ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב חיים ויקטור וידאל |
דיין |
תיק מספר: | 833573/3 | |
תאריך: |
י"ט במרחשוון התשע"ח
8.11.2017 | |||
תובע |
פלוני
בא כוח התובע עו"ד לינדה אללי | |||
נתבעת |
פלונית
בא כוח הנתבעת עו"ד קטי ברדה | |||
הנדון: | ''כיבוד ערכאות'' וחריגיו, ''הלכת שרגאי'' וכריכת מזונות – גבולות וסייגים | |||
נושא הדיון: | כיבוד ערכאות'' וחריגיו ''הלכת שרגאי'' וכריכת מזונות גבולות וסייגים |
בהגשת תביעת גירושין הכורכת את עניין המזונות לא סגי כדי למנוע דיון באותה סוגיה ממש לפני בית המשפט המחוזי כי תנאי הוא, כעולה מפסיקתו של בית משפט זה, שתביעת הגירושין שהוגשה לבית הדין הרבני היא כנה, שעניין המזונות נכרך בה כדין וכי כריכת המזונות בתביעת הגירושין אף היא כנה.(ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי.
הצורך בבדיקת הכנות הוסבר בדברי השופט זילברג (ע"א, 120/62 מאירוביץ נ' מאירוביץ):וראה א' רוזן צבי (עיוני משפט כרך יד, וראה ע"א 118/80): "בית המשפט קבע את מבחני הכריכה כדי שתביעת הגירושים לא תשמש כסות עיניים בלבד."
אם התביעה רק כסות עיניים להשמיט את הסמכות מתחת רגלי בית המשפט האזרחי אין היא מצליחה בהשמטה זו ובית המשפט עדיין מוסמך לדון בתביעת המזונות.
אני פתחתי את התיק בנסיבות שאני ו[פלונית] לא הסתדרנו. ניסינו לעשות זאת ללא הגעה לבית הדין. אבל המתח גבר. אני מבקש להתגרש מהאישה הזו ואני רוצה את כל הזכויות שמגיעות לי בתור אב לראות את ילדיי.בהמשך הפרוטוקול נאמר:
בית הדין: אתם רוצים לדון כאן על כל הדברים: מזונות, הסדרי ראייה, וחלוקת רכוש?כלומר, הבעל מדגיש שהוא מוכן לתת גט, אלא שבד בבד מבקש שהסמכות לעניין המשמורת וכן לעניין הדברים הכרוכים תימסר לבית הדין.
ב"כ הבעל: כן.
ב"כ האישה: [...] ההסכמות שאני כן חושבת שהצדדים יכולים להגיע אליהם היא לעניין סידור הגט.כלומר: לטענתה אם לא יינתן גט באותו יום יש בכך משום חוסר כנות. אך לדעת בית הדין ולפי הפסיקה חוסר כנות נלמד ממכלול הנתונים אשר פרושים לפני בית הדין ואשר מהם אפשר ללמוד על כוונת התובע.
שני הצדדים מסכימים להתגרש, שניהם נמצאים בפירוד ממושך וכפי שנאמר על ידיהם בתחילת הדיון.
אבקש מבית הדין לא להשאיר את האישה ללא גט אפילו ליום אחד. במידה והבעל יתחרט במהלך הדיון [...] שהרי יש בזה משום העדר כנות הכריכה בתביעת גירושין [...] ולבוא ולומר כאן היום שאינו רוצה להתגרש.
ביה"ד לב"כ הבעל: האם גם אתם מוכנים היום להתגרש?לאור האמור, אין בכך שלא סודר גט באותו מעמד בצורה מיידית ו"ללא דיחוי" משום חוסר כנות, מאחר שברור לבית הדין שרצונו העקרוני והכנה של הבעל הוא להתגרש בצורה מסודרת כאשר יחד עם זאת רצונו וזכותו החוקית לכרוך את הנושאים האחרים הקשורים לגירושין.
הבעל: רק לעניין הגט. זה לא אומר שאני לא רוצה לתת גט. אני מעוניין להתגרש. יש כאן בעיה והיא יכולה לבוא רק בהוכחות ולא בעל פה. מה שמעניין אותי זה הילדים. הסדרי הראייה בעייתיים מאוד. אני מייצג אותי בתור אב לילדיי.
