ב"ה
בית הדין הרבני האזורי טבריה
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב חיים בזק הרב יועזר אריאל הרב ינון בוארון |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 1060688/1 | |
תאריך: |
ד בניסן התשע"ו
12/04/2016 | |||
תובע |
פלוני ופלונית
| |||
משיב |
| |||
הנדון: | איסור נישואין גיורת לכהן | |||
נושא הדיון: | איסור נישואין גיורת לכהן |
"אין זונה אלא גיורת, ומשוחררת, ושנבעלה בעילת זנות."הדרשה שממנה המקור להלכה במשנה זו, מובאת בגמרא מסכת קידושין (עח, א) על פי הכתוב בספר יחזקאל (מד, כב):
"אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים, כי אם בתולות מזרע בית ישראל."רוב ראשונים מבארים שיחזקאל לא חידש הלכה, אלא בא ללמד שהגדרת זונה לכהן, האמורה בתורה, כוללת גם אשה שאינה מזרע בית ישראל – דהיינו גיורת.
"דביאת עכו"ם ועבד פסלה."מדבריו עולה לכאורה, שהגיורת אסורה לכהן, רק משום שהיא מוחזקת כמי שזינתה עם גוי, וזונה לכהן אסורה מהתורה. אבל אם ידוע לנו שלא נבעלה לעכו"ם לכאורה היא מותרת. באופן דומה כתב רש"י בסוגיה שם (סא, ב, ד"ה אלא גיורת):
"דנבעלה בנכריותה לעובדי כוכבים, וכן משוחררת דעובד כוכבים ועבד הואיל ולאו בני קדושין נינהו פסלי."בדרך זו מנמק רש"י (שם, ס, ב, ד"ה כשרה לכהונה) את שיטת רשב"י המתיר גיורת פחות מג' שנים לכהן, כי "לא מחזקינן לה כזונה", כי מאחר שאיסור גיורת הוא בגלל שהיא בחזקת זונה, האיסור נאמר דווקא בגיורת מעל גיל שלוש שנים, שביאתה ביאה, אבל פחות משלוש שנים ביאתה אינה ביאה, ולכן אינה בחזקת זונה. כך גם כתב רש"י במסכת קידושין (עח, א, ד"ה רבי שמעון):
"ור' שמעון אפי' גיורת עצמה מכשיר, ובלבד שלא תהא ראויה לביאה בגיותה, דתיפוק לה מכלל זונה."מאחר שלדעת רשב"י, גיורת פחות מג' שאין ביאתה ביאה, הרי היא מותרת לכהן, משום שאינה ראויה להיבעל. לכן הגמרא ביבמות (ס, ב) מקשה על רשב"י: " אי הכי אפילו בת ג' שנים נמי!", ומבאר רש"י:
"נמי ליתכשר לרבי שמעון, ובלבד שלא תהא נבעלת, דהא קרא אנבעלה הוא דקא קפיד ליה, וקאמר כל שאין נבעלת החיו לכם."אלא שהגמרא בתירוצה דחתה אפשרות זו: "בראויה ליבעל הכתוב מדבר", ומבאר רש"י (שם ד"ה בראויה להבעל): "אע"פ שלא נבעלה". עולה מסוגיה זו לפי רש"י, שגיורת יותר מג' אפילו אם לא נבעלה, אסורה אפילו לרשב"י!
"ההוא כהנא דאנסיב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, אמר ליה ר"נ בר יצחק: מאי האי? אמר ליה, דאמר רבי יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר"ש בן יוחאי: אמר ליה: זיל אפיק, ואי לא, מפיקנא לך ר' יעקב בר אידי מאונך."על פי מסקנת הסוגיה, פסק הרי"ף (יט, א) שאין הלכה כרשב"י, ולכן כהן אסור לישא גיורת אפילו פחות מבת שלוש שנים. כך גם פסקו הרא"ש (יבמות פרק שישי סי' ו) והרמב"ם איסורי ביאה פי"ח, ה"ג) ושו"ע (אהע"ז סי' ו, א).
