לפנינו ערעור הבעל (לשעבר) על החלטת בית הדין האזורי מיום ז' אדר תשע"ג בו נקבע כי הדירה תימכר לאישה על סמך השמאות שהתקבלה בבית הדין.

לטענת המערער שגה בית הדין בכך שלא אפשר לצדדים לערוך התמחרות פנימית ביניהם, כאשר לשיטתו ערך הדירה גבוה יותר בפועל ממה שננקב על ידי השמאי.

האישה מצידה מתנגדת לעריכת התמחרות, כאשר לשיטתה נקבע כבר בהחלטות עבר בבית הדין כי לה זכות ראשונית לרכוש את הדירה. בנוסף לטענתה הערעור שלפנינו הוגש שלא כדין באשר על פי החלטת בית הדין הגדול מיום א' אלול תשע"א היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הגדול ולא עשה כן.

הצדדים הגישו את סיכומיהם כפי שנקבע בהחלטה מיום יד' כסלו, מועד הערעור בפנינו.

מעיון בתיק האזורי עולה כי למעשה החלטות בדבר זכותה הראשונית של האישה לרכוש את הדירה על סמך הערכת שמאי ניתנו כבר מספר פעמים בעבר, ההחלטה הראשונה ניתנה כבר לפני כשבע שנים בי"ח אלול תשס"ו והחלטות ברוח זו חזרו ונשנו ב-20.2.08 ב-3.11.09 ב-25.1.12 וב-17.2.13.

החלטות אלו בעיקרם מבוססות על החלטת בית הדין הראשונה בה נקבע כי לאישה זכות כאמור לרכישת הדירה.

מכאן גם יש לדחות את טענת הבעל כי לא נשללה בהחלטות בית הדין הקודמות האפשרות להתמחרות פנימית שכן ההחלטות היו בעיקרם לאפשר לאישה זכות לקניית הדירה על פי החלטת שמאי, ולא נועדו רק למנוע התמחרות חיצונית כדברי הבעל.

איננו יודעים מאיזה טעם החליט בית הדין לאפשר לאישה זכות ראשונית שכזו, אולם יש להניח כי בית הדין פסק כן מחמת הסכמת הצדדים לנהוג בצורה כזאת.

והנה לגבי אדם האומר לשותפו גוד או אגוד מצינו כי יכול האומר לחזור מדבריו כמבואר בטור בסימן קע"א והביאו הסמ"ע בס"ק מ"א שם, ולפי זה לכאורה יכול הבעל לחזור בו מהסכמתו למכירת הדירה לאישה ולדרוש את קניית הדירה לעצמו.

אלא שדברים אלו אמורים אילו אכן היה רוצה לרכוש את הדירה לעצמו. אמנם באופן שהסכים שהצד השני ירכוש את הדירה ולאחר מכן חוזר בו ומבקש להעלות את המחיר על ידי התמחרות חדשה אינו יכול לעשות כן וכך ביאר הדרישה באות ל"ב והביאו הסמ"ע בס"ק מ"א בסופו, והטעם מבואר שם בדרישה שאינו יכול לשנות השומא שנקבעה באמירת גוד או אגוד.

וכ"כ גם הערוך השולחן:

כל זמן שלא עשו קניין על הגוד או איגוד יכול כל אחד מהם לחזור בו כגון התובע שתבע לשותפו גוד או איגוד ובחר הנתבע באחד מהם יכול התובע לחזור בו ולומר אשאר בשותפות כבתחילה וכן הנתבע יכול לחזור בו מגוד לאיגוד או מאיגוד לגוד כל זמן שלא עשו קניין ביניהם [טור] אבל להיות בשותפות אין ביכולת ביד הנתבע כיון שהתובע טוען גוד או איגוד וכן להעלות בדמים ממה שקצבו אין ביכולתם אף שיכולים לחזור מגוד לאיגוד או התובע יכול לחזור ולהשאר בשותפות מ"מ לשנות המקח אין ביכולתם אם לא כששניהם מתרצים לשנותו [סמ"ע] דלעניין קציצת המקח הוה כגמר מקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו ואף כשהתובע חזר בו ונשארו שותפים ובמשך זמן נתעוררו עוד בטענת גוד או איגוד אין ביכולת אחד מהם לשנות המקח אם לא נתהוה שינוי בהדבר מאז ועד עתה [נה"מ].

והנה בעניין שבפנינו נקבע על ידי הצדדים כי השמאות תהיה על פי שמאי וכעניין שמצינו בגמ' כדשיימי בי תלתא ונפסק בשו"ע ח"מ סימן ר"ו סעיף ב' דמהני ואם כן לכאורה אינו יכול לשנות מהסכמתו לקבוע את המחיר על פי שמאות.

על פי ההנחה האמורה הבעל לא היה מעוניין בקניית הדירה ומתוך הנחה ניתנה זו זכות ראשונית לאשה על סמך הסכמה אלא שכיום רוצה להעלות המחיר וזה אינו יכול אף אם עושה בדרך של גוד בתוספת דמים או אני אגוד כמבואר בדרישה.

