כתבי התביעה וההגנה
ביום כ"א בכסלו תשע"ד (24.11.2013) הגישה האישה תביעה שמהותה: "גירושין ומזונות אישה". האישה הגישה לביהמ"ש תביעת פירוק שיתוף.

הצדדים נישאו זל"ז ביום י"ט בטבת תש"מ (8/1/1980). מנישואין אלו נולדו לצדדים שני ילדים בגירים.

עיקר תביעתה היא כי לטענתה הבעל במשך כל שנות הנישואין התעלל בה נפשית, נוהג כלפיה בחוסר כבוד משווע, כמשרתת וחייה עמו הינם סיוט ארוך.

עוד מציינת כי תביעה זו באה לאחר שתי תביעות נוספות קודמות שהגישה לפירוק שיתוף שהסתיימו בהסכמים לניסיון לשלום בית. לדבריה, ניסיונות הגישור והבטחותיו של הבעל לשנות את דרכו ולהתנהג בכבוד כלפיה הסתיימו בלא כלום והבעל שב לסורו. גם יעוץ נישואין כשל בעבר משום שהבעל הטיל את האשמה על אשתו ולא היה מוכן לקבל את הביקורת על עצמו.

לדבריה, חודש לאחר הנישואין גילתה שהבעל נוטל כדורים, ולימים התברר שהוא סובל ממחלת נפש כרונית וממצב דיכאוני תמידי, שעם השנים הלכה והחמירה. סימני המחלה ניכרו במצבי רוח קיצוניים, קללות, גידופים, צעקות ככרוכיא, זלזול, כעסים, התקפי זעם וכיו"ב על בסיס יומי. "נבלה", "זונה", "טיפשה", וכיו"ב היו קללות שבשגרה, לטענתה.

לדבריה, חייה היו רוויי פחד ואימה. התנהלותו של הבעל הייתה כדיקטטור ואף השליט טרור כלכלי על אף משכורתו הגבוהה, כדוגמת הפעלת דוד החשמל לחימום מים חמים רק פעמיים בשבוע. לדבריה, התרופות נוגדות הדיכאון פגעו בכושרו לקיום יחסי אישות. הטיפולים בנושא זה כשלו גם בשל אי־התמדתו בטיפול ואי־הכרתו בבעיה. לדבריה, זה עשר שנים שלא קיימו הצדדים יחסי אישות.

לדבריה, הבעל מגעיל אותה בשל חוסר ניקיונו, אינו מתקלח, אוכל במיטה ומותיר אחריו שיירי אוכל, יורק בכל פינות הבית עד שעזבה את חדר השינה בשל כך, ושבה לחדר רק בשל איומיו.

בשל כל הנ"ל, האישה לדבריה נזקקת לטיפולים פסיכולוגיים עקב תחושות אשם, נחיתות ופגיעה קשה בכבודה כאדם.

בסיכום דבריה העלתה את עילות הגירושין – מאיסות, מחלת נפש, מניעת יחסי אישות ואי־יכולת לקיימם, נישואי טעות בשל מחלתו הנפשית שלא ידעה עליה בנישואיה, ואלימות מילולית ונפשית קשה.

לכתב התביעה צורפו אסמכתאות ואישורים אשר נרחיב בהם בהמשך.

הבעל הגיש כתב הגנה ביום י"א בשבט תשע"ד (12.1.2014) ובו הגיב על טענות האישה כדלהלן.

לדבריו, הבעל לא הטיל טרור כלכלי כאשר האישה לא הפקידה אגורה ממשכורתה הגבוהה במשך כל נישואיהם. המחלה לא החמירה. "כיצד ייתכן שאדם הלוקה בנפשו עובד בבנק, עורך סדרים ומשמש כחזן במשך 20 שנה. האם מישהו מבני הבית ניזוק מהיריקות? שקר וכזב, לא היה ולא נברא." רוב הזמן לא מנקה לא מבשלת. לא רצתה לקיים יחסי אישות בתירוצים שונים שמאד עייפה וכיוצ"ב.

בנוסף, בכתב ההגנה ביחס לתביעת הגירושין נכתב בכותרת: "מהות הבקשה – כתב הגנה וצווים שונים."

כתב ההגנה עוסק בתחילתו בטענות לעניין הדירה שקנה הבעל טרם הנישואין ושהוכרח לטענתו ע"י האישה לרשום את אשתו כשותפה לדירה. לדבריו, איימה עליו שאם לא יעשה כן לא תמשיך לחיות עמו.

בהמשך, מבקש הבעל מביה"ד צווים שונים מחמישה בנקים ומארבע חברות ביטוח.

את כתב הגנתו מסיים הבעל בזה"ל:

"לאור האמור מהנכון ומהצדק להוציא את הצווים שנתבקשו. אין לחייב מזונות ולקבוע שעל האישה להחזיר את כל הכספים שקיבלה במשך שנות נישואיה ולא הפקידה אותם בחשבון המשותף, וכן אין לחייב את הבעל ליתן גט פיטורין כדמו"י. במידה ולא נגיע לאמת במקרים מסוימים מבוקש מכת"ר בדיקת פוליגרף לאמת את הדברים בכל נושא המצריך ברור."

בכתב ההגנה מרחיב הבעל בתלונות קשות כנגד אשתו כדלהלן:

"במשך כל השנים לנישואיהם החשבון שלה היה על שמה בלבד בבנק מסד לא צרפה אותו לא ראה ממנה שקל אחד (הדגשות במקור).

התחנן בפני אשתו שתלמד לבשל מאמו, היא סירבה, אגו נפוח (הדגשות במקור).

הביאה את האימא שלה לגור במחיצתם [...] וכל החיים נהפכו לגיהינום [...]

את העריצות וההשתלטות שלה בכל התחומים אבל זאת ידעה בכל 1 לחודש ביקשה את ה־70% מהמשכורת [...]

לימדה האישה שיעורים פרטיים [...] מרשי לא ראה מכל הכספים ולו אגורה אחת [...] ולא עדכנה מתי היא חוזרת כאילו המשיכה לחיות כרווקה וכאילו מן השמים נפל מן וינצלו את מצרים (כנ"ל) [...]

האישה מעולם [...] לא נתנה שום מתנה ואילו הבעל [...] נתן [...] ערך מסיבת הפתעה [...]

כתוצאה מהבעיות שהיו לאימא [...] הבית של בני הזוג היה תחנת מעבר [...] רק ריב ומדון והבעל היה כעין אויר לאוירה [...] האם וביתה חיו בפלנטה אחרת כאילו הבעל לא קיים – הוא איננו [...] המוטו שלה היה ונשאר: "שלי – שלי", שלך־ שלי" (כנ"ל).

לאחר שהצליחה במשימתה לקבל ירושה בלעדית את כל כספי הוריה [...] ותוך רמיסת כבוד בעלה שהיה שפוט שלה כל השנים ולמעשה תפקדה כרווקה בכל התחומים וכרגע היא פנתה ומנסה לקחת מבעלה והוריו 50% מהדירה שרכש לפני הנישואין.

בתחילת נישואיהם היה קונה פרחים והיא זרקה אותם [...]

נטען שלא מגיעה לאישה מזונות, מתנהגת כרווקה לכל דבר, לא מנקה, לא מבשלת, סגרה עצמה בחדר לפני 6־7 שנים, כולל מנעול [...]

הגישה לו אוכל חם מידי יום ביומו – זהו שקר!!

רוב שעות היום הפקרת החינוך בבית [...] הבעל לא היה בראש שלה [...] "

בכתב ההגנה מפרט הבעל 27 פריטים שהשקיע במשך שנים כמו בניית מרפסת, שדרוג 6–7 מכוניות, קניית מערכת סטריאו, ניתוח להסרת משקפיים, קניית יחדות דיור בקלאב הוטל, נסיעות לחו"ל, פאות, אוכל מוכן לשבתות, מקררים, דודי שמש וחשמל, מיקרוגל, מחשבים ועוד, ומבקש בסוף כתב ההגנה את החזרתם.

יש לציין כי כתב ההגנה לתביעת הגירושין אינו עוסק ולו פעם אחת בבקשה לשלום בית מטעם הבעל. המושג "שלום בית" לא מופיע באף אחד מסעיפי ההגנה ובאף אחד מ־11 העמודים של כתב ההגנה. מה שכן הוזכר בו עניין הממון, המזונות, הדירה. בסיכום כתב ההגנה בו צריך שיופיע עיקר בקשתו של הבעל לשלום בית, במקום זאת מודגשות הבקשות להוצאת צווים, שחלקם כאמור הוא הזכויות בחברות הביטוח ובקשה להחזרת הכספים שקיבלה בכל שנות נישואיה כמפורט בכתב ההגנה כנזכר לעיל.

ההתייחסות היחידה בסוף כתב ההגנה הוא: "וכן אין לחייב את הבעל ליתן גט פיטורין כדמו"י."

הבעל כאמור אינו מבקש ולו אפילו פעם אחת שלום בית. מה שהוא כן מבקש הוא את חלקו בדירה ואת כל הכספים שהשקיע באישה במשך שנים וצווים לחשבונות בנקים וחברות ביטוח בכל מקום. נראה אפוא על פניו שאין שלום בית הוא מבקש אלא חלוקת רכוש צודקת.

כאילו עסוקים אנו בתביעת הבעל לחלוקת רכוש בבית הדין, כאשר בביה"ד מתנהל עניין הגירושין ורק בביהמ"ש מתנהלת תביעת האישה לחלוקת רכוש.

לאמור, כי ייתכן כי טענת הבעל שחפץ בשלום בית, היא אולי משום שמשתמש בערכאת בית הדין כדי להשיג עניינים ממוניים.

יש לתמוה – האם אישה רעה שכזו כפי שתיאר אותה בעלה שלא מבשלת לו, מורדת בו במשך שנים, מתייחסת אליו כאוויר במשך שנים, סוחטת אותו בכספים, הכריחה אותו להעביר לה את מחצית הדירה, מעלימה ממנו את הכנסותיה ועוד כהנה וכהנה, האם עמה יחפוץ בשלום בית.

עוד יצוין שהבעל מעולם לא הגיש תביעת שלום בית לביה"ד. האישה היא זו שהגישה תביעת גירושין ביום 24/11/2013 לפני קרוב לשנה, והבעל לא פתח במשך תקופה ארוכה זו תיק לשלום בית.

סקירת טענות הצדדים בדיונים
התקיימו שני דיונים בתביעת הגירושין. ביום י"ג בשבט תשע"ד (14/1/2014) וביום ט' באדר ב תשע"ד (11/3/2014).

והנה, בדיון הראשון אומר הבעל:

"כתבתי לה מכתב של שלו"ב לפני כמה חודשים ובו ציינתי מה המצב ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לקרב בינינו ואין שום היענות מצידה. ולכן אני חושב שאפשר לנסות לעשות שלו"ב. אני מעוניין בשלום בית ואם לא יהיה שלו"ב אני אלך בדרך המקובלת.

ביה"ד: אתה מעוניין שנשלח אתכם ליועץ נישואין לכמה מפגשים?

הבעל: כן, כן, בכבוד, אני אפילו כתבתי זה במכתב.

האשה: לפני שעשיתי צעד זה, אני באה מהחברה הדתית. ניסיתי טיפולים מטעם עיריית נתניה, אצל גב' חנה כהן."

ייעוץ נישואין
הבעל בקשה לשלום בית ורצון ללכת עמה לייעוץ.

כדי לבדוק את הכוונות האמתיות בטענתו זו יש גם לבדוק גם את מכלול התיקים והתביעות כדלהלן.

האשה הגיבה להצעת הייעוץ בדיון:

"אנחנו עשינו ייעוץ כזה מספר פעמים. בחברה הדתית להיות אישה גרושה זה כתם. את מיטב שנותיי נתתי לו. ולילדים יש איזו שריטה בגללו, ילדים שרואים אבא שצועק על אימא. את הכול נשאתי על כתפיי ועוד קיבלתי את כל הצעקות שלו. היה משפיל אותי לפני כולם. כשאני המארגנת של כל המורים מכל הארץ, היה מבייש אותי לפני כולם [...] איך שאני נכנסת הביתה: "טמבלית, את בישלת?". זו הייתה הטעות שלי שלא חלקתי את זה עם אף אחד. הסתרתי זאת כל הזמן."

הבעל אמר בדיון:

"אני מבפנים גמור ממה שהיא עשתה לבד, היא לקחת את הדירה שקניתי, הכניסה את אימא שלה. אח"כ אימא שלה התחתנה פעמיים. בראשון בחודש הייתי צריך לתת לה כסף, ואח"כ אני לא שווה כלום, רק לשלם לה. אימא שלה אחרי שנפטרה, היא תפסה פרויקט עליי, כי לקחה 100% ירושה סכום ענק. היא מעוניינת עכשיו להתלבש עליי 50% מנכסיי. כתבתי לה מכתב יפה, שנחיה כמו זוג נורמלי שיהיה לו חשבון משותף, כי עד עכשיו לא היה חשבון משותף, אבל מצדי היה משותף, "שלי שלי ושלך שלי". שום "מעשה ידיה" לא קיבלתי. הכול לקחה ממני. קיבלה כספים על חשבון אימא שלה ולא נתנה לי כלום. כתבתי לה מכתב יפה לאחר מות אמה."

ב"כ האישה אמר בין דבריו:

"היא עברה אתו הרבה טיפולים. בנספחים של תביעת הגירושין יש 2 פס"ד. בשניהם, הסעיף הראשן מדבר בעד עצמו: "האיש יפסיק ויקלל את האשה". בסעיף 2 כתוב שהאיש יבלה עם ילדיו. האם היא צריכה להתחנן בפניו כדי שיבלה עם ילדיו?! האשה לא מבקשת דבר אלא רק לקבל את הגט שלה כאן."

בפרוטוקול הדיון נאמר:

"ביה"ד: מה התנאים שלכם להתגרש?

ב"כ הבעל: דובר לפתוח קופה קטנה שכל אחד יפקיד את הכסף שלו. מה שקורה, הוא שהאשה ברמייה כפתה עליו שהדירה תירשם על שמה.

ביה"ד: זה לא מתנהל כאן.

ב"כ הבעל: זה הבעל הראשון שהאשה טוענת למקח טעות.

ב"כ האשה: אז הגט שווה כסף!

ב"כ הבעל: כן הגט שווה כסף.

ב"כ האישה: ולכן ההסכמה לשלום בית אינה נכונה."

עוד נאמר בדיון:

"ב"כ הבעל: אנחנו מוכנים היום 25% מהדירה ניתן גט. כל השנים היא לא הביאה מעשי ידיה. יש לנו הוכחה שהוא הפקיד כספים שלו כל חודש, ואין שום הוכחה שהיא הפקידה כלום. ביקשתי מביה"ד עזרה כי אני יודע שבביהמ"ש תהיה לנו בעיה בחלוקת רכוש. אני מבקש שהיא תראה לנו איפה הפקידה כספים שלה. כל עוד זה לא יקרה, אין מה לדבר על גירושין. היא טענה שהיא שומרת תו"מ והיא הולכת לבימ"ש! פה היא לא תקבל גירושין.

ב"כ האישה: ביהמ"ש לא רשאי לדון בגירושין.

ב"כ הבעל: כל עוד לא ייגמר נושא הרכוש, לא יהיו גירושין."

עוד נאמר בדיון:

"ביה"ד: מעולם לא שמענו על אדם שתולה את הגט בתביעה בבימ"ש. אדרבא, זו עילה לחייב אוותו בגט.

ב"כ הבעל: לא אכפת לי שהנושא הכספי ייקח כמה שנים ועד אז לא יהיה גט. המכונית רשומה ע"ש שניהם. היא נוהגת במכונית והוא לא מקבל. היה צריך נסיעה של 4 רחובות, אמרה לו תשלם 40 ש"ח ואז אסיע אותך. ככה היא מנהלת את הבית ובתביעה שלה היא כותבת עוד שהוא הדיקטטור.

ב"כ האישה: ביה"ד ראה שמדובר בסחיטה, שכל מה שמדובר הוא לסחוט את האישה. נבקש מביה"ד לפסוק מה שצריך לפסוק. אין טעם להביא את הילדים."

עוד נאמר:

"ב"כ הבעל: גט לא יקבל אם לא ייגמר עניין הרכוש. כתובה לא מגיע לה כי לא משלמת מעשי ידיה, לא מבשלת ולא מכבסת, לא מגהצת. הוא היה חזן ב[...]. אימא שלו הייתה צריכה לכבס את בגדיו [...]. זו אישה שמגיע לה כתובה?!"

בהמשך ניסה ביה"ד לגשר בין הצדדים ולהגיע להסכמות ואכן הגיעו הצדדים להסכמות בעניין הוצאות וסידור גט ואז נאמר:

"ב"כ הבעל: רוצים שיהיה קשר בין האב לילדים. האב הזה נמצא עם ילדים שלא בקשר אתו. אני מבקש שיתחיל הקשר.

ביה"ד: מה זה קשור לגט? מדובר בילדים בני שלושים.

הבעל: אני רוצה להתחייב שאני בתור אבא, קראה לי אבא רע וקמצן בכתב התביעה, אני מתחייב שהילדים שלי אקח אותם לאן שרוצים ואתן להם כל עזרה שתידרש רק על סמך זה שהם יבואו אליי. אין לי מישהו בחיים.

ב"כ האישה: ילדים בני שלושים!

ב"כ הבעל: מה שמעכב את ההסכמות הוא שהבעל יש לו ילדים שאינו רואה אותם. כל עוד לא יהיה הסכם שהוא יהיה איתם בקשר – הוא לא ייתן גט. נבקש כמה חודשים שהם יהיו אצל פסיכולוגים. מרשי נזרק לרחוב, אין לו אף אחד בחיים, לא הורים ולא ילדים.

ביה"ד: מה זה קשור לגט?!

ב"כ הבעל: כרגע הוא חי באשליות שהוא נשוי. אני סבור שהילדים ירגישו שהאב נלחם עליהם, ואז אולי הם ירצו להיות אתו בקשר. "בור ששתית ממנו מים אל תזרוק ממנו אבן". זה מה שהם עשו כל הזמן [...]

ביה"ד: אם נגיע להסכמה שהילדים ידברו אתך בטלפון פעם בשבוע, ונקבע מועד לגט.

ב"כ הבעל: פחות משלושה חודשים, אין פה מה למהר.

האישה: סליחה. אנחנו יצאנו אתך זוג חברים אני ואשתך. אתה אמרת לי תיפרדי ממנו הוא לא מתאים לך.

ב"כ הבעל: כן, אבל זה תלוי בתנאים.

ב"כ האישה: יצא המרצע מהשק."

בדיון זה מלבד האזכור בתחילתו בעניין שלום הבית והייעוץ, רוב הדיון התנהל בעניין כאבו וכעסו בעניין הממון והרכוש. הדירה שנקנתה על ידו טרם הנישואין והעברה בחציה על שם האישה היא העניין העומד בעוכריו של הבעל. הוא כבר הסכים לגירושין על פי הצעת ביה"ד ושוב ב"כ חזר בו בתלונה בעניין ראיית הילדים. ב"כ הבעל (שהוא גם ידיד של שני הצדדים) הודה לאישה בדיון כי שלא בפני ביה"ד הוא יעץ לה להתגרש מבעלה אלא שכעת דורש להתגרש בתנאים. גם הניסוחים של הבעל כי עד שלא יסתיים עניין הרכוש לא תקבל האישה גט – מכל הנ"ל ומן המודגש בציטוטים נראה לכאורה כי הבעל אינו חפץ בשלום בית וכל עניינו בחלוקת הרכוש לטובתו. ב"כ הבעל הודה שהגט שווה כסף.

בדיון השני דיון ההוכחות מתאריך ט' באדר ב' תשע"ד (11.3.2014) העלו טענות הצדדים וראיותיהם.

טענת האב כי אינו רואה ונפגש עם ילדיו. יצוין שמדובר בילדים בגירים ילדי 1981: 1985 שהקטן ביניהם כבר בן 29!

האב טען שהאם אמרה שאם לא ישלם לה חצי מיליון ₪ לא יראה את הילדים. האם טענה שהוא אשר זרק את הילדים מהבית וקללם. עוד הוסיפה:

"הילדים גדולים ויש להם פחד. הפחד הזה יש להם בלב. איך אני יכולה לכפות עליהם? הם ילדים גדולים ועצמאיים. כשהייתי במשרד אצל עו"ד סימסתי לילדים להיות אתו. קשה להם. יש להם הרבה שריטות."

לטענת הבעל, האישה היא זו שמסיתה את הילדים.

מחלת הנפש
עוד הוסיפה לטעון בעניין מחלת הנפש ובין הדברים נאמר:

"הוא עבד בבנק מזרחי, כל פעם שהייתה בעיה בבנק, היו לו תקלים עם לקוחות. וכל אחד שמעיר לו הערות, היה יורד למקלט למטה. הייתי לוקחת מונית, באה ולוקחת אותו מהבנק, לוקחת אותו הביתה ושוטפת לו את הפנים, שמה אותו במיטה. לא רציתי שיידעו מה עובר עליו.

ביה"ד: כמה פעמים היה קורה לו הדבר הזה?

ת: כל פעם שמישהו היה מעיר לו.

הבעל: פעמיים בשנה.

האישה: הרבה יותר. היינו אצל רופא בפרדסיה, ד"ר אלטמרק. לילה אחד יצא בלי בגדים לחדר המדרגות. התקשרתי לפרדסיה מה לעשות, אמרו לי להביא אותו לביה"ח.

ביה"ד: לפני כמה זמן זה היה?

ת: בשנות התשעים."

ניסיונות שלום הבית
בעניין הניסיונות לשלום בית נאמר בדיון בחקירת האישה:

"ש: ניסית להביא לסיום הקשר בביהמ"ש, למה?

ת: כן, כי לא יכולתי לסבול יותר. הבעיה שלי לא הייתה כספית, אלא שלא יקלל ושלא ישפיל אותי יותר.

ש: מה קרה באותם פעמים שפנית לביהמ"ש?

ת: הוא הבטיח שלא יקלל יותר, אבל זה החזיק שבועיים בלבד.

ש: הייתם בטיפול?

