הנני עומד לפניך שם על הצור
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: כל מקום שאתה מוצא שם רושם רגלי אדם, שם אני לפניך.

והכית בצור
מכאן אמר רבי יוסי בן זמרה:
שהמטה של סמפירינון היה, שנאמר: והכית בצור, על הצור אינו אומר כן, אלא בצור.

ויצאו ממנו מים ושתה העם ויקרא שם המקום מסה.
רבי יהושע אומר:
משה קראו מסה, שנאמר:, ויקרא שם המקום מסה.

רבי אלעזר המודעי אומר:
המקום קראו מסה ומריבה.
מכאן לבית דין הגדול שהוא קרוי מקום.

ויצעק משה אל ה' ויאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולם, בינך לבינם אני הרוג.
אתה אומר לי: אל תקפיד כנגדן, כי תאמר אלי שאהו בחיקך (במד' יא יב), והם בקשו לסקלוני.
כאן, הקדוש ברוך הוא ממיך, ומשה מגביה.
ובמקום אחר, הקדוש ברוך הוא מגביה ומשה ממיך, כעניין שנאמר: ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, ויחל משה (שמות לב י-יא).
אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: כך אתה אומר, עוד מעט וסקלוני?!
עבור לפני העם, נראה מי סוקל אותך.
התחיל לעבור, עמדו כל ישראל לפניו ונהגו בו כבוד ומורא.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: כמה פעמים אני מצווה אותך עליהם, שלא תקפיד כנגדן, אלא הנהיגם כרועה הצאן, שבשבילן העליתי אותך, ובשבילם תמצא חן וחסד וחיים וכבוד לפני:


אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
בא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם.
מידת בשר ודם, במה שמכה אינו מרפא, אלא מכה באיזמל ומרפא ברטיה.
הקדוש ברוך הוא, במה שמכה, בו מרפא.
כשהכה את איוב, בסערה הכהו, שנאמר: אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם (איוב ט יז). וכשרפאהו, בסערה רפאהו, שנאמר: ויען ה' את איוב מן הסערה ( שם לח א).

כשהגלה את ישראל, לא הגלה אותם אלא בעבים, שנאמר: איכה יעיב באפו (איכה ב א). וכשהוא מכנסן, מכנסן בעבים, שנאמר: מי אלה כעב תעופינה (ישע' ס ח).

כשפזרן, לא פזרן אלא כיונים, שנאמר: ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כולם הומות (יחז' ז טז).
וכשהוא מכנסן, כיונים אל ארבותיהם (ישע' ס ח).

כשמברכן, אין מברכן אלא בהשקפה, שנאמר: השקיפה ממעון קדשך וברך ( דבר' כו טו). וכשנפרע משונאיהם, בהשקפה, שנאמר: ויהי באשמורת הבקר וישקף וגו', שהיה עמוד הענן יורד ועושה אותם כטיט, ועמוד האש מרתיחן וטלפות סוסיהן משתבשות, הזכר מלמעלן והנקבה מלמטן.
וכן הוא אומר: הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו (שופט' ה כב). ויהם, הממם וערבם, נטל סגיונות שלהן ולא היו יודעין מה הן עושין. ויסר את אופן מרכבותיו.

רבי יהודה אומר:
מחמת אש שלמעלה נשרפו גלגליו של מטה, והיו מוטות ומרכבות רצות ונכנסות בעל כורחן, שהיו של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, כדי שיטלו ישראל את הבזה.

רבי נחמיה אומר:
מקול רעם מעלן, של נתזו צינורות מלמטן, שנאמר: קול רעמך בגלגל (תהל' עז יט).
לשעבר, היו הפרדות מושכות את המרכבות. ועכשו, המרכבות מושכות את הפרדות.

וינהגהו בכבדות
מידה כנגד מידה.
לפי שאמרו המצריים: תכבד העבודה (שמות ה ט). אז ישיר, מספרא


ילמדנו רבנו:
מה הוא ליתן אספלנית על גבי המכה בשבת?

כך שנו רבותינו:

אסור ליתן אספלנית על גבי המכה בשבת לכתחילה. אבל אם נתן מערב שבת, מותר.

