?
אלא כל זמן שהיו ישראל נותנים מן הדם על פתחיהן, המקום נגלה וחס עליהן, שנאמר: ופסח ה' על הפתח.

רבי אליעזר אומר:
מה תלמוד לומר: וגבר ישראל?
או מה תלמוד לומר: וגבר עמלק?
אלא כל זמן שהיה מגביה ידיו כלפי מעלה - הקב"ה זוכר את ישראל שעתידין ישראל להגביר בדברי תורה, שהן עתידין להנתן על ידיו.
וכשהוא ממיך את ידיו - עתידין ישראל להמיך בדברי תורה.

וידי משה כבדים -
אמר רבי:

בשעה שהצבור בצער, יחיד הפורש מן הצבור - שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם, מניחין ידיהן על ראשו ואומרים: פלוני שפירש מן הצבור - אל יראה בנחמת צבור. וכל המצטער עם הצבור - זוכה ורואה בנחמת צבור.
שכן מצינו במשה רבינו, שצער עצמו עם הצבור, שנאמר: וידי משה כבדים ויקחו אבן, וכי לא היה לו למשה כר או כסת לישב עליהן?
אלא כך אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהן בצער.
שמא יאמר אדם מי מעיד בי?
אבני ביתו של אדם מעידין בו, שנאמר: כי אבן מקיר תזעק.

ר' שילא אומר:
שני מלאכים המלוין לאדם מעידין בו, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך וגו'.

רבי חייא אמר:
נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר: משוכבת חיקך שמור פתחי פיך.

וחכמים אומרים:
אבריו של אדם מעידין בו, שנאמר: אתם עדי נאם ה'.

וידי משה כבדים -
מכאן שלא ישהה אדם במצוות, אילולי שאמר משה ליהושע: בחר לנו אנשים, לא היה מצטער.
כך אמרו: יקרו ידיו של משה באותה שעה, כאדם שתלויין בידיו שני כדים מים.

ואהרן וחור תמכו בידיו -
שהיה מעלן ומורידן.

ויהי ידיו אמונה -
מגיד שהיו בתענית, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
יקר חטא על ידיו של משה באותה שעה, ולא היה יכול לעמוד בו.
מה עשה?
הפנה אל מעשה אבות, שנאמר: ויקחו אבן - אלו מעשה אבות.
וישב עליה - אלו מעשה אמהות.
ואהרן וחור וגו' - מה תלמוד לומר אחד אחד?
אלא שהיה אהרן מזכיר מעשה לוי.
וחור מעשה יהודה.

מכאן אמרו:
אין פוחתין מג' בני אדם העוברין לפני התיבה.

ויהי ידיו אמונה -
בידו אחת - שלא קבל בה מישראל כלום, ובידו אחרת - אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, על יָדִי הוצאת ישראל ממצרים, ועל ידי קרעת להם את הים, ועל ידי עשית להם נסים וגבורות, וכן על ידי תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת.

עד בא השמש -
לפי שלמדנו על המלכיות כולן שאין עושין מלחמה אלא עד שש שעות, אבל מלכות חייבת זו, עושה מלחמה מבקר עד ערב.

ואהרן וחור תמכו בידיו -
מכאן אתה למד, ששליח צבור אסור להתפלל אם אין שנים עומדים, אחד מימינו ואחד משמאלו.
אמרו: ישראל יצאו חוץ לאהליהם, ויראו את משה כורע על ברכיו והם כורעין על ברכיהם, ונפל על פניו ארצה והן נופלין על פניהן ארצה, כשם ששליח צבור מתפלל כך העם עונים.

ויהי ידיו אמונה עד בא השמש -
וכי עד אותו יום לא בא השמש?
אלא מכאן שעמדה לו השמש.
זה שאמר הכתוב: יום ליום יביע אומר - זה יומו של משה, שבשר יומו של יהושע, אמר: יהי רצון שתעמוד לך חמה כשם שעמדה לי, לכך נאמר: ושים באזני יהושע.

ויחלוש יהושע -
ר' יהושע אמר:

ירד וחתך ראשי גבורים שעמו העומדים בשורות המלחמה.

ר' אלעזר המודעי אומר:
בו לשון נוטריקון, ויחל ויזע וישבר.

עמלק -
כמשמעו.

ואת -
אלו אשתו ובניו.

עמו -
אלו חיילות שעמו.
וכשהוא אומר: ואת - אלו חיילים שעם בניו.

