|
ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
| ||||
| בפני כבוד הדיינים: | ||||
|
הרב אברהם מייזלס |
דיין |
תיק מספר: | 920102/1 | |
| תאריך: |
י"ג באדר תשע"ד
13/2/2014 | |||
| תובע |
פלוני
בא כוח התובע כ עו"ד רונית פינקלשטיין | |||
| נתבעת |
פלונית
בא כוח הנתבעת עו"ד אהרן טירר | |||
| הנדון: | קביעת סמכות בתביעת רכוש | |||
| נושא הדיון: | קביעת סמכות שיפוט | |||
החלטה
בפני ביה"ד הוגשו סיכומים בנושא סמכות ביה"ד בתביעת הרכוש שהגיש הבעל בכרוך לתביעת הגירושין. לאור החלטת ביה"ד מתאריך 28/2/13 בה נקבע שביה"ד מאפשר לב"כ הצדדים להגיש סיכומים בעניין טענת הנתבעת וב"כ לחוסר סמכות ביה"ד בתביעה לחלוקת רכוש.
עיקרי העובדת הנחוצות:
א. בני הזוג נישאו כדמו"י בתאריך 4/12/85.
ב. לצדדים שלושה ילדים משותפים, שתי בנות בגירות, ובן אחד קטין.
ג. בני הזוג חיים בנפרד למעלה משנה.
ד. הבעל עזב את הבית בעקבת צו הרחקה שהוצא נגדו בתאריך 18/12/12.
ה.הבעל הגיש תביעת גירושין כרוכה לביה"ד בתאריך 10/12/12.
ו. האשה הגישה תביעה הצהרתית –לשמירת זכויות, וכן רכושית –איזון משאבים לביהמ"ש בתאריך 12/12/12. (על התביעה לא מופיע חותמת ביהמ"ש נתקבל בתאריך הנקוב).
ז. האשה הגישה תביעה למזונות קטין והשלמה למזונות אשה לביהמ"ש בתאריך 12/12/12.
ח. בביה"ד התקיים דיון בתאריך 13/2/13 בנושא הסמכות.
ט. בתאריך 28/2/13 הוציא ביה"ד החלטה בה קבע "הצדדים הביעו הסכמתם לגירושין, האשה הביעה הסכמתה להתגרש בכפוף לתביעת כתובה ומזונות קובעים מועד לסידור גט....."
היות והטענה לחוסר סמכות ביה"ד בנושא הרכוש נטענת ע"י הנתבעת וב"כ, נביא בראשית את טענותיה העולות מסיכומיה של הנתבעת וב"כ.
תמצית סיכומי הנתבעת וב"כ:
א. יש למחוק את תביעת הגירושין של הבעל, מאחר וביום 3/3/13 יומיים לפני המועד שהיה קבוע לסידור גט הודיע הבעל לכבודכם שלא מעוניין להתייצב לסידור גט, אלא התנה בתנאים ממוניים לא מקובלים.
ב. הלכה פסוקה היא שתובע שמגיש תביעת גירושין מחד, אך מאידך מסרב להתגרש, או אז תביעתו לגירושין איננה כנה וביה"ד יורה על מחיקתה.
ג. מדובר בבעל אלים אשר לא רק שהיכה את האשה שנים רבות (רק לאחרונה נעצר בכלא.... בגין חבלה קשה שגרם לאצבעה.....) אלא נוקט גם באלימות כלכלית כלפיה בתביעתו מעלים ולא מגלה רכוש משותף רב שהבריח לצד ג' מתוך הנחה שכת"ר לא יתן צווים כנגד צדדי ג' כפי שבימ"ש נותן.
ד. בבג"ץ 5747/03 נקבע כי אי פירוט נכסים ע"י התובע והעלמת פרטי רכוש מתביעתו נוטל את כנות התביעה.
ה. הבעל התובע עושה שימוש לרעה בהליכי ביה"ד, כאשר הבעל מגיש תביעת גירושין (שבה מעלים רכוש רב משותף).
ו. מדובר בהתנהגות תחבולתית של הבעל שמטעה את כבודם כאשר עצם הגשת התביעה ע"י הבעל לאשה ולראשונה רק בדיון בבימ"ש ביום 23/12/12 עת צורפה כנספח לתגובתו לביהמ"ש בעניין צו הגנה.
ז. יש לציין כי תביעות האשה לבימ"ש הוגשו ביום 12/12/12 והומצאו במסירה אישית לבעל בו ביום, קרי 12/12/12 עת שהגישה האשה תביעותיה לבימ"ש ועת מסרה תביעותיה לבעל לא ידעה מכך שהבעל הגיש תביעה לכבודכם.
ח. יובהר כי האשה מעולם לא סירבה לקבל את המצאת התביעה, ועם זאת קיבלה את תביעת הגירושין בדואר רק בחודש פברואר 2013.כפי שנטען בדיון בפני כבודכם ביום ג' באדר התשע"ג 13/2/13.
ט. הלכה פסוקה היא שמועד המסירה של התביעה לנתבע הוא שמקנה כוח לערכאה שיפוטית לדון בה ולא מועד הגשתה.
י. בימ"ש החל לדון דה פקטו בענייני הרכוש ונתן אף 17 צווים לגילוי מסמכים רכושיים אצל צדדי ג' שונים.
יא. על פי הקבוע בסעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה תשנ"ה 1995:" בענין הנתון לסמכותו המקבילה של בית דין דתי, יהיה בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בו כל עוד אין בית הדין דן בו". בעניינינו לא רק שכבודכם טרם החלו לדון אלא הפוך בימ"ש הוא שהחל לדון בענייני הצדדים.
יב. זאת ועוד כאמור בסעי' 5ו-6 לסיכומים אלו, תביעתו של הבעל לוקה בחסר עצום במסגרתה הסתיר רכוש רב, מתוך מטרה להטעות את כת"ר ולעשות גזל מאשתו....
להלן רשימת הרכוש שהבעל העלים בתביעתו:
1. מיליון ₪ שהיו בכספת בביתם של הצדדים. מדובר בכספים משותפים של בנה"ז שהבעל לקח אותם עם הרחקתו ע"י משטרת ישראל.
2. נכס באורות.... יובהר כי גם הרכישה עצמה והתמורה לתשלום בזכייה של המגרש הוא מכספי בנה"ז דבר שאין עליו עוררין....
3. מפעל בנתניה. התובע משכיר דירה בסך 1400 ₪ לערך בתוך מפעל בנתניה, הרשומה על שם התובע ואחיו. נכס זה נרכש מכספים משותפים ומהווה חלק בלתי נפרד מהרכוש המשותף.
תמצית סיכומי התובע וב"כ:
א. תביעת הגירושין של התובע הוגשה ביום 10/12/12,אין מחלוקת כי מועד הגשת התביעה לגירושין על כל הכרוך בה קדם בזמן למועד הגשת התביעה למזונות של הנתבעת, ולהגשת תביעתה הרכושית.
ב. ביה"ד דן בענין הסמכות העניינית וקבע כי על הנתבעת להגיב בתוך 14 יום.
ג. במהלך דיון בבית הדין ניסתה הנתבעת לטעון בחוסר תום לב כי היא לא קיבלה את תביעת הגירושין. אך כב' בית הדין העמיד אותה על טענתה השקרית ומבדיקת מחשב התברר כי עוד ביום הגשה נמסרה התביעה לאשה אך היא סירבה לחתום.
ד. כריכתו של הבעל את העניינים הרכושיים, הינה כריכה כנה וענייני הרכוש נכרכו כדין. על מנת שכב' בית הדין ירכוש סמכות ייחודית לדון בחלוקת הרכוש, יש לכרוך אותם במפורש בתביעת הגירושין.
ה. הבעל פירט את הרכוש שנצבר במהלך הנישואין בסעיף 26ה. כל זכות שנצברה במהלך הנישואין ושתידרש לאחר חקירה, קרי הבעל לא מסתיר כלום ומוכן לדון בבית הדין בכל ענייני הרכוש.
ו. בניגוד לטענות הנתבעת, התובע אף בסע' 27 לכתב התביעה פירט רכוש שקיבל בירושה או במתנה כך דרך משל בית ב"אורות" בקיסריה וכן דירה בנתניה הנה כי כן הגם שלא היה חייב התובע לפרט רכוש שקיבל בירושה שכן רכוש זה אינו בר איזון, הוא ציין אותו על מנת למנוע ספיקות בדבר תום ליבו.
ז. בדיון שהתקיים בפני כב' בית הדין ניסתה הנתבעת באמצעות בא כוחה לטעון כי משכב' בית המשפט הוציא פסיקתו וצווים בדיון לצו הגנה, הרי שבית המשפט הוציא סמכות לדון בעניינים הרכושיים. עם כל הכבוד, אין בטענה זו אלא זריית חול בעיניים. שכן כבוד בית הדין מופנה לסעיף 4 להחלטה (נספח ו' לעיל) שם נקבע מפורשות "כל צד שומר על כל טענותיו כולל לעניין הסמכות ויתר הטענות."
ח. אפילו בית המשפט הנכבד שהוציא תחת ידו צווים לבקשת האשה, לא ראה לנכון לדון בבקשות רכושיות שהוגשו לו, ע"י האשה. כך דרך משל, בקשה לחייב את הבעל ליתן לאשה מחצית מדמי השכירות שנגבים ע"י הבעל, מרכושו שקיבל בירושה וכך דחה כב' בית המשפט בקשה קנטרנית של האשה לחייב הבעל ליתן סך חצי מליון ₪ בטענה המגוחכת כי הבעל העלים כספת מבית הצדדים שהיתה מתחת לכיור באמבטיה ובה היו סך מיליון ₪.
וביום 17/1/2013 לאחר שעיין כב' בית המשפט בתגובת הבעל, קבע בהאי לישנא: " מהמאור והמצורף עולה כי אכן יש לאפשר לבית הדין הרבני, אשר בפניו קבוע דיון בסמוך, לדון ולהכריע בעניין הסמכות העניינית, עם קבלת ההחלטה הנ"ל, יש להגישה לתיק על מנת שייקבע המשך הדיון בהתאם."
ט. הנה כי כן אף כב' בית המשפט לענייני משפחה לא סבר כי בעצם הסכמת הבעל להוצאת צווים נגד הבעל משום הכפפתו לסמכות בית המשפט כפי שמנסה לטעון ב"כ האשה. שאחרת היה דן בבקשת הרכוש.
י. הסכמת הבעל להמלצת כב' בית המשפט לאפשר לאשה לחקור בדבר רכושו שקיבל בירושה, נועדה לקדם מו"מ בין הצדדים. התובע בתום לב, לא התנגד ביודעו את האמת לאמיתה.
יא. תביעת הגירושין הינה תביעה כנה כפי שצויין בכתב התביעה לגירושין, התביעה הוגשה מתוך רצון אמיתי להתגרש, לבעל יש עילת גירושין כפי שפורט בכתב התביעה והעניינים שנכרכו, נכרכו כדין ובכנות.
יב. לנוכח כל האמור לעיל במקובץ או בנפרד, מתבקש כבוד בית הדין לפסוק כי לו הסמכות העניינית לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין לרבות משמורת הקטין, הסדרי ראיה (שזהו ענין הכרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין). בענין מזונות האשה ובענייני רכוש שבין הצדדים. לאור הנטען לעיל העניינים שנכרכו בתביעה נכרכו כדין ובכנות מתוך מטרה ליתן לכבוד בית הדין הסמכות לרכז לידיו את כל העניינים השנויים במחלוקת ולהכריע בהם ולמנוע ריצה מערכאה לערכאה, כפי שהנתבעת חפצה בחוסר תום לב.
עמדת ביה"ד:
א. באשר לטענת הנתבעת וב"כ לחוסר כנות בתביעת הגירושין, מאחר והבעל מסרב לסדר גט כל עוד לא תינתן הסכמה מצד האשה למכירת דירתם המשותפת של הצדדים, וחלוקת התמורה בחלקים שווים, וינתן להסכמה זו תוקף פסק דין.
תגובת ביה"ד: כנותה של תביעת גירושין אינה נמדדת לפי מידת הלהיטות של הצדדים להתגרש. אלא לפי הנתונים העובדתיים הגורמים לתביעת הגירושין כאשר קיימים נתונים עובדתיים ברורים שהמערכת הזוגית הגיעה לסוף דרכה זו ההוכחה לכנותה של תביעת הגירושין.
הנתבעת עצמה מתארת מערכת יחסים איומה שהיתה מלווה במעשי אלימות קשים מצד התובע שהסתיימה בצו הגנה שהוציאה האשה כנגד הבעל בתאריך 13/12/12, ומאז התובע חי בנפרד מחוץ לביתו, כך שקיים כבר פירוד של יותר משנתיים.
באופן ברור ניתן להגדיר את מצבם ל בני הזוג כגרושים דה-פאקטו.
אם כן לאור הנתונים העובדתיים הללו, האם יש מקום לטענה שאין כנות בתביעת גירושין?
זאת ועוד בסעיף 2 לפרוטוקול ביהמ"ש מתאריך 23/12/12 בדיון לצו הגנה שהוצא כנגד הבעל נכתב "עקרונית מסכימים הצדדים על הצורך בפירוק השיתוף של בית הצדדים, אך מוסכם כי הדבר ייעשה לאחר בדיקת כל זכויות הצדדים ולאחר טענות האשה.... כולל חקירת צדדים שלישיים וכולל קבלת צווים הדדיים לקבלת אינפורמציה......"
ובסעף 4 לאותו פרוטוקול " הצדדים מסכימים להתגרש לאלתר כאשר האשה שומרת על זכותה להגיש תביעה לענין הכתובה.... ".