את מוצא, בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה.
והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא במכה שמכה, בו מרפא.

וכן את מוצא כשבאו למרה ולא יכלו לשתות מים ממרה, והיה משה סבור שהקדוש ברוך הוא אומר לו שישליך שם דבש או דבילה והמים מתמתקין.

ראה מה כתיב שם:
ויצעק משה אל ה' ויורהו ה' עץ.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: משה, אין דרכי כמידת בשר ודם.
עכשיו אתה צריך ללמוד, שנאמר: ויורהו ה' עץ. ויראהו לא נאמר כאן, אלא ויורהו, הורהו בדרכיו.

ומה היה העץ?
רבי יהושע אומר:
של ערבה היה.

רבי נתן אומר:
הרדופני מר היה.

רבי אליעזר המודעי אומר:
של זית היה.

רבי יהושע בן קרחה אומר:
קרדנין.

ויש אומרים:
עקרי תאנה ועקרי רימון.
מכל מקום, מר היה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
בא וראה כמה מופלאין דרכיו של הקדוש ברוך הוא יותר מדרכי בשר ודם.
בשר ודם, במתוק מרפא את המר.
אבל הקדוש ברוך הוא, במר מרפא את המר.

הא כיצד?
נותן דבר המחבל בתוך דבר המחבל, לעשות נס בתוך נס.

כיוצא בו: ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי (ישע' לח כא). הלא בשר חי שאתה נותן עליו דבלת תאנים, מיד הוא נסרח.

הא כיצד?
נתן דבר המחבל לתוך דבר המחבל, לעשות בו נס.

כיוצא בו: ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים האלה לא יהיה משם עוד מות ומשכלת (מ"ב ב כא). והלא מים מתוקין שאתה נותן לתוכן מלח, מיד נפסדים.

הא כיצד?
נותן דבר המחבל לתוך דבר המחבל, לעשות בו נס.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לא כך הוא אומנתי, אלא במה שאני מכה, בו אני מרפא, הלכך הואיל ואלו המים מרים, אני מרפאן בדבר מר.

וכן הצדיקים במה שהן מקנתרין, בו הן מתקנין.
תדע לך, שבשעה שקנתר משה, באז קנתר, שנאמר, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וגו' (שמו' ה כג).
אמר משה: באז סרחתי. באז אני מתקן ואומר שירה.
לכך נאמר, אז ישיר משה:


ויבא עמלק וילחם עם ישראל.
רבי אליעזר בן חסמא אומר:
מקרא זה רשום ומפורש הוא על ידי איוב, שנאמר: היגאה גומא בלא בצה וגו' (איוב ח יא). כשם שאי אפשר, כך אי אפשר לישראל לחיות, אלא אם כן מתעסקין בדברי תורה.
ולפי שפירשו ישראל מדברי תורה, לפיכך השונא בא עליהם.
ולעולם אין השונא בא, אלא על החטא ועל העבירה.
לכך נאמר: ויבא עמלק.

רבי יהודה הנשיא אומר:
חמישה פעמים פסע עמלק ובא ועשה מלחמה עם ישראל ברפידים, שנאמר: עמלק יושב בארץ הנגב, והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר, והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן (במד' יג כט). מכאן את למד, שהיה עמלק לפנים מכולן.

רבי נתן אומר:
מהררי שעיר בא והלך ארבע מאות פרסה עד שהגיע לרפידים, ועשה עם ישראל מלחמה.

אחרים אומרים:
יבוא עמלק כפוי טובה, ויפרע מעם כפוי טובה.
וכן הוא אומר: ואלה המתקשרים עליו זבד בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית (דה"ב כד כו).

יבואו אלו כפויי טובה ויפרעו מיואש כפוי טובה, שנאמר: ולא זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו, ויהרוג את בנו ובמותו אמר ירא ה' וידרש (שם שם כב).

