ויקרא פרק כה

פסוק א
בהר סיני
קודם שהוקם אהל מועד.

פסוק ב
ושבתה
לשון ביטול.

פסוק ג
ואספת -
שלא תפקיר.

פסוק י
ושבתם איש [אל אחזתו] -
לירושתו. כמו שמפורש לפנינו שהמוכר שדה חוזר לו בחנם ביובל.

ואיש אל משפחתו -
עבד עברי חוזר חפשי ביובל.

פסוק יא
נזריה -
גידולי ענבים שנשרו לא תבצרו. וכן ספיחים בתבואה.

פסוק יב
מן השדה תאכלו -
ולא מן הנאסף אל הבית שאסור לאוספו.

פסוק טז
כי מספר תבואת -
שעד היובל הוא מוכר לך ולא גוף הקרקע.

פסוק כא
לשלש השנים -
לפי הפשט:
זריעת ששית תפרנס ששית ושביעית. ושמיני יזרעו ויאכלו מתבואת ששית עד תחלת תשיעית, שיתפרנסו מתבואה הנזרעת בשמינית.

פסוק כד
גאולה תתנו לארץ -
אם ירצה המוכר לפדותה לפני היובל.

פסוק כז
והשיב את העודף -
מן השנים עד היובל, שלא אכל עדיין.

העודף
המעדיף תדע על שנים שאכל כבר.

פסוק לג
ואשר יגאל מן הלוים -
כמו שנאמר: גאולת עולם תהיה ללוים, והוא ירצה לגאול ואין לו במה לגאול.

ויצא ממכר בית וגו' -
כלומר: תשוב לו בחנם.

ושדה מגרש -
כמפורש באלה מסעי.

פסוק לט
עבדת עבד -
לרדותו בפרך כעבד כנען.

פסוק מז
או לעקר -
שנעקר מזה המלכות רחוק מארצכם, לא תושב ולא גר ולא גוי ואזרח.

הפרק הבא