המתברר מפרוטוקול ביהמ"ש שהנתבעת עצמה מסכימה לגירושין ויחד עם זאת מסכימה לפירוק השיתוף בבית הצדדים, וזה בדיוק מה שמבקש התובע מביה"ד שייעשה, שינתן פסק דין למכירת דירת הצדדים קודם מתן הגט.
הארכנו במקצת בדחיית טענתה של האשה וב"כ בדבר כנות תביעת הגירושין, למרות שכבר ניתנה החלטה ברורה בענין זה ע"י ביה"ד בתאריך 17/6/13, ונחזור ונצטט אותה:
כאן המקום לחדד את החלטת ביה"ד הנ"ל, צודק התובע שמתעקש על כך שקודם מתן הגט האשה תצהיר שהיא תשתף פעולה למכירת דירת הצדדים, מפני שהתובע אינו מוכן ליפול למלכודת שטומנת כאן הנתבעת וב"כ אשר מעוניינת לשלול מביה"ד את הסמכות לדון בענייני הרכוש, ובאם לא יתקיים שום דיון או לכל הפחות תחילת תהליך פירוק שיתוף יהיה מחוסר סמכות לדון בתביעה כרוכה לחלוקת רכוש.
לכן התובע וב"כ מוכן להסתפק בכך שהאשה רק תביע הסכמתה קודם מתן הגט. שבמידה וביה"ד יקבע שהסמכות נתונה לו לדון בענייני הרכוש לא תישמע מצידה שום כל טענה לחוסר סמכות ביה"ד לאחר סידור הגט. כפי שמבקש התובע וב"כ בתגובתו לטענת הנתבעת מתאריך 12/3/13.
העולה מן האמור שטענת האשה וב"כ לחוסר כנות מצד הבעל בתביעתו לגירושין לוקה בחוסר תום לב. טענה לחוסר כנות מן הראוי שתאמר בכנות. על כך נאמר " קשוט עצמך ולאחר מכן קשוט אחרים."
לפיכך יש לדחות את טענת הנתבעת וב"כ לחוסר כנות בתביעת הגירושין.
ב. באשר לטענת הנתבעת וב"כ שהבעל הסתיר מהאשה את תביעת הגירושין שפתח בביה"ד בתאריך 10/12/12, כשלדבריה תביעת הגירושין נמסרה לה לראשונה, רק במסגרת דיון בביהמ"ש בתאריך 23/12/12 כאשר צורפה כנספח לתגובתו בנושא צו ההגנה.
תגובת ביה"ד: זו טענה שנטענת בחוסר הגינות, וכבר ביה"ד הגיב על כך לאשה וב"כ בדיון שהתקיים בתאריך 13/2/13 כאשר ב"כ האשה טוענת"האשה קבלה את התביעה מביה"ד לפני פחות מחודש " (ז"א לדברי ב"כ האשה התביעה הגיעה אליהם באמצע חודש ינואר 2013, כאשר בסיכומים טוענת ב"כ האשה כאמור לעיל שהתביעה הגיעה אליהם בתאריך 23/12/12). ובהמשך הפרוטוקול הנ"ל מצוטט:
כדי להוכיח שטענת האשה וב"כ בדבר התאריך להמצאת כתב התביעה חסר כל בסיס עובדתי, נוכיח זאת באופן מפורט ע"פ הנתונים העובדתיים המצויים בתיק התביעה בביה"ד. ובכן בבדיקת נתוני הדיוור במחשב, מופיע שפעמיים כתב התביעה נשלח לאשה בתאריך 10/12/12 באמצעות UPS, ובסטאטוס דיוור מופיע שדבר הדואר חזר לביה"ד. סיבת החזרה מופיע באנגלית ותרגומו "חזר אל השולח מקלט סירב המשלוח". הנתונים הללו מדברים בעד עצמם ואין צורך בפרשנות.
בתאריך 24/12/12 נשלח כתב התביעה פעם שלישית באמצעות UPS וגם כן מופיע בסטאטוס דיוור, דבר הדואר חזר לביה"ד. סיבת החזרה נכתב באנגלית ותרגמו "חזר אל השולח בעיית כתובת."
כמו כן ההזמנה לדיון בביה"ד בתביעת הגירושין ליום 13/2/13 נשלחה באותו יום דהיינו בתאריך 10/12/12 שכאמור ביום בו פתח הבעל תיק תביעה בביה"ד לגירושין וכל הכרוך בה, ובנתוני הדיוור מופיע שהיא נשלחה באמצעות UPS פעמיים וזה חזר. הסיבה לחזרה היא אותה סיבה שנזכרת לעל ביחס לכתב התביעה, היות והנמען סירב לקבל.
נשלחה הזמנה לדיון גם בדואר ביום 10/12/12 וזה כמובן לא חזר.
לאור פירוט העובדות טענת הנתבעת וב"כ שהבעל הסתיר את תביעת הגירושין מהאשה חוטאת לאמת.
יחד עם האמור בהזדמנות זו ביה"ד חוזר על הדברים שכבר נכתבו בעבר, חובת המצאת כתב התביעה לצד שכנגד, מוטלת על התובע בלבד, ואינה מאחריות ביה"ד. אמנם זהו נוהל מקובל שמזכירות ביה"ד שולחת מיידית עם פתיחת התיק הזמנה למועד דיון שליה מצורף כתב התביעה. אבל זהו שירות חסד ואינו מחובת המזכירות.
ג. באשר לטענת הנתבעת וב"כ שתביעתו של הבעל בענייני הרכוש לוקה בחסר עצום היות והבעל הסתיר רכוש רב, והכל מתוך מטרה להטעות את ביה"ד להלן פירוט הנכסים שלדברי הנתבעת העלים התובע בכתב תביעתו. מיליון ₪ שהיו בכספת בביתם של הצדדים, מדובר בכספים משותפים שהבעל לקח אותם עם הרחקתו מהבית. נכס בשכונת אורות באור עקיבא, מפעל בנתניה שמושכר בתור דירה ע"י התובע.
תגובת ביה"ד: ראשית יאמר, בכתב תביעתו לגירושין וכל הכרוך בזה, בסעיף 21 תחת הכותרת הכנסתו הפניה של התובע, ציין התובע את הנכס באורות שכונה באור עקיבא, וכתב שהוא מושכר 6 חודשים בשנה והוא מקבל בממוצע 2250 ₪ לחודש, כמו כן הוסיף וכתב שבבעלותו נכס מקרקעין קטן בנתניה. ונכס זה מושכר בסך 1300ש"ח לחודש.
וכן בסעיף 27 לכתב תביעתו תחת הכותרת ענייני רכוש כותב התובע " התובע יטען כי על פי הדין אין למי מהצדדים כל זכות בנכס או בזכויות של הצד שכנגד, שקיבלם בירושה או במתנה, כך דרך משל, אמו המנוחה של התובע הורישה לו על פי צוואה משנת 2003, נכס מקרקעין באור עקיבא (להלן "הבית באורות") וכך גם לענין הנכס ב"נתניה".
אם כן אותם נכסים שלטענת הנתבעת וב"כ התובע העלים, נכתבו במפורש ואף במפורט בכתב תביעתנו.
בדבר טענתה של הנתבעת שהתובע העלים מן הכספת הביתית סך מיליון ₪.
בתגובת התובע לביהמ"ש מתאריך 16/1/13 לתביעתה הרכושית שהגישה האשה בביהמ"ש, כתב התובע בסעיף 6 "כל שהיה בכספת הינו מסמכים וניירת אותה הסתיר המשיב מאשתו שנהגה להעלים מסמכים מהבית. לאחר שנעצר ומחשש להברחת מסמכים, בקש האב מבנו כי יביא לו המסמכים. וזה אכן הביא לו הכספת עם המסמכים."
כלומר התובע מכחיש שבכספת היו מונחים מיליון ₪, וכל עוד אין הוכחה להימצאותם של מיליון ₪ בכספת, לא ניתן לבוא בטענה על כך שהבעל העלים בכתב תביעתו לביה"ד את המיליון ₪ שהיו בכספת, כל הראיה שעליה מתבססת הנתבעת שהיו מיליון ₪ בכספת, היא רק על סמך מה שהבעל התרברב בפניה. לכן רכוש שאין ראיה לגביו שהוא קיים, לא ניתן לקבוע בוודאות שהוא הועלם ומכוח זה לטעון שהכריכה לא נעשתה כדין.
כידוע בהעדר פירוט הרכוש בכריכתו לתביעת הגירושין קיימות ב' בעיות. ראשית, האם הנכסים שלא פורטו בכתב התביעה הוצאו מסמכותו של ביה"ד. שנית, האם העדר פירוט הנכסים בכתב התביעה פוגם בכנות הכריכה, וממילא הוא משליך אף על הרכוש שכן פורט בכתב התביעה, ואז ביה"ד משולל סמכות לחלוטין מלדון בענייני רכוש בני הזוג.
כאמור אין כל ראיה שהתובע החזיק מיליון ₪ בכספת הביתית, לכן אין שום פגם בכריכה מכל היבט הן בעצם הכריכה, והן מכנות הכריכה.
ד. באשר לטענת הנתבעת וב"כ שביהמ"ש החל כבר למעשה לדון בתביעה הרכושית של האשה בכך שהוציא 17 צווים לגילוי מסמכים.
תגובת ביה"ד: טענה זו מן הראוי שלא תעלה כלל ע"י הנתבעת וב"כ. הרי כל 17 צווים לגילוי מסמכים שהוציא ביהמ"ש ניתנו בתאריך 25/12/12. לאחר מתן כל הצווים כותב ביהמ"ש בהחלטתו מתאריך 17/1/13:
היוצא מן האמור, שביהמ"ש בהחלטתו פירש שאין לראות במתן הצווים על ידו קביעת סמכות בתביעה הרכושית של האשה. הוצאת הצווים הם רק מתן סעד ראשוני לאשה, שהאשה בהכרח תזדקק לו ולא משנה באיזה סמכות יתנהל הדיון.
לעומת ביהמ"ש, באים הנתבעת וב"כ ומחליטים שכנראה ביהמ"ש טעה בהחלטתו שהותיר את ההחלטה בנושא הסמכות בידי ביה"ד כך זה נראה לכאורה!
בנוסף לאמור, ביהמ"ש נהג כפי שמתבקש ממהותה של תביעת האשה שכותרתה שמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון. וזה לשון סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973:
לשון החוק סתום, ומהבחינה הדיונית לא נקבע בו אם תובענה לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון מוגדרת רק כסעד זמני בהתדיינות אחרת בין בני זוג שיכולה להתנהל אף בערכאה אחרת כמו במקרה דנן בבית הדין, ולכן אין סתירה אם ביהמ"ש נעתר לתובענה זו רק בחינת נעתר לבקשת סעד זמני.
או שתובענה זו מוגדרת כתביעה עצמאית.
לפי זה במידה וכל מהותו של סעיף 11 לחוק היא מהות של בקשת סעד זמני, וזו כאמור תביעתה של האשה בביהמ"ש, אם כן מתן הסעד הוא אינו הליך שמתנגש עם סמכותו של בית הדין, אלא ההיפך הוא מסייע ומשלים את הליך התביעה לחלוקת רכוש הנדון בביה"ד.
על כל פנים היות וכאמור לשון החוק סתום צריך שהדבר יפעל לטובת המבקשת (קרי הנתבעת) ולא היה צריך ביהמ"ש להמתין להחלטת ביה"ד בדבר סמכות השיפוט, ונכון פעל ביהמ"ש והוציא מידית סעדים לטובת הנתבעת.
בפרט שהסעדים אותם נתן ביהמ"ש אינם פוגעים בזכותו הקניינית של התובע (כמו לדוגמא בצווי עיקול) אלא רק מגלים פרטים אודות נכסיו או חשבונותיו הכספיים של התובע.
לכן ביהמ"ש גם לא ביקש מהאשה שום הוכחות להברחת נכסים או העלמת נכסים ע"י הבעל, אלא הסתפק בכך שקיים משבר ביחסים בין בני הזוג כדי להוציא את הצווים.
ה. באשר לטענת הנתבעת וב"כ שקיימת בעיה במקרה הנדון לגבי נכס שלדבריה נרכש מכספים משותפים של בני הזוג והתובע רשם את הנכס ע"ש צד ג', ולביה"ד הרבני אין סמכות ביחס לצד ג'.
תגובת ביה"ד: העובדה שנכס מסוים בתביעה הרכושית שייך לצד ג' אינה מהווה מחסום המונע מביה"ד לדון ולהכריע בחלוקת הרכוש בין הצדדים עצמם, ובמידה וצד ג' יערים קשיים, הרי שבמקרה דנן כבר הוצאו כל הצווים הנדרשים ע"י ביהמ"ש. כך שכבר כאמור ניתן סעד מראש כלפי צד ג'. במידה והצווים שהוצאו ע"י ביהמ"ש לא יפתרו את כל הבעיות שעלולות להיווצר עם צד ג' וידרשו צווים נוספים, ימצא ביה"ד את הפתרון החוקי כדי לתת מענה הולם.
מסקנה:
לאור האמור ביה"ד דוחה את טענת הנתבעת וב"כ לחוסר סמכות ביה"ד בתביעת הרכוש הכרוכה לתביעת הגירושין שהגיש הבעל וקובע כדלהלן:
א. לביה"ד הסמכות לדון בנושא הרכוש.
ב. ביה"ד קובע מועד דיון בתביעת הגירושין ובשאר התביעות הכרוכות ליום יח' אדר ב' תשע"ד (20/3/14) בשעה 12:00
ניתן ביום י"ג באדר תשע"ד (13/2/2014).
הרב אברהם מייזלס
א. בני הזוג נישאו כדמו"י בתאריך 4/12/85.