ת: בשנת 87' פניתי לעו"ד יוסי כהן שאמר לי לפנות ליועץ זוגי. הלכנו לאשתו חנה כהן, יועצת זוגית. הוא הפסיק את הטיפול. היינו אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים.

ש: שמות?

ת: ניר ברוש באבן יהודה. הייתי מדווחת לו בטלפון.

ש: אריק פרידר, מוכר לך?

ת: היינו אצלו הוא פסיכולוג קליני מנתניה. היינו אצל ד"ר אלטמרק.

ש: איך הסתיימו הטיפולים?

ת: אף פעם לא הסתיים עד הסוף.

ש: ניסית שלום בית?

ת: כן, ולא הצליח. אני באה מחברה דתית, העדפתי לסבול."

בעיות בקיום יחסי אישות
בעניין קיום יחסים נאמר בחקירת האישה:

"הוא לא יכול לקיים יחס מין. לא הייתה לו מסוגלות. היינו באיכילוב פעמיים. באחת הסדרות הוא התייאש ולא רצה להמשיך ואח"כ היינו בהלל יפה וגם אז הוא לא המשיך.

ש: מה הבעיה של בעלך בקיום יחסי מין?

ת: לא הייתה לו מסוגלות.

ש: מה הייתה הבעיה שלו?

ת: לא היה מסוגל לקיים יחסי מין. לא היה מסוגל לבצע את האקט. (לבעל: ואל תצחק לי בבקשה!).

ביה"ד: ז"א לא הייתה לו זקפה?

ת: בדיוק.

ש: כמה זמן לא קיימתם יחסי אישות?

ת: יותר מעשר שנים.

ביה"ד: 10 שנים אחרונות?

ת: כן.

ש: איזה כדורים הוא נוטל?

ת: בהתחלה לקח וואבן, אח"כ פרוזק,

ש: 10 שנים אינו מסוגל לקיים יחסי אישות, וקרבה כלשהי הייתה ביניכם?

ת: כלום. לא חיבוק ולא נישוק, ולכן ויתרתי"..

מאיסות
בעניין מאיסותה בו נאמר בדיון:

"ש: ממתי ישנת בנפרד?

ת: מאז שהתחלנו בהליכים. אני עזבתי חדר שינה. הוא יורק במיטה, יורק על הבגדים, נזלת שלו מעל הקיר. צבעתי לבד את החדר. הגעיל אותי. ביקשתי ממנו לא לעשות שוב, אך לא הקשיב.

ביה"ד: בגלל זה עזבת את חדר השינה?

ת: כן, גם הייתה בעיה, היה מזיז את המיטה ברגליו וא"א לישון כשמיטה זזה."

מחלת הנפש
בעניין מחלת הנפש אמר הבעל בדיון:

"ביה"ד: וגם על המחלה שלו?

ב"כ ב: זה וואבן, כולנו או רובנו לוקחים וואבן.

הבעל: לא הייתי מאושפז בשום מקום.

ביה"ד: אנחנו נוציא את התיק הרפואי שלך בהסכמה.

הבעל: בבקשה. היו לי מצוקות, אני לא סופרמן.

ביה"ד: יש רופאים שמחליטים.

הבעל: אני לא משוגע, כי משוגע לא יכול לקנות דירה לבד ולא להיות פקיד בנק."

קיום תפקידי האישה בבית
ויכוח בין הצדדים אם האישה ניקתה את הבית במשך השנים:

"ב"כ ב: האם במשך השנים שהייתם יחד את ניקית את הבית?

האישה: בוודאי. אלא מי עשה?! מי גידל את הילדים?!

ב"כ ב: בתקופה האחרונה, הייתה אישה מנקה מנפאל, היא דוברת עברית.

ביה"ד: כמה שנים האישה לא ניקתה?

הבעל: שנים לא ניקתה.

האישה: היית בבית מלוכלך? אז למה רצית להמשיך להיות אתי אם אני לא מנקה?

הבעל: אימא שלי.

ביה"ד מתרה בבעל פעם שנייה.

האישה: וודאי שניקיתי ועשיתי כל מה שאשה עושה בבית. לא היה מישהו אחר שיעשה, אבל כל מה שאני עושה לא טוב.

ב"כ ב: אנחנו מכחישים את זה, היא לא ניקתה."

יחסי אישות
בעניין יחסי האישות נאמר בדיון:

"ב"כ ב: האישה טוענת שלא קיימו יחסי אישות כי אין לו. הבעל קנה וויאגרה נכון?

האישה: נכון, הוא לקח ולא עזר. אני ניסיתי הכול. ואל תביך אותי בבקשה.

ב"כ ב: הבעל קנה וויאגרה, ורצו לחיות חיי אישות.

ביה"ד: מתי?

הבעל: כל הזמן. אני הייתה לי בעיית זקפה, ושנים קניתי וויאגרה ורציתי לקיים אתה אבל היא לא רצתה כי היא טוענת שהייתי מסריח, אני בן אדם שזקוק למין, אם אני קונה סייאליס במשך כל השנים.

ביה"ד: מה זה סייאליס?

הבעל: זה כדור שעוזר לזקפה והייתה לי זקפה.

האישה: אתה רוצה גם לזה מכונת אמת?

הבעל: כן.

האישה: לקחת ולא עזר.

הבעל: זה עזר מצוין.

ביה"ד: הוא טוען שהכדורים עזרו.

האישה: לא עזר, גם עם הכדורים.

הבעל: היה לי כמו שצריך, לא כמו מטר, אלא כמו בן אדם רגיל בממוצע. אתם תבדקו את התיק הרפואי שלי ותראו איך שביקשתי מהרופא במשך השנים כדורים כאלה.

ביה"ד: זה דווקא מוכיח שלא היה לך.

הבעל: לא היה לי אבל הכדורים עזרו.

האישה: לקחתי אותו לבי"ח במשך שנים גם על נקודה זו.

ביה"ד: יש לך מסמכים מבדיקות אלה?

ב"כ א: כן. כתוב שלא הייתה זקפה למרות הכדורים."

יחסי אישות בעזרת כדורים
בחקירתו בעניין הכדורים והצלחתם נאמר בדיון:

"ב"כ א: מגישה מסמכים רפואיים לביה"ד.

ביה"ד: מה אתה עונה על זה?

הבעל: על גופתי המתה אני אומר לכם שהייתי אתה שנים והיא כל הזמן דחתה אותי. יכול להיות שפעם פעמיים זה לא הלך. אני רוצה לדעת מה כותב הרופא.
[...]
ביה"ד: כתוב שהלכת לרופא ואתה מתלונן ששנתיים לא הולך למרות הכדורים.

הבעל: איזה כדורים? אולי כדורים של לחץ דם או כולסטרול וזה לא קשור לזקפה.

ביה"ד: איזה כדורים לקחת לזקפה?

הבעל: וויאגרה, סיאליס ועוד כדור אחד ששכחתי את שמו.

ב"כ א: אז למה הלכת לבי"ח אם הכדור עוזר?

הבעל: הלכתי לבי"ח כדי לשפר את העניין.

ב"כ א: בבי"ח נתנו לך חומר.

הבעל: נתנו לי הזרקה, כל אחד לוקח 20 כדורים, אז מה?! לא הלך לי. לקחתי וויאגרה והיא סירבה להיות איתי. קניתי סיאליס. היא רצתה להיות עם גבר יותר יפה ממני.

ביה"ד: כתוב שעם סיאליס לא מסתדר.

ב"כ ב: אבקש שיביאו בעל מקצוע להעיד.

ב"כ א: למה צריך בעל מקצוע היום? אתה רוצה לקיים יחסי מין אתה היום?!

הבעל: היא סירבה לקיים איתי יחסים. איך אתם רוצים שיהיה לי כוח ורצון להיות אתה אם היא סוגרת את הדלת והחשמל ואומרת שהיא עייפה ואין לה כוח. מייאשת אותי מההתחלה מרגע שפותח את הדלת, ואיך אתם רוצים שתהיה לי זקפה?! 90% מהזמן באה אליי בתואנה שאני מסריח, ואז ברוב הזמן הזקפה יורדת אוטומטית.

ב"כ א: יש לך מסמכים רפואיים על זה?

ביה"ד: כמה פעמים ניסיתם לקיים יחסי אישות ב־10 השנים האלה?

האישה: הוא בייש אותי ואז בכיתי, בצעקות וקללות בייש אותי. איזו אישה לא רוצה לקבל מה שמגיע לה?! אני מתאמנת רק אצל (מקריאה מדף) נשים ולא אצל גברים.

ביה"ד: כמה פעמים ניסיתם בעשר השנים האחרונות לקיים יחסי מין?

האישה: ניסיתי הרבה, הלכתי אתו לרופא, וזה מביך מאוד.

הבעל: לא נכון."

ביה"ד בהמשך אמר לבעל:

"המסמכים מדברים בעד עצמם. ביקשתי מבא כוחך להסביר לך את זה בחוץ."

ואז ענה הבעל:

"הבעל: יכול להיות שהייתה תקופה שלא יכולתי לקיים יחסי מין, אבל לא כל הזמן". (הדגשה לא במקור).

בחקירתו טען הבעל שלא היה חולה במחלת נפש אלא שהיו לו חרדות וכמו אנשים רבים שיש להם חרדות שכאלו. הבעל טען שלא הייתה החמרה במצבו בשנים האחרונות. משהוצג לו המסמך המעיד על החמרה חזר בו ואמר שההחמרה בעצבים שלו באה כתוצאה מכך שאשתו דרכה עליו. הבעל טען שאינו חולה נפש והוצג לו מסמך שבו נכתב מחלת נפש. ביחס למכתבו של ד"ר אלטמקר שכתב שהבעל סובל מדיכאון כרוני, ענה הבעל שדיכאון אינו מחלת נפש והדבר נגרם בגלל אשתו. "יש לי בעיה נפשית, אני עובר טיפול פסיכיאטרי נכון", הוסיף ואמר.

קללות
בעניין הוויכוח בין הצדדים אם קילל הבעל את אשתו נאמר בדיון:

"לא היו דברים מעולם. לא קיללתי על סתם אלא על דברים שנעשו, על זה היא אומרת לאימא שלי בת זונה ואמרתי לה את בת זונה. ואם תגידו לי שאסור לומר את זה, אתלה את עצמי. בושה לכם (מרים את קולו).

ב"כ א: רק פעם אחת קיללת את אשתך?

הבעל: לא קיללתי את אשתי.

ב"כ א: אז למה בהסכם שעשיתם עמה בבימ"ש אתה התחייבת לא להתעלל ולא להשפיל ולא לבזות את האישה, בכל דרך. למה צריך סעיף זה אם אתה לא קיללת?

הבעל: כי זה היה בשנת 1997, ואז אני לא הייתי עם עו"ד, ואני יוצגתי לבד ולא ידעתי על מה אני חותם, לא ידעתי מה כתב עוה"ד שלה.

ביה"ד: ולמה חתמת?

הבעל: יכול להיות שטעיתי שחתמתי. אני אדם נורמטיבי ולא קיללתי."

קיום תפקידי האישה בבית
בעניין עבודתה בבית נאמר:

"ב"כ א: מי מכבסת לך את הבגדים?

הבעל: אחרי שקניתי לה 3 מכונות היא יודעת אולי ללחוץ על כפתור. זו עקרת בית?

ביה"ד: אז זו דווקא סיבה לגרש אותה, אם אינה עקרת בית טובה מבחינתך."

"במקום עקרת בית, היה עקר בית כי אני טיפלתי בכל."

"34 שנים מאז נישואינו. כל מטרתה הייתה שלאימא שלה יהיה טוב, כי היא קיבלה ירושה בלעדית מאימא שלה, במקום 3, ולכן היה כדאי לה לטפל באימא שלה ולזרוק את הבעל הזבל."

עדויות הילדים
בעדות הבן [ד'] נאמר בין השאר:

"אבא נכנס הביתה בטריקת דלת, מרגע שהוא נכנס האווירה אינה נעימה כי הוא מרים את הקול על כולם. הדרך שבה הוא מתבטא דרך של פקודה. הוא כן מנומס בטלפון, אבל אלינו, לצערנו לא מתבטא כך.

ביה"ד: הוא קילל בבית?

העד: כל הזמן. כל הקללות שאני מכיר זה ממנו.

ביה"ד: על כל דבר הוא קילל? כמו מה?

העד: הכי גסות שיכולות להיות. בשפה שלו יש מילה טורבו, שזה או ילד מקולל או ילד מזויין בשפה ההונגרית. תזדיין, דברים כאלה. קללות אלה שמעתי בבית ולא בחוץ.

ביה"ד: את אימא הוא קילל?

העד: כל הזמן, את שמנה, יש לך תחת גדול. זה היה יום יום כל הזמן. הייתי בא להסביר לו דברים כמו מיקרו, אבל לא רוצה שיסבירו לו, והיו קללות כל הזמן מצדו [...]

"מה ששמענו היום צעקות פה כשחיכינו בחוץ זה היה דבר רגיל."

"אימא שלך תפקדה בצורה רגילה, טיפלה באבא והכינה לו אוכל?

ת: כן, אבל אף פעם הוא לא היה מרוצה ותמיד התלונן על כל דבר. א"א לרצות אותו. הרף שלו בלתי הגיוני מלכתחילה."

בעדות הבן [ר'] נאמר בין השאר:

"ת: אבא היה מסתובב עם תחתונים בבית, מדבר לא יפה בבית [...]

[...] כי אבא המשיך לצעוק ולקלל, ואם לא הייתי שם דבר במקום שהוא רצה, היה מקלל וצועק.

ב"כ א: שמעת אם אבא קילל את אימא?

ת: כן.

ש: איזה קללות?

ת: אמר טיפשה, זונה, מטומטמת, אפס.

ביה"ד: והיא מה אמרה לו?

העד: כלום."

"היה מקלל אותה כל ערב, ואותנו היה מקלל."

"הרבה פעמים הוא אמר לנו לא ייצא מכם שום דבר. היה צועק "אתה אפס."

יצוין שביה"ד בהסכמת הצדדים ניסה לגשר בין הילדים והאב כאשר אלה נכחו באולם ללא נוכחות ההורים בהסכמתם המלאה של הצדדים, אולם ביה"ד התרשם מעדותם (כרגליים לדבר ולא מדיני עדות, כידוע) מהתנהגותו הקשה בלשון המעטה של האב.

התמוטטויות עצבים במסגרת עבודתו של הבעל
ביחס לטענות האישה שהבעל עבר התפרצויות, איבוד שליטה והתמוטטות בעבודה והייתה צריכה לקחתו הביתה ולהרגיעו פעמים רבות, ובשל כך שונה מקומו בעבודה ועבר למקלט כדי שלא יעבוד מול לקוחות, אמר הבעל: "פעמיים בשנה." עוד הוסיף:

"האם היו לך כמה פעמים התמוטטויות עצבים בעבודה, לפני שעבדת במקלט היו לך כמה התמוטטויות עצבים ולקחו אותך למקלט כדי שתירגע, ו[פלונית] באה לטפל בך. היה או לא?

