ב"ה
בית הדין הגדול
בפני כבוד הדיינים:
הרב אליהו אברג'יל‏
הרב אליהו הישריק
הרב מיכאל עמוס
דיין
דיין
דיין
תיק מספר: 841979/2
תאריך: י"ב באב תשע"ה
28/07/2015
מערערת פלונית
בא כוח המערערת טו"ר צביה מושקוביץ
משיב פלוני
בא כוח המשיב כ עו"ד ע"י ב"כ עו"ד פיליפ קוסקס
הנדון: גירושין
נושא הדיון: חיוב גט בנישואי ספק

פסק דין
הוגש לפנינו ערעור על פס"ד של ביה"ד האזורי מתאריך ג' סיון תשע"ג. וז"ל פסק הדין מושא הערעור:
לגופו של התיק, נכון להיום, לחומרת איסור אשת איש המבקשת מנועה מלהינשא לעלמא מדין שואח"ד ואין בידו של ביה"ד לכפות את המבקש למתן גט כמפורט בהחלטת ביה"ד הכוללת נימוקים מורחבים בנידון. במידה ולפי טענת המבקשת בית הדין הגדול שדחה בהחלטתו את ערעורה והשאיר את החלטות ביה"ד האזורי על כנם, קבע שיש ספק קידושין ובעקבות כך בידם לחייב ו/או לכפות את המבקש למתן גט כפי שכתבה בבקשותיה וטענה היום בפני ביה"ד, בידה וזכותה לפנות לבית הדין הגדול לבקשת הבהרה ולהמשך הטיפול בתיק בבית הדין הגדול. עם האמור לעיל, מהכרות ביה"ד את טענות הצדדים לפני ולפנים לאחר שיחות גישור רבות שערך ביה"ד עם הצדדים, סבור ביה"ד כי בידה של האשה לסיים את התיק במתן גט לחומרה ע"י המבקש, במידה ותישא ותיתן עם המבקש על טענותיו כנגדה ובפרט ביחס לכספים רבים שלטענתו נלקחו ממנו שלא כדין. ביה"ד גם סבור שבידו לעזור לגישור בין הצדדים וכפי שהיה אמור הליך זה להתבצע בחודש 7/13 עם בואו של המבקש לארץ. בהתאם לבחירת המבקשת על ההליך הרצוי לה, ימשיך ביה"ד בטיפול בתיק.

