הצדדים התגרשו בתאריך י"ג אב תשע"ח (25.7.18).

בהסכם הגירושין נקבע כי נושא הרכוש, זכויות פנסיוניות, קרנות השתלמות, וכן נושא משמורת הילדים והסדרי ראייה ידונו לאחר סידור הגט.

הצדדים קיבלו עליהם בקניין לדון לפי חוק יחסי ממון.

טענות האשה
הצדדים נישאו ביום 21/6/99. מנישואין אלו נולדו להם 4 ילדים, כולם קטינים. לדברי האישה, במשך כל ימי חיי הנישואין סבלו היא והילדים מאלימות פיזית, נפשית ומילולית מהבעל, הוא נהג לקלל ולגדף, הוא השפיל, העליב והטיל אימה על הילדים.

לדבריה התנאי ביניהם קודם הנישואין היה כי הבעל ילמד בכולל וכן יעבוד לפרנסת ביתו, אך הוא אף פעם לא למד ולא עבד, והאישה היא זו שפרנסה את הבית מעבודתה במשטרה. הוא ניתק אותה מקשר עם בני משפחתה וחברים ואסר עליה להכניסם לבית. כפה עליה יחסי מין שלא ברצונה, באיומים ובקללות עד שנאלצה להיעתר לו. כמו כן הוא הפעיל עליהם אלימות כלכלית קשה, ובימי החורף אסר עליהם להדליק את ההסקות לבית, והם נאלצו להישאר קפואים בימי החורף הקרים. כמו כן הגביל אותם בהדלקת הבוילר, ופעמים הם נאלצו להתקלח במים קרים. הבעל נהג לאסוף חפצים ישנים מהרחוב, ולהכניסם לבית ובכך גרם זוהמה ורפש בבית.

האשה מאריכה בסיכומיה בעניין האלימות המילולית והנפשית כלפיה, בקללות ובגידופים שהנייר אינו סובלן. הוא נהג באלימות כלכלית כנגדה, האשה הייתה מפקידה את משכורתה החודשית לחשבון המשותף בעוד הוא לא הפקיד לחשבון ולו שקל אחד. הוא ניהל את הבית בקמצנות יתירה אסר עליהם להפעיל הסקות בחורף ובוילר במקלחת. לקח לאשה את הישראכרט והייתה נתונה לחסדיו לקבלת דמי כיס. לאחר לידת הילדים נעשה מצבם הכלכלי קשה ביותר, עול הפרנסה נפל על האשה כאשר הוא אינו נושא בעול, ואינו דואג לפרנסת הבית. האיש נהג באלימות פיזית כלפי הילדים נהג להכות אותם עם מקלות ובידיים.

המשטרה הגישה כתב אישום נגד האיש בבית המשפט המונה 10 סעיפי מעשי אלימות, ו-11 סעיפים של מעשים מגונים בבת ת'. כנגד הנתבע הוצא צו מעצר בית מיום 21.06.18 עד לתום ההליכים המשפטיים בתיק הפלילי.

בנושא הדירה, לדברי האשה מיום נטילת המשכנתא על הדירה בשנת 2002 היא משלמת לבדה את כל המשכנתא על סך 3254 ₪ בחודש וכן את כל הוצאות הבית ומזונות הקטינים, ויתרת המשכנתא העומדת היום על סך 600,000₪.

לדבריה, על פי חוק יחסי ממון סעיף 8 (2) יש לפסוק שדירת המגורים תישאר לאשה בלבד. כמו כן יש לפסוק שהזכויות הסוציאליות יהיו שלה בלבד, ומביאה לכך סימוכין משפטיים.

בנושא הכתובה האשה מבקשת לחייב את הבעל בסכום הכתובה העומד על סך 52,000 ₪ מאחר והגירושין הן בעטיו של הבעל, ומדובר באיש מכה ומתעלל כמפורט בכתב התביעה.

בנושא המזונות ומדור הילדים, ביה"ד חייב את הבעל במזונות זמניים בסך 3500 ₪. לדבריה סכום זה אינו מספיק ואינו משקף את ההוצאות בפועל, כולל המשכנתא והוצאות חינוך, מזון וביגוד, ומבקשת לחייבו בסך של 10,000₪.

בענין הרכב, האשה מבקשת כי הרכב יימכר ותמורתו תחולק בשווה ביניהם.

אלו הן עיקרי טענות האשה.

טענות הבעל
לדברי הבעל, הוסכם בין הצדדים קודם הנישואין כי הוא ילמד בכולל כפי המקובל ומעולם לא התחייב לצאת לעבודה, לעומת זאת האשה המשיכה בעבודתה ופרנסה את הבית.

