רשב"ם לשמות פרק כז

פסוק א
ועשית את המזבח -
מזבח חיצון שבעזרה.

פסוק ב
ממנו תהיין קרנותיו -
ולא מחוברות.

פסוק ג
ויעיו -
שקורין וודי"ל בלע"ז, לקבץ בהן הדשן ולתת אותו בתוך סירותיו להוציא בהן הדשן, כאמור בצו את אהרן.

ומזרקותיו
לקבל דמי הקרבנות לזרוק על המזבח.

ומזלגותיו -
לקחת בהו איברי הקרבנות ולהפכן על גחלי המערכה להקטירן.

ומחתותיו -
לחתות בהן הגחלים, כדכתיב: לחתות אש מיקוד.
היחתה איש אש בחיקו.

פסוק ד
מכבר -
ככברה, כדכתיב: כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ.

כרכב -
כניסת המזבח. שמקצר למעלה ללכת על אותה הכניסה סביב המזבח.
וגם בהלכה קרוי כן בשחיטת חולין, עד שיכרכב בליטות וציורין שבכלים וגומות שעושין בהן קרויין כן.

עד חצי המזבח -
להבדיל בין דמים העליונים לתחתונים.
וסימנך עולת העוף למעלה, חטאת העוף למטה. ובבהמה למפרע חטאת למעלה ועולה למטה. הכל במס' זבחים.

פסוק ח
נבוב לוחות -
חלול. וכן: ואיש נבוב ילבב.
וכשחונים ממלאים אותו עפר ואחר כך מקריבים עליו.

פסוק ט
קלעים -
פירש מנחם:

ענין יריעות האהל ומחלוקת שנייה פירש וקלע אליהם מקלעות כרובים מקלעות פקעים. ענין פיתוח המה.
ואני אומר: כי יש לומר שאף קלעים של חצר המשכן היו עשויים כענין מקלעות וציורים.

פסוק י
וחישוקיהם
מוקפים.

כסף
פתרונו לפי עניינו.

פסוק יב
עמודיהם עשרה -
לכל חמש אמות של פרישה עמוד אחד.

פסוק יד
וחמש עשרה אמה קלעים לכתף לצד מזרח בכניסת העזרה שיש רוחב חמשים אמה ט"ו אמה מצד זה קלעים, וכן לצד השני, ומסך עשרים באמצע. הרי חמשים אמות מכוסים.

פסוק יח
ורוחב חמשים בחמשים
כיצד?
החצר ארכו מאה אמה ממזרח למערב, שהרי כותל צפוני מאה אמה קלעים. וכן דרומי. ומצפון לדרום חמשים אמה רוחב החצר. ומשכן ארכו שלשים ורחבו עשר. העמיד המשכן על שפת חמשים מן המאה ונשאר חצר מן [המזרח לפני] המשכן חמשים בחמשים מרובעים פנויים, ובשלושת רוחותיו חצר עשרים אמה, שהרי ארכו שלשים ונשארו אחריו למערב עשרים מן החמשים של אורך מאה אמה. ורחבו עשר ונשארו לצד צפון עשרים מן החמשים רוחב וכן לצד דרום.

פסוק יט
יתדותיו -
הקשורים בקלעים ותוחבין אותן בקרקע, שלא ירגזון יריעות מלמטה לכאן ולכאן ברוח.

הפרק הבא