רקע
בפנינו ערעור על פסק דין בית הדין האזורי שניתן בתאריך ד' באב תשע"ד (31.7.2014) שמסקנותיו כדלהלן:

"מסקנא דדינא:
א. הבעל חייב במתן גט לאשתו.
ב. האישה חייבת לקבל את גטה.
ג. האישה זכאית לכתובה ותוספת כתובה.
ד. גובה תוספת הכתובה ייקבע לאחר שיינתן פסק דין בעניין הרכוש.
ה. הצדדים יגישו את פסק הדין בענייני הרכוש וכן פירוט זכויות הצדדים וכמה האחד לקח מחברו בצרוף העתק כתובה.
ו. על המזכירות לזמן את הצדדים לסידור גט פיטורין."

הצדדים התגרשו בתאריך ט' באלול תשע"ד (4.9.2014) והערעור הוא על סעיפים ג–ה בפסק הדין הנוגעים לחיוב הבעל בכתובה.

התקיים דיון בערעור, בית הדין שמע את הצדדים ובאי כוחם והצדדים ובאי כוח המציאו חומר לבסס את טיעוניהם.

להלן העובדות וטענות הצדדים כפי שעולה מפסק הדין והחומר שבתיקים:

בתאריך ט' במרחשוון תשע"ב (6.11.2011) הגישה האישה תביעה לשלום בית. ובתאריך כ' בשבט תשע"ב (13.2.2012) הוגשה בפנינו תביעה לגירושין על ידי הבעל.

בדיון שהתקיים ביום ז' באייר תשע"ב (29.4.2012), הבהיר בית הדין לאישה כי לאור הטענות החמורות שהעלתה האישה נגד בעלה הן בכתב התביעה והן במהלך הדיון, הרי שתביעתה לשלום בית אינה כנה, ותביעה זו אמורה להיות תביעה לגירושין בעצם. אולם, האישה עמדה על תביעתה לשלום בית, ומנגד הבעל עמד על תביעתו לגירושין. אולם לאחר זמן, כל אחד משני הצדדים ביקש בנפרד לסגור את התיק שפתח, קרי האישה ביקשה לסגור את תיק השלום בית והבעל ביקש לסגור את תיק הגירושין ואכן התיקים נסגרו בתאריך כ"א בסיוון תשע"ב (11.6.2012).

טענות האישה
הבעל התרועע עם נשים אחרות
כבר בעת הולדת התאומות [בנות הצדדים] זנח הבעל את אשתו בבית החולים לחסדי אחרים, וכששבה לביתה גילתה שירי אהבה שכתב הבעל לחברתו באינטרנט, ביום הלידה כתב הבעל לאותה חברה כהאי לישנא: "הכלבה החליטה להשריץ היום והכריחה אותי להיות לידה כל היום חשבתי עליך ורציתי להיות רק אִתך."

האישה אף צירפה קובץ התכתבויות מיניות של הבעל עם נשים אחרות.

טענות אלו לא הוכחשו על ידי הבעל ואף בסיכומיו לא נכתבה כל טענה שיש בה ממש כדי להכחישן.

עזיבת הבעל את בית הצדדים
בדצמבר שנת 2010 עזב הבעל את הבית לטובת אישה בשם [ל']. כהוכחות לטענתה כי אכן בעלה עזב את הבית לטובת אישה זו, הגישה האישה תדפיסי שיחות טלפון שבהם מופיע מספר הטלפון של אישה זו. מעיון בדפים אלה עולה כי השיחות וההודעות שנשלחו אל אישה זו היו גם בשעות הקטנות של הלילה והן נעשו קודם התקופה שעזב הבעל את הבית, דהיינו מאוקטובר 2010, וכן אחרי נטישת הבעל את הבית, בדצמבר 2010. שמה ומספר הטלפון של הנטענת הוכח על פי מודעה שפרסמה הנטענת למכירת רכב שברשותה, ובמודעה זו מופיע שמה ומספר הטלפון אשר אליו התקשר הבעל ונשלחו אליו הודעות על ידי הבעל. עובדות וטענות אלו לא הוכחשו על ידי הבעל.

הימצאות חומר מרשיע במחשבו של הבעל
לאחר עזיבת הבעל את בית הצדדים גילתה האישה במחשבו של הבעל תכנים פדופילים.

