ב"ה
בית הדין האזורי תל-אביב - יפו
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב יצחק הדאיה הרב צבי בן יעקב הרב משה בצרי |
דיין אב בית דין דיין |
תיק מספר: | 1245314/3 | |
תאריך: |
י"ב בסיון התשפ"א
23/05/2021 | |||
תובעת |
פלונית
בא כוח התובעת עו"ד אופק תבור | |||
נתבע |
פלוני
בא כוח הנתבע עו"ד טו"ר יהודה אבלס | |||
הנדון: | כתובה באישה שאינה נוהגת בצניעות אך אינה חורגת מהתנהגות המקובלת במקומה | |||
נושא הדיון: | כתובה באישה שאינה נוהגת בצניעות אך אינה חורגת מהתנהגות המקובלת במקומה |
"האישה: זה סוג של רציתי להפנות אותו לסיוע, מתעצבן, יש לו פתיל קצר, יש תמונה של החתונה שלנו לקח אותה פתח את החלון של הסלון וזרק אותה, ניפץ שתי תמונות שלי ושל הבת שלי שבר לי את משקפי שמש, דורשת טיפול.ביה"ד אכן התרשם שמדובר באישה טובה, אוהבת את בעלה, שרוצה לעשות ככל יכולתה לשמור על שלמות הבית, ולכן ביה"ד הפנה את הצדדים ליעוץ, אך ללא הועיל.
ביה"ד: מה אתה מבקש טיפול או להתגרש?
האישה: הוא צריך מעבר לסיוע כאן, אני מטופלת אצל העובדת סוציאלית ברווחה, מדברת איתה פעמיים בשבוע, התחתנתי על מנת להביא ילדים לעולם, אני אישה פשוטה חרוצה מטפלת בילדה שלי רצתי להתחיל להקים קן משפחתי, לא רציתי להגיע לכאן, התחננתי אליו זה שנים, כל העולם דיבר אתו, מודעים לבעיה הזאת, זה סוג של התמכרות הוא יודע מה אני מדברת, להגיד לי שאני לא שווה כלום, אני סמרטוט ליד הילדה שלי.
[...]
האישה: הוא לא מדבר איתי, לא מקיים איתי יחסי אישות שהוא כועס עליי, יכול לא לדבר איתי שבועיים, נתתי לו הזדמנויות הרבה אבל זה יותר גרוע, אני לא רוצה להתגרש, התחתנתי על מנת להקים בית.
ביה"ד: אנחנו נפנה אתכם אתה תשתף פעולה?
הבעל: ניסיתי לשתף פעולה אבל אני חסר אונים, ניסינו, אבל בגלל הקורונה זה נפסק, גם היא צריכה לעשות דברים.
האישה: אומר עלי שאני סמרטוט, אני מנקה כל יום את הבית, עשיתי לו הרבה טוב, מחזיר לי כפיות טובה, זה פשוט אילוץ, אני מטופלת דרך הרווחה.
ביה"ד: ניתן לכם החלטה על הפנייה לשם.
האישה: רוצה לקבל יחס אהבה וכבוד מהבעל.
הבעל: גם אני רוצה לקבל יחס, אני לא מדבר, זה סתם מיותר.
האישה: תציג, תגיד את הדברים, אני מבשלת לך דואגת לך, חשוב לי קידוש בבית, כבר כמה חודשים לא עושה לי קידוש, עוזב אותי לבד לאכול בבית.
הבעל: אני גם בבעיות, היא מפעילה עלי לחץ, ירדתי במשקל אני לוקח כדורי הרגעה.
ביה"ד: אני מפנה אתכם לרווחה.
האישה: רציתי להשמיע את הדברים שעל הלב שלי, קשה לי, אני עושה הרבה דברים, אמר לי כמה פעמים תעופי מהבית תלכי לאמא שלך בדרום, אני רוצה שלום בית אמיתי, רוצה כבוד מבעלי, אהבה, שלושה חודשים לא ישן איתי, אי אפשר בכוח.
הבעל: יש סיבה לכול דבר.
האישה: צריך להתמודד עם דברים.
הבעל: גם את מרחיקה אותי מהמיטה.
האישה: יש סיבה, אם אתה מגיע שתוי למיטה אז אני מרחיקה אותך, לא מוכנה שהילדה תגדל לתוך אלימות מילולית בבית, מקלל אותי לידה, שותה לידה, היא לא צריכה לראות את כל הדברים האלה, רוצה שלום בית אמיתי, יש לי רגשות אליך, נתתי לך את כל כולי, גם המצב לאור הנגיף הוסיף לבעיות בבית והמצב הכלכלי הוסיף."
"הוא התחיל טיפול דרככם לא מזמן, וכל פעם מאיים שלא ילך, אבל ההתנהגויות עדיין קיימות, ואני כל פעם מוותרת, מבליגה [...] אני אובדת עצות, ואם זה לא ישתנה, הוא דוחף אותי להתגרש כמו שהוא באמת רוצה, אבל ככה אני לא מוכנה לחיות."ביה"ד מוכרח לציין את אורך הרוח של האישה שניכר שהיא מעוניינת לשמור על שלמות הבית. אכן ביה"ד התרשם מדברי האישה ומדברי הבעל, שהבעל סובל מהתפרצויות זעם, שובר וזורק דברים, שותה אלכוהול על בסיס יומי, מעשן סמים וכו', והאישה - כל מעיינה לשלמות המשפחה.
"כתב רש"ל, בעולם הרע במדינות הללו פולין ואשכנז, אין חוששין לזה לא אנשים ולא נשים, ואפילו בלא זה מגלין זרועותיהן, ואי אתא דינא כהאי גוונא פשיטא שהאישה פטורה. ואי טען בעל הבית שמשום צניעות הלך, נאמן בשבועת היסת. ואי נראה בעיני הדיין להיות מוחזק בכך להיות בודל עיניו מראות ברע, פשיטא דלאו כל כמיניה להוציא ממון."מחדש הרש"ל דמאחר וסיבת האחריות של האישה, הואיל ובעל הבית ודאי יעזוב את החצר מטעמי צניעות, ולכן היא חייבת מעתה לשמור שבהמת בעל הבית לא תינזק, אם כן בבעל הבית שידוע שאינו נשמר להיות עוצם עיניו מראות ברע, ואינו נמנע מלהיות במקום בו לא נשמרים גדרי הצניעות, יכולה האישה לסמוך על זה שלא יעזוב את החצר, ואם כן אחריות שמירת בהמת בעל הבית נשארת על בעל הבית. ומזה רוצה הדובב מישרים להסיק דגם בנידון שלפניו, כיון שידוע שהבעל אינו מהמקפידים, ואין חפצו בכיסוי ראש האישה, ואך תואנה מצא לו להתגדר בה כדי להוציא את האישה ולחייבה בקבלת גט, אין אנו מקבלים טענתו ואין אנו דנים בה דין עוברת על דת.
