ב"ה
בית הדין האזורי אשקלון
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב ישי בוכריס הרב עודד מכמן הרב בן ציון ציוני |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 684687/3 | |
תאריך: |
ג בטבת התשפ"ב
07.12.2021 | |||
תובע |
פלוני
בא כוח התובע עו"ד עידית יפת ועו"ד טל קולסקי | |||
נתבעת |
פלונית
בא כוח הנתבעת עו"ד ירדנה אסייג-בן שלום | |||
הנדון: | חלוקת רכוש וכתובה בנישואין ללא יחסי אישות ובהפרדה רכושית | |||
נושא הדיון: | חלוקת רכוש וכתובה בנישואין ללא יחסי אישות ובהפרדה רכושית |
" עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג ... זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג למעט-
1. נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין".
" אין בכריתת הנישואין או בקיומם שלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני."ע"פ הנטען לעיל כי הנישואין לא נשאו אופי שיתופי – אין להחיל כאן "איזון משאבים".
" אכן הוכח שחיי הנישואין היו חיים לא פשוטים במובנים רבים, אולם בני הזוג מצאו את השביל הנכון, לחיים של רוגע וכפי שנוכח לראות בית הדין הנכבד, לא דיברו אלה באלה סרה, לא בטונים גבוהים ולא השמיצו זא"ז, כי אם היו ביניהם יחסים של כבוד, של שקט, תיאום והרמוניה ככל שניתן בנסיבות המיוחדות, שלא נולדו להם ילדים ושלא הצליחו לקיים יחסי אישות מלאים, חרף הטיפולים שלקחו. מבחינה זו, כשם שהיה ביניהם שלום בית, יכולים היו להשכין שלום, רק שהבעל בסופו של יום סירב ותעתע באשה בהגישו תביעה לגירושין, חזר בו לתביעה לשלום בית ואחר כך חזר ותבע להתגרש, גירושים שלא בהכרח היו צריכים לקרות. בנסיבות בהן התעקש האיש להתגרש מהאשה, ובהן לא הוכיח כי האשה הפסידה את כתובתה, אין כל מנוס שייתן לה כתובתה, בד בבד גירושיה".מתשובה זו מוכח כי אין חולק על כך שבני הזוג לא חיו כזוג נשוי ולא התקיימו ביניהם יחסי אישות. גם במהלך הדיונים, כאשר נושא זה עלה, התברר לבית הדין כי הסיבה לאי קיום היחסים נעוצה בבעיה של האישה. (יופנה לפרוטוקול הדיון תיק 3 מיום 11.6.17 שורות 177-205).
"מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה, אין לה מן הדין לגבות, זולתי מה שהיא טוענת ויתברר מסכום נדוניתה, ולא נחוש למה שימצא כתוב ממנה בכתובה, כי רוב הכתובות נוהגין בהן להוסיף על מה שיטול הבעל, ולא יחוש הבעל לכתוב ולהוסיף על עצמו מה שלא קיבל, לענין שתשאר נשואה עמו ולא תבקש גירושין, ובענין כזה אמרו חכמינו ז"ל (כתובות נד, א) "כי כתב לה אדעתא למיקם קמיה, אדעתא למיפק ולמיסב לא כתב לה וכו'". ואם תבע הוא הגירושין, אינו יכול לגרשה אלא לרצונה, או לאחר שיפרע לה כל סכום כתובתה עיקר ונדוניא ותוספת".משמעותם של דברי הטור כפי שהובאו בפסקי דין רבים כפשוטם, כי כאשר האשה היא אשר תבעה את הגירושין, והם יצאו ממנה - דהיינו היא היוזמת של הגירושין, הרי בכהאי גוונא על דעת שאשתו תצא ותתגרש ממנו ותקח את תוספתה, לא כתב לה ולא התחייב לה, ורק על דעת להיות עמו כתב לה את תוספתה.
"יגרשנה ויתן לה כתובה מנה או מאתים אבל תוספת נראה בעיני שלא יתן, והטעם שאני אומר הוא שבאשה ששהתה עם בעלה י' שנים ולא ילדה כתב הרמב"ם דיוציא ויתן כתובה סתם ולא פירש התוספ', וכן גם כן הריב"ה ז"ל בסוף הלכות גרושין ובב"י ז"ל כתב וז"ל מצאתי כתוב בשם רבינו ברוך ז"ל דכל היכא דקתני יוציא ויתן כתובה נהי דאין כופין אותו אלא בראיה ברורה מ"מ אפוקי ממונא כו' עד הלכך מפקי' מיניה כתובה ויהבינן לה מנה מאתים ונדוניא דהנעלת ליה, אבל תוספת איכא פלוגתא דרבוותא, ר"ת כתב בריש פ' אע"פ דתוספו' נמי אית לה דבכל מילי תנאי כתוב' ככתובה דמי, ור"ח כתב דוקא להני מילי דאמרינן בפ' אע"פ (יבמות סה, ב) אמרינן תנאי כתובה ככתובה למידי אחריני לא ומספקא לא מפקינן מיניה התוספת כיון דאפליגו ביה רבוותא ז"ל."ועל זה הוסיף וכתב:
"הרי לך בפי' דכתובה יתן דהיינו מנה מאתים, וכן כתבתי אני לא יש ימים רבים הלכה למעשה, ומ"ש הכותב ממה שכתב מהרר"י ן' לב ז"ל כבר היה לי מחלוקת עמו ז"ל ומרנא ורבנא מהררי"ט ז"ל הסכים עמו, אך אמנם אחר שנדפסו תשובות הריב"ש נתגלה האמת אתי שאחריו הייתי, ולכן בנ"ד נמי אני אומר שאם מקרה זה לא היה בתחלה יש לה כתובה זוזי מאתן דכסף צורי ונדוניא, לא תוספת."אבל ודאי שאם מקרה זה היה מתחילה , גם עיקר כתובה לא היה לה.
"וכן הכונס אשה, סתם, ונמצא בה מום ממומי הנשים שנתבארו בסי' ל"ט, ולא ידע הבעל במום זה, תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת."
"ובאשה שאיננה מוכשרת להיכנס בהריון בהחלט, נראה מבואר בתוס' יבמות דף ס"ה ד"ה תצא בלא כתובה דהוה מק"ט, וזה לשונם:... אלא נראה לר"י דבשלא הכיר בה איירי ותצא שלא בכתובה משום דהוי מקח טעות"ובנידון דידן ישנה הודאת בעל דין שהיא אינה יכולה לקיים יחסי אישות ועקב כך אף אינה יכולה ללדת, נוכח הודאתה אינה זכאית לדמי כתובתה וממילא אינו חייב אף במזונותיה , מפני שחיוב מזונות נגזר מחיובי הכתובה.
"כיון שהכניס האיש ארוסתו לחופה, אף על גב שלא נבעלה, הרי היא כאשתו לכל דבר, וגובה עיקר כתובתה ותוספת, אם תתאלמן או תתגרש. במה דברים אמורים, כשראויה לביאה. אבל אם היתה נדה, ואחר כך כנסה לחופה ונתייחד עמה, אינה כאשתו, אלא לכל הדברים היא עדיין כארוסה, מאחר שהיתה נדה.לא מיבעי לדעת מרן המחבר בעל שו"ע שחופה שאינה ראויה לביאה אינה זוכה בכתובתה, אלא אפילו לדעת הרמ"א שהוי חופה, מ"מ באשה חולנית שאינה ראויה כלל לביאה אינה חופה כלל. וה"ה בנידו"ד משמתברר שמעולם לא הייתה ראויה לביאה אין הבעל חייב לא בכתובתה ולא בתוספת כתובה.
וי"א דדוקא לענין שלא תגבה התוספת היא עדיין כארוסה, אבל לכל שאר דברים הרי היא כנשואה.
הגה: ועיין לעיל ריש סימן נ"ה מהו נקרא חופה. וצריכין לכתוב הכתובה קודם החופה, כדי שתהא חופה הראויה לביאה (הרמב"ם פ"י דאישות). ולמ"ד דחופת נדה הוי חופה אף על פי שאינה ראויה לביאה, הוא הדין אם לא כתב כתובה. מכל מקום נוהגים לכתחלה לכתבה קודם לכן.
אשה חולנית חולת מות, אף על פי שכונסה עם המטה תחת החופה כדי שיירשנה בעלה, אינה חופה כלל, מאחר שאינה ראויה כלל לביאה, ואין בעלה יורשה (תשובת הרא"ש כלל ל"ד /נ"ד/). "
" בדבר שאלתו באיש א' מראזדאל שנשא בתולה א' ממחו"ק ודר עמה כמה חדשים, ולזמן מועט תפס הבעל ממונו וברח וטוען שא"י לדור עם אשתו יען כי היא אטומה ברחם ואינה ראוי' לביאה, ונתברר לפני רו"מ שהדבר אמת וכי כבר היתה אצל גדולי הרופאים בלבוב וייאשו אותה מרפואה בעולם בעסק זה, וכבודו הזמין לדין אבי' ואמה וסירבו מלעמוד לד"ת, (ולא הזכיר אם הזמין גם האשה בעצמה), וביני ביני נפל הבעל לחולי גדול וכפי דברי הרופאים הוא ע"י שיושב גלמוד בלא אשה עכת"ד השאלה. וכת"ר צידד בזכות הבעל דלפי המבואר בסי' קי"ז ס"ב דאשה שנבדקה ע"י נשים ואמרו שא"ר [שאינה ראויה] לביאה אין לה כתובה ולא תוס"כ [תוספת כתובה], והב"ח בשם רש"ך כ' דהיכי דהוי רק ע"י כאב הוי כאיילונית ויש לה תוס', אבל אם רחמה צר דא"ר לתשמיש אין לה תוס', דכיון דא"ר לביאה אינו נותן לה מתנה, ורו"מ הוסיף דלפמ"ש הה"מ והב"ש רס"י קי"ז דבאיילונית טעמא משום דהיא אינה יודעת אם תתקשה בשעת תשמיש ולכן יש לה תוספת כתובה, א"כ בנ"ד גם היא ידעה מקודם שהיא אטומה א"כ אין לה גם תוספת כתובה עכ"ד.העולה משיטות הפוסקים למסקנת הדברים שהבעל לשעבר פטור מכתובתה ותוספת כתובה.
ולא אדע מנ"ל דהאשה יודעת מזה, דלמא גם היא לא ידעה מקודם אם רחמה צר דגם מחמת בתולים פתחה סתום, ויותר הול"ל משום דהבעל לא הי' יכול לבדוק ג"כ, וכששניהם לא ידעו ג"כ אין לה תוספת כתובה וכמ"ש הב"ש רס"י קי"ז שם, וממ"נ אם הי' הבעל יכול לבדוק גם היא יודעת, ואם אינה יודעת גם הבעל לא יכול, ובראשית השקפה עלה בלבי לדון ביה מטעם אחר, דהא כבר נודע מחלוקת הרמב"ם וש"פ בדין חופת נדה אי קונה או כיון דא"ר לביאה לא קניא, ולשי' הרמב"ם ל"ק כלל ולהרא"ש לשאר דברים היא כנשואה אבל לענין תוס"כ גם להרא"ש הוי בעיא דלא איפשטא בש"ס, וע' ברמ"א וח"מ וב"ש סי' ס"א בדין אשה חולנית ובשו"ת ח"צ סי' קכ"ד באורך, וא"כ בנ"ד שהיא אטומה וא"ר לביאה א"כ החופה לא קניא כלל והוי כארוסה ואין לה תוס"כ, ואף דאם היא מוחזקת י"ל דהוי כנשואה, כיון דהוי רק בעיא דלא איפשטא, מ"מ בנ"ד שהבעל מוחזק פטור מתוספת כתובה".
השאלה העומדת בפנינו היא אם בזה שהסכים לחיות אתה לשם נסיון לשנה, וחיו יחד בתקופה הזאת, האם זה מחייב אותו בכתובה ובתו"כ, או לא?
עיין ב"ש סי' ל"ט סק"ז:
אם קידש וכנס סתם (ונמצא בה מומין)... אם שהה עמה יש לה כתובה, ואין לומר מאחר הכתובה הראשונה בטלה איך יכולה לגבות בכתובה זו י"ל דעתו היא אם לא יקפיד אח"כ יתקיים כתובתה....
ובסי' ל"ח, בב"ש סקנ"ט:
לפיכך המקדש על תנאי ובעל סתם... ואם קודם הביאה הי' יודע דלא נתקיים התנאי ובעל סתם אז לכו"ע הוי קדושין גמורים דקיי"ל חזקה אין אדם עושה בעילתו ב"ז. אבל כתובה אין לה, דלענין כתובה הוא עומד בתנאי הראשון... ואם ידע שלא נתקיים התנאי וכניס בלא ביאה... י"ל שמא לא מחיל אלא לענין דהוי קדושין הראשונים קדושין ולא לענין כתובה.
והנה - כאמור לעיל - טען ב"כ הבעל כי לאחר שנודע לבעל שהאשה שונה משאר נשים הגיש תביעת - גירושין לבית הדין. ובזמן שהשלימו ביניהם הי' תנאי מפורש מצד הבעל שאם היא לא תבנה במשך שנה... ואם תמצא שאינה ראויה ללדת... יסודר הגט ביניהם. וא"כ הרי לא ויתר הבעל מעולם על מום זה של עקרות, ואם תתברר שהיא עקרה ולא מוכשרת ללדת, אינו רוצה להמשיך לחיות אתה, ויש לדון איפוא שאין לאשה לא עיקר ולא תו"כ.
אולם אכתי יש לדון בזה.
הר"ן כתובות פ' המדיר, כתב:
" וכ"ת היכי מסקינן דטעמיה דרב משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והא כיון דאין לה כתובה אכתי בעילת זנות היא וכדאמרינן לעיל בפ' אף על פי... ולי נראה אי אמרינן דבעל לשם קדושין אין צורך לכך דכי אמרינן בפ' אף על פי דכל הפוחת לבתולה ממאתיים... ה"ז עושה בעילתו בע"ז, היינו בבא עליה לאחר שכנסה בלא כתובה אבל זה אם אין קדושין הראשונים קדושין מפני תנאו הרי הוא עכשיו מקדש בביאה ולא שמענו במקדש בביאה שתהא ביאתו - זנות. "(והו"ד בב"ש סי' ל"ח סקנ"ט).
לפי"ז נראה דאם חי אתה לאחר שנודע לו מהמום זמן ממושך כבעל ואשה, גם כתובה בעי למיתב לה ומדין חזקה זו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
ובאה"ע סי' קי"ז סעי' י' כתוב:
"בא על אשתו ושהה כמה ימים וטען שמום זה לא נראה לו עד עתה... אין שומעין לו חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו וידע ונתפייס. "
ובבי"ש שם סקי"ט:
"וכתב המגיד אפי' אם בא עליה אם טוען שלא ידע המומין טענתו טענה אא"כ בא עליה ושהה אח"כ אז אמרינן בודאי ידע המומין ובכ"מ כ' מ"ש הרמב"ם ושהה לאו דוקא וחולק על המגיד."
ועיין בית יעקב שם ז"ל:
""אי נימא דלא בעינן שהה (כדעת הכ"מ), דבבעל לבד אמרינן בודאי נתפייס א"כ תמוה סוג דקידשה על - תנאי דאמר התם דא"א בועל בע"ז ואