ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב מיכאל עמוס הרב שניאור פרדס הרב חיים ויקטור וידאל |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 922361/3 | |
תאריך: |
ה באב התשע"ו
9.8.2016 | |||
תובעת |
פלונית
בא כוח התובעת עו"ד מרסלה וולף | |||
נתבע |
פלוני
בא כוח הנתבע עו"ד מגי הלפרין | |||
הנדון: | חיוב כתובה ב'עוברת על דת' שהתנהגותה מקובלת בחברה שאליה שייכת, אינה נובעת מפריצות או נעשית ללא התראה | |||
נושא הדיון: | חיוב כתובה ב'עוברת על דת' שהתנהגותה מקובלת בחברה שאליה שייכת, אינה נובעת מפריצות או נעשית ללא התראה |
"התובע התייחס וממשיך להתייחס לתובעת בזלזול ובהשפלה [...] הצדדים ניסו לשקם את נישואיהם ואף הלכו לטיפול זוגי אצל מטפלת פסיכולוגית משפחתית. הנתבע הפסיק על דעתו את הטיפול הזוגי, לאחר שהדברים שנאמרו בו לא ערבו לאוזניו [...]".ובסעיף 12 כותבת התובעת כדלהלן:
"התובעת תטען כי הנתבע מאס בה, והידרדרות הנישואין באה ממנו ומרצונו להתגרש ממנה. כבר מפברואר 2012 הוא אף ישן בחדר נפרד ממנה, ומסרב ליצור עִמה תקשורת כלשהי אלא רק במסרונים. הנתבע מנהל חייו במנותק ממנה, אינו אומר לה להיכן הולך ומתי יחזור, וגם כשלוקח את הקטינים לטיול אינו מודיע לה, ומסרב לדבר אִתה. התובעת הייתה עותרת לשלום בית לו לא היה כבודה מושפל מדחייתו אותה, והיא עותרת לגירושיה ממנו, בשל העדר יכולת לשקם את הנישואין".בסיום כתב תביעתה מסיימת התובעת וכותבת (סעיף 20.1):
"לחייב את הנתבע במתן גט פיטורין אם יסרב לשלום בית."נמצא כי גם בתביעת הגירושין של התובעת עדיין הייתה בה רצון לשלום הבית אלא שלדבריה, הנתבע גרם לחוסר היכולת לשקם את חיי הנישואין.
"אני עזבתי את החדר שינה, בגלל שהחלטתי להתגרש, הגברת מתפרצת ויש לה התפרצויות מזלזלת בי, מורידה את הכישרונות שלי, מעמידה פנים, צועקת עליי, לא מכבדת אותי כ'אדם', ולא מתייחסת אליי בכבוד, אם אני מעביר שיעורים היא מזלזלת ורוצה לקלקל את פרנסתי, המקרר שלנו ריק, היא לא קונה [...] האוכל היה מקולקל, היא משאירה שקיות זבל על חדר השינה שלי, אני דאגתי לכבס את הבגדים שלי ביזמה שלי."לדבריו של הנתבע, תביעת הגירושין מצדו באה ונגרמה בשל התנהלותה של הנתבעת כלפיו וכלפי עבודות הבית. נברר בהמשך אם הובאו לכך אסמכתאות וראיות או שמא טענות אלו נותרו טענות בעלמא או שמא אף נסתרו.
"היי [מ'] סליחה שאני רק עכשיו רואה!!! לא הרגשתי טוב בכלל וחולשה בגוף. בקשתי מ[א'] לתת לי לנוח. עכשיו לקחתי את הנייד לראות אם יש הודעות ומצאתי שלך. סליחה שאני הדאגתי אותך!!! תודה. אני פשוט חלשה ומתוסכלת ועצובה שלא יכולה להיות עם הילדים שלי."בשעה 17:36 כותבת [מ']: "היי [...] מה שלומך? מקווה שאת מרגישה יותר טוב."
