שפתי חכמים, בראשית פרק לג


[רש"י: (ד) ויחבקהו - נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו:
וישקהו - נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה.
בברייתא דספרי (בהעלותך סט):
יש שדרשו [פ] נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו.
אמר ר' שמעון בן יוחאי: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב,
אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו:]

אות פ
רצונו לומר מלת וישקהו נקוד, לבד השי"ן שבו אינה נקודה, והוי כאילו כתיב ויקה"ו לשון הקהה את שיניו, שהיה בדעתו לנשכו.

[רש"י: (ה) מי אלה לך - מי אלה להיות [צ] שלך:]

אות צ
רצונו לתרץ דמי אלה משמע שלא ידע של מי היו, ואחר כך אמר לך, לכן פירש להיות שלך, כלומר מאיזה צד הם שלך אם הם בניך או עבדיך או שכיריך.

[רש"י: (ח) מי לך כל המחנה - מי כל המחנה אשר פגשתי [ק] שהוא שלך, כלומר למה הוא לך.
ופשוטו של מקרא [נאמר] על מוליכי המנחה.
ומדרשו:
כתות של מלאכים פגע [ר], שהיו דוחפין אותו ואת אנשיו, ואומרים להם של מי אתם, והם אומרים להם של עשו, והן אומרים הכו הכו, ואלו אומרים הניחו בנו של יצחק הוא, ולא היו משגיחים עליו, בן בנו של אברהם הוא, ולא היו משגיחים, אחיו של יעקב הוא, אומרים להם אם כן משלנו אתם:]

אות ק
דהכא אי אפשר לפרש כמו גבי מי אלה לך, כלומר עבדיך או בניך, דהא היה יודע עשו שהם מוליכי המנחה ובודאי עבדיו הם, ועוד מה השיב לו למצוא חן בעיני אדוני אלא וגו', כלומר למה טרחת לכל זה. ומהרש"ל כתב כי בודאי פירוש של מי לך פירושו של מי הם, ואין להקשות אם כן מה השיב לו למצוא חן בעיני אדוני, היה לו להשיב תחילה שהם שלו, אין זה קושיא, כי כך שאל אותו עשו מי לך המחנה, כלומר למי הם כל המחנה שפגשתי שאני צריך לומר למה הוא לך, לכך השיב לו יעקב למצוא חן בעיני אדוני, כי עיקר שאלתו היה על למה הוא לך וכו' עכ"ל.

אות ר
דאם לא כן מאי כל המחנה דהא מוליכי המחנה לא היו כי אם חמישה עבדים, ומה שהשיב ויאמר למצוא חן בעיני אדוני, וכי בשביל שהכו אותו המלאכים ימצא חן בעיניו, ויש לומר דכיון כשאמרו אחיו של יעקב הוא היו משגיחין, א"כ ראה שיעקב היה חשוב בעיניהן של מלאכים, לכך וימצא חן בעיניו כלומר להודיע שיש לו הרבה אוהבים, ועל ידי זה גם הוא ישוב להיות אוהבו.

[רש"י: (ט) יהי לך אשר לך - כאן הודה [ש] לו על הברכות:]

אות ש
רש"י דייק מכפל לשון יהי לך, ביש לי רב סגי.

[רש"י: (י) אל נא - אל נא [ת] תאמר לי כן:
אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו' -
כי כדאי והגון לך שתקבל מנחתי על אשר ראיתי פניך [א], והן חשובין לי כראיית פני המלאך שראיתי [ב] שר שלך, ועוד על שנתרצית למחול סורחני.
ולמה הזכיר לו ראיית המלאך?
כדי שיתיירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצול, איני יכול לו מעתה:
ותרצני - נתפייסת לי [ג], וכן כל רצון שבמקרא לשון פיוס, אפיימינ"ט בלע"ז [פיוס]
(ויקרא כב כ) כי לא לרצון יהיה לכם, הקרבנות באות לפייס ולרצון.
וכן (משלי י לב) שפתי צדיק ידעון רצון, יודעים לפייס ולרצות:]

אות ת
שמלת אל תמיד לעולם דבוק עם אזהרה, לכך אמר אל נא תאמר לי כן, שפירושו בבקשה אל כו'. ((מהרש"ל),) שלא תאמר אל נא קאי על הודאתו שהודה לו על הברכות זה לא יתכן, אלא על האמירה שאמר לו יש לי רב ואינו רוצה לקבלה לחוד קאי.

אות א
הוצרך לתוספת הזה מפני שפירוש כי על כן הוא כי על אשר, אם כן היה די באחד מהם, או שיכתוב על אשר ראיתי פניך וגו', או כי ראיתי פניך, לפיכך הוצרך להוסיף תוספת זה כדי שתהיה מלת כי טעם על ולקחת מנחתי מידי שלמעלה הימנו כאילו אמר ולקחת את מנחתי מידי כי כדאי והגון לך שתקבלנו, ומלת על כן דבקה עם ראיתי פניך וכו', ועל דרך זה פירש בכל מקומות שכתוב כי על כן.

אות ב
לא שכראות כ"ף ההשואה, כלומר ראיתי פניך כמו שראיתי גם כן פני אלהים, שאין השואת הראיה שבה לנתינת המנחה, לכן פירש חשובים וכו'.

אות ג
הודיענו בזה שהוי"ו של ותרצני הוא במקום ועוד, סיבה שנייה לקבלת המנחה, דאם לא כן איך נופל ותרצני על ראות פני אלהים.

[רש"י: (יא) ברכתי - מנחתי, מנחה זו הבאה על ראיית פנים ולפרקים אינה באה אלא לשאילת שלום, וכל ברכה שהיא לראיית פנים, כגון להלן:
(מז י) ויברך יעקב את פרעה,
(מ"ב יח לא) עשו אתי ברכה, דסנחריב.
וכן (ש"ב ח י) לשאול לו לשלום ולברכו, דתועי מלך חמת.
כולם לשון ברכת שלום הן שקורין בלע"ז שלוצי"ר [לשאול בשלום].
אף זו ברכתי מו"ן שלו"ד [שאלתי שלומי]:
אשר הבאת לך - לא טרחת בה, ואני יגעתי [ד] להגיעה עד שבאה לידך:
חנני - נו"ן ראשונה מודגשת לפי שהיא משמשת במקום שתי נוני"ן, שהיה לו לומר חננני, שאין חנן בלא שתי נונין, והשלישית לשימוש כמו עשני, זבדני:
יש לי כל - כל ספוקי, ועשו דבר בלשון גאוה (פסוק ט) יש לי רב, יותר ויותר מכדי צרכי:]

אות ד
פירוש מאחר שלא טרחת בה כמותי ראוי שתקבלנה, ופירוש עד שבאה לידך, עד הזמן הזה שכבר באה לידך.

[רש"י: (יב) נסעה - כמו (תהילים קל ב) שמעה, שהוא כמו שמע, אף כאן נסעה כמו נסע, והנו"ן יסוד בתיבה [ה].
ותרגומו: טול ונהך, עשו אמר ליעקב [ו] נסע מכאן ונלך:
ואלכה לנגדך - בשוה לך, טובה זו אעשה לך שאאריך ימי מהלכתי ללכת לאט כאשר אתה צריך, וזהו לנגדך, בשוה לך:]

אות ה
כמו שמעה סלחה שהשי"ן היא מן היסוד והה"א היא נוספת, אף כאן הנו"ן היא מהיסוד והה"א נוסף, והוא מבנין הקל ולא מבנין נפעל ולא נו"ן האית"ן. ((הרא"ם),) דאי הוה נו"ן האיתן הוה ליה לכתוב ב' נונין חד נו"ן מן היסוד וחד נו"ן מן השימוש, והיה ראוי לכתוב ננסעה.

אות ו
רוצה לומר דהתרגום נמי מוכיח כך שמתרגם על נסעה טול, משמע שהוא ציווי כיון שלא מתרגם נטל, אבל נלכה קאי גם על עשו לכך תרגומו ונהך וק"ל.

[רש"י: (יד) יעבר נא אדני - אל תאריך ימי הליכתך, עבור כפי דרכך [ז] ואף אם תתרחק:
אתנהלה - אתנהל, ה"א יתירה כמו (לעיל יח כא) ארדה, (במדבר ט ח) אשמעה:
לאטי - לאט שלי, לשון נחת (ישעיה ח ו) ההולכים לאט, (ש"ב יח ה) לאט לי לנער.
לאטי הלמ"ד מן היסוד ואינה משמשת, אתנהל נחת שלי:
לרגל המלאכה - לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת [ח] עלי להוליך:
ולרגל הילדים - לפי רגליהם שהם יכולים לילך:
עד אשר אבא אל אדני שעירה - הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סכות.
אמר: אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך.
ואימתי ילך?
בימי המשיח, שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.
ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים:]

אות ז
כלומר לא שילך הוא לפניו והוא אחריו וק"ל.