באשר לסוגיית המזונות – אין מקום להורות על דחיית התובענה ובקשת המבקש נדחית ממספר טעמים: ראשית, כפרה המשיבה כבר במועד הדיון בפני בית הדין הרבני לדון במזונות הקטינים. שנית, דנג"ץ 6454/14 קבע באופן חד־משמעי כי כריכת מזונות על ידי מבקש אינה מונעת הגשת תביעות המדובר בהלכה שלא שונתה מזה ימים ימימה (ראה שם).עם כל הכבוד אין בידינו לקבל עמדה זו.
במצב שנכרכה בו הסוגיה של חלוקת רכוש בין בני זוג בתביעת גירושין, ולאחר מכן הוגשה תביעה לחלוקת רכוש בבית המשפט לענייני משפחה, וטרם ניתנה הכרעה על ידי אחת משתי הערכאות בשאלת הסמכות לדון בסוגיה, יהא זה נכון לומר כי מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות מסור בידי כל אחת משתי הערכאות – בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני – שיקול דעת לעכב את הדיון בתביעה שבפניה כדי לאפשר לערכאה האחרת להכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה.והנה, באופן עקרוני במקרה שבו ניתנה החלטה כבר בידי ערכאה אחת, אין לערכאה השנייה ליתן החלטה סותרת להכרעת הערכאה הראשונה שנתנה את החלטתה, וכפי שנקבע שם בהמשך (פסקה 16):
ההחלטה אם להימנע מדיון ולהמתין לכך שהערכאה האחרת תכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה במסגרת בירור טענות כנגד סמכותה אם לאו נתונה לשיקול דעתה של כל אחת משתי הערכאות, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו.
השיקולים יהיו מושפעים מנתונים רלוונטיים לעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, כגון השלב שבו מצוי ההליך בערכאה האחרת.
כך למשל אם אחת משתי הערכאות כבר החלה לדון בטענות נגד סמכותה, והדיון בשאלת התקיימות תנאי הכריכה מצוי בפניה בשלב מתקדם, על הערכאה האחרת לשקול אם להימנע מדיון ולהמתין להכרעת הערכאה הראשונה בעניין הסמכות.
לפיכך כאשר ערכאה אחת הכריעה כי בסמכותה לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג, הרי ככלל, על הערכאה השנייה לסרב להיזקק לטענות הנוגעות לסמכות שיפוטה בעניין, ועליה להימנע מדיון בתביעת הרכוש שהוגשה בפניה.אך מתבאר שם שעל אף האמור יש מקום לערכאה אחת להכריע בניגוד להכרעת ערכאה אחרת בהתקיים "טעם מיוחד" (בהמשך שם):
עם זאת מן הטעמים שפורטו אין לקבוע כי בהכרח הערכאה השנייה תיסוג מפני הכרעתה של הערכאה שהקדימה להחליט בשאלת הסמכות. בשל עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות אני סבורה כי רק במקרים חריגים, ובהתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש.בנידון דידן נראה שיש לפנינו לא רק טעם מיוחד אחד אלא שני "טעמים מיוחדים".
מה יהווה "טעם מיוחד" [...] טול לדוגמה מקרה שענייני הרכוש נכרכו בו בתביעת גירושין בפני בית הדין הרבני, ולאחר מכן נתבעו בפני בית המשפט לענייני משפחה, ואחת משתי הערכאות פסקה כי היא המוסמכת לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג בלא לנמק החלטתה, ובלא שנערך דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם מתן ההכרעה. במקרה כזה מתעורר חשש כי היה "מחטף" סמכויות בניגוד למתחייב מן הכבוד ההדדי בין הערכאות. בנסיבות כאלה עשוי להתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק דיון של הערכאה השנייה.יצוין שבית המשפט עצמו היה ער לעובדה שבין הצדדים מתקיים דיון בעניין הסמכות כפי שקבע לגבי שאר הנושאים שבמחלוקת, וכפי שנכתב שם בסמוך:
לאחר שנדרשתי לבקשות ולתגובות, מקום בו ניתנה החלטת בית הדין כי הצדדים יגישו סיכומיהם בסוגיית הסמכות (ראה פרוטוקול הדיון מיום 13.9.17 אשר צורף לבקשת המבקש) מצאתי בשלב זה ונוכח כלל כיבוד הערכאות ובסוגיית המשמורת והרכוש – להמתין להכרעתו של בית הדין הרבני.לפיכך, תמוהה היא החלטת בית המשפט לתת החלטה בעניין סמכות במזונות בלי לחכות לסיום הבירור שהחל בבית הדין ולמתן החלטת בנדון.
בהמשך להחלטה מאתמול, בית הדין מבהיר (וכפי שהובהר לצדדים בעת הדיון) בזהירות רבה ומבלי להיכנס לטענות הצדדים כי עמדת בית הדין הרבני מימים ימימה כי תביעת גירושין כרוכה כנה וכרוכה כדין הן למזונות קטינים הן לרכוש והן להסדרי שהות שהוגשו לבית הדין הרבני מקנה לבית הדין הרבני סמכות שיפוטית מלאה לדון בהם.יוצא אם כן, שבית הדין כבר נתן קביעה עקרונית לגבי 'התשתית המשפטית' כי הנחת הבסיס במקרה דנן היא שהסמכות מסורה לבית דין זה, כפי שנימק זאת, ולאחר שבאופן לכאורי הכריכה הייתה כנה וכדין, ועל באת כוח האישה מוטל להוכיח אחרת.
במידה ובאת כוח הנתבעת סבורה כי נסיבות התיק חורגות מהקביעה הנ"ל, עליה למקד את סיכומיה לסיבות החריגה.
הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג.לשון החוק בסעיף 3 מורה כי לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות הילדים כאשר אלו נכרכות כדין עם תביעת גירושין. להבדיל מסעיף 9, שימוש בסעיף זה אינו מצריך הסכמה של הצד השני ובלבד שתיעשה הכריכה בכנות וכדין.
כידוע, ניתן לתבוע מזונות לילדים בשתי דרכים. ההורה, המוציא (או עומד להוציא) יציאות למזונות הילד, יכול לתבוע השבתם ממי שחייב לזון את הילד, ואם הייתה אישה תובעת גט, יכול שתביעת מזונות שכזאת תהא כרוכה בתביעת גירושין, ועקב כך תהא בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, מכוח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג – 1953 [...] אך הילד יכול בעצמו לתבוע מזונותיו מן ההורה החייב בכך. זוהי תביעת מזונות ממש, ולא רק תביעה להשבת יציאות. התביעה שונה מתביעת ההורה לא רק מבחינת מהותה, אלא גם מבחינת בעלי הדין העומדים בפני בית המשפט או בית הדין ומתדיינים. שבו בזמן שבמקרה הראשון מתדיינים ההורים בינם לבין עצמם, מתדיין במקרה השני הילד עם ההורה הנתבע [...]לפי הלכת שרגאי מסגרת הסמכות של בית הדין מוגבלת לדיון עבור תביעת השבת הוצאות של ההורה שהקטין נמצא במשמורתו מן ההורה השני, מאחר שבמסגרת זו הדיון הוא בין שני ההורים ויכול הוא להיכרך לתביעת הגירושין ביניהם.
תביעת מזונות של הילד, בין אם הוא מיוצג על ידי האם ובין על ידי אפוטרופוס אחר, לעולם לא תהא בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, ומפאת השוני האמור אף אינה יכולה להיות 'כרוכה' בתביעת גירושין כאמור בסעיף 3 הנ"ל.