"אלימות כלכלית, איום מילולי [...] ביקש מידיד להכין לו שני 'נבוטים' [...] כדי להכות אותי (אולי יותר מזה) ולטעון בפני שופטת כי זה בגלל שאני משוגעת [...]"בנוסף, מצרפת התובעת (נספח טז) את תמליל השיחה בין [א'] ובין הנתבע מתאריך כ"ה באדר תשע"ג (7.3.2013), בה נכתב בין השאר:
"התקשרתי אליך מיד כשיצאתי מהטיפול הפסיכולוגי, תכין לי שני מחבטים [...] ישנה הסלמה בהתעללות הנפשית, אם אהרוג אותה אגיד לשופט שהיא הייתה לא שפויה [...] שתמות כבר, שתהיה לה תאונה, שמכונית תדרוס אותה אני שונא אותה [...]"בדיון בית המשפט מתאריך י"ג באייר תשע"ג (23.4.2013) בעניין צו ההגנה, נחקר [א'], ובין השאר אמר (נספח יח2):
"[...] בזמן האחרון הרגשתי ש[פלוני] לא "עם הרגליים על הקרקע". הוא הזמין מקלות, הוא ביקש ממני פעמיים [...] קבלתי ב־7.3.2013 בשעה 7:00 שיחת טלפון מ[פלוני]: 'שלום [א'] אני צריך לבקש ממך שני נבוטים.' הוא נתן לי את המידות ומאיזה חומר [...] הייתי ב'שוק' ואמרתי לו: ' [...] נהיה בקשר'. זו לא פעם ראשונה [...] ואז הוא בא ושותה קפה ונרגע. נפגשנו באותו לילה [...] הוא אומר: 'יצאתי מהפסיכולוג [...] אך במשך היום דברתי עם העורך דין שלי ועם ההורים שלי והבנתי שאני לא צריך לקחת את החוק לידיים [...] ' ו'[פלונית] היא משוגעת', שהוא מקבל אלימות מוסרית כל הזמן, שאלתי אותו מה זה אלימות מוסרית? יש טיטולים שנשארים ברצפה או יש משהו שהוא לא מסודר [...]"בסופו של יום הגיעו הצדדים בדיון בבית המשפט מתאריך א' באב תשע"ג (8.7.2013) (נספח יח3) להסכמות שהנתבע יעזוב את הבית וניתנה להסכמה זו תוקף של החלטה שיפוטית.
"[...] דרכם של הצדדים לא הייתה סוגה בשושנים ולדאבון לבו של התובע, פני הצדדים הינם לפירוד ולגירושין [...] במסגרת תובענה דנן עותר התובע לפירוק שיתוף בדירת המגורים ומצהיר כי הוא מעוניין לרכוש את זכויותיה של הנתבעת בנכס [...] במהלך תקופת חייהם המשותפים רכשו הצדדים תכולת דירה אשר נמצאת בשימושם המשותף. התובע יעתור לחלוקה בעין של המיטלטלין [...] אשר על כן, מתבקש בית המשפט להורות כדלקמן [...] להורות על פירוק השיתוף בדירה [...] להורות על חלוקה בעין של המיטלטלין המשותפים [...] ."התובעת מצרפת אסמכתאות להגשת תלונות רבות (חמש־עשרה במספר) שהוגשו על ידי הנתבע במשטרת ישראל נגד הנתבעת שמהותן "תקיפות הקטינים, תקיפות בן הזוג ואלימות" וכי כולן נסגרו ונגנזו ללא אשמה בעילת סגירה של "חוסר ראיות".
