פרק לד, ג
וגם איש. ב' במסורה. וגם איש אל ירא. וגם איש היה מתנבא (ירמיה כו, כ). לומר אפילו אם יהיה נביא לא יסמוך על נביאותו לעבור על הצווי.

פרק לד, יב
פן תכרת ברית ליושב הארץ. ליושב מלא וי"ו דששה היו שמזהיר עליהם, שגרגשי עמד ופנה.

פרק לד, טז-יח
והזנו את בניך אחרי אלהיהן. וסמיך ליה אלהי מסכה. רמז שיעשו כמין זכרות מפלצת לעבודת גלולים. וגם עשו כמין זכרות לצלמי ע"ז כדכתיב (יחזקאל טז, יז) ותעשי לך צלמי זכר ותזני בם.
סמך את חג המצות לאלהי מסכה לומר שבעבודה זרה אסורה בהנאה כחמץ בפסח. כא)

פרק לד, כ
ולא יראו פני ריקם. וסמיך ליה ששת ימים לומר דאין נדרים ונדבות קרבים ביו"ט.

פרק לד, כה
חמץ דם זבחי. בגימטריא מחצי היום.

פרק לד, כז
כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. אלו דברים שבע"פ על כן בקהלת (יב, י) וכתוב יושר' דברי' אמת' סופי תיבות ברית וסמיך ליה דברי חכמים.
פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. סופי תיבות בגימטריא התלמוד.
כי על פי הדברים האלה. וסמיך ליה ויהי שם עם ה' ארבעים יום. לומר שבשביל דברים שע"פ שהה שם ארבעים יום.

פרק לד, כט
כי קרן עור פניו. זכה לקירון פנים מושכתי כפי עליך (לעיל לג, כב). וי"א מכתיבת הלוחות זכה לקירון. קרנים מידו לו ושם חביון עזו (חבקוק ג, ד) ראשי תיבות מלוח.