ב. לצדדים שלושה ילדים משותפים, שתי בנות בגירות, ובן אחד קטין.
ג. בני הזוג חיים בנפרד למעלה משנה.
ד. הבעל עזב את הבית בעקבת צו הרחקה שהוצא נגדו בתאריך 18/12/12.
ה.הבעל הגיש תביעת גירושין כרוכה לביה"ד בתאריך 10/12/12.
ו. האשה הגישה תביעה הצהרתית –לשמירת זכויות, וכן רכושית –איזון משאבים לביהמ"ש בתאריך 12/12/12. (על התביעה לא מופיע חותמת ביהמ"ש נתקבל בתאריך הנקוב).
ז. האשה הגישה תביעה למזונות קטין והשלמה למזונות אשה לביהמ"ש בתאריך 12/12/12.
ח. בביה"ד התקיים דיון בתאריך 13/2/13 בנושא הסמכות.
ט. בתאריך 28/2/13 הוציא ביה"ד החלטה בה קבע "הצדדים הביעו הסכמתם לגירושין, האשה הביעה הסכמתה להתגרש בכפוף לתביעת כתובה ומזונות קובעים מועד לסידור גט....."
היות והטענה לחוסר סמכות ביה"ד בנושא הרכוש נטענת ע"י הנתבעת וב"כ, נביא בראשית את טענותיה העולות מסיכומיה של הנתבעת וב"כ.
א. יש למחוק את תביעת הגירושין של הבעל, מאחר וביום 3/3/13 יומיים לפני המועד שהיה קבוע לסידור גט הודיע הבעל לכבודכם שלא מעוניין להתייצב לסידור גט, אלא התנה בתנאים ממוניים לא מקובלים.
ב. הלכה פסוקה היא שתובע שמגיש תביעת גירושין מחד, אך מאידך מסרב להתגרש, או אז תביעתו לגירושין איננה כנה וביה"ד יורה על מחיקתה.
ג. מדובר בבעל אלים אשר לא רק שהיכה את האשה שנים רבות (רק לאחרונה נעצר בכלא.... בגין חבלה קשה שגרם לאצבעה.....) אלא נוקט גם באלימות כלכלית כלפיה בתביעתו מעלים ולא מגלה רכוש משותף רב שהבריח לצד ג' מתוך הנחה שכת"ר לא יתן צווים כנגד צדדי ג' כפי שבימ"ש נותן.
ד. בבג"ץ 5747/03 נקבע כי אי פירוט נכסים ע"י התובע והעלמת פרטי רכוש מתביעתו נוטל את כנות התביעה.
ה. הבעל התובע עושה שימוש לרעה בהליכי ביה"ד, כאשר הבעל מגיש תביעת גירושין (שבה מעלים רכוש רב משותף).
ו. מדובר בהתנהגות תחבולתית של הבעל שמטעה את כבודם כאשר עצם הגשת התביעה ע"י הבעל לאשה ולראשונה רק בדיון בבימ"ש ביום 23/12/12 עת צורפה כנספח לתגובתו לביהמ"ש בעניין צו הגנה.
ז. יש לציין כי תביעות האשה לבימ"ש הוגשו ביום 12/12/12 והומצאו במסירה אישית לבעל בו ביום, קרי 12/12/12 עת שהגישה האשה תביעותיה לבימ"ש ועת מסרה תביעותיה לבעל לא ידעה מכך שהבעל הגיש תביעה לכבודכם.
ח. יובהר כי האשה מעולם לא סירבה לקבל את המצאת התביעה, ועם זאת קיבלה את תביעת הגירושין בדואר רק בחודש פברואר 2013.כפי שנטען בדיון בפני כבודכם ביום ג' באדר התשע"ג 13/2/13.
ט. הלכה פסוקה היא שמועד המסירה של התביעה לנתבע הוא שמקנה כוח לערכאה שיפוטית לדון בה ולא מועד הגשתה.
י. בימ"ש החל לדון דה פקטו בענייני הרכוש ונתן אף 17 צווים לגילוי מסמכים רכושיים אצל צדדי ג' שונים.
יא. על פי הקבוע בסעיף 25 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה תשנ"ה 1995:" בענין הנתון לסמכותו המקבילה של בית דין דתי, יהיה בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בו כל עוד אין בית הדין דן בו". בעניינינו לא רק שכבודכם טרם החלו לדון אלא הפוך בימ"ש הוא שהחל לדון בענייני הצדדים.
יב. זאת ועוד כאמור בסעי' 5ו-6 לסיכומים אלו, תביעתו של הבעל לוקה בחסר עצום במסגרתה הסתיר רכוש רב, מתוך מטרה להטעות את כת"ר ולעשות גזל מאשתו....
1. מיליון ₪ שהיו בכספת בביתם של הצדדים. מדובר בכספים משותפים של בנה"ז שהבעל לקח אותם עם הרחקתו ע"י משטרת ישראל.
2. נכס באורות.... יובהר כי גם הרכישה עצמה והתמורה לתשלום בזכייה של המגרש הוא מכספי בנה"ז דבר שאין עליו עוררין....
3. מפעל בנתניה. התובע משכיר דירה בסך 1400 ₪ לערך בתוך מפעל בנתניה, הרשומה על שם התובע ואחיו. נכס זה נרכש מכספים משותפים ומהווה חלק בלתי נפרד מהרכוש המשותף.
א. תביעת הגירושין של התובע הוגשה ביום 10/12/12,אין מחלוקת כי מועד הגשת התביעה לגירושין על כל הכרוך בה קדם בזמן למועד הגשת התביעה למזונות של הנתבעת, ולהגשת תביעתה הרכושית.
ב. ביה"ד דן בענין הסמכות העניינית וקבע כי על הנתבעת להגיב בתוך 14 יום.
ג. במהלך דיון בבית הדין ניסתה הנתבעת לטעון בחוסר תום לב כי היא לא קיבלה את תביעת הגירושין. אך כב' בית הדין העמיד אותה על טענתה השקרית ומבדיקת מחשב התברר כי עוד ביום הגשה נמסרה התביעה לאשה אך היא סירבה לחתום.
ד. כריכתו של הבעל את העניינים הרכושיים, הינה כריכה כנה וענייני הרכוש נכרכו כדין. על מנת שכב' בית הדין ירכוש סמכות ייחודית לדון בחלוקת הרכוש, יש לכרוך אותם במפורש בתביעת הגירושין.
ה. הבעל פירט את הרכוש שנצבר במהלך הנישואין בסעיף 26ה. כל זכות שנצברה במהלך הנישואין ושתידרש לאחר חקירה, קרי הבעל לא מסתיר כלום ומוכן לדון בבית הדין בכל ענייני הרכוש.
ו. בניגוד לטענות הנתבעת, התובע אף בסע' 27 לכתב התביעה פירט רכוש שקיבל בירושה או במתנה כך דרך משל בית ב"אורות" בקיסריה וכן דירה בנתניה הנה כי כן הגם שלא היה חייב התובע לפרט רכוש שקיבל בירושה שכן רכוש זה אינו בר איזון, הוא ציין אותו על מנת למנוע ספיקות בדבר תום ליבו.