מטעם נוסף נראה כי המערער לא יוכל לחזור בו מהסכמתו למכור לאישה את הדירה כאמור מדובר בפשטות על מצב בו הסכימו הצדדים לדבר מסוים וניתן פסק דין המעגן הסכמות אלו, ויש מקום לומר כי לאחר פסק דין זה שוב אין הצדדים יכולים לחזור בהם מהסכמות אלו.

ובאופן זה לכאורה תלוי הדבר במחלוקת הפוסקים ואפשר שבאופן זה שהצדדים עצמם הסכימו על דברים ברורים ובית הדין רק נתן תוקף של פסק דין להסכמות מודו כולי עלמא שאין הצדדים חוזרים בהם לאחר פסק הדין.

דהנה מצינו בגמרא סנהדרין דף ו' דפשרה צריכה קניין:

אמר רב אשי שמע מינה פשרה אינה צריכה קנין דאי סלקא דעתך צריכה קנין למאן דאמר צריכה תלתא למה לי תסגי בתרי וליקני מיניה והלכתא פשרה צריכה קנין

אמנם מצינו בגמ' דף כ"ג דין שיכולים הצדדים לקבל עליהם קרובים ופסולים ותופס קבלה זו או בקניין או לאחר גמר דין, ולכאורה מדוע מהני לאחר גמר דין ואין צריך קניין.

ועיין בשו"ת מהרש"ל סימן ד' שמכוח קושיא זו כתב שמהני גמר דין גם לגבי פשרה, ומה דאיתא בגמ' שאינו מהני מדבר באופן שירדו לדין והדיינים מצד עצמם החליטו לפשר ביניהם אמנם אם ירדו לפני בית דין לצורך פשרה מהני לאחר גמר דין ואינם יכולים לחזור בהם.

וכתב עוד דמהני גם באופן שירדו לפני דיינים שאינם בקיאים ומהני גמר הדין אף למה שפסקו ואפילו אינו דין תורה.

ועיין בב"ח בסימן י"ב שכתב לחלוק על דברי מהרש"ל, ולשיטתו אינו מהני מה שירדו לצורך פשרה ובעי קניין, וכן כתב התומים אות י' כוותיה, ועיין בפ"ת שם אות י' שהביא דעות בעניין ולא הכריע.

ובט"ז סימן כ"ב סעיף א' כתב לגבי בעל דין המקבל עליו כדיין עם הארץ שאינו יודע הדינים כלל שאינו יכול לחזור בו ולטעון כי הלה טעה שהרי ידע מראש כי בצורה זו ידון, ומדבריו משמע אפילו לא עשו קניין שהרי דבריו הולכים על גמר דין ללא קניין.

ולפי דעת המהרש"ל והט"ז יוצא כי אם מקבל עליו אדם לידון שלא כשורת הדין מהני וזאת אפילו אם ניכר מכללא שכך מחשבתו ומאחר שגמרו הדין שוב אינם יכולים לחזור בהם.

בנוסף יתכן כי פסק הדין הראשון ניתן על סמך התחייבות הבעל למכור לאישה ובאופן זה מהני כמבואר בנתיבות המשפט סימן ר"ו אות ב' בשם המשנה למלך ואף אם לא נעשה קנין הרי כשבאו שני צדדים לבית דין וביקשו כי יינתן פסק דין לאישור הסכמות מסוימות הרי שתופס הדבר מבחינה הלכתית.

עיין שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ב סי' ע"ד:

אין לבוא לטעון לביטול ההתחייבות מכח זה שלא קיבל בזמנו קנין על התחייבותו, דעל כן הדגשתי להזכיר העובדא שההסכם סודר בזמנו בפני בית הדין, והיינו מפני דאז נראה לי דדינא הוא שאינו טעון לקנין. ואמינא לה ממה שמצינו ברמ"א בחו"מ סי' קס"ג סעי' ב' שפוסק, דכל דברי הקהל אינם צריכים קנין. ומסביר הלבוש שם, דלכן דברי הקהל אינם צריכים קנין משום דהוי כאילו נעשו בבי"ד ומה שנעשה בפני בי"ד אין בו חזרה ע"ש. הרי לנו, שדבר ברור הוא, שמה שנעשה בפני בית דין אין בו חזרה ולא צריך קנין, ולא עוד אלא דמזה נובע מקור הדין גם מה שדברי הקהל נמי אינם צריכים קנין, מפני דהוי ליה זה כאילו נעשו בבית דין.

וגדולה מזו מצאנו באם אמר לו בפני עדים: הריני חייב לך מנה בשטר, אף על פי שלא אמר: אתם עידי הואיל ואמר: בשטר, הרי זה כמי שאמר: הוו עלי עדים, וחייב לשלם ק"ו באמר בפני ביה"ד שמתחייב בהסכמה למכירת הדירה לאשה ויינתן פס"ד על כך.