"אפילו נתגיירה פחותה מבת ג' שנים אסורה מטעם זונה, כדאמר לעיל (דף ס:) גבי עיר אחת שהיתה בא"י כו', וטעמא לפי שבאה מן העובדי כוכבים השטופים בזימה, אף על גב דבפרק בתרא דקידושין (דף עח.) דריש לה מקרא דיחזקאל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, מ"מ בין למר ובין למר אסירא מטעם זונה ואתא יחזקאל ואסמכה אקראי."בהמשך דבריהם התוספות חילקו בין נכרית שאיסורה משום זונה דרבנן, ובין גיורת שאיסורה משום זונה דאורייתא:
"והקשה ה"ר משה מפונטייש"א דהכא משמע דגיורת אסורה לכהן מדאורייתא מטעם זונה ובפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו:) אמר דב"ד של חשמונאי גזרו דהבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג"ז פי' אם הוא כהן חייב משום זונה...ויש לומר דרבא לא פליג אלא היכא דזינתה דיליף לה מזונה ישראלית כדקאמר רבא אבל לא זינתה מודה דלא מיתסרא משום זונה כדקאמר אביי משום דכתיב לא יחלל והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור אבל גיורת דשייך בה קיחה וחילול אסורה משום זונה אף על גב דלא זינתה."מבואר בדברי התוספות שגם גיורת שלא זינתה, כגון שהתגיירה פחות מבת ג', הגיורת אסורה מהתורה, משום שיש עליה שם זונה "לפי שבאה מן העובדי כוכבים השטופים בזימה" ויחזקאל הסמיך את האיסור על פי הכתוב "בתולות מזרע ישראל", כי נשים שמוצאם מעמים שאינם מזרע ישראל, הם שטופים בזמה.
"ואף על פי שלא נבעלה קרויה זונה, לפי שהגוים שטופי זמה הם ובניהם ילדי זנונים המה."גם מדברי הרמב"ם (איסורי ביאה פי"ח, ה"ג) עולה שאיסור גיורת הוא משום זונה, ואפילו לא נבעלה, כי מאחר שמקורה הוא מעם נכרי, היא נחשבת לזונה, ואלו דברי הרמב"ם:
"וכן הגיורת והמשוחררת אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלש שנים, הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן."גם המגיד משנה (שם) הקשה על הראב"ד שכתב שגיורת אסורה באיסור בפני עצמו ולא מטעם זונה, ומסקנתו היא:
"אלא ודאי מאן דאסר סבר דבכלל זונה דקרא היא וילפינן לה מקרא דיחזקאל דאי לאו יחזקאל לא הוה אסר להו...ובכלל זונה דקרא הוא, וזה דעת רש"י ז"ל. וטעמא משום דזונה דקרא פגומה קאמר וכמ"ש רבינו למטה, והרשב"א הסכים לדעת הר"א ז"ל ונראין לי דברי רבינו ורש"י ז"ל עיקר."גם הבית יוסף הביא את דברי המ"מ:
"וכתב הרב המגיד טעם לדברי הרמב"ם ורש"י (שם ד"ה כשרה לכהונה) והסכים לדעת הרמב"ם ושכן נראה עיקר."גם בשולחן ערוך (אהע"ז, סי' ו, ח) פסק המחבר שאיסור גיורת לכהן הוא משום זונה:
"וכן הגיורת והמשוחררת, אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלש שנים, הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן."ג. שיטות הפוסקים שאיסור גיורת הוא איסור בפני עצמו
"אינה משום זונה, אלא משום דכתיב בתולות מזרע בית ישראל, והכי איתא בקידושין."נימוקו של הראב"ד הוא, מאחר שהגמרא בקידושין (עח, א) הביאה מקור לאיסור גיורת מספר יחזקאל (מד, כב): "אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים, כי אם בתולות מזרע בית ישראל", משמע שהאיסור אינו משום זונה האמורה בתורה, אלא איסור בפני עצמו.