כדי להבין את מהותו של תיק זה יש לכתוב בתחילה את השתלשלות הדברים והרקע להגשת הערעור בתאריך ג' ניסן תש"ע 18/3/10 הופיעו הצדדים וב"כ לדיון ראשון בביה"ד האזורי בפתח תקוה התובע אזרח חוץ בעל דרכון בו לא מופיע מעמדו האישי. התובע הצהיר כי נשוי הוא בצרפת לאשה [אחרת] יהודייה. התובע לא נישא לאשה הנ"ל בחו"ק כדמו"י והקשר עמה הוא בנישואין אזרחיים בלבד. ומזה זמן מה נמצא בהליכי משפט על מנת לסיים את קשר הנישואין האזרחיים עמה. הנתבעת המופיעה בפנינו אזרחית ישראל רשומה בספח ת"ז במעמד אישי "גרושה". לשאלת ביה"ד המופנית לתובע, א"כ מה פשר תיק הגירושין שפתח כנגד הנתבעת, עונה התובע, כי הכיר את הנתבעת בארץ בעודו נשוי אזרחית בחו"ל לאשה אחרת וכאשר היתה הנתבעת בהריון ממנו, הואיל והורי הנתבעת דתיים, ביקשה הנתבעת ממנו לעשות טקס נישואין למראית העין בלבד. התובע טוען: עשינו טקס של חופ"ק אבל בלי משמעות. הטקס לא התקיים בארץ. היא בקשה לעשות את ההצגה רק בצרפת. בצרפת נישאתי רק לאשה אחרת באזרחי בלבד. בצרפת אסור לעשות אפילו טקס נישואין דתי כל עוד האדם נשוי אזרחית למישהי אחרת. ביה"ד שואל אם היה רב נוכח בטקס ואם היתה חופה. התובע: היה רב. הנתבעת ממציאה לביה"ד תמונה של החופה וכן כתובה וטוענת כי הנישואין היו נישואין לכל דבר וענין. לסיכום ביניים נמצא כי הצדדים מודים שהיה טקס חופ"ק ע"י רב, אלא שהתובע טוען כי הכל נעשה כהצגה לרצות את הורי האשה. כראיה לכך טוען, שבעצם נשוי רשמית בצרפת באזרחי לאשה אחרת, ובהתאם לחוק הצרפתי יש איסור לשאת אשה על אשתו כל עוד קשורים בקשרי נישואין אזרחיים, ואף שנישואי השניה הם רק נישואין דתיים ולא נרשמו רשמית באזרחי. ביה"ד שואל את התובע אם מוכן לתת לאשה זו גט ולא יהיה רשום בשום מקום. התובע: אני מוכן. האשה (הנתבעת): אני לא מוכנה. היתה חופה וקידושין ונתן לי טבעת. היו לי חיים טובים אתו והוא עדיין מגיע כל סוף שבוע. ביה"ד פונה לאשה בעקבות סירובה לקבל גט בעוד האיש מוכן למתן הגט להסיר כל עננה של ספק קידושין: את רשומה כגרושה (בספח ת"ז), את לא רשומה כנשואה באופן חוקי, אין שום ביטוי רשמי לנישואין האלה, חוץ מהעובדה שהוא מבקר אתכם. הוא יכול פתאום לעזוב אתכם ואת תישארי כאן עגונה. האשה משיבה לביה"ד: מבחינתי אני נשואה ולא מעניין אותי. ביה"ד חוזר ואומר לאשה: אנחנו אומרים זאת לטובתך. הוא יכול להיעלם לך, וגם אין לו קשר תקין עם הילדים. האשה: הוא גם אוהב אותי. כשהוא הכיר אותי הוא אמר לי שהוא גרוש. התובע ממציא לביה"ד מסמך מצרפת מלפני חודשיים שהוא עדיין רשום נשוי לאשתו הראשונה. ב"כ התובע טוענת בפני ביה"ד כי העד החתום בכתובה גוי, חבר של התובע. האשה חוזרת וטוענת: כשהייתי בהריון שנינו החלטנו להתחתן. היה טקס דתי עם רב. האיש משיב: היא נכנסה להריון, אמרה לי שהוריה דתיים והיא רוצה סתם טקס למראית עין לרצות את משפחתה. אמרתי לה שאני נשוי ואני לא רוצה בעיות וצרות. אמרתי לה שנעשה טקס בארץ והיא אמרה שכאן יבקשו מסמכים ובקשה שנעשה את הטקס בצרפת. האשה פונה לביה"ד: אתם תקבעו שאני נשואה. בשום פנים ואופן אני לא רוצה להתגרש. אני מבקשת שתכריזו שאני נשואה.

לאחר שני דיונים נתן ביה"ד האזורי החלטתו בתאריך ד' בסיון תש"ע (17.5.2010) וזו תמצית ההחלטה:
לאחר שמיעת טענות הצדדים וב"כ ולאור הנתונים שהצדדים מסרו לביה"ד על אופן עריכת הנישואין ולאור האמור (בירור הטלפוני שערך ביה"ד) מחליט ביה"ד כדלהלן: לאור העובדה שמסדר הקידושין אינו מוכר כלל ע"י הרבנות בפריז, מה עוד שמסדר הקידושין הודה כי לא בירר טרם הקידושין את זהותם של העדים, כך שעצם הימצאותו של אחד העדים כאינו יהודי לא היתה בגדר הפתעה, ולגבי זהות העד השני לא ידע כלל לתת פרטים מזהים ביחס לכשרותו כעד, לפיכך לא ניתן לאשר את נישואי הצדדים שנערכו באופן פרטי בפריז, ע"י מסדר קידושין שאינו מוכר ומוסמך לערוך חופ"ק מטעם הרבנות בפריז, כאשר העדר בירור כשרותם של העדים ע"י מסדר הקידושין מדברת בעד עצמה. על אף האמור לעיל, הואיל ואין בידו של ביה"ד לחקור את מעשה הקידושין שנערך בפריז עד תומו אם יש כלל לחשוש למעשה הקידושין, מטעם ריחוק המקום, למעט החקירה והפרטים הראשוניים האפשריים שביה"ד ערך, והואיל והאשה (הנתבעת) מצידה עומדת על כך שהחופ"ק נערכו כדת, ולדבריה היא אשת איש, והאיש (התובע) מוכן מצידו לתת לה גט לחומרא, אך היא אינה מוכנה לקבלו, לפיכך לחומרת איסור אשת איש, מחליט ביה"ד כי יש לרשום את האשה (הנתבעת) כמעוכבת נישואין.

