בשלח
שלוח הזה לוויה, כמה דאת אמר: ואברהם הולך עמם לשלחם (ברא' יח טז).
וכן הוא אומר: וישלחם יצחק וילכו וגו' (שם כו לא).

ולמה פתח הכתוב בלשון הזה?
הפה שאמר לא אשלח, חזר ואמר: אנכי אשלח אתכם, לכך פתח ויהי בשלח.

ומה שכרו?
לא תתעב מצרי (דברי' כג ח).
הפה שאמר לא ידעתי את ה', חזר ואמר: ה' הצדיק.

ומה שכרו?
נתן להן קבורה, שנאמר:, נטית ימינך תבלעמו ארץ.

ולא נחם
נהגם, כמו דאת אמר: נחית כצאן עמך (תהל' עז כא).
ואומר: וינחם בענן יומם (שם עח יד).

דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא
קרוב הדבר שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם.
ועוד, קרוב הדרך לחזור למצרים.
ועוד, קרובה שבועה שנשבע אברהם לאבימלך, אם תשקר לי וגו' (ברא' כא כג), ועדיין לא בא נכדו.
ועוד, קרובה מלחמה ראשונה לשניה.

דבר אחר:
כי קרוב הוא
קרוב הוא שירשו הכנענים את הארץ, דכתיב: ודור רביעי ישובו הנה (שם טו טז).
ועדיין לא היה להם דור רביעי. והקיפן במדבר ארבעים שנה.

אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן.

ועוד, כששמעו הכנענים שישראל נכנסין לארץ, עמדו ושרפו את הזרעים, ועקרו את האילנות, וקצצו את הנטיעות, וסתרו את הבניינים, וסתמו את המעיינות.
אמר הקדוש ברוך הוא: אני הבטחתי את אברהם אביהם להכניסם בארץ מלאה כל טוב, הריני מעכבן במדבר ארבעים שנה, עד שיעמדו הכנעניים ויתקנו מה שקלקלו.

וחמושים עלו בני ישראל
אחד מחמישה.

ויש אומרים:
אחד מחמישים.

ויש אומרים:
אחד מחמש מאות.

רבי נהוראי אומר:
העבודה, לא אחד מחמשת אלפים.

ואימתי מתו?
בימי האפלה, שהיו קוברין ישראל מתיהן, ומצרים יושבין בחשך, ישראל הודו ושבחו על שלא ראו שונאיהם ושמחו בפורענותן:


ויקח משה את עצמות יוסף
מנין יודע משה היכן יוסף קבור?
אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, היא הודיעה את משה היכן יוסף קבור.
עמדו מצרים ועשו לו ארון של מתכת ושקעוהו בנילוס.
בא משה ועמד על נילוס. נטל צרור וחקק בו עלה שור, וצווח ואומר: יוסף יוסף, הגיעה שעה שהקדוש ברוך הוא גואל את בניו, והשכינה מעכבת לך, וישראל וענני כבוד מעכבין לך.
אם אתה מגלה את עצמך, מוטב. ואם לאו, הרי אנו נקיים משבועתך.
מיד צף ועלה ארונו של יוסף.
ואל תתמה, שהרי הוא אומר: ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר אהה אדוני והוא שאול, ויאמר איש האלהים אנה נפל ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל (מ"ב ו ה-ו).
והרי דברים קל וחומר, ומה אלישע תלמידו של אליהו הציף הברזל, משה שהוא רבו של אליהו, על אחת כמה וכמה!

רבי נתן אומר:
בקבורת המלכים היה יוסף קבור, שנאמר: ויחנטו אותו.

