לפנינו בקשה לביטול צו ירושה.

ראשית, נצטט את האמור בהחלטת בית הדין מיום ל' באדר א' תשע"ד (2.3.2014) בה מתוארת התנהלות העניינים בתיק עד עתה, כולל מהות התביעה –

בפנינו בקשה לביטול צו ירושה.

טוען ב"כ המבקש: ניתן צו ירושה בשנת 82'. הצו הוצא בהטעיית בית הדין, יש לנו 3 טענות: 1. זכאות עמידת המבקש, הוא יורש ע"פ סעיף 10, 11 לחוק הירושה. 2. הצהרות שקר שהוצהרו באשר לצו ולא הוצהר שלמנוח הייתה עוד בת מנוחה שנפטרה והשאירה 3 צאצאים, אחד נפטר. 3. חוסר סמכות של בית הדין לתת צו ירושה ללא הסכמת כל הצדדים.

ומוכיח ב"כ התובע את טענותיו: מעמדו של המבקש הוא בנה של [ג' ג'] שהיא בתו הבכורה של המנוח [ט' ג']. הבת [ג' ג'] נפטרה 10 חודשים לפני המנוח, מהבקשה לבית הדין לצו ירושה, שמה נעדר.

מציג מסמך לבקשה לצו ירושה, שם בטבלת יורשי המנוח, מופיעים 3 שמות, ושמה של הגב' [ג' ג'] לא מופיע. כן מציג ישיבת בית הדין הנ"ל, שם נאמר בפרוטוקול מיום כו תשרי תשמ"ג, כי המבקשים מצהירים כי האב נפטר ונשאר אמא, בן ובת. בקשו להעביר הכל לאלמנה. בהחלטה הנ"ל אושר כי כל העיזבון יעבור לאלמנה [א' ג']. כן הציג צו ירושה שהוצא ע"י בית הדין מיום כ"ו תשרי תשמ"ג 13.10.88. שם נאמר כי המנוח הותיר אחריו אלמנה בת ובן, ואין לו יורשים נוספים. כן נאמר שהבן והבת הסתלקו מהעיזבון ושהעיזבון עובר לאלמנה.

להוכחת מעמדו של המבקש, מציג תמצית רישום של המבקש ממשרד הפנים, שם נאמר שאמו [ג' ג']. כן מציג אישור משרד הפנים ש[ג' ג'] היא הבת של [ט' ג']. כן מציג צו ירושה ע"ש [ג' ג'], ובו מספר זהות שלה כפי המופיע בתמצית האוכלוסין.

כן מציג תעודת נישואין של [ג' ג'] שם מובא שאביה [ט' ג']. גם בבקשה ברבנות לצרכי נישואין הצהירה הגב' [ג' ג'] שהיא בתו של [ט'] (=[ט' ג']).

מגיב ב"כ הנתבעת: אני מייצג את הילדים של [ט' ג']. הם העבירו את העיזבון לאמא [א' ג']. האמא [א' ג'] הגישה את הבקשה בבית הדין, והיא הצהירה אודות ילדיה. בתעודת זהות שלה לא מופיעה הגב' [ג' ג']. אף בעליה ארץ הם עלו בלעדיה. הילדים לא הצהירו, ואין מה לתבוע אותם כיום. הם רק העבירו הכל לאמם. יש לדחות את הבקשה על הסף, ובייחוד בשיהוי של 30 שנה.

בתה של [ט' ג'], [אג'], מצהירה: [ג' ג'] הייתה כמו אחות. לא יודעת מי היו הוריה. אני עליתי ארצה בגיל 10, גרנו בסן פאולו, הלכנו לבקר זוג בריו דה ז'נרו, שהיא גרה אצלם. כנראה ההורים היו חברים. היא עלתה ארצה לבד ויצרה קשר עם הוריי. הוריה כנראה נפטרו. לא ידוע לי שהיא הייתה מאומצת אצל הוריי.

ב"כ הנתבעים טוען: הגב' [ג' ג'] הצהירה בכל מקום שהיא הבת של [ט' ג'] ו[א' ג'], ולכן בכל מקום היא רשומה על שמם.

מוסיפה הגב' [אג']: לעיתים [ג' ג'] קראה להוריי אבא ואמא.