בתאריך י"א במרחשוון תשע"א (19.10.2010) נתן ביה"ד הבהרה להחלטתו מתאריך ד' בסיון תש"ע (17.5.2010) כמענה לבקשת המשיב וב"כ, וז"ל:
לאור מה שביה"ד חקר את מסדר הקידושין ואת הנעשה בשעת סידור חופ"ק על ידי מסדר הקידושין בעיר פריז, אין ביד ביה"ד לקבוע כי נעשו כאן חופ"ק כדת וכדין כפי שמפורט בהחלטת ביה"ד מתאריך 17/5/10, כיון שעל פי הדין לא ניתן לקבוע כי הצדדים נשואים כדמו"י כל עוד אין הוכחה לקידושין כשרים. כאשר המשיב טוען שלא נישא כדמו"י (עיין שו"ע אהע"ז סימן מח) וכאשר בירור ביה"ד העלה כי אכן נעשו דברים שלא כדין כגון שמונה עד גוי ללא בירור מוקדם על יחוסו ודתו, וביחס לעד השני לא ידע מסדר הקידושין לומר לביה"ד אם כשר לעדות אם לאו. לפיכך אין ביה"ד אוסר על הבעל להינשא לעלמא, וביחס למעמד האישי של הבעל אין הצדדים נחשבים כנשואים כדמו"י. לעומת זאת ביחס למעמד האישי של האשה שטענה בפני ביה"ד באופן מוחלט כי הצדדים נישאו כדמו"י, כדת וכדין, ע"כ לכאורה האשה נאסרה בפני ביה"ד מדין שויא אנפשה חתיכא דאיסורא, ובעקבות כך רשם אותה ביה"ד ברשימת מעוכבי נישואין. לפיכך, אם האשה תרצה להינשא לעלמא, תוכל, או לקבל את גטה מהמשיב המוכן לתת לה גט, או לבקש דיון בביה"ד שידון על עצם השואח"ד ביחס לממצאים שהעלה ביה"ד על כשרות החופ"ק, במסגרתו יבחן ביה"ד אם להתיר את האשה לעלמא גם ללא גט.

עכ"פ ביה"ד לא אישר את הנישואין שנערכו בין הצדדים, וגם עכשיו לא ניתן כלל לאשר את הנישואין. על אף החלטות ביה"ד שניתנו לאורך תקופה, האשה בכל זאת עמדה בסירובה לקבל גט מהתובע, עד שבתאריך 6/1/11 נתן ביה"ד החלטה המחייבת את האשה לקבל גט מהתובע, וז"ל סעיף ד' להחלטה הנ"ל:
על אף האמור, הואיל ונכון להיום לא נעשה דבר לשלום בית בין הצדדים ונישואין כדמו"י, והואיל והנתבעת לא הודיעה כי מוכנה לקבל את הגט ולהסיר בכך את העננה של חשש קידושין מעל הצדדים, לפיכך מחליט ביה"ד, כי האשה (הנתבעת) חייבת לקבל גט מהאיש התובע. וזאת כדי להניא את האשה מסירובה לקבל גט על מנת להוציאה מעגינותה, וכפי שהפציר ביה"ד באשה מספר פעמים, לטובתה של האשה

