ב"ה
בית הדין הגדול
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב אליהו אברג'יל הרב אליהו הישריק הרב מיכאל עמוס |
דיין דיין דיין |
תיק מספר: | 841979/2 | |
תאריך: |
י"ב באב תשע"ה
28/07/2015 | |||
מערערת |
פלונית
בא כוח המערערת טו"ר צביה מושקוביץ | |||
משיב |
פלוני
בא כוח המשיב כ עו"ד ע"י ב"כ עו"ד פיליפ קוסקס | |||
הנדון: | גירושין | |||
נושא הדיון: | חיוב גט בנישואי ספק |
לגופו של התיק, נכון להיום, לחומרת איסור אשת איש המבקשת מנועה מלהינשא לעלמא מדין שואח"ד ואין בידו של ביה"ד לכפות את המבקש למתן גט כמפורט בהחלטת ביה"ד הכוללת נימוקים מורחבים בנידון. במידה ולפי טענת המבקשת בית הדין הגדול שדחה בהחלטתו את ערעורה והשאיר את החלטות ביה"ד האזורי על כנם, קבע שיש ספק קידושין ובעקבות כך בידם לחייב ו/או לכפות את המבקש למתן גט כפי שכתבה בבקשותיה וטענה היום בפני ביה"ד, בידה וזכותה לפנות לבית הדין הגדול לבקשת הבהרה ולהמשך הטיפול בתיק בבית הדין הגדול. עם האמור לעיל, מהכרות ביה"ד את טענות הצדדים לפני ולפנים לאחר שיחות גישור רבות שערך ביה"ד עם הצדדים, סבור ביה"ד כי בידה של האשה לסיים את התיק במתן גט לחומרה ע"י המבקש, במידה ותישא ותיתן עם המבקש על טענותיו כנגדה ובפרט ביחס לכספים רבים שלטענתו נלקחו ממנו שלא כדין. ביה"ד גם סבור שבידו לעזור לגישור בין הצדדים וכפי שהיה אמור הליך זה להתבצע בחודש 7/13 עם בואו של המבקש לארץ. בהתאם לבחירת המבקשת על ההליך הרצוי לה, ימשיך ביה"ד בטיפול בתיק.
לאחר שמיעת טענות הצדדים וב"כ ולאור הנתונים שהצדדים מסרו לביה"ד על אופן עריכת הנישואין ולאור האמור (בירור הטלפוני שערך ביה"ד) מחליט ביה"ד כדלהלן: לאור העובדה שמסדר הקידושין אינו מוכר כלל ע"י הרבנות בפריז, מה עוד שמסדר הקידושין הודה כי לא בירר טרם הקידושין את זהותם של העדים, כך שעצם הימצאותו של אחד העדים כאינו יהודי לא היתה בגדר הפתעה, ולגבי זהות העד השני לא ידע כלל לתת פרטים מזהים ביחס לכשרותו כעד, לפיכך לא ניתן לאשר את נישואי הצדדים שנערכו באופן פרטי בפריז, ע"י מסדר קידושין שאינו מוכר ומוסמך לערוך חופ"ק מטעם הרבנות בפריז, כאשר העדר בירור כשרותם של העדים ע"י מסדר הקידושין מדברת בעד עצמה. על אף האמור לעיל, הואיל ואין בידו של ביה"ד לחקור את מעשה הקידושין שנערך בפריז עד תומו אם יש כלל לחשוש למעשה הקידושין, מטעם ריחוק המקום, למעט החקירה והפרטים הראשוניים האפשריים שביה"ד ערך, והואיל והאשה (הנתבעת) מצידה עומדת על כך שהחופ"ק נערכו כדת, ולדבריה היא אשת איש, והאיש (התובע) מוכן מצידו לתת לה גט לחומרא, אך היא אינה מוכנה לקבלו, לפיכך לחומרת איסור אשת איש, מחליט ביה"ד כי יש לרשום את האשה (הנתבעת) כמעוכבת נישואין.
לאור מה שביה"ד חקר את מסדר הקידושין ואת הנעשה בשעת סידור חופ"ק על ידי מסדר הקידושין בעיר פריז, אין ביד ביה"ד לקבוע כי נעשו כאן חופ"ק כדת וכדין כפי שמפורט בהחלטת ביה"ד מתאריך 17/5/10, כיון שעל פי הדין לא ניתן לקבוע כי הצדדים נשואים כדמו"י כל עוד אין הוכחה לקידושין כשרים. כאשר המשיב טוען שלא נישא כדמו"י (עיין שו"ע אהע"ז סימן מח) וכאשר בירור ביה"ד העלה כי אכן נעשו דברים שלא כדין כגון שמונה עד גוי ללא בירור מוקדם על יחוסו ודתו, וביחס לעד השני לא ידע מסדר הקידושין לומר לביה"ד אם כשר לעדות אם לאו. לפיכך אין ביה"ד אוסר על הבעל להינשא לעלמא, וביחס למעמד האישי של הבעל אין הצדדים נחשבים כנשואים כדמו"י. לעומת זאת ביחס למעמד האישי של האשה שטענה בפני ביה"ד באופן מוחלט כי הצדדים נישאו כדמו"י, כדת וכדין, ע"כ לכאורה האשה נאסרה בפני ביה"ד מדין שויא אנפשה חתיכא דאיסורא, ובעקבות כך רשם אותה ביה"ד ברשימת מעוכבי נישואין. לפיכך, אם האשה תרצה להינשא לעלמא, תוכל, או לקבל את גטה מהמשיב המוכן לתת לה גט, או לבקש דיון בביה"ד שידון על עצם השואח"ד ביחס לממצאים שהעלה ביה"ד על כשרות החופ"ק, במסגרתו יבחן ביה"ד אם להתיר את האשה לעלמא גם ללא גט.