עם לידת הילדים נפל עול החזקת הבית והטיפול בהם על הבעל להבאתם למוסדות החינוך ולהחזירם בתום הלימודים, וההשגחה עליהם עד לחזרת האם מעבודתה בשעות הערב.

לדבריו האם לא בישלה ולא טפלה בילדים, האיש בדרך קבע ובמשך שנים רבות היה מביא אוכל מבושל מבית התמחוי חזון ישעיה עד לסגירתו לפני כ-3 שנים.

המבקש נהג לקבל תרומות ממספר קרנות בחלוקות שונות אשר כיסו את רוב כלכלת הבית ובמצרכי מזון בסיסיים, ובפרט בימי החגים. ממשכורתו הדלה בכולל נהג לקנות אוכל לבית, וחי לכשעצמו בצמצום רב.

דירת הצדדים
לדבריו הדירה נרכשה באופן הבא: הוריו הביאו 60,000 ₪ ובהמשך אביו הוסיף עוד 150,000 ₪ להשבחת הדירה וקניית הרהיטים, הורי האשה שילמו 40,000 ₪ ומכספי המתנות שקבלו בני הזוג נוספו עוד 40,000 ₪, והיתרה נטלו הצדדים משכנתא.

לפיכך על פי חוק יחסי ממון הדירה רשומה על שם שניהם, וצריכה להתחלק ביניהם בשווה.

ב"כ הבעל צירף לכך אסמכתאות משפטיות. כמו כן הכספים המשותפים כולל זכויות הפנסיוניות של האשה יחולקו בשווה.

דיון והכרעה
דירת הצדדים
מעיון בסיכומי הצדדים עולה כי הדירה נרכשה מכספי שני הצדדים ונרשמה על שם שניהם בשווה. האשה הייתה המפרנסת העיקרית ונשאה בכל כלכלת הבית וממשכורתה שולמה המשכנתא החודשית, ומאידך הבעל דאג לטיפול בילדים בשליחתם למוסדות החינוך ובהשגחה עליהם עד שעות הערב עם סיום עבודת האישה.

והנה מן הפן ההלכתי הפסיקה המקובלת בבתי הדין היא שדירה הרשומה על שם שני הצדדים תחולק ביניהם בשווה, אף אם צד אחד שילם יותר עבור הדירה, יעוין בזה בהרחבה פד"ר כרך ו' עמוד 264 פס"ד של הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

גם מבחינת חוק יחסי ממון ההיגיון שעליו הושתת חוק זה הוא שכושר ההשתכרות הגבוהה של אחד מהצדדים התאפשר ע"י סיוע של הצד השני בהחזקת הבית, ולולי סיוע זה לא היה בידו יכולת להגיע הישגים כלכלים גבוהים. ולכן צריך לקבוע איזון כלכלי שווה מבלי לבחון את תרומתו הכלכלית היחסית של כל אחד מבני הזוג. ומבחינה זו מקרה דנן אינו יוצא מן הכלל מתחום חוק זה, כאשר הבעל נשא בעול טיפול הילדים והחזקתם, ולפיכך דירת הצדדים צריכה להתחלק בשווה בין שניהם.

הזכויות הפנסיוניות של האשה
מן הפן ההלכתי הפסיקה המקובלת בבתי הדין היא שהם שייכים לאשה, וזאת ע"פ המבואר בשו"ע אהע"ז סימן פ' סעיף א' וז"ל: "דחקה עצמה ועשתה יותר מהראוי לה המותר לבעל.

ובח"מ סק"ב כתב וז"ל:

ועשתה יותר מהראוי לה, דעת המ"מ אפי' שעשתה בשעה שבני אדם ישנים מכ"ש עשתה הרבה מלאכות ביחד שלא ע"י הדחק, וע' טור הביא דעות בזה מחלוקת ר"ת ורב האי והרא"ש לא הכריע ותוכל האשה לומר קים לי כמ"ד לעצמה, וכתב הרב בב"ח שכן נוהגים במדינות אלו שלא להוציא מיד האשה שום העדפה שעל ידי הדחק.

וכ"כ הב"ש סק"ב וז"ל:

דחקה עצמה וכו', הן שעשתה בלילה הן שעשתה ב' וג' מלאכות בפעם אחת, הכל נקרא מחמת דחק לשיטת הרי"ף והרמב"ם. וי"א אם עשתה ב' וג' מלאכ' בפעם אחת לא זכה הבעל, ואם עשתה בלילה זכה הבעל. וי"א הכל לעצמה. וכתב ב"ח מנהג שלנו שאין מוציאין מידה דמי מלאכה שע"י דחק, כתבו תוס' בכתובות דף נט וביבמות דף צ"ג ובמ' מה ששייך לה לוקחים בהם קרקע והוא אוכל פירות.

