בפנינו תביעת גירושין של הבעל.

ונזכיר, הבעל הגיש את תביעת הגירושין שלו כבר ביום כ"ד באדר תש"ע (10.3.10), ומאז, כבר יותר משמונה שנים, הוא מבקש, מפציר ומתחנן מאשתו לקבל את גטה ולהתגרש ממנה, אך היא עומדת בסירובה לכך, בכל פעם בטענות שונות.

בתיק זה נתנו כבר 285 החלטות, אשר רובן סביב בקשותיו של הבעל להתגרש וסירובה של האישה לקבל את הגט.

ונזכיר, בהחלטת בית הדין מיום ל' בשבט תשע"ו (9.2.16), בית הדין קבע כי על האישה חובה להתגרש (ואף הוזכרו שם "טיפה מן הים" מתוך החלטות רבות שכבר נתנו בתיק זה, כולל פירוט העיגון הממושך מאוד של הבעל על ידי האישה).

וכך נאמר בסיום ההחלטה הנ"ל:

לאור האמור, בית הדין קובע כך:

א. האישה חייבת להתגרש מבעלה.

ב. יש לקבוע מועד נוסף לסידור הגט בהקדם, ולהזמין את הצדדים כמקובל.

ג. במידה והאישה תסרב להתגרש במועד הראשון שייקבע, הבעל יהיה רשאי לפתוח תיק להטלת צווי הגבלה בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה - 1995.

אף בתיק סידור גט ישנן החלטות רבות, כאשר בכל פעם שנקבע דיון לסידור גט, האישה סירבה להתגרש.

אף במועד שנקבע ליום ג' באדר ב' תשע"ו (13.3.16) לסידור גט, האישה עמדה בסירובה להתגרש, וכך נאמר בהחלטה מהיום הנ"ל:

ובכן, לאור עיגונו הממושך של הבעל על ידי האישה כבר שנים רבות ולאור חלק מנסיבות העיגון המפורטות בהחלטת ביה"ד מיום ל' בשבט תשע"ו (9.2.16) אשר במסגרתה חויבה האישה להתגרש ולאור דחיה קודמת שנתנה בתיק לבקשת האישה, בית הדין אינו מוצא הצדקה להמשיך את העיגון של הבעל אף יום אחד נוסף, והבעל רשאי לפתוח תיק להטלת צווי הגבלה כנגד האישה, כפי האמור בהחלטה הנ"ל.

ובהמשך לכך, בהחלטת בית הדין מיום כ"ד בניסן תשע"ו (2.5.16) נאמר:

ובכן, לאחר שמיעת עמדת שני הצדדים ולאור העיגון הכל כך קשה וממושך של הבעל על ידי אשתו כמתואר בעשרות החלטות שבתיקים, בית הדין אינו רואה כל הצדקה או מניעה שלא להטיל את כל צווי ההגבלה האמורים בסעיף 2 (א) לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה – 1995, סעיפים 1-6.

בהתאם לסעיף 1 (ג) לחוק הנ"ל, החלטה זו מועברת לאישור כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול.

למעשה, נשיא בית הדין הרבני הגדול, הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, אישר את ההגבלות הנ"ל כנגד האישה, וכך תואר מהלך העניינים במסגרת החלטת בית הדין מיום ד' בתמוז תשע"ח (17.6.18):

במסגרת החלטת בית הדין מיום כ"ד בניסן תשע"ו (2.5.16) הטיל בית הדין על האישה את כל צווי ההגבלה האמורים בסעיף 2 (א) לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה – 1995, סעיפים 1-6, לאור סירובה להתגרש מבעלה.

בהתאם לסעיף 1 (ג) לחוק הנ"ל, החלטה זו הועברה לאישור כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א.

נקבע דיון נוסף בהתאם להחלטת כב' נשיא בית הדין הרבני מיום ל' בשבט תשע"ח (15.2.18) לקיום דיון לאור בקשת בא כוח האישה להבאת הצדדים לגירושין.

במסגרת החלטת בית הדין מיום כ"ט באייר תשע"ח (14.5.18), בית הדין הפנה בשנית את החלטתו מיום כ"ד בניסן תשע"ו (2.5.16) לכב' נשיא בית הדין הגדול לאישור צווי ההגבלה שהוטלו על הנתבעת בגין סרבנותה הממושכת להתגרש.

בהחלטתו מיום ג' בסיון תשע"ז (28.5.17) אישר כב' נשיא בית הדין הגדול את צווי הגבלה 1-6 שיכנסו לתוקפם החל מיום ב' בתמוז תשע"ח (15.6.18).

ובמסגרת ההחלטה הנ"ל, הוטלו צווי ההגבלה בפועל כנגד האישה סרבנית הגט:

לאור האמור, יש לבצע את צווי ההגבלה האמורים בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה – 1995 כדלהלן:

א. צו עיכוב יציאה קבוע.
ב. מניעה או קבלת דרכון.
ג. מניעה קבלה או החזקת רישיון נהיגה.
ד. מניעת כהונה בתפקיד ציבורי.
ה. מניעת עיסוק במקצוע מוסדר על פי דין או עסק הטעון רישוי.
ו. הגבלה בבנקים, ולעניין זה תראה כלקוח מוגבל.

בסיומה של ההחלטה הנ"ל, בית הדין פנה למשרד החינוך, מעסיקה של האישה סרבנית הגט, באמרו:

הואיל והנתבעת מועסקת על ידי משרד החינוך בתפקיד הוראה, יש להעביר העתק החלטה זו למשרד החינוך ועליהם לדווח לבית הדין בתוך 14 יום על יישום הסנקציה כנגד הנתבעת.

ועתה בפנינו הודעת משרד החינוך (תחום כוח אדם בהוראה) מיום ט"ו באלול תשע"ח (26.8.18), שכותרתה "החלטה בעניין יישום צו הגבלה – מניעת עיסוק בהוראה", בה נאמר שהטיעונים המובאים בכתב על ידי האישה באשר לתפקודה המקצועי, אינם מעלים ואינם מורידים מחובתו של משרד החינוך ליישם כלשונו את צו ההגבלה אשר ניתן על ידי בית הדין הרבני מכוח סמכותו המעוגנת בחוק.

כן נאמר שם, שכך אף באשר לפגיעה הכלכלית הכרוכה במניעת העסקתה על ידי משרד החינוך, עד למועד בו יקוים על ידה פסק הדין שנתן בית הדין הרבני.

עוד נכתב בהודעה שם, שהודע לאשה כי היא מוצאת לחופשה ללא תשלום מעבודתה, עד לקבלת החלטה אחרת מבית הדין הרבני, ומתוקף החובה של משרד החינוך לבצע הוראה שיפוטית שנתנה על ידי בית הדין הרבני מכוח סמכותו.

ובכן, בית הדין רואה בהודעת משרד החינוך על השעייתה של האישה מעבודתה בתפקיד הוראה עד להחלטה אחרת של בית הדין, צעד חשוב לקראת הסכמתה של האישה לקבלת הגט המיוחל.

באשר להמשך ההליך: בהמשך לכל האמור, האישה רשאית לבקש קביעת מועד לסידור גט, ללא הצבת כל תנאי.

בית הדין לא יקבע מועד נוסף לסידור הגט ביוזמתו, לאור המועדים הרבים שנקבעו בהם סירבה האישה להתגרש, והחשש מפני הטרחת הבעל והמערכת לחינם פעם נוספת.

במידה ועד לתום חגי תשרי הקרובים הבעל"ט (תשע"ט) לא תתקבל בקשה מאת האישה לקביעת מועד לסידור גט, בית הדין ישקול להחריף את צווי ההגבלה או הטלת סנקציות נוספות, כגון הטלת קנס חודשי או שבועי (מכוח סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים – כפיית ציות ודרכי דיון – התשט"ז – 1956) או פרסום שמה בציבור, וכן ישקול הטלת סנקציות נוספות במסגרת חוק בתי דין רבנים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה – 1995.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ' באלול התשע"ח (31/08/2018).





עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה