ב"ה
בית הדין האזורי אשקלון
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב א. אהרן כץ הרב ישי בוכריס הרב דניאל כ"ץ |
דיין דיין דיין |
תיק מספר: | 68607/6 | |
תאריך: |
"ח בתמוז התשע"ז
12/07/2017 | |||
תובעת |
פלונית
| |||
נתבע |
פלוני
בא כוח הנתבע עו"ד יואל אלפסי | |||
הנדון: | כפל הטבות בכתובה ופיצוי גירושין | |||
נושא הדיון: | כפל הטבות בכתובה ופיצוי גירושין |
"והנה המנהג של כל בתי הדין בארץ ישראל הוא לפסוק פיצויים לטובת אישה המתגרשת, ואפילו לאישה רעה שראוי לגרשה, כל זמן שלא נאסרה על בעלה מן הדין ממש, ואף לאישה שהיא קרובה למורדת אך לא מורדת גמורה."וכן בפסקים וכתבים להגרי"א הרצוג (אבן העזר רז):
"מנהג בתי הדין בארץ ישראל יש לו התוקף של דין וכבר נהגנו שנים רבות לתת נוסף על הכתובה והתוספת פיצויים כשהדבר נראה בעינינו הגון מצד היושר שלא מן הדין ובמקרה שכזה היה לנו לתת לה סך כתובתה הנ"ל כולו ועוד יתר עליו בתור פיצויים אפילו אם היה ספק אם מגיע לה תוספת ומה שכתוב בשו"ע שאין תוספת הרי בשו"ע לא נחשב כלל ע"ד מנהג הפיצויים ועוד שפיצויים דבר התלוי בשודא דדייני לפי המצב אף שאין רצוני להכביד על איש זה הואיל והוא פועל ומסתמא איננו אמיד להטיל עליו הרבה."וכן במקום נוסף (אבן העזר קז):
"דעתי היא גם כן שהאישה השקיעה ממיטב כחותיה בעסק שיש לו שהוא עסק טוב ואעפ"י שאין אני אומר כלל וכלל שמשום כך יש יסוד על פי דין כל זמן שלא תיקננו תקנה כזאת לתת לה את חצי הרכוש בדין שותף שוה בשוה הרי כשאנו באים למתן פיצויים כנהוג בכל בתי דינינו שבארץ ישראל במגרש אשתו ראשונה ובפרט כשהאשמה להפרעת השלום היא בבעל ודאי שזהו גורם חשוב מבחינת היושר."(אגב בסימן צו מוסר הגרי"א הרצוג בשם עמיתו לדין שהמנהג הוא לתת פיצוי בשיעור שליש מהכתובה. לא מצאתי מקור נוסף למנהג זה, ראה גם בסימן פ שם שמנהג בתי הדין לפסוק אף לגירושין מהאירוסין, דהיינו אם היו רק קידושין וללא חופה לאחר מכן).
"אכן בענין קצבת הפיצויים לאישה, הרי זה טעון דיון מיוחד בפני הצדדים מבחינת היכולת הכספית של הבעל ושל האפשרויות שישנן להאישה להרויח."וכן בהרכב זה (שם עמ' פה):
"ואשר לגובה הפצויים, יש להביא בחשבון את העובדה שהאישה השקיעה ממיטב כחותיה בעסק בעלה. הגם שלפי הדין המחייב (כל זמן שהרבנות הראשית לא תיקנה תקנה כזאת) אין יסוד בגלל זה לתת לאישה את חצי הרכוש כדין שותף שוה בשוה, הרי בכל אופן יש להביא בחשבון עובדה זו, כגורם חשוב בקביעת גובה הפצויים שעל הבעל לשלם לאישה במקרה של גירושין, כפי הנהוג בכל בתי הדין של כנסת ישראל בארץ."ושוב בהרכב הרבנים הראשיים והרב משולם ראטה (שם עמ' קנז):
"בית - הדין הגדול מוצא שאי אפשר לפטור אישה, - שחיתה עם בעלה עשרות בשנים וילדה וגדלה בנים ובנות, - בלי פצויים מתאימים, ולכן מחזירים הדבר לבית הדין הראשון לדיון בדבר מדת הפצויים אחרי הערכת רכושו."ושוב בהרכב הרבנים הראשיים והרב חזקיה שבתי (שם עמ' קעא):
"אולם במקרה כזה, שאין האישה גורמת לכך, צריך שהפצויים יהיו במקסימום של יכולת הבעל ובאפשרות של חיי קיום של האישה המתגרשת.".עוד מצינו בבי"ד האזורי בחיפה בהרכב הרבנים א"ע רודנר, י"נ רוזנטל ומ"ב חמווי (פד"ר א, עמ' 137):
