א. לפנינו בקשת [פלוני] (להלן: "האב") לקביעת סמכותו העניינית של בית הדין בתביעת מזונות הילד אשר כרך לתביעת הגירושין.

להלן סקירת רקע מתחייבת.

הצדדים, המשתייכים מגזרית לציבור החרדי, נישאו זה לזו כדמו"י בשנת תשע"א (2011) ולהם בן קטין כבן שנתיים. חיי נישואיהם הקצרים של הצדדים לא ידעו שלום ושלווה והתאפיינו במשברים רבים.

בעקבות משבר חריף אותו חוו בקיץ תשע"ה (2015) נפרדו הצדדים, והאב הגיש לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב תביעת שלום בית ולחילופין גירושין, אליה כרך גם את ענייני החזקת הבן הקטין ומזונותיו. דיון בתביעה נקבע ליום י"ז אלול תשע"ה (1.9.2015).

יום אחד לפני מועד הדיון בבית הדין, דהיינו ביום ט"ז אלול תשע"ה (31.8.2015), הגיש הבן הקטין באמצעות אמו [פלונית] (להלן: "האם") תביעה מזונות נגד אביו בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.

ב. ביום י"ז אלול תשע"ה (1.9.2015) קיים בית הדין דיון בעניינם של הצדדים.

במהלך הדיון עלתה תמונה של חיי נישואין קצרים שהגיעו לקיצם בשל קרע בלתי ניתן לאיחוי. בנסיבות אלו, גיבש בית הדין הסכמות בין הצדדים שכללו גירושין מידיים; קביעת משמורת זמנית בידי האם והסדרי ראיה זמניים לאב והסמכת שירותי הרווחה על פי סעיף 19 וסעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

מחלוקת חריפה נתגלעה בין הצדדים בשאלה למי נתונה הסמכות העניינית לדון בעניין מזונות הבן הקטין. גם בנושא זה גיבש בית הדין הסכמה. הוסכם כי "הצדדים לא יסכימו" וכי החלטה תינתן ע"י בית הדין בשלב מאוחר יותר לאחר הגשת בקשה מתאימה וקבלת תגובה - שאכן הוגשו והגיעו לשולחנו של בית הדין.

עוד הוסכם כי הצדדים יעשו מאמץ כנה להגיע להסכמות מהותיות שייתרו את הצורך לעסוק בסמכויות.

נציין כי השופט מ' לוי מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נעתר לבקשת האב לדחות את הגשת כתב ההגנה ובקש מהצדדים להעביר לעיונו את החלטת בית הדין לכשתינתן.

ג. נקדים ונאמר כי כל העיסוק "בסמכויות" "ובמרוץ סמכויות" אינו מלבב ואף גורם לנו עוגמת נפש בשל בזבוז זמן שיפוטי יקר בו אפשר למצוא פתרונות יצירתיים לסכסוכי משפחה קשים ומורכבים כמו גם למסורבות גט ועגונות.

זאת ועוד: כעיקרון, אנו פועלים ככל האפשר לכיבוד ערכאות הדדי, למניעת חיכוך בין הערכאות המשפטיות השונות העוסקות בענייני משפחה ולצמצום "מרוץ הסמכויות", וזאת, לשם חיזוק אמון הציבור במערכת המשפטית ולרווחת בעלי הדין הנזקקים לשירותיה.

נוסיף ונאמר כי אנו סבורים כי ברובם המכריע של המקרים, התוצרים השיפוטיים של בתי הדין ובתי המשפט דומים, ולפיכך, לטעמנו, בני זוג אשר חוו או אשר חווים הליך גירושין, צריכים להפנות את הכוחות ואת האנרגיות לשיקום חייהם, ואין טעם ואין מקום לבזבוז כוחות על מאבקי סמכויות מיותרים ומזיקים.

דא עקא, מסתבר כי לא כל בעלי הדין ובאי כוחם סבורים כמונו, וגם הצדדים אשר לפנינו לא הגיעו להסכמות מהותיות, ומשכך, עלינו להכריע בשאלת הסמכות העניינית.

ד. סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, קובע כי לבית הדין הרבני מוקנית סמכות שיפוט "בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג".

ככלל, יש להראות בתביעת מזונות ילדים כמו כל תביעה כרוכה, כי תביעת הגירושין שהוגשה לבית הדין היא כנה, הכריכה כנה, והעניין שבנדון נכרך כדין (ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד(4) 155, 157 (1980); בג"ץ 8533/13 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 26 לפסק דינה של המשנה לנשיא מ' נאור (29.6.2014)).

ומהכלל אל הפרט. טענות שנטענו על ידי בא כוח האם שתביעת הגירושין של האב אינה כנה תמוהות נוכח העובדה כי בדיון התגלה שבר בלתי ניתן לאיחוי וגם נוכח העובדה כי למחרת הדיון הראשון בעניינם סודר בין הצדדים גט בהסכמה.

גם טענות כי הכריכה אינה כנה, אינן תואמות את המציאות, ולפיה, בקש האב כבר במועד הדיון הראשון לדון בעניין המזונות בעוד בית הדין נמנע מלעסוק בעניין המזונות נוכח דרישת האם.

כמדיניות שיפוטית אנו מחמירים מאוד בבחינת מבחני הכריכה וזאת כדי למנוע את ניצולה למטרות טקטיות פסולות.