בעקבות החלטות ביה"ד האזורי פנתה האשה לבית הדין הגדול בערעור על החלטת ביה"ד מתאריך א' בשבט תשע"א (6.1.2011). בית הדין הגדול [בהרכבו הקודם] נתן את החלטתו בתאריך כ"א בסיון תשע"א (23.6.2011), לפיה הערעור נדחה והחלטת ביה"ד האזורי מתאריך א' בשבט תשע"א (6.1.2011) והבהרת ביה"ד האזורי מתאריך י"ט באלול תשס"ט (8.9.2009) עומדות בתוקפן. וז"ל סיום החלטת ביה"ד הגדול:
"לאור האמור קובע ביה"ד שאין כל מערכת חיובים מצד למשנהו ורק חייב להיערך גט מצד "שויא אנפשה חתיכה דאיסורא" ומצד הספק."

בעקבות החלטת ביה"ד הגדול, התקבלה בקשת האשה בפני ביה"ד בתאריך י"ד באב תשע"ב (2.8.2012) בה כותבת האשה:
"כי לאחר ערעור על פס"ד של ביה"ד פ"ת, ביה"ד הגדול קבע שעלי לקבל גט מחמת הספק, על כן מבוקש לקבוע תאריך לסידור גט."

ביה"ד פנה לתובע במספר בקשות ואף שוחח עמו ארוכות בטלפון בשפתו (צרפתית) שיאות לתת גט ולהתיר את האשה מעגינותה. אלא את אשר יגורנו בא לנו, והפעם התובע הוא אשר מסרב לתת גט, בטענה שכאשר הוא רצה לתת גט, האשה לא רצתה לקבלו, עתה שהיא רוצה לקבל גט, הוא לא רוצה לתת את הגט. ועוד שלטענתו אין לו סיבה לתת גט שהרי הוא אינו זקוק כלל לגט לאחר שביה"ד נתן החלטה לפיה אין ביד ביה"ד לאשר את נישואי הצדדים ובעקבות כך אין ביה"ד אוסר על הבעל להינשא לעלמא וביחס למעמדו האישי של הבעל אין הצדדים נחשבים כנשואים כדמו"י. ועוד שלטענתו נכון להיום שינה את דעתו וברצונו להינשא לנתבעת באופן רשמי לאחר שיסיים את הליך הגירושין האזרחי מנישואיו הראשונים. כמו"כ טוען המבקש שהמבקשת אם ילדיו גבתה ממנו כספים שלא כדין, ואם תחזיר לו כספים אלו יהיה מוכן בכ"ז לתת לה גט לחומרא. א"כ נכון להיום, נקלענו למצב בו האשה אסורה להינשא לעלמא מדין שויא אנפשא חתיכה דאיסורא מכח טענתה העיקשת בפני ביה"ד בוודאות ללא פקפוק של ספק כי אכן נערכו חופ"ק כדמו"י בינה לבין האיש (התובע), ואילו האיש (התובע) היום עומד בסירובו לתת לה גט...