מגיב ב"כ התובעים: המשיבים עשו הסכם לחלוקה בעיזבון של האב לאחר צו הירושה. ומוסיף: היורשים אמרו שמוותרים כדי שלא ייראה חשוד, ואז חילקו את העיזבון ביניהם. ייתכן ובית הדין אישר הסכם זה. ב"כ הנתבעים מר ג'ילו חתום כעד על הסכם זה.

מגיב ב"כ הנתבעים: זו חתימתי למטה, אך אין תאריך על ההסכם. אם האמא תאמר שזו הבת שלה, אני מקבל זאת.

מוסיף ב"כ התובעים: יש דמיון בפנים של האמא להוריה. כן דיסקט מתועד של גב' מיד ושם שעשתה תיעוד של הניצולים, ושם הגב' [א' ג'] מראה את התמונות של הבת ואומרת שזאת בתה הגדולה.

ובכן, בית הדין מתרשם לכאורה כי אכן הגב' [ג' ג'] הינה בתו של מר [ט'] (=[ט' ג']), וזאת מכוח המסמכים שהוצגו לעיל, כולל מסמכי משרד הפנים, בקשת הגב' [ג' ג'] לרישום נישואין בה מצהירה כי היא בתם של [ט'] (=[ט' ג']) ו[א' ג'] ותעודת נישואין שלה בה מופיע כנ"ל. לאור האמור, בשלב זה חובת ההוכחה על הנתבעים להוכיח כי הגב' [ג' ג'] לא הייתה בתו של [ט'] (=[ט' ג']) המנוח.

בשלב זה ייקבע מועד נוסף להוכחות. התובע יהיה רשאי להמציא הוכחותיו הנ"ל האחרונות שטען או כל הוכחה אחרת לתיק בית הדין. אף הצד השני יוכל להוכיח כטענתו. במידה ויידרשו עדים, הצד המבקש ימציא בקשה לבית הדין כולל מהות עדותם וייחוסם לצדדים.

עד כאן תיאור ההליכים הראשוניים ומהות התביעה, מתוך האמור בהחלטה הנ"ל.

להלן תיאור המשך ההליך לאור הדיון האחרון שהתקיים ביום 16.6.14.

טוען ב"כ התובעים: יש לנו עוד הוכחות. אנו מעדיפים שצד שני יגיש קודם את הוכחותיו, כפי האמור בהחלטה הקודמת שחובת ההוכחה עליו.

מגיב ב"כ הנתבעים: התובעים הגישו בקשה למשרד הפנים ואנו הסכמנו. אך אם יימצא שאין מרשם כזה, אז שצד שני ירד מהבקשה. הבאנו היום עד, שכן, הוא היה עד בצו ירושה לפני 30 שנה, לא תדרכנו אותו כלל ולא אמרנו לו מה הנושא להיום.

הוכנס העד, [א ז'], ואלו תשובותיו לבית הדין: הייתי בעבר בבית הדין בעדות לצו ירושה. אני מכיר את הנתבעת, שמה [אג'], היא הבת הגדולה. הכרתי את הוריה, היינו שכנים 30 שנה, לא זוכר את שמות הוריה. אני מכיר רק את [אג'] ואחיה [ח']. לא יודע אם יש לה עוד אחים ואחיות.

ב"כ התובעים חוקר את העד, ואלו תשובותיו: משפחת [ג'] גרו שם לפניי. באתי לגור שם בשנת 67 לאחר מלחמת ששת הימים, לא מזהה בתמונה את האחות הגדולה. כשנפטר האבא, המשפחה הביאו אותי להעיד שאני מכיר את המשפחה, והבן והבת הם היחידים שהיו בבית.

ב"כ הנתבעים חוקר את העד, ואלו תשובותיו: חוץ מ[אג'] אני לא מכיר אף אחד מהתמונות.

ב"כ התובעים טוען שהעד הגיע לגור בבניין רק לאחר נישואי הבת [ג' ג'], שנישאה בשנת 65, כך שהעד לא אמור להכיר אותה.

טוען ב"כ הנתבעים: נוכל להביא עדים ותיקים יותר בבניין. כן הנתבעים העבירו הכל לאמא, ואין מה לתבוע מהם. אין לנו יותר הוכחות מעבר לכך, ואף חובת ההוכחה היא על הצד השני.

טוען ב"כ התובעים: יש לנו קלטת, עדות, ממוסד יד ושם, בה הגב' [א' ג'] מספרת על משפחתה ועל בתה [ג' ג']. כן יש מה לחלק מהירושה.