[...] אף לבית הדין הרבני נתונה סמכות לדון במזונות ילדים, בשני מקרים עיקריים: ראשית, כאמור לעיל, במקרים בהם עניין המזונות נכרך כדין בתביעת גירושין שהוגשה לבית הדין (סעיף 3 לחוק השיפוט; לתנאי הכריכה ראו: בג"ץ 8497/00 פייג־פלמן נ' פלמן, פ"ד נז(2) 118, 132 (2003) (להלן: פרשת פלמן)). במקרה שכזה סמכותו של בית הדין לדון במזונות הילדים היא כאמור סמכות ייחודית-מקורית, המוציאה את סמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה. שנית, נתונה לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות ילדים במקרים בהם הוסכם כך בין הצדדים (סעיף 9 לחוק השיפוט).וכך גם בדבריה של השופטת ע' ארבל באותו פסק דין:
אני מצטרפת לפסק דינה המקיף של חברתי השופטת מ' נאור [...] כמובן שאין באמור לגרוע מסמכותו המקורית של בית הדין לדון בענייני מזונות ילדים שנכרכו בתביעת גירושין כדין ובכנות [...]בדומה לכך פסק לאחרונה גם השופט נ' הנדל, בבג"ץ 5933/14 (פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול): "כבר נפסק כי מזונות קטינים הוא עניין הניתן לכריכה."
בפסק הדין לא נקבעה הלכה חדשה [...] בפסק הדין אף לא נקבעה הלכה העומדת בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, כנטען על ידי העותרת. כפי שנפסק, ניתן לכרוך בתביעת גירושין את סוגיית מזונות הילדים (ראו, ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד(4) 155, 158 (1980)). אולם, עוד כפי שנפסק, כריכה זו אינה מונעת הגשת תביעת מזונות עצמאית על ידי הקטין לבית המשפט לענייני משפחה. העניין הכרוך בבית הדין הרבני הוא אפוא במישור היחסים שבין בני הזוג, לעניין השבת הוצאות שבהן נושא אחד מבני הזוג בקשר לגידול הילדים (שם; וראו גם, בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כג(2) 171 (1969); בג"ץ 8533/13 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פיסקה 30 לחוות דעתה של המשנָה לנשיא מ' נאור (29.6.2014)).מכאן הפנה הנשיא (דאז) גרוניס אל פסק הדין בבג"ץ 4407/12 (פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, להלן: בג"ץ 4407/14) וקשר נושא זה של כריכת תביעת המזונות בבית הדין הרבני אל הכללים אשר נקבעו בבג"ץ זה:
באילו תנאים יכולה התביעה העצמאית של הקטין לבית המשפט לענייני משפחה להביא 'לפתיחה מחדש' של הסכמות באשר למזונות הקטין שאליהן הגיעו הוריו בבית הדין הרבני [...]אכן, דברי הנשיא גרוניס לכאורה אינם מובנים. הרי מן המקובץ בפסק הדין המעורער והקודמים לו שהובאו לעיל עולה כי לבית הדין הרבני יש סמכות לדון לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, וכיצד עולה הדבר בקנה אחד עם הלכת שרגאי שעל פיה נהגו כל השנים.
הגישה בהלכת עברון, המדגישה את המבחן הפרוצדוראלי, השתנתה עם חלוף הזמן לגישה שמיקדה את הדגש במבחן המהותי. על פי מבחן זה, אין צורך בהגשת תביעה נפרדת ובדיון נפרד בעניינו של הקטין, ודי בכך שבית המשפט דן לגופו בעניין מזונות הילדים, ובחן את ההסכם שנערך בין בני הזוג תוך התייחסות לטובת הילדים ולמזונותיהם.מתוך דברי השופט עמית עולה, שיש חשיבות פחותה לשאלת המתדיינים – אם זו האם או הילד, ועיקר החשיבות נתונה לשאלה העקרונית – אם התקיים דיון בצרכי הילד עצמו. במקרה שהתשובה חיובית לא ניתן יהיה להפקיע את הסמכות של הערכאה הראשונה שדנה בכך.
התביעה העצמאית אינה עצמאית כלל: ההבחנה בין הקטין לבין ההורה המייצג אותו היא לעתים קרובות פיקציה. התביעה הראשונה מוגשת על ידי ההורה בשמו של הקטין, וגם התביעה השנייה מוגשת על ידי ההורה בשמו של הקטין, אך הפעם כתובענה נפרדת בכובע של תביעה עצמאית.כאמור, הנשיא גרוניס הפנה לפסק הדין האמור, כרוצה לומר: אין לנו עניין יותר לעסוק בשאלות הסמכות הקדם־דיוניות, אין לדון בשאלת הבעל דין הפורמלי החתום על כתב התביעה (כנראה מאחר שנעשה שימוש ציני בתביעות האם כביכול בשם הילדים). מעתה המהות היא שתקבע אם אכן יש לקטינים סיבה לתביעה מחודשת של מזונותיהם. רק אם לא התקיים דיון מעמיק בעניינם ולחילופין כאשר הכרעת הדין גובלת בחוסר מידתיות קיצונית יוכלו הקטינים לפתוח בתביעה עצמאית.