הבעל: כשעבדתי לא במקלט, לא היה לי שום דבר. אני התמוטטתי מהלחץ שהפעילו עליי. היא לא הוציאה אותי לשום מקום, אני הייתי עובד במקלט, לא היו לי שום בעיות למעלה לפני שירדתי למקלט. אני הייתי פקיד מצטיין."

סיכומי התובעת הוגשו ביום 5.5.2014 ובו שבה על טענותיה ומגבה אותם באסמכתאות. נסקור את המסמכים.

טענת חוסר היכולת לקיים יחסי אישות
ביום 30/7/1980 בהיות הבעל בן 38 התלונן על כך שלא מתאפשרת חדירה ביחסי אישות. הבעל התלונן כי בעיה זו קיימת כבר שנתיים קודם לתאריך הנזכר. עוד מצוין במסמך כי הבעל סובל בין השאר מדפרסיה.

ביום 9/3/2011 נכתב:

"עם סיאליס לא מסתדר."

ביום 17/5/2011 נכתב:

"לאחר הזרקה [...] הופיעה זקפה [...] והייתה 60% ולא בטוח אם אפשר לחדור כך [...] "

כמו כן צורף אישור כי הבעל טופל במרפאה לבריאות מינית בתאריכים 30/12/2008 וב־4/1/2010.

עוד נטען והובאו לכך אסמכתאות כי תרופות כנגד דיכאון פוגעות בתפקוד המיני.

המסמכים בעניין מחלת הנפש
הוצג מכתב ד"ר אלטמרק מתאריך 13/6/1994 ובו נכתב:

"בן 44, הסובל משנים רבות מתסמונת דיכאונית ממושכת [...] "

ביום 8/97 בסיכום מחלה מטעם ביה"ח הלל יפה בטיפול בבעיה אורטופדית נכתב בין השאר:

"החולה נמצא במעקב פסיכיאטרי עקב מצבים דיכאוניים. לאחרונה מטופל ב [...] "

ביום 18/4/2000 נכתב אישור לצה"ל מטעם קופ"ח לאומית ובו נכתב:

"הנ"ל סובל ממחלת נפש ונמצא בטיפול פסיכיאטרי קבוע. מטופל ב [...]

לאחרונה חלה הרעה במצבו וזקוק לסיוע יתר ע"י בני הבית."

ביום 18/1/2004 באישור רפואי שהופנה לצה"ל מטעם ד"ר קוגלר שכותרתו: "אישור נפשי", נכתב בין השאר:

"חולה כרוני – בעיות נפשיות קשות, טיפול ממושך ללא שיפור משמעותי

תפקוד לקוי במשפחה / קהילה זקוק לסיוע של בני המשפחה."

ביום 19/10/2006 נכתב סיכום מידע רפואי מד"ר קוגלר קופ"ח לאומית וכך נכתב שם:

"מדובר בחולה כרוני עם מעקב קבוע ותרופות רבות באופן רצוף. חלה הדרדרות ניכרת מאוד במצבו הנפשי בחדשיים אלה". (הדגשה במקור).

ביום 29/4/2007 כתבה ד"ר מומחית לפסיכיאטריה ממרכז רפואי לבריאות הנפש לב השרון:

"יש להמשיך מעקב פסיכיאטרי ולקבל טיפול פסיכולוגי."

ביום 6/2/2014 ביקר אצל ד"ר פישקין ולנטין – פסיכיאטריה ובתוך תלונותיו כמטופל נכתב:

"לדבריו מרגיש נפילות מול טריגרים שונים אשר מעצימים רמת חרדה ודכאון [...] נבדק אצל ד"ר איסקוב [...] ביום 31/1/2011 תיאר החמרה במצבו בתקופה אחרונה בעקבות חוב שלא הוחזר [...] אבחנה של מצבי חרדה ודיכאון. הענות לטיפול תרופתית הייתה חלקית [...] לאחר תאונת דרכים ב6/5/2013 [...] לדבריו מאז התאונה מרגיש ירידה בתפקוד, לא יוצא מהבית, נאנח בלי הפסקה [...] בפגישות איתי תלונות חוזרות על מצב רוח ירוד. "קטסטרופה בראש", "לא יודע איפה אני חי", "רע לי". שינה לא רציפה."

בסיכומי האישה שהוגשו ביום 5/5/2014 שבה על עיקרי דבריה ובין השאר ציינה את הסכמי השלום מהעבר שכשלו שוב ושוב.

סקירה מניסיונות שלום הבית מהעבר
בהסכם השלום מתאריך 4/10/1987 נכתב בין השאר כדלהלן:

"הבעל מתחייב בזה שלא להגביל את האישה בשיחות טלפון לאפשר לאישה לקבל עזרה מ"עוזרת" לניקיון הבית. לקנות בשוק יחד עם האישה, לצאת עם הילדים ולשחק איתם ולהציג בפני האישה את תלושי המשכורת."

בהסכם פירוק שיתוף בין הצדדים מתאריך 1/10/1997 נכתב בין השאר תחת הכותרת: ""השהיית הפירוק" כדלהלן:

"בתקופה האמורה ינהלו הצדדים משק בית משותף ו/או אורח חיים תקין כבעל ואשה לכל דבר וענין, ובכלל זה מתחייב הבעל ומצהיר, שלא להתעלל, לבזות, להשפיל ו/או לפגוע ו/או להתייחס בכל דרך של אלימות ו/או ניבול פה כלפי האישה ו/או כלפי ילדיהם הקטינים". (הדגשה לא במקור)

ביום 28/10/1997 אושר הסכם שלום הבית לחילופין גירושין בביהמ"ש בת"א.

האישה בסיכומיה טוענת שעצם התחייבותו שלא להתעלל לבזות להשפיל לפגוע להתייחס באלימות ובניבול פה, מגלים באופן ברור על מה שארע בביתם.

האישה הוסיפה לטעון כי הצדדים ניסו פעמים רבות לפנות לייעוץ זוגי שלא צלח. היא צרפה אישור מפסיכולוג קליני בו נכתב:

"פנו אלי [...] לטיפול זוגי בניסיון לשקם את הזוגיות והקשר ביניהם. נערכו מפגשים ספורים שלא הבשילו לתהליך טיפולי משמעותי והקשר הופסק."

יצוין שגם בהסכם שלום הבית משנת 97 התחייבו הצדדים לפנות ליועץ נישואין. גם הבעל בדיון נזכר בייעוץ שנערך לצדדים.

הבעל הגיש את סיכומיו ביום 28/5/2014. בתחילת הדברים טוען הבעל כי האישה ידעה על מחלת הבעל והשלימה עם גורלה והרי היא סברה וקיבלה.

לגבי טענתה שאין לבעל גבורת אנשים טען הבעל שאין לתת תמיד אמון מלא לטענה זו כיון שנשים מעיזות פניהן ומשקרות על פי דברי הרמ"א.

לדבריו, אולי הגורם לאי קיום יחסי אישות הוא העובדה שהאישה דוחה אותו מכך, ואין כל הוכחה שהבעיה היא אצל הבעל. אין גם כל הוכחה שהתרופות שלוקח הבעל יכולות לגרום לבעיה, ויתכן שהסיבה נעוצה באי רצונה בקיום יחסים. המכתב של ד"ר קוגלר שחלה הידרדרות ניכרת במצבו הנפשי נכתב רק לצורך מסוים כדי שיוכל הבן [ד'] לגור במעונות באוניברסיטה. בהמשך הוסיף להכחיש את דברי האישה.