"אמר ר' שמעון בן יוחאי גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה, פירש"י ז"ל דלא מחזיקינן לה כזונה, ונראה שהזקיקו לרש"י ז"ל לפרש כן מדאמרינן עלה לקמן הכי השתא בשלמא התם סופה להיות בעולה תחתיו הכא סופה להיות זונה תחתיו אלמא רבנן דפליגי עליה דר' שמעון בן יוחאי טעמייהו משום זונה.הרשב"א מבאר שלדעת רש"י שכתב, שגיורת פחות מג' שנים שנחשבת לזונה לדעת חכמים, אע"פ שלא נבעלה, האיסור זונה אינו מהתורה, כיון שלא נבעלה, אלא זו גזרה מדרבנן.
ותמיהא לי טובא דהא ביאת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אינה ביאה ואם בא עליה אחד מן הפסולין לא פסלה וכדתנן בנדה פרק יוצא דופן (מד, ב), ועוד דהא ודאי בדאורייתא פליגי כדאיתא התם בהדיא ואי משום זונה אינה אלא מדרבנן, דחיישינן דלמא בא עליה גוי דסתמן זונות הן!
ועוד: דהא אמרינן בהדיא בפרק עשרה יוחסין דבפירושא דקרא פליגי...א"ר יוחנן וכולן מקרא אחד דרשו ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל...ר' שמעון בן יוחאי סבר משנזרעו בתוליה מישראל, אלמא בגזרת הכתוב תליא מלתא ובפירושא דקרא פליגי ולא בגזרת זונות דרבנן! ואף על גב דדברי קבלה הן, דאורייתא נינהו, אלא דאתא יחזקאל וגלי וכדאמרינן בעלמא (מו"ק ה' א') הא עד דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא דאורייתא ואתא יחזקאל ופירשה.
וההיא דלקמן לטעמיה קאמר ליה כלומר לטעמיך דאמרת הואיל ואנסיב אנסיב ומדמית לה לדרב ור' יוחנן אלמא סבירא לך דטעמא לאו משום דאיפסלא לה מדאוריתא, אלא מדרבנן ומשום גזרת זונה דאי מדאורייתא אפילו כנס יוציא כממזרת ונתינה וחללה, וקא טעית נמי וסבירא לך דביאת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אף על פי שאינה ביאה פסלה לכהונה ושויא זונה, אפ"ה לא דמיא לדרב ור' יוחנן דהתם סופה להיות בעולה תחתיו אבל הכא אין סופה להיות זונה תחתיו, ומיהו קושטא דמלתא לאו משום זונה הוא כדאמרן כנ"ל. אח"כ מצאתי להרמב"ם ז"ל שכתב כדברי רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל תפס עליו בהשגות וז"ל א"א אינה משום זונה אלא דכתיב בתולות מזרע בית ישראל והכי איתא בקדושין. "
"וליטעמיך, הא דאמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו: כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי, מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר? אלא: גמרא גמירי לה, ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא"רש"י (שם ד"ה גמירי) וכן תוספות (שם ד"ה הא) פירשו שעוד לפני נבואת יחזקאל, היתה הלכה למשה מסיני, ויחזקאל פירש אותה בנבואתו. הרשב"א מבאר שגם דין גיורת לכהן הוא מהלכה למשה מסיני ובא יחזקאל ופירש את ההלכה בנבואתו.
"והראב"ד והרשב"א סוברים דאין איסורן מן התורה"קשה על דבריו, הרי הרשב"א כתב בפירוש שהאיסור האמור ביחזקאל הוא איסור דאורייתא!
"והלא גיורת לכהן אסורה מדאורייתא היא."עוד יש להוכיח שלכל הדעות איסור גיורת לכהן חל מהתורה, שהרי בגמרא קידושין (כא, ב) נאמר:
"איבעיא להו: כהן, מהו ביפת תואר?...רב אמר: מותר, ושמואל אמר: אסור. בביאה ראשונה – דכ"ע לא פליגי דשרי, דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כי פליגי – בביאה שניה, רב אמר: מותר, ושמואל אמר: אסור; רב אמר מותר, הואיל ואישתריא אישתרי; ושמואל אמר אסור, דהא הויא לה גיורת, וגיורת לכהן לא חזיא."אם נאמר שאיסור זונה אינו מהתורה, אלא מדרבנן, מדוע אמר רב "הואיל ואישתריא אישתרי"? לשם מה התורה צריכה להתיר יפת תואר לכהן בביאה שניה, הרי בביאה שניה היא גיורת, והיא מותרת לכהן מהתורה! אבל אם נפרש שגיורת אסורה לכהן מהתורה, מתיישבים דברי רב משום שאע"פ שגיורת אסורה לכהן מהתורה, ביפת תואר התורה התירה לכהן בביאה שניה, כי "הואיל ואישתריא אישתרי."