ומה הוא עונשו?
ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבאו אל יהודה וירושלים וישחיתו את כל שרי העם מעם וגו', ואת יואש עשו שפטים (שם שם כג-כד).
אל תהי קורא שפטים, אלא שפוטים.
עמדו עליו בריונים קשים שלא ידעו משכב אשה וענו אותו במשכב זכור, שנאמר: וענה גאון ישראל בפניו (הושע ז י).
וכתיב: ובלכתם ממנו כי עזבו אותו במחליים רבים, התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגוהו על מטתו וימת ויקברהו בעיר דוד ולא קברהו בקברות המלכים (דה"ב כד כה).

וילחם עם ישראל ברפידים
אמר רבי חנניה: שאלתי את רבי אליעזר:
מה ראו ישראל לפדות פטרי חמורים ולא לפדות פטרי סוסים וגמלים?
אמר לי: גזרת מלך הוא, שלא היה בידם אלא חמורים. שאין לך כל אחד ואחד מישראל, שלא עלה עמו תשעים חמורים טעונין כסף וזהב ושמלות.

אחרים אומרים:
אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם.

וכן את מוצא, שאין השונא בא אלא על ידי רפיון ידים מן התורה, שנאמר: ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו (שם יב א).

ומה ענשו?
עלה שישק מלך מצרים על ירושלים, ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח, ויקח את כל מגני הזהב אשר עשה שלמה (מ"א יד כה-כו):


ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק
מכאן שהיה עושה משה יהושע תלמידו כמותו.
ללמדך דרך ארץ, שלא אמר לתלמידו בחר לי, אלא בחר לנו. אף על פי שתלמידו היה, עשאו כמותו.
מכאן אמרו:

שיהא כבוד תלמידך חביב עליך כשלך.

ומנין שיהא כבוד חבירך חביב עליך ככבוד רבך?
שכן את מוצא באהרן: ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת (במד' יב יא). והלא אחיו הגדול היה, אלא מכאן את למד שעשאו כרבו.

ומנין שיהא כבוד רבו חביב עליו כמורא שמים?
שנאמר: ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו, ויאמר אדני משה כלאם (שם יא כח).
אמר לו: אדני משה, כשם שהקדוש ברוך הוא כלאם, כך אתה יכול לכלאם.

וכן את מוצא בגחזי, כשאמר לו אלישע: חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו (מ"ב ד כט), התחיל מסתמך והולך על מקלו.
פגעו בו בני אדם, אמרו לו: להיכן את הולך?
אמר להן: להחיות את המת.
אמרו לו: והלא הקדוש ברוך הוא ממית ומחיה.
אמר להן: אף רבי ממית ומחיה.

בחר לנו אנשים
גיבורים יראי חטא.

וצא
מתוך הענן.

והלחם בעמלק מחר
איסי בן יהודה אומר:
חמישה פסוקים יש בתורה ויש בהן חמישה תיבות שאין להם הכרע, וסימן, שא"ת, ארו"ר, מח"ר, משוקדי"ם, וק"ם.

שאת, הלא אם תטיב שאת (ברא' ד ז), או שאת אם לא תטיב.
כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור (שם מט ה-ו), או ארור אפם.
וצא הלחם בעמלק מחר, או מחר אנכי נצב.
ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים ( שמות כה לד), או משוקדים כפתוריה.
הנך שוכב עם אבותיך וקם (דבר' לא טז), או וקם העם הזה.

על ראש הגבעה
ראש
אלו מעשה אבות.

הגבעה,
אלו אמהות.

ומטה האלהים בידי
אמר משה: ריבון העולמים, במטה הזה הוצאת ישראל ממצרים.
ובמטה הזה קרעת להם את הים.
ובמטה הזה עשית להם נסים וגבורות.
ובמטה הזה תעשה להם נסים בשעה הזו.


ויעש יהושע כאשר אמר לו משה וגו', והיה כאשר ירים משה וגו'
וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?!
אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהם שבשמים, היו מתגברין. ואם לאו, היו נופלין.

כיוצא בו: ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף וגו' (במדב' כא ח).
וכי שרף של נחושת ממית או מחיה?!
אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהן שבשמים, היו מתרפאין. ואם לאו, היו נמוקין.