מנהג בתי הדין כדעת הב"ח שכתב המנהג שלנו שאין מוציאין מידה דמי מלאכה שע"י הדחק. ועיין במה שכתבתי בפד"ר כרך י"ט עמוד 301 דכל מלאכה שאין האשה חייבת לעשות הוי העדפה שע"י הדחק, וז"ל:

אבל יש לדמות זאת לפי שיטתו של האב"ד שהאשה הזאת אינה חייבת במלאכתה, למחלוקת הראשונים באשה שעשתה מלאכה שאינה מחוייבת בה כלפי בעלה, ועשתה המלאכה, כגון באשה שהיו לה כמה שפחות, או שהיה לו ממון הרבה שעושה מלאכה כדי שלא תשב בבטלה, והבטלה מביאה לידי זימה. שדעת הר"ן בכתובות דף ס"א "י"א שמלאכתה דידה הוי דכיון שאין מחייבין אותה אלא כדי שלא תבוא לידי זימה, כל שעושה בין לאחרים בין לעצמה אזל ההוא טעמא. אבל הרשב"א כתב, דמסתברא דלא עדיף מהעדפה שע"י הדחק דהוי לבעל אף על פי שעושה מרצונה ולא מתורת חיוב וכו'". עכ"ל. ובריטב"א שם כתב, "ומיהו מה שעשתה לבעל הוי דלא עדיף מהעדפה שע"י הדחק דהוי לבעל אף על גב דעברה מרצונה ושלא מחיוב, ויש לדחות דשאני העדפה דכיון שהיא מחוייבת לעשות לו עיקר מעשי ידיה עשו את הטפל כעיקר, וחייבו לו העדפה, אבל בזו דשורת הדין היא פטורה מן העיקר ואינה עושה אלא כדי שלא תבוא לידי זימה, מה שעושה - עושה לעצמה כך נראה לי". עכ"ל.

הרי לנו מחלוקת הראשונים בזה, במלאכה שאין אשה חייבת לעשות לבעלה (ועפ"י דעת האב"ד כן הוא בניד"ד), אם הוי כהעדפה שע"י הדחק שמעשי ידיה לבעל, וזוהי דעת הרשב"א, או שזה עדיף מהעדפה שע"י הדחק מכיוון שהיא פטורה מן עיקר המלאכה הרי שמעשי ידיה לעצמה, וזוהי דעת הריטב"א והר"ן. וא"כ מכיון שהאשה מוחזקת במספר המונית, יכולה לומר קים לי כדעת הריטב"א והר"ן שמעשי ידיה לעצמה.

וכן יש להסתמך על דברי המהרי"ט שהביא כבוד האב"ד שכשהאשה זנה את הבעל ואין הבעל מפרנס הרי מעשה ידיה שלה, אף על פי שבמהרי"ט משמע שמעשי ידיה שייך לבעל, הרי המל"מ פכ"א מהל' אישות הביא את דברי הרשב"א והראב"ד שחולקים וסוברים שמעשי ידיה שייך לעצמה. וכן דעת הרמ"ה הובא בטור סימן פ"ד שמציאת האשה כשאינה ניזונת משל בעלה שייך לעצמה, ולכן יכולה לומר קים לי כהרמ"ה.

ועוד יש לומר כיון דהבעל במשך רוב ככל שנות הנישואין לא עבד, לא שייך כאן הטעם מזונות תחת מעשי ידיה. וכ"כ שם באר היטב וז"ל:

"ודווקא בזן אותה אבל אם אינו זן אותה אע"פ שלא בא העיכוב ממנו ואפילו שלא אמרה בפירוש איני ניזונית ואיני עושה מעשי ידיה שלה".

ולכן אין ספק שזכויות פנסיוניות הם בבחינת העדפה שע"י הדחק שמעשה ידיה שלה.

מבחינת חוק יחסי ממון, סעיף 8 (1) קובע:

8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

(1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;

(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;

במקרה דנן האשה היתה מפרנסת העיקרית בבית ונשאה בעול כלכלת הבית הוצאות הילדים מזונם והחזקתם כאשר הבעל כמעט ואינו מביא כלל שום הכנסה להחזקת הבית, נסיבות אלו מצדיקות חריגה מכלל איזון הנכסים הממוניות שצברה האשה במקום עבודתה. ובפרט לאור התנהגותו האלימה של הבעל כלפי האשה כמפורט בסיכומי האשה, ודאי שאין הדעת נותנת שהבעל יהיה זכאי לחלק מזכויות האישה.