"איכא דאמרי בביאה שניה – כ"ע לא פליגי דאסירא, דהויא לה גיורת, כי פליגי – בביאה ראשונה, רב אמר: מותר, דהא לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע; ושמואל אמר: אסור, כל היכא דקרינא ביה והבאתה אל תוך ביתך, קרינא ביה וראית בשביה, כל היכא דלא קרינא ביה והבאתה אל תוך ביתך, לא קרינא ביה וראית בשביה."לפי שיטה שניה בגמרא, שמואל אוסר יפת תואר לכהן אפילו בביאה ראשונה מהתורה, בגלל שלא ניתן לקיים בה "והבאת אל תוך ביתך". מדבריו עולה שגיורת אסורה לכהן מהתורה, לכן דעת שמואל שאי אפשר להביאה אל ביתו מהתורה, והיא אסורה לכהן אפילו בביאה ראשונה.
"דעת רש"י ז"ל נ"ל דכשהיא יתירה מג' שנים ויום אחד איסורה מן התורה, ופחותה מזה הוי מדרבנן [עי' רש"י שם ס"א ד"ה אלא ובקדושין ע"ח. ד"ה ר"ש ע"ש בסה"ד, ולפמ"ש א"ש דביבמות כוונתו להראויה לביאה, ובקדושין כוונתו דר"ש מכשיר עד שתצא מפסול דאורייתא ודו"ק].עולה מדבריו שיש שני סוגי גיורת: גיורת שאסורה מהתורה – אם נבעלה, וגיורת שאסורה מדרבנן – אם לא נבעלה.
"ולולא דברי הרב המגיד, הייתי אומר דאדרבא שיטת רש"י כהראב"ד דגיורת אינה בכלל זונה דקרא רק הוא דברי קבלה, רק בזינתה בגיותה הוי זונה ואסורה מהתורה מטעם זונה, על כן פירש"י על החכמים דמיירי אקרא, דזונה הטעם דנבעלה אבל בלא נבעלה אינו רק מדברי קבלה, כנ"ל לולא דברי הרב המגיד לא כתב כן, בודאי מצא שיטת רש"י באיזה מקום הנעלם מאתי."גם מדבריו עולה שיש שני סוגים של גיורת: אם נבעלה – אסורה מהתורה, ואם לא נבעלה – אסורה מדרבנן אלא שיש שני הבדל בין שיטתו לשיטת הרשב"א וערוך השולחן: הרשב"א וערוך השולחן ביארו שגיורת שלא נבעלה הרי היא זונה מדרבנן, ואילו לדעתו גיורת שלא נבעלה אינה אסורה משום זונה, אלא אסורה באיסור בפני עצמו מדרבנן.
"והנה רש"י פירש שם בפרק הבא על יבמתו דאיירי דנבעלה לעכו"ם. ותוספות והרמב"ם פי"ח והרא"ש ס"ל אפי' לא נבעלה אסורה לכהן אפי' גיורת פחותה מג"ש קי"ל דאסורה לכהן ועיין ר"ס ט"ז וטעמם לפי שבאה מן העכו"ם השטופין בזמה. ולדעת הראב"ד ורשב"א ילפי' מקרא' דיחזקאל בתולו' מזרע בית ישראל כמ"ש סוף קידושין, וכן הוא דעת תוספות שם דף ס"א, ולדעת הרמב"ם ילפינן מקרא זונה האמורה בתורה ומקרא דיחזקאל ילפינן דפי' הקרא כך הוא."מדבריו משמע שרש"י אסר דווקא אם נבעלה לעכו"ם, אבל אם ידוע שלא נבעלה לעכו"ם, הרי היא מותרת לכהן!
