ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב יצחק אושינסקי הרב ישראל דב רוזנטל הרב אלעד עלי |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 764231/9 | |
תאריך: |
כ"ה בשבט התשע"ו
04/02/2016 | |||
תובעת |
פלונית
בא כוח התובעת נעו"ד שאול עמרם | |||
נתבע |
פלוני
בא כוח הנתבע עו"ד טל זלץ | |||
הנדון: | פסיקת כתובה לאשה שעסקה בכישוף כלפי בעלה | |||
נושא הדיון: | פסיקת כתובה לאשה שעסקה בכישוף כלפי בעלה |
מהעיון בתיק נראה כי ההליכים הסתיימו זה מכבר. אמנם, מאחר ובפסק הזמן שחלף, אב"ד הרב יצחק גמזו שליט"א פרש לגמלאות בטרם חתם על פסק הדין, לפיכך יש לקיים דיון נוסף עקרוני וממצה בפני כבוד הדיינים אשר יחתמו על פסק הדין.לאור האמור החליט הראב"ד כדלקמן:
א. בהתאם לסמכותי על פי סדרי מנהל בבתי הדין הרבניים התשמ"ג – 1983 פרק ב' סעיף 5, סמכות הנשענת גם על תקנה כד מתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים – התשנ"ג, הריני להורות כי הטיפול בתיק זה יעבור להרכב בראשות אב"ד הרב יצחק אושינסקי, הרב ישראל רוזנטל והרב אלעד עלי שליט"א.ואכן, התקיים דיון בפני המותב הנבחר ביום כ"ו טבת התשע"ו (7.1.16).
ב. על המזכירות להתחשב בפסק הזמן שחלף ולקבוע מועד לדיון בהקדם.
בפנינו תביעת כתובה של האשה.עוד נזכיר את החלטת הביניים שניתנה והוקראה לצדדים, במסגרת ההחלטה הנ"ל:
למעשה בתיק זה בית הדין כבר מיצה את ההליכים בהרכב הקודם, התקיימו דיונים, נשמעו הוכחות ואף התקבלו סיכומי שני הצדדים. ברם, לא התאפשר מתן החלטה, בשל שינויים בהרכבי בית הדין בחיפה, ואף בהרכב בית דין זה.
לאור זאת, ובהתאם להחלטת כב' ראש אבות בתי הדין בחיפה, נקבע דיון זה בהרכב חדש, אשר ברובו מורכב מדייני הרכב קודם המכירים היטב את התיק (אב"ד הרכב זה וכב' הדיין הרב ישראל דב רוזנטל שליט"א), אליהם הצטרף דיין נוסף, כב' הדיין הרב אלעד עלי שליט"א, כאמור בכותרת.
נזכיר, תקנה עא לתקנות הדיון קובעת:
הועבר משפט, אחרי שהחל הדיון בו, מהרכב בית-דין אחד להרכב בית-דין אחר, או שבא שינוי בהרכב בית-הדין, יחליט בית-הדין בהרכב החדש, לאחר שמיעת דברי הצדדים בעל-פה או בכתב, לפי החלטת בית-הדין, אם להמשיך את הדיון מאותו השלב שבו נפסק הדיון בהרכב הקודם, או להתחיל את המשפט מהתחלתו, או מאחד השלבים הקודמים. הוראה זו תחול גם על העברת משפט מהרכב להרכב בבית-הדין הרבני הגדול.
לאור האמור, בדיון שהתקיים, בית הדין נתן אפשרות לב"כ שני הצדדים להעלות טענותיהם בשאלה, האם להמשיך בתיק בהתאם לחומר שבתיק מאותה נקודה בה הופסקו ההליכים בהרכב הקודם (דהיינו מתן פסק דין), או שמא יש לחזור על הליכים קודמים בתיק משלב כזה או אחר.
טוען ב"כ התובעת: ניתן לתת פסק דין ושהדיין החדש יעיין בחומר.
טוען ב"כ הנתבע: ניתן פס"ד בענין איזון הזכויות ע"י בית המשפט, הוגש ערעור ע"י האשה לבית המשפט המחוזי וקבוע דיון בערעור לחודש הבא. אבקש לעכב תשובתי למשך שלושים יום.
מגיב ב"כ התובעת: יש לתת פסק דין כבר עתה. כבר נטענה טענה זו בעבר ובית הדין דחה זאת באמרו כי יינתן פסק דין, ואם תימצא חבות, יוכל הצד השני לטעון לקיזוז. מדובר בהחלטה מיום 6.8.15.
בשלב זה הצדדים התבקשו להמתין מחוץ לאולם הדיונים, בית הדין שקל צעדיו, והצדדים הוחזרו לאולם לשם הקראת החלטת ביניים.
כאמור, החלטה זו הוקראה לצדדים וב"כ, והדיון נמשך.החלטת ביניים
בית הדין מחליט שלא להמתין עם מתן החלטתו באשר לכתובה עד להחלטת בית המשפט המחוזי. זאת משום שכל סך שייפסק ע"י בית המשפט לטובת האשה במסגרת איזון זכויות כספיות, יוכל להתקזז עם סך הכתובה שייפסק, ככל שייפסק, כמקובל בבתי הדין הרבניים.
תגובת האשה הוקראה.כך שהחלטת הביניים האמורה לעיל תואמת לאמור בהחלטה הנ"ל.
לאור התגובה והסך המשוער לאיזון משאבים, בית הדין יוציא פסק דינו בתביעת הכתובה לגופה. בכל מקרה, במידה ותימצא חבות, יהיה הצד המעוניין רשאי לטעון לקיזוז כמקובל.
לאור האמור, מגיב עתה ב"כ הנתבע לשאלה הראשונה שבריש החלטה זו: מכיוון שאב בית הדין הקודם פרש לגמלאות, יהיה נכון וצודק שגם בפני הדיין החדש יהיו הוכחות. יש צורך לשמוע את הראיות מחדש. יש הצעה לייעל, שפסק הדין יינתן על סמך הסיכומים והחומר שבתיק, ללא שמיעת כלל הראיות, אך יינתן ע"י הרכב חדש לגמרי, לא אלו שהיו בתיק, והם יפסקו ע"פ החומר שבתיק. אם לא תתקבל בקשתי, לא הגיוני שישנם שני דיינים שכן נחשפו לעדים ואחד שיתרשם מהחומר בלבד. מומלץ להעביר את ההצעה החדשה לכב' ראב"ד חיפה או ליועץ המשפטי להנהלת בתי הדין.עד כאן הובאו תמצית טענות הצדדים והחלטת הביניים של בית הדין.
מגיב ב"כ התובעת: להביא עדים שוב זה בעיתי, כדי שלא יהיו סתירות בעדויות שהושמעו. הוא רק רוצה לעכב את ההליכים.
ובכן, בית הדין עיין בכובד ראש בטענות שני הצדדים ובמציאת פתרון שימנע את תחושת עוות דין אצל הנתבע בנסיבות שנוצרו.למעשה, שני הצדדים בחרו שלא להגיש את נייר העמדה המוצע, ובית הדין יפתח בהכרעת הדין.
בית הדין אינו מקבל את הצעת ב"כ הנתבע למתן פסק דין ע"י הרכב אחר לגמרי, המורכב משלשה דיינים שאינם מכירים את התיק, ואינו רואה בכך כל היגיון, כאשר שניים מדייני ההרכב הנוכחי כבר נכחו בכל הדיונים בתיק זה ומצויים בפרטיו מכלי ראשון. באשר לדיין הנוסף להרכב הנוכחי שלא השתתף בדיונים בתיק זה בעבר, הוא יוכל ללמוד את כל החומר המצוי בתיק (מה שכבר נעשה על ידו), להתרשם מכל ההוכחות שהושמעו ע"י קריאת כל הפרוטוקולים וההחלטות, וכן לעבור בעיון על סיכומי שני הצדדים שהוגשו בעבר לתיק. בית הדין אף אינו מוצא כל עילה חוקית או מהותית לקבל את בקשת ב"כ הנתבע, ולהפנות את הצעתו לאישור ראש אבות בתי הדין בחיפה, או היועץ המשפטי להנהלת בתי הדין.