ביה"ד מבהיר ביחס לדירת הצדדים שהואיל והדירה נרכשה מכספי שני הצדדים ורק החזקת הבית היו מכספי האשה לפיכך דין הבית להתחלק בשווה, משא"כ בזכויות הפנסיוניות אשר הגיעו לאשה במסגרת עבודתה הממושכת בכל שנות הנישואין הרי הן לאשה ואין לבעל חלק בהן.

כתובה
הנחת היסוד המחייבת בהלכה היא כי כאשר הבעל מתחייב לאשה בזמן הנישואין כתובה, הרי האשה היא מוחזקת בסכום הכתובה.

ישנם דינים שונים בהם האשה אינה זכאית לכתובה, במקרה דנן לא הוכיח הבעל כי האשה עומדת בקריטריונים אלו, אדרבה התרשמות ביה"ד היא כי הגירושין נגרמו בעטיו של הבעל, עקב האלימות הפיזית והמילולית שהפעיל כנגד האשה והילדים.

וכבר נפסק בטור אהע"ז סימן קי"ח וז"ל:

מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה אין לה מן הדין לגבות זולתו מה שהיא טוענת ויתברר מסכום נדוניתה ולא נחוש למה שימצא כתוב ממנה בכתובה, כי כתב לה אדעתא למיקם קמיה, אדעתא למיפק ולמיטב לא כתב לה, ואם תבע הוא גרושין, אינו יכול לגרשה אלא לרצונה, או לאחר שיפרע לה כל סכום כתובתה עיקר ונדוניא ותוספת.

לפיכך מכל האמור, הבעל חייב בתשלום הכתובה בסך של 52,000 ₪.

מזונות הילדים
בתאריך 12.8.18 חויב האב במזונות זמניים עבור 4 הילדים בסך 3500 ₪ לחדש. ב"כ האב מבקש לפוטרו כליל מחוב המזונות. לאחר עיון נראה שהואיל והאב הוא בעל יכולת השתכרות כלכלית, חובה עליו לפרנס את ילדיו מדין צדקה, ובפרט כאשר יש לו נכס יקר, חצי מדירת הצדדים. טענת ב"כ האב לפוטרו ממזונות הבת ת' נדחית, הואיל וניכור ההורי נגרם בעטיו של האב עקב אלימות פיזית שהפעיל כנגדה וכן התלונה בדבר התקיפה המינית כנגדה המתבררת בבית המשפט, אין מקום לפוטרו.

לפיכך ביה"ד מתחשב במצבו הכלכלי של האב, ומחייב אותו לשלם לאם בעבור מזונות 4 הילדים סך של שלשת אלפים וחמש מאות ₪ (3,500 ₪) לחודש. סכום זה כולל הוצאות חינוך, ואינו כולל מחצית הוצאות רפואיות חריגות.

בנוסף ישלם האיש מחצית מהמשכנתא הקיימת על הדירה.

מסקנות
א. דירת הצדדים תימכר ותמורתה תחולק בין הצדדים בשווה לאחר קיזוז כל החובות שיישארו באותו זמן על הדירה.

ב. הדירה תימכר בתוך 4 חדשים ע"י הצדדים. לאחר זמן זה ביה"ד ימנה כונס נכסים למכירת הדירה ושכרו ייקבע ע"י ביה"ד.

ג. זכות ראשונים לאשה לרכישת הדירה ע"פ הערכת שמאי המקובל על שני הצדדים. שכר השמאי ישולם ע"י שני הצדדים בשווה.

ד. כספי תמורת הדירה של הבעל יישארו בנאמנות אצל ב"כ האשה, עד לקבלת ערבויות מתאימות לתשלום הבעל את מזונות הילדים או עד להחלטה אחרת מביה"ד.

ה. בהתחשב במצבו הכלכלי של האב, האב ישלם לאם בעבור מזונות 4 הילדים סך של שלשת אלפים וחמש מאות ₪ (3,500 ₪) לחודש. סכום זה כולל הוצאות חינוך, ואינו כולל מחצית הוצאות רפואיות חריגות.

ו. במידה והאשה תשכור דירה תגיש בקשה לביה"ד לדמי מדור וביה"ד יפסוק בבקשה.

ז. הזכויות הסוציאליות של האשה יישארו לזכותה.

ח. הבעל חייב בתשלום הכתובה לאשה בסכום של 52,000 ₪. סכום זה יקוזז מחלקו של הבעל בדירה.

ט. הרכב מסוג מאזדה יימכר ושוויו יקבע לפי זמן מועד הקרע שהיה ב-1.1.2018, והתמורה תחולק ביניהם בשווה.

אפשר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ז' בניסן התש"פ (01/04/2020).


קובץ זה עלול להכיל שינויי עריכה והגהה