פסוק א
ואלה שמות -
מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הוצרך לכפול ולומר בבואם למצרים לא היו אלא שבעים ואחר מות דור ההוא פרו וישרצו.

ויקם מלך חדש -
ונתחכם עליהם למעטם ולא הועיל לו.

פסוק ו
וכל הדור ההוא -
שבעים נפש.

פסוק ז
פרו -
בהריון.

וישרצו -
לידה. שלא שִׁכָּלָה הרחם. שבכל מקום קטנים, קרוין שרץ על הארץ.

וירבו.
גדלו ונעשו הקטנים גדולים ולא מתו בקטנותם.

ויעצמו -
שלא מתו אנשים, אלא היו הרבה ועצמו במאד מאד עד שנתמלאה הארץ אותם.
וכן: והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'. כמו מילאה.
וכן: ושוליו מלאים את ההיכל כמו ממלאים את ההיכל.

פסוק י
נתחכמה לו -
שלא ירבה, שאם ירבה והיה כי תקראנה מלחמה משנאינו.
כמו: ידה ליתד תשלחנה, מצינו לשון יחיד אצל רבים.

כי תקראנה -
כי תארענה, כמו: מקראי קודש מארע קודשא לשון מאורע.

ונלחם בנו ועלה מן הארץ -
לשוב אל ארץ אבותיהם ולא טוב לנו לאבד עבדינו וקראו לי מלכותא קטיעא.

פסוק יא
מסים -
מן הכפולים הוא מסס. כמו: פתות אותו פתים מן פתת.

מסכנות -
אוצרות כמו: אל הסוכן הלז לשכנא אשר על הבית.

פסוק יב
כן ירבה -
כמו כן הרבה כמלפנים.

ויקוצו -
בחייהם, כמו: קצתי בחיי.
וכן: אשר אתה קץ מפני שני מלכיה.

פסוק יג
בפרך -
לשון שברון הוא. בתלמוד מפרכין באגוזים.

פסוק יד
ובכל עבודה בשדה -
חריש וקציר.

את כל עבודתם -
עם כל עבודתם.

אשר עבדו בהם -
בתוך העיר.
בפרך.

פסוק טו
למילדות העבריות -
למיילדות שהם העבריות.

פסוק טז
על האבנים -
על המשבר. כדאמרינן: באו בנים עד משבר.
גם בכלי יוצר כתב בירמיה עושה מלאכה על האבנים.

וחיה -
טעמו למעלה. כמו מן ישב ישבה. מן ארפרכשד חי יאמר לנקבה חיה, אבל אלו חי אלף שנים פעמים, טעמו למטה ולשון זכר מגזרת עשה עלה ראה.

פסוק יז
ותיראן -
לשון יראה. אבל ותראנה בלא יו"ד לשון ראיה שהרי יאמר ותראה[ו] .

ותחיין -
אין חילוק בין פעלו. לפעלתם.

פסוק יט
כי חיות הנה -
בריאות ופקחות וממהרות לילד.

פסוק כא
ויעש להם בתים -
לשמרם פן ילכו לעבריות היולדות.

פסוק כב
ויצו פרעה לכל עמו לאמר -
וכן אמר להם, שכן כל לאמר שבתורה כפל לשון של ויצו, או של ויקרא, או של וידבר, או של ויאמר, כמו שפירשתי באלה תולדות נח.

הפרק הבא