"[...] תסקיר ראשוני תוך התייחסות לשאלת האלימות במשפחה [...] [פלונית] מטופלת במחלקת הרווחה על ידי עובדת סוציאלית תחום אלימות במשפחה מחודש מאי 2013 [...] רופא הילדים [...] לדבריו, האב מגיע אליו תכופות מאשים את האם בפגיעה פיזית בילדים [...] לא התרשם כי מדובר בפגיעות שנגרמו כתוצאה מאלימות שהופנתה כלפי הילדים [...] מוטרד מאד מהתנהלות ההורים בכלל ומהתנהלות האב בפרט [...] לא מצאתי בסיס להאשמות של [...] על היותה של [...] לוקה באי־שפיות. לגבי טענותיו על היותה אלימה כלפי הילדים – להתרשמותי מדובר כאן בחלק ממאבק הגירושין [...]"התובעת מצרפת (נספח ו1) את תסקיר הרווחה ב[...] מתאריך כ"ו בתמוז תשע"ג (4.7.2013), שבו נכתב בין השאר:
"[...] הפגישה התקיימה בשל קבלת מכתב מרופא הילדים [...] ובו דאגתו הרבה נוכח השימוש שעושים ההורים [...] פגיעה בשגרת הילדים ובמצבם הרגשי. הרופא קרא להתערבות דחופה על מנת למנוע אסון.בתסקיר מתאריך ט' בטבת תשע"ד (12.12.2013) שהוגש לבית המשפט, נכתב:
[...] בדיקות רפואיות מיותרות לילדים בעיקר על ידי האב שפונה לרופא הקופה ולחדר מיון. מדובר בפניות על מנת לקבל אישור לטענות על אלימות הצד השני. שני ההורים מרבים לצלם ולהקליט את הילדים.
תלונות האב למשטרה והרחקת האם [...] העדר תקשורת בין ההורים הגורמת למניעת טיפול בילדים. האם פנתה לרופא עם הילדה, קיבלה הנחיות לטיפול. אחר יומיים האב פנה, על אותה תלונה, ללא שנתן את הטיפול בזמן שהילדה הייתה אִתו.
[...] האם תמשיך בטיפול אצל עובדת סוציאלית היחידה לאלימות, האב יפנה לקבלת הדרכה הורית על ידי עובדת סוציאלית המשפחה [...]"
"לאב טענות קשות על היות האם לא יציבה לא אחראית אלימה כלפי הילדים ובלתי כשירה להורות. למרות שטענות אלו לא מקבלות גיבוי בחוות דעת מקצועית, הרי שהאב לא מוותר ומרבה להתלונן בכתב ובעל פה על התנהלות האם. הוא פונה לערכאות משפטיות, לשירותי רווחה, הבריאות ומשטרה ונראה שעושה כל שביכולתו להרחיק את האם מהילדים. התנהלות זו מדאיגה [...] התרשמותי מאישיותו הנוקשה של [פלוני] [...] הבאה לידי ביטוי [...] באובססיביות [...] מול המערכות השונות ובמלחמה הבלתי פוסקת כלפי אשתו [...] אי הסכמתה [...] להצעת הגירושין שלו הייתה עבורו אישור להכרזת מלחמה [...] עסוק בהכפשתה בכל דרך [...] מתעלם מהנזק הנגרם לילדים [...]התובעת צרפה לתביעתה (נספח ז1) את חוות הדעת של ד"ר דניאל גוטליב ממכון שינוי ובה נאמר בין השאר:
[פלונית] אישה נעימה, חסרת ביטחון דבר המתעצם סביב [...] מתקפה בלתי פוסקת על האימהות שלה ועליה כאדם וכאישה [...]
[...] משמורת הילדים תהיה בידי האם [...]"