"אפילו נתגיירה פחותה מבת ג' שנים אסורה מטעם זונה... וטעמא לפי שבאה מן העובדי כוכבים השטופים בזימה, אף על גב דבפרק בתרא דקידושין (דף עח.) דריש לה מקרא דיחזקאל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, מ"מ בין למר ובין למר אסירא מטעם זונה ואתא יחזקאל ואסמכה אקראי."נמצא שדברי הב"ש בסעיף זה נכתבו שלא בדקדוק.
"שיש בנידון דידן ספק ספיקא להקל: שמא אינו כהן, ושמא הלכה כדעת הרמב"ם שסובר שאין הבת פגומה לכהונה, וכמ"ש מרן הבית יוסף אה"ע (ר"ס ד) בדעת הרמב"ם...אך הרי"ף מסופק בדבר... וידועה הסכמת האחרונים דעבדינן ספק ספיקא אף נגד דעת מרן... ולפ"ז שפיר י"ל בנ"ד ע"פ הספק ספיקא הנ"ל שרשאים להנשא זל"ז...ובפרט לפי מ"ש הגאון רעק"א שכל האיסור אינו אלא מדרבנן וא"כ הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא. וכ"כ החלקת מחוקק (סי' ז ס"ק כו) והבית מאיר (סי' ה)...וזכור אזכור מה שהוגד לי מרב אחאי גאון הראב"ד הרה"ג המשמ"ח אליקים נר"ו, מזה כמה שנים, דהוה עובדא בכהן שנשא בערכאות בתולה שנולדה מישראלית שנבעלה לגוי, והורה הרה"ג מרא דאתרא להתירה להנשא לכהן בחופה וקידושין כדמו"י, והסכים על ידו מורנו ורבנו עטרת ראשנו ראש הרבנים בארץ ישראל מופת הדור כמהר"ר רפאל מאיר פאניזיל, המרפ"א, זצוק"ל. וצ"ל שטעמם לפי שהנישואין שעל ידי הערכאות הצרפתים אי אפשר להפרידם זה מזה, ותמיד הם קשורים יחדיו זל"ז, ונחשב הדבר כדיעבד, ולכן התירו להם להנשא כדמו"י...ונראה שהדברים קל וחומר לנ"ד שכבר הרתה לו, והיא בחדש הרביעי להריונה וקשורים זה לזה בעבותות אהבה, וגם ספק גדול אם הוא באמת כהן...וכיו"ב כתב הגר"י ארנברג בשו"ת דבר יהושע ח"ג (חאה"ע סי' ח) שבמקום צורך גדול יש להתיר להם להנשא בחו"ק כדמו"י.אבל אין לדמות את הנידון בתשובת יביע אומר למקרה הנידון כאן, התשובה שם עוסקת בדין כהן שחי עם אשה שאביה גוי ואימה היא יהודיה, ומן הדין יש בסיס להיתר, משום שהרמב"ם מתיר אף לכתחילה, והרי"ף מסתפק, והח"מ (סי' ד, ס"ק ג) והב"ש (שם ס"ק ב) פסקו שאם נשא, היא מותרת בדיעבד, ובנוסף היה ספק אם המבקש הוא כהן, לכן ביביע אומר התיר מכח ספק ספיקא.
אמנם ראיתי להגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חאה"ע סי' ה) שפסק, שאפי' אם נישאת לכהן בערכאות וגם יש להם בן, אי אפשר להתיר להם להתחתן בחופה וקידושין, כיון שהוא ספיקא דאורייתא...אולם נעלם מעינו הבדולח דברי המהרש"ל והרמ"ע מפאנו והגאון רעק"א והבית מאיר שאפי' להרא"ש וסיעתו שאוסרים הבת לכהן, אינו אלא איסור דרבנן, והקל וחומר שבגמרא אסמכתא בעלמא הוא...בכה"ג שהם מקושרים זל"ז, ונולד להם בן, וכמעט אי אפשר שיפרדו זה מזה, יש מקום לצדד להקל כהוראת הגאון הראש"ל המרפ"א הנ"ל. ועל כל פנים בנ"ד שיש ספק ספיקא להקל, וגם קרוב לודאי שאינו כהן נ"ל שיש להתיר להם להנשא זל"ז כדמו"י."