האישה שחרדה לשלומם של הילדים, פנתה עם הכונן של המחשב למשטרת ישראל וזו אכן פתחה בחקירה נגד הבעל. בעקבות חקירה זו, נעצר הבעל ואף הומלץ על ידי משטרת ישראל להגיש נגדו כתב אישום.

יש לציין כי חוקרי משטרת ישראל הוזמנו על ידי בית הדין להופיע עם החומר שנמצא ברשותם, ואכן שני חוקרים הופיעו ובידם חומר הפדופיליה שנמצא במחשבו של הבעל, והודיעו לבית הדין כי יש המלצה להעמיד את הבעל למשפט בגין החזקת חומר זה, אם כי אמרו כי כתב האישום נגד הבעל בעניין החשד כי התעסק עם אחת הבנות, לזה אין ראיות לעת עתה, ויש חשש שהחקירה מזוהמת [ישנו פרוטוקול חסוי שבו נכתבו דברי החוקרים].

יש להוסיף כי הבעל נחקר שוב לאחר שנמצאו התכנים הנ"ל, כן נחקרו בנותיו על ידי חוקר נוער, ובעקבות חקירה זו עלה חשד כי הבעל התעלל מינית בבת הקטנה [נ'].

עוד יש להוסיף כי בפני בית הדין הוגש דו"ח "מכון שלם" ובין היתר נכתב שם:

"בשיחה עם הבודקת אומרת באופן ישיר [הילדה נ'] שאינה רוצה ללכת לאבא ומספרת על הסיבה לכך "אני לא רוצה לבוא אליו יותר [...] כי הוא עשה לי דברים לא טובים [...] שם לי אצבעות ב[...] [ש'] ו[ע'] היו בסלון ואני בחדר השני [...] אמרתי לו להפסיק והוא לא הפסיק [...] סיפרתי לאימא ועכשיו אני לא רואה אותו בכלל אף אחד לא עשה לי דברים כאלה רק אבא."

טענות הבעל – האישה העלילה עליו בטענות שווא
מנגד, טוען הבעל כי האישה "מזגזגת" כלשונו. בתחילה תבעה שלום בית ואחר כך משכה את תביעתה, ושוב חידשה את תביעתה לשלום בית והתקיים דיון ארוך ושוב משכה את תביעתה לשלום בית ואחר כך על סמך אותן טענות תבעה גירושין. על טענה זו, בית הדין העמיד את האישה על מקומה והסביר לה כי על פי טענותיה יש לחייב את הבעל בגט ולא בשלום בית, ואם יתברר כי תביעתה אינה כנה הרי היא תישא בהוצאות בגין בזבוז זמנו לשווא של בית הדין, ואכן האישה – לאחר זמן – "סגרה" את תביעתה לשלום בית ותבעה גירושין. ועל כן טוען הבעל, מאחר שכתב תביעת האישה לשלום בית זהה לכתב התביעה לגירושין, הרי האישה סברה וקיבלה.

הבעל מודה כי אכן הוא עזב את הבית, אולם לדבריו עשה זאת בעקבות התעמרותה של האישה בו.

עוד מלין הבעל כי האישה הרחיקה אותו מבני משפחתו ואף כשהלך אליהם – כשחזר הביתה האישה החמיצה לו פנים.

נימוקי פסק הדין בבית הדין האזורי
בנימוקי פסק הדין לחיוב בגט ולחיוב בכתובה ציין בית הדין ארבעה נימוקים:

א. "לאחר הדיונים ועיון בכל המסמכים הוברר כי שני הצדדים אינם רוצים זה את זה, ונתקיים בהם דינו של רבנו ירוחם, והצדדים חייבים להתגרש."

ב. "האישה, אחר שחזרה לביתה אחר הלידה, מצאה התכתבויות מיניות של הבעל עם נשים אחרות. מדובר בהתבטאויות קשות אשר מעידות על קשריו של הבעל עם נשים אחרות ועל היחס והזלזול אשר מפגין הבעל כלפי אשתו כאילו היא אחת השפחות, ואף בהן נהגו כבוד יותר. רק לבעלי חיים מתבטאים בלשון כזאת שהתבטא בה הבעל כלפי אשתו, הנה לך דוגמה אחת: 'הכלבה החליטה להשריץ היום והכריחה אותי להיות לידה כל היום חשבתי עליך ורציתי להיות רק אתך.' יש לציין כי כל המסרונים שנעשו בין הבעל לנשים אחרות נעשו קודם עזיבת הבעל את הבית וכמובן המשיכו אף אחר עזיבתו את הבית. דברים אלה הוכחו על פי פירוט של שיחות שיצאו מהטלפון של הבעל אל הטלפון של הנטענת."