עוד כותב ביה"ד האזורי:
יש לציין כי התובע בעצם אינו צד לדבר, שהרי איסורה של האשה אינו נובע מכך שביה"ד קבע שקידושיה לאיש היו קידושין, שהרי לא היה ביד ביה"ד לקבוע כי נעשו כאן חופ"ק כדת וכדין, אלא איסורה נובע מעצם ההלכה כי בידו של אדם להטיל על עצמו איסורים (שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא (שואח"ד): מטיל על עצמו חתיכת איסור) וכדברי הגמ' קידושין דף סה: וז"ל: "היא אומרת קידשתני והוא אומר לא קידשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו" ובטוש"ע סימן מח סעיף א, וברמב"ם פ"ט מהלכות אישות הל' טו, ומבואר במשנה למלך שם שאף באומרת נתקדשתי בפני פלוני ופלוני והם מכחישים, אסורה משום דשואח"ד, ואף אם לכאורה נוצר כאן ספק קידושין (כפי שכתב ביה"ד הגדול בהחלטתו) ולכאורה מכח ספק זה התובע יחשב צד בדבר וניתן יהיה לחייבו בגט, זה אינו, משום שספק זה לא נוצר מכח עדות וכן לא מצד הכתובה (רמ"א אהע"ז סי' מב סעי' ד' וש"ך חו"מ סי' מו סק"ט ובקצוה"ח סק"ד שם) שאף אם נפסוק כדעת הנתיבות למשפט חו"מ סימן לו סעי"ק י' דבנמצא עד אחד גוי לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב ופסול עדותן בטלה מכל מקום אינו אלא שטר בעד אחד, ומה עוד שהחכמת שלמה חו"מ ריש סימן לו פוסק דגם בנמצא עד גוי עדותן בטלה, וכן לא הוחזקו הצדדים נשואים. א"כ נמצא כי דינו של ספק זה כדין שואח"ד שלגביו אין התובע צד לדבר. אי היותו של האיש צד לאיסורה של האשה, שהרי איסורה נובע מעצם דיבורה שהטילה על עצמה איסור אשת איש ללא קשר לכאורה למציאות, מקשה על ביה"ד להטיל על האיש חיוב גט להתיר את האשה מכבלי עגינותה שהטילה על עצמה, שהרי אינו צד לדבר משום שאינו הגורם לאיסור, ואין ביד ביה"ד במצב שיצרה האשה אלא לבקש מהאיש שיאות מדין גמ"ח וטובת עין לתת לאשה גט להתירה לעלמא. וכך נפסק בשו"ע אהע"ז סימן מח סעי' ו', וז"ל "כל מקום שאמרנו שאמרה האשה לאיש קדשתני והוא אומר לא קדשתיך מבקשין ממנו שיכתוב לה גט להתירה". ועיין ב"ש שם סעי"ק ב, וז"ל: "מבקשים ממנו, משום דאסור לישא קרובותיה משום הכי מבקשים ממנו". והרמ"א שם פסק, ןז"ל: "ואז נאסר בקרובותיה". וכך כתב מו"ר מרן הרה"ר הגר"א שפירא זצ"ל ביושבו על מדין בביה"ד האזורי ירושלים עם הרבנים הגאונים ס.ח עבודי אב"ד ויוסף כהן זצ"ל, וז"ל:"...דהתם הרי לא ידוע כלל שהיא אשתו ומדינא מותרת, ורק משום שהיא שויא אנפשא חתיכה דאיסורא שהיא מקודשת היא זקוקה לגט, ולכן אין הוא מחויב לתת לה גט בגלל דיבורה, כיון שע"י כן הוא נאסר בקרובותיה, עיין בקידושין ובר"ן שם" (הפס"ד נמסר לי ממשפחת מרן הרה"ר). במידה ולפי טענת המבקשת בית הדין הגדול שדחה בהחלטתו את ערעורה והשאיר את החלטות ביה"ד האזורי על כנם, קבע שיש ספק קידושין ובעקבות כך בידם לחייב ו/או לכפות את המבקש למתן גט כפי שכתבה בבקשתה, בידה וזכותה לפנות לבית הדין הגדול לבקשת הבהרה ולהמשך הטיפול בתיק בבית הדין הגדול.

ואכן זה הוא הערעור העומד בפנינו של האשה או לחייב את בעלה במתן גט או להכריז עליה כי היא אינה נשואה.
לאמיתו של דבר כבר ביה"ד הגדול קמא פסק וכתב בתאריך כ"א בסיון תשע"א (23.6.2011) כתב כי מחמת הספק הבעל חייב במתן גט וז"ל:
"לאור האמור קובע ביה"ד שאין כל מערכת חיובים מצד למשנהו ורק חייב להיערך גט מצד "שויא אנפשה חתיכה דאיסורא" ומצד הספק."