ב"כ התובעים מציג דיסק מעדות הגב' [א' ג'] מטעם יד ושם, בית הדין צפה בדיסק יחד עם ב"כ הנתבעים. בדיסק האם [א' ג'] מספרת בין השאר אודות בתה [ג' ג']. מספרת שהולידה ילדים, ומפרטת שמותם: [ג' ג'], [אג'], [ח']. מספרת שהיו לה שתי בנות אך היא רצתה גם בן. תוך כדי עדותה מציגה שלוש תמונות, בסדר דלהלן, כאמור בציטוטים להלן: על התמונה הראשונה אומרת "זו [ג' ג']", באשר לתמונה השנייה אומרת "זו הבת שלי והמשפחה שלה", וביחס לשלישית אומרת "זה הבן [ח' ג'] ומשפחתו."

טוען ב"כ התובעים: רואים כי [א' ג'], אשתו של [ט' ג'], מעידה כי בתה הבכורה היא [ג' ג'] מעת לידתה, והנתונים מתאימים לנתוני משרד הפנים. היא לא הייתה חייבת להעיד זאת ביד ושם אם זו לא הייתה בתה.

מגיב ב"כ הנתבעים: בדיסק הגב' [א' ג'] מתקשה לזכור ולוחשים לה. באשר ל[אג'] ו[ח'] היא אומרת בתיאור התמונות שזו הבת שלי, ובאשר ל[ג' ג'] היא אמרה שזו [ג' ג'] ולא אמרה "זו הבת שלי". אין בקלטות תמונה של האמא עם [ג' ג']. מה שהיא אמרה שהיא הולידה את [ג' ג'] זה כדי "שלא להפיל את [ג' ג']."

מוסיף ב"כ התובעים: יש כתובה של אם התובע, [ג' ג'], שם נאמר שהיא בת [ט' ג']. כנראה גם הרבנות חקרו ודרשו אודות כך.

מציג הכתובה בה אכן כתוב כנ"ל.

וממשיך ב"כ התובעים: באשר לצו לגילוי מסמכים, יש מסמך ממשרד הפנים, בכל תמצית רישום כתוב מי ההורים, הגעתי למשרד הפנים עם הצו ובקשתי תמצית מורחבת, והסבירו לי שגובר חוק צנעת הפרט, וגם יכולים לשלוח רק לבית הדין. בית הדין יכול, אם ירצה, לפנות למשרד הפנים לבדוק מי היו הוריה של [ג' ג'] וגם משפחתו של [ט' ג']. ייתכן ואין צורך בצו המורחב. חובת ההוכחה מוטלת על הנתבעים כפי האמור בהחלטה קודמת. [ג' ג'] עלתה ארצה כמה חודשים לאחר הוריה, בשנת 63.

מגיב ב"כ הנתבעים: היה מספיק זמן לבדוק זאת. בית הדין יכול לפנות למשרד הפנים. אצל [ט' ג'], [ג' ג'] לא תהיה רשומה.

עד כאן תמצית טענות הצדדים ההדדיות והממצאים שהוגשו לתיק, באמצעות ציטוטים מתוך ההחלטות הנ"ל.

הכרעת הדין
ובכן, באשר לעדויות נוספות, בית הדין סבור כי אין צורך לקיים דיון נוסף בתיק זה. הצדדים הצהירו כי אין להם טענות או הוכחות נוספות, מלבד תמצית רישום מורחבת ממשרד הפנים, אשר אף אחד מהצדדים לא דרש להמציאה באמצעות בית הדין בתחילה, אך עתה כבר לפנינו, כפי שיוצג להלן. אף מה שטען ב"כ הנתבעים כי הוא יכול להביא עדים ותיקים יותר אשר לא ראו את [ג' ג'] בבית ההורים, אין בכך עדות מספקת, אף אם יהיו כאלו, שהרי ע"פ ההלכה "לא ראינו אינה ראיה" בדרך כלל, ואין בכך כדי להוכיח ש[ג' ג'] לא הייתה מגיעה לביקורים, ואף אם אכן לא הופיעה שם, אין בכך להוכיח כי היא אינה בתם של [ט' ג'] ו[א' ג'].

