לפני בית הדין תביעה רכושית כרוכה. בית הדין פסק בעבר בנושא הכללת נכסי הקריירה ומוניטין אישי באיזון המשאבים.

הנושאים העומדים בפנינו להכרעה הם אופן חלוקת חברת "[ר'] [ש'] קפה בע"מ", קביעת הבעלות על הדירה באזור הצפון ואופן האיזון וכ"כ נושא הרכב והמיטלטלין.

חברת "[ר'] [ש'] קפה בע"מ"
רקע
לזכות הבעל לשעבר חברה הרשומה בחלקה על שמו בשם "[ר'] [ש'] קפה בע"מ ".

בהסכם ההתקשרות והייסוד של החברה בין הבעל לשעבר, לבין [י' י'] מנכ"ל החברה, תמורת המוניטין והציוד של חברה קודמת "א.ד. [ר'] [ש'] קפה בע"מ" קיבל הבעל סך 2/3 מהמניות כאשר סכום ההשקעה של הבעל עמד על סך 75,000$ והשקעת השותף שמועסק ג"כ תמורת משכורת עמד על סך 25,000$.

בית הדין מינה, בהסכמת הצדדים, את רואה החשבון אבי כהן על מנת שישום את שוויה של החברה במסגרת איזון המשאבים ובתאריך 15.8.2012 הוגשה חוות דעת מפורטת גם בנוגע לשווי החברה.

על פי חוות הדעת עמד שווי החברה על סך 4,788,047 ש"ח נכון למועד הקובע. וחלק הבעל לאחר ניכוי מס עמד על סך 2,394,024 ש"ח.

ביום 1.1.2010 פוטרה האישה מעבודתה בחברה וזו הגישה על תביעה לפיצויי פיטורים בבית הדין לעבודה.

טיעוני הצדדים
לדברי הבעל לשעבר, על אף היות הבעל רשום כשותף מבלי שהאישה תהיה רשומה כלל כבעלת מניות יש לראות את האישה כבעלת העסק וכמי שהייתה המועסקת כמנהלת בפועל של החברה, ולכן במקום לחייב את הבעל באיזון משאבים יש להעביר לידי האישה את מחצית חלקו של הבעל במניות החברה.

לגרסתו של הבעל בדיונים ובסיכומיו עיסוקו היחיד של הבעל היה בתחום הספורט, כאשר מנגד האישה ניהלה והקימה חברה בשם "א.ד. [ר'] [ש'] קפה" חברה שנקלעה לחובות, ובהיות האשה מנועה לפתוח עסק חדש נרשם העסק החדש ע"ש הבעל בלבד.

האישה הייתה מועסקת גם בעסק החדש, וקיבלה משכורת בסך 3,500 ש"ח.

לדברי הבעל אין לחייב את הבעל בתשלום כספי מאחר והחוק נתן קדימה לחלוקה בעין וכן מתקיימות הנסיבות המיוחדות הקבועות בחוק:

א) פגיעה כלכלית ביכולת הבעל להמשיך בעיסוקו בתחום הספורט בגלל הצורך להתעסק בחברה לממכר קפה.

ב) פגיעה בחברה עצמה בהעדר יכולת ניהול של הבעל, כאשר לדבריו האישה היא זו שניהלה בפועל את העסק.

ג) פגיעה ברווחת ילדי הצדדים.

כמו כן, לדברי הבעל, יש לשערך את ערך העסק בהתאם לאפשרות הרכישה של המנכ"ל המעוגנת בהסכם השיתוף.

לדברי האישה, לא הייתה קיימת חברה בשם "א.ד. [ש'] קפה" (פרוטוקול 17.7.2013 שורה 321 – 339) כאשר עבודתה בחברה החדשה לא הייתה כמנהלת אלא עסקה בעבודות כלליות במשך מספר שעות מועטות בשבוע.

האישה אינה מעוניינת לקבל את חלקו של הבעל במניות החברה, אלא רק את שווים בהתאם לחוק יחסי ממון וכמו כן, אין לה את היכולת המקצועית לנהל את החברה.

דיון והכרעה
לבית הדין לא הוצגו רישומי בעלות על מניות בחברה הראשונה "א.ד. [ר'] [ש'] קפה" מלבד דו"ח 1301 של הבעל בו רשום כי האישה כבן זוג "מפעילה מכונות שתיה אוטומטית א.ד [ש'] קפה – [פלונית]".

לא מצוין האם האישה עובדת כשכירה או האם היא בעלת מניות בחברה.

