ב"ה
בית הדין האזורי באר שבע
בפני כבוד הדיינים:
הרב אליעזר איגרא
הרב אהרן דרשביץ
הרב משה בצרי
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 946200/3
תאריך: ב באייר התשע"ה
21/04/2015
תובע פלוני
בא כוח התובע עו"ד אסנת אלון לאופר
נתבעת פלונית
בא כוח הנתבעת עו"ד יואל יוספי
הנדון: חלוקת רכוש מלפני הנישואין כאשר גרו יחד
נושא הדיון: חלוקת רכוש מלפני הנישואין כאשר גרו יחד

פסק דין
רקע עובדתי
לפנינו תביעה לחלוקת רכוש.

בשנת 2004 הכירו הצדדים, ולתקופה מסוימת עברו לגור תחת קורת גג אחת. הם קבעו חתונה לתאריך 9.7.07, אך סמוך למועד חזר בו הבעל, ונפרדו. לאחר שנה וחצי חזרו יחד והתחתנו כדמו"י בט"ו באדר תשס"ט (11.3.09).

כפי שמתברר מהחומר שבתיק, היו הסכמים והבנות בעל פה לפני הנישואין שלא לגעת אחד בכספים של חברו, אך לא נחתם הסכם בכתב. לאחר הנישואין צירף הבעל את אשתו לח-ן שלו בבנק המזרחי, שהיה בו כ-6,000 ₪ בעו"ש ועוד כ-400,000 ₪ בהפקדות אחרות. האשה הכניסה סכום של 239,000 ₪. בנוסף, הייתה לבעל דירה הרשומה על שמו, שרכש כעשר שנים לפני הנישואין ונמכרה בזמן הנישואין בסך של 630,000 ₪ שהוכנס לחשבון, ומכונית רנו שנרכשה בשנת 06'. רכב שני טיוטה שנרכש בתקופת הנישואין היה בשימוש האשה.

לאחר לידת בן בשנת 10' ובת בשנת 11' החלה הדרדרות ביחסי הצדדים. בשנת 11' פוטרה האשה מעבודתה. היא הגישה תביעה בביהמ"ש בנושא, שעדיין לא הסתיים בפסק-דין. לאחר מכן, לקח הבעל חופשה ללא תשלום מעבודתו בעירייה, בה למד שנה וחצי עד שנתיים לקראת תואר דוקטורט.

בחודש 5/12 נערכה התחשבנות בין הצדדים והייתה התכתבות בין בני הזוג בנושא הממוני, שבא לסיכום סופי ב-8/12. ב-6/12 משך הבעל כ300,000 ₪ מחשבון הבנק באישור אשתו, וב-8/12 משך עוד 857,000 ₪. האשה משכה סכום של 395,000 (הסכום שהכניסה + סכומים נוספים שקבלה במהלך השנים) בחודש 5/14. [יש לציין שבמשיכה זו העירה האשה שאינה מוותרת על תביעתה למחצית רכושו של הבעל].

בחודש 10/12 תבעה האם משמורת הילדים בביהמ"ש לענייני משפחה, בה נכתב "כי הקיץ הקץ על חיי הנישואין". ביום 9.7.13 הגיש הבעל תביעה לגירושין.

בחודש 11/13, בעקבות תלונת האשה למשטרה (ששוב בוטלה) הורחק הבעל מהדירה, ומאז עזב את הדירה.

ביום ט' תמוז תשע"ד (7.7.14) התגרשו הצדדים.

טענות הצדים
סיכום תביעות האישה:
1. התביעה העיקרית היא תביעת האשה לקבל מחצית מכספי הבעל מלפני הנישואין ומתמורת הדירה – שהופקדו בחשבון שהאישה שותפה בו – על אף שבחוק יחסי ממון 5(א)(1) מבואר שהאיזון לא חל על נכסים שהיו ערב הנישואין. ב"כ האשה הציג שלוש טענות לכך:
א. הזוג נחשב "כידועים בציבור" משנת 04', כך שנכסים אלו אמורים להיכלל באיזון.
ב. מאחר והכספים הוכנסו לח-ן שצורפה אליה, הם כמתנה שנגמרת.
ג. חלקיהם של שותפים במיטלטלין "חזקה שהם שווים".