בתוספת לסיכומיו מתאריך 5/6/204 הוסיף הבעל להכחיש את עדות ילדיו וכן בשל העובדה שאינם שומרי תו"מ. כך גם הוסיף במכתב נוסף מתאריך 29/6/2014.

האישה הגישה תביעה לביהמ"ש ביום 25/11/2013 שכותרתה: "פירוק שיתוף."

בכתב ההגנה שהוגש לביהמ"ש ביום 23/3/2014 כתב הבעל בין השאר:

"לאחרונה [...] מאסה התובעת בנתבע (הדגשה לא במקור) שהינו בן 63 שנים ונקטה כנגדו בהליכים משפטיים [...] תוך שהיא מכפישה את הנתבע [...]

הנתבע אכן סובל מדיכאון וחרדות (הדגשה לא במקור), גם עקב יחסה המחפיר [...]

בנסיבות אלו ולאור מצבו הרפואי הנפשי של הנתבע (הדגשה לא במקור) יש לבצע חלוקה בלתי שוויונית של הדירה בין הצדדים כך שחלקו של הנתבע יהיה גדול מחלקה של התובעת, לחלופין יסכים הנתבע לעתירות המפורטות בסעיפים 28־29 לכתב התביעה (=חלוקה שוויונית. ש.פ.), ובלבד שמכירת הדירה תבוצע בפיקוח בית המשפט הנכבד [...] את הזכויות ביחידות הנופש יש לחלק בין הצדדים בחלוקה שווה ביניהם ולאזן בין הצדדים את הרווחים מהיחידות שהופקו [...] הצדדים שניהם זכאים למחצית מכל הרכוש המשותף [...] תוך עריכת איזון.. הנתבע זכאי גם הוא למחצית כל הזכויות הסוציאליות והפנסיונית שצברה התובעת [...] יש למנות אקטואר לצורך חישוב כלל זכויותיהם הצבורות של שני בני הזוג [...] על מנת שניתן יהיה לאזנם ביניהם בהתאם להוראות החוק [...] הנתבע אינו מתנגד לאמור בסעיף 40 לכתב התביעה (=חלוקת קרן השתלמות וקופות גמל. ש.פ.) ובלבד שהתובעת תגלה ותמציא מסמכים לגבי כל זכויותיה [...] הרכב הינו רכוש משותף ויש לאזן תמורתו [...] "

בדיון שהתקיים בביה"מ ביום 8/7/2014 (4 חודשים לאחר הדיון האחרון בביה"ד) ובו הבעל אומר כי הגיע הזמן לחיות אפשר לטייל סביב העולם, אולם אין לו ברירה כי בכוח אי אפשר לחיות אתה. האישה שבה על דבריה בביה"ד.

בסוף הדיון נכתב בפרוטוקול כדלהלן:

"ב"כ הנתבע: אני הצעתי לייעל את הדיון ולהסכים לקבלת צווים הדדיים לגילוי מסמכים על מנת לראות את כל נכסי הצדדים משני צדי המתרס. אני חושבת ומסכימה למינוי אקטואר ושמאי.

הצדדים וב"כ: הגענו להסכמה כדלקמן:

מוסכם שיינתן צו, מכוחו יוכל כל אחד מהצדדים לפנות לכל מוסד [...] ולקבל אינפורמציה [...] ב"כ הצדדים יפנו לאקטואר מוסכם [...] על מנת שיבצע איזון אקטוארי [...] מוסכם שימונה שמאי [...] "

סיכום
לפנינו מקרה שלמעלה מכל ספק על פי כל המתואר באריכות באמור לעיל על פי טענות הצדדים, על פי התרשמות ביה"ד, על פי המסמכים, הסכמי השלום בין הצדדים, עדויות הילדים בדלתיים פתוחות ובדלתיים סגורות (בהסכמת הצדדים) וכל החומר שבתיק מדובר במאיס עלי באמתלא מבוררת.

אין לנו ספק שהחיים יחד עם הבעל הינם חיים קשים ובלתי נסבלים רוויים התעללויות, השפלות, קללות, כעסים, איומים וניבול פה במשך שנים רבות אשר לא ניתן לחיות עמהם. יצוין כי זהו כבר גלגולו השלישי של התיק לאחר שני ניסיונות מהעבר הרחוק של שלום בית ע"י הסכמים שאושרו בבתי המשפט ואשר לא צלחו. יצוין שהבעל מודה בכתב ההגנה בביהמ"ש שהאישה מואסת בו ואף מודה שם שסובל מדיכאון וחרדה. בקשתו שם עקב מצבו הרפואי הנפשי לחלוקה בלתי שוויונית. יצוין עוד כי הבעל כל הזמן מכחיש את טענות האישה ולאחר מכן כאשר ממציאים לו אסמכתאות מודה בחלקן של הדברים. ראו למשל שביחס לטענותיה של האישה בעניין ההתמוטטויות הרבות של הבעל במסגרת עבודתו בבנק המזרחי, הודה הבעל בפעמיים בשנה. כך גם ביחס ליכולת המינית הכחיש ואח"כ הודה שיתכן וקרה הדבר לפעמים ולא כל הזמן וכיוצ"ב. כך שמלבד המסמכים שצורפו הבעל בעצמו הודה בחלק מהדברים.

על פי פסיקת בתי הדין הרבניים ב"מאיס עלי באמתלא מבוררת" ניתן להשית על הבעל את הסנקציות הקבועות בחוק או חלקן לפי שיקול בית הדין, ראו לדוגמא את מאמרו של הגרח"ג צימבליסט שליט"א ב"שורת הדין" ח"ה ועוד.

ישנם פוסקים רבים שאף מחייבים בגט במאיס עלי באמתלא מבוררת כאשר ההשלכה ההלכתית הינה שמלבד הסנקציות ניתן להשית על הבעל מזונות בסיסיים מדין מעוכבת גט, עניין שבכל מקרה אינו רלוונטי בנידון דנן שהרי האישה משתכרת שכר שרמתו עומדת מעל שכר בסיסי. ראו "שורת הדין" ח"ב במאמרו של הגר"ח איזירר שליט"א.

בנוסף במקרה שלפנינו ישנה בעיה של אי־יכולת לקיים יחסי אישות ובעיה של העניין הנפשי שיחדיו מצטרפים בוודאי לחיוב גט ממש (ויתכן והיה מקום לבדוק בזהירות אפילו יותר מחיוב גט), אלא שכאמור בכל מקרה ההשלכה ההלכתית זהה בהטלת סנקציות הקבועות בחוק. בנוסף, נראה על פניו כי הבעל גם אינו חפץ בשלום בית וכפי שהיה נשמע מכתב ההגנה בביה"ד ומעוד ראיות שהבאנו בגוף פסק הדין, או וכפי שאמר שמצדו היה רוצה בשלום אלא שאין לו ברירה מול רצונה של האישה. ראיות סותרות הובאו לעיל בעניין זה שהשלכתו ההלכתית הינה הילכת רבינו ירוחם הידועה.

יצוין בנוסף כי הבעל הביע את הסכמתו המלאה בכתב ההגנה בביהמ"ש ובדיון שם לחלוקת הרכוש על פי חוק האיזון, אלא שדורש איזון זהה בכלל נכסיו וזכויותיו כמו בנכסיה ובזכויותיה של האישה. ומאחר והבעל סומך על החוק, אין ספק שביהמ"ש יפסוק את דינו לפי החוק וייתן את נימוקיו המשפטיים לכך על פי סעיפי החוק ועל פי הפסיקה המקובלת בבתי המשפט. כך שאין מניעה להשית על הבעל את הסנקציות הקבועות בחוק ואין קשר בין הפסיקה בתיק ספציפי זה בביהמ"ש ובין פסיקת ביה"ד.

יצוין שבדרך כלל (ראו "עזר משפט" להגר"א גולדשמידט זצ"ל ע"פ דברי החזו"א בעניין זה), טענת מאיסות גמורה תלויה וקשורה בוויתור על כתובה (כמבואר ברמ"א בסי' ע"ז), במיוחד שבנידון דנן נראה כי הכתובה תקוזז בהפרש שבאיזון על פי פסיקת בתי הדין הידועה שלא ניתן לקבל מן הבעל גם את הכתובה וגם את זכויותיו בכפלים. בנוסף, כאשר האישה חיה עם הבעיה הנזכרת שנים רבות. ובמיוחד לפי דברי הב"ש בתחילת סי' קנ"ד שגם במומין גדולים שבהן יכולה האישה לתבוע אפילו את כפייתו של הבעל לגירושין, מקבלת האישה התובעת את הגירושין רק את עיקר כתובתה ולא את התוספת שכן "אדעתא למיפק לא אוסיף לה", ואם כן מדובר בסכום קטן שבודאי יתקזז בכלל איזון הנכסים.

יצוין בנוסף באמירת אגב כי חודשים רבים אחר בקשתו לשלום בית מנהל הבעל את התקדמות איזון הנכסים בביהמ"ש, כך שזנח מזמן את בקשתו זו. כך שלפנינו התנהלות סותרת בשתי ערכאות.

לסיכום בתיק שלפנינו מדובר במאיס עלי באמתלא מבוררת לעיני ביה"ד, חוסר תפקוד מיני גם עם כדורים כאשר אין יחסי אישות במשך שנים. ולטענת הבעל ניסו במשך שנים אלו וזה לא צלח, גם המסמכים הרפואיים מעידים כי התרופות לא עוזרות. בעיות נפשיות, דיכאונות – דיכאון כרוני וכפי שכתבו הרופאים הפסיכיאטרים – והרי אין אדם דר בכפיפת אחת עם נחש. קללות מצד הבעל, השפלות ובזיונות כיוצ"ב. נציין את עדות הבנים גם הבעל לא רוצה אותה אלא שתולה את הגט כל פעם בטענה אחרת פעם עד שיגמר עניני הרכוש ופעם שתוותר לו בדירה שלא תהיה חלוקה שוויונית ופעם עד שילדיו שהם בני שלושים ומעלה יחדשו עמו את הקשר – ומכך משתמע שאין הוא רוצה את אשתו אלא מעכב את הגט לצרכים שלו אלו או אחרים.

אישה לחיים ניתנה ולא לצער
בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סי' ח) כתב–

"אישה שבעלה מצער אותה הרבה עד שמרוב הצער היא מואסת אותו והכל יודעים בו שהוא אדם קשה הרבה והיא אינה יכולה לסבול אותו לרוב הקטטות והמריבות וגם שהוא מרעיבה עד שהיא שנאה את החיים וכו'. קרוב הדבר בזה שיוציא ויתן כתובה דקי"ל לחיים ניתנה ולא לצער וכו'. כ"ש בצער תדיר שיש לנו לומר יוציא ויתן כתובה לפי שאין אדם דר עם נחש בכפיפה וכו'. אבל הכא מעוות לא יוכל לתקון הוא ומקרא מלא דבר הכתוב טוב פת חרבה ושלום בה מבית מלא זבחי ריב ועוד כתוב טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו הרי שיותר קשה היא מריבה מחסרון מזונות ואיזו טובה יש לאשה שבעלה מצערה במריבה בכל יום ויום. ואפי' לכוף אותו להוציא יש לדון מק"ו דבעל פוליפוס (שם ע"ז ע"א) דהשתא מפני ריח הפה כופין מפני צער תדיר שהוא מר ממות לכ"ש וכיוצא בזה הק"ו הזכירו בירושלמי (כתובות פ"ה ה"ז) על איני זן ואיני מפרנס וגם יש פוסקין באומר איני זמן ואיני מפרנס כופין אותו להוציא ואם זה מרעיב אותה הרי הוא בכלל זה וכו'.

ואע"פ שיש בתשובת גדולי האחרונים ז"ל שאין כופין בזה כלל אכן לאו קטלי קני באגמא אנן ומלתא דתליא בסברא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואפשר שלא אמרו כן על כיוצא בזה הצער הגדול וכ"ש אם מרעיב אותה ואילו הות דידהו לא הוו אמרי הכי והרשב"א ז"ל כ' בתשובה כדברינו וכו'."

נמצא כי לדעת התשב"ץ מאיסות גמורה של אישה בבעלה המצערה ברמה קשה וחמורה המתוארת בתשובה זו, חמורה עוד יותר מבעל שהוא פוליפוס וכופין בעקבותיה את הבעל. לדברי התשב"ץ נמצא גם כי לא רק במקרים המובאים במשנה כופין לגרש אלא אף את כל דומיהם והחמורים מהם.

במקרה דנן האישה חיה בחיי צער והשפלה ובוודאי לפחות חייב הוא במתן הגט, ובמיוחד בצירוף כל העילות יחדיו.

גבורת אנשים
בשו"ע אבהע"ז (סי' קנד סעי' ז) נפסק:

"אם טוענת אין לו גבורת אנשים לבא עליה ושואלת גט והוא מכחישה יש אומרים שהיא נאמנת וכופין אותו להוציא מיד [...] "

ובהמשך שם כתב הרמ"א:

"ויש אומרים דבזמן הזה שיש נשים חצופות אינה נאמנת. ומכל מקום במקום שיש אמתלאות ואומדנות שאומרת אמת נאמנת [...] " (עיי"ש פת"ש ס"ק כ).

והנה, במקרה דנן מלבד טענתה של האישה בעניין ומלבד האומדנות, הרי לפנינו ישנם מסמכים רבים המאששים טענה זו מלבד הודאותיו של הבעל. וודאי שבעילה זו לבד יש כדי לחייבו במתן גט לאשתו.

לעניין חיוב כתובה באדם שאין לו גבורת אנשים, ראו בדברי ה"בית שמואל" במקום (ס"ק י"ט) שאם מודה בטענתה חייב בעיקר כתובה אולם ביחס לתוספת כתובה הוסיף וכתב:

"כתב הרא"ש בתשובה (מ"ג, ה) שהביא הטור והרשב"א בתשובה דאין צריך ליתן תוספת כתובה, כי למשקל ולמיפק לא הוסיף לה, ואפילו אם תפסה מוציאין מידה, מיהו בתוספות (יבמות ס"ה, ב ד"ה כי) מבואר הטעם דלא יתן תוספת משום דהוי כנכנסנ לחופה ולא נבעלה ועלתה בתיקו (כתובות נ"ו, א) כמש"כ בסי' ס"א, לפי זה מהני תפיסה. אבל הטעם דלא הוסיף לה למשקל ולמיפק לא שייך דידע דנשאת לו מתחילה לכך [...] "

נמצא כי אינה זכאית לתוספת כתובה ואף אם תפסה צ"ע אם מהני.

נפסק

א. הבעל חייב במתן גט לאשתו.

ב. אם הבעל לא ייתן גט לאשתו במועד שיקבע, ביה"ד ידון באותו מועד בהטלת הסנקציות הקבועות בחוק.

ניתן ביום ד' במרחשון התשע"ה (28/10/2014).