עניינה של החלטה זו הוא סמכות בית הדין הרבני לדון בענין מזונות האשה שנכרך בתביעת הגירושין של הבעל.

הבעל הגיש תביעותיו לבית הדין ביום כ"ד טבת תשס"ו (24.1.06), קודם שהוגשה תביעת האשה בבית המשפט.

הבעל ניסח את תביעותיו בעצמו, על פני טופס סטנדרטי שסופק לו במזכירות בית הדין. התביעה מנוסחת בפשטות, בטבעיות ובאופן תמציתי. הצדדים נשואים כ-29 שנה, וזה כמה שנים שנוצרו ויכוחים רציניים שגוררים עזיבה של האשה את הבית. הצדדים אינם חיים חיי אישות ואין ביניהם אמון. האשה אינה מבשלת קבוע אלא בימי שישי. הבעל מבקש לדון גם במזונות האשה. הוא מבקש להזמין את האשה לדיון בגירושין בהקדם האפשרי.

בדיון שהתקיים ביום ו' אדר תשס"ו (6.3.06) טען הבעל כי בשנים האחרונות הוא מקבל גידופים וקללות מן האשה. מידי כמה חדשים היא נעלמת מהבית והולכת למשפחתה. האשה השיבה כי לבעל יש פיליפינית, עובדת זרה, שסעדה את אם הבעל עד לפטירתה לפני כחדשיים, "והוא חי איתה". האשה הציגה תמונה בה נראה הבעל מחבק את הפיליפינית כשלצדו השני יושבת אמו של הבעל. הבעל השיב על כך שזו תמונה מחתונה משפחתית. בית הדין ציין שאין בתמונה שהוצגה כדי לאשר את עמדת האשה בדבר קשר אישי בין הבעל לבין המטפלת הזרה והורה לאשה להגיש לבית הדין פירוט של הראיות לענין זה. כן הורה בית הדין לשירותי הרווחה להזמין את הצדדים כדי לבחון את מערכת היחסים שביניהם ולהגיש לבית הדין תסקיר תוך 90 יום.

בית הדין קיים כמו כן דיון במועד הנ"ל בשאלת סמכותו לדון במזונות האשה והורה לבאות-כח צדדים להגיש סיכומים ואסמתאות לטענותיהם, והן עשו כן.

באת-כח האשה בסיכומיה מודה כי הבעל הגיש תביעת גירושין מתוך רצון להתגרש, אלא שלטענתה, ביסוד התביעה עומדת בגידתו של הבעל אשר חי חיי משפחה מלאים עם העובדת הפיליפינית. בנסיבות אלו דין תביעת הבעל להידחות, ועל כן יש לקבוע שהיא אינה כנה.

אכן, אם יוכח לבית הדין כי תביעת הגירושין הינה אך ורק בשל בגידתו של הבעל באשתו, סביר להניח שתביעתו תידחה. ברם, בעת שאנו דנים בכנות תביעת הגירושין, איננו עוסקים בשאלה מה הם סיכויי הבעל להוכיח את תביעתו. די בכך שהבעל מציין עילת גירושין שאם תוכח, יתן בית הדין פסק דין לגירושין. על אחת כמה וכמה כך, כאשר האשה מודה שהבעל באמת מעונין להתגרש, ותביעתו לגירושין לא נועדה אך ורק כדי שתשמש בסיס לכריכת ענין המזונות. כפי שאמרנו, התמונה שהציגה האשה בדיון אינה יכולה לשמש בסיס לטענה בדבר קשרים אינטימיים בין הבעל לבין העובדת הזרה. לפיכך, ניתן לקבוע כי בשלב זה לא הצליחה האשה להוכיח את טענתה.

לאור האמור, ניתן לקבוע כי הבעל הוכיח כי תביעת הגירושין כנה.

ביחס למזונות טוענת באת-כח האשה כי הכריכה אינה כנה, וזאת מאחר והכריכה כולה מתבטאת במשפט אחד של הבעל בו נאמר: "אבקש לדון בענין מזונות האשה". לטענתה, אין בכך מאום להעיד על כנות. הבעל אינו מציין כי הוא מוכן לתת לאשה מזונותיה. הבעל אינו מציין מהם נכסיו, מהי הכנסתו ומהי רמת החיים לה הורגלו הצדדים. באת-כח האשה מוסיפה ומציינת כי נטל ההוכחה בדבר כנות הכריכה ותביעת הגירושין מוטלת על שכם הבעל, והוא לא עמד בו.