מכל מקום, במקרה אשר לפנינו, בחינת כתב התביעה, וכמוהו התנהלותו של האב התובע מביאה אותנו למסקנה כי תביעת מזונות הילד עומדת בשלושת מבחני העזר אשר נקבעו בפסיקה.

דומה ששני באי כוח הצדדים מבינים זאת היטב, ולכן התמקדו בשאלה העקרונית האם חל שינוי בעמדת בית המשפט העליון בכל הקשור לאפשרות כריכת תביעת מזונות ילדים לתביעת גירושין.

ה. מכוח הלכה שיפוטית, מזה עשרות שנים בוטלה סמכותו הייחודית של בית הדין לדון בתביעת מזונות ילדים כרוכה, וזאת, על אף לשונו הברורה של סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, אשר קובע כי לבית הדין הרבני מוקנית סמכות שיפוט "בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג".

כפי שנקבע בבר"ע 120/69 רות שרגאי ואח' נ' יהודה שרגאי, פ"ד כג(2), 171, לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת 'השבת ההוצאות למזונות הילדים', אך תביעת מזונות של הילד, בין אם הוא מיוצג על-ידי האם ובין על-ידי אפוטרופוס אחר, לעולם לא תהא בגדר סמכותו הייחודית של בית-הדין הרבני ואף אינה יכולה להיות "כרוכה" בתביעת גירושין. הלכה שיפוטית זו קנתה לה שביתה בפסיקות בית המשפט העליון שבאו לאחריה.

כפי שטוענים רבים בעולם המשפט, מגמה זו של צמצום סמכויות בתי הדין הרבניים לדון בעניין מזונות הילדים מכוח הכריכה שבסעיף 3 לחוק, נבעה מתוך חשש נסתר ואולי אף נגלה, של בית המשפט העליון, שמא עניינם של הקטינים בפסיקת מזונותיהם יקופח בבתי הדין הרבניים. משום כך, כנראה, הלכה והתפתחה לה בפסיקות בית המשפט דוקטרינת "מעמדו העצמאי של הקטין" בתביעת המזונות, על חשבון סמכויות הדיון של בית הדין הרבני.

ו. לפני כשנתיים החלה לנשב 'רוח אחרת' בפסיקותיו של בית המשפט העליון.

בית המשפט העליון חזר והכיר באפשרות כריכת עניין מזונות הילדים על ידי אחד ההורים אל תביעת הגירושין. (ראו: הנשיאה מ' נאור, בבג"ץ 6929/10 פלונית נ' בית הדין הרבני (2013) ובבג"ץ 8533/13 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (2014) ; השופט נ' הנדל, בבג"ץ 5933/14 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול(2014)).

פסיקות חדשות אלו מלמדות על שינוי אפשרי של 'הלכת שרגאי' הוותיקה תוך אימוץ גישה חדשה. אפשרות שכזאת משתמעת מדברי הנשיא א' גרוניס בסוף החלטתו בדנג"ץ 6454/14 פלונית נ' פלוני, וכמוהו מדברי השופט נ' הנדל בפסק דין חדש שניתן לפני כחודש. (בג"ץ 787/14 פלונית נ' פלוני סוף פסקה 9).

ז. כך או כך, בנקודת זמן זו, היושבים על מדין נבוכים באין הלכה ברורה, ועלינו לחפש עוגן אחיזה וכמוהו יתד להיסמך עליו.

דומני שעוגן ויתד שכזה אפשר למצוא בפסיקתו של הנשיא א' גרוניס בדנג"ץ 6454/14 במסגרתה דחה עתירה נגד פסק דינו של השופט נ' הנדל בבג"ץ 5933/14.

הנשיא א' גרוניס קובע כי ניתן לכרוך לתביעת גירושין את סוגיית מזונות הילדים אך העניין הכרוך הוא במישור היחסים בין בני הזוג לעניין השבת הוצאות שבהן נושא אחד מבני הזוג בקשר לגידול הילדים. עם זאת מבהיר הנשיא גרוניס כי כריכה זו אינה מונעת הגשת תביעת מזונות עצמאית ע"י הקטין לבית המשפט לענייני משפחה.

החידוש הגדול בדברי הנשיא א' גרוניס הוא הקישור (אותו עשה גם השופט נ' הנדל בפסק הדין נשוא העתירה) לעקרונות שנקבעו על ידי השופט י' עמית בבג"ץ 4407/12, שיש בו ללמד כי אין מקום להגשת תביעה עצמאית של האם בשם הקטין עוד בטרם הספיק העניין להתברר עד תומו בבית הדין הרבני, וכי הגשת תביעת מזונות עצמאית של האם בשם הקטין עוד בטרם שהעניין הספיק להתברר עד תומו בבית הדין הרבני - אין בה כדי לשלול את סמכותו של בית הדין הרבני.

ח. סוף דבר, לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב נתונה הסמכות לדון בתביעת המזונות אשר כרך האב.

מסגרת הדיון המשפטית תהיה במישור היחסים בין האב והאם דהיינו השבת הוצאות בהן נושאת האם בגין גידול הבן.

לאחר בירור התביעה בבית הדין, וככל שתחפוץ ותסבור שיש מקום לכך, תוכל האם להגיש בשם בנה תביעה מזונות עצמאית.

ניתן לפרסם החלטה זו בהשמטת פרטים מזהים של הצדדים.

ניתן ביום י"ח בכסלו התשע"ו (30.11.2015).

הרב שלמה שטסמן – אב"ד

---

---