אות ח
ולמ"ד לרגל הוא במקום כפי רגל, רוצה לומר כפי כח הליכת רגלי, לא כפי הצורך לרגל להיות רגל.

[רש"י: (טו) ויאמר למה זה - תעשה לי טובה זו [ט] שאיני צריך לה:
אמצא חן בעיני אדני - ולא תשלם לי עתה שום גמול:]

אות ט
דקשה לרש"י דפסוק ויאמר למה זה אמצא חן משמע שלא רצה למצוא חן, והוא שלח לו מנחה גדולה כדי למצוא חן בעיניו, ועל זה פירש למה זה תעשה וכו', ואמצא חן בעיני אדוני מאמר בפני עצמו הוא.

[רש"י: (טז) וישב ביום ההוא עשו לדרכו - עשו לבדו וארבע מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד [י].
והיכן פרע להם הקב"ה?
בימי דוד, שנאמר (ש"א ל יז) כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים:]

אות י
ואם תאמר והלא אף על גב דכתיב עשו לחוד בקרא אנשיו נמי במשמע, כדכתיב בסמוך ויעקב נסע סכתה הוא הדין נמי נשיו ובניו ועבדיו, אלא שנקט העיקר, הוא הדין הכי נמי, ויש לומר מפני שאמר עשו אציגה נא וגו', ונטעה לומר שנשארו גבי יעקב, משום הכי היה לו לכתוב בהדיא שהלכו עמו, (רא"ם). ועוד יש לומר כיון שכתוב מתחילה וירא והנה עשו בא ות' איש עמו, אם כן הוא טפל אצלם כיון שהזכירם, אם כן גבי וישב עשו היה לו גם כן להזכירם עמו מטעם זה, מה שאין כן ביעקב וק"ל.

[רש"י: (יז) ויבן לו בית - שהה שם שמונה עשר חדש [כ], קיץ וחורף וקיץ. סכות קיץ, בית חורף, סכות קיץ:]

אות כ
והקשה רא"ם ולא ידעתי למה הביא רש"י ז"ל זה המדרש, והלא הבית והסכות שניהן היו בזמן אחד, הבית לעצמו והסכות לבהמות, כדכתיב בקרא, ורש"י בפירוש כתב ואני לא באתי לפרש אלא לפי פשוטו כו' ע"כ, ומהרש"ל פירש לפי שכתוב בקרא ב' פעמים סכות ופעם אחת בית, רוצה לומר סכות קיץ בית חורף וכו'. ((קיצור מזרחי),) הביא זה המדרש כדי לכוין מספר הכ"ב שנה שלא קיים יעקב כבוד אב ואם, כמו שכתב בפרשת וישב על פסוק ויתאבל על בנו.

[רש"י: (יח) שלם - שלם בגופו [ל], שנתרפא מצליעתו.
שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון.
שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן:
עיר שכם - כמו לעיר, וכמוהו (רות א יט) עד בואנה בית לחם:
בבאו מפדן ארם - כאדם האומר לחבירו יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם.
אף כאן ויבא שלם מפדן ארם, מלבן ומעשו שנזדווגו לו בדרך:]

אות ל
(מהרש"ל), מדכתיב שלם סתם משמע בכל שלמותיו, ומה כתיב בענין זה למעלה שהיה לו מקנה ולמטה ויקן את חלקת השדה, משמע שהיה לו ממון, ושלם בתורתו מדכתיב בקרא, בבאו מפדן ארם למה לי? אלא לומר לך שאפילו בבואו מפדן ארם שכולם עמי הארץ אף על פי כן לא שכח תלמודו.

[רש"י: (כ) ויקרא לו אל אלוהי ישראל - לא שהמזבח קרוי אלוהי ישראל, אלא על שם שהיה הקדוש ברוך הוא עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא אל הוא הקב"ה הוא לאלוהים לי ששמי ישראל.
וכן מצינו במשה (שמות יז טו) ויקרא שמו ה' נסי, לא שהמזבח קרוי ה', אלא על שם הנס קרא שם המזבח, להזכיר שבחו של הקב"ה, ה' הוא נסי.
ורבותינו דרשוהו [מ]:
שהקב"ה קראו ליעקב אל. ודברי תורה (ירמיה כג כט) כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים. ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי.]

אות מ
כאילו אמר ויקרא אלהי ישראל ליעקב אל, והכי פירושו הקדוש ברוך הוא אל בעליונים ויעקב אל בתחתונים, רוצה לומר וכיון שהשכינה שרויה בשבילו על הארץ, אם כן הוא דומה כאילו הוא בעצמו אל.

הפרק הבא    הפרק הקודם