מתוך הסכם הייסוד של החברה החדשה משנת 2004 נאמר כי השותף א' (הבעל) מפעיל מזה זמן עסק בתחום הקפה.

בסעיף 6 לכתב בתביעה של הבעל, נטען כדלהלן:

לפני כ־13 שנה הקים הבעל את חברת הקפה "[ר'] – [ש'] קפה בע"מ".

תחילה היה הבעל בעליה היחיד של החברה, אולם, בעקבות קשיים כלכליים הוא נאלץ להכניס שותף חיצוני ב־33% מהחברה.

האשה הינה עובדת של החברה ומשתכרת ממנה סך של 3,500 ש"ח לחודש.

דברי הבעל בכתב התביעה תואמים את הנאמר בהסכם הייסוד משנת 2004.

לעומת זאת בסעיף 8 לכתב התביעה של האישה נטען על ידי האישה: "... הקימו הצדדים עסק בשם "[ר'] – [ש'] קפה בע"מ" כאשר מצוין כי החברה הוקמה עוד בהיות הבעל שחקן בטרם עסק באימון. טענות האישה אינם תואמות את העובדה כי היו שתי חברות שונות. האישה מציינת כי הבעל אינו עובד פעיל בעסק אלא מתמקד בענף הספורט. ואינה מציינת כי היא עובדת כשכירה בעסק.

ביום 1.1.2010 פוטרה האישה מעבודתה בחברה במכתב ממנכ"ל החברה שותפו של הבעל – [י' י']. במסגרת תביעה בבית הדין לעבודה בחיפה נטען על ידי הנתבעת (חברת [ר'] [ש'] קפה) כי התובעת ([פלונית] – האישה) חדלה מלבוא לעסק, וגם כל העסקתה בעסק היה לאור היותה אשתו של הבעלים בלבד.

במישור העקרוני, היה מקום להיזקק לשאלה, האם במסגרת איזון המשאבים, על בית הדין לחקור ולהעלות מסכים שהורדו מסיבות אלו ואחרות על ידי שני בני הזוג מתוך הסכמה לצורכי מס, פתיחת עסקים והעסקה פיקטיביות. כאשר הנחת היסוד של הצדדים בעת הרישום שהם פועלים כשותפים לדבר עבירה אל מול רשויות המדינה ומבצעים רישומים שאינם משקפים את המציאות לאמיתה וזאת מתוך ההנחה שרישומים אלו מייצגים את האינטרסים של הצדדים בעת חייהם המשותפים וזאת על אף, היות הרישום חרב פיפיות לאחד מבני הזוג כאשר בעתיד בעת משבר נישואין יפנו בדו־קרב זה כנגד זה.

מחד גיסא, בית הדין יכול לפנות אל הצדדים ולומר להם כי הצהרתם הרשמית היא הקובעת, ובעת ביצוע הרישום היה עליהם לשקול גם תוצאות עתידיות אחרות. מאידך גיסא, יש מקום לקבוע כי התנהלות בני זוג ברכוש משותף מתנהל בנורמות שונות ובצורה בלתי פורמאלית כאשר הרצון לשיתוף גובר על הרישומים הפורמאליים.

בנידון שבפנינו פטורים אנו מלהיזקק לסוגיה זו. לאור התמונה הברורה העולה לפנינו, כאשר ניתן לקבוע בוודאות הן מתוך הסכם הייסוד של החברה, הן מתוך כתב התביעה והן מתוך פיטורי האישה מהחברה כי הבעל הוא בעלים בלעדי על זכויותיו בחברת "[ר'] [ש'] קפה בע"מ".

כמו כן, אין מקום להניח כי במצב בו האישה הייתה בעלים בשליש מהחברה היה המנכ"ל, בהסכמת הבעלים, של החברה (הבעל) מפטר אותה כאחד מהפחותים שבעובדים. התנהגות זו מעידה כאלף עדים שהבעל פועל כבעל־בית יחיד ולא האישה.

בכתב התביעה בהתייחס הבעל לשעבר לזכאות האישה למזונות. נטען על ידי הבעל כי האישה משתכרת 3,500 ש"ח מעבודתה ב־"[ר'] [ש'] קפה בע"מ" לא נטען כי היא זכאית לדיבידנדים מהחברה.

מאידך גיסא, אי אפשר לתת משקל יתר לאמירת האישה בכתב התביעה כי הצדדים הקימו את העסק, שאין זו אלא תפיסה בלתי מקצועית של המאמץ המשותף. כמו כן, לא הוצגו לבית הדין ראיות כי האישה ניהלה באופן פעיל את העסק ואדרבא העובדה כי היא סולקה מהעסק במשך שלושת השנים האחרונות מחזקות את ההנחה שתפקידה בחברה היה טריוויאלי.