כאמור, בפן העקרוני, לאחר הפעלת שיקול הדעת, בית הדין סבור כי לאור העובדה ששניים מדייני ההרכב הנוכחי כבר נכחו בכל הדיונים בתיק זה ומצויים בפרטיו מכלי ראשון, ולאור העובדה שהדיין הנוסף להרכב הנוכחי שלא השתתף בדיונים בתיק זה בעבר, יוכל ללמוד את כל החומר המצוי בתיק, להתרשם מכל ההוכחות שהושמעו ע"י קריאת כל הפרוטוקולים וההחלטות, וכן לעבור בעיון על סיכומי שני הצדדים שהוגשו לתיק, אין כל מניעה כי לאחר עיונו בכל החומר ולאחר החלפת דעות בין שלושת דייני ההרכב הנוכחי, יוציא בית הדין פסק דינו בתביעה זו.
אף משך הזמן הארוך שחלף מעת פתיחת תיק הכתובה, (התיק נפתח ביום י"ח סיוון תשע"ד (16.6.14) – לפני כשנה וחצי), מצדיק ללכת בדרך זו, שהרי אין סיבה לגרום לעינוי דין נוסף לצדדים ע"י קיום הליכים נוספים ע"י הרכב זה, ללא הצדקה, טרם מתן פסק דין.
ברם, לפנים משורת הדין ולמניעת תחושת עוות דין אצל הנתבע, אף שאין כל הצדקה לתחושה זו, אם היא קיימת, בית הדין מאפשר לשני הצדדים, ככל שיבחרו לנהוג כן, להמציא נייר עמדה בן שני עמודים (בגודל אות ובגופן המקובלים), לחידוד טענה כזו או אחרת באשר לתיק, שתהיה בייחוד לעיני הדיין השלישי שהצטרף לתיק, אם הם סבורים כי קיימת נקודה מסוימת שיש לחדד או להאיר מולו או מול שאר דייני ההרכב.
ככל שיבחר אחד מהצדדים להגיש נייר עמדה כאמור, יוגש דף זה לבית הדין בתוך 10 ימים ולא יאוחר מכך.
לאור האמור, בית הדין יחל בגיבוש פסק דינו בהרכב החדש בתום התקופה המוקצבת לאפשרות הגשת נייר העמדה, בין אם יתקבל החומר האמור ובין אם לאו. בית הדין מבהיר כי לאחר תום התקופה המוקצבת, לא יתקבל החומר האמור, אף אם יהיה זה קודם מתן פסק דין או החלטה.
החלטה זו שנתנה לפנים משורת הדין, תוכל להתבטל בכל שלב, אם בית הדין יחוש כי החלטה זו מאיטה את האפשרות למתן החלטה ע"פ שיקול דעת בית הדין, ואזי נפעל בהתאם לדין הבסיסי האמור לעיל בפן העקרוני.
האשה עומדת על תביעתה לכתובה. ב"כ האשה מבקש לדון בכתובה לאחר הגט. ב"כ הבעל לא מסכים.אף בפסק הדין לגירושין שיתואר להלן נאמר:
...
האשה קבלה בקניין פסיקת הכתובה ע"פ שיקול דעת רחב של בית הדין.
עתה, משהותירה האשה את הכרעת הכתובה לשיקול דעת בית הדין, ולאור האמור בהחלטה המצוטטת לעיל, בית הדין אינו רואה מניעה מלהורות כי הבעל חייב לגרש את אשתו עתה, כאשר תביעת הכתובה תידון ותוכרע רק לאחר הגט.אף בסיכומי התובעת נאמר כי האשה הסמיכה את בית הדין לפסוק את גובה כתובתה.
לאור האמור בהחלטת בית הדין מיום 29.1.15 והסכמת שני הצדדים, הצדדים יגישו סיכומים טרם הכרעת הדין בשאלת הכתובה.ואכן סיכומי שני הצדדים הוגשו.
התובעת תגיש סיכומיה בתוך 21 יום, והנתבע יגיש סיכומיו בתוך 21 יום נוספים.
בסיכומים יציינו הצדדים את גובה הכנסתם כולל צירוף אסמכתאות.
בית הדין שמע באורך רוח את טענות ומענות הצדדים ועיין בחומר שבתיקים.לאור דיון זה, לא נמצאת עילה לשלילת כתובת האשה, כאשר הבעל ביקש לגרש והאשה מסכימה, לאור טענות הדדיות של שני הצדדים שלא לובנו אז.
מן המקובץ עולה כדלהלן:
א. הבעל דורש להתגרש, האשה מסכימה.
ב. הצדדים פרודים מזה כארבעה חדשים לאחר שהאשה עזבה את הבית המשותף, לבית הוריה.
ג. הצדדים מטיחים האשמות קשות זה בזה. הבעל טוען כנגד האשה שעשתה מעשה הגובל בפלילים. עדיין לא הוגשה תלונה.
ד....
ט. הבעל טוען כי האשה עשתה לו תרגיל בעניין יחסי האישות בתקופה זו, כאשר במשך עשר שנות נישואיהם לא נהגה כך. האשה הכחישה וטענה כי לבעל היה תיאבון גדול בנושא זה. ב"כ הבעל הצהיר כי לא פירט את כל הרכוש שנמכר כבר לפני שנים טרם פרוץ הסכסוך ומוכן להגיש לבית הדין כתב תביעה מתוקן.
...
עמדת בית הדין, לאור הסכמת הצדדים להתגרש והטענות הקשות שהועלו ע"י הצדדים וב"כ, שתביעת הגירושין של הבעל כנה, אין צורך להיכנס לפני ולפנים של הטענות של הצדדים כדי להגיע למסקנה שהצדדים הגיעו לסוף דרכם המשותפת, שהרי שנייהם הגישו תביעות לחלוקת רכוש ואיזון משאבים כהוכחה לכנות תביעת הגירושין.
...
לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:
א. בית הדין מאשר את הסכמת הצדדים להתגרש.
ב. בית הדין קובע כי תביעת הגירושין כנה.
לפנינו תביעת גירושין של הבעל.כאמור, תיק הגירושין של הבעל נסגר, ולאחר מכן פתחה האשה תביעת גירושין מטעמה.
בפתח הדיון בית הדין מעדכן את הצדדים בשינוי מותב בית הדין, והצדדים מסכימים להמשיך ולדון מאותה נקודה בה הופסקו הדיונים ע"י המותב הקודם.
בתיק זה קיימת החלטת בית הדין מיום 3.11.10 ע"י הרכב קודם, כולל בשאלת הסמכות, בה נאמר כי על פניו הסמכות בתיק הרכוש נתונה לבית הדין.
על ההחלטה הנ"ל הוגש ערעור לבית הדין הגדול, ובהחלטתו מיום 10.6.12 נדחה הערעור באשר לקביעת הסמכות של בית הדין.
על החלטה זו הוגש ערעור בבג"ץ, אשר בהחלטתו מיום 7.3.13 השיב את ההכרעה לבית הדין האזורי שיכריע בשלשה דיינים בשאלת הסמכות.
ב"כ האשה טוען: שאלת הסמכות לא נדונה בבג"ץ. התיק הוחזר לפה. ומעלה טענותיו: מבקש שהצדדים יתגרשו לאלתר. הבעל הסכים להתגרש רק לאחר הכרעה ברכוש והזכויות. מבקשים לדון בסמכות לאחר הגירושין, כולל שאר ההליכים והכתובה.
ב"כ הבעל מגיב: זה כבר שלוש שנים של עינוי דין שגורמת האשה, כאשר בתחילת התיק הוכחנו שהאשה ניסתה לרצוח את בעלה. הבאנו תיעוד. אם היום לא תהיה הכרעה לענין הסמכות או על הגשת סיכומים, נמשוך את התביעה ונעתור לסגירת התיק. ואז תוכל האשה לתבוע רכוש היכן שתרצה. חשוב מאוד לבעל לקבל החלטה, שהסמכות בתיק הרכוש תהיה בפני בית הדין. אך אם הצד השני יבקש דיון להוכחות, נסגור את התיק פה. האשה לא מוכנה להתגרש עתה טרם הכרעה על הסמכות והרכוש.
בית הדין בירר כמה עובדות נצרכות, ואלו הנתונים שעלו: הצדדים נשואים 13 שנים. לבעל אלו נישואין שניים ולאשה ראשונים. לצדדים שתי בנות. בעת הנישואין האשה היתה אחות והבעל היה קבלן בנין. יש פס"ד למזונות בבית המשפט. הצדדים פרודים 3 שנים, נפרדו בסמוך למועד פתיחת התיק. גובה הכתובה 1,000,555 ש"ח.
באשר לרכוש השנוי המחלוקת, מגיב ב"כ הבעל: ישנם זכויות כספיות של האשה, אין מקרקעין. יש חובות בסך 300,000 לבנקים, ע"ש הבעל. העסק של הבעל היה קיים כמה שנים טרם הנישואין.
ומגיב ב"כ האשה: לבעל היה מגרש בכרכור טרם הנישואין, אך בעת הנישואין הוא בנה שם בית שהיה מיועד למגורים של הצדדים, ואף האשה השקיעה בכך. הבעל לקח את כל הכסף, וקנה נכס בארה"ב, מכר זאת בסך מליון ומאה אלף דולר. כן ישנה דירה של גרושתו של הבעל לשעבר, ואף האשה השקיעה בכך. הדירה רשומה ע"ש הבעל וגרושתו. המשכנתא שולמה ע"י האשה והבעל. ויש עוד רכבים ועוד נכסים. יש תביעה גם אודות המטלטלין.
במסגרת הדיון שהתקיים בית הדין הציע לצדדים את המתווה כדלהלן:
א. הצדדים יתגרשו לאלתר.
ב. הכתובה תידון לאחר הגט, אם האשה תסמיך את בית הדין לפסוק כתובה ע"פ שיקול דעת רחב של בית הדין.
ג. בית הדין ידון בשאלת הסמכות בתיק הרכושי כבר עתה.
ד. לאור התמשכות ההליך, הרכוש ידון ויוכרע רק לאחר הגט.
לאור התמשכות ההליך, כבר כ 3 שנים, בית הדין סבור כי זוהי הדרך הראויה ללכת בה בנסיבות תיק זה, ואין לקבל את טענת הבעל כי הוא יסכים להתגרש רק לאחר סיום כל ההליך הרכושי. במידה והיתה מונחת לפנינו תביעת גירושין של האשה, יתכן ואף היה מקום לשקול חיוב גט לאור חלוף הזמן והעיגון ההדדי.
ברם, ב"כ הבעל מצהיר כי המתווה הנ"ל אינו מקובל עליו ואינו מוכן להתגרש עתה.
לאור האמור, בית הדין עומד על המתווה שהציע לצדדים לשם המשך ניהול התיק, ובשל אי הסכמת הבעל (התובע) לכך, בית הדין מחליט לסגור את תיק הגירושין של הבעל.
כיום האשה עומדת על תביעתה להתגרש.למעשה, רק סיכומי התובעת הוגשו לתיק, והתובע בחר שלא להגיש את סיכומיו, ולאחר כמה התראות, ניתנה החלטה בהעדר סיכומיו. וראה האמור ביחס לכך בפסק הדין לגירושין מיום ז' סיוון תשע"ה (25.5.15):
הבעל מגיב: אני לא מתנגד, אם אין לה תביעות.
האשה עומדת על תביעתה לכתובה. ב"כ האשה מבקש לדון בכתובה לאחר הגט. ב"כ הבעל לא מסכים.
טוען ב"כ הבעל: אין עילה לחיוב בגירושין. האשה טענה בבית הדין הגדול לסמכות, אך קודם לכך הצדדים קיימו יחסי אישות. יש לקיים דיון הוכחות לתביעת האשה לגירושין. אני דורש דיון הוכחות. יש לנו ראיות שהאשה עצמה העידה שהצדדים היו בקשר סמוך לערעור שהיה לפני כשנה וחצי. הפירוד הפיזי לא מהווה עילה. גם בשנה וחצי הזאת הצדדים היו יחדיו.
האשה מכחישה: זה שקר וכזב, מאז החלטת הגדול לא היינו יחד.
טוען ב"כ האשה: הבעל הוא זה שפתח תביעת גירושין. הבעל אמר על האשה דברים חמורים שהיא רצתה לרצוח אותו. יש לבעל אשה בשם רונית.
הבעל מגיב: זו ידידה שאני מכיר.
ב"כ האשה ממשיך: הבעל אף לא מבקש שלום בית. בבית הדין הגדול דיברו על פיצוי והבעל רצה להתגרש.
האשה קבלה בקניין פסיקת הכתובה ע"פ שיקול דעת רחב של בית הדין.
ב"כ הבעל מוסיף: בבית המשפט מתנהל הליך רכושי. מבוקש דיון הוכחות בכתובה. ע"פ תקנה נט' יש לבקש סיכומים. האשה טענה שתביעת הגירושין של הבעל אינה כנה. בתביעה הרכושית יש משפט רק לאחר פגרת הפסח, לכן ראוי להמתין עם הכתובה לאחר הכרעת הרכוש, ויש לקיים דיון הוכחות בתיק הגירושין. לאחר הפירוד הצדדים קיימו יחסי אישות.
ב"כ האשה מגיב: הדיון קבוע בבית המשפט ביום י' חשוון תשע"ה (3.11.14). הדיון שם יכול להתארך כמה שנים. האשה לא צריכה להיות מעוגנת זמן כה ארוך. בית הדין הגדול הציע פיצוי בגין הכתובה. הבעל מנע שם את הגירושין. יש הסכמה לגירושין ואין צורך לדיון הוכחות.
עד כאן תמצית טענות הצדדים ההדדיות.
ובכן, הצדדים יגישו סיכומים לתיק בתביעת הגירושין בתוך 21 יום. הסיכומים לא יעלו על 4 עמודים בכתב ובגופן המקובל. לאור הפירוד הממושך, מועד הסיכומים לא ימשך מעבר לאמור. לאחר קבלת הסיכומים בית הדין ישקול החלטתו בתיק. בית הדין אינו מוצא כל עילה לקיום דיון להוכחות, כאשר העובדות ידועות, ולא נצפו עובדות חדשות האמורות לשנות בפן המהותי את ההחלטות בתיק.
ובכן, נראה כי ביודעין, בחר הבעל לגרור את בית הדין למצב בו סיכומיו לא יהיו בפני בית הדין בעת מתן החלטתו בתביעת הגירושין, יתכן משום שהעריך את תוצאותיה של ההחלטה, ולכן בחר שלא לשתף פעולה עם מתן הכרעה זו, אך תוך יצירת רושם כאילו הוא כן רוצה לשתף פעולה, אך בית הדין לא נעתר לבקשותיו ה"תמימות" להארכות מועד, כדי להשאיר לו פתח להלין על החלטה שלא תמצא חן בעיניו.סיום ההליך בתיק הגירושין
כמובן שבית הדין לא יכול לשתף פעולה עם הלך רוח שכזה, ולא יגרר ל"לוליינות משפטית" שמנסה הבעל להפעיל ולהשליט מול בית הדין והחלטותיו, במטרה למשוך את ההליך עוד ועוד, ולצער את האשה ככל שיוכל, כפי המתואר לעיל.
למעשה, אף שבית הדין המתין עם פסק דין זה עוד כמה ימים, עד למתן פסק הדין לא התקבלו סיכומי הבעל.
לאור כל האמור, בית הדין מוציא את הכרעת הדין ללא שבפניו סיכומי הבעל.
ובכן, לאור האמור לעיל בהחלטות קודמות שצוטטו, התמונה העולה היא שהבעל הוא שהגיש את תביעת הגירושין, הצדדים פרודים כבר כשלוש וחצי שנים, הסכסוך קשה, וראה האמור במסגרת החלטת בית הדין מיום 3.7.13 לאחר הצעת בית הדין לסיום התיק:כן הובאו נימוקים הלכתיים לפסק הדין. ועוד נאמר שם במסקנת פסק הדין לגירושין:
לאור התמשכות ההליך, כבר כ 3 שנים, בית הדין סבור כי זוהי הדרך הראויה ללכת בה בנסיבות תיק זה, ואין לקבל את טענת הבעל כי הוא יסכים להתגרש רק לאחר סיום כל ההליך הרכושי. במידה והיתה מונחת לפנינו תביעת גירושין של האשה, יתכן ואף היה מקום לשקול חיוב גט לאור חלוף הזמן והעיגון ההדדי.