"והנה בנוגע לעיקר שאלת הפצויים, כבר נהגו בית הדין בישראל לקבוע פצויים לאישה, לפי שקול דעת בי"ד, בהתאם לכל המסיבות, ובהתאם לגודל הרכוש, והמצב הכלכלי של הצדדים. נוהג זה הוא גם במקום שאין מחובת הבעל לתת גט, אלא הגט בא כתוצאה מהמצב האוביקטיבי הקיים ביניהם. ההבדל הקיים במקרים של חיוב הבעל לתת גט, לגט הניתן מתוך הסכמה הדדית, הוא רק בנוגע לגובה הפצויים המסור לשקול דעת בית הדין. ומאחר שנהגו כן יש ללכת אחרי המנהג. ועי' אהע"ז סי' ס"ו סעיף י"א, ולפ"ז במקרה דנן זכות האישה לפצויים שמורה לה, ועל בית הדין לברר מידת הפצויים בזה..."ומסכם בית הדין:
"בנוגע לטענתו שהאישה לא התנהגה כראוי, לא הוכח דבר זה. נשמעו עדויות סותרות. ובסיכום יש להניח שנכון שהיו ביניהם חיכוכים וסכסוכים אבל אין בעדויות משום דברים מיוחדים שעבורם תאבד זכויותיה. והרי היו עדויות על יחסה הטוב וטיפולה של האישה בבעלה, ועל מרבית שנות נשואיהם לא היו שום עדויות על איזה יחס רע מצדה. ולכן זכותה לפצויים אחר שבע עשרה שנות נשואים שמורה.הרי שבקביעת סכום הפיצויים נלקחים בחשבון היכולות הן של הבעל והן של האישה.
מצד שני נראה בעיני בית הדין שגובה הפצויים שדורשת האישה הוא מוגזם. כי כאמור יש לאישה רכוש של /שלושים וחמישה/ דונם שמכניס לה רווחים, נוסף לזה היא עובדת קצת במקצועה בתור אחות, הבעל חולה כעת ואינו מסוגל לעבודה."
"במקרה כמו דידן, שמחלת האישה באה לא באשמתה, אלא - לפי דבריה - כתוצאה מתנאי החיים הקשים בזמן הנשואין, והעילה לגירושין היא בגלל טענת הבעל שרוצה לקיים מצות עשה של פרו ורבו, נוהגים בתי הדין לחייב את הבעל לשלם לאישה פיצויים, נוסף על הכתובה; וכדי לא להזניח את האישה שתשאר אחרי הגירושין בלי קורת גג לראשה, מחייבים את הבעל או להשאיר את הדירה של הזוג, - אם היא שלהם - ברשות האישה, או שידאג למצוא לה דירה אחרת שוה לה בערך. - או במקרים מסוימים - לפי שיקול דעת בית הדין, שיתן לה מחצית רכושו או משווי הקרוב לזה.הרי שפסק זה מבטא את הנוהג המקובל, אם כי פחות מבעבר, לקבוע פיצויים אשר תואמים את אופי נכסי הבעל והאישה ומצבם הכלכלי ועל כן בית הדין קובע כדבר פשוט שאם התבצעה חלוקת רכוש על פי חוק באופן שהאישה קיבלה מממון הבעל יותר מהפיצויים הראויים אין מקום לכפל, אך ייתכן שהפיצויים ייפסקו בהיקף רחב יותר מאשר גובה הרכוש שחולק, ואזי היא זכאית לתוספת מעבר לחלוקת הרכוש, ועל כן בית הדין בפסק הנזכר הורה לבדוק את הנתונים וכפי שהם מסכמים:
אולם במקרה דידן, שהאישה כבר תבעה וקבלה מביהמ"ש החלטה על חלוקת הרכוש, אין כלל מקום לחייב את הבעל ליתן לה גם חצי רכושו וגם את הדירה של הזוג כולה."
"1) האישה תקבל עבור כל תביעותיה, כולל כתובה ופיצויים, את כל הדירה של הזוג הרשומה ע"ש שניהם, על כל תכולתה, ובלבד שהאישה תוותר על מחצית רכוש הבעל שנפסק לה ע"י בית המשפט המחוזי.מסקנות
2) אם האישה מוצאת שטובתה היא לא לוותר על מחצית הרכוש של הבעל וזה עדיף לה מקבלת הדירה כולה לרשותה, כפי שנפסק לעיל, אז הבעל יצא ידי חובתו בתשלום פיצויים בזה שהיא תקבל את חצי רכושו הנ"ל, ואז ישארו בתוקפם סעיפים ב' וג' של פסה"ד נשוא הערעור."
הרב א' אהרן כץ | הרב ישי בוכריס | הרב דניאל כ"ץ |