"[...] במהלך כל הבדיקה [...] מר [פלוני] נותר נחוש בדעתו כי הילדים נפגעו פיזית ורגשית על ידי האם וכי יש לפעול בל מחיר להוצאתם מרשותה. ראוי לחזור ולציין כי לשם השגת מטרה זו, הוא גם מוכן כי הילדים יהיו במסגרת חוץ ביתית אם יקבע כי אין הם יכולים להיות אִתו [...] יש לציין כי קיים משהו בעייתי בכך שמר [פלוני] ממשיך להילחם בכל כוחו נגד הגב' [פלונית] וזאת למרות שעד הלום לפחות, כל אנשי המקצוע הגיעו לאותן מסקנות לגבי השאלה של התעללות של האם בילדים כלומר שלא הייתה התעללות [...] לא היה בבדיקתי בכדי להצביע על כי קיימת בעייתיות כלשהי בהורות של הגב' [פלונית] [...] אני נוטה להגיע למסקנה הפוכה ממנה מר [פלוני] מנסה להוביל אותי [...] מבדיקתי עולה כי אם קיימת סכנה לילדים, הרי שאין סכנה זו [...] כי אם מהגישה האובססיבית והעוינת ביותר של האב כלפי האם [...] חוסר היכולת שלו לקבל דעות מנוגדות לאלו שלו והחשיבה הנוקשה ביותר שלו [...] דווקא צורת החשיבה הזאת של האב וסגנון ההתנהלות [...] הם אלו אשר מעמידים את הילדים בסיכון [...] גישתו [...] מאד מגמתית [...] יוצרת מצג שווא [...] לאב אין יכולת כלשהי לראות הדברים בצורה ביקורתית [...] נוטה להיות מאד טוטלי בגישה שלו [...] אין הוא מסוגל לטפל בהם [...] קיים משהו בצורת החשיבה של האב – בנוקשות ובאובססיביות של החשיבה והמגמתיות של החשיבה אשר גורמת לו לראות הזנחה קשה ולו בדבר הכי קטן [...] ראוי לציין בצורה הכי ברורה והכי חד משמעית כי מצב זה מסכן את הילדים הרבה יותר מכך שהאם אולי המתינה יום כאשר לילדה היה חום לפני שהיא הביאה אותה לרופא [...] לעומת גישתו של האב, גישתה של האם הייתה הרבה יותר גמישה עניינית [...]"טענת הנתבע – התובעת ניהלה מערכת יחסים אינטימית עם אחר
"[...] במהלך המעקב הגברת [...] זוהתה מתחבקת עם גבר בשם [א'] [...] המתגורר [...] בשעה 6:52 [...] נכנסה לרכב [...] לכיוון [...] וחנתה [...] במקום המתין לה מר [א'] [...] בשעה 7:32 – ממש עם רדתה מהרכב השניים החלו להתחבק ולהתנשק [...] ארבעים שניות של חיבוקים ונשיקות רצופות. ראוי להעיר כי לאחר החיבוקים השניים הותירו את הרכב של הגברת [...] במקום [...] נראה לנו כפעולת הסתרה [...] נכנסו לרכב הסובארו (שייך ל[א']) ופתחו בנסיעה מהירה לדירה ששוכנת [...] עד השעה 17:40 השניים שהו שם במשותף ולא זיהינו כניסות או יציאות של אורחים [...] ושבו אל רכבה של הגברת [...] לאחר שיחה שנמשכה מספר דקות הפרידה בין השניים לוותה אף היא בחיבוקים ונשיקות [...] בחקירה [...] תועדה במהלך חיבוקים ונשיקות ושהייה בדירה של גבר משך למעלה מעשר שעות [...]"בדיקת הפוליגרף
"ש: כבר בנובמבר 12 כבר פתחת תביעות משפטיות בבית המשפט [...]תביעת הגירושין אינה קשורה לטענת ה"בגידה"
ת: כחלק מהגירושין כן [...]
ת: אחרי כל המאמצים שאני עשיתי לטיפול זוגי, ובאותו זמן רציתי להתגרש ממנה [...] באותה שנה, הגשתי תביעת הגירושין בנובמבר 2012, באותה שנה היו יחסים עם האישה כולל יחסי מין [...] התנתקתי מהאישה באופן מילולי באותו יום שהגשתי את התלונה למשטרה [...] הגשתי תלונה על הטרדה ואיומים שהיא עשתה לי באותו לילה [...]
ש: נכון שאתה עזבת את חדר השינה?
ת: כן [...] הגשתי את התביעה בחודש נובמבר, ובחודש נובמבר כבר לא הייתי בחדר השינה, אולי חודש חודשיים לפני זה כבר עזבתי [...] אני הגשתי תביעת גירושין לבית המשפט לענייני משפחה ב־2012."
"הגשתי את תביעת הגירושין בשנת 2012 כי היחסים עם האישה היו בלתי אפשריים. האישה הייתה אלימה. כל החשש עם [א'] עלה דווקא בדצמבר 2012, ואז התחלתי לחשוש, וזה היה בולט ב־18.3.13."יובהר, כי הנתבע לא ציין בתביעותיו בבית המשפט את נושא ההכאות של הילדים על ידי התובעת. לדבריו הדבר החל מאוחר יותר. לפי האמור "לפתע" החלה התובעת להכות את ילדיה. מלבד העובדה כי כל תלונותיו נסגרו במשטרה, וכך נכתב בפרוטוקול הדיון:
"[...] תביעת המשמורת. איפה כתוב שהיא לא מבשלת ולא מנקה? ושהיא אימא רעה? [...] ואיפה כתוב שאתה חשדת בה, ואיפה כתוב שהיא הכתה את הילדים [...] ופתאום האישה התחילה להכות את הילדים והגשת תלונות."על כך השיב הנתבע:
"זה קרה אחר כך התחלתי להתלונן למשטרה בהמשך. התלונה למשטרה על התעללות פיזית בילדים הייתה בחודש מאי 2013 [...] זה מאוד מעניין שהיא התחילה להרביץ לילדים אחרי שהגשתי את התביעה לגירושין [...] התלונות נסגרו באופן מאוד מוזר [...]"הבעל המשיך להעסיק את הנטען [א'] בביתו על אף "חשדותיו"
"ובכל זאת המשכת להזמין אותו לעבודות בבית [...] מהיום שחשדת עברו מספר חודשים ואתה הזמנת אותו בכל זאת? בן אדם שאתה חושד בו שבוגד עם אשתך, אתה מזמין אותו לעבודות בבית שלך?"תשובתו של הנתבע הייתה:
"היו מספר פעמים [...] אולי רק פעמיים גג בסך הכול, הרי היה החשש הראשון. אולי, בפעם הראשונה שראיתי אותה הייתה ב־18.3.13, והראיות מחודש אפריל, מדברים על טווח של אולי חודש. הראיה הזו הייתה, האישה הזו לקחה את הבת המשותפת לנו למעקב בבית חולים 'מאיר'. בחשבונית היה כתוב 'קפה ומאפה – מחיר'. בתי לא שותה קפה. זה היה מוקדם בבוקר. החברות שלה היו מוקדם בעבודה, ולכן החששות שלי היו שהיא נפגשה אִתו בבית חולים 'מאיר'. אם הייתי אובססיבי הייתי מתפרץ, אבל לא עשיתי זאת [...]"בהמשך נשאל הנתבע: "אם אתה חושש ממנו איך הזמנת אותו לבד לבית?
"אני מכיר הרבה סודות ממנו, אמרתי לו אל תספר את זה. הוא מתחיל לספר על חברות אחרות, שיש לו חברה פה ושם. אני אומר לו זה לא נעים. האופי שלי אני בן אדם שקט. זאת התשובה. אני לא הולך לספר סיפורים בכל מקום."בהמשך חקירתו אישש העד את טענות התובעת בכל הנוגע לשהותה אצלו בבית וכי הזמינה אליו כדי לספר לו על הסכנה מהנתבע ועל איומיו. לדבריו החנתה התובעת את רכבה בחניון והוא לקחה לביתו במכוניתו משום שהיה קשה לה למצוא את כתובתו בשל מיקומה. לגבי החיבוקים והנשיקות אמר העד שהוא לא זוכר אם נישק אותה או רק חיבקה. לבית הדין שחזה בסרט החקירה העיר [א']: "לא רואים פה נשיקה אלא חיבוק."
"בא כוח הבעל: אבקש להתייחס בקצרה למה שנאמר, בנוגע להסכם ממון, בנוגע לבית [...] כל מה שירשם על שם מי מהצדדים יישארו בבעלותו בלבד, הפרדה מוחלטת, גם מה שיצברו במהלך הנישואין, ההסכם אושר בבית המשפט בכפר סבא. ישנה הסכמה עקרונית להתגרש, הם עדיין גרים ביחד! ברור לנו שבנסיבות אלו לא ניתן לבצע את הגט, אני מציע שכבודכם ייתן פסק דין, ואנו נגיש הודעה בתוך מספר חודשים שהם נפרדו, ואז תקבעו מועד לגט. האישה אינה זכאית לכתובה [...] ."ועוד נאמר שם בסיום הדיון (שורות 63–65) מפי הבעל ובא כוחו: "אני עזבתי את החדר שינה, בגלל שהחלטתי להתגרש [...] נבקש פסק דין לגירושין."