לפי חרב -
רבי אומר:

לא נִוְּלוּם אלא דנום ברחמים.

ר' אלעזר אומר:
לפי חרב - למה נאמר?
למדנו, שהמלחמה הזאת לא הייתה אלא על פי הגבורה.

אחרים אומרים:
נתקיים עליהם המקרא הזה: לכן חי אני נאם ה' צבאות כי לדם אעשך ודם ירדפך.

ויחלוש יהושע -
רבותינו אומרים:

הפיל עליהן גורלות, כמאן דאמר: מטילין חלשים על המנות.

ארבע שמות נקראו לגורל:
חלש,
פור,
גורל,
חבל

ובכלן לקו בני עשו.
בחלש - לקה עמלק, שנאמר: ויחלוש יהושע.
בגורל ובפור - לקה המן, שנאמר: הפיל פור הוא הגורל.
עתיד ללקות מלכות רביעית, שנאמר: חבלי יולדה יבואו לו.

ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר -
זקנים הראשונים אומרים:

כך מדה מהלכת על פני כל הדורות, שוט שישראל לוקין בו, סופו ללקות.
ילמד כל אדם דרך ארץ מעמלק, שבא להזיק ישראל ואבדו הקב"ה מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא, שנאמר: כי מחה אמחה.

וכן פרעה, שבא להזיק את ישראל, טבעו המקום בים סוף, שנאמר: ונער פרעה וחילו.
וכן כל אומה ומלכות שבא להזיק את ישראל, בו בדין דנן.
לעולם אמרו: במדה שאדם מודד בה מודדין לו, שנאמר: כי בדבר אשר זדו עליהם.
שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני בספר!
שלחו לה: הלא כתבתי לך שלישים - ולא רבעים, עד שמצאו מקרא בתורה: כתוב זאת זכרון בספר.
זאת -
מה שכתוב כאן ובמשנה תורה.
זכרון - מה שכתוב בנביאים.
בספר - מה שכתוב במגילה, דבר ר' אלעזר המודעי.

רבי אומר:
כתוב זאת - מה שכתוב כאן,
זכרון - מה שכתוב במשנה תורה,
בספר - מה שכתוב בנביאים.
קראה על פה - לא יצא.
אתיא זכירה, זכירה.
כתיב הכא: והימים האלה נזכרים.
וכתיב התם: כתוב זאת זכרון בספר.
מה להלן בספר,
אף כאן בספר.
וממאי דקריאה היא דלמא עיוני בעלמא?
לא סלקא דעתך.
דתניא: זכור - יכול בלב?
כשהוא אומר לא תשכח - הרי שִׁכְחַת לב אמור.
ומה אני מקיים זכור?
בפה.

סימן רסו
ושים באזני יהושע -
מגיד שבאותו היום נמשח יהושע, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
זה אחד מארבעה צדיקים שניתן להם רמז:
שנים חשו
ושנים לא חשו.
משה ניתן לו רמז ולא חש.
יעקב ניתן לו רמז ולא חש.
דוד ומרדכי
ניתן להם רמז וחשו.

משה מנין?
ושים באזני יהושע.
אמר לו: יהושע מנחיל את ישראל הארץ, ובסוף היה עומד ומתחנן, שנאמר: ואתחנן אל ה'.

יעקב
ניתן לו רמז ולא חש, שנאמר: והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ובסוף היה ירא ומתפחד, שנאמר: ויירא יעקב מאד - אדם שהבטיחו המקום היה מתפחד?!
אלא שאמר: שמא יגרום החטא.

דוד
ניתן לו רמז וחש, שנאמר: גם את הארי גם (את) הדוב הכה עבדך.
אמר דוד: וכי מה אני ספון שהכיתי חיות רעות הללו?
אלא אמר: שמא דבר עתיד לֶאֱרֹעַ את ישראל, והן עתידין להנצל על ידי.

מרדכי ניתן לו רמז וחש, שנאמר: ובכל יום ויום מרדכי מתהלך -
אלא אמר מרדכי: וכי אפשר לחסידה זו שתנשא לרשע ערל הזה?
אלא שמא עתיד לארע את ישראל והן עתידין להנצל על ידה.

כי מחה אמחה -
מחה -
בעולם הזה.
אמחה - לעולם הבא.
זכר - זה המן.
עמלק - כמשמעו.

דבר אחר:

מחה - לו ולכל תולדותיו (ולכל דורותיו).
אמחה - לו ולכל משפחתו, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
זכר - אגג.
עמלק - כמשמעו.
מחה - לו ולכל (דורותיו) [תולדותיו].
אמחה - לו ולכל הדור ההוא.

מתחת השמים -
שלא יהא נין ונכד לעמלק תחת השמים.

ר' יהושע אומר:
כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים, אמר משה: רבונו של עולם, הרי רשע זה בא לאבד את בניך מתחת כנפיך, ספר תורה (שנתת) [שתתן] להם, מי יקרא בו?

ר' אליעזר אומר:
כשבא עמלק להזיק להם לישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים, אמר משה לפני המקום: רבונו של עולם, בניך שאתה עתיד לפזרן לארבע רוחות השמים, שנאמר: כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם - רשע זה בא לאבד אותם מתחת כנפיך, ספר תורה (שנתת) [שתתן] לבניך, מי יקרא בו?

ר' אליעזר אומר:
אימתי יאבד שמם של אלו?
בשעה שתעקר ע"א ועובדיה, ויהיה המקום יחיד בעולם, ותהא מלכותו לעולם ולעולמי עולמים. באותה שעה: ויצא ה' ונלחם וגו' והיה ה' למלך.
ואומר: תרדוף באף ותשמידם וגו'.

ר' נתן אומר:

לא בא המן אלא זכר לדורות, שנאמר: וימי הפורים האלה וגו'.

סימן רסז
ויבן משה מזבח ויקרא שמו וגו' -
ר' אלעזר המודעי אומר:

אמר משה: הנס הזה שעשה המקום בגינו עשאו.
וכן אתה מוצא, שכל זמן שישראל בנס - כביכול הנס לפניו, שנאמר: ה' נסי.
צרה לישראל - כאילו צרה לפניו, שנאמר: בכל צרתם לו צר.
שמחה לישראל - שמחה לפניו, שנאמר: כי שמחתי בישועתך.

כתוב אחד אומר: תמחה את זכר עמלק.
וכתוב אחד אומר: מחה אמחה את זכר עמלק.
עד שלא פשט ידו בכסא - תמחה את זכר עמלק.
ומשפשט ידו בכסא, כי מחה אמחה את זכר עמלק.
וכי בשר ודם יש בו כח לפשוט ידו בכסאו של הקב"ה?!
אלא על ידי שהוא עתיד להחריב את ירושלים, דכתיב: בעת ההיא ויקראו לירושלים כסא ה' לפיכך: מחה אמחה את זכר עמלק.

ויאמר כי יד על כס יה -
רבי יהושע אומר:

לכשישב הקב"ה על כסא מלכותו ותהא הממשלה שלו, באותה שעה מלחמה לה' בעמלק.

ר' אליעזר אומר:
נשבע המקום בכסא כבוד שלו, אם מניח אני נין ונכד לעמלק (מפריס) תחת כל השמים, שלא יהו אומרים: גמל זה של עמלק, רחל זו של עמלק.

ר' אליעזר אומר:
נשבע המקום בכסאו, שאם יבא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלו אותו ישראל, ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו, שנאמר: ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי. נזכר דוד באותה שעה שנאמר למשה רבינו: אם יבוא אחד מכל אומות העולם שיקבלו ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו, ויאמר אליו דמך על ראשך כי פיך ענה בך, לכך נאמר: מדור דור.

א"ר יצחק:
דואג האדומי היה.
דמיך כתיב, א"ל: הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים.

דבר אחר:

מדור דור -
מדור -
חיי העולם הזה,
ומדור - חיי העולם הבא.

ר' אלעזר המודעי אומר:
מדורו של משה ומדורו של שמואל.

ר' אליעזר אומר:
מדורו של משיח, שהם שלושה דורות, שנאמר: ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים.

סימן רסח
תניא, רבי יהודה אומר:
שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ:
להעמיד להם מלך,
ולהכרית זרעו של עמלק,
ולבנות להם בית הבחירה,

ואיני יודע איזו תחלה.
כשהוא אומר: כי יד כל כס יה מלחמה לה' בעמלק - הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה, ואין כס אלא מלך, שנאמר: וישב שלמה על כסא ה'.
ועדיין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחלה, אם לבנות להם בית הבחירה תחלה. כשהוא אומר: והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח, והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם, הא למדת להכרית זרעו של עמלק תחלה.
וכן בדוד הוא אומר: ויהי כי ישב המלך (דוד) בביתו וה' הניח לו מסביב וגו' ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה.

