שפתי חכמים, דברים פרק יז


[רש"י (א) לא תזבח וגו' כל דבר רע - אזהרה למפגל בקדשים על ידי [צ] דבור רע.
ועוד נדרשו בו שאר דרשות בשחיטת קדשים:]

אות צ
דאין לומר דבא להזהיר על בעל מום שהרי בהדיא כתיב אשר יהיה בו מום ומתרץ, אזהרה כו' על ידי דבור רע. רצונו לומר לעיל בפרשת ויקרא ובפרשת קדושים כתיב שפיגול אסור לאכול, ואינו מפורש אותו איש שמפגל אם עובר אם לאו, לכן נאמר כאן לא תזבח כל דבר רע ללמדך אזהרה למפגל בקדשים. פירוש בשעת שחיטה היה מחשבתו על מנת לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו, דהיינו על ידי דבור רע.

[רש"י (ג) אשר לא צויתי – לעבדם [ק]:]

אות ק
רצונו לומר דקרא משמע שהקדוש ברוך הוא לא צוה להם שיהיו בעולם, אם כן אלהות הן שעל כרחך נבראו וזה אינו. לכך מפרש לעבדם רצונו לומר שלא צויתי לעבוד.

[רש"י (ד) נכון – מכוון [ר] העדות:]

אות ר
רצונו לומר, שלא תטעה לפרש הקרא והנה אמת נכון הדבר, היינו עבודת אלילים, כלומר שנכון הוא שעובד עבודת אלילים, לכן פירש מכוון העדות כלומר נכון בפי העדים כאשר חקרת.

[רש"י (ה) והוצאת את האיש ההוא אל שעריך וגו' - המתרגם אל שעריך, לתרע בית דינך, טועה, שכן שנינו אל שעריך זה שער שעבד בו, או אינו אלא שער שנדון בו, נאמר שעריך [ש] למטה ונאמר שעריך למעלה [ת] (פסוק ב) מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור למטה שער שעבד בו.
ותרגומו [א]: לקרויך:]

אות ש
רצונו לומר, היינו האי שעריך דכתיב כאן.

אות ת
דכתיב: כי ימצא בקרבך באחד שעריך מה להלן שער שעבד בו אף כאן לשער שעבד בו.

אות א
פירוש לעירך, ולא שמפרש לתרעך כתרגום על מזוזות ביתך ובשעריך.

[רש"י (ו) שנים [עדים] או שלושה - אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט לך בשלשה, להקיש שלושה לשנים.
מה שנים עדות אחת, אף שלושה עדות אחת [ב], ואין נעשין זוממין עד שיזומו כולם:]

אות ב
ואם תאמר, הוה ליה למימר שאין נעשין וכו', דהא פירוש אשלמעלה, ויש לומר דהכי פירושו: מה שנים עדות אחת, ואם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, אף שלשה עדות אחת - ואם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כולה. וגם אין נעשין זוממין עד שיזומו כולן, רצונו לומר, דמה שנים אין נעשין זוממין עד שיזומו שניהם, אף שלשה אין נעשין זוממין עד שיזומו שלשתם.

[רש"י (ח) כי יפלא - כל הפלאה לשון הבדלה ופרישה, שהדבר נבדל ומכוסה [ג] ממך:
בין דם לדם - בין דם טמא לדם טהור:
בין דין לדין - בין דין זכאי לדין חייב:
בין נגע לנגע - בין נגע טמא לנגע טהור:
דברי ריבות - שיהו חכמי העיר חולקים בדבר, זה מטמא וזה מטהר זה מחייב [ד] וזה מזכה:
וקמת ועלית - מלמד שבית המקדש [ה] גבוה מכל המקומות:]

אות ג
ואם תאמר למה לי כפל לשון דנקט. ויש לומר, דמתחלה פירוש שהוא לשון הבדלה ופרישה, מפני כי כל הנעלם ומכוסה ממנו - נבדל ונפרש ממנו. ואחר כך חזר ואמר שהדבר נבדל כו' מפני שהמכוון מכי יפלא ממך הוא מענין כסוי שנעלם ומכוסה ממנו. משום הכי הוצרך הרב להעתיקו מענין לענין.

אות ד
רצונו לומר, מה שכתוב בין דם לדם וגו' לא יודעים כל עיקר, אלא מובדל ומכוסה מהן, אבל מה שכתבו דברי ריבות יודעים, אלא שזה מטמא וגו'. דאם לא כן, מאי זה דכתיב כי יפלא, משמע דמכוסה מהם שאין יודעים כל עיקר, ואחר כך כתב דברי ריבות, משמע שזה מטהר וזה מטמא וכו' (בשם מהרי"ץ). והרא"ם פירש: וההפרש שבין זה הפסוק ובין כי יפלא ממך ... בין דם לדם וגו' הוא, ששם הספק בדם עצמו אם הוא טהור או טמא, או אם הבעל דין זכאי או חייב. אבל הכא הוא הספק על דברי חכמי העיר, שאחד מזכה ואחד מחייב, על מי ראוי לסמוך. אי נמי שבתחלה סתם כי יפלא ואחר כך פירש דברי ריבות שזה מטהר וזה מטמא וכו'.

אות ה
פירוש מכל המקומות שבשאר ארצות, לאפוקי בארץ ישראל היה עין עיטם גבוה ממנו, כמו שפירש רש"י לקמן בפסוק ובין כתפיו שכן. (תוספות).

[רש"י (ט) הכוהנים הלוים - הכוהנים שיצאו משבט לוי:
ואל השופט אשר יהיה בימים ההם - ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו [ו] אתה צריך לשמוע לו. אין לך אלא שופט שבימיך: ]

אות ו
רצונו לומר וכי אפשר שילך אדם אל השופט שאינו בימים ההם?! אלא ללמדך בא אפילו אינו וכו'.

[רש"י (יא) ימין ושמאל - אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין [ז], וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל:]

אות ז
דהכי פירושו: אפילו אם אומר לך על ימין שאתה סבור שהוא שמאל, ועל שמאל שאתה סבור שהוא ימין, שתשמע לו, ולא תתלה את הטעות בו אלא בך. כי השם יתברך נותן רוחו על משרתי מקדשו תמיד וישמרם מכל טעות, שלא יצא מפיהם כי אם אמת. ואם תאמר מנא ליה למדרש כך דלמא כמשמעו שלא תסור מן הדבר ההוא לא לשמאל ולא לימין, ויש לומר כיון שהדבר הוא שכלי, לא שייך ביה ימין ושמאל, לכך דרשו מה שדרשו.

[רש"י (יג) וכל העם ישמעו - מכאן שממתינין לו עד הרגל [ח] וממיתין אותו ברגל:]

אות ח
ואם תאמר, מאי שנא דהכא פרש"י מכאן שממתינים לו עד הרגל וכו', ומה שנא גבי בן סורר ומורה שפירש רש"י וכל ישראל ישמעו ויראו - מכאן שצריך הכרזה בבית דין וכו', עיין שם. והאריך הרא"ם, ובסוף כתב אך יש לתמוה דהכא דייק מכל העם ישמעו וייראו שצריך המתנה והכרזה, ואלו בבן סורר ומורה לא דייק מקרא דכל ישראל וגומר אלא הכרזה בלבד בלא המתנה. ועוד, היכי משתמע מהכא, המתנה, מי כתיב הכא וכל העם יראו וייראו? ישמעו וייראו כתיב, בשמיעה לבדה משמע. עד כאן. יעויין זה בהמפרשים.

[רש"י (טז) לא ירבה לו סוסים - אלא כדי [ט] מרכבתו, שלא ישיב את העם מצרימה, שהסוסים [י] באים משם. כמה שנאמר בשלמה, ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמישים ומאה (מלכים א' י כט):]

אות ט
מדכתיב לו, דמשמע לו הוא דלא ירבה שיהיו לו סוסים בטלים, אבל כדי הצריך לו מותר דהיינו כדי מרכבתו.

אות י
והואיל וסוסים באים משם ודאי ישלח המלך שם עבדיו שיהיו תמיד שם כדי שישלחו סוסים טובים, ונמצא שישובו למצרים ויהיו דרים שם. (ספר מצוות גדול) אבל יש לתמוה על כמה קהלות השוכנים שם וכו', והאריך בזה. ותירץ משם הרב רבי אליעזר ממי"ץ, שאמר: לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד, לא אסרה תורה אלא בדרך הזה, כלומר מארץ ישראל למצרים, אבל משאר ארצות מותר ונכון הוא.

[רש"י (יז) ולא ירבה לו נשים - אלא שמונה עשרה, שמצינו שהיו לו לדוד שש נשים, ונאמר לו ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה (שמואל ב' יב ח):
וכסף וזהב לא ירבה לו מאד - אלא כדי ליתן [כ] לאכסניא [לאפסניא]:]

אות כ
מדכתיב לו דמשמע לו הוא דלא ירבה, שרוצה ליתן לאוצר שלו, אלא כדי ליתן לאכסניא, פירוש, סיפוק לחיילותיו ולפרשיו ולעבדיו במאכל ובמשתה ומלבושים וכל הצריך להם.

[רש"י (יח) והיה כשבתו - אם עשה כן כדאי [ל] הוא שתתקיים מלכותו:
את משנה התורה - שתי ספרי תורה.
אחת שהיא מונחת בבית גנזיו.
ואחת שנכנסת ויוצאת עמו.
ואונקלוס תרגם: פתשגן.
פתר משנה לשון שנון ודבור:]

אות ל
דאם לא כן, והיה כשבתו למה לי, דהוה ליה למימר: וכתב לו את משנה התורה וגו', דודאי קודם לכן אינו מחוייב יותר משאר ישראל. אלא שהוא מוסב אלעיל שהכתוב מבשרו שאם יעשה כן שתתקיים מלכותו.

[רש"י (יט) דברי התורה – כמשמעו [מ]:]

אות מ
הוצרך לפרש זה כמשמעו, משום שפירש אחר כך ולבלתי סור מן המצוה - אפילו על מצוה קלה של נביא. אבל אי דברי תורה לאו כמשמעו, הוה אמינא ולבלתי סור מן המצוה היינו כמשמעו, רצונו לומר דברי תורה ממש.

[רש"י (כ) ולבלתי סור מן המצוה - אפילו מצווה קלה של נביא:
למען יאריך ימים - מכלל הן אתה שומע לאו [נ].
וכן מצינו בשאול שאמר לו שמואל שבעת ימים תוחל עד בואי אליך (שמואל א' י, ח) להעלות עולות וכתיב ויוחל שבעת ימים (שמואל א' יג, ח) ולא שמר הבטחתו לשמור כל היום, ולא הספיק להעלות העולה עד שבא שמואל ואמר לו נסכלת לא שמרת וגו' ועתה ממלכתך לא תקום (שם יג ז - יד). הא למדת, שבשביל מצווה קלה של נביא נענש:
הוא ובניו - מגיד שאם בנו הגון למלכות הוא קודם לכל אדם.]

אות נ
כלומר, מכאן למד שמואל הנביא שהעובר על מצות הנביא לא יאריך ימים על ממלכתו, ואמר לשאול: נסכלת כאשר לא שמעת וגומר.


הפרק הבא    הפרק הקודם