עיין שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה סימן מ':

המחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי, אף על פי שלא היה חייב לו כלום, ה"ז חייב. כיצד האומר לעדים: הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה, או שכתב לו בשטר: הריני חייב לך מנה, אף על פי שאין שם עדים, או שאמר לו בפני עדים: הריני חייב לך מנה בשטר, אף על פי שלא אמר: אתם עידי הואיל ואמר: בשטר, הרי זה כמי שאמר: הוו עלי עדים, וחייב לשלם אף על פי ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום, שהרי חייב עצמו שישתעבד הערב.

בנוסף לאמור, תיתכן גם אפשרות, שקביעת ביה"ד לתת זכות ראשונית לאשה, ניתנה על סמך שהשתכנעו שהמערער לא רצה לרכוש הדירה, ולו יצויר שהייתה מתנהלת התמחרות חיצונית, בסופו של הליך, זכות ראשונית הייתה לאשה לקנות על פי ההצעה המירבית במחיר משכך החליט ביה"ד לדלג על השלב הזה, היות וכנראה הייתה הסכמה מצד המערער שהשומא תשמש בסיס לקביעת המחיר, שאז וודאי קיימת זכות ראשונית לאשה לקנות, מאחר של פי הדין שותף דוחה אפילו מצרן, ודינה של הדירה להימכר עקב הפירוד וריב ומדנים שביניהם והיפרדות החבילה ביניהם

ועיין אנציקלופדיה תלמודית כרך ד', בר מצרא [המתחיל בטור קסח]:

המוכר לשותף, אין בו משום דין בר מצרא, היינו שותף שמכר לחברו חלקו בשדה שהם שותפים בה, אין המצרן יכול לסלקו ולומר לו אין אתה בא בחלק חברך אלא כאחד המצרנים ויקחנה עמך, אלא כיון שלא נתברר חלקו הרי הוא כשכן בכולה, והשותף שיש לו חלק בגוף השדה עדיף ממצרן, ולא עוד אלא אפילו קדם המצרן וקנה את חלק השותף, יכול השותף השני לסלקו, שכל זמן שלא חלקו יש לו חלק בכל השדה, ועדיף מהמצרן שאינו בא אלא מכח סמיכות המיצר, ואפילו אם הם שלשה או יותר שותפים אין הלוקח יכול לומר לו כיון שאין החלק שקניתי מסויים שמא יפול חלקי מצד אחר שאינו מצד השדה שלך. ויש מהראשונים סוברים שאפילו אם מכר חלק השותפות לאיש אחר שאינו מצרן, אם הם שלשה שותפים או יותר, הדבר תלוי במחלוקת אמוראים: רב יהודה בשם רב אמר שזה שקנה חלקו של אחד השותפים חצוף הוא, אבל אין מסלקים אותו, שיכול לומר לו שמא לא יפול חלקך במיצר שדה שקניתי, ורב נחמן אמר מסלקים אותו, שכל אחד שותף בכל השדה. להלכה אף ראשונים אלה סוברים שמסלקים אותו, ואפילו כשהלוקח הוא מצרן.

ועיין גם שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן ש"י:

שאלת ראובן ושמעון שותפים בבתים שאין בהם דין חלוקה, וראובן מכר חלקו ללוי שהוא בן המצר בבתים הנזכרים. אחר ימים רבים שמעון השותף ערער במכירה הנזכרת ואמר שהוא קודם בה לכל

תשובה טענת שמעון... טענה מעולה וחשובה היא, שמאחר שהוא שותף ויש לו חלק בגוף הבתים, יותר יפה כחו משיהיה בן המצר לבד, עד שעם היות שהדין אמיתי שכל מי שקדם מבני המצר וקנה זכה במקחו ואין האחר יכול לסלק את חבירו, יפה כח השתוף שיכול לסלק את בן המצר ואפילו קדם בן המצר וקנה קודם, וכן כתב בעל העטור בספרו הידוע במאמר מכירת קרקעות. וכן השיב בתשובה הרא"ש זצ"ל, וכן כתבו בשם ר' יהודה ב"ר ברזילי אל ברגי'לוני. וראיתם מההיא דפרק המקבל האי מאן דאחזיק ביני אחי וכו', אם כן השותף שיש לו חלק בקרקע קודם לבן המיצר ויכול לסלק את בן המיצר אף על פי שקדם וקנה, ואין בזה ספק. והדין נותן, שמאחר שיש לו חלק בגוף הקרקע, בכל חלק וחלק שמוכר הוי המחצית שלו אחר שלא הוברר והוא קודם לכל אדם. הנה זאת טענת שמעון הראשונה והיא נכוחה...

לסיכום:

מאחר שהשמאות הראשונית היא לא עדכנית היא לא נחשבת שומא ויש לעדכנה על פי שמאות חדשה משמאי מוסכם שיוסכם לגביו תוך שבועיים מהיום ובהעדר הסכמה ביה"ד האזורי יקבע שמאי ולאשה תהיה זכות ראשונית לקנות על פי השמאות שתינתן.

מותר לפרסם תוך השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ב בשבט תשע"ו (1.2.2016).