ומנין היה יודע משה היכן ארונו של יוסף?
אלא בא ועמד בין הארונות, וצעק ואמר: יוסף יוסף, הגיעה השעה שהקדוש ברוך הוא גואל את בניו, השכינה מעכבת לך, וישראל וענני כבוד מעכבין לך. אם אתה מגלה את עצמך, מוטב. ואם לאו, אנו נקיים משבועתך, מיד נזדעזע ארונו ונטלו והלך.
ללמדך, במידה שאדם מודד, בה מודדין לו.
יוסף קבר את אביו, שנאמר: ויעל יוסף לקבור את אביו (ברא' נ ז), ואין באחיו גדול ממנו, שהיה מלך.
וכתיב: ויעל עמו גם רכב גם פרשים (שם שם ט). וזכה לצאת מן הקבר על ידי משה.
משה הוציא את עצמות יוסף ממצרים. ואין בעולם גדול ממנו והוא מלך, שנאמר: ויהי בישרון מלך (דברים לג ה). לפיכך זכה משה שיתעסק בו שכינה, שנאמר: ויקבר אתו בגיא (שם לד ו). ולא עוד, אלא עם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו וזקני ארץ מצרים.
ועם ארונו של יוסף עלו השכינה והארון והכוהנים והלווים ושבעה ענני כבוד, וארונו של יוסף מהלך עם ארון העדות במדבר.

ואומות העולם אומרים: מה טיבן של שני ארונות אלו?
וישראל אומרים: זה ארון המת, וזה ארון חי העולמים.
והן אומרים: וכי דרכו של מת מהלך עם ארון חי העולמים?!
והן משיבין ואומרים להן: המת המונח בארון, קיים כל מה שכתוב בזה.
מרים המתינה שעה אחת למשה, שנאמר: ותתצב אחותו מרחוק (שמות ב ד).
לפיכך עכב הקדוש ברוך הוא במדבר וענני הכבוד והכוהנים והלווים שבעת ימים, שנאמר: והעם לא נסע עד היאסף מרים (במדב' יב טו).

כי השבע השביע
השביען שישביעו לבניהם.

את בני ישראל.
למה השביע את אחיו ולא את בניו?
אמר: אם אני משביע את בני, אין המצרים מניחין אותן.
ואם יאמרו להן אבינו העלה את אביו.
הן אומרים להן: אביכם מלך היה, לפיכך השביע את אחיו.

דבר אחר:
אמר להן: אבינו ירד כאן לרצונו, ואני העליתי אותו בעל כורחו.
משביעני עליכם, שממקום שגנבתוני, לשם תחזירוני. וכן עשו, שנאמר: ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ( יהוש' כד לב).

פקוד יפקוד
במצרים.
יפקוד,
בים.

פקוד
במדבר.
יפקוד
בנחלי ארנון.

פקוד
בעולם הזה.
יפקוד
לעולם הבא:


וה' הולך לפניהם יומם.
את מוצא שבעה ענני כבוד היו, אלו הן:
וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, הרי אחד.
ועננך עומד עליהם (במד' יד יד), הרי שנים.
ובעמוד ענן (שם), הרי שלשה.
ובהאריך הענן ( שם ט יט), ארבע.
ובהעלות הענן (שמו' מ לו), חמשה.
ואם לא יעלה הענן (שם שם לז), ששה.
כי ענן ה' על המשכן (שם שם לח), שבעה.

ארבע מארבע רוחות:
ואחד מלמטה,
ואחד מלמעלה,
ואחד מהלך לפניהם.
כל הנמוך מגביהו, וכל הגבוה מנמיכו, ושורף נחשים ועקרבים, מכבד ומרבץ את הדרך לפניהם:


וה' הולך לפניהם
במידה שאדם מודד, בה מודדים לו.
אברהם ליוה מלאכי השרת, שנאמר: ואברהם הולך עמם לשלחם (ברא' יח טז).
לפיכך ליוה הקדוש ברוך הוא את בניו במדבר ארבעים שנה.
אברהם אמר: יוקח נא וכו' ( כדכתיב: בסדר וירא אליו):


וה' הולך לפניהם יומם
והלא כבר נאמר: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמי' כג כד).
ואומר: מלא כל הארץ כבודו (ישע' ו ג).

ומה תלמוד לומר וה' הולך?
להודיע חבת ישראל לפני האומות, כדי שינהגו בהם כבוד.
ולא דיין שאין נוהגין בהן כבוד, אלא ממיתין אותן מיתות חמורות.

לענין כן מהו אומר?
וקיבצתי את כל הגויים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם, על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגויים (יואל ד ב).
על עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים לא נאמר, אלא על עמי ונחלתי ישראל.
ואומר: מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה (שם שם יט).
באותה שעה, ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור (שם שם כ).
ונקיתי דמם לא נקיתי ( שם שם כא).

אימתי?
וה' שוכן בציון (שם):