ג. "בדיון שהתקיים בתאריך 6.6.2013 מוכח [צ"ל: הוכח] שאכן בגד הבעל באשתו."

ד. לאחר עזיבת הבעל את הבית מצאה האישה במחשב חומר פדופיליה ובעקבות זה פנתה האישה למשטרת ישראל וזו פתחה בחקירה נגד הבעל ובסופו של דבר המליצה לפרקליטות להגיש כתב אישום נגד הבעל, דבר זה גרם לאישה גם למאוס בבעלה.

טענות המערער – לא הוכחה אשמתו במעשים האמורים
טוען המערער כי במסגרת פסק הדין הרשיעו בית הדין בעבירות פליליות שלא עשה, לא הוגש נגדו כתב אישום ולא הורשע למרות חקירת המשטרה שהחלה לפני כשנתיים.

כמו"כ בית הדין התעלם מחוות דעת מכון שלם שקבע שאין מסוכנות מצד האב לילדות.

לטענתו מדובר בעלילת שווא שרקמה האישה נגדו כדי לנשל אותו מרכושו.

עוד טוען המערער, כי למרות כל האשמות שמייחסת לו האישה הגישה המשיבה תביעת שלום בית תחילה ורק לאחר שבית הדין בדיון העיר לה שטענותיה הם למעשה טענות שמתאימות לתביעת גירושין שינתה את כותרת התביעה לתביעת גירושין תוך שימוש באותן הטענות לתביעת הגירושין.

דבר זה מלמד לטענתו על חוסר אמינותה של המשיבה, ובנוסף יש כאן טענת סבר וקיבל מאחר שהמשיבה למרות הכול תבעה את חזרתו של המערער לשלום בית ומכאן שמחלה לו על המעשים שמייחסת לו לטענתה.

באת כוח המערער צירפה תסקירים והחלטות בית המשפט בעניין חיוב המשיבה לשתף פעולה.

בא כוח המשיבה המציא פרוטוקול בית המשפט מיום ה' בכסלו תשע"ו (17.11.2015) בו נחקר המערער והודה כי אכן הוא חי היום עם הגברת עמה הוא היה בקשר עוד לפני שעזב את הבית.

לאחר העיון בכתב הערעור בתשובה לערעורו בחומר הרב שבתיק ולאחר שמיעת הצדדים עמדת בית הדין שיש לדחות את הערעור.

נימוקים
למעשה העילה שבגינה הבעל מבקש לפטור את עצמו מחיוב הכתובה היא העובדה שהאישה הגישה תביעת גירושין ורצתה בגירושין ולפיכך לטענתו לא מגיעה לה כתובתה.

בית הדין האזורי בפסק הדין המנומק ישב על מדוכה זו שנדושה רבות בפסקי דין שיצאו אך לאחרונה, וקבע כי לא כל אישה שתובעת גירושין מפסידה את כתובתה. לדבריו, כאשר הגשת התביעה לגירושין נובעת מחמת מעשיו הרעים של הבעל, מעשים שיש בהם עילה לחייבו בגירושין אינה מפסידה משום כך את זכותה לקבל את כתובתה ואת תוספתה.

בנימוקי פסק הדין הרחיב בית הדין בסוגיה זו שלמרות שיש להחיל על הצדדים דינו של רבינו ירוחם לחיוב בגט, מכל מקום יש מקרים בהם נוכח בית הדין שהאישה לא הפסידה את כתובתה ותוספתה למרות דינו של רבינו ירוחם, וזה כאשר בית הדין התרשם כי האישה תבעה את הגירושין כתוצאה של מעשיו הרעים של הבעל.

פסק הדין התייחס להתרשמותו גם מחוות הדעת של מכון שלם, ואמנם מעיון בדו"ח ההשלמה מטעם מכון שלם מתאריך כ"ה במרחשוון תשע"ד (29.10.2013) עולה שצוות המכון עיין בחומרי החקירה שהצטברו בפרקליטות אך נתבקש שלא להשתמש בחומר הן בבדיקת האב והן בחוות הדעת וזאת כדי שלא לפגוע בהליכי החקירה, מאחר שנכון לאותו מועד טרם התקבלה החלטה אם להגיש כתב אישום נגד הבעל.