גם ביה"ד הגדול הנוכחי בהרכבו החדש כתב פסק בתאריך ג' באדר ב' תשע"ד (5.3.2014) שיש לחייב את הבעל בגט ואם הבעל יסרב לתת גט הרי יש לחייב אותו במזונות מעוכבת. זה לשון ההחלטה:
בפני ביה"ד ערעור על החלטת ביה"ד האזורי מיום י"ד אייר תשע"ג (24/04/2013). המערערת וב"כ הופיעו. המשיב עצמו לא נכח בביה"ד, גר בצרפת והופיעו באי כוחו. ביה"ד ניסה להביא את הצדדים להסכמה בהצעה לפיה הבעל יתן גט לאשתו מיידית ותישמר זכותו להגיש תביעה בביהמ"ש בגין כספים שנגבו ממנו עבור מזונות בפס"ד של ביהמ"ש.

מוחלט:
על הצדדים להשיב לבית הדין על ההצעה תוך 5 ימים, שראשית הבעל יתן גט לאשתו ושתישמר לו הזכות לתבוע לאחר מכן בבית המשפט תביעה ממונית של החזר מזונות ששולמו לה דרך פסק דין בבית המשפט. בהעדר תשובה, בית הדין ידון ויפסוק בבקשת האשה לחייב את הבעל בגט ולאכיפתו לרבות מדין "מעוכבת מחמתו".

ועתה נרחיב מעט בטעם שיש לחייב את הבעל במתן גט לאשתו.
על פי הצהרותיו של הבעל בפרוטוקולים כי הוא מעונין להתחתן עם אשה זו וזה שלא נשאה אזרחית רק מפני אימת השלטונות וגם לפני ביה"ד חזר והצהיר כמה פעמים שעדיין ברצונו לשאתה לאשה והלך ועשה חופה והביא רב ועשו כתובה והחתימו עדים והזמינו אנשים ומשפחה ובכל מעשים אלו הוא מייחד אותה לו לאשה וחיים הבעל והאשה כזוג נשואין ומוחזקים כבעל ואשה לכל דבר ונולדו להם ילדים מדוע לא נחשוש להא דאמרינן דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי זה בעל לשם נשואין ונחייב אותו בגט מספק.

וכדברים הללו כתבו הגאנים י' גולדשמידט מ' לופז מ' י' מיליצקי בפד"ר כרך ו' עמוד372 וז"ל:
ועוד יש מקום לדון שלא רק שמבקשין ממנו לגרש אלא גם יהי' חייב לגרש, כי בעלה הראשון אף שטוען שלא הי' חו"ק ביניהם וגם לא נישואין אזרחיים, בכל זאת הוא מודה שהיו מוחזקים בין כולם כנשואים זל"ז, והבן שנולד הי' מוחזק כבן שנולד מזוג נשואים, ומקובל הוא בבתי הדין בארץ ובחו"ל להחמיר בנישואין אזרחיים לא להתירה בלי גט, ורק בשעת דוחק גדול נוהגים להקל, עם צירופי סניפים אחרים להיתר. ואף לאלה הפוסקים שהקילו בזה, שונה נידוננו לחומרא מנישואין אזרחיים, שבזה שעשו את הרישום לפי חוק המדינה גילו דעתם שאין רצונם בקידושי תורה, משא"כ איש ואשה שחיים חיי אישות כזוג נשואים, ומוחזקים כנשואים, יש מקום יותר לחשוש שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ועיין באוצה"פ כרך י"א סי' כ"ו סעיף א' מובאות בארוכה כל השיטות בענין זה. והנראה מכולן שיש לכתחילה להחמיר להצריכם גט. עכ"ל

וא"כ קל וחומר בנידון דידן שיש להחמיר לחייב בגט.