לאור האמור, אפשר לקבוע בצורה ודאית כי אין לאישה זכויות בעלים בחברה ויש לזקוף את כל חלק הבעל בחברה לזכותו של הבעל באיזון המשאבים.

בהתאם לסעיף 6 (ב) לחוק יחסי ממון בני זוג תשל"ג יכול בעל הזכויות היתרות לפרוע את זכויות האיזון בעין, בכסף או בשווה כסף.

כלומר, קיימות שלוש אפשרויות לנתינת מחצית ההפרש: א) בעין – שפירושו מתן חלק מהרכוש הכלול באיזון המשאבים על פי שומה. ב) כסף – תשלום ההפרש ממקור כספי, המקור הכספי יכול להיות מתוך הזכויות או באמצעות מימון חיצוני. ג) שווה כסף – תשלום באמצעות שווה כסף ממקור חיצוני באמצעות שומה. בחלופה השנייה והשלישית נשמרת הבעלות המקורית של הנכסים.

הביאור האמור ניתן כתגובה לדברי פרופ' גד טדסקי שהובאו בסיכומי האישה בה נטען כי המילה בעין אין לה מקום, אולם, כאמור חלוקה בעין משקפת אפשרות של חלוקה מתוך מצבת הנכסים הכלולים באיזון המשאבים לעומת תשלום החוב ממקורות חיצוניים.

סעיף 6 (ג) לחוק יחסי ממון קובע כדלהלן:

6 (ג) באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים.

(ד) בהחלטתו לפי סעיף קטן (ג) יתחשב בית־המשפט או בית־הדין בכל הנסיבות הקשורות במצבו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג ובטובת ילדיהם הקטינים, ובאופן שימנע ככל האפשר –

(1) גרימת אובדן מקור פרנסה סבירה לאחד מבני הזוג;

(2) הפסקת קיומו או פגיעה בהמשך תיפקודו התקין של תאגיד או של מקום עבודה אחר;

(3) פגיעה בצבירת הזכויות הסוציאליות של אחד מבני הזוג.

(4) פגיעה ברווחת ילדי בני הזוג הקטינים.

כלומר, בהעדר הסכמה בין בני הזוג על בית הדין לקבוע את אופן ביצוע האיזון.

ע"פ דין נראה שצורת החלוקה העדיפה של החברה הינה חלוקה בעין, וזאת, מאחר והדבר לא מצריך גיוס הון חיצוני מצד בעל הזכויות העודפות.

כמו כן, מתן ערך כספי מזומן נותן עדיפות לא מוצדקת של מקבל הזכויות. וודאי שדבר זה נכון בנידון שלפנינו בו מדובר בעסק פעיל שמניותיו לא נסחרות באופן חופשי בבורסה והערכת העסק נעשית באמצעות שומה. ומכורח הנסיבות השומה מבוססת על הערכת רווח עתידי. מעצם טבעה נזקקת הערכת שווי חברה לחישובים ספקולטיביים עתידיים, כאשר מנגד חלוקת המניות בעין תחשב כחלוקה הנכונה והמדויקת ביותר.

אולם, בנידון דידן לא ניתן לקבל מתן מניות כפירעון אמתי של שווי העסק.

בפנינו עסק בו בעלי מניות ובעלי שליטה מעטים. כאשר בין בעלי המניות, קרי: הבעל לשעבר והמנכ"ל, יחסי חברות ושותפות לאורך שנים.

הרווחים העתידיים ואפשרויות התפעול של החברה מותנים בשימור מאגר הלקוחות והמוניטין העסקי, וקיימת אפשרות למניפולציות בדמות העברת מצבת הלקוחות לחברות אחרות באמצעות יצירת שותפות מוסווית ובכך לרוקן את החברה מנכסיה.

כמו כן, מאחר והבעל והשותף הינם מקבלי ההחלטות בנושא חלוקת הדיבידנדים. וחלוקת הדיבידנד לא חייבת להיות תואמת לאחוזי הבעלות של החברה ובהתאם להחלטת מנהלים ניתן להעניק דיבידנד כבונוס הרי שקיים חשש לנטילת רווחים מוסווים תחת הכותרת של מתן בונוס למנכ"ל.

כמו כן, לא ניתן להבטיח תפעול הוגן במצב בו האישה תקבל שותפות בחברה אל מול שני שחקנים בעלי ברית.

ויתרה מכך, מאחר וסביר להניח כי הבעל והמנכ"ל יפעלו במשותף כבעלי שליטה אל מול האישה, הרי שקיים ערך מוסף של "פרמיית שליטה" לחלקו של הבעל במניות החברה, כאשר פרמיית שליטה בישראל מוערכת בכ־27%.

וכבר אמר רבי יוחנן בן זכאי,

אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר – שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר – שמא יאמרו הרמאין: אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו.

אילו היה מדובר בחברה עם מספר רב של בעלים ושוק מוגדר שלא נתון למניפולציות היה אפשר לקבל מתן חלק במניות כחלוקה היותר צודקת והעדיפה, אולם כאמור, אין זה המקרה שלפנינו.

בנוסף לכך, אילו הייתה מתקיימת חלוקה בעין של החברה היה צריך לכלול רווחים רטרואקטיביים שנמשכו על ידי הבעל או באמצעות חלוקת דיבידנד או לקיחת משכורות ממועד הקרע עד למועד חלוקת המניות בפועל.

כמו כן, יש להתחשב בעובדה כי לאישה לא היתה יד בחברה במשך שלוש שנים, כך שלא ניתן לדעת אם החברה נוהלה בהתאם לדעתה כבעלים. מתן חלק בחברה במצבה נוכחי לא יכול להוות תשלום רטרואקטיבי עבור זכויות עבר ולא ניתן לדרוש מהאישה לבדוק את מימושי הרווחים, משיכות כספים או מניפולציות כלכליות שנעשו בחברה מאז מתן חוות הדעת לפני שנתיים.

בנוגע לטיעוני הבעל, כי העברת כלל המניות על שמו יפגע בעיסוקו בספורט, מאחר ובית הדין כבר קבע כי האישה לא הייתה הרוח החיה ואדרבה פוטרה מהעסק והעסק ממשיך בפעילותו גם היום כתמול שלשום, והמפעיל בפועל הוא המנכ"ל, לא מוצא בית הדין מקום לקבל את טענת הבעל לפגיעה בו או בתאגיד.

בנוגע ליכולת הכלכלית של הבעל לכלכל את ילדיו, נכון שהילד הקטין נמצא במשמורתו. אולם, אין להתעלם מכך שמדובר בילד בן 17 שבעוד שנה עומד להתגייס לשירות צבאי.

כמו כן, יש לדחות את הטענה כי יש לשערך את ערך החברה בהתאם לתנאי הרכישה שנקבעו למנכ"ל. וזאת מאחר ותנאיי התקשרות כוללים הטבות שאינן משקפות את הערך האובייקטיבי של החברה.

הבעל לשעבר, הגיש שאלות הבהרה שקיבלו מענה הולם על ידי רואה חשבון שהתמנה בהסכמת הצדדים. רואה החשבון לא זומן על ידי הבעל לחקירה. כך שיש לקבל את חוות הדעת כלשונה ולקבוע שעל הבעל לשלם לאישה בהתאם לחלופות שנקבעו על ידי רואה החשבון כדלהלן:

א. 1,197,012 ש"ח בהתאם לערכים מעודכנים מיום מתן חוות הדעת בתשלום אחד.

ב. 8,557 ש"ח לחודש למשך 15 שנה מיום מתן חוות הדעת.

ג. 11,837 ש"ח לחודש משך 10 שנים.

ד. 21,776 ש"ח לחודש למשך חמש שנים.

על הבעל, לשלם תשלום ראשון לאשה תוך 30 יום (על התשלום הראשון לכלול תשלום רטרואקטיבי מיום עריכת חוות הדעת) ולהודיע לבית הדין תוך 30 יום על צורת התשלום לאישה.

מסכומים אלו יש לקזז חובות של האישה בגין תשלומי יתר של הבעל עבור החובות המשותפים, החזרי מס שנלקחו שלא כדין על ידי האישה חלקה של האישה בחובות המשותפים במועד הקובע.

מבוקש מרוה"ח אבי כהן לעדכן את חוות הדעת בהתאם.

הדירה באזור הצפון
רקע
סמוך לנישואי הצדדים בשנת 1992 רכשו הצדדים דירה ברחוב [ה'] בחיפה, הדירה נרשמה על שם שני בני הזוג. בדירה זו התגוררו עד למכירתה בשנת 2004. לאחר מכירת הדירה ברחוב [ה'] התגוררו הצדדים בשכירות וזאת עד לפירוד הצדדים בשנת 2010. בכתב התביעה טוענת האשה שהוריה השתתפו במימון דירה זו.

במקביל למגורי הצדדים בדירה בחיפה, נרכשה דירה בטירת כרמל. הדירה נרשמה על שם הבעל בלבד.

הצדדים לא הציגו הסכם מכר מקורי של הדירה בטירת כרמל, ולא אסמכתאות על תאריך רכישה.

לדברי הבעל, הנכס נרכש בשנת 94/95 (בפרוטוקול מיום 17.7.2013 שורה 54) ולדברי האישה בשנת 93 (שם בשורה 90).

כמו כן, לא הוצגו שטרי הלוואה מקוריים מהלוואות שניטלו עובר לקבלת החזקה בדירה.

על הדירה רובצת משכנתא בסכום ראשוני של 200,000 ש"ח. בדו"חות ההלוואה שצורפו לחוות הדעת האקטוארית (עמ' 49) רשומים שני בני הזוג כלווים, ותאריך רישום ההלוואה הוא מתאריך 23.03.05. לא מצוין אם מדובר במשכנתא שנגררה מדירה אחרת או שעברה שיחזור או כדו'.

על הנכס נבנו ע"י הצדדים מחסנים המשמשים את חברת [ר'] [ש'] קפה. מחסנים אלו נבנו שלא כחוק, ובשנת 1998 הוצא צו הריסה אשר בגינו נרשמה הערת אזהרה המונעת רישום העברת בעלות בטאבו.

בני הזוג מעולם לא גרו בדרך קבע בדירה אלא הורי הבעל גרים בנכס ממועד רכישתה כאשר רק המחסנים הלא חוקיים שמשו את בני הזוג.

בתאריך 5.6.2008 נערך הסכם מכר בין הבעל לבין אחותו, בית הדין שמע את עו"ד יואב אניספלד שהעיד מטעם הבעל, והוצג העתק של הסכם המכר. בהסכם המכר מצוין כי להורים זכות מגורים בדירה לכל חייהם.

לא נרשמה הערת אזהרה לטובת אחות הבעל־הקונה סמוך לחתימת החוזה כמקובל.

העסקה לא דווחה כחוק לרשויות לצורך תשלום מס רכישה והיטלי השבחה.

לא נעשה שינוי ברישום של דירה בטאבו. לדברי עו"ד יואב אניספלד, הוא התבקש שלא לדווח על העסקה וזאת מאחר שלא ניתן היה לבצע שינוי ברישום בגלל חריגות הבנייה (שם שורה 147).

הצדדים לא פעלו להסרת חריגות הבניה או ביטול הערת האזהרה של בית המשפט לעניינים מקומיים.

הלוואת המשכנתא הרובצת על הדירה לא סולקה מעולם.

יש לציין, שזמן מה טרם עריכת החוזה למכירת הדירה בטירת כרמל, נמכרה דירת הצדדים ברחוב [ה'] בחיפה ולא נרכשה דירה חדשה. הצדדים לא הציגו נתונים באשר לתמורה שהתקבלה.

לא הוצגה מצבת חובות והאופן בו שימשו התקבולים ממכירת שתי הדירות לצורך פירעון החובות.

לאחר כ־5 שנים, בתאריך 18.4.2013, לאחר הבקשה למינוי שמאי, נרשמה הערת אזהרה לטובת אחות הבעל גב' [ע' ג']. וזאת על אף צו העיקול של בית הדין מיום 10.7.2011 ובניגוד לצו למניעת דיספוזיציה של בית הדין מיום 21.7.2011.

הבעל התבקש להציג העברות של כספי התמורה לתשלום חובות ולא רק העברת כספים לחשבון המשותף, דבר שהיה יכול ללמד על כך שהכספים לא הוחזרו לקונה. הבעל לא הציג את אשר התבקש.

טענות הצדדים
לדברי הבעל, הדירה שייכת לאחותו ולהוריו זכות מגורים בדירה. לדבריו, הורי הבעל היו נתונים במצב כלכלי קשה בעוד תלויים ועומדים נגדם הליכי הוצל"פ הם מכרו את דירתם ברחוב [ש'] והעבירו סך של 75,000$ לחשבון המשותף של שני בני הזוג.

לדבריו, בני הזוג השלימו את הסכום באמצעות משכנתא שניטלה על שם שניהם כאשר המשכנתא שולמה מהחשבון המשותף לאורך כל השנים. כאמור לעיל לא הוצגו שטרי הלוואה המעידים על משכנתאות שניטלו סמוך לרכישה.

בכתב התביעה של הבעל מציין הבעל את החובות בגין הדירה כחובות משותפים אותם יש לאזן.

הבעל צירף ראיות לכאורה על העברות כספים מההורים לחשבון המשותף של בני הזוג מיום 5.1.1997 כשנתיים לאחר מועד הרכישה שלדבריו היה בשנת 94/95. לא הוצגו העברות או רישומים של המחאות בנקאיות לטובת המוכר או מועדי תשלום על פי חוזה המכר שיכולים להוות ראיה לכאורה כי הכספים שימשו לרכישת הדירה.

לדבריו, התבצעו העברות ישירות לחשבון המוכר. אולם, לא הוצגו על כך ראיות או אסמכתאות.

לדברי הבעל, בשנת 2008 נמכר חלקו של הבעל בדירה לאחותו. הוצג הסכם מכר בהתאם להסכם זה קיימת להורים זכות מגורים בדירה למשך כל ימי חייהם והוצהר על ידי הבעל כי זכות זו היא זכות קיימת לפני המכר.

בהתאם להסכם התמורה היא סך 288,000 ש"ח, מלוא הסכום אמור להיות משולם במעמד חתימת החוזה ביום 5.6.2008.

הבעל הציג העברת מט"ח בסכום של 61,500 דולר אוסטרלי (אחות הבעל הינה תושבת אוסטרליה) סכום השווה ל־187,605 ש"ח את היתרה לדברי הבעל העבירה האחות במזומן על מנת לחסוך בעמלות.

הבעל לא הציג אסמכתאות להפקדת יתרת התמורה בסכום של 100,000 ש"ח במזומן כנטען על ידו.

הבעל התבקש על ידי בית הדין להציג אסמכתאות על העברת של התמורה לנושים. אסמכתאות להעברות אלו לא הוצגו לבית הדין.

לדברי הבעל, תחילה סולקו חובות שאינן רובצות על הנכס, ולא נשאר מהתמורה די לסילוק המשכנתא. זאת בניגוד לנוהג ולאמור בהסכם המכר.

לדברי האישה, הדירה באזור הצפון נרכשה על ידי כספים שהועברו על ידי הוריה, זאת בניגוד לנטען על ידה בכתב התביעה בה נטען כי הורי האישה סייעו ברכישת הדירה ברחוב [ה'], בחיפה.

לדבריה, הדירה נרשמה על שם הבעל בלבד מסיבות פורמאליות שלא צוינו על ידי האישה וזאת אל אף שמקור הכסף לדבריה הגיע מהוריה. לטענתה יש לה זכות במחצית הדירה מכיוון שהיא נרכשה בזמן החיים המשותפים.

לדברי האישה, לא ניתנה זכות קניינית בדירה להורי הבעל אלא רשות מגורים לא חוזית בלבד.

האישה לא הציגה ראיות על העברות כספים מהוריה לצורך רכישת הדירה.

דיון הכרעה
דבר ברור הוא כי הדירה נשואת הדיון נרכשה בזמן החיים המשותפים דבר המקנה, לכאורה, לאשה זכות של מחצית בדירה.

בפני בית הדין מספר נושאים להכרעה. ראשית, האם הדירה אכן נמכרה לאחות הבעל בשנת 2008 ותמורתה שימשה את הצדדים לתשלום חובות משותפים. במידה ובית הדין יקבע כי יש לאזן את הדירה, האם יש לאזן את שוויה או לחלקה בעין וכמו כן, יש להתייחס למעמדם של הורי הבעל בדירה.

יש לציין, שלא הבעל לשעבר ולא האישה השכילו להעמיד תשתית ראייתית התומכת בעמדותיהם, בית הדין אינו מכריע על פי טענות הצדדים, אלא על פי האסמכתאות והעדויות המוצגות בפניו. לשני הצדדים היה די זמן לאסוף חומר התומך בגרסותיהם ובית הדין הבהיר בהחלטה מהן האסמכתאות המבוקשות. בנסיבות אלו אי־הצגת הראיות מהווה ראיה לאי־קיומם.

בפני בית הדין, הוצג הסכם המכר שנערך בין הבעל לבין אחותו. העסקה המשתקפת מההסכם נראית כעסקה כנה. מלבד מתן רשות המגורים להורי המוכר והקונה הוראות העסקה מקבילות לעסקאות נדל"ן מקובלות.

ההסכם נחתם ביום 5.6.2008 ובתאריך 10.7.2008 בוצעה העברה של 61,500 דולר אוסטרלי שווה ערך 187,802 ש"ח כנראה על ידי האחות המתגוררת באוסטרליה.