2. בנוסף, תובעת האשה שיש למנות אקטואר להעריך את שווי המקצועי של הדוקטורט במסגרת איזון משאבים.

3. בנוסף, תובעת האשה מחצית הוצאות טסט ותיקון בלמים (בשווי של כמעט 2,100 ₪) ברכב הטיוטה, שנמכרה במסגרת איזון משאבים לאחר הגירושין.

סיכום טענות הבעל לשעבר:
1. הבעל לשעבר טוען שאין להכניס את כל הרכוש אותו צבר לפני הנישואין.
א. עד החתונה בני הזוג היו חברים שחזרו ונפרדו בלי שמסדו את הקשר, ולא יצרו קשרים של שיתוף ברכוש.
ב. הדירה נקנתה ע"י הבעל כעשר שנים לפני הנישואין.

2. מבקש לקבוע את מועד הקרע לעניין איזון משאבים לא בזמן הגירושין, אלא בתאריך 5/12, בו ערכו התחשבנות רכושית, כאשר ההשלכות לעניין מועד איזון זכויות סוציאליות וזכויות הנובעות ממקומות העבודה.

3. בנוסף, תובע הבעל החזר מחצית שכ"ט עו"ד של תביעת הפיטורים של האשה (חצי 9,200 ₪), דבר שאירע בזמן הנישואים ומומן בכסף משותף, או מחצית כל סכום שיתקבל תוצאה מהתביעה.

4. בנוסף, דורש הבעל מהאישה לסגור את החשבונות המשותפים, שיש בהם חיובי ריבית שונים.

כל צד תבע הוצאות משפט.

דיון והכרעה
לאחר העיון קובע ביה"ד:
1. יש לדחות את טענות האשה למחצית כספים אותם צבר הבעל לפני הנישואין מן הסיבות הבאות:
א. הדירה עליה מדובר היא דירה שנרכשה ע"י הבעל עוד לפני שאפילו לטענת האישה החלה מערכת הזוגית, שלטענתה זכאית ברכוש שנצבר עקב היותה ידועה בציבור.
ב. בנוסף, ביה"ד מסתייג מן ההתייחסות של "ידועה בציבור". מושג הידועה הציבור אינו מושג הלכתי המגדיר מעמד אישי ממנו נובעות זכויות משפטיות המקנות זכויות ברכוש. ע"פ ההלכה זכויות הדדיות נרכשות רק במסגרת מיסוד הנישואין וזכויות הכתובה.
ג. כידוע המושג "ידועה בציבור" אינו מוזכר כלל בחוק יחסי ממון, כפי שמוזכר בחוק העזבון (תש"ט- 1949, כפי שתוקן בשנת תשכ"ד, קובע בסעיף 2ג' (א) ), חוק הירושה (תשכ"ה-1965), חוק הגנת הדייר (תשט"ו- 1955 מגדיר בסעיף 1), וכדו'.
ד. יישום המושג לעניין שיתוף רכוש נידון בהרחבה במספר תיקים בביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה תמ"ש 13839-10-13 בהחלטה מיום 26.1.15, שנכתב שם:
הפסיקה קבעה כי העובדה שקיים בין צדדים קשר של "ידועים בציבור", אין בה כשלעצמה ראיה לקיום שיתוף קנייני בנכסים ואין בכך משום החלת חזקת השיתוף עליהם. ההלכה בדבר החלת הלכת השיתוף על ידועים בציבור להבדיל מבני זוג נשואים נדונה בע"א 4385/91 רחל סלם נ' רם כרמי, נא (1) 337 בה נקבע:
"התנאים לתחולתה של הילכת השיתוף בנכסים בין בני-זוג הם קיום אורח חיים תקין ביניהם ומאמץ משותף של שניהם ברכישת הנכסים או, למצער, בניהול משק הבית המשותף ובגידול הילדים. ובהתקיים תנאים אלה עשויה הילכת השיתוף לחול גם על בני-זוג החיים יחדיו ללא נישואים (ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן (להלן – פרשת שחר נ' פרידמן [1]); וע"א 749/82 מוסטון נ' וידרמן ואח' וערעור שנגד [2]). ברם, העובדה שבני-זוג מקיימים חיי צוותא בלי למסד את הקשר שביניהם באקט פורמאלי של נישואין (ובייחוד כשהם נוהגים כך מתוך בחירה ולא בשל היותם מנועים מלהינשא) אינה חסרת משמעות. לעתים עשויה עובדה זו להעיד על ארעיות הקשר שבין בני-הזוג או על היותו קשר בלתי מחייב, ובכך לשלול כוונת שיתוף בנכסים."