ועיין בפירוש איברא סימן ג' ד' ה' הובאו תוכן דבריו באגרות משה ס' עד' האריך לבאר:
דליכא דין בקדושין שיתכוונו לקידושי תורה אלא בזה לבד שלקח אותה שתהיה לו לאשה היא הכוונה הדרושה לקנין אישות ולכן אף שלא היה מעשה קנין בשעה שהכניסה לביתו מ"מ כיון שידוע שהוא לוקחה לנשואין שהרי נושאה בערכאות לכן מועיל לענין זה דהביאות דאח"כ הם ביאות קנין ולכן בכה"ג דידעינן שלקחה לאישות אין חילוק בין אסורה לו למותרת לו ובין כשר לפרוץ וגם במקדש בפחות משווה פרוטה ואינו יודע שאינם קידושין מ"מ הוי מימלא כנתכוון לקנין אישות על כל הביאות שעשה עכ"ל

ואם כן בנידון דידן עדיף טפי שהרי רוצה לישא כדמו"י ועשה כל אשר צריך רב כתובה עדים ודאי שבכה"ג יש לומר שלא נתכוון לבעילת זנות.

וכן כתב בתשובות הרדב"ז שבקובץ ילקוט מערכי עמוד קכה בנדון נשואין אזרחים:
דאף במייחד לו אשה בקביעות בסתם יש לומר דאולי לא שביק היתרה ובעל לשם קידושין משא"כ כשעשה הקביעות ע"פ נימוסיהם... עכ"ל

הנה כל זה מלבד הטעמים שכתב הרה"ג מנחם הגר שליט"א שיש כאן ספק קדושין מחשש לקדושין בעד אחד וכן יש לחשוש לסברת החתם סופר ובמקום שהבעל לא ירצה לתת גט יש לחייבו.

והרמ"א בסימן קנ"ד סעיף כ"א לכוף בספק ועיין בהג' רעק"א בשם ת' לחם רב, ובמה שהאריכו הפוסקים בזה. ובשו"ע סימן מ"ב סעיף ד' זה לשונו:
אבל המקדש בעדים שהם פסולי עדות מדרבנן או ספק פסולים מן התורה אם רצה לכנוס חוזר ומקדש בעדים כשרים ואם לא רצה לכנוס צריכה גט מספק ואפילו כפרה האשה ואמרה לא קדשתני כופין אותו ליתן גט וכן דין כל קדושי ספק.

ועיין ח"מ וב"ש שם. עוד יש להוסיף בזה מה שהביאו הפוסקים דברי מהר"ח א"ז בשם רבינו מאיר מספרד שבספק קידושין ואין האשה רוצה לינשא לו כייפינן ליה למיתב לה גיטא, ע"כ.

ואין לדמות נידון דידן למה שאמרו בגמ' הגמ' קידושין דף סה: וז"ל: "היא אומרת קידשתני והוא אומר לא קידשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו" ובטוש"ע סימן מח סעיף א, וברמב"ם פ"ט מהלכות אישות הל' טו, ומבואר במשנה למלך שם שאף באומרת נתקדשתי בפני פלוני ופלוני והם מכחישים, אסורה משום דשואח"ד,

דשאני נידון דידן כי שם בגמ' לא איירי שהצדדים חיו יחד כבעל ואשה והולידו ילדים והודה הבעל כי היתה חופה ועדים וכולם הכירו אותם והוחזקו כבעל ואשה רק שעתה טוען כי היו פסולים ועוד שבתחילה הסכים לתת גט רק שלא יכתב כדי שהשלטונות לא יתבעו אותו כי עבר על חוקיהם לשאת אשה שניה אם כן מזה שהיה מוכן לתת גט משמע שגם הוא החזיק עצמו כנשוי.

סוף דבר
ביה"ד פוסק כי מחמת הספק שנוצר לביה"ד על פי ההלכה, הבעל חייב במתן גט לאשתו, ואם יסרב לסדר גט לא יאוחר מ-30 יום ממתן החלטה זו, יש לחייבו במזונות מעוכבת מחמתו.

כל זה כתבנו כדי להציל אשה מעגינותה.

הנלע"ד כתבתי וצור יצילנו משגיאות אמן.

הרב מיכאל עמוס


נפסק כאמור לעיל.

ניתן ביום י"ב באב תשע"ה (28/07/2015).


הרב אליהו אברג'ילהרב אליהו הישריקהרב מיכאל עמוס