בסעיף ב' להחלטת ביה"ד מיום י"ז אדר תשס"ד (10.3.04) מופיע כדלהלן:

"לנושא פדיון ימי מחלה מענק הסתגלות ומענק חודשי פרישה, שלטענת ב"כ האשה מגיע לאשה מחצית הזכויות, ולטענת ב"כ הבעל לא מגיע לאשה, על ב"כ האשה להגיש את סיכומיה לביה"ד תוך 15 יום וכן העתק מהסיכומים עליה להמציא לב"כ הבעל, על ב"כ הבעל להגיש את סיכומיו תוך 21 יום משיגיע לידיו סיכומי ב"כ האשה,זכות תגובה לב"כ האשה תוך 7 ימים"

ואכן הוגשו לביה"ד סיכומי ב"כ הצדדים [אם כי באיחור רב].

לאחר שביה"ד עבר על סיכומי ב"כ הצדדים, והחומר שבתיק, ביה"ד מבהיר בזה כדלהלן:

הצדדים נישאו בשנת 1970, והתגרשו על פי הסכם גירושין מיום 24.3.96, בו נקבע בין היתר, בסעיף 5 (י"ב), כי ייערך איזון משאבים לגבי "כספים וזכויות מכל מין וסוג שהוא", כך שהם יחולקו בשווה בין הצדדים. ביום י' סיון תשס"ב (21.5.02) ביקשו ב"כ הצדדים מבית הדין שיפעל ויפסוק בכל המחלוקות שבין הצדדים "ע"פ ההסכם וע"פ חוק יחסי ממון - החוק האזרחי", עוד נאמר בפרוטוקול שם: "הצדדים מתחייבים על הנ"ל בקאג"ס" [פרוטוקול דף 2 שורה 2-5].

לאור האמור ברור, כי כוונת הצדדים היתה להחיל על הרכוש שנצבר אצל מי מהם במהלך הנישואין, את הזכויות לפי הדין האזרחי.

באת כוח הבעל לא הצליחה להוכיח, כי קיים הבדל בענין שבמחלוקת - פדיון ימי מחלה, מענק הסתגלות ומענק חודשי פרישה - בין "הלכת השיתוף" החלה על בני זוג שנישאו קודם 1974, לבין הלכת "איזון משאבים", שחלה על אלו שנישאו לאחר 1974. לפיכך, אין כל מקום לדקדוק שהיא עושה ביחס להסכמתם להחיל על עצמם את חוק יחסי ממון.

זאת ועוד, אין מניעה, כי בני זוג שחלה עליהם הלכת השיתוף יערכו לעצמם הסכם ממון על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג.

ביה"ד מוסיף ומבהיר:

אין התייחסות ספציפית בפסיקת בית המשפט העליון לגבי הענין שבנדון שלפנינו. קיימת התייחסות כללית לנכסי "העתודה הכלכלית" של בני הזוג, בעיקר כלפי כספי פנסיה ופיצויי פרישה. המגמה הבולטת היא להתייחס אליהם כרכוש משותף.

ר' רע"א 964/92, אורון נ' אורון, ר' גם ע"א 6557/95, אבנרי נ' אבנרי נ"א 541, ר' ע"א 703/93 נפשי נ' נפשי (לא פורסם), ר' ע"א 5640/94 חסל נ' חסל נ' 250, וכן ר' ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי מ"ו/602 (1) שאימץ את הילכת ע"א 841/87 רון נ' רון, מ"ה 793(3).

אף אם מדובר בהלכת איזון משאבים, הרי כל הרכוש שהצטבר במהלך הנישואין - אף אם אינו משותף קניינית - יש לאזנו ולחלקו בשווה בין בני הזוג, עם פקיעתם.

למרות האמור,נראה לנו שהמקרה שלפנינו שונה וכפי שנבאר:

אילו יצא הבעל לפנסיה מוקדמת בעת הנישואין, והסכם הפרישה עמו, על כל הטבותיו, נכנס היה לתוקף קודם למועד ביצוע האיזון, היה נראה שיש לחלק את הכל בחלקים שווים. הבעיה היא, שב"מועד הקובע", עבד הבעל, והמשיך בעבודתו זו מספר שנים לאחר הגירושין. קשה לומר, כי במועד הקובע לאיזון המשאבים עמדה לבעל זכות לפרישה מוקדמת, אשר תניב את ההטבות אשר קיבל בפועל, זאת, בשונה מעצם הזכות לקבלת הפנסיה בעת גמילתה, או לפדיון ימי חופשה.

אין פסיקה הקובעת, כי זכויות שמקבל עובד בפרישה המוקדמת, שהינן פרי מו"מ והסכם ספציפי, הינם חלק מנכסי העתודה הכלכלית של המשפחה.

כמו"כ לא מצאנו, כי במשפט העבודה בישראל קיימת זכות מוקנית לפרישה מוקדמת.

מהחומר שבתיק בית הדין מתקבל הרושם, כי הפרישה המוקדמת של האיש נעשתה במסגרת של מו"מ בינו לבין המעביד, ולולא הזכויות היתרות שהוא קיבל, יכול היה להתנגד לסיום עבודתו.

לאור האמור הגענו למסקנה, שאין לאשה זכות לאיזון משאבים ביחס לחודשי ההסתגלות ומענק פרישה בגובה של 6 חודשים, שקיבל האיש.

לא כך הוא ביחס לימי פדיון המחלה. החלק היחסי של פדיון ימי המחלה הקשור לתקופת הנישואין הוא חלק מכספי "העתודה הכלכלית", בדיוק כפי שפדיון ימי החופשה הם חלק מכך.

באשר לשיטת החישוב, מקובלת עלינו שיטת החישוב של המומחה שמינה ביה"ד, שצורפה כנספח ב' לסיכומי התובעת. כמובן, יש לחשב בהתאם את ניכוי מס הכנסה עקב תקבול זה.

לאור הנ"ל מחליט ביה"ד כדלהלן:
א. אין לאשה זכות לאיזון משאבים ביחס לחודשי ההסתגלות ומענק פרישה בגובה 6 חודשים שקיבל האיש.
ב. האשה תקבל את מחצית החלק היחסי של פדיון ימי מחלה הקשור לתקופת הנשואין.

שיטת החישוב היא כפי שחישב הרואה חשבון "עצמון את שיצר" שצורפה כנספח ב' לסיכומי התובעת, יש לחשב בהתאם את ניכוי מס הכנסה עקב תקבול זה.

ניתן היום, י"ד אדר א' תשס"ה (23/02/2005).

(-) נחום פרובר - אב"ד          (-) יוסף גולדברג - דיין          (-) שלום ביבי - דיין

העתק מתאים למקור

הרב יצחק פרץ
המזכיר הראשי