בפסיקה קימת הבחנה בין ידועים בציבור שנמנע מהם להינשא בשל הדין האישי החל עליהם, לבין בני זוג שרוצים "לנסות" ולבחון אם יתמידו בקשר ביניהם מתוך בחירה. ככל שההימנעות מאקט הנישואין מבטא רצון שלא להתחייב בחובות הנישואין, תידרש עוצמת ראיות גבוהה יותר להוכחת כוונת השיתוף.

ראה: עמ"ש (מחוזי- חיפה) 22050-06-11 ר.ס נ' ע.ר (מיום 13.5.12); עמ"ש (מחוזי -חיפה) 418-12-08 ס.ג. נ' ג.י. ואח' [פורסם בנבו] (מיום 8.3.09).
ושם:
עול ההוכחה לטענה לשיתוף בנכסים, אשר נרכשו במהלך החיים המשותפים, חל על בן הזוג הטוען לשיתוף בנכס, שלא רשום על שמו. עליו נטל השכנוע שהצדדים יצרו בנכס שותפות ובאילו חלקים.

על בית המשפט לבחון באם חלה הלכת השיתוף על הצדדים בכלל ולעניין הדירה בפרט, בשים לב שאינם מתגוררים בדירה ובשים לב ליתר הנסיבות.
בנוסף, התרשמות ביה"ד היא שלא קיימים בו התנאים של "ידועה בציבור", כפי שהגדיר שופט ביה"מ העליון צבי ברנזון (ע"א 621/69 קרול נסיס נגד קוינה יוסטר, פד"י כד (1) עמ' 617):
יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה. בכך נבדל הקשר הזה מחיי פילגשות, למשל, שבהם הגבר מקיים מאהבת או ידידה ועושה זאת בעיקר להשגת סיפוק מיני בחיק אשה, ואולי גם כמקום מקלט למתן פורקן לנפשו מחיי נישואין בלתי-מוצלחים ומדכאים; והאשה, הפילגש - אצלה תופש בדרך כלל מקום נכבד מצבו החמרי ומעמדו החברתי של האיש המשמש לה פטרון וגומל חסדים, ותמורת זאת היא מעניקה לו את חסדיה הגופניים.

היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והאשה משמשת לו עקרת בית. משק בית משותף כזה נבדל מהנעשה, למשל, בהעסקת עוזרת או מטפלת, גם כשקורה והמעסיק מקיים עמה יחסי מין. גם במקרה כזה עשויה האשה לעשות את עבודות הבית ולטפל בענייני הגבר, אבל זהו חלק מסידור ענייני שבו היא מקבלת חלק מגמול עבודתה במגורים ובמזונות בבית מעסיקה.
לסיכום: למרות שהצדדים גרו יחד תחת קורת גג משותף לתקופה מסוימת, מאחר שלא נמנע מהם מלהתחתן, ואף תכננו לכך, ואחר כך נפרדו ושוב נישאו, אין לראות בתקופה הראשונה "חיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והאשה משמשת לו עקרת בית", כל שכן לענין דירה הרשומה ע"ש הבעל בלבד שהצדדים לא גרו בה.