אין בפני בית הדין כל אסמכתא אחרת המורה על השלמת העסקה, ואדרבה כל התנאים המהותיים של העסקה כפי שפורטו בהסכם לא התקיימו.

הנכס נשאר רשום על שם המוכר. כמו כן, לא נרשמה הערת אזהרה לטובת הקונה, כמקובל. המוכר התחייב בסעיף 3 להעביר את הנכס נקי מכל שיעבוד מלבד זכות המגורים של הורי הצדדים, ומשתמע שזה כולל התחייבות לסילוק המשכנתא הרובצת על דירה שאוזכרה בראשית הסכם המכר.

לא מקובל כי תשלומים לא יועברו לידי הבנק הממשכן ישירות לסילוק משכנתא הרובץ על הנכס.

וכאן, אדרבה, לדברי הבעל, שימשו הכספי התמורה לסילוק חובות חיצוניים וחוב המשכנתא הושאר דבר שיכול לסכן עתידית את בעלות הקונה על הנכס וגם מנוגד לנקבע בהסכם המכר.

חלק מהותי של ההסכם הוא רישום בטאבו על שם הקונה דבר שלא התבצע מעולם, ויתרה מכך לא היה ניתן להתבצע בטרם יסולק חוב המשכנתא ותוסר הערת האזהרה בגין צו ההריסה.

על פי ההסכם ועל פי חוק, אמורה העסקה להיות מדווחת לרשויות, דבר של נעשה, ואדרבה, לדברי עו"ד יואב אניספלד, שהוזמן לעדות מטעם הבעל, וניתנה הוראה שלא לדווח על העסקה מאחר ולא היה ניתן לרשום את הדירה על שם הקונה.

הבעל התבקש על ידי בית הדין להמציא אסמכתאות על תשלומים מתוך התמורה לנושים. אסמכתאות אלו לא הוצגו על אף שהיה סיפק ביד הבעל להציגם.

בשנת 2004 נמכרה הדירה בחיפה ששימשה למגורי הצדדים ולא הוכח כי נשארו חובות מלבד חוב המשכנתא.

כמו כן, אין לקבל את ההעברה מאוסטרליה כראיה על לביצועה של העסקה, שכשם שהסכום הנ"ל נכנס לחשבון, ניתן להניח שלאחר שהתברר שלא ניתן היה להשלים את העסקה שבגינה הועברו הכספים הוחזרו אלו כלעומת שבאו.

מהמקובץ עולה, כי בפני בית הדין עסקה שלא הושלמה. וזאת, בגין הפרות מהותיות של הסכם המכר, וניתן לקבוע כי הרישום המעודכן משקף נאמנה את בעלותו של הבעל על הנכס מלבד הערת האזהרה שנרשמה בשנת 2013 לטובת האחות.

בנוגע לזכות המגורים של ההורים בדירה, הוצגו העברות שיכולות להעיד כי סכום כסף ניכר הועבר לחשבונם המשותף של הצדדים על ידי הורי הבעל. לא ניתן לקבוע כי הורי הבעל שילמו עבור עסקת הרכישה הראשונית מאחר ולא הוצג הסכם מכר ומועדי התשלום הנדרשים על פי ההסכם אינם ידועים. על פי גרסת הבעל, עולה כי העברת הכספים התבצעה כשנתיים לאחר מועד הרכישה.

אולם, רישום הדירה על שם הבעל ולא על שם שני בני הזוג בשונה מדירת המגורים, יכול להצביע על כך שלהורים קיימת זכות מגורים בדירה והכספים שהועברו שימשו כתמורה לזכות זו, וזאת מאחר ולא היה ניתן לרשום את ההורים כבעלים לאור הליכי הוצל"פ שננקטו כנגדם נרשמה הדירה על שם הבן כנאמן.

לא הוכחש שההורים גרים בדירה על אף התגלגלות בני הזוג בשכירות ללא קבלת תמורה מההורים.

בנוסף לכך, משתקף מתוך הסכם המכר שנחתם עם אחות הבעל שלהורים זכות מגורים בדירה.

לאור האמור ניתן להסיק כי קרוב לוודאי קיימת להורי הבעל זיקת הנאה וזכות מגורים בדירה אלא שאין זה בסמכותו של בית הדין לקבוע את מעמדם של הורי הבעל בדירה בהיותם צד ג'.

על אף זאת, להנחה כי קיימת סבירות כי להורי הבעל זכות מגורים בדירה השלכה ישירה על ערך הדירה וזאת מאחר ויש הבדל מהותי בין ערך נכס חופשי משעבוד לבין ערכו של נכס בחזקת תפוס.

