הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בישראל בשנת 75.
לאחר הנשואין עברו הצדדים להתגורר בארה"ב ושם נולדו להם שלושה בנים (בגירים).
בקיץ 93 עלתה האשה-התובעת לארץ יחד עם שלושת הילדים לאחר שהבעל חתם על מסמך לפיו רשאית האם לעלות לישראל.
בארץ הרתה האשה לבעלה ונולדה להם בת (כיום בת 12).
האשה עתרה לביה"ד בתביעת גירושין (ב- 28.12.05), ובו מגוללת פרשה שלפיה בעלה בגד בה עם אחת מהעובדות אצלו, וכי הוא מתנהג באלימות כלפי אשתו כאשר "מבקר" בארץ. ואף הורחק ע"י המשטרה ל- 15 יום. האשה לא כרכה שום נושא בתביעת הגירושין.
בתאריך 5.1.06 הגיש הבעל ע"י ב"כ תביעה ל"חלוקת רכוש, פס"ד הצהרתי ועיקולים" וביקש לכרוך את הנושאים שבכותרת תביעתו לתביעת הגירושין של האשה, ובהמשך הגיש כתב תביעה מתוקן.
במסגרת בקשות ותביעות הבעל ניתנו עיקולים והאשה הגישה תביעה לביטול העיקולים.
האשה הגישה ב- 1.2.06 תביעה לביהמ"ש למש' בנושא מזונותיה ומזונות בתה הקטינה וכן תביעה רכושית.
בדיון שהיה בביה"ד בכב' סיון תשס"ו נחלקו הצדדים בשאלת מקום הדיון של הנושאים הכרוכים בתביעת הגירושין, דהיינו חלוקת רכוש החזקת הילדה ומזונות האשה והילדה.
ב"כ האשה טענה שהואיל ולא הוגשה תביעת גירושין ע"י הבעל ורק ע"י האשה, אין הבעל יכול ל"תפוס טרמפ", ולכרוך את עניני הרכוש והחזקת הבת בתביעת הגירושין.
ב"כ הבעל טוען שזכותו של הבעל לכרוך את מזונות האשה והחזקת הילדה והרכוש בתביעת הגירושין של האשה.
ביה"ד קבע שהצדדים יסכמו את טענותיהם ועמדותיהם, ואכן הצדדים הגישו סיכומים בנושא הכריכה לביה"ד.
ביה"ד עיין בסיכומים ובאסמכתאות המשפטיות שצורפו לסיכומים.
השאלה העומדת בפנינו היא איפוא שאלה הלכתית ומשפטית:
א. האם כשהאשה תובעת גירושין ומזונות בערכאה אחרת, לא בפני ביה"ד, אם ביה"ד יכול וצריך להזדקק לדרישת הבעל לקביעת המזונו ולחלוקת רכוש, שהרי יש כאן תביעת מזונות. רק מסיבה חיצונית אין תובעים התביעה בביה"ד.
ב. ואפילו אם נניח שבמקרה כנ"ל אין ביה"ד יכול להזדקק לדין, שהרי כלל גדול הוא בכל תביעה שיהיו תובע ונתבע. וכאן הרי אין תובע. מ"מ במקום שהאשה תובעת תביעה כל שהיא בבית הדין ובפרט תביעת גירושין, האם אפשר לומר לאשה שתתבע כל תביעותיה במסגרת תביעתה בביה"ד.
המקור ההלכתי לבירור שאלתנו הוא סוגית הגמרא במסכת בבא קמא דף מ"ו ע"ב:
"מנין שאין נזקקין אלא לתובע תחילה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם, יגיש דבריו אליהם, אמרי נהרדעי פעמים שנזקקין לנתבע תחילה והיכי דמי דקא זיילי נכדיה".