לאור דיון הנ"ל המתואר לעיל מיום 16.6.14, בהחלטת בית הדין מיום 22.6.14 נאמר בין השאר –

טרם מתן החלטה לגופה התקבלה בקשת ב"כ הנתבעים (מיום 19.6.14) למתן צו לגילוי מסמכים ממשרד הפנים לבחינת אילן היוחסין של הגב' [ג' ג'] ז''ל.

נציין כי ב"כ התובעים כבר נתן הסכמתו לכך, כאמור לעיל.

לאור האמור, יוצא צו למשרד הפנים לקבלת אילן יוחסין מורחב של הגב' [ג' ג'], לבירור שמות הוריה ברישום. כן יוצא צו כנ"ל לבחינת אילן יוחסין מורחב של מר [ט' ג'] וכן של הגב' [א' ג'] , לבירור שמות ילדיהם ברישום. החומר יומצא בתוך 21 יום.

לאחר קבלת החומר המבוקש, בית הדין יבחן את המשך ההליך לאור כל החומר שהצטבר עד עתה.

הוגשה תגובת משרד הפנים הכוללת תמצית רישום של הנוגעים בדבר.

בהחלטת בית הדין מיום 6.7.14 נאמר –

תשובת משרד הפנים לצו בית הדין.

מהחומר שהוגש עולה כי קיימת סתירה לכאורה בין הרישומים, כאשר [ג' ג'] רשומה כבתם של [א' ג'] ו[ט' ג'] אך במרשם של [ט' ג'] ו[א' ג'] הבת [ג' ג'] לא רשומה.

מבוקשת הבהרת משרד הפנים באשר לכך, וזאת בתוך 14 יום.

להחלטה זו תצורף החלטת בית הדין מיום 22.6.14 (צו), שם מצויים פרטי הצדדים.

לאור ההחלטה הנ"ל התקבלה הבהרת משרד הפנים מיום 10.8.14 בה נאמר כי –

"לאחר בחינת החומר, נמצא ע"י פקיד רישום ראשי כי אין ספק שמדובר בהוריה ואושר ביצוע הקשר המשפחתי."

לאחר קבלת תגובה זו ממשרד הפנים, נתנה החלטה נוספת מיום 21.8.14 –

בפנינו תביעה לביטול צו ירושה.

בפנינו הבהרת משרד הפנים מיום 10.8.14 בה נאמר כי –

"לאחר בחינת החומר, נמצא ע"י פקיד רישום ראשי כי אין ספק שמדובר בהוריה ואושר ביצוע הקשר המשפחתי."

החלטה זו ניתנה בעקבות החלטת בית קודמת מיום 6.7.14 בה נאמר –

תשובת משרד הפנים לצו בית הדין.

מהחומר שהוגש עולה כי קיימת סתירה לכאורה בין הרישומים, כאשר [ג' ג'] רשומה כבתם של [א' ג'] ו[ט' ג'] אך במרשם של [ט' ג'] ו[א' ג'] הבת [ג' ג'] לא רשומה.

מבוקשת הבהרת משרד הפנים באשר לכך, וזאת בתוך 14 יום.

להחלטה זו תצורף החלטת בית הדין מיום 22.6.14 (צו), שם מצויים פרטי הצדדים.

להחלטה זו קדמה אף החלטת בית הדין מיום 22.6.14 בה נאמר בין השאר –

טרם מתן החלטה לגופה התקבלה בקשת ב"כ הנתבעים (מיום 19.6.14) למתן צו לגילוי מסמכים ממשרד הפנים לבחינת אילן היוחסין של הגב' [ג' ג'] ז''ל.

נציין כי ב"כ התובעים כבר נתן הסכמתו לכך, כאמור לעיל.

לאור האמור, יוצא צו למשרד הפנים לקבלת אילן יוחסין מורחב של הגב' [ג' ג'], לבירור שמות הוריה ברישום. כן יוצא צו כנ"ל לבחינת אילן יוחסין מורחב של מר [ט' ג'] גלבר וכן של הגב' [א' ג'], לבירור שמות ילדיהם ברישום. החומר יומצא בתוך 21 יום.

לאחר קבלת החומר המבוקש, בית הדין יבחן את המשך ההליך לאור כל החומר שהצטבר עד עתה.

כאמור, תשובתו החד משמעית של משרד הפנים התקבלה (מיום 10.8.14), כמצוין לעיל, ברם, לא נאמר בהודעה הנ"ל על מה מסתמך הפקיד הראשי בתשובתו הקצרה והלאקונית שהתקבלה.