על אף האמור, הואיל ונכון להיום לא נעשה דבר לשלום בית בין הצדדים ונישואין כדמו"י, והואיל והנתבעת לא הודיעה כי מוכנה לקבל את הגט ולהסיר בכך את העננה של חשש קידושין מעל הצדדים, לפיכך מחליט ביה"ד, כי האשה (הנתבעת) חייבת לקבל גט מהאיש התובע. וזאת כדי להניא את האשה מסירובה לקבל גט על מנת להוציאה מעגינותה, וכפי שהפציר ביה"ד באשה מספר פעמים, לטובתה של האשה
"לאור האמור קובע ביה"ד שאין כל מערכת חיובים מצד למשנהו ורק חייב להיערך גט מצד "שויא אנפשה חתיכה דאיסורא" ומצד הספק."
"כי לאחר ערעור על פס"ד של ביה"ד פ"ת, ביה"ד הגדול קבע שעלי לקבל גט מחמת הספק, על כן מבוקש לקבוע תאריך לסידור גט."
יש לציין כי התובע בעצם אינו צד לדבר, שהרי איסורה של האשה אינו נובע מכך שביה"ד קבע שקידושיה לאיש היו קידושין, שהרי לא היה ביד ביה"ד לקבוע כי נעשו כאן חופ"ק כדת וכדין, אלא איסורה נובע מעצם ההלכה כי בידו של אדם להטיל על עצמו איסורים (שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא (שואח"ד): מטיל על עצמו חתיכת איסור) וכדברי הגמ' קידושין דף סה: וז"ל: "היא אומרת קידשתני והוא אומר לא קידשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו" ובטוש"ע סימן מח סעיף א, וברמב"ם פ"ט מהלכות אישות הל' טו, ומבואר במשנה למלך שם שאף באומרת נתקדשתי בפני פלוני ופלוני והם מכחישים, אסורה משום דשואח"ד, ואף אם לכאורה נוצר כאן ספק קידושין (כפי שכתב ביה"ד הגדול בהחלטתו) ולכאורה מכח ספק זה התובע יחשב צד בדבר וניתן יהיה לחייבו בגט, זה אינו, משום שספק זה לא נוצר מכח עדות וכן לא מצד הכתובה (רמ"א אהע"ז סי' מב סעי' ד' וש"ך חו"מ סי' מו סק"ט ובקצוה"ח סק"ד שם) שאף אם נפסוק כדעת הנתיבות למשפט חו"מ סימן לו סעי"ק י' דבנמצא עד אחד גוי לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב ופסול עדותן בטלה מכל מקום אינו אלא שטר בעד אחד, ומה עוד שהחכמת שלמה חו"מ ריש סימן לו פוסק דגם בנמצא עד גוי עדותן בטלה, וכן לא הוחזקו הצדדים נשואים. א"כ נמצא כי דינו של ספק זה כדין שואח"ד שלגביו אין התובע צד לדבר. אי היותו של האיש צד לאיסורה של האשה, שהרי איסורה נובע מעצם דיבורה שהטילה על עצמה איסור אשת איש ללא קשר לכאורה למציאות, מקשה על ביה"ד להטיל על האיש חיוב גט להתיר את האשה מכבלי עגינותה שהטילה על עצמה, שהרי אינו צד לדבר משום שאינו הגורם לאיסור, ואין ביד ביה"ד במצב שיצרה האשה אלא לבקש מהאיש שיאות מדין גמ"ח וטובת עין לתת לאשה גט להתירה לעלמא. וכך נפסק בשו"ע אהע"ז סימן מח סעי' ו', וז"ל "כל מקום שאמרנו שאמרה האשה לאיש קדשתני והוא אומר לא קדשתיך מבקשין ממנו שיכתוב לה גט להתירה". ועיין ב"ש שם סעי"ק ב, וז"ל: "מבקשים ממנו, משום דאסור לישא קרובותיה משום הכי מבקשים ממנו". והרמ"א שם פסק, ןז"ל: "ואז נאסר בקרובותיה". וכך כתב מו"ר מרן הרה"ר הגר"א שפירא זצ"ל ביושבו על מדין בביה"ד האזורי ירושלים עם הרבנים הגאונים ס.ח עבודי אב"ד ויוסף כהן זצ"ל, וז"ל:"...דהתם הרי לא ידוע כלל שהיא אשתו ומדינא מותרת, ורק משום שהיא שויא אנפשא חתיכה דאיסורא שהיא מקודשת היא זקוקה לגט, ולכן אין הוא מחויב לתת לה גט בגלל דיבורה, כיון שע"י כן הוא נאסר בקרובותיה, עיין בקידושין ובר"ן שם" (הפס"ד נמסר לי ממשפחת מרן הרה"ר). במידה ולפי טענת המבקשת בית הדין הגדול שדחה בהחלטתו את ערעורה והשאיר את החלטות ביה"ד האזורי על כנם, קבע שיש ספק קידושין ובעקבות כך בידם לחייב ו/או לכפות את המבקש למתן גט כפי שכתבה בבקשתה, בידה וזכותה לפנות לבית הדין הגדול לבקשת הבהרה ולהמשך הטיפול בתיק בבית הדין הגדול.
"לאור האמור קובע ביה"ד שאין כל מערכת חיובים מצד למשנהו ורק חייב להיערך גט מצד "שויא אנפשה חתיכה דאיסורא" ומצד הספק."
בפני ביה"ד ערעור על החלטת ביה"ד האזורי מיום י"ד אייר תשע"ג (24/04/2013). המערערת וב"כ הופיעו. המשיב עצמו לא נכח בביה"ד, גר בצרפת והופיעו באי כוחו. ביה"ד ניסה להביא את הצדדים להסכמה בהצעה לפיה הבעל יתן גט לאשתו מיידית ותישמר זכותו להגיש תביעה בביהמ"ש בגין כספים שנגבו ממנו עבור מזונות בפס"ד של ביהמ"ש.
מוחלט:
על הצדדים להשיב לבית הדין על ההצעה תוך 5 ימים, שראשית הבעל יתן גט לאשתו ושתישמר לו הזכות לתבוע לאחר מכן בבית המשפט תביעה ממונית של החזר מזונות ששולמו לה דרך פסק דין בבית המשפט. בהעדר תשובה, בית הדין ידון ויפסוק בבקשת האשה לחייב את הבעל בגט ולאכיפתו לרבות מדין "מעוכבת מחמתו".
ועוד יש מקום לדון שלא רק שמבקשין ממנו לגרש אלא גם יהי' חייב לגרש, כי בעלה הראשון אף שטוען שלא הי' חו"ק ביניהם וגם לא נישואין אזרחיים, בכל זאת הוא מודה שהיו מוחזקים בין כולם כנשואים זל"ז, והבן שנולד הי' מוחזק כבן שנולד מזוג נשואים, ומקובל הוא בבתי הדין בארץ ובחו"ל להחמיר בנישואין אזרחיים לא להתירה בלי גט, ורק בשעת דוחק גדול נוהגים להקל, עם צירופי סניפים אחרים להיתר. ואף לאלה הפוסקים שהקילו בזה, שונה נידוננו לחומרא מנישואין אזרחיים, שבזה שעשו את הרישום לפי חוק המדינה גילו דעתם שאין רצונם בקידושי תורה, משא"כ איש ואשה שחיים חיי אישות כזוג נשואים, ומוחזקים כנשואים, יש מקום יותר לחשוש שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ועיין באוצה"פ כרך י"א סי' כ"ו סעיף א' מובאות בארוכה כל השיטות בענין זה. והנראה מכולן שיש לכתחילה להחמיר להצריכם גט. עכ"ל
דליכא דין בקדושין שיתכוונו לקידושי תורה אלא בזה לבד שלקח אותה שתהיה לו לאשה היא הכוונה הדרושה לקנין אישות ולכן אף שלא היה מעשה קנין בשעה שהכניסה לביתו מ"מ כיון שידוע שהוא לוקחה לנשואין שהרי נושאה בערכאות לכן מועיל לענין זה דהביאות דאח"כ הם ביאות קנין ולכן בכה"ג דידעינן שלקחה לאישות אין חילוק בין אסורה לו למותרת לו ובין כשר לפרוץ וגם במקדש בפחות משווה פרוטה ואינו יודע שאינם קידושין מ"מ הוי מימלא כנתכוון לקנין אישות על כל הביאות שעשה עכ"ל
דאף במייחד לו אשה בקביעות בסתם יש לומר דאולי לא שביק היתרה ובעל לשם קידושין משא"כ כשעשה הקביעות ע"פ נימוסיהם... עכ"ל
אבל המקדש בעדים שהם פסולי עדות מדרבנן או ספק פסולים מן התורה אם רצה לכנוס חוזר ומקדש בעדים כשרים ואם לא רצה לכנוס צריכה גט מספק ואפילו כפרה האשה ואמרה לא קדשתני כופין אותו ליתן גט וכן דין כל קדושי ספק.
הרב אליהו אברג'יל | הרב אליהו הישריק | הרב מיכאל עמוס |