וכבר האריכו הראשונים על אתר בפירוש הסוגיא (ראה פרש"י ותוס' והרא"ש ב"ק שם ותוס' סנהדרין ל"ה א' ד"ה משהו), וראה אריכות דברים בים של שלמה ב"ק שם בשיטות השונות בביאור הסוגיא. חלק מהשיטות הוזכרו בהגהת הרמ"א בשו"ע חו"מ סי' כ"ד עי"ש. וביש"ש הנ"ל כתב במסקנת דבריו דלענין הדין כל הפירושים כולם אמת עי"ש (וראה ש"ך חו"מ כד, ח).
והנה בספר תמים דעת סי' ס"ח (הובאו דבריו באוצר הגאונים ב"ק חלק התשובות) הביא לדברי רב האי גאון שאינו גורס בגמרא "תחלה", וגרסתו בגמ': "מנין שאין נזקקין אלא לתובע". ומפרש בגמ' שאם יבוא הנתבע ואמר שמעתי שאתה רוצה לתבעני, תבעני עתה, אין נזקקין לו אלא ברצון התובע ואם ירצה לא יתבענו עכשיו, אבל אם יטעון הנתבע עתה כשמאחר לתבעני זיילי נכסי, שכל אדם סבורין שאני חייב לו הרבה ומתיראין ליקח ממני, יכריחוהו בי"ד לתובעו, להודיע שאינו חייב כי אם מעט.
נמצא לפי דברי רב האי גאון שאפילו כאשר אין עדיין תובע יכול הנתבע לומר לתובע תבעני עתה.
ובשו"ת גנת ורדים חו"מ סי' ט"ז:
"מוטל על בי"ד שיכופו את ראובן ויביאוהו לפניה' ויטעון כל מה שיטעון ויברר כל עסקיו ותערומותיו שיש לו על שמעון וכתורה יעשה משום דשכיח הזיק טובא אם ישאר הענין בלי גמר ויהיה תלוי ועומד...".
ודברים אלו מפורשים הם בדברי הפוסקים, עיין טור חו"מ סי' כ"ד בסמ"ע סוף ס"ק י"ב וז"ל:
"ונראה דבמקום דזילי נכסי אף שלא אמר התובע כלל לפני בי"ד שיש לו על פלוני תביעות אלא הנתבע שמע שקול יוצא עליו שחייב לפלוני יכול הוא לתובע אותו פי' שיראה לפני הבי"ד שט"ח שבידו עליו שחייב לפ' וכו'".
ועיין בנתיבות המשפט סי' כ"ד, חידושים, ס"ק ד' שכתב בשם כנה"ג דזיילי נכסי הוא לאו דוקא:
"וה"ה דאם יצא קול שחייב אין נותנין לו אשה הגונה, או אין נו"נ עמו באמונה הוא גם כן בכלל זיילי נכסיה",
והוסיף על זה בנהמ"ש שם:
"ונראה דה"ה (היכי) דיש לחוש אולי בין כך יגבר יד זרוע רמה לילך הערכאות במקום שאין יד ישראל תקיפה, גם כן בכלל זיילי נכסי וה"ז בכלל אשרו חמוץ".
אם כן לפי"ז בנידון דידן שברור לכל שכל מה שהאשה נמנעת לתבוע מזונות בביה"ד, הוא לא משום שהיא מוותרת ומוחלת על מזונותיה אלא כוונתה לתבוע המזונות בערכאות, ודאי שקמה וניצבה דעת רב האי גאון הנ"ל שהנתבע (דהיינו הבעל) יכול לומר לתובע (האשה): הואיל וזיילי נכסי ויש לו הפסד, וכדברי הנתיבות הנזכרים - תבעני עתה.