עם זאת מצוין בדו"ח כי:

"הבת [ש'] (האחות הגדולה יותר): "אומרת ש[נ'] סיפרה לה פעם שאבא נגע בה באיברים הפרטיים ובקשה שלא לספר, [ש'] מצד אחד מתגעגעת לאביה אך היא קרועה בקונפליקט נאמנויות 'לא יכולה להרשות לעצמי לראות אותו אחרי מה שעשה ל[נ']' – הייתה רוצה להיפגש עמו אך לא לגור אתו."

כמו כן נכתב שם שבשיחה עם הבודקת אומרת הבת [נ']: "אני לא רוצה לבוא אליו יותר, הוא עשה לי דברים לא טובים, שם לי אצבעות. כפי שמצטט בית הדין האזורי בפסק הדין."

בהמשך נכתב שם:

"אין עדויות לסימפטומים של הפרעת דחק פוסט־טראומטית ולכן לא ניתן לאשש באופן ברור את החשד לפגיעה מינית, אך מאידך היעדרם של סימפטומים פוסט־טראומטיים או תכנים מיניים חריגים לא יכול לשלול את האפשרות הזו על הסף [...] להתרשמותי יש להתייחס בכובד ראש וברצינות לדיווח של [נ'] על הפגיעה המינית של אביה ולערוך חקירת ילדים בנושא כדי לבדוק את אמיתות טענותיה."

לאור האמור, המלצת המכון: "שכל עוד לא התבררה אשמתו של האב בערכאות המשפטיות [...] חידוש הקשר יעשה בליווי ובמסגרת מוגנת ומבוקרת."

היוצא מדו"ח החקירה נכון למועד עריכתו, שנושא החשד לפגיעה מינית בבת אינו ברור ודרושה חקירה של חוקרי ילדים כדי לברר את אמיתות הדברים.

גם מעיון בפרוטוקולי ביהמ"ש ובהחלטת השופט מיום ט"ז באלול תשע"ב (3.9.2012) שם נכתב:

"לגבי העבירות בהן חשוד החשוד, הרי שמדובר בתלונת אשתו שהוגשה כנראה על רקע הליכי גירושין ויש להתייחס אליה בזהירות רבה, במיוחד לאור חקירות הילדים שבוצעו ותוצאותיהן."

גם בהחלטה מיום י"ט באלול תשע"ב (6.9.2012) כותב השופט:

"כבר בהחלטתי הקודמת ציינתי שבקשר לחשדות כנגד החשוד בעניין בנותיו הקטינות קיים חשש כבד ביותר לזיהום העדויות על ידי הגרושה, לאור העובדה שנראה לכאורה שנעשה שימוש בקטינות לצורך מאבקי גירושין."

הרי שנושא הפגיעה המינית בבנות היה נתון בספק במועד מתן פסק הדין האזורי.

גם בדיון שהתקיים בפנינו טענה באת כוח המערער שהוגש כתב אישום בנושא החומר הפדופילי שבמחשב אך לא בנוגע לבנות.

כך שאם נושא הפגיעה המינית היה הנימוק היחידי בפסק הדין לחיוב הבעל בכתובה היה מקום לכאורה לשמוע את טיעון המערער ולהמתין עד בירור סופי.

ברם, פסק הדין אינו מבסס את חיוב המערער על נימוק זה בלבד והוא מביא שישנם נימוקים נוספים שבגינם יש לדחות את הערעור כפי שנבאר.

אין חולק שבמחשבו של הבעל לאחר עזיבתו את הבית נמצא חומר פדופילי רב. ראה על כך החלטת השופט מיום י"ט באלול תשע"ב (6.9.2012) שם נכתב: "אך מנגד מעורר חשד חומר התועבה שנמצא במחשבו של החשוד."

השופט מסתמך על חומר החקירה המשטרתית החסוי שהוגש בפניו, הרי שמדובר בעובדה שאין עליה חולק.

גם בפסק הדין כותב בית הדין האזורי:

"יש לציין כי חוקרי משטרת ישראל הוזמנו על ידי בית הדין להופיע עם החומר שנמצא ברשותם, ואכן שני חוקרים הופיעו ובידם חומר הפדופיליה שנמצא במחשבו של הבעל, והודיעו לבית הדין כי יש המלצה להעמיד את הבעל למשפט בגין החזקת חומר זה, אם כי אמרו כי כתב האישום כנגד הבעל בעניין החשד כי התעסק עם אחת הבנות, לזה אין ראיות לעת עתה ויש חשש שהחקירה מזוהמת [ישנו פרוטוקול חסוי בו נכתבו דברי החוקרים]."