"מכל האמור לעיל, לא ניתן לראות את הבעל כמי שכפו עליו להתגרש, באמצעות תביעה שהוגשה על ידי התובעת, אלא להיפך, על אף שהתביעה לגירושין (אם הבעל יסרב לשלום בית) באופן פורמלי הוגשה על ידי התובעת, הרי שהרוח החיה שקידמה את הגירושין היה הבעל עצמו אשר ניהל מאז פברואר 2012 חיים נפרדים מהתובעת. ההיאחזות של הנתבע בעובדה שהתובעת הגישה את כתב התביעה ולכן מטעם זה אינה זכאית לכתובתה, מופרכת מעיקרה."עוברת על דת בזמן הזה – במי שמעשיה אינם חריגים לפי אורח חיי הצדדים
"על דבר השאלה בבעל [...] וברצונו לגרש אשתו מחמת שהולכת בשער שלה, וכפי הצעת כבוד תורתו במכתבו הכל יודעין שהוא אינו מקפיד על זה, ואך תואנה הוא מבקש [...] ורצון כבוד תורתו לצדד דלא חשובה בזמן הזה עוברת על דת ביוצאת וראשה פרוע כמבואר באבן העזר (סימן קטו), יען שפשתה המספחת ונעשה הדבר כהיתר בעוונותינו הרבים [...] דמיון לזה מצינו בחושן משפט סימן שצ"ג [...] וכתב הט"ז שם בשם הרש"ל [...] ואי הוחזק בעיני הדיין דלא מוחזק בכך להיות בודל עיניו מראות ברע, פשיטא דלא כל כמיניה להוציא ממון [...]"ובשו"ת ישכיל עבדי (אבן העזר סימן נד) כתב וזו לשונו:
"[...] ועלה השאלה לפניו במקרה שהבעל מוחה באשתו לא ללבוש בגדי שחץ כזאת, ולא רצתה האישה להטות אזן קשבת לדבריו, אם בידו להוציאה, מבחינת עוברת על דת [...] לא כן בזמננו זה, שלצערנו, פשתה המספחת כמעט ברוב בנות ישראל [...] הרי אין זה בבחינת עוברת על דת כדרך הפרוצות [...] כן הדבר גם בסכסוכי איש ואשה, על הדיין להיות מתון בדין, לחקור בשבע חקירות, טיב האיש והאישה, תהלוכותיהן, מובאיהן ומוצאיהן בדרכי החיים והתורה, מפי קרובים ורחוקים, עד עומדו לאמיתו של דבר, ואז ישקול בפלס מאזנים איך להוציא דינו אם לקרב או לרחק [...]"ועוד כתב שם (אורח חיים סימן נד), וזו לשונו:
"זאת ועוד אחרת, הרי זה דבר פשוט דיש חילוק בין הזמנים [...] והנה עתה בזמננו זה, שהן בעוון פשתה המשפׁחת בכל מקום ומקום שרוב הנשים יוצאות לשוק וראשם פרוע, וזרועותיהם מגולים, ואם לא תחלק בין הזמנים נמצא דלא הנחת בת ישראל תחת בעלה, וכולם צריכים להתגרש ולצאת מבעליהן בלי כתובה. ועיין באוסף פסקי הדין של הרבנות הראשית לישראל (בעמוד קכו), שפסקו בגדולה מזו, וזו לשונם: [...] 'בימינו אין זה מן המוזר שאיש ואשה כשנפגשים במקומות שונים ומכירים זה את זה מכבר, אוכלים על שולחן אחד ויוצאים לטיול ואין זה בעיניהם בגדר פריצות' – עיין שם. הרי דאפילו עניין הפריצות דנו כפי העת וכפי הזמן שנראה לעולם שהוא בגדר פריצות [...]"ובדרך זו כתב גם בשו"ת חלקת יעקב (אבן העזר סימן ו, בעניין היתר חרם דרבנו גרשום), וזו לשונו:
"ואם כן בבא לפנינו עובדא שהבעל רוצה להיפטר מאשתו מפני שהיא עוברת על דת יהודית – שהיא עושה מעשי פריצות – מתחילה צריכין לחקור: דאפשר הוא הבעל – בעוונותינו הרבים בדור פרוץ הלזה – מהאנשים שאין מדקדקים בטבילת אשתו ומשמשים נידה בידיעת שניהם, ואם הוא אינו חושש לאיסור נדה שהוא בכרת וחמיר מאיסור סוטה שהוא רק בלאו או עשה [...] רק חז"ל נתנו לו גם רשות לגרשה כיוון שהדבר נוגע לו שיכול לבוא לידי איסור. אם כן באופן שאנו יודעין שהוא אינו חושש לאיסור – מניין לנו שחז"ל נתנו לו רשות זה [...]ואכן, על פי הדברים הללו, נהגו בבתי הדין בזמננו, שלא למהר לדון את האישה כעוברת על דת ולהפסידה כתובתה. ונביא דוגמאות לכך מהמובא בפסקי דין הרבניים.