ג. הרמ"א בשו"ע שם כתב בסוף דבריו:
"וכל כיוצא בזה כגון שאומר שיש לו הרבה טענות על זה ואינו רוצה לטעון עכשיו שומעין לתובע, אם לא שזיילי נכסי הנתבע או שיש לנתבע היזק לזה כפי ראות עיני הדיינים"
(ומקור הדין הוא בב"י בשם התשב"ץ, והיא השאלה הנידונה בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ב'), ומקושית הסמ"ע ס"ק י"ב והש"ך ס"ק ז' משמע שמפרשים דברי הרמ"א דמיירי שתבע מקצת מתביעותיו ואינו רוצה לתבוע הכל, ואז במקום שזיילי נכסי יכול הנתבע לטעון שהתובע יתבע גם שאר תביעותיו (ובלשון הרמ"א גופא וכן בלשון שו"ת התשב"ץ שם, שהוא מקור דבריו, אפשר היה לפרש שלא תבע עדיין כלום רק אומר שיש לו הרבה תביעות, ולפי"ז היה אפשר היה לפרש שלא תבע עדיין כלום רק או שיש לו הרבה תביעות, ולפי"ז היה אפשר לייב קושית הסמ"ע והש"ך הנזכרים).
היוצא מהאמור שבמקום שהתובע תבע מקצת מתביעותיו יכול הנתבע לדרוש שימשיך בכל תביעותיו ולא יפצל התביעות, (במקום דזיילי נכסי - במקום הפסד), ואם כן בנידון שהאשה תבעה הבעל לגירושין, זכאי הבעל לומר לאשה שלא תפצל הדיון ותתבע גם מזונותיה יחד עם תביעתה לגירושין.
ודין זה של הדרישה לאי פיצול התביעות במקום פסידא הוא קל וחומר מהדין הקודם שהבאנו לעיל מדברי רב האי גאון, שלדבריו אפילו כאשר עדיין לא תבע כלל התובע, רק הנתבע טוען שמעתי שאתה רוצה לתבעני, יכול הנתבע לכופו במקום פסידא שיתבענו עתה. ואמנם מצאתי בתשובה אחרת לתשב"ץ (ח"ג סי' ר"ו) שכתב כדברי רב האי גאון הנזכרים, וז"ל שם:
"ומי שטוען שיש לו תביעות על אשה אחת אלא שאינו רוצה לתבעה היום אלא לאחר זמן והיא טוענת כל מה שיש לך לטעון עלי טעון עכשיו כי מפני דבריך אלו יש לי הפסד גדול והדין נותן דאע"ג דקיי"ל שאין נזקקין לנתבע אלא לתובע, אי מתזלי נכסיה נזקקין לנתבע וכופין התובע לסדר תביעותיו בפני בי"ד כדאיתא בפרק שור שנגח את הפרה וכו'".
הרי שאף במקום שאינו רוצה לתבוע עכשיו כלום, ואינו תובע כלום, בכל זאת במקום זיילי נכסיה נזקקין לנתבע וכופין התובע לברר תביעותיו.
וכה"ג בפי' הסוגיא בשטמ"ק ב"ק שם בפי' הר' ישעיהו ז"ל, וז"ל שם:
"ושמעתי בשם הר' אפרים מנין דאין נזקקין וכו', כלומר אם אמר אדם לחבירו שאל לי כל מה שתרצה עתה בפני בי"ד ואם לאו לא אבוא עוד עמך לדין, מנין שאין נזקקין לדבריו אא"כ תבעו מתחלה ולא נכריחנו לתבוע כל תביעותיו עד שירצה ת"ל וכו', פעמים שנזקקין וכו' דזיילי נכסיה שאמר הנתבע יצא קול שאני חייב לך ומזלזלים הקונים את נכסי לפיכך שאל לי ויתברר הקול".
וע"ע בפי' הר"י מלוניל (על הרי"ף) ב"ק שם שמוכיח שהנתבע יכול לכוף התובע במקום דאיכא פסידא, מתקנת הלל שהמוכר חולש את מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס (גיטין ע"ר), הרי שאף שאין כאן צד לדיון לפי שהיה נטמן ביום תום שנים עשר חודש, בכל זאת תקן הלל שיזדקקו לתשלום הנתבע (המוכר), כאשר יגרם לו הפסד אם לא יזדקקו לו, א"כ חזינן שאף שהתובע אינו תובע כלל, בכל זאת במקום דאיכא פסידא, אנן בי"ד הוי התובעים, ודו"ק ועיין בדבריו.
