ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב שלמה שפירא הרב אברהם מייזלס הרב אריה אוריאל |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 289554/29 | |
תאריך: |
י"ז בתשרי התשע"ז
19.10.2016 | |||
תובע |
פלוני
בא כוח התובע עו"ד ניר פרידפרטיג | |||
נתבעת |
פלונית
בא כוח הנתבעת טו"ר יהושע זאב זנד | |||
הנדון: | האם ערעור על חיוב גט או עיכוב ביצוע הם עילה לביטול או עיכוב ביצוע צו הגבלה? | |||
נושא הדיון: | האם ערעור על חיוב גט או עיכוב ביצוע הם עילה לביטול או עיכוב ביצוע צו הגבלה |
"על המזכירות לקבוע מועד לסידור גט. אם תסרב האישה להתגרש במועד זה, ידון בית הדין במועד זה בבקשת הבעל להטלת צווי הגבלה נגד האישה."על פי החלטה זו קבעה המזכירות מועד לסידור גט, על פי יומן בית הדין ליום חמישי – כ"ו באלול תשע"ו (29.9.2016).
"בפנינו מונחת בקשת האישה לביטול הדיון לסידור גט ולחילופין להטלת צווי הגבלה.ב. יש לציין שבעת מתן ההחלטה בית הדין לא היה מודע למועד שקבעה המזכירות. עם זאת הטעם העיקרי לקביעת מועד זה, הוא שינוי הרכבו של בית הדין, שגרם לכך שבית הדין פועל – בהרכבו המקורי שנתן את פסק הדין והוא שאמור לאכפו – בימי שני בלבד. לפיכך עם מתן החלטה זו, שבה נאמר שמועד סידור הגט יהיה בתאריך ט' באלול תשע"ו (12.9.2016), היה ברור שגם הדיון בצווי ההגבלה הנובע מסירוב האישה יהיה במועד זה כפי הכתוב בהחלטתנו מיום ו' באב תשע"ו (10.8.2016), וכפי שהיה אמור להיות במועד הקודם שנקבע.
מתוך הבקשה שהונחה בפנינו ונימוקיה ניכר שמגיש הבקשה אינו בקי לא בהלכה ולא בהליכי בית הדין.
בפני בית הדין התנהלו תביעות הבעל לגירושין ותביעת האישה לשלום בית. בית הדין דחה תביעת האישה קיבל תביעת האיש וקבע שהאישה חייבת להתגרש. האישה סירבה להתגרש והגישה ערעור על פסק דין זה.
משקבע בית הדין שהאישה חייבת להתגרש – אין חשש לאיסור חרם דרבנו גרשום אף ביוצאי אשכנז ובוודאי בבני הזוג שלפנינו שהינם מעדות המזרח ואין נוהג לגביהם חרם דרבנו גרשום. בית הדין הבהיר במקרה שלפנינו ובמקרים רבים אחרים שהפרחת הססמה 'אני רוצה שלום בית' לא תוכל להוות סיבה לדחיית קיום החלטת בית הדין.
באשר לטענה שהמבקשת הגישה ערעור על החלטת בית הדין, גם דבר זה לא יכול להוות סיבה לדחיית סידור הגט כל עוד לא ניתן עיכוב ביצוע – דבר שלא נעשה בנידון דידן וכמפורש בתקנה קמ"ו לתקנות הדיון.
זכותו של הבעל להפעיל האמצעים החוקיים למימוש פסק הדין ולפיכך אין למנוע ממנו מימוש זכותו החוקית, שאחת הדרכים לאכיפת פסק הדין היא הטלת צווי הגבלה.
אין שחר לאמור בבקשה ולפיה בית הדין נענה לבקשות הבעל מידית, בית הדין מתייחס עניינית לכל בקשה לגופה, ובמקרה שבפנינו הבעל הוא זה שמציית להחלטות בית הדין דבר שלא ניתן להיאמר על האישה. לאור האמור על המזכירות לקבוע מועד לסידור הגט לט' אלול תשע"ו (12.9.2016)."