מדור דור -
אמר הקב"ה: מדר דר אנא בתריה לדרי דרין, מדורו של משה לדורו של שמואל, לדורו של מרדכי ואסתר.

רבי ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא:
כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם, כביכול כאילו כנף מכסה את הפנים.
אבד זרע של עמלק מן העולם - ניטלה הכנף, שנאמר: ולא יכנף עוד (את) מוריך.

רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא:
כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם - לא השם שלם ולא הכס שלם, שנאמר: כי יד על כס יה מלחמה לה', אבד זרעו מן העולם - השם שלם.
מה טעם?
האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה.
מה כתיב בתריה?
וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו.

ויבא עמלק -
כתיב: אל תתן ה' מאויי רשע.
בוא וראה מה בין כחן של יוצאי מצרים לזרעו של עשו?
יוצאי מצרים נתקבצו וישבו מצווה אחת הייתה בידם, שהיו מלין במצרים את בניהם.
אמרו להם מצריים: מפני מה אתם מלין אותם?
יהיו כבני מצרים ותקל עבודה קשה מכם!
משיבין ישראל להם: שמא שכחו אברהם יצחק ויעקב את אלהיהם שבשמים, שישכחו בניהם אחריהם?!
אמרו להן מצרים: מפני מה אתם מלין אותם, ולאחר שעה אנו משליכים אותם ליאור?
משיבין ישראל ואומרין להם: נמול אותם, ואחר כך עשו מה שאתם רוצים.
אבל זרעו של עשו אינו כן, אלא כל זמן שהיה יצחק קיים - קיימו עליהם את המילה, וכיון שמת בטלו את המילה.
משלו למה הדבר דומה?
למלך שנתן כתרו לאוהבו, א"ל: יהא זה מונח בראשך ובראש בניך לעולם.
הניחו אוהבו בראשו עד שעה שנכנס לבית עולמו.
אחר כך אמר המלך: אלך ואראה בן אוהבי, מה אם יהיה מונח כתר אביו בראשו, והלך מצאו שהוא מושלך באשפה, הלך לאחוריו בקצף גדול, שנאמר: ה' בצאתך משעיר וגו' הרים נזלו מפני ה'.
למה נדמו עשו הרשע ואליפז ועמלק בנו וירבעם בן נבט והמן האגגי ונבוכדנצר?
לאחד שמצא כסות בדרך, תפסה בידו והכניסה לתוך העיר, והיה מכריז ואומר: אבדה זו של מי?
נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו.
אמרו: ראיתם את איש פלוני, כמה צדיק הוא, כמה חסיד הוא, מיד עמדו ועשאוהו ראש וקצין עליהם: בשנה, בשתים, בשלש עד שהחריב כל העיר כולה.
לכך נדמו הרשעים, בשכר שתי דמעות שהוריד עשו לפני אביו, נתנו לו את הר שעיר, שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם.
בשכר ירבעם שהשיב דבר לפני המלך, נתנו לו עשרת שבטים.
בשכר מרודך שנהג כבוד לאבינו שבשמים, יצא ממנו נבוכדנצר.
בשכר אגג שהיה בוכה ומתחנן בשעה שהיה חבוש בבית האסורים, אמר: אוי לי שמא אבד זרעי מן העולם, יצא ממנו המן.
אליפז התימני אמר לעמלק בנו: בשעה שאמר לו: אבא, מי יורש העולם הזה והעולם הבא?
אמר לו: (שיאמרו בני ישראל יורשים העולם הזה והעולם הבא, (אלא) צא וחפור להם בארות והתקן להם הדרכים, אם תעשה כן ויהיה חלקך עם הפחותים שבהם ותבוא לעולם הבא.
והוא לא עשה כן, אלא יצא להחריב את העולם כולו, שנאמר: ויבא עמלק וילחם.
א"ל הקב"ה: רשע, אני יצריך לאחר ע' לשונות, ועכשיו תהא לי ראש לפורענות לכל יורדי גיהנם, שנאמר: ראשית גויים עמלק וגו'.
ואומר: כי מחה אמחה וגו'.


הפרק הבא    הפרק הקודם