"דמכיון דלא הוחזק הבעל הזה להיות בודל את עצמו מלעבור על מצוות התורה, ואדרבא הוחזק להיפך, לאו כל כמיניה להוציא עבור טענתו זאת את אשתו ולהוציאה בלא כלום [...] יש בזה גם משום גדירת גדר בפני הפורצים שלא יעשו את התורה קרדום לחפור בה, למען הגשמת שרירות ליבם, ושלא ימצאו להם מקום להיאחז בקרני הדת, להיות נבל ברשות התורה, לבגוד באשת נעוריהם, ובפרט בדור פרוץ זה בעו"ה שרבים המה הבעלים הנותנים עיניהם בנשים אחרות ומואסים על ידי כך בנשותיהם ומחפשים כל מיני דרכים להפטר מהם ולהשאירם לאנחות יחד עם ילדיהם."וכך גם נראה מדברי הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל בספרו יביע אומר (חלק ג' חלק אבן העזר סי' כא' אות יט') שאם נראה לביה"ד שכל מגמת הבעל לגרשה ואין טענתו כנה, אין לקונסה אף אם לא תאבה לתוכחות ביה"ד לכסות ראשה, וזה לשונו השייך לענייננו:
"[...] שאם לא כן, כל איש חופשי הנשוי עם חופשיה כמוהו, וייתן עיניו באחרת, יבוא בטענות כאלה להתעולל על אשתו להוציאה בעל כורחה ובלי כתובה, והיא לא תוכל לעמוד בדרישותיו פן תהיה לבוז בעיני חבריהם וחברותיהם, ויוציא מחשבתו לפועל לגרשה בלי כתובה ובניגוד לרצונה, ונמצאנו מסייעים ידי עוברי עבירה לבגוד באשת נעוריהם וללכת אחרי שרירות ליבם ועיניהם."ועיין גם מה שכתב הגר"ש ישראלי זצ"ל (משפטי שאול סי' ה) שדן בערעור על פס"ד של ביה"ד הרבני בחיפה שפסק: "כי התובעת הנ"ל חרגה מגדרי הצניעות המקובלים בזה שרקדה ריקודים סלוניים בלי נוכחות בעלה, כשאולם הריקודים מואר בתאורה אדומה וכו'", וביה"ד הרבני בחיפה פסק שהאישה דינה כעוברת על דת לעניין חיוב גירושין, אך לא הפסידה כתובתה מפני שלא התרה בה. הגר"ש ישראלי דחה קביעה זו מחמת חומר הראיות, דהיינו שלא היו ראיות ראויות (על פי ההלכה) שאכן רקדה ריקודים וכו'. ובתחילת דבריו, כתב וז"ל:
"אם אמנם בנוגע לדברים שנהגה בהם קלות ראש בדת משה וישראל בידיעת הבעל ובהסכמתו, ועכשיו לרגלי קטטות שנולדו ביניהם מעורר טענה זו כלפיה, יש מקום רב לומר שלא נזקק לו, כי דיני התורה לחיים ניתנו, ולא בכדי לתת יד לכל רשע ומנוול להשתמש בהם למלא תאוותו [...] אולם בכגון דא ודאי יש מקום להבחין גם בדרגות הקלקול והשחיתות. ואף שאנו רואים בבעל שאינו מקפיד בלבושה וכל כיוצא בזה מדברים שדשו בהם רבים והפך להם להיתר, מכל מקום אין לנו שום יסוד לומר שלא איכפת לו גם בדברים שקרבתם למעשה זנות הוא גדולה ביותר. ולסוג זה שייכים הריקודים הסלוניים הללו, כפי עדותם של העדים. וכהאי גוונא בגמרא סוף גיטין, שאמרו שם: רוחצת עם כל האדם סלקא דעתך? ופירשו התוס', אפילו אדם רע אינו סובל זה מאשתו."לדאבון לב, בדורנו, שהוא דור פרוץ בהרבה, וכל הציבור שאינו שומר תורה ומצוות מעלה תמונות חשופות לפייסבוק, שאף אם אינו רשות הרבים גמורה - דין כרמלית ודאי יש לו, שכל העוקבים יכולים לראות את התמונות ולהגיב, ולצערנו בדור פרוץ זה, הואיל והם חיים בחברה שאינה שומרת תורה ומצוות - אין להחשיב את האישה כעוברת על דת. בפרט לאור העובדה שלאחר שהבעל ביקש ממנה היא הסירה את התמונות, ולדעתנו, כל בקשה של הבעל, הייתה מוכנה למלא, בעניין זה ובעניין אחר, ובלבד שייגמל מאלימותו ושיכרותו, ויהיה ביתם בשלום ושלוה.
הרב צבי בן יעקב – אב"ד | הרב יצחק הדאיה | הרב משה בצרי |