ואכן, בית הדין סבור כי הבעל חייב לגרש את אשתו.
ונבאר:
כמתואר בהחלטת בית הדין מיום 23.3.14, הבעל "מושך" את האשה בהליך הגירושין כבר יותר משלוש שנים, ובכך מיסב לה צער רב (אף שאת תביעת הגירושין הראשונה פתח הבעל). הסכמת הצדדים לגירושין אושרה כבר בהחלטת בית הדין (הרכב קודם) מיום 3.11.10. הבעל בכל פעם "מנסה את מזלו" בדרך זו או אחרת כדי להמשיך ולמשוך את ההליך האישי והזוגי, עד לקבלת החלטות שיהיו לשביעות רצונו בהליך הרכושי המתנהל בבית המשפט.
וראה לדוגמה האמור במסגרת החלטת בית הדין מיום 3.7.13:
לאור התמשכות ההליך, כבר כ- 3 שנים, בית הדין סבור כי זוהי הדרך הראויה ללכת בה בנסיבות תיק זה, ואין לקבל את טענת הבעל כי הוא יסכים להתגרש רק לאחר סיום כל ההליך הרכושי. במידה והיתה מונחת לפנינו תביעת גירושין של האשה, יתכן ואף היה מקום לשקול חיוב גט לאור חלוף הזמן והעיגון ההדדי.
כמתואר בהחלטה הנ"ל, הבעל לא נאות לקבל את הצעת בית הדין באשר למתווה לסיום ההליך, ובית הדין החליט לסגור את תיק הגירושין שפתח הבעל.
אף בדיון מיום 23.3.14 (כפי המתואר בהחלטה מיום זה) לא הצהיר הבעל בשום שלב כי הוא מעוניין באשה עצמה. יתירה מכך, בדיונים הקודמים אך הצהיר כי האשה ניסתה לרצוח אותו (וראה המתואר בהחלטה הנ"ל מיום 23.3.14). הבעל לא בוש להצהיר בדיון (ראה המתואר בהחלטה הנ"ל מיום 23.3.14) כי סיבת אי הסכמתו לגירושין היא כדי להמתין להליך הרכושי שמתנהל. בדיון האחרון נשאל ב"כ הבעל לאיזו ראיה הוא מתכוון בבקשו דיון הוכחות, והשיב כי לפני כשנה וחצי הצדדים ניהלו יחסי אישות אף שהליך הגירושין היה בעיצומו. בית הדין כבר הבהיר לבעל וב"כ בדיון הנ"ל כי אין בכך כדי להשפיע במאומה על הליך הגירושין הממשיך להתנהל עתה בתביעת הגירושין של האשה.
אף מתוך דברי ב"כ הבעל עולה כי הבעל אינו מעוניין באשתו. בשום שלב לא טען כי הבעל אוהב את אשתו או רוצה שלום. הבעל אינו מוכן לדון בכתובה ויתכן ואף חושש מההליך הרכושי בבית המשפט. לשם כך מוכן לעגן את האשה עוד זמן רב. האשה ציפתה להתגרש בהתאם לתיק הגירושין שנפתח ע"י הבעל, אולם משתיק זה נסגר בהוראת בית הדין, האשה הגישה תביעת גירושין מטעמה. עתה, משהותירה האשה את הכרעת הכתובה לשיקול דעת בית הדין ולאור האמור בהחלטה המצוטטת לעיל, בית הדין אינו רואה מניעה מלהורות כי הבעל חייב לגרש את אשתו עתה, כאשר תביעת הכתובה תידון ותוכרע רק לאחר הגט.
בנסיבות אלו, שהבעל רק מבקש לעגן את אשתו לשם השגת הישגים רכושיים או כדי שלא לשלם כתובתה, אין מקום שלא לחייבו בגט כדין בעל המעגן את אשתו לחינם.
נזכיר כי בדיון בתביעת הגירושין של הבעל טען הוא כי האשה ניסתה לרצוח אותו, כאמור וכמצוטט לעיל, ולא יהיה ניתן לקבל טענתו כעת לדחיית תביעת הגירושין של האשה – "עד שתוכיח תביעתה" – כטענתו.
כאמור, אף לטענת הבעל כי הם קיימו יחסי אישות לפני הדיון בבית הדין הגדול, אין בו כדי להורות מאומה, שהרי מאז חלפו כבר כמעט כשנתיים.
נציין, אף אם היה בשלב מסוים הליך או ניסיון לשלום בית בין הצדדים, אין זה גורע מכל האמור לעיל, באשר לסכסוך הארוך והמתמשך שבין הצדדים ולאמור כי הבעל מעגן כיום את אשתו לחינם.
א. הבעל חייב לגרש את אשתו.הליכים בתיק הכתובה
ב. יש לקבוע מועד נוסף לסידור גט, מוקדם ככל האפשר.
ג. במידה והבעל יסרב לגרש את אשתו במועד הראשון שייקבע או שלא יופיע לדיון, האשה תהיה רשאית לפתוח תיק להטלת צווי הגבלה כנגד הבעל במסגרת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה – 1995.
ד. בית הדין קורא לבעל לחדול מהצער הרב שהוא מסב לאשתו כבר כמה שנים, ולגרשה לאלתר.
בפנינו תביעת כתובה של האשה.כן נציג התנהלות הדיון השני (דיון הוכחות) כאמור בהחלטת בית הדין מיום ט' שבט תשע"ה (29.1.15):
הכתובה בסך 1,000,555 ש''ח ועוד עיקר כתובה. הוצגה בכתב התביעה. במסגרת פסק דין המפורט מיום 25.5.14, הבעל חויב לגרש את אשתו. הצדדים התגרשו ביום 8.6.14.
טוען ב"כ התובעת: האשה תובעת מלא הכתובה וכן פיצויים לפי שיקול דעת בית הדין. באשר לגובה הכתובה, מדובר באדם עשיר, יש לו בית גדול. הוא קבלן בנין. גם כשהם התחתנו הוא היה קבלן בניה וגם מפקח בניה. הוא נוסע ברכבי פאר. הם היו נשואים כ 9 שנים. האשה היתה בגיל 29 רווקה והבעל היה בגיל 42. בעת החתונה היה לו רכב האמר בסך 300,000 ש''ח. יש הרבה חומר שבעת ההיא הוא היה עשיר. הוא רכש בית בארה"ב בסך 650,000 דולר. הכתובה אינה אסמכתא. הוא הכיר אותה כרווקה והוא היה גרוש, בגלל זה הוא כתב כתובה זו כי רצה להשיג בחורה טהורה.
מגיב ב"כ הנתבע: האשה מנהלת תביעות רכוש בבית המשפט, לפירוק שיתוף, איזון משאבים ומוניטין, כך שיש להמתין להכרעת בית המשפט. קבוע דיון הוכחות לשבוע הבא. כן יש לקבוע את תביעת האשה להוכחות. הרכב זה לא ישב בדין בתחילת ההליך בתביעת הגירושין של הבעל, שם הוצגו ראיות על ניסיון הרעלה שביצעה האשה כנגד הבעל. היא הטמינה תרופות בכוס השתייה של הבעל. יש צילומים. האשה הולכת בדרך של כשפים ומכשפות. היא אשה רעה, ואיבדה זכאותה. יש לקבוע מועד להוכחות לאחר הכרעת בית המשפט. האשה הגישה תלונות כזב במשטרה כנגד הבעל. האשה פעלה להרחקת הבנות מהאב. העלילה עליו לרווחה טענות הזויות. לאחר הפרידה היא פיתתה את הבעל, התקנו מצלמות, היא עמדה בשיש נגשה לתיק שלה והוציאה משקית חומר מסוים, אבקה, שמה בכוס אחרת וערבבה, והגישה לבעלה בסלון. יש ראיות להברחת כספים משותפים במזומן מהם האשה רכשה חומרי כישוף. האשה עוברת על דת. האשה ניסתה לפגוע בפרנסת הבעל. האשה הוליכה את הבעל להליכים בבג"ץ. יש לקבוע לראיות לאחר פסיקת בית המשפט.