בסיכומיה אומרת באת-כח הבעל, כי יש ללמוד על הכנות ממכלול הנסיבות, ואין ללמוד על העדרה על ידי אי ציון סכום מסויים המוצע כתשלום מזונות. היא מציינת כי הבעל עזב את הבית לאחר שהגיעו מים עד נפש עקב התעמרות האשה וקללותיה החוזרות ונשנות. כן נטען כי האשה מסרבת לחיות עם הבעל חיי אישות ועל פי הדין היא מורדת. היא אף איימה על הבעל שתרצח אותו. באת-כח האשה טוענת כי הטענות העובדתיות של הבעל בכתב התביעה מגלמות עילות גירושין של עוברת על דת, מורדת מחיי אישות ומורדת ממלאכה. באת-כח הבעל מציינת כי כנות הכריכה אינה מתייחסת לרצונו של הבעל לשלם מזונות, אלא לכוונתו הכנה להתדיין לפני בית הדין בנושא המזונות.

מסכימים אנו כי הלשון הקצרה שנקט הבעל, בתביעתו בכלל ובכריכת ענין המזנות בפרט, יוצרת קושי בביסוס כנות הכריכה. למרות זאת, השתכנעו כי כריכת ענין המזונות נעשתה בכנות וכדין, ונימוקי באת-כח הבעל גוברים על טענות באת-כח האשה. כבר צייננו כי התביעה נוסחה בפשטות ובטבעיות. התביעה הקצרה רצופה גם בשגיאות כתיב וטעויות דקדוקיות. מקריאת התביעה, משמיעת הצדדים בפנינו ומיתר המסמכים שבתיקי בית הדין, עולה כי מדובר באדם פשוט, אשר התחכום ממנו והלאה. זהו אדם שאינו רגיל אצל עורכי-דין או אצל אנשים יודעי חוק ודין. כאשר הוא הגיע למסקנה כי אינו יכול עוד להשלים המצב השורר בינו לבין אשתו. עשה את הדבר הטבעי והפשוט ביותר. הוא בא אל בית הדין וביקש שבין הדין ישפוט בינו לבין אשתו הן בדבר הגירושין והן בדבר המזונות. פנייתו לעזרה מקצועית על ידי טוענת רבנית, באה בשלב מאוחר יותר. ניתן לומר כי זהו מקרה מובהק שבו המלים המעטות בהן נקט בתביעתו, על רקע יתר הנסיבות, יש בהן להעיד יותר על כנות הכריכה מאשר להעיד על שלילתה.

באת-כח האשה טוענת כי הנטל להוכיח את הכנות התביעה והכריכה מוטל על הבעל. ולא היא. לדידנו, אמנם השתכנענו בכנות התביעה והכריכה. אך ראוי לציין כי על פי הדין, נטל ההוכחה בכל ערכאה מוטל על הטוען לשלילת הסמכות לדון בתביעה שהוגשה בפני אותה ערכאה. באופן טבעי מוחזק כל אדם כי תביעתו הוגשה בכנות. חזקה זו נובעת מעצם הזכות הבלתי מותנית של כל אדם לגישה לערכאות המשפטיות, לרבות זו של בית הדין הרבני. חזקה על כל אדם שהגיש תביעת גירושין וכרך בה ענין כלשהו שעשה כן כדין ובכנות. על מי שמבקש להפריך זאת, בוודאי כשהוא מבקש להפריך זאת בפני בית הדין הרבני, מוטל הנטל להוכיח את טענתו. ב-ע"א ברטל נ' ברטל פ"ד כט (1) 810, 812, אמר השופט חיים כהן:

"כשלעצמי נראה לי, שיש להעמיד תביעה המוגשת לבית הדין או לבית משפט בחזקת כנות, בחינת אין אדם תובע ולא לו; והטוען שתביעה פלונית לוקה בחוסר כנות וחוסר תום לב עליו הראיה."

על דעה זו חזר בית המשפט העליון ב-ע"א 213/77 דליה פיינברג נ' יעקב פיינברג פ"ד לא(3)831, וכן ב-ע"א 365/78 בנארי נ' בנארי (לא פורסם).

לאור האמור, אנו קובעים כי תביעת הגירושין כנה וענין מזונות האשה נכרך כדין ובכנות.

הצדדים יוזמנו לדיון במכלול התביעות שבפנינו.

ניתן היום ט' אייר, תשס"ו (07.05.2006).


(-) ישראל שחור - דיין      (-) מימון נהרי - דיין       (-) יצחק מרוה - דיין      

העתק מתאים למקור
הרב מנשה מילר

המזכיר הראשי