ועוד יותר: אם האישה עושית מעשי פריצות ועוברת על דת יהודית בידיעת בעלה וגם ברצון בעלה [...] או שארי ענייני חציפות הנוהגת בהדור הפרוץ והבעל אינו מקפיד, אם כן מהיכי תיתי נאמן לומר על שאר ענייני פריצות שאינו מתרצה לזה [...] דעוברת על דת ישראל הוא רק כשהבעל נודע לאיש חרדי, וסימן לדבר – שמירת שבת וטהרת משפחה [...]"
"דהיינו באינש צנוע ומעלי אשר אינו יכול לסבול התנהגות האישה כשהיא עוברת על דת ולבו נוקפו על כך – בזה שייך לומר דרבנו גרשום מאור הגולה לא תיקן בכהאי גוונא, אשר לא כן במקרה שלפנינו שהבעל חי חיי הפקר עם אישה אחרת, לא מתנהג כלל כגוברין יהודאין, לא מניה ולא מקצתיה – בזה יש לדון שאין בעל כזה יכול לבוא לבית הדין ולדרוש שבגלל שאשתו לא התנהגה בצניעות כיאות לבנות ישראל הכשרות, הוא רוצה לגרשה בעל כורחה ולהחליפה באישה אחרת הנאה ממנה במעשיה. כי לא חסרון הצניעות אשר בה הוא אשר לא נותן לו מנוחה, הסיבה היא מפני שדבק באישה זרה ומאס באשת נעוריו [...]"ובפסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל (חלק ד עמוד 363) כתב בזו הלשון:
"אם האישה עושית מעשי פריצות ועוברת על דת ישראל בידיעת בעלה, אם כן מהיכי תיתי שיהיה נאמן לומר על שאר עניני פריצות שאינו מתרצה לזה ורוצה להפטר מחרם דרבנו גרשום. קיצור הדבר: הדין בעוברת על דת הוא רק כשהבעל נודע לאיש חרדי [...]"עוברת על דת בנשואת פסק הדין
"אלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית [...] ותני רבי חייה כן נשים העוברות על הדת מאבדות את הכול. רבי לעזר בשם רבי חנינה ראו אותה חוגרה בסינר רוכל יוצא מתוך ביתה כאור הדבר תצא. רוק על גבי מיטתה כאור הדבר תצא. רוק על גבי מטתו כאור הדבר תצא. סנדלו לפני מיטתה כאור הדבר תצא [...] שניהם יוצאין ממקום אפל כאור הדבר תצא. מעלין זה את זה מן הבור כאור הדבר תצא [...] חנינה בר איקא בשם רבי יהודה וכולהן אם הביאה ראייה לדבריה נאמנת".וביאר הקרבן העדה (שם) בזו הלשון: "וכולהון – כל המעשים האלו. אם הביאה ראיה לדבריה – כלומר שנתנה אמתלא לדבריה למה נעשה כך ולא היה שם זנות נאמנת."
