ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב מימון נהרי
הרב יצחק מרוה
דיין
דיין
תיק מספר: 1-24-5701
תאריך: י"ז שבט תשס"ד
09.02.2004
תובעת א' מ'
בא כוח התובעת עו"ד שרין סולן
נתבע א' ש'
בא כוח הנתבע עו"ד י' פרץ
הנדון: חלוקת רכוש
נושא הדיון: מחיקה של תביעה רכושית

פסק דין
עניינה של החלטה זו הוא, סמכותו של בית הדין הרבני לדון בחלוקת רכוש הצדדים.

הצדדים התגרשו בבית הדין בהתאם להחלטתנו מיום ו' טבת תשס"ד (31.12.03). עובר למתן ההחלטה הוסכם, כי בית הדין יכריע בשאלת סמכותו לדון בעניני הרכוש, לאחר הגירושין, ולאחר שב"כ הצדדים יגישו סיכומים בענין זה. כן הוסכם שהנושא יוכרע בהרכב של שני דיינים.

להלן עיקרי העובדות הצריכים לענייננו. הצדדים התדיינו בבית הדין בשלוש מהדורות. בשתי המהדורות הראשונות, הבעל הוא שתבע גירושין וכרך בתביעתו את ענייני הרכוש. שתי התביעות לגירושין נדחו, מבלי שהיתה התייחסות לשאלת הרכוש. במהדורה השלישית האשה היא שתבעה גירושין, וכרכה בתביעתה את עניני הרכוש.

הבעיה היא, שקודם להגשת תביעתה הכרוכה של האשה, הגיש כבר הבעל תביעות רכושיות לבית המשפט לעניני משפחה. למרות זאת, טוענת באת-כח האשה, שהסמכות לדון בעניני הרכוש נותרה בידי בית הדין מכח הסמכות שהוקנתה לבית הדין על ידי הבעל עצמו, ואף שתביעת הגירושין נדחתה, תביעת הרכוש לא נדחתה, ולחילופין דחיית התביעה מחוסר ראיות, אינה שוללת את סמכות בית הדין לדון בתביעת הרכוש במנותק מתביעת הגירושין ו/או בשלב מאוחר יותר.

בדיון שהתקיים בנושא זה בבית המשפט לעניני משפחה, העלתה באת-כח האשה טענת חוסר סמכות, וטענה כי הסמכות נתונה לבית הדין הרבני. בית המשפט לא הכריע בשאלת הסמכות, והענין הוטל לפתחנו.

למרבה הצער, לא נוכל לקבל את עמדת ב"כ האשה.

כבר בע"א 359/75 שלמה יהלומי נ' רות יהלומי פ"ד לא(2), 25 , 28, נפסק:
"תביעת החלוקה של רכוש משותף יכול ותהא כרוכה בתביעת גירושין, ואם נכרכה בה, מוקנית לבית-הדין הרבני סמכות ייחודית לדון ולפסוק בה. אך במה דברים אמורים, כשבית-הדין הרבני פוסק גירושין; מה שאין כן כשתביעת הגירושין נדחית - כי אז נופלת עם תביעת הגירושין גם כל תביעה שנכרכה בה (ראה לאחרונה בג"צ 23/76, (אהובה נאווי נ' בית-הדין הרבני הגדול לערעורים, ואח', פ"ד ל(2) 514, 516). בית-הדין הרבני האזורי אמנם פסק גירושין על-פי תביעת האשה עוד ביום 17.6.1974, אך בית-הדין הרבני לערעורים ביטל גם פסק זה ודחה את תביעת האשה לגירושין (ראה סעיף 8 לעיקרי טיעונו של המערער) - ובכך נסתם גם הגולל על תביעתה בבית-הדין הרבני לחלוקת הרכוש."
דברים אלו נשנו בע"א 617/78 לאה בן יחזקאל נ' יחזקאל בן יחזקאל פ"ד לג(1), 693, 695, ובעוד פסקי דין רבים אחרים של בית המשפט העליון.

אמנם, על פסיקה זו נמתחה ביקורת נוקבת של בית הדין הרבני הגדול, מפי כב' הרה"ג א' גולדשמיט זצ"ל (ערעורים לה/218, לו/290, ערעורים לה/218, לו/290 א' נ' ב', פד"ר י', 313 ,310), ובית הדין הגדול פסק, כי גם אם אחרי הדיון, נדחית התביעה למתן גט, חייב בית הדין לפסוק בכל הענינים הכרוכים לגירושין, עליהם נסב הדיון לפניו.

ואולם, עמדתו של בית הדין הגדול לא התקבלה, ובבג"צ 661/77 מנדל הבר נ' בית-הדין הרבני הגדול לערעורים פ"ד לב(3), 324, 327, הוסבר על ידי השופט י' כהן, לאחר שהביא את עמדת בית הדין הגדול:
"עם כל הכבוד לנימוקים שהועלו שם נראה לי, שניתן להצדיק את ההלכה הנ"ל בכך, שעניין הרכוש הוא טפל לתביעת הגירושין ולפיכך אם נדחתה תביעת הגירושין נפל העיקר ועמו נופל גם הטפל."
לאור האמור, משנדחתה תביעת הגירושין של הבעל, נפל עמה כל הכרוך בה. בעת הגשת תביעת הגירושין של האשה, כבר היתה תלויה ועומדת תביעת הרכוש של הבעל בבית המשפט.

אין בידינו, איפוא, כל מנוס, אלא להורות על מחיקת תביעת האשה לחלוקת רכוש.

ניתנה היום, י"ז שבט תשס"ד (9.2.2004).

(-) מימון נהרי - דיין          (-) יצחק מרוה - דיין

העתק מתאים למקור

הרב מנשה מילר
המזכיר הראשי