משיב הנתבע: בעת הנישואין הייתי קבלן בנין ומפקח בנין.
מגיבה האשה: יש גרסאות קודמות בפרוטוקולים קודמים באשר לטענות כלפיי, והם נדחו על הסף בכל הערכאות. לא הרעלתי ולא כישפתי ולא הכרחתי אותו לקיים יחסי אישות. לא הוגשה כל תלונה במשטרה אודות כך. אכן בקשתי בתחילה שלום בית, לבסוף הבעל חויב לגרש. הבעל תקף אותי בלילה וצלצלתי למשטרה.
הנתבע מגיב: היא הצהירה במשטרה שאני אדם מסוכן, עברתי השגחה והסתכלות. זה היה הליך משפיל. לפני שחשבתי על גירושין, האשה ניסתה להביא אותי להגיש בקשה לגירושין. היא הכינה לי קפה, ואני מוצא פד בקומקום, כדי שאגיש תביעת גירושין. האשה פרצה הביתה, הביא פורץ שקדח בכספת ולקחה 9000 ש''ח לקניית חומרי כישוף. מחוסר ברירה ברחתי מהבית והגשתי תביעת גירושין.
מוסיף ב"כ האשה: אחרי תביעת הגירושין הצדדים חיו יחד בשיתוף, כולל יחסי אישות, אז מה הטענות שם הכישופים לפני הגשת התביעה?
ומוסיף: סדר גודל הזכיות לחלוקה הוא כנראה שווה, כך הציעה השופטת. בבית המשפט אנו תובעים הברחת זכויות מצד הבעל לשעבר.
מגיב ב"כ הנתבע: אני מסכים שבאיזון הזכויות יהיה פער של עד 100,000 ש''ח. אך האשה טוענת לזכויות בבית שבכרכור, כספים מארה"ב, רכבים, עסקים, הברחות. יהיה רק דיון הוכחות אחד, ביום שני.
עד כאן הובאו תמצית טענות הצדדים ההדדיות הרלוונטיות.
ובכן, בית הדין אינו מוצא מקום שלא להמשיך את ההליך ולקבוע מועד להוכחות, אף טרם ההכרעה הרכושית בבית המשפט. אמנם יתכן כי הכרעת בית המשפט עלולה (או עשויה) להשפיע על גובה הפסיקה, אך יש לקדם את הליך התביעה בפן העקרוני, האם האשה זכאית לכתובתה או לא, לאור הטענות שעלו, ואם כן זכאית, מהו הסך לו היא זכאית. במידה ויתברר כי יש מקום לקיזוזים לאור החלטת בית המשפט (אם תתברר חבות), יהיה ניתן לבצע זאת בהמשך ובעת הפירעון.
לאור האמור, ייקבע דיון נוסף להוכחות.
צד המעוניין להעיד עדים יגיש בקשתו בצירוף פירוט מהות העדות המבוקשת וייחוסם של העדים לצדדים.
... ואכן, לבקשת הנתבע, הוזמן עד להיום.עד כאן תמצית תיאור הדיון. לאור האמור, הורה בית הדין בהחלטתו:
כיום, טוען ב"כ התובעת כי יש לו מסמכים להוכחת מעמדו הכלכלי של הבעל. מבקש שלא לקבל את העד כי יש חובה להגנת הפרטיות, שהרי הוא היה בקשר אישי עם התובעת. גם טוען שבקלטת ישנה בעיה של הגנת הפרטיות.
מגיב ב"כ הנתבע: העד שאושרה הזמנתו אינו בעל מקצוע או גורם טיפולי. הוא היה בקשר עם התובעת ונמסר מידע ממנה לעד לשם בירור האמת, לא חל על העד החיסיון מכח בעל מקצוע. הוא מיסטיקן ללא תואר רשמי. גם בקלטת שהבאנו, אין כל צילומים שאסורים ע"פ חוק. הצדדים בלבוש מלא בקלטת. הצילום היה בדירת הצדדים. לא צולמו אנשים אחרים או קטינים.
מגיב ב"כ התובעת: ע"פ החוק זה אסור, אף באדם פרטי. באשר לקלטת, יש חובת הגנת פרטיות כל עוד הם שני בני זוג שחיים יחד. האשה ידעה שיש שם מצלמות.
ובכן, בית הדין אישר קבלת העד לעדות וכן את הצגת הדיסק, ואינו רואה בכך פגם חוקי, שהרי עסקינן בהקלטת בני הזוג עצמם, שאינה שונה מכל תמליל שיחות וכד' שנערך משיחות של בני זוג, וכן אושרה עדות העד משום שלא נמצא פגם בחשיפת עדותו, כאשר הינו אדם פרטי וכללי החיסיון אינם מוטלים עליו.
קבלת עדות
הוכנס העד לעדות, מר יוסף ישראל אזולאי, ואלו תשובותיו לבית הדין: אני מייצר ומשווק חומרים מיסטיים ולומד קבלה, אני מכיר את שני הצדדים. את הנתבע אני מכיר מעבודות, בעבר התעסקתי בשיפוצים, גם הייתי אצלם בבית פעמיים. באתי אליהם כחבר. התובעת דברה אתי על החומרים, זה היה לפני כמה שנים, היא בקשה לקנות חומרים, חומרי כישוף. הוכן לה חומר אישי "להכנעת אויבים ושליטה על אדם". זה היה מופנה לבעל, לבעל שלה. פעם אחת שכנעתי אותה שלא לעשות כלום. לאחר מכן היא בקשה לבצע את הדבר. היא היתה מרוצה מהחומרים שהיא קבלה. רק פעם אחת היא קנתה ממני את החומרים הללו. הבעל לא קנה ממני חומרים. האשה שלמה לי כ 9000 ש''ח על הערכה הזו. היא קנתה את הערכה הנ"ל לפני כמה שנים, אולי 5 שנים.
חוקר ב"כ הנתבע את העד, ואלו תשובותיו: יש לי כמה סוגי חומרים, כל אחד מספר לי את הבעיה. האשה ספרה לי שלא היה לה טוב עם הבעל בדברים מסוימים, והיא רצתה לקבל את מבוקשה ולשלוט על הבעל. לא בקשה חומר לשלום בית. בתחילה דברתי אתה לעשות שלום, אך בסוף חזרה ובקשה את החומר. לא המלצתי על החומר הנ"ל, היא בחרה לבד לקנות זאת.
ב"כ הנתבע מציג קבלה מאת העד לתובעת, ע"ס 9145 ש''ח, מיום 13.5.10, עבור חומרי כישוף. בקבלה כתוב כמות: 6. ומסביר העד לב"כ הנתבע: זה 6 דברים שהיא קבלה. יש הוראות שימוש לחומרים. בעיקר משתמשים על זה בתמונות.
חוקר ב"כ התובעת את העד, ואלו תשובותיו: האשה ספרה לי שהיו להם מחלוקות והיא כן רצה ללכת אתו בשלום, היא קבלה את עצתי בנושא שלא להתעסק עם זה בגלל שהם אוהבים, דברנו ששנייהם בעלי שכל והיא תוכל להסתדר אתו, והיא קבלה זאת בהבנה מלאה. בפעם השנייה היא קבלה החלטה נחרצת לקנות החומרים כי לא יכלה להתמודד עמו. זה לא יכול להוביל לשלום בית, רק אם הוא יעשה מה שהיא רוצה. האשה לא היתה מרוצה מהבעל, מבחינתה הוא איש קשה והיא רצתה להכניעו. אם רוצים לנקות זאת, יש לקנות חומר חדש. יכול להיות שזה עובד עד עכשיו. החומר לא למאכל, אף שכתבתי לה לתת זאת למאכל של הבעל, היא תחליט אם לעשות זאת. אני שלחתי אותה לעו"ד שמייצג אותה כדי שייצג אותה. היא היתה אצלי כשלא הסתדרו לה דברים עם בעלה. היא אמרה לי שהיא עשתה את כל מה שכתוב ברשימה. אמרתי לה שהיא רשאית להיכנס לבית שלה, ואם אין לה אפשרות, היא יכולה להזמין פורץ מקצועי. נתתי לה הדרכה.