כמו כן, יש להתחשב בהערכת ערך הנכס בקיומו של החשש שאחות הבעל תרצה לנהל מאבק משפטי בערכאה אחרת על זכותה בדירה.

אי לכך, לא ניתן לקבוע בשלב זה את ערכו של הנכס ולמנות שמאי על מנת לחייב את הבעל בתשלום מחצית ערכה של הדירה במסגרת איזון המשאבים.

אך מאחר ששומה על בית הדין שלא להוציא את הדין חלוק מתחת ידו, אין להמתין לסיום הליכים עתידיים, ויש לקבוע שהחלוקה הצודקת ביותר במקרה שבפנינו היא להעביר את מחצית הדירה בעין לאישה, וכך יהיה גורל חלק האישה כגורל חלקו של הבעל. האישה תוכל לפעול בנכס לסילוק צו ההריסה ורישום מחצית הנכס על שמה. כמו כן, תוכל האישה לפעול בערכאה מוסמכת על מנת להכריע בנושא זכות הורי הבעל בנכס על פי דין או על פי חוק.

מאחר והבעל פעל בניגוד לצו המניעה של בית הדין, מחייב בית הדין את הבעל לפעול לאלתר להסיר את הערת האזהרה לטובת אחותו שנרשמה ביום 18.4.2013 וזאת בהתאם לצו המניעה מיום 21.07.2011.

הרכב
לדברי האישה הרכב רשום על שם אביה ולא על שמה לדברי הבעל לשעבר הרכב רשום על שם האישה גם בנידון זה לא הציגו הצדדים בסיכומים אסמכתאות התומכות בגרסותיהם.

אם יוצגו ראיות שלאישה חלק ברכב יהיה הבעל זכאי למחצית מזכויות אלו ולדון בתשלום דמי שימוש.

המיטלטלין
נושא המיטלטלין לא נידון בפרוטרוט בפני בית הדין ועל הצדדים לנהל מו"מ בנוגע לאופן חלוקתם.

הכתובה
לאור הזכויות הרבות להן זכאית האישה במסגרת איזון המשאבים אין האישה זכאית לתבוע את כתובתה.

הרב יצחק רפפורט

אני מצטרף לאמור.

הרב מימון נהרי – אב"ד

גם אני מצטרף.

הרב יוסף יגודה

לאור האמור מחליט בית הדין כדלקמן:

א. על הבעל לשלם תוך 30 יום את התשלום הראשון עבור מחצית זכויותיו בחברת "[ר'] [ש'] קפה בע"מ" – על הבעל להודיע באיזו פריסת תשלומים בהתאם לחוות הדעת האקטוארית יתבצעו התשלומים. התשלום הראשון יכלול את התשלומים ממועד עריכת חוות הדעת.

ב. יש לקזז מהתשלום הנ"ל, תשלומים שנעשו על חשבון איזון המשאבים ובכלל זה תשלומי שכירות וחובות שהאישה התבקשה להשיב לבעל ותשלומי יתר של הבעל עבור חובות משותפים.

ג. יש לבקש עדכון של חוות הדעת האקטוארית בהתאם להנחיות הנ"ל. שני הצדדים יישאו בשווה בהוצאות עדכון חוות הדעת. אם רצון מי מהצדדים להוון את זכויות היתר הזקופות לזכותו עליו להודיע על כך לאקטואר. והאקטואר יקבע את הסכומים שיש לקזז מזכויות הבעל.

ד. ביה"ד קובע כי האשה תקבל זכות של 50% בבעלות על הדירה ברחוב [...], ב[...], הידועה כגוש [...] חלקה [...].

ה. ניתן לרשום הערת אזהרה לטובת האישה עד לרישום זכויותיה בפועל.

ו. סעיף ה' אינו מתייחס לזכויות צד ג' בנכס הנ"ל.

ז. על הבעל לפעול לאלתר לסילוק הערת האזהרה שנרשמה לטובת גב' [ע' ג'], וזאת בהתאם לצו בית הדין למניעת שינוי ודיספוזיציה בנכס מיום 21.7.2011.

ח. יש לבטל את העיקולים שהוטלו על זכויות האישה מלבד זכויותיה הפנסיוניות העתידיות בחברת כלל.

ט. לאור זכויות הבעל להן זכאית האישה בהתאם לאיזון המשאבים אין מקום לתביעת כתובה.

י. על הצדדים לנהל מו"מ בנושא הרכב והמיטלטלין.

מותר לפרסם את פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ז' באלול התשע"ד (02/09/2014).