משרד הפנים יבהיר תשובתו כאמור (כולל המצאת אסמכתאות) ולאור ההחלטות האמורות לעיל, וזאת בתוך 14 יום (ימי הפגרה במניין הימים).

בנוסף, התובע יאתר וימציא תעודת לידה של אמו הגב' [ג' ג'], לשם בחינת זהות הוריה כאמור שם.

לאחר קבלת החומרים המבוקשים, בית הדין ישקול מתן החלטתו.

ובכן, עתה בפנינו תגובת משרד הפנים מיום 4.9.14 בה נאמר: "לאחר עיון בתיקים של המנוחה [ג' ג'] ז"ל שבנדון והוריה, [ט' ג'] ז"ל... ו[א' ג'] ז"ל..., נמצא כי אין ספק שמדובר בהוריה. בתיקה האישי של [ג' ג'] אזולאי ז"ל נמצא רישום שם הנעורים של האם [א' ג'] [מ'], כמו כן נמצא כי קיבלו אשרות עולה עוקבות אשר נתנו בריו דה ז'נרו ביום 4.12.62". לתגובה זו מצורפים המסמכים הרלוונטיים להוכחת האמור בתגובה.

כאמור, התקבלה תשובתו החד־משמעית של משרד הפנים באשר להיות [ג' ג'] בתם של [ט' ג'] ו[א' ג'], כמצוין לעיל. לאור זאת, בית הדין אף אינו נזקק להמצאת תעודת לידה מאת התובע (תעודת אמו), כפי שהתבקש בהחלטה מיום 21.8.14.

בנוסף, בהתאם לאמור בהחלטת בית הדין הקודמת, בית הדין מתרשם כי אכן הגב' [ג' ג'] היא בתו של מר [ט' ג'], וזאת מכוח המסמכים שהוצגו לעיל, כולל מסמכי משרד הפנים, כמתואר לעיל, בקשת הגב' [ג' ג'] לרישום נישואין בה מצהירה כי היא בתם של [ט'] ו[א' ג'] ותעודת נישואין שלה בה מופיע כנ"ל. כן כתובת (כתובה) [ג' ג'], בה נכתב שהיא בתו של [ט' ג']. אף הדיסק שהוצג בפני בית הדין בדיון האחרון, על אודותיו אין הכחשה, מצביע כי אכן הגב' [ג' ג'] הייתה בתה של הגב' [א' ג'], כאשר הגב' [א' ג'] מספרת כי היא ילדה את [ג' ג'] כבתה הבכורה. בית הדין אינו מקבל את הטענות של ב"כ הנתבעים באשר לכך, כאמור לעיל, ונראה כי אף אם האם לא אמרה בפעם השנייה ש[ג' ג'] היא הבת שלה, אין בכך כדי לפגוע באמינות דבריה בתחילה שהיא הולידה את [ג' ג'] כבתה הבכורה. לאור האמור וכאמור בהחלטה הקודמת, חובת ההוכחה על הנתבעים להוכיח כי הגב' [ג' ג'] לא הייתה בתו של [ט'] המנוח.

לאור כל האמור, נראה כי נפל פגם מהותי בצו הירושה שניתן בשנת 1982, משום שלא כלל את יורשי הגב' [ג' ג'] שהינה בתם של המנוחים [ט' ג'] ו[א' ג'], ודינו להתבטל.

בנוסף, בהתאם לסעיף 155(א) לחוק הירושה, מוסמך בית הדין לתת צו ירושה רק אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק הביעו הסכמתם בכתב לכך, כך שכל עוד יורשי הגב' [ג' ג'] לא הביעו אז הסכמתם להליך, בית הדין היה נעדר סמכות לכך.

בית הדין ממליץ למשיבים להגיע להסדר פשרה עם המבקש. המשיבים ימציאו עמדתם בתוך 14 יום, אם קיימת נכונות מצדם לכך. אם תתקבל תגובתם החיובית (ולא תתקבל התנגדות צד אחר), בית הדין יקבע דיון נוסף בניסיון להביא את הצדדים לכלל פשרה מוסכמת ומכובדת, זאת לאור העובדה כי ללא הסכמה מהותית, יהיה בית הדין נעדר סמכות להכריע בשאלת חלוקת הירושה ומתן צו, כאמור בסעיף החוק הנ"ל וכאמור לעיל.

ניתן ביום י"ד באלול התשע"ד (09/09/2014).