כיוצא בו: והיה הדם לכם לאות וגו' (שמו' יב יג).
וכי הדם מהני למלאך המשחית או לישראל?!
אלא בזמן שהיו ישראל נותנין מן הדם על פתחיהם, הקדוש ברוך הוא נגלה וחס עליהן, שנאמר: וראיתי את הדם ופסחתי וגו', ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף (שם).

רבי אלעזר אומר:
מה תלמוד לומר, וגבר ישראל, וגבר עמלק?
אלא כל זמן שהיה משה מגביה ידיו למעלה, עתידין ישראל להגביר בדברי תורה, שעתידין להינתן על ידיו של משה. וכשהוא ממיך, עתידין להמיך בדברי תורה שעתידין להינתן על ידיו של משה.

וידי משה כבדים
באותה שעה, יקרו ידיו של משה כאדם שתלוין בידו שלושה כדי מים.

ויקחו אבן וישימו תחתיו
וכי לא היה להן כר או כסת אחת לישב עליהן?!
אלא ללמדך שהיו שרויים בתענית צבור.

ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד.
מכאן אמרו:

שאין פוחתין משלשה בני אדם שעוברין לפני התיבה בתענית צבור:

ויהי ידיו אמונה עד בא השמש,
שהיו מחשבים את השעות באסטרולוגיה.
מה עשה משה?
העמיד גלגל חמה ולבנה וערב את שעותיהן, שנאמר: שמש ירח עמד זבולה וגו' (חבקוק ג יא), וכתיב: נתן תהום קולו רום ידיהו נשא (חבק' ג י).

ויחלוש יהושע את עמלק וגו'
רבי יהושע אומר:
ירד וחתך ראשי גיבורים שלהן לפי חרב.
למדנו, שמלחמה הזו על פי הגבורה הייתה.

אחרים אומרים:
נתקיים בהם מקרא זה, כי לדם אעשך ודם ירדפך (יחז' לה ו).

כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע
זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז. שנים חשו, ושנים לא חשו.

יעקב ומשה נתן להם רמז ולא חשו.
יעקב, אמר לו הקדוש ברוך הוא: והנה אנכי עמך ושמרתיך (ברא' כח טו), ולבסוף ויירא יעקב מאד (שם לב ז).
אדם שהבטיחו הקדוש ברוך הוא, היה מתפחד?!
אלא אמר יעקב: שמא כשהייתי בבית לבן הטמא, נתלכלכתי בטומאה ובחטא.

משה, נתן לו רמז ולא חש. שאמר לו: כתוב זאת זיכרון בספר ושים באזני יהושע, לומר, שאתה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ. בכאן נאמר לו ולא חש, ולבסוף היה מתחנן, שנאמר: ואתחנן אל ה', אעברה נא ואראה (דברי' ג כג-כה).

אבל דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו.
דוד אמר: גם את הארי גם הדוב הכה עבדך וגו' (ש"א יז לו).
מרדכי, ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים וגו' (אסתר ב יא).
אמר: אפשר לצדקת זו שתינשא לערל?!
אלא שעתיד דבר גדול להיות על ישראל, שעתידין להינצל על ידיה.

כי מחה אמחה
מחה
בעולם הזה.

אמחה
לעולם הבא.

זכר
זה המן.

עמלק
כמשמעו.

ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי
אמר להם משה לישראל: הנס הזה שעשה לכם הקדוש ברוך הוא, בשבילו עשה, למען שמו עשה, שלא היו ראוין באותה שעה לאותו הנס.
את מוצא, כל זמן שישראל בנס, הנס לפניו, שנאמר: ויקרא שמו ה' נסי.

צרה לישראל, צרה לפניו, שנאמר: בכל צרתם לו צר (ישע' סג ט).

שמחה לישראל, השמחה לפניו, שנאמר: כי שמחתי בישועתך (ש"א ב א).
וכן הוא אומר: וגלתי בירושלים וששתי בעמי (ישעי' סה יט).
ואומר: כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוהיך (שם סב ה), אמן וכן יהי רצון: