ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב שלמה שלוש
אפרים כהן
אוריאל לביא
אב בית דין
דיין
ראב"ד
תיק מספר: 5684-63-1
תאריך: ו חשון תשס"ו
8.11.05
תובע
משיב
הנדון: תק'' מעמד אישי
נושא הדיון: רישום קטין ברשימת טעוני ברור

פסק דין
הצדדים הוזמנו לדיון שהיה אמור להתקיים ביום י"ד סיון תשס"ד. המוזמנים לא הופיעו מלבד ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד א’ ווייס. בסיום הדיון בית הדין הודיע כי עניינו של הקטין ג' ב' טעון בירור, ומאחר והבירור אינו מתקיים כעת, הנושא ירשם בהנהלת בתי הדין כטעון בירור.

לאחר הדיון התקבלה בקשת עו"ד א’ ווייס להימנע מהכנסת הקטין לרשימת טעוני בירור, עו"ד א’ ווייס צרף אסמכתאות הלכתיות שנכתבו על ידי ד"ר מיכאל ויגודה.

בקשת עו"ד א’ ווייס אינה מתקבלת.


נקדים ונציין כי הנוהג שהתקבל בבתי הדין במשך עשרות שנים הוא לנהוג בדרך זו של רישום אדם שנפסק עליו שהוא מפסולי חיתון, ברשימה מתאימה המונעת ממנו רישום לנישואין בחו"ק כדמו"י. וכן לבצע רישום האדם ברשימת טעוני בירור, במידה והבירור אינו מתקיים כגון בהעדר שיתוף פעולה של הנוגעים בדבר.

להלן היסוד בהלכה לרישום זה.

ההלכה הפסוקה בשו"ע אה"ע סי' ב' סעיף ה' "משפחה שנטמעה נטמעה", אינה נוגעת במקרה בו ידוע פסולו של אדם או ידוע שקיים הכרח לברר את מעמדו.
ונקדים את מש"כ בזה הריא"ז בסוגיא בקידושין פרק רביעי. (שלטי הגבורים דף ל:) "ונראה בעיני, שבזמן הזה לאורך הימים נתערבו הפסולין עם הכשרים ברוב המקומות. שאף במקומות המיוחסים שבבבל היו שם פסולין ידועין בימי חכמי התלמוד והיו נזהרין מהן, ולאורך הימים נתערבו. ואמרו חכמים כל משפחה שנטמעה נטמעה והרי היא בחזקת כשרה, הואיל ולא נתערבו בפסולין מדעת. אבל מגלין הפסולין שלא נטמעו ומכריזין עליהן כדי שיזהרו הכשרים מהם. לפיכך אין לו לאדם ליזהר בזמן הזה אלא מן הפסולין הידועים לו בימיו".
הרמ"א בדרכי משה אה"ע סי' ב' הביא את דברי הריא"ז. וכן בשו"ע (שם) פסק הרמ"א - "ודוקא משפחה שנטמעה ונתערבה, אבל כל זמן שלא נתערבה מגלין הפסולין, ומכריזין עליהם כדי שיפרשו מהם הכשרים".

הרי שהלכה זו הקובעת "משפחה שנטמעה נטמעה", נאמרה רק ביחס למשפחה שנטמעו בה פסולין שלא מדעת, ובנסיבות אלו, גם לאחר זמן המשפחה נשארת בכשרותה.
אבל ביחס לפסול ידוע יש להיזהר מלהנשא עמו, ויש להכריז עליו.

החזו"א אה"ע סי' א' ס"ק יח כתב "הא דאין מגלין משפחה שנטמעה, נראה דבין בידוע ליחיד והוא נאמן לאנשי עירו כבי תרי, ובין באיכא לחפש ולבדוק אחר עדים, כיון דעכשיו נשתקע הדבר אין לבדוק על זה. והא דמכריז ר"י (ע' ב') בפומבדיתא אדא ויונתן כו' צ"ל דלא נשתקע פסליהו עדיין, וכן הא דמכריז רבא במחוזא כו', וכן הא דאמר רב יהודה גובאי כו', וכן הא דרב יוסף בי כובי דפומבדיתא כו', כלם לא נשתקעו או לא נטמעו".
ובס"ק לד הוסיף החזו"א - "משפחה שנטמעה נטמעה, ויליף לי' מקראי. אבל לא נטמעה, חייבין בית דין לגלות לאכרוזי. וכן הנושא צריך לברר אם אפשר לו לברר ואינו רשאי לישא מספק".

בדברי החזו"א מבואר שמוטל על בית דין לגלות ולהכריז על פסול במשפחה שעדיין לא נטמע, כל עוד אין בפנינו מצב של "משפחה שנטמעה נטמעה", ושכן נהגו כבר בזמן הגמרא במקרים רבים. ולהאמור, יסוד הדברים בדברי הריא"ז והרמ"א.

אמנם אין בדברי הריא"ז הרמ"א דברים מפורשים ביחס לשאלה שבפנינו, בו עדיין לא נפסק דבר ביחס למעמדו של הקטין, וזאת בהעדר שיתוף פעולה מצד הנוגעים בדבר.

ונראה שהדברים מבוארים בסיפא של דברי החזו"א שכתב "וכן הנושא צריך לברר אם אפשר לו לברר, ואינו רשאי לישא מספק". דהיינו במקום בו התעורר ספק, עליו לברר הספק ולא לישא ולהתעלם מהספק.

נוסיף ונציין את ההבחנה שעשה החזו"א בין בית הדין עליו מוטל לגלות את הפסולין ולהכריז עליהם, ובין היחיד שאם התעורר ספק עליו להמנע מנישואין בטרם יבורר הספק.
לכאורה היה מקום לשאלה מדוע הדבר מוטל על בית הדין. לכאורה, בית הדין אמור לדון בדין שבין אדם לחבירו לאחר שהתביעה הובאה לפני בית הדין על ידי התובע, אך מה היסוד לחובה לנקוט יוזמה לגילוי הפסולין וההכרזה עליהם.
יתירה מזו, החתם סופר אה"ע ח"ב סי' קעד, קבע שבית הדין אינן נזקקין לחקור אם יצא קול על אשה שנאסרה על בעלה, ולחפש עדים שיעידו באותו עניין.
וכן הסכים בשו"ת שערי דעה סי' רכט. וסיים דבריו בלשון זו - "ועיין בשו"ת מהר"ם מינץ סי' עה שהביא קבלה מרבותיו שגזרו והחרימו על כל המושיב בית דין לחפש אחר לעז וקול, כי ראוי לבית הדין שלא להיזקק על ככה, עיי"ש". ולפי דרכם מדוע בית הדין יוזם גילוי הפסולין והכרזה עליהם.

אמנם בתשובת שערי דעה כתב בסוף דבריו לחלק בין מקרה בו "הוחזק הספק לפנינו בתרי ותרי, משא"כ לעז בעלמא". ולפי זה בנידון שלפנינו, לפי החומר שבפנינו בו לכאורה ההריון של האם החל בטרם קבלה את הגט, ודבר זה ידוע לבית הדין עוד בטרם התקיים הדיון, לא גרע מספק גמור של תרי ותרי.
אך מהפוסקים שהבאנו לעיל עולה שמוטל על בית הדין לגלות את הפסולין, גם בטרם התברר בבית הדין, שקיים ספק גמור כספק של תרי ותרי.