"מאחר ולא התקבלה בבית הדין הודעה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין, וכפי שהודתה האישה בפנינו – שברצונה להפקיד את ההפקדה שקבע בית הדין הגדול אך עדיין לא הפקידה – האישה חייבת לקבל את גטה כל עוד אין החלטת בית הדין הגדול המעכבת ביצוע החלטת בית הדין.עיכוב ביצוע פסק הדין לגירושין אינו מעכב ואינו עילה לביטול צווי ההגבלה
בית הדין מבהיר – תקנה קמו לתקנות הדיון קובעת:
'1. אין הערעור מעכב את ביצוע הפסק אשר מערערים עליו, אלא אם כן יש הוראה כזאת בגוף הפסק [...].
2. החליט בית הדין הפוסק שלא לעכב את הביצוע [...] רשאי החייב לפנות בבקשה לעיכוב הביצוע לבית הדין הגדול.
3. בית הדין המחליט על עיכוב ביצוע רשאי להתנותו במילוי תנאים, לרבות מתן ערבויות מידי מבקש העיכוב.'
במקרה שבפנינו קבענו שאין מקום לעכב ביצוע פסק הדין. בית הדין הגדול קיבל עקרונית את בקשת האישה לעיכוב ביצוע סידור הגט, מפני שביצוע סידור הגט יאיין את הערעור. בית הדין הגדול התנה עיכוב הביצוע בהפקדת ערבויות מטעם האישה, ערבויות שישמשו לפיצוי הבעל אם יידחה ערעורה.
בית הדין הגדול אף הפחית את הסכום הראשוני שדרש מהאישה כדי לעכב ביצוע פסק הדין, אך האישה לא הפקידה גם את הסכום המופחת.
איננו יכולים להתעלם מדרכה של האישה להתעלם מצווי בית הדין ומהחלטותיו, התעלמות שהכריחה את בית הדין לפעמים לנקוט יד קשה כדי לקיים החלטות בית הדין, מכיוון שהתנהגותה והתנהלותה גורמים נזקים קשים לבעל.
בית הדין חוזר ומבהיר האמור בפסק הדין. אין ספק שלאור החומר שהוצג והוכח לבית הדין, האישה למצער חייבת לקבל גטה. בית הדין לא קבע עדיין אם יש לכופה לעשות כן, מכיוון שוודאי שיש במה שהוצג בפנינו כדי לחייבה להתגרש. אין מקום להיענות לבקשותיה החוזרות לקיום דיון הוכחות בעניין חיובה בגט, מפני שברור ממה שהוצג בפנינו בתיק זה שהאישה חייבת לקבל את הגט, ואין לקיים דיון הוכחות רק לשם קיומו.
לאור האמור ולאחר העיון, מחליט בית הדין כי אין הצדקה לעכב את סידור הגט.
פסק דינו של בית הדין ניתן לפני זמן רב, הצדדים פרודים שנים רבות, טענת האישה על רצונה בשלום בית אינה טענה אמתית, וכמו שבית הדין פירט והאריך בפסק דינו, מטרתה היחידה של האישה הינה להשיג הישגים כספיים.
בית הדין שמע היום דברי הבעל ובא כוחו הדורש הטלת צווי הגבלה, ודברי האישה המתנגדת להוצאת צווים אלו וממשיכה לטעון שרוצה שלום בית. לא הוצג בפנינו נימוק מספק מדוע לא תקבל האישה את גטה.
לפיכך, מכיוון שהאישה סירבה לקבל את גטה, מחליט בית הדין:
א. להטיל על האישה צו הגבלה בהתאם לסעיף 2(א)(4) לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה – 1995, הקובע שבית הדין רשאי להוציא צו הגבלה האוסר להתמנות, להיבחר או לשמש במשרה על פי דין או במשרה בגוף מבוקר כמשמעו בחוק מבקר המדינה, תשי"ח – 1958.