וכבר הבאנו לעיל דברי היש"ש שלהלכה הדין ככל הפירושים בסוגית הגמרא ושלא נחלקו רק בפירוש הסוגיא.
היוצא מכל המקובץ שכאשר אין תביעת מזונות בפני בי"ד אלא בפני ערכאה אחרת, והנתבע תובע מביה"ד שיבררו התביעה, ודאי שביה"ד חייב לברר בתביעת המזונות כפי שעולה מפי' רב האי גאון בפי' הסוגיא ומפי' רבינו אפרים שובאו בשטמ"ק ב"ק שם ומשו"ת התשב"ץ ח"ג סי' ר"ו, וכן משמע גם מפי הר"י מלוניל.
ובפרט במקום שהאשה תבעה את הבעל לגירושין בפני ביה"ד, א"כ ודאי שהנתבע בתביעת הגירושין זכאי לדרוש מהתובעת שתברר כל תביעותיה בביה"ד, שהרי במקום שיש לו הפסד זכאי אף הנתבע לכוף התובע לסדר כל תביעותיו בפני ביה"ד ביחד, וכמבואר לעיל.
ואפילו כשהתובעת רוצה להסתלק לגמרי מתביעתה ומהדין ולסגור את התיק, ואפילו לו יהי שאין בכוונתה לתבוע התביעות במקום אחר, נראה ודאי שאין ביה"ד צריך להענות וכמו שכתב הרשב"א בתשובותיו (ח"א סי' אלף ע"ז), במי שיש לו זכות על קרקע חבירו והראה לבית דין ושתק דמיד נעשה בעל דבר ואינו יכול להסתלק אלא לדון על פי השטר כי יכול לומר הנתבע יגמור טענתו דזיילי נכסיה והדין עמו כדקיימא לן דפעמים נזקקין לנתבע תחלה והיכי דמי דזיילי נכסי, ע"כ, הרי שבאופן דזילי נכסיה אין התובע יכול להסתלק מן הדין והנתבע יכול לדרוש המשך הדיון, וע"ע בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ס"ז במי שתבע בבי"ד ומסר לדיינים שטר זכויותיו וכשראה שמא לא יזכה בדין בביה"ד רצה להסתלק מן התביעה ותבע מבי"ד שיחזירו לו שטר זכויותיו ובי"ד משיבים לו שאין להם להחזירו לו מפני שכבר מסרו לאחד מהם לפסוק עליו את הדין והתובע טוען שלא מסרו אלא דרך פקדון ורוצה שיחזירנו לו ויסתלק עכשיו מתביעתו, והבי"ד טוענים שאינו יכול להסתלק מחמת שהנתבע טוען שרוצה לצאת מדינו משום דזיילי נכסי ובכי הא נזקקין לנתבע, ונחלקו הדיינים שני דיינים מהבי"ד טוענים שאין להם להשיבו שכבר נשאו ונתנו בדבר ואולי יתחייב התובע בדין ויחזור ויתבעם מהנתבע בערכאות הגויים והשלישי טוען שדין הוא להחזיר השטר, ע"כ תוכן השאלה, והשיב הרשב"א:
"אם רצה להסתלק מדינו לגמרי ושלא לתבוע עכשיו הרשות בידו אע"פ שהנתבע תובע שיגמרו את דינו לפי שאין נזקקין לנתבע תחילה, ומ"מ אם ראובן (הנתבע) טוען דזיילי נכסיה וראו בי"ד שהוא טוען כן באמת ושלא יהא הערמה במה שהוא טוען נזקקין לו כדעת מקצת גדולי המורים שפרשו כן בההיא דפעמים שנזקקין לנתבע תחילה".
הרי שלדעת הרשב"א גם השאלה אם יש זכות לתובע להסתלק מהתביעה לגמרי פתרונה מצוי בסוגיה הנזכרת ואם זילי נכסיה נזקקין לנתבע שלא לאפשר לתובע להסתלק מן התביעה.
העולה מכל הנ"ל שמבחינה הלכתית יכול הבעל לכרוך כל הכרוך בנושא הגירושין בתביעת האשה לגירושין.
ויותר מכך, במקרה כגון זה אין שום צורך לבדוק כנות התביעה, שהרי אף אחד לא העלה טענה כזו במקרה דנן, והאשה מהצהירה קבל עם ועדה, שתביעתה כנה. ובמקום שהתביעה לגירושין כנה זכותו של הנתבע לדרוש שכל הענינים הכרוכים בפירוק הנשואין קרי גירושין יתבררו באותה ערכאה שהתחילה לדון בתביעה העיקרית.
ונראה עוד שכלל זה של "כריכה" כלול ב"סדרי הדיון", והסדר הטוב מחייב שהערכאה בה נידונה התביעה העיקרית, תידון גם בשאר הענינים "הטפלים" לתביעה העיקרית.
וכמו שמצינו בדברי רש"י במסכת כתובות דף ק' ע"א על דברי הגמ' בענין סדרי קדימויות בדין שהגמ' אומרת שיש להקדים דין יתום ואלמנה לפני כל דיון אחר ומפרש רש"י שהסיבה לכך היא מהמקרא "בצדק תשפוט עמיתך", הוה אומר שסדרי משפט כלולים בכלל המשפטי של בצדק תשפוט עמיתך.
ונראה שגם העקרון של בירור כל התביעות שצריך שייעשה במקום אחד מקורו בכלל המשפטי הנ"ל של "בצדק תשפוט עמיתך" שכדי שהצדק ייעשה אי אפשר לפצל את הדיונים לערכאות שונות וזכותו של הנתבע (בנידוננו) שכל הענינים שבינו לבין התובעת יתבררו באותה הערכאה, קרי בית הדין הרבני, שקנה סמכות ראשונה משפנתה האשה אליו בתביעת הגירושין.
וביה"ד בדעה שזה גם ההגיון המשפטי בפסק דינו של השופט שפירא מביהמ"ש המחוזי בירושלים שכתב בתיק בר"ע 545/04 בפסק דין מיום 24.02.05:
"יתכן אף יתכן מצב, שבית הדין יקנה סמכות כתוצאה מכריכה של הצד שכנגד. במקרה כזה אין נפקות לכנות הכריכה, שהרי גם סעיף 3 הנ"ל לחוק שיפוט בתי דין רבניים, דן בענין הכרוך בגירושין, ולא קובע מי כרך אותו". (פסה"ד הנ"ל צורף לסיכומי ב"כ הבעל).
העולה מכל מה שכתבנו לעיל, שהן מבחינה הלכתית מובהקת והן מבחינה משפטית הבעל יכול לכרוך את עניני הרכוש והחזקת הילדה בתביעת הגירושין של האשה.
לאור כל הנ"ל ביה"ד קובע תאריך לדיון בתביעת הגירושין של האשה ובכל הכרוך לתביעות הגירושין כפי שכרך הבעל ליום כד' אלול ס"ו 18.9.06 בשעה 11, להודיע לצדדים.
ניתן היום ח' תמוז תשס"ו שלא בנוכחות הצדדים.
(-) הרב חיים ש. רוזנטל, אב"ד
מצטרף למסקנא
(-) הרב סעדיה שרעבי, דיין
מצטרף למסקנא
(-) הרב יוסף הייזלר, דיין
ניתן ביום ח' תמוז תשס"ו (04/07/2006)
(-) הרב חיים ש. רוזנטל, אב"ד (-) הרב סעדיה שרעבי, דיין (-) הרב יוסף הייזלר, דיין