ההורה, המוציא (או עומד להוציא) יציאות למזונות הילד, יכול לתבוע השבתם ממי שחייב לזון את הילד, ואם הייתה אישה תובעת גט, יכול שתביעת מזונות שכזאת תהא כרוכה בתביעת גירושין.לאמור: אין נפקות מעשית מהותית בין התביעות על אף השוני בכותרת הדיונית. הנפקות העיקרית הייתה רק לעניין הפורמאלטיקה של התביעה – שמאחר שהתובעת היא האם, הקטין יכול לעולם לתבוע תביעה עצמאית.
יחד עם זאת ובהתייחס לפסק הדין בבג"ץ הנ"ל, סבורני כי יש בדברי כב' הנשיא (בדימוס) השופט א' גרוניס בדנג"ץ 6454/14 פלונית נ' פלוני ובית הדין הרבני (23.12.14) הסיר את אותה אי־בהירות בנושא שהתעורר בעקבות בג"ץ 5933/14 והבהיר כי ניתן לכרוך בתביעת גירושין את סוגיית מזונות הילדים כפי שנפסק עוד בעבר, אולם כריכה זו אינה מונעת הגשת תביעת מזונות עצמאית על ידי הקטין לבית המשפט לענייני משפחה.כן ראה האמור בתמ"ש 34853-04-15 (בית המשפט לענייני משפחה ירושלים, כב' השופטת אירית בן דור ליבל, לא פורסם):
אשר לטענתה כי לא ניתן לכרוך מזונות קטינים, אכן אין חולק כי זו הייתה ההלכה עד לא מכבר.(ור' עוד בהחלטת אב"ד חיפה – הגר"י אושינסקי בתיק 1048776/4, י"ג בכסלו התשע"ו – 25.11.2015.)
ואולם, כפי שנכתב בהחלטות רבות שיצאו מלפני בתי המשפט למשפחה, במספר פסקי דין שניתנו לאחרונה ציין בית המשפט העליון כי ניתן לכרוך מזונות קטינים. בפרט לא ניתן להתעלם מהעובדה, שבפסק דין מיום 11.9.14 קבע בית המשפט העליון – בהרכב שלושה – כי "כבר נפסק כי מזונות קטינים הוא עניין הניתן לכריכה" (בג"ץ 5933/14 פלונית נ' פלוני (11.9.14)), ועל יסוד הכרעה זו גם דחה את העתירה שלפניו. אין אחידות אצל שופטי בתי המשפט למשפחה בפרשנות פסיקה זו של בית המשפט העליון. כפי שהפנו הצדדים בטיעוניהם, ניתן למצוא שופטים המפרשים את החלטות בית המשפט העליון כשינוי ההלכה, ויש הסבורים כי אין אלה אלא אמרות אגב בפסק דין אשר אין בכוחן לשנות הלכה משכבר הימים. אינני קובעת כי משמעות פסיקה זו היא בהכרח שינוי ההלכה, וייתכן כי ההלכה לא השתנתה. ברם, דומני כי כמו לבתי המשפט גם לבתי הדין הרבניים הכוח והסמכות לפרש פסיקה זו ולקבוע אם יש בה לשנות הלכה שמכבר הימים, אם לאו. סבורני כי אין לבית משפט זה עדיפות נורמטיבית על הכרעות בתי הדין הרבניים באופן שמאפשר לבית המשפט להתעלם מהחלטותיהם.
כריכת מזונותיהם של הילדים בתביעת הגירושין בין ההורים לא רק שהיא מוכתבת על ידי לשונו של סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, אלא אף רצויה, ברוב המקרים, לגופה.ושם (עמוד 114): "מכל הטעמים האמורים, לא מצאנו לא הצדקה פורמאלית, אף לא עניינית לצמצום סמכותם של בתי הדין הרבניים בעניין מזונות הילדים."