ב. להטיל על האישה צו הגבלה בהתאם לסעיף 2 (א)(5) לחוק – צו הגבלה האוסר לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין.
ג. פסק דין זה טעון אישור של נשיא בית הדין הרבני הגדול, לפי סעיף 1(ג) לחוק.
ד. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לכבוד נשיא בית הדין הרבני הגדול.
ה. בית הדין מחייב את האישה בהוצאות לבעל בסך 200 ש"ח בגין כל יום שהאישה מעכבת את סידור הגט.
הוצאות אלו ייגבו מהכספים אותם התחייב הבעל להעביר לאישה בהסכם הגירושין.
ו. מועד הדיון שנקבע ליום כ"ו אלול תשע"ו (29.9.16) מבוטל."
"קיים בית הדין הרבני דיון כאמור בסעיף 4(א) ולא ניתן צו הגבלה בתוך עשרים ואחד ימים ממועד הדיון, יראו זאת כהחלטה שלא ליתן צו הגבלה [...]"מסעיפים אלו עולה הדחיפות שראה המחוקק את הצורך במתן צו הגבלה סמוך לדיון בנושא זה, בניגוד להחלטות אחרות שבהן לא הגביל המחוקק, את זמן מתן ההחלטה. לאור הדחיפות שראה המחוקק בהטלת צווי ההגבלה סמוך לדיון, קבע המחוקק שאי מתן החלטה בזמן הקצוב, הרי היא כהחלטה שלילית, ולפיכך חובה היה על בית הדין להוציא החלטתו בנושא זה בסמוך למועד הדיון.
"ניתן צו הגבלה והוגש ערעור על פסק הדין או על צו ההגבלה, לא יעוכב ביצוע צו ההגבלה, ואולם בית הדין הרבני הגדול רשאי, מטעמים שיירשמו, להורות על עיכוב ביצוע צו הגבלה."הרי שדינו של צו הגבלה כדינה של כל החלטה אחרת, שכל עוד לא ניתן צו עיכוב ביצוע, הצו עומד בתוקפו. ולפיכך אף אם הוגש ערעור על פסק הדין אין הדבר מעכב את מתן צו ההגבלה, ואף אם ניתן עיכוב ביצוע על פסק הדין, אין בדבר כדי לעכב את צו ההגבלה ללא החלטה מפורשת בעניין זה הקובעת גם עיכוב צו ההגבלה.
"ניתן פסק דין [...] יקבע בית הדין הרבני מועד לסידור גט לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום מתן פסק הדין. לא סודר הגט, יקיים בית הדין בתוך ארבעים וחמישה ימים מאותו מועד, דיון שבו ידון במתן צו הגבלה".הרי שהמחוקק קבע זמנים קצובים לביצוע פסק דינו של בית הדין לגירושין: קביעת מועד תוך ארבעים וחמישה יום, ולאחר דיון זה – אם לא סודר גט – קביעת מועד לדיון בצו הגבלה תוך ארבעים וחמישה יום מהמועד הראשון שנקבע לגירושין.
"(א) קבע בית דין רבני בפסק דין או בהחלטה [...] שאיש ייתן גט לאשתו, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין במטרה להביא לידי קיום פסק הדין, ליתן נגדו [...] צו הגבלה [...]סעיף 4 (א)(2) לחוק קובע:
(ב) לעניין סעיף זה, אין נפקא מינה אם ננקטה בפסק הדין, לשון של כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת.
(ג) קבע בית הדין הרבני בפסק דין שאישה תקבל גט מבעלה, והאישה לא קיימה את פסק הדין – רשאי בית הדין באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול [...] ליתן נגדה צו הגבלה."
"נתן בית הדין הרבני פסק דין המאמץ הסכם גירושין בין הצדדים ונתן לו תוקף של פסק דין, יקבע מועד לסידור גט לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים ממועד פסק הדין."משענת נוספת לצו ההגבלה – פסק דין קודם, חלוט
הרב שלמה שפירא — אב"ד | הרב אברהם מייזלס | הרב אריה אוריאל |