ה. על פי הנאמר בחוק המתנה (2), "מתנה נגמרת ... תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה". כמו כן, ברור בהלכה מעשה קנין בלא כוונת נותן אינה מתנה כלל. כאן הוכיח הבעל מתוך התכתבות בין הצדדים ותמליל שיחות, שהיתה הסכמה בעל פה לפני הנישואין שכל אחד יישאר בשלו, וכן נהגה האשה עצמה בזמן שערכו התחשבנות ברכוש. מתקבלת טענת הבעל שצירף את האשה לחשבון בכדי שתוכל לפעול בכספים המשותפים בעו"ש, אך לא היתה כוונה – לא שלו ולא שלה – להעביר אליה מחצית כל סכום שנמצא בהפקדות אחרות שבאותו חשבון. ואם כי "הסכם ממון" צריך להיות בכתב ובאישור ביה"ד או בימ"ש, כאן אין צורך בהסכם ממון כיון שהם נכסים מלפני שנישואין, והסכמה בע"פ, שנתמכת ע"י התנהגות האשה, מספיקה לשלול טענה שהכספים ניתנו במתנה. אין הדבר דומה לרישום הצד השני על דירה, ששם נראה ברור שהכוונה היא לזכות את הצד השני במחצית הזכות המשפטית בנכס.

ו. המקרה שבפנינו אינו רק "חזקה" בלבד. כאן, כבר התברר מקור הכסף וכוונת בעליה, וכנ"ל.

2. יש לדחות גם את תביעת אשה למחצית שווי תואר הדוקטורט, מאחר שהבעל לא השלים את הלימודים בתקופת הנישואים, ואף לא הוגשה הצעת מחקר. בנוסף, לטענת הבעל לקח את החל"ת לדרישת אשתו וטיפל במידה מרובה בילדים באותה תקופה.

3. בענין הוצאות הרכב טיוטה, מאחר שנראה שהאישה המשיכה להשתמש ברכב זה המשותף לצרכיה עד שנמכר, יש לחייב אותה גם בהוצאות הרכב.

4. ברירת המחדל של איזון משאבים הוא "עם התרת הנישואין" (חוק יחסי הממון 5(א)), אך "רשאי" לקבוע שהאיזון יהיה לפי שווים במועד מוקדם. (שם 8(4)) מאחר וב- 8/12 סיימו הצדדים את ההתחשבנות הרכושית ביניהם, ביה"ד קובע את התאריך הנ"ל כתאריך הפירוד בין הצדדים.

5. באם האשה תזכה במשפט הפיטורין שלה, יש לחייב אותה להעביר לבעל מחצית פיצוי הפיטורין, כיון שהם נכסים שנוצרו על ידי אירוע שבזמן הנישואין המשותפים. אך, אם לא תזכה, אין לחייב אותה בהחזר מחצית הוצאות שכ"ט עו"ד, מכיון שאין תביעה על החזר הוצאות על עניין משותף. (לחילופין, בהסכמת הצדדים, יכולה האשה להחזיר עכשיו חצי ההוצאות ותיטול כל ריווח שיהיה.)

6. יש לדאוג לסגירת החשבונות תוך 45 יום. אם לא יבואו להסדר לגבי כיסוי המינוס והריבית, ביה"ד יידרש להכריע בנושא.

7. כל צד ישא בהוצאות המשפט שלו.

פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של בעלי-הדין.

ניתן ביום ב' באייר התשע"ה (21/04/2015)


הרב אליעזר איגרא - אב"ד
הרב אהרן דרשביץ – דייןהרב משה בצרי - דיין