טענת הבעל בכתב הערעור שכביכול האישה היא זו ששתלה את החומר במחשבו לאחר שעזב את הבית, מלבד העובדה שטענה זו לא נטענה בביהמ"ש הרי שלהיפך בא כוחו הודה בדבר בפרוטוקול הדיון שם מתאריך ט"ז באלול תשע"ב (3.9.2012) וכך הוא אומר:

"לעניין החומר במחשב, לא מדובר בשום הפצה של חומר, הוא מוריד קבצים, אני לא יודע בעניין חוקיות או אי חוקיות ובין השאר במחשב נעול עם ססמה היו סרטים, בטח שלא להפצה."

כפי שהזכרנו לעיל, בדיון שבפנינו התברר שמאוחר יותר אכן הוגש כתב אישום בנושא זה ואף שעדיין הבעל לא הורשע בחשדות לעשיית שימוש בחומר, אולם עצם העובדה שהבעל החזיק חומר כזה במחשבו וזה מה שמעסיק אותו, היא כשלעצמה מהווה עילה לאישה להגשת תביעת גירושין לחיובו במתן גט, שכן אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת כאשר ישנו חשש ממשי שהבעל עלול בכל רגע נתון לפגוע בבנות הקטינות המתגוררות בבית.

בית הדין סבור שדי בחשש המשיבה למעשים המיוחסים למערער כדי לברר את מאיסתה בו ואת העילה המצדיקה תביעת גירושין ממנו ללא שתפסיד את כתובתה.

נימוק נוסף הוא בגידת הבעל: כפי שנכתב בפסק הדין, בפרוטוקול הדיון מיום כ"ח בסיוון תשע"ג (6.6.2013) ביקשה האישה לזמן לעדות את המטפלת הזוגית על כך שהבעל הודה בפניה שבגד באישה והבעל התנגד, מכאן הסיק בית הדין שיש בהתנגדותו ראיה על אמיתות הדברים.

מלבד זאת האישה הציגה התכתבויות של הבעל עם נשים זרות בעלות תוכני זימה.

ומעיון במסמכים שבתיק מוכח שאכן התכתבויות אלו יצאו ממחשבו של המערער, ומטעם זה בלבד יש עילה לחייבו בגירושין.

כאמור, בא כוח המשיבה צירף פרוטוקול בית המשפט מלפני כשבועיים שבו הודה המערער בחקירתו כי הוא חי עם הגברת שעִמה היה בקשר רציף על ידי התכתבות אלקטרונית.

הדבר מאשש את טיעון המשיבה ואת פסק הדין המנומק של בית הדין האזורי שיש יותר מרגליים לדבר שהמערער המשיך את הקשר הקיים בלאו הכי עוד לפני שעזב את הבית.

טענת המערער שתביעת שלום הבית שהגישה המשיבה תחילה יש בה מחילה ו"סברה וקיבלה" אינה מתקבלת ממה נפשך, שכן:

אם תביעת שלום הבית הייתה צעד טקטי בלבד וזאת כדי לתבוע מדור ספציפי, הרי שאין לראות בכך מחילה על טענותיה וכך גם התרשם בית הדין האזורי והציע למשיבה לסגור את התיק ולפתוח תיק תביעת גירושין.

ואם נאמר שאכן התביעה לשלום בית הייתה כנה, הרי המשיבה בכתב התביעה דרשה שהבעל יעבור טיפול וישנה את אורחותיו, ומעולם לא הסכימה לקבל אותו כפי שהוא ומשנוכחה שאין סיכוי שהדבר יקרה פתחה תיק גירושין, ואם כן אין לראות בהגשת התביעה לשלום בית משום מחילה בנסיבות הללו.

לסיכום
לא מצאנו עילה להתערב בפסק הדין המנומק הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה ההלכתית. אדרבא נמצא אישוש לנימוק פסק הדין בהודאת המערער בבית המשפט.

לאור האמור מחליט בית הדין:

הערעור נדחה.

ניתן ביום א' בטבת התשע"ו (13.12.2015).