לפנינו ערעורה של האשה על החלטת ביה"ד האזורי מיום כ"ב באלול תשס"ד. בפס"ד הנ"ל קבע ביה"ד האזורי כי אע"פ שפסה"ד של ביה"ד האזורי בהרכב קודם בוטל ע"י ביה"ד הגדול בהחלטה מיום ה' בניסן תשס"ג, ביטול זה הוא "ביטול מנהלי" ומשחזר הדיון לבית הדין בהרכבו החדש יכול ביה"ד לקבוע שחיוב הגט חל ממועד בו ניתן הפס"ד שבוטל י"ד בטבת תשס"ג.

הערעור הוא בעיקרו בנקודה זו. לדעת המערער לא ניתן להחיות את פסה"ד שבוטל ע"י ביה"ד הגדול וכאלו נמחק ולא קיים. הנפ"מ מהדיון היא לענין חיוב מזונות שייפסק בבית המשפט.

יאמר מיד שאין אנו בוחנים ומנווטים את פסקי הדין שלנו אלא בהתאם להלכה והנובע ממנה לתוצאותיה.

בנדון דידן ישנן כמה שאלות מהותיות:

א. האם ניתן עפ"י הלכה לפסוק חיוב גט בהרכב חסר בהסכמת הצדדים.

ב. האם ניתן לפצל את פסה"ד לענין חיוב הגט לצורך ביצוע הגט מחד גיסא, ולצורך הפסד מזונות מאידך גיסא.

ג. האם ניתן לפסוק חיוב גט למפרע מנקודה מסויימת בעבר כאשר ברור שהתוצאה מהחלתו של החיוב למפרע היא רק לענין הפסד מזונות.

לגבי שאלה א' דן בזה ביה"ד הגדול בהרכב שונה ברובו ופסק בה' בניסן תשס"ג בתיק זה שאין לפסוק חיוב גט בהרכב חסר ע"פ הסכמת הצדדים. בפסק דין בתיק אלחדד דן בזה ביה"ד בהרכבו הנוכחי (ברובו) והחליט שיש מקום לדעה שאפשר לדון ביחיד בחיוב גט אבל לא בכפיה.

בפס"ד אלחדד נקבע ג"כ שגם אם נניח שאין לאכוף את חיוב הגט בפועל בשום צורה במקרה שהסכימו לדיין יחיד או הרכב חסר, מ"מ התוצאה הממונית של חיוב הגט היא תקפה וניתן לאכוף אותה. אין אנו דנים לגבי המימוש של החלטתנו בערכאות אחרות.

גם ביה"ד האזורי מצטט פסקי דין של ביה"ד הגדול בדבר מתן תוקף להחלטה של חיוב גט בהרכב חסר בהסכמת הצדדים.

בסיכומים באזורי ובערעור הובאו ג"כ אסמכתאות בענין הפסיקה הבג"צית בנושא.

כל הפסיקות של הבג"ץ הם מלפני התיקון לחוק שקבע שניתן לדון בהרכב חסר בכל דבר שהסכימו הצדדים וניתן עפ"י ההלכה לדון בהרכב חסר. לפיכך עלינו להחליט תחילה מה היא עמדת ההלכה בנדון.

פסק הדין שניתן בתיק זה בה' בניסן תשס"ג, ניתן למרות שיתכן ובדיעבד פסק דין לחיוב גט חל גם אם ניתן בהרכב חסר (ובהסכמת הצדדים) אולם לדעת ביה"ד הגדול אין הדבר ראוי לחומר הנושא שידון בו דיין יחיד. לכן כל עוד הנפק"מ היא לעתיד, דעתנו גם כיום שאין להוציא פס"ד של חיוב גט לא לאיש ולא לאשה בהרכב חסר. וניתן ע"י זכות ערעור ג"כ לבטל פס"ד כזה. כיון שעדיין מדובר ב"לכתחילה ולא בדיעבד".

אולם יתכנו השלכות לפס"ד המבוטל לגבי מזונות כשהם נובעים בתולדה מפס"ד שהוא תקף עפ"י ההלכה.

בהתייחס באופן ישיר לערעור, אין אנו צריכים לכל הנ"ל. גם אם נניח שפסה"ד של ביה"ד האזורי הראשון שניתן בהרכב חסר הוא בטל ומבוטל גם לפי דין תורה, מ"מ השקולים שנכתבו בו גם אם אינם פס"ד כלל מ"מ הם מצטרפים עם הפרוטוקולים לנתונים שעל פיהם יכול ביה"ד האזורי שדן אח"כ בהרכב מלא לקבוע חיוב גט רטרואקטיבי מכל נקודה בעבר שהוא סבור שבה היה המצב המשפטי ראוי לקביעת החיוב. גם אם לא ניתן כלל פס"ד קודם וביה"ד הגיע על סמך החומר שבתיק למסקנה שכבר שנים אחדות שהאשה או האיש מורדים ניתן לקבוע חיוב גט מאותה נקודה בעבר שנתברר הדבר.

