חזרה לתחילת פסק הדין

י. מסקנות הדיון ופסק הדין
לאחר שדנו בארוכה בהאי עניינא, נסכם את הדינים העולים ומסקנות הדיון עפ"י הסעיפים דלעיל:
א. אדם נאמן לטעון על עצמו שהוא כהן מדין שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא. מ"מ היכא שהתחתן עם גרושה, אין זרעו חללים גמורים אלא ספק חללים, ונותנים עליו כל חומרי כהונה. משכך [נ'] המבקש הוא ספק חלל האסור בגרושה.

ב. קיי"ל שאין אדם משים עצמו רשע אא"כ זהו בדרך של עשיית תשובה ותוך כדי וידוי וחרטה. לפיכך במקרה דנן [ח'] הסב אינו נאמן על כהנותו, ונמצא שהמבקש [נ'] הוא כהן כשר האסור בגרושה.

ג. מצינו שכאשר אדם נותן אמתלא לדבריו הראשונים, הוא יכול לחזור בו מגרסתו הראשונה ואפילו לאחר שלושים יום, ואין בזה "טוען וחוזר וטוען". לפיכך בנידוננו, כיון שהסב [ח'] נתן אמתלא הן על גרסתו הראשונה והן על משך הזמן הארוך שהוא אחז שאיננו כהן, לכן מועילה האמתלא. אך לדינא כאמור לעיל, זרעו אחריו הוי ספק חלל ואסור בגרושה.

ד. מצינו מחלוקת הפוסקים בדין "יכיר" שיש לאב נאמנות על ייחוס זרעו, האם מהני ג"כ כשהוא ניזון רק מידיעתם של אחרים. רוב הפוסקים נוקטים לדינא כדעת הבית מאיר שנאמנות זו הוי מדין עדות ולא מהני ע"י אחר. לפיכך בנידוננו אין הסב [ח'] נאמן על כהנותו, ו[נ'] המבקש כהן כשר האסור בגרושה.

ה. אין להעלות לחזקת כהונה ע"י שם משפחה בלבד, ולכן הסב [ח'] אינו מוחזק ככהן. לפיכך [נ'] איננו חלל אלא כהן כשר האסור בגרושה.

ו. מעלין לכהונה על פי עדות עד אחד לעניין קריאה בתורה ראשון ונשיאת כפים. אך כל זה רק אם העד כשר ומעיד על הנידון. אולם בגוונא שהעד מעיד רק על אביו של הנידון, בכה"ג חיישינן שמא הבן חלל, שאולי אביו נשא פסולי כהונה. א"כ בנידוננו שאין עדות על [ח'] שנוכל עי"ז להופכו לחלל, לכן אין להתירו בגרושה.

ז. מסמכים ותעודות רשמיות מטעם המדינה וכדו' שיש להם משקל רב בקביעת נתונים וקביעת מעמדו של פלוני, והנוהג לדקדק בכל הנכתב שם ובפרט כשיודעים שבעתיד ישתמשו במידע המופיע במסמך זה, יש להם דין של שטר על כל המשתמע מכך. לפיכך במקרה דנן אין [ח'] הסב יכול להכחיש את האמור במסמכי הרבנות שהוא איננו כהן כלל. לכן [נ' כהן] כשר האסור בגרושה.

ח. מצינו מחלוקת הפוסקים האם כהני זמננו כהני ודאי הם או ספק. רוב הפוסקים נוקטים לדינא דלא כהמהרשד"ם, אלא כדעת חוט השני, כנסת [י'] ועוד, שכהני זמננו נחשבים לכהני ודאי לכל דבר ועיקר. יש אמנם מהפוסקים שמסכימים עם המהרשד"ם והמהרש"ל לדון את כהני זמננו כספק, אך לדבריהם נקטינן הכי רק לחומרא ולא לקולא. גם למהרשד"ם שנוקט כן אפי' לקולא, כ"ז רק באיסור דרבנן ורק היכא שיש ספק ספיקא. המורם מכאן, שבנידוננו שהוי איסור דאורייתא קשה להסתמך על שיטה זו להקל. לכן [נ' כהן] אסור בגרושה. (אא"כ נימא דנצרף שיטת הפוסקים שכ"מ דאמרינן ספק דאורייתא לחומרא זהו רק מדרבנן, אבל מדאורייתא אמרינן ספק דאורייתא לקולא. וא"כ נוכל לומר גם הכא שיש ספק ספיקא ובאיסור דרבנן גרידא. -ויש לעיין בזה. ואולי כסניף נוסף להיתר עפ"י מה שיובא להלן, יש לצרף ולומר כן).

ט. פסק השו"ע שניתן לקבוע כהונתו של אדם על פי חזקה של אביו וחידשו הפוסקים שה"ה נמי ע"י חזקת כהונה של סביו. ובחזקה של דודו או בן דודו, לאחר חידושו של המבי"ט חזינן שמהני עדות בן הדוד להעלות אדם לכהונה ואפילו שזה עד מפי עד. לפיכך בנידוננו יש אפשרות לקבל את עדותו של הבן דוד [ס'] על [ח'] שהוא כהן גמור.

הכרעת הדברים
לאור הדברים האמורים לעיל, ולאחר שבית הדין קיבל את עדותו של [ה'] כהן, בית הדין קובע שמשפחת כהן המורחבת היא בחזקת כהונה על כל המשתמע מכך. לפיכך, [א' מ'] ובנו [ח'], הינם כהנים לכל דבר. ומאחר ש[ח'] נשא גרושה ואפילו גרושה מן האירוסין, הרי שבזה הוא הופך את זרעו לחללים גמורים. משכך, בתו של [ח'] [מ'] – אם המבקש – היא חללה והיתה אסור להינשא לבעלה [ש' כהן] אבי המבקש. נמצא א"כ ש[נ'] הנולד מפסולי חיתון כהונה, חלל הוא.

ואפשר שיש מקום לצרף כסניף נוסף להיתר גם את שיטת המהרשד"ם לשיטת הרמב"ם הסובר שספק דאורייתא לחומרא זהו רק מדרבנן, אך מעיקר דין תורה אמרינן לקולא, וכדלעיל במסקנות הדיון בס"ק ח' בסופו, עיי"ש.

משום כך יש בהחלט לבית הדין להתיר למבקש [נ' כהן] להינשא לגרושה ברבנות כדת משה וישראל.

הרב רפאל גלב

לאור האמור מחליט בית הדין כדלקמן:
א. המבקש [נ' כהן] חלל הוא ורשאי להינשא לגרושה כדת משה וישראל.
ב. לאור האמור אין למבקש לעלות לתורה ככהן או לשאת את כפיו.
ג. על המזכירות להעביר החלטה זו לידיעת הנהלת בתי הדין.
ד. למבקש אח נוסף בשם [ש'] כהן ועל המזכירות לדאוג להמצאת החלטה זו לידיו, והוא זכאי להופיע בבית הדין ולהתייחס להחלטה והשלכותיה.
ה. בהעדר תגובה עד תום עשרים ואחד יום מהמצאת ההחלטה, יחליט בית הדין על מעמדו בהתאם לחומר שבתיק.
ו. יש להציג את התיק למתן החלטה משלימה עם תום זמן התגובה.

מותר לפרסם את פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"א במרחשון התשע"ו (03/11/2015).




חזרה לתחילת פסק הדין