ונראה לבאר עניין זה עפ"י המבואר בתשובת החתם סופר חלק חו"מ סי' קעז שכתב בלשון זו -
"לפע"ד ב' מיני מצות שכופים עליהם הם, א' חוקים, ב' משפטים. וקיום חוקים ומצות כל ישראל ערבים זה בזה ונכנס מי שאינו מוחה ויש בידו למחות בכלל אשר לא יקים את דברי התורה הזאת כפי' רמב"ן פ' תבוא עפ"י ספרי ... לאו דוקא בית דין אלא כל אדם מישראל קטן וגדול שוה ... ובית דין שהזכירו בכל מקום לישנא בעלמא הוא ואורחא דמילתא שיש כח בידם כמו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו וכמו במילה ב"ד מצווי' למולו ... דדבר זה מוטל על כל ישראל ובית דין שליחותיהו דכל ישראל עבדי שנתמנו שלוחא דישראל, ועי"ז נפטרו כל אחד ואחד מלהשגיח כי העמידו גברי רברבי בחריקוהו והיינו רישך בקרירא ורישא דרישיך בחמימי (שבת נה.), ומ"מ קרירי איכא. וכל זה בחלק חוקים ומצוות. אך משפטים הוא הכולל ב' דברים א' לעשות משפט כתוב שקצבה תורה למחלל שבת כך ולהורג נפש כך ולעובר לאו כך וכל דבר שקצבה תורה עונשו אחר שכבר עבר אין דמו מסור כי אם ביד ב"ד מומחים כעובדא דשמעון בן שטח שאמר אין דמך מסור בידי אפילו להביאו לב"ד לקיים בי' ובערת הרע כיון דליכא ב' עדים", עכ"ל.

בית הדין בגילוי פסולין וההכרזה עליהם פועל בשליחות של כלל ישראל כאותו בית דין בחלוקה הראשונה בחת"ס. על כן הוטל על בית הדין בכל קהילה וקהילה, בשליחותם זו להפריש את הכשרים שלא ינשאו לפסולים.

סברת החתם סופר מקבלת חיזוק יתר במציאות החיים כאן בארץ שאינו דומה למצב בקהילה רגילה במשך הדורות. בארצינו זכינו שענייני נישואין וגירושין מוסדרים בחוק, ומסורים לרבנות הראשית. הנושא אשה סומך דעתו על שהרבנות הראשית ונציגה הרב רושם הנישואין וכן בתי הדין האזוריים עומדים על המשמר, ועושים את אשר בכוחם למנוע תערובת פסולים בקהל ישראל. בן הזוג הנרשם לנישואין מטיל על הרבנות, במודע או שלא במודע, לבדוק את הטעון בירור, במקומו, וזאת עקב העדר יכולתו לברר דבר בנושאים אלו.

כיון שכן, בודאי לא רק במקרה בו מתברר בבית הדין ביחס לפלוני שהוא מפסולי קהל, שהדבר ברור שעלינו להביא דבר זה לרישום מתאים. אלא אף כשמתברר שיש הכרח בבירור בבית הדין, וכפי שהדבר בנידון דנן, אנו בבית הדין צריכים לראות עצמינו כשלוחיו של בן זוגו לעתיד, של אותו קטין ה"טעון בירור", ולברר את הטעון בירור כעת או להבטיח את הבירור במועד אחר ובטרם הקטין יבוא לנישואי אשה בחו"ק, בירור שלא יוכל להעשות על ידי בן הזוג, כנדרש.

לא יתכן שמצד אחד אנו מקבלים את האחריות לנישואין וגירושין כדמו"י, וציבור הנישאים בחו"ק סומך על רושמי הנישואין ועל בתי הדין ללא סייג, ונמנע מכל בירור, ומאידך ננקוט במדיניות המסירה מעלינו את האחריות לנישואין פסולי קהל בעתיד.

מלבד זאת, לפי דרכו של הריא"ז שלא נאמרה ההלכה "משפחה שנטמעה נטמעה", אם התערב הפסול בכשרים מדעת. מסתבר שבמקרה דנן, גם בעתיד בטרם אותו קטין ישא אשה, ולא ידעו מפסולו, לא יתקיים המצב ההלכתי של "משפחה שנטמעה", מאחר והתערב מדעת הוריו שמנעו את בירור מעמדו.

על כן יש להורות על רישום הקטין ברשימת מעוכבי נישואין, עד לבירור בבית הדין.

ניתן היום, ו' חשון תשס"ו 8.11.05

הרב שלמה שלוש - ראב"ד      הרב אוריאל לביא - אב"ד     הרב אפרים כהן - דיין