"ועיינתי בתלמוד המערב [...] שאמרו שם:ובריטב"א ליבמות שם גרס להדיא בירושלמי שדי ב'אמתלא' ואין צורך ב'ראיה' וכפי שבארו המאירי והנושאי כלים בירושלמי גם את הנוסח שלפנינו שהוא: "אם הביאה ראיה לדבריה", וזו לשון הריטב"א:
'ר' אלעזר בשם ר' חנינא: ראו אותה חוגרת בסינר ורוכל יוצא – כעור הדבר, תצא; רוק על גבי מטתו – כעור הדבר, תצא; סנדלה לפני מטתו – כעור הדבר, תצא; טופחת על יריכה בבית המרחץ – כעור הדבר, תצא; מעלים זה את זה מן הבור – כעור הדבר, תצא; שניהם יוצאים ממקום אפל – כעור הדבר, תצא. ר' חנינא בשם רב יהודה: בכולם אם הביאה ראיה לדבריה נאמנת.'
ונראה לי בראיה זו נתינת אמתלא להתנצלות [...]"
"[...] אם לא קדם קינוי, ובאו עליה עדים שנסתרה עם איש זה, ובא ומצא דבר מכוער כגון שנכנסו אחריו ומצאוה עומדת מעל המטה והיא לובשת המכנסים או חוגרת אזורה, או שמצאו רוק למעלה מהכילה (או שראו מקום המנעלים הפוכים [טור]) או שהיו יוצאים ממקום אפל, או מעלים זה את זה מן הבור וכיוצא בו, או שראוהו מנשק ע"פ חלוקה, או שראו אותם מנשקים זה את זה, או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות (במנעול) (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א אלף רנ"א), וכיוצא בדברים אלו לפי ראות עיני הדיינים, אם הוציאה בעלה בדבר מכוער כזה, הרי זו לא תנשא לנטען [...] כל מקום שאמרו, תצא, תצא בלא כתובה."ובביאור כוונת הרמ"א במה שכתב "לפי ראות עיני הדיינים" כתב הגר"א שם בביאורו (ס"ק ח) בזו הלשון: "לפי ראות כו', שם בירושלמי וכלן אם הביאה ראיה לדבריה נאמנת וכן כל כיוצא."
"ולענין מה שאמרת באשת כהן שנכנסה בחצר המטרה עם הכתב בחקירה והגיפו הדלתות. מי חיישינן כדאמרינן בירושלמי: 'תרעא טריק סוטה' [...] והגפת דלתות שאמרת אין זה יחוד עד שיהא בית נעול ד'תרעא טריק' בירושלמי שער נעול במנעול משמע. וכדמשמע התם בירושלמי בפרק המדיר דגרסינן התם 'תרעא טריק סוטה מוגף צריכה' וטעמא כל שאינו במנעול ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות [...] ועוד דהתם בפרק המדיר אמרו בכל הנך דאתמרן התם: 'וכולהו אם הביאה ראיה לדבריה נאמנת.' ואין לך ראיה לדבריה יותר מזה שלא נתיחדה לרצונה אלא מתוך האונס. וכל הנך דירושלמי כשנעשו שלא מתוך טענה ידועה [...]"והנה ישנה דעה – השיירי קרבן לירושלמי שם – הסוברת בהבנת דברי הירושלמי שאין הדברים אמורים אלא בכיעור רגיל, אבל בכיעור גדול, כגון שנתן פיו על פיה – אין 'אמתלא' מועילה. וזו לשונו:
"וכולהון אם הביאה ראיה לדבריה נאמנת [...] מעשה בא לפני ר' ומר מה בכך וכו'. בקונטרס פירשתי שתי לשונות. ויותר נראה לומר שהמעשה היה בעידי דבר מכוער והיא נתנה אמתלא לדבריה ואמר ר' מה בכך כיון שנתנה אמתלא לדבריה נאמנת שהרי אפילו בהוחזקה נדה בשכינותיה אמרינן לעיל בפרק ב' בבבלי ובירושלמי שנאמנת כל שכן כאן ושאלו אחר כך אם מהני אמתלא לדבריה בשנתנה פיה על פיו שזה מכוער ביותר ופשיט שאינה נאמנת. ומפני שלא ראיתי לאחד מן הראשונים ז"ל שחילקו בכך לכן לא פירשתי כן בקונטרס אבל לדינא צריך עיון."לשיטתו, במעשה כיעור גמור כמו נשיקה על הפה לא מהני 'אמתלא'. אמנם הוא לא הכריע להלכה כן, כיוון שלא מצא מהראשונים המפרשים כך.