ז. בדיון שהתקיים בפני כב' בית הדין ניסתה הנתבעת באמצעות בא כוחה לטעון כי משכב' בית המשפט הוציא פסיקתו וצווים בדיון לצו הגנה, הרי שבית המשפט הוציא סמכות לדון בעניינים הרכושיים. עם כל הכבוד, אין בטענה זו אלא זריית חול בעיניים. שכן כבוד בית הדין מופנה לסעיף 4 להחלטה (נספח ו' לעיל) שם נקבע מפורשות "כל צד שומר על כל טענותיו כולל לעניין הסמכות ויתר הטענות."
ח. אפילו בית המשפט הנכבד שהוציא תחת ידו צווים לבקשת האשה, לא ראה לנכון לדון בבקשות רכושיות שהוגשו לו, ע"י האשה. כך דרך משל, בקשה לחייב את הבעל ליתן לאשה מחצית מדמי השכירות שנגבים ע"י הבעל, מרכושו שקיבל בירושה וכך דחה כב' בית המשפט בקשה קנטרנית של האשה לחייב הבעל ליתן סך חצי מליון ₪ בטענה המגוחכת כי הבעל העלים כספת מבית הצדדים שהיתה מתחת לכיור באמבטיה ובה היו סך מיליון ₪.
וביום 17/1/2013 לאחר שעיין כב' בית המשפט בתגובת הבעל, קבע בהאי לישנא: " מהמאור והמצורף עולה כי אכן יש לאפשר לבית הדין הרבני, אשר בפניו קבוע דיון בסמוך, לדון ולהכריע בעניין הסמכות העניינית, עם קבלת ההחלטה הנ"ל, יש להגישה לתיק על מנת שייקבע המשך הדיון בהתאם."
ט. הנה כי כן אף כב' בית המשפט לענייני משפחה לא סבר כי בעצם הסכמת הבעל להוצאת צווים נגד הבעל משום הכפפתו לסמכות בית המשפט כפי שמנסה לטעון ב"כ האשה. שאחרת היה דן בבקשת הרכוש.
י. הסכמת הבעל להמלצת כב' בית המשפט לאפשר לאשה לחקור בדבר רכושו שקיבל בירושה, נועדה לקדם מו"מ בין הצדדים. התובע בתום לב, לא התנגד ביודעו את האמת לאמיתה.
יא. תביעת הגירושין הינה תביעה כנה כפי שצויין בכתב התביעה לגירושין, התביעה הוגשה מתוך רצון אמיתי להתגרש, לבעל יש עילת גירושין כפי שפורט בכתב התביעה והעניינים שנכרכו, נכרכו כדין ובכנות.
יב. לנוכח כל האמור לעיל במקובץ או בנפרד, מתבקש כבוד בית הדין לפסוק כי לו הסמכות העניינית לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין לרבות משמורת הקטין, הסדרי ראיה (שזהו ענין הכרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין). בענין מזונות האשה ובענייני רכוש שבין הצדדים. לאור הנטען לעיל העניינים שנכרכו בתביעה נכרכו כדין ובכנות מתוך מטרה ליתן לכבוד בית הדין הסמכות לרכז לידיו את כל העניינים השנויים במחלוקת ולהכריע בהם ולמנוע ריצה מערכאה לערכאה, כפי שהנתבעת חפצה בחוסר תום לב.
א. באשר לטענת הנתבעת וב"כ לחוסר כנות בתביעת הגירושין, מאחר והבעל מסרב לסדר גט כל עוד לא תינתן הסכמה מצד האשה למכירת דירתם המשותפת של הצדדים, וחלוקת התמורה בחלקים שווים, וינתן להסכמה זו תוקף פסק דין.
תגובת ביה"ד: כנותה של תביעת גירושין אינה נמדדת לפי מידת הלהיטות של הצדדים להתגרש. אלא לפי הנתונים העובדתיים הגורמים לתביעת הגירושין כאשר קיימים נתונים עובדתיים ברורים שהמערכת הזוגית הגיעה לסוף דרכה זו ההוכחה לכנותה של תביעת הגירושין.
הנתבעת עצמה מתארת מערכת יחסים איומה שהיתה מלווה במעשי אלימות קשים מצד התובע שהסתיימה בצו הגנה שהוציאה האשה כנגד הבעל בתאריך 13/12/12, ומאז התובע חי בנפרד מחוץ לביתו, כך שקיים כבר פירוד של יותר משנתיים.
באופן ברור ניתן להגדיר את מצבם ל בני הזוג כגרושים דה-פאקטו.
אם כן לאור הנתונים העובדתיים הללו, האם יש מקום לטענה שאין כנות בתביעת גירושין?
זאת ועוד בסעיף 2 לפרוטוקול ביהמ"ש מתאריך 23/12/12 בדיון לצו הגנה שהוצא כנגד הבעל נכתב "עקרונית מסכימים הצדדים על הצורך בפירוק השיתוף של בית הצדדים, אך מוסכם כי הדבר ייעשה לאחר בדיקת כל זכויות הצדדים ולאחר טענות האשה.... כולל חקירת צדדים שלישיים וכולל קבלת צווים הדדיים לקבלת אינפורמציה......"
ובסעף 4 לאותו פרוטוקול " הצדדים מסכימים להתגרש לאלתר כאשר האשה שומרת על זכותה להגיש תביעה לענין הכתובה.... ".
המתברר מפרוטוקול ביהמ"ש שהנתבעת עצמה מסכימה לגירושין ויחד עם זאת מסכימה לפירוק השיתוף בבית הצדדים, וזה בדיוק מה שמבקש התובע מביה"ד שייעשה, שינתן פסק דין למכירת דירת הצדדים קודם מתן הגט.
הארכנו במקצת בדחיית טענתה של האשה וב"כ בדבר כנות תביעת הגירושין, למרות שכבר ניתנה החלטה ברורה בענין זה ע"י ביה"ד בתאריך 17/6/13, ונחזור ונצטט אותה:
"ביה"ד דוחה את בקשת האשה וב"כ וקובע שתביעת הגירושין של הבעל עומדת בתוקפה! היות ובדיון שהתקיים.... הצדדים הביעו הסכמתם להתגרש וביה"ד אישר הסכמתם ובעקבות כך קבע מועד לסידור גט. כל מה שמבקש כיום הבעל זה להבטיח את פירוק השיתוף בדירה מחשש שלאחר הגט זה ידחה לפרק זמן ארוך, והוא מעוניין לפתוח פרק ב' בחייו לאחר מתן הגט. הבעל אף מוכן שהאשה תתחייב היום לפעול לאלתר לאחר מתן הגט למכירת הדירה, ואז יהיה מוכן לסדר גט מיידית לפיכך אין מקום לטענת חוסר כנות בתביעת גירושין."
כאן המקום לחדד את החלטת ביה"ד הנ"ל, צודק התובע שמתעקש על כך שקודם מתן הגט האשה תצהיר שהיא תשתף פעולה למכירת דירת הצדדים, מפני שהתובע אינו מוכן ליפול למלכודת שטומנת כאן הנתבעת וב"כ אשר מעוניינת לשלול מביה"ד את הסמכות לדון בענייני הרכוש, ובאם לא יתקיים שום דיון או לכל הפחות תחילת תהליך פירוק שיתוף יהיה מחוסר סמכות לדון בתביעה כרוכה לחלוקת רכוש.
לכן התובע וב"כ מוכן להסתפק בכך שהאשה רק תביע הסכמתה קודם מתן הגט. שבמידה וביה"ד יקבע שהסמכות נתונה לו לדון בענייני הרכוש לא תישמע מצידה שום כל טענה לחוסר סמכות ביה"ד לאחר סידור הגט. כפי שמבקש התובע וב"כ בתגובתו לטענת הנתבעת מתאריך 12/3/13.
העולה מן האמור שטענת האשה וב"כ לחוסר כנות מצד הבעל בתביעתו לגירושין לוקה בחוסר תום לב. טענה לחוסר כנות מן הראוי שתאמר בכנות. על כך נאמר " קשוט עצמך ולאחר מכן קשוט אחרים."
לפיכך יש לדחות את טענת הנתבעת וב"כ לחוסר כנות בתביעת הגירושין.
ב. באשר לטענת הנתבעת וב"כ שהבעל הסתיר מהאשה את תביעת הגירושין שפתח בביה"ד בתאריך 10/12/12, כשלדבריה תביעת הגירושין נמסרה לה לראשונה, רק במסגרת דיון בביהמ"ש בתאריך 23/12/12 כאשר צורפה כנספח לתגובתו בנושא צו ההגנה.
תגובת ביה"ד: זו טענה שנטענת בחוסר הגינות, וכבר ביה"ד הגיב על כך לאשה וב"כ בדיון שהתקיים בתאריך 13/2/13 כאשר ב"כ האשה טוענת
"ביה"ד: ביה"ד מעיין במסמכים כתוב שהאשה סירבה לקבל את התביעה, זה נשלח דרך מערכת UPS. האשה סירבה לקבל את התביעה לידיה."
כדי להוכיח שטענת האשה וב"כ בדבר התאריך להמצאת כתב התביעה חסר כל בסיס עובדתי, נוכיח זאת באופן מפורט ע"פ הנתונים העובדתיים המצויים בתיק התביעה בביה"ד. ובכן בבדיקת נתוני הדיוור במחשב, מופיע שפעמיים כתב התביעה נשלח לאשה בתאריך 10/12/12 באמצעות UPS, ובסטאטוס דיוור מופיע שדבר הדואר חזר לביה"ד. סיבת החזרה מופיע באנגלית ותרגומו "חזר אל השולח מקלט סירב המשלוח". הנתונים הללו מדברים בעד עצמם ואין צורך בפרשנות.
בתאריך 24/12/12 נשלח כתב התביעה פעם שלישית באמצעות UPS וגם כן מופיע בסטאטוס דיוור, דבר הדואר חזר לביה"ד. סיבת החזרה נכתב באנגלית ותרגמו "חזר אל השולח בעיית כתובת."
כמו כן ההזמנה לדיון בביה"ד בתביעת הגירושין ליום 13/2/13 נשלחה באותו יום דהיינו בתאריך 10/12/12 שכאמור ביום בו פתח הבעל תיק תביעה בביה"ד לגירושין וכל הכרוך בה, ובנתוני הדיוור מופיע שהיא נשלחה באמצעות UPS פעמיים וזה חזר. הסיבה לחזרה היא אותה סיבה שנזכרת לעל ביחס לכתב התביעה, היות והנמען סירב לקבל.
נשלחה הזמנה לדיון גם בדואר ביום 10/12/12 וזה כמובן לא חזר.
לאור פירוט העובדות טענת הנתבעת וב"כ שהבעל הסתיר את תביעת הגירושין מהאשה חוטאת לאמת.
יחד עם האמור בהזדמנות זו ביה"ד חוזר על הדברים שכבר נכתבו בעבר, חובת המצאת כתב התביעה לצד שכנגד, מוטלת על התובע בלבד, ואינה מאחריות ביה"ד. אמנם זהו נוהל מקובל שמזכירות ביה"ד שולחת מיידית עם פתיחת התיק הזמנה למועד דיון שליה מצורף כתב התביעה. אבל זהו שירות חסד ואינו מחובת המזכירות.
ג. באשר לטענת הנתבעת וב"כ שתביעתו של הבעל בענייני הרכוש לוקה בחסר עצום היות והבעל הסתיר רכוש רב, והכל מתוך מטרה להטעות את ביה"ד להלן פירוט הנכסים שלדברי הנתבעת העלים התובע בכתב תביעתו. מיליון ₪ שהיו בכספת בביתם של הצדדים, מדובר בכספים משותפים שהבעל לקח אותם עם הרחקתו מהבית. נכס בשכונת אורות באור עקיבא, מפעל בנתניה שמושכר בתור דירה ע"י התובע.
תגובת ביה"ד: ראשית יאמר, בכתב תביעתו לגירושין וכל הכרוך בזה, בסעיף 21 תחת הכותרת הכנסתו הפניה של התובע, ציין התובע את הנכס באורות שכונה באור עקיבא, וכתב שהוא מושכר 6 חודשים בשנה והוא מקבל בממוצע 2250 ₪ לחודש, כמו כן הוסיף וכתב שבבעלותו נכס מקרקעין קטן בנתניה. ונכס זה מושכר בסך 1300ש"ח לחודש.
וכן בסעיף 27 לכתב תביעתו תחת הכותרת ענייני רכוש כותב התובע " התובע יטען כי על פי הדין אין למי מהצדדים כל זכות בנכס או בזכויות של הצד שכנגד, שקיבלם בירושה או במתנה, כך דרך משל, אמו המנוחה של התובע הורישה לו על פי צוואה משנת 2003, נכס מקרקעין באור עקיבא (להלן "הבית באורות") וכך גם לענין הנכס ב"נתניה".
אם כן אותם נכסים שלטענת הנתבעת וב"כ התובע העלים, נכתבו במפורש ואף במפורט בכתב תביעתנו.
בדבר טענתה של הנתבעת שהתובע העלים מן הכספת הביתית סך מיליון ₪.
בתגובת התובע לביהמ"ש מתאריך 16/1/13 לתביעתה הרכושית שהגישה האשה בביהמ"ש, כתב התובע בסעיף 6 "כל שהיה בכספת הינו מסמכים וניירת אותה הסתיר המשיב מאשתו שנהגה להעלים מסמכים מהבית. לאחר שנעצר ומחשש להברחת מסמכים, בקש האב מבנו כי יביא לו המסמכים. וזה אכן הביא לו הכספת עם המסמכים."
כלומר התובע מכחיש שבכספת היו מונחים מיליון ₪, וכל עוד אין הוכחה להימצאותם של מיליון ₪ בכספת, לא ניתן לבוא בטענה על כך שהבעל העלים בכתב תביעתו לביה"ד את המיליון ₪ שהיו בכספת, כל הראיה שעליה מתבססת הנתבעת שהיו מיליון ₪ בכספת, היא רק על סמך מה שהבעל התרברב בפניה. לכן רכוש שאין ראיה לגביו שהוא קיים, לא ניתן לקבוע בוודאות שהוא הועלם ומכוח זה לטעון שהכריכה לא נעשתה כדין.
כידוע בהעדר פירוט הרכוש בכריכתו לתביעת הגירושין קיימות ב' בעיות. ראשית, האם הנכסים שלא פורטו בכתב התביעה הוצאו מסמכותו של ביה"ד. שנית, האם העדר פירוט הנכסים בכתב התביעה פוגם בכנות הכריכה, וממילא הוא משליך אף על הרכוש שכן פורט בכתב התביעה, ואז ביה"ד משולל סמכות לחלוטין מלדון בענייני רכוש בני הזוג.
כאמור אין כל ראיה שהתובע החזיק מיליון ₪ בכספת הביתית, לכן אין שום פגם בכריכה מכל היבט הן בעצם הכריכה, והן מכנות הכריכה.
ד. באשר לטענת הנתבעת וב"כ שביהמ"ש החל כבר למעשה לדון בתביעה הרכושית של האשה בכך שהוציא 17 צווים לגילוי מסמכים.
תגובת ביה"ד: טענה זו מן הראוי שלא תעלה כלל ע"י הנתבעת וב"כ. הרי כל 17 צווים לגילוי מסמכים שהוציא ביהמ"ש ניתנו בתאריך 25/12/12. לאחר מתן כל הצווים כותב ביהמ"ש בהחלטתו מתאריך 17/1/13:
מהאמור והמצורף עולה כי כן יש לאפשר לביה"ד הרבני אשר בפניו קבוע דיון בסמוך, לדון ולהכריע בעניין הסמכות העניינית. עם קבלת החלטה הנ"ל, יש להגישה לתיק על מנת שיקבע המשך הדין בהתאם.
היוצא מן האמור, שביהמ"ש בהחלטתו פירש שאין לראות במתן הצווים על ידו קביעת סמכות בתביעה הרכושית של האשה. הוצאת הצווים הם רק מתן סעד ראשוני לאשה, שהאשה בהכרח תזדקק לו ולא משנה באיזה סמכות יתנהל הדיון.
לעומת ביהמ"ש, באים הנתבעת וב"כ ומחליטים שכנראה ביהמ"ש טעה בהחלטתו שהותיר את ההחלטה בנושא הסמכות בידי ביה"ד כך זה נראה לכאורה!
בנוסף לאמור, ביהמ"ש נהג כפי שמתבקש ממהותה של תביעת האשה שכותרתה שמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון. וזה לשון סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973:
" עשה אחד מבני הזוג פעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידה של בן הזוג השני על פי הסכם ממון או על פי הסדר איזון משאבים, או שקיים חשש סביר שהוא עומד לעשות פעולה כזאת, רשאי בית המשפט או בית הדין, לבקשת בן הזוג השני לנקוט אמצעים לשמירת הזכות האמורה, ובין השאר רשאי הוא לעשות אחת או יותר מאלה:
1. לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה.
2. לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג.
3. לצוות על רישום הערה מתאימה בפנקס המתנהל על פי חוק שרשום בו נכס של אחד מבני הזוג.
לשון החוק סתום, ומהבחינה הדיונית לא נקבע בו אם תובענה לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון מוגדרת רק כסעד זמני בהתדיינות אחרת בין בני זוג שיכולה להתנהל אף בערכאה אחרת כמו במקרה דנן בבית הדין, ולכן אין סתירה אם ביהמ"ש נעתר לתובענה זו רק בחינת נעתר לבקשת סעד זמני.
או שתובענה זו מוגדרת כתביעה עצמאית.
לפי זה במידה וכל מהותו של סעיף 11 לחוק היא מהות של בקשת סעד זמני, וזו כאמור תביעתה של האשה בביהמ"ש, אם כן מתן הסעד הוא אינו הליך שמתנגש עם סמכותו של בית הדין, אלא ההיפך הוא מסייע ומשלים את הליך התביעה לחלוקת רכוש הנדון בביה"ד.
על כל פנים היות וכאמור לשון החוק סתום צריך שהדבר יפעל לטובת המבקשת (קרי הנתבעת) ולא היה צריך ביהמ"ש להמתין להחלטת ביה"ד בדבר סמכות השיפוט, ונכון פעל ביהמ"ש והוציא מידית סעדים לטובת הנתבעת.
בפרט שהסעדים אותם נתן ביהמ"ש אינם פוגעים בזכותו הקניינית של התובע (כמו לדוגמא בצווי עיקול) אלא רק מגלים פרטים אודות נכסיו או חשבונותיו הכספיים של התובע.
לכן ביהמ"ש גם לא ביקש מהאשה שום הוכחות להברחת נכסים או העלמת נכסים ע"י הבעל, אלא הסתפק בכך שקיים משבר ביחסים בין בני הזוג כדי להוציא את הצווים.
ה. באשר לטענת הנתבעת וב"כ שקיימת בעיה במקרה הנדון לגבי נכס שלדבריה נרכש מכספים משותפים של בני הזוג והתובע רשם את הנכס ע"ש צד ג', ולביה"ד הרבני אין סמכות ביחס לצד ג'.
תגובת ביה"ד: העובדה שנכס מסוים בתביעה הרכושית שייך לצד ג' אינה מהווה מחסום המונע מביה"ד לדון ולהכריע בחלוקת הרכוש בין הצדדים עצמם, ובמידה וצד ג' יערים קשיים, הרי שבמקרה דנן כבר הוצאו כל הצווים הנדרשים ע"י ביהמ"ש. כך שכבר כאמור ניתן סעד מראש כלפי צד ג'. במידה והצווים שהוצאו ע"י ביהמ"ש לא יפתרו את כל הבעיות שעלולות להיווצר עם צד ג' וידרשו צווים נוספים, ימצא ביה"ד את הפתרון החוקי כדי לתת מענה הולם.
לאור האמור ביה"ד דוחה את טענת הנתבעת וב"כ לחוסר סמכות ביה"ד בתביעת הרכוש הכרוכה לתביעת הגירושין שהגיש הבעל וקובע כדלהלן:
א. לביה"ד הסמכות לדון בנושא הרכוש.
ב. ביה"ד קובע מועד דיון בתביעת הגירושין ובשאר התביעות הכרוכות ליום יח' אדר ב' תשע"ד (20/3/14) בשעה 12:00
ניתן ביום י"ג באדר תשע"ד (13/2/2014).