ב"כ התובעת מציג צנצנת שמן, והעד מגיב: לא אני נתתי לה חומר זה. היא לא באה אלי לטיפול נפשי. בפעם הראשונה דברנו שעתיים והיא הסכימה לחזור הביתה.
חוקר שוב ב"כ הנתבע את העד, ואלו תשובותיו: האשה אכן אמרה לי שהיא השתמשה במחזור כלפי הבעל, היא שמה לו דם מחזור באוכל. היא אמרה שהיא עשתה זאת בלי קשר להוראות שלי. המצורף לקבלה זה דף ההוראות שצרפתי לאשה, היא אמרה לי שהיא בצעה את מה שאמור שם.
בשלב זה העד שוחרר והסתיימה עדותו.
חקירות הצדדים והצגת ממצאים
ב"כ הנתבע חוקר את התובעת, ואלו תשובותיה לו ולבית הדין: אני מכירה את העד, הוא היה בא אלינו הביתה. אני לא שילמתי לעד סך 9000 ש''ח, זו פעם ראשונה שאני רואה את הקבלה. אני אתייעץ עם בא כוחי האם להיבדק על כך בפוליגרף. הייתי במצב קשה ופניתי לעד. רציתי שלום עם בעלי. הבעל החליף את המנעול בבית והייתי בחוץ עם שתי בנות. לכן פניתי לעד. אני המומה מעדות העד. הוא היה בשבילי כמו פסיכולוג, הוא חיזק אותי והרים אותי נפשית. קבלתי מהעד את השמן שהוצג. העד דבר אתי לעשות שלום בית, ובשלב מסוים הוא המליץ לי על חומרים מסוימים, אל לא השתמשתי בהם כי העו"ד אמר לי שזה לא חוקי. שילמתי לעד אולי 6000 ש''ח עבור מוצרים. לא אמרתי לעד שאני השתמשתי במחזור באוכל של בעלי. לא שמתי פד בקומקום שתייה בבית. אתייעץ עם העו"ד באשר לבדיקת פוליגרף כדי לאמת זאת. בקשתי מהעד רק שלום בית, והוא הציע לי חומרים, קניתי חומרים מהעד רק כדי שלא להעליב אותו. הגשתי תלונה כנגד הבעל על תקיפה בלילה, התיק נסגר, לא הגשתי ערר. כשבעלי הגיש תביעת גירושין, בקשתי שלום בית, אך לאחר שהבעל רוקן את הבית הבנתי שאין טעם לבקש שלום, ואז פניתי לבית משפט לצו להשבת מטלטלין.
ב"כ הנתבע מציג דיסק לעיון התובעת, שלטענתו נראה בו שהיא מכניסה חומר מסוים מהתיק שלה לקפה של הבעל, וחוקר את האשה, ואלו תשובותיה: שמתי חומר בקפה של בעלי, זה חומר שהתימנים שותים בקפה, חווייג'. שמים זאת בקפה ובתה. הבעל אהב זאת. לא ראיתי שאני מסתכלת אחורה בחשד. אני תמיד משתמשת בשתי כפיות להכנת שתי כוסות. אני לא שותה סוכר, אפילו גרגיר אני מרגישה. אני אתייעץ עם בא כוחי באשר לבדיקת פוליגרף באשר לחומר ששמתי לבעלי בקפה, אף שהנתבע מוכן לשים את כל התיק, לזכות או לחובה, על בדיקה זו שאבצע.
ב"כ התובעת חוקר אותה, וזו תשובתה: הסתכלתי למעלה על המצלמה, ידעתי שיש מצלמה.
חוקר ב"כ התובעת את הנתבע, ואלו תשובותיו: תביעת הגירושין הוגשה בגלל יחסי אישות גרועים ומפחידים וכן כי היא איימה שתגיש תלונה למשטרה על אונס, וכן התמונות של הדיסק הפחיד אותי ולכן ברחתי מהבית כדי להציל את עצמי. היא מנהלת מחלקה בית חולים לחולי נפש והיא היתה נגישה לחומרים. נכון, עד עזיבתי קיימנו יחסי אישות, לפני הדיון בבית דין הגדול היא בקשה שנדבר, באתי אליה, היא שתתה כוס יין, והביאה אותי למצב שאשכב אתה. אבל, הלכתי הביתה, ולמחרת היא ספרה שקיימתי אתה יחסים, כדי להפיל אותי בפח. לא פניתי למגדת עתידות לקבלת חומרי כישוף או להוציא לי כישופים. לאחר הקלטת והיא חזרה הביתה, לא היו יחסי אישות בינינו. שמתי מצלמות מחשדות כלפי האשה. ראיתי פד של מחזור בתוך הקומקום. התביישתי לדבר על זה. לא פניתי למשטרה לאחר הסרטון כדי שלא לפגוע באשה ובילדים. אני לא יודע בדיוק מה היא שמה לי בקפה. התקשרתי למעבדות לבדוק את החומר, אך הם לא הסכימו לבדוק, רק דרך הליך פלילי. לאחר הקפה הלכתי לישון ולא ידוע לי מה קרה אח"כ. יכול להיות שקיימנו יחסי אישות לאחר מכן. לא ידעתי שהיא שמה לי חומר בקפה, המצלמה ראתה. רק לאחר שראיתי את הקלטת באותו לילה, ראיתי מה שקרה. יכול להיות שהיו יחסי אישות עד יום עזיבתי. אף פעם לא סירבתי לה. לא אכלתי כלום בבית. יכול להיות שהיא התכונה להרעיל אותי. היא דרשה ממני תנאים, ואחרת היא תתגרש.
ובכן, טרם הוראה להגשת סיכומים לקראת הכרעה, יצהירו שני הצדדים האם אין להם הוכחות נוספות או מסמכים נוספים שברצונם להציג, כגון גובה השתכרות הצדדים – אז והיום, וכן החלטות של בית משפט בסוגיית הרכוש הרלוונטיות להליך פסיקת הכתובה.ואכן, בהחלטת בית הדין מיום כ"א אדר תשע"ה (12.3.15) נאמר:
הצדדים יגיבו על כך בתוך 14 יום.
לאור תגובת שני הצדדים, בית הדין ישקול המשך ההליך, כולל אפשרות לקבוע דיון נוסף לבירור השאלות הנ"ל, ככל שיהיה צורך לכך ע"פ שיקול דעת בית הדין.
בתוך 5 ימים הדיסק שהוצג לבית הדין יומצא מאת הנתבע לתובעת.
לאור האמור בהחלטת בית הדין מיום 29.1.15 והסכמת שני הצדדים, הצדדים יגישו סיכומים טרם הכרעת הדין בשאלת הכתובה.עד כאן מתוך החלטות בית דין שבתיק המתארות את ההליך שבתיק הכתובה.
התובעת תגיש סיכומיה בתוך 21 יום והנתבע יגיש סיכומיו בתוך 21 יום נוספים.
בסיכומים יציינו הצדדים את גובה הכנסתם כולל צירוף אסמכתאות.
האשה עומד על תביעתה לכתובה. ב"כ האשה מבקש לדון בכתובה לאחר הגט. ב"כ הבעל לא מסכים.כך שהכתובה תיפסק ע"פ שיקול דעתו של בית הדין. וראה עוד האמור בפתח פסק הדין באשר לכך.
...
האשה קבלה בקניין פסיקת הכתובה ע"פ שיקול דעת רחב של בית הדין.
ולכן נראה לעשות כאן פשרה, גם מפני שלא מצינו בפוסקים מפורש, שבעון כשפים מפסידה כתובה, וכן מפני ספק הב"ש שיתכן שצריך התראה ושמא צריך התראה שתפסיד כתובתה, וכאן לא היתה התראה שתפסיד הכתובה, רק שלא תמשיך לעסוק בכשפים.כך שאף הם לא ראו בכך עילה מוחלטת להפסד כתובה.
ב"כ הנתבע מציג דיסק לעיון התובעת, שלטענתו נראה בו שהיא מכניסה חומר מסוים מהתיק שלה לקפה של הבעל, וחוקר את האשה, ואלו תשובותיה: שמתי חומר בקפה של בעלי, זה חומר שהתימנים שותים בקפה, כווייז' (=חווייג'). שמים זאת בקפה ובתה. הבעל אהב זאת. לא ראיתי שאני מסתכלת אחורה בחשד. אני תמיד משתמשת בשתי כפיות להכנת שתי כוסות. אני לא שותה סוכר, אפי' גרגיר אני מרגישה.כאמור, האשה הסבירה כי שמה לבעלה בקפה חומר הנקרא חווייג', ולא נמצאה עילה לשלול את גרסתה. אף לגרסת הבעל שהיה זה חומר כישוף, לא נראה כי ישנה משמעות לכישוף זה, וכפי שהובהר לעיל. כן הצדדים קיימו יחסי אישות אף לאחר מעשה זה (וכן הודה אף הבעל בחקירתו בדיון השני לתביעת הכתובה, בדיון להוכחות, באמרו כי עד לעזיבתו קיימו הצדדים יחסי אישות), כך שהסברה שהבעל חשש שהאשה מנסה להרעיל אותו או לכשף אותו במעשה זה, נראית רחוקה ולא כנה. אף העובדה כי הבעל לא שלח את החומר לבדיקה לאחר ה"גילוי" מחזקת את ההנחה, כי הוא לא חשש שהאשה מנסה להרעיל אותו או לפגוע בו בדרך אחרת בעזרת חומר זה. אף בפסק הדין לגירושין נאמר בין השאר:
בדיון האחרון נשאל ב"כ הבעל לאיזו ראיה הוא מתכוון בבקשו דיון הוכחות, והשיב כי לפני כשנה וחצי הצדדים ניהלו יחסי אישות אף שהליך הגירושין היה בעיצומו. בית הדין כבר הבהיר לבעל וב"כ בדיון הנ"ל כי אין בכך כדי להשפיע במאומה על הליך הגירושין הממשיך להתנהל עתה בתביעת הגירושין של האשה.והדברים מדברים בעד עצמם באשר לאי חששו של הבעל ממעשי הכישוף ומהחומר ששמה לו האשה בכוסו, לאור יחסי האישות שקוימו אף אז, כשהליך הגירושין היה בעיצומו.
מוסיף ב"כ האשה: אחרי תביעת הגירושין הצדדים חיו יחד בשיתוף, כולל יחסי אישות, אז מה הטענות שם הכישופים לפני הגשת התביעה?ואין צורך עוד להאריך בכך.
הוכנס העד, מר יוסף ישראל אזולאי, לצורך עדות, ואלו תשובותיו לבית הדין: אני מייצר ומשווק חומרים מיסטיים ולומד קבלה, אני מכיר את שני הצדדים. את הנתבע אני מכיר מעבודות, בעבר התעסקתי בשיפוצים, גם הייתי אצלם בבית פעמיים. באתי אליהם כחבר. התובעת דברה אתי על החומרים, זה היה לפני כמה שנים, היא בקשה לקנות חומרים, חומרי כישוף. הוכן לה חומר אישי "להכנעת אויבים ושליטה על אדם". זה היה מופנה לבעל, לבעל שלה. פעם אחת שכנעתי אותה שלא לעשות כלום. לאחר מכן היא בקשה לבצע את הדבר. היא היתה מרוצה מהחומרים שהיא קבלה. רק פעם אחת היא קנתה ממני את החומרים הללו. הבעל לא קנה ממני חומרים. האשה שלמה לי כ 9000 ש''ח על הערכה הזו. היא קנתה את הערכה הנ"ל לפני כמה שנים, אולי 5 שנים.באשר לעדותו של העד המתוארת לעיל, שהוא זה שמכר לאשה את מוצרי הכישוף, ראשית, מדובר בעד אחד, ושנית, לטענת התובעת בסיכומיה, "העד היה חד צדדי ובעל אינטרס כלכלי, הוא קשור לרבו, מדמון, שהנתבע בנה את ביתו". ענין זה לא הוכח. מה שכן עולה מעדותו של העד, שהאשה אכן רצתה להמשיך ולחיות עם בעלה, ולכן ניסתה לבצע פעולות המשיגות מטרה זו בדרך זו או אחרת, ובתחילה אף רצתה לחזור עמו לשלום בית, אף לעדות העד.
חוקר ב"כ הנתבע את העד, ואלו תשובותיו: יש לי כמה סוגי חומרים, כל אחד מספר לי את הבעיה. האשה ספרה לי שלא היה לה טוב עם הבעל בדברים מסוימים, והיא רצתה לקבל את מבוקשה ולשלוט על הבעל. לא ביקשה חומר לשלום בית. בתחילה דברתי אתה לעשות שלום, אך בסוף חזרה ובקשה את החומר. לא המלצתי על החומר הנ"ל, היא בחרה לבד לקנות זאת.
ב"כ הנתבע מציג קבלה מאת העד לתובעת, ע"ס 9145 ש''ח, מיום 13.5.10, עבור חומרי כישוף. בקבלה כתוב כמות: 6. ומסביר העד לב"כ הנתבע: זה 6 דברים שהיא קיבלה. יש הוראות שימוש לחומרים. בעיקר משתמשים על זה בתמונות.
ב"כ התובעת חוקר את העד, ואלו תשובותיו: האשה ספרה לי שהיו להם מחלוקות והיא כן רצה ללכת אתו בשלום, היא קבלה את עצתי בנושא שלא להתעסק עם זה בגלל שהם אוהבים, דברנו ששנייהם בעלי שכל והיא תוכל להסתדר אתו, והיא קבלה זאת בהבנה מלאה. בפעם השנייה היא קבלה החלטה נחרצת לקנות החומרים כי לא יכלה להתמודד עמו. זה לא יכול להוביל לשלום בית, רק אם הוא יעשה מה שהיא רוצה. האשה לא היתה מרוצה מהבעל, מבחינתה הוא איש קשה והיא רצתה להכניעו. אם רוצים לנקות זאת, יש לקנות חומר חדש. יכול להיות שזה עובד עד עכשיו. החומר לא למאכל, אף שכתבתי לה לתת זאת למאכל של הבעל, היא תחליט אם לעשות זאת. אני שלחתי אותה לעו"ד שמייצג אותה כדי שייצג אותה. היא היתה אצלי כשלא הסתדרו לה דברים עם בעלה. היא אמרה לי שהיא עשתה את כל מה שכתוב ברשימה. אמרתי לה שהיא רשאית להיכנס לבית שלה, ואם אין לה אפשרות, היא יכולה להזמין פורץ מקצועי. נתתי לה הדרכה.
ב"כ התובעת מציג צנצנת שמן, והעד מגיב: לא אני נתתי לה חומר זה. היא לא באה אלי לטיפול נפשי. בפעם הראשונה דברנו שעתיים והיא הסכימה לחזור הביתה.
חוקר שוב ב"כ הנתבע את העד, ואלו תשובותיו: האשה אכן אמרה לי שהיא השתמשה במחזור כלפי הבעל, היא שמה לו דם מחזור באוכל. היא אמרה שהיא עשתה זאת בלי קשר להוראות שלי. המצורף לקבלה זה דף ההוראות שצרפתי לאשה, היא אמרה לי שהיא בצעה את מה שאמור שם.
בדברי רבינו ירוחם הנ"ל נכתב במפורש שבמקום בו הצדדים לא רוצים זה את זה, מקבלת האישה את עיקר כתובתה ללא תוספת כתובה.זאת ועוד, נראה שיש מקום לדון דאף כשהבעל הוא מאלה שכופין אותו להוציא, פטור מלשלם לה תוספת כתובה, זה דווקא כשחלה הבעל ונעשה מוכה שחין או כשאינו מסוגל להוליד והאישה באה מחמת טענה וכל כיוצא בזה, שאין בידי הבעל להיפטר מהגורם המביא לידי הגירושין. בזה יכול לומר הבעל אדעתא למיפק לא יהיבנא לך, משא"כ בגורם כזה שבידי הבעל להסירו, כגון שהבעל רועה זונות, שבידו לעזוב דרכו ולהתייצב על דרך טובה והוא הדין כשהבעל מורד באשתו, בכהאי גוונא יש לומר דדינו כמגרש ברצונו וחייב בתוספת כתובה.
טעם הדבר הוא, כי בעוד חיוב הגט נובע מטעם שאין זכות לאף צד לעגן את השני, הרי שבנושא הכתובה הפטור מתוספת הכתובה נובע מהטענה "דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה."
אך טעם זה הינו רק במקום בו לא הבעל הוא זה שגרם לתביעת הגירושין של האישה, אלא האישה היא זו שתבעה את הגירושין מסיבותיה שלה, שלא בעטיו של הבעל, אז אנו אומרים שלא כתב לה כתובה על דעת שתצא ממנו, אך במקום בו הבעל גרם לכך שהאישה לא יכולה לחיות אתו, ובגללו היא תובעת גירושין, אז ודאי שחייב לתת לה תוספת כתובה, שהרי על דעת כן כתב לה כתובה ותוספת כתובה.
יסוד הדברים בדברי התוספות במסכת יבמות דף ס"ה ע"ב:
פירש ר"ח דכל הנך דכופין מחמתה, דוקא מנה ומאתיים אית לה, אבל תוספת לית לה, דאדעתא למיפק לא כתב לה וכו' ורבינו תם מפרש דלכל מילי הוי תנאי כתובה ככתובה.
הרי שלדעת ר"ח בכל מקום בו תובעת האישה גירושין, אף שזה מוצדק וכופים אותו לתת גט, הבעל פטור מתוספת כתובה, דלא כתב לה על דעת להוציאה, ואילו לדעת רבנו תם משלם גם תוספת.
ועיין בפד"ר חלק ח' עמוד 324 (הרבנים הרב אלישיב ז'ולטי ואליהו) כתבו כדלהלן:
כך שלמעשה בזוג המורדים זה על זה לגבי חיוב תוספת הכתובה הדבר תלוי מי הוא הגורם לגירושין אף שהוא לא התובע של הגירושין, בעוד שלגבי חיוב הגט אין זה משנה מי הוא הגורם לגירושין.עד כאן מתוך פסק דין הנ"ל.
ועיין עוד בעניין זה בפד"ר א' עמודים 216-222.
הנימוק האחרון בו נעסוק ראוי לאריכות דברים.הרי שגם כב' הדיין הרב ישי בוכריס שליט"א קבע כעיקרון האמור לעיל באמרו:
הטענה בקיצור היא, שכיוון שהאשה אינה חפצה בקשר עם בעלה ואינה מוכנה לקבלו גם אם ישוב בתשובה שלמה, כפי שמוכח מתשובתה לשאלת ביה"ד, וכפי שכתב זאת ב"כ הבעל בסיכומיו, בכך נשמטה זכות האשה לכתובתה או לכל הפחות לתוספת כתובה.
אי-רצון האשה לחיות עם בעלה כנימוק להפסד כתובה מבואר בכמה מקומות, כדלקמן:
הרמב"ם (הל' אישות כד, ג) בענין אדם שנשא אשה האסורה לו מן התורה או מדרבנן כתב כך:
העיקר, שהוא תקנת חכמים כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, הואיל ולא הכיר בה, כל זמן שתרצה ותעמוד לפניו, הרי עמדה בתנאי שלה, והרי הקנתה לו הנאתה, והרי היא עומדת, אבל התורה אסרתה אותה עליו... שאין מעשיה הם הגורמים לה להֵאָסֵר.
מבואר בדבריו שחיוב הכתובה הוא כל זמן שהאשה רוצה בקשר הנישואין.
גם הכסף משנה במקום כותב: "אבל אם היא רוצה לצאת, אין לה תוספת, דאדעתא למיפק לא אקני לה."
כך כתב גם בספר צמח צדק (אהע"ז סי' קל"ז) "שלא הקנה לה התוספת אלא על דעת שתהא עמו ותהיה אשתו."
כעין זה כתב הר"ן על הרי"ף (כתובות סוף פרק אלמנה ניזונית):
ומיהו כי אמרינן דיש להן תוספת, דווקא כשמוציאה הוא, אבל אם היא רוצה לצאת, אין לה תוספת, דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה. וכן הדין בשהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, ורוצה לצאת וכו' דאין לה תוספת, כיוון שהיא רוצה לצאת ממנו.
מכל המקורות הללו מוכח שאם האשה חפצה להיפרד מבעלה, והיא בדבריה ובמעשיה גורמת לגירושין, אין היא זכאית לכתובה או לכל הפחות לתוספת כתובה.
ובנידון דידן, כאמור לעיל, האשה אינה חפצה בבעלה, ואפילו אם יחזור בו מכל קשר עם האשה הזרה, היא אינה מעוניינת בחידוש החיים המשותפים עמו. יוצא אפוא שאין היא זכאית לכל הפחות לתוספת כתובתה, אולם המעיין היטב בדברים ייווכח שאין זה הדיון במקרה דנן.
...
וזה לשון הטור (אהע"ז סי' קי"ח):
מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה, אין לה מן הדין לגבות זולתי מה שהיא טוענת ותברר מסכום נדונייתה. ולא נחוש למה שימצא כתוב ממנה בכתובה וכו', ובעניין כזה אמרו חכמינו ז"ל – כי כתב לה אדעתא למיקם קמיה, אדעתא למיפק ולמיסב לא כתב לה וכו'.
מבואר בדבריו שרק כאשר האשה "תבעה את הגירושין" וגם "יצאו הגירושין ממנה" כי אז היא מפסידה את כתובתה – עיקר ותוספת. אולם אם תבעה את הגירושין אך לא יצאו הגירושין ממנה אזי לא הפסידה את כתובתה.
...
גם בעניין זה האריך בספר עטרת דבורה (סי' לו). והוכיח שם מדברי הגמ' (יבמות סג:) ומדברי הרא"ש (מכות דף פא סי' א', כתובות פרק ח' סי' ט') שגם אם האשה הקניטה את בעלה ומתוך כך גירשה, לא הפסידה את כתובתה ואת תוספת הכתובה.
סוף דבר, אין מקום לטענת הבעל שהאשה הפסידה את כתובתה והיא בחזקתה לכתובה ותוספת.
מבואר בדבריו שרק כאשר האשה תבעה את הגירושין וגם יצאו הגירושין ממנה, כי אז היא מפסידה את כתובתה – עיקר ותוספת. אולם אם תבעה את הגירושין אך לא יצאו הגירושין ממנה, אזי לא הפסידה את כתובתה.ובנידון דנן, שהגירושין לא יצאו מהאשה אלא מהבעל, והוא זה שתבע לראשונה את הגירושין, אין עילה להפסיד את כתובתה של האשה וכמבואר לעיל.
כך שלמעשה שני הצדדים פתחו תיק גירושין, שנייהם מאשימים זה את זה בקשר אסור, ושנייהם לא רוצים זה בזה.בנסיבות דנן אין ספק לבית הדין, כמתואר לעיל, ברם, אף לטענות הבעל, אין בספק, כל שיהיה, לגרום לאי חיוב בכתובה כלל, ובנסיבות תיק זה שהאשה הותירה הפסיקה לשיקול דעת בית הדין, אין נפקותא בהנ"ל, לפחות מצד התובעת.
במקרה כזה שבו בית הדין מסופק בשאלה מי הוא הגורם לגירושין, שאלה שהשלכותיה הישירות הינה על חיוב הכתובה של הבעל, נזקק בית הדין להלכה בשולחן ערוך חושן משפט סימן י"ב סעיף ה':
יש כוח לדיין לעשות דין כעין פשרה, במקום שאין הדבר יכול להתברר.
ובכן, בית הדין אינו מוצא מקום שלא להמשיך את ההליך ולקבוע מועד להוכחות, אף טרם ההכרעה הרכושית בבית המשפט. אמנם יתכן כי הכרעת בית המשפט עלולה (או עשויה) להשפיע על גובה הפסיקה, אך יש לקדם את הליך התביעה בפן העקרוני, האם האשה זכאית לכתובתה או לא, לאור הטענות שעלו, ואם כן זכאית, מהו הסך לו היא זכאית. במידה ויתברר כי יש מקום לקיזוזים לאור החלטת בית המשפט (אם תתברר חבות), יהיה ניתן לבצע זאת בהמשך ובעת הפירעון.והחלטה זו התקבלה ע"י שני הצדדים ולא הוגש ערעור אודותיה.