"ההוא כהנא דאנסיב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, אמר ליה ר"נ בר יצחק: מאי האי? אמר ליה, דאמר רבי יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר"ש בן יוחאי: אמר ליה: זיל אפיק, ואי לא, מפיקנא לך ר' יעקב בר אידי מאונך."מבואר במסקנת הגמרא שגיורת שהתגיירה אפילו פחות מג' שנים, אסורה לכהן גם בדיעבד. מכאן גם פסק הרי"ף שאין הלכה כרשב"י.
"כל כהנים בזמן הזה בחזקה, הם כהנים ואין אוכלין אלא בקדשי הגבול והוא שתהיה תרומה של דבריהם אבל תרומה של תורה וחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס.עולה מדבריו שיש שני סוגים של כהנים: כהן מכח חזקה בלבד, וכהן מיוחס שיש עליו עדות שהוא מזרע כהנים ששימשו על המזבח. כהן מיוחס נדרש רק לצורך אכילה של תרומה של תורה, אבל באכילת תרומה דרבנן, גם כהן מכח חזקה רשאי לאכול.
אי זהו כהן מיוחס? כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן פלוני הכהן עד איש שאינו צריך בדיקה והוא הכהן ששימש על גבי המזבח."
"מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני, אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו, ולא יקרא בתורה ראשון ולא ישא את כפיו ולא יאכל בקדשי הגבול עד שיהיה לו עד אחד, אבל אוסר עצמו בגרושה וזונה וחללה, ואינו מטמא למתים, ואם נשא או נטמא לוקה, והנבעלת (לו) ספק חללה."הלכה זו נפסקה גם בשולחן ערוך (אהע"ז סי' ג, א) ללא כל חולק.
"אבל אם הוחזק אביו כהן, או שבאו שנים והעידו שאביו של זה כהן הרי הוא בחזקת אביו."לכן אין כל עילה לחשוש לכהונתו של המבקש.
"שהיה צריך לי עיון כדי להכריע לצד אחד, אלא שאני אומר שאני סומך בזה עמ"ש הריב"ש בסימן צ"ד וז"ל כ"ש כהנים שבדורינו שאין להם כתב היחס אלא מפני חזקתן נהגו היום לקרא א' בתורה כו' יע"ש הרי שכהני' בזמננו אינם כהנים ודאי בתשובה שהכהנים בזמ"ה שעולים א' לקרא בתור' אינו אלא מנהג בעלמא שהרי אין להם ספר היחס שמעת מינה שאינם כהני' ודאי אלא ס' וא"כ אחר שאיסור זה דשבויה אינו אלא איסור דרבנן וכמ"ש הרמב"ם א"כ די לנו להחמיר במה שהוא אסור ודאי אבל בענין ס' כזה ראוי לנו לו' ס' דרבנן לקולא."אלא שהמהרי"ט (ח"א סי' קמט) הקשה על המהרשד"ם מדברי הרמב"ם (שם ה"יג) שהובאו לעיל: "אבל אוסר עצמו בגרושה וזונה וחללה ואינו מטמא למתים, ואם נשא או נטמא לוקה", לפי המהרשד"ם מדוע פסק הרמב"ם שהכהן לוקה עליה? הרי זו התראת ספק! המהרי"ט מיישב את שיטת מהרשד"ם:
"ומה שהרב מהור"ר שמואל די מדינה ז"ל נסתייע מדברי הריב"ש לא אמר כן אלא לענין שבויה שנשבית ויש לה עד מפי עד מעידה שהיא טהורה כגון אשה מפי אשה, ואמר הואיל ושבויה דרבנן ומספק' מילתא אם נאמין בה עד מפי עד, עשאו בספק ספקא ואף על גב דספק זה דכהן אין ראוי לקרותו ספק בפני עצמו לענ"ד כמו שביארתי לעיל מכל מקום לא הקל בה הרב ז"ל אלא בשבויה דרבנן דספיקא לקולא וכל שכן בספק ספקא אבל בגרושה דמדאורייתא גרושה ודאית פשיטא דכייפינן ליה להוציא."מבואר בדבריו שהמהרשד"ם לא היקל בשאר איסורי כהונה, אלא בשבויה דרבנן בלבד, וכגון שיש ספק נוסף כגון שהעד מעיד עליה מפי עד אחר שהיא טהורה, שיש ספק בפוסקים אם לסמוך על עדותו.