במה דברים אמורים, כאשר ביה"ד מצא עילה מבוררת לחיוב גט ושנתברר לו שהיתה קיימת בעבר. אולם פסקים שאינם נובעים מעילות מבוררות אלא חיובים של סדרי ביה"ד כגון "על הצדדים להתגרש" הנובעים מחוסר סיכוי לקיום חיים תקינים של נשואין בודאי שאין להחיל אותם רטרואקטיבית. בנדון שלנו לא היה ביה"ד צריך לנסח את פסק דינו בביטוי שקובע כי פסה"ד של ההרכב החסר הוא תקף, אלא לקבוע שהחיוב גט הוא רטרואקטיבית ותחולתו מאותו תאריך שבי"ד בתרא משתכנע שהאשה אינה רוצה בשלום בית. ואע"פ שחיוב גט למפרע אין לו השלכה מעשית בענין הגט מ"מ יש לו השלכה בדין תורה לענין חיוב מזונות, ועל כן לפס"ד כזה יש מקום לפי דין תורה. גם אם אין אנו יודעים כרגע מה תהיה ההשלכה המעשית, מ"מ ניתן לקבוע ולפסוק עפ"י האמת ההלכתית חיוב גט מתאריך מסוים בעבר.

על כן, אנו מקבלים את הערעור בחלקו ודוחים אותו בחלקו.

אנו דוחים את התביעה שלא להחיל את החיוב בגט רטרואקטיבית, אולם על ביה"ד האזורי לא לקשור זאת עם מתן פסה"ד של ההרכב החסר, אלא לקבוע תאריך בעבר מזמן שנראה להם שיש הצדקה לכך.

בערעור הנגדי נטען, שאם ביה"ד פסק חיוב גט, א"כ כיצד פסק לחייב את הבעל בכתובתה.

אין בדבר זה סתירה מהותית. אמנם אם הסיבה לחיוב גט הוא משום שהאשה מורדת, אפילו מורדת במאיס עלי ובאמתלאות מבוררות או ששניהם מורדים, מ"מ הפסידה תוספת כתובתה.

אמנם ייתכנו מצבים בהם המרידה של האשה באה מכורח המציאות, לאחר שנוכחה במשך תקופה ארוכה שבעלה אינו רוצה בה, ובהכרת המציאות אנו סומכים על ביה"ד האזורי, וגם ניתנה הסכמה שנפסוק לפי שקול דעת מבלי להזדקק להוכחות נוספות, לכן דוחים את הערעור הנגדי והאשה זכאית לכתובתה והתוספת כפי שפסק ביה"ד האזורי.
ניתן ביום ה' תמוז תשס"ה (12/07/2005)
(-) הרב חגי איזירר, דיין
ביום י' באב תשס"ה פנה ביה"ד לכב' ביה"ד האזורי לנמק מדוע חויב הבעל בכתובת האשה (השאלה באה בעיקר נוכח העובדה שהאשה חויבה בקבלת ג"פ ע"י ביה"ד האזורי). מאז בקשתנו עברה שנה וחדשיים ימים ולא נתקבלו הנמוקים המבוקשים.

ב"כ המערערת מבקש שינתן פס"ד על ידינו, ומציין כי בעקבות פניית ביה"ד הגדול למתן נמוקים היו נסיונות חוזרים של ביה"ד האזורי למציאת פשרה, שכשלו.

לפיכך, אנו רואים לנכון לסיים את חלקנו במתן פסק דין.

לגבי ערעור האשה אנו דוחים את התביעה שלא להחיל את חיוב הגט רטרואקטיבית, אולם לביה"ד האזורי יש להמנע מלקשור את החלת מועד חיוב הגט עם פסה"ד של ההרכב החסר אלא לקבוע תאריך בזמן העבר שנראה להם כמוצדק להחלת החיוב הרטרואקטיבי (גם אם יהיה זה אותו תאריך כפי שנקבע ע"י ההרכב החסר).

הנמוקים לכך ניתנו ע"י בהחלטתנו שנדפסה ביום ב' בתמוז תשס"ה (ולא נשלחה לצדדים) ומצורפת לפס"ד זה.

לגבי הערעור הנגדי של הבעל, לפוטרו מכתובה (כתוצאה מכך שהאשה חויבה בגט) נראה לנו כפי שנכתב בהחלטה הנ"ל מיום ח' בתמוז תשס"ה, שאין קשר הכרחי בין חיוב האשה בגט לבין הפסד הכתובה, ולכן, גם על סמך שקול דעת שניתן לנו, אנו מחליטים לדחות את הערעור הנגדי של הבעל.

לסיכום: שני הערעורים נדחים ואין צו להוצאות.

עם זאת, אם ביה"ד האזורי מעיין בדינו ורוצה לעכב חיוב הכתובה מטעמיו ונמוקיו שעדין לא הוגשו לנו, לא יעמוד פסק דין זה כנגדם.

ניתן ביום ט"ו חשון תשס"ז (06/11/2006)
(-) הרב שלמה משה עמאר, נשיא - יו"ר (-) הרב עזרא בר שלום, (-) הרב חגי איזירר,