"הנה מן התורה וודאי אזלינן בתר רוב וחזקה...וכדאמרינן בש"ס "כל הארצות בחזקת כשרות (קידושין עו, ב) רק ד"מעלה עשו ביוחסין" (כתובות יג, א) וזה ברור דרבנן לא עשו תקנתא רק היכא דאפשר במיוחסין אבל היכא דאי אפשר – שאין כאן שום מיוחס – אטו יעקר עבודה דאורייתא בשביל מעלה דרבנן?"עולה מדבריו שאפילו דין כהן מיוחס לאכילת תרומה דאורייתא אינו לעיכובא, אלא רק מדין מעלה ביוחסין לכתחילה – אם אפשר למצוא כהנים מיוחסים, אבל אם יבנה המקדש ולא יהיו כהנים מיוחסים יסמכו על החזקה. מכאן יש ללמוד שהחשש שמא הכהנים אינם מיוחסים אינו מהווה עילה להקל באיסורי כהונה, שהרי אפילו בתרומה וקדשים ניתן לסמוך על רוב וחזקה אפילו לכתחילה, כאשר אין כהנים אחרים.
"... והי"א בהג"ה (=דס"ל דבזה"ז מפרישין רק חלה א' ונשרפת ואינה נאכלת לכהן, אף בחו"ל) ס"ל דבכל עניין אין מפרישין האידנא רק חלה אחת אפי' אין שם כהן טהור... ומשמע דהי"א פליגי נמי היכא דאיתא כהן קטן או גדול טהור אין ליתן להם לאכלה רק שורפין אותה וכ"כ מהרש"ל פ' כ"ה סי' ס' דאין נוהגין לתת חלה כלל לקטן משום דלא מחזקינן בזמן הזה בכהן ודאי וכן כתב מהרי"ל בהלכות פסח דדרכו לדרוש ברבים שלא להאכילה לכהן קטן שלא יאמרו חלת ח"ל נאכלת וכ"כ מהרי"ו בתשו' סימן קנ"ג בדיני פסח דאין נוהגין לתת החלה לכהן קטן והטעם נ"ל דחיישינן שמא יפרר ואתי לידי תקלה או משום דלא מחזקינן בזמן הזה בכהן ודאי עכ"ל וכ"כ הרב באו"ח..."
"ראיתי להזכיר בענין מה שנוהגים הרבה כהנים להחזיר הפדיון שנכון הוא בעיני. וטוב וישר לנהוג כן תמיד, אף על פי שכתבו ז"ל שלא יהא הכהן רגיל בכך הני מילי בכהנים מיוחסים דידהו. אבל בכהני חזקה בעלמא כי האידנא. אף על גב דלחומרא אזלינן בהו לכל מילי ופרקינן בכורים על ידייהו, משום דלא אפשר באחריני מיהא להקל לא, דהיינו להוציא ממון האב מספק, נראה שאין כחן יפה להפקיע ממון בחזקתן הגרועה."עולה מדבריו שהכהנים הם כהני ספק ואינם יכולים להוציא ממון, אך גם לפי דבריו עולה, שלחומרא מחזיקים אותם ככהנים לכל דבר.
"אך נראה מכיוון דלגבי שאר דברים אנו מחזיקים את הולד כבן או כבת שלו, הואיל והתורה לא האמינתו בכה"ג, ותולין רוב בעילות בבעל, דמועיל גם לענין ירושה, כמ"ש בשו"ת חוט השני סי' י"ח, זה לשונו: נראה להדיא מדבריו (שו"ת הרא"ש כלל פב) דס"ל דסמכינן אחזקה של רוב בעילות אחר הבעל אפילו לענין ירושה איירי, כמ"ש בתחילת התשובה."הגרי"ש אלישיב זצ"ל ציין לעיין גם בדברי ההפלאה בחידושיו לכתובות (טו, ב, ד"ה לא נצרכה). ההפלאה שם אומר שתינוק שנמצא בעיר שרובה ישראל, ונגח שור של ישראל את שורו, בעל השור הנוגח חייב. אמנם אין הולכים בממון אחר הרוב, ויש לחשוש שהוא גוי, ושור של ישראל שנגח שור של גוי פטור, כמבואר במשנה (ב"ק לז, ב), אבל לדעת ההפלאה מאחר שנפסק שמעמדו של התינוק הוא ישראלי לענין שאר דברים, כגון להחיותו, וההורגו חייב, וחייב במצוות, והוא בר שליחות (אלא שלענין יוחסין החמירו בו מדרבנן וצריך תרי רובי), לכן גם בדיני ממונות סומכים על הרוב.
"וא"כ בנדון דידן בחליצה דרבנן אין להחמיר להיות כופין להוציא כיון דכהני ספק נינהו דהא מה"ט ספק חלוצ' אם עבר ונשא א"צ להוציא. וכן מבואר ג"כ בתשוב' מהרי"ט שם סי' קמ"ח בתשוב' לחכמי לועזים דדוקא בגרושה דאסור מדאורייתא יש לכופו בזמן הזה משא"כ בשבויה דרבנן נראה דמסכימים עם דעת תשו' מהר"ש די מודינה דאין לכפות להוציא יע"ש וא"כ ה"ה בחליצה דרבנן בכהנה [בכהני] זמן הזה וחד טעמו לכולהו"אך גם מדבריו אין ללמוד להתיר לכהן שחי חיי אישות עם הגיורת להתירה להנשא לכתחילה, כי גם השבות יעקב אינו מתיר חלוצה להינשא לכתחילה לכהן, ואדרבא כתב שיש לכפות אותו בדברים לגרש אותה, אלא שביה"ד אינו כופה אותה להוציא. להלן דבריו:
"כלל העולה דודאי אם רוצה לגרש זכור לטוב ואף כופין אותו בדברים וגוערין בו כיון שעכ"פ בניו נדחים מן הכהונה מכח במה נפשך אם הוא כהן בניו חללים מדבריהם ואם הוא אינו כהן א"כ פשיטא שבניו אינם כהנים. אבל לענין כפיה בשוטים חרמות להוציא נגד דעת מהר"ש די מדינה וסייעתו ובפרטות בארצות לועז שנמשכין אחר דבריהם לא נ"ל, ואף גם מהרי"ט ותשובת חוט השני שרוצה להחמיר היינו במעשה שבא לפניהם בגרושה דאורייתא, משא"כ דרבנן מסתמא לא היו עושין מעשה בפשיטות נגד דברי מהר"ש וסייעתו אף דאיסור כהונה חמיר מ"מ קשה גירושין שהרי התירו ליחד ולא התירו לגרש וכ"ש גט בכפיה, אך כיון הוא מילתא חדתי ומיראי הוראה אני לא אסמוך עלי למעשה עד שיסכימו איזה גדולי חקרי לב כנ"ל ה"ק יעקב."יש להקשות על דבריו: כיצד השווה את דין חלוצה לדין שבויה? הרי התבאר לעיל, שהמהרשד"ם התיר שבויה שיש צד להתיר אותה, מאחר שיש עליה עדות עד מפי עד שהיא טהורה, לכן צירף לספק זה גם את הספק של יחוס כהנים בזמן הזה. מה שאין כן בחלוצה הנידונית בשבות יעקב, שלא היה צד נוסף להתיר אותה!
הרב חיים בזק – אב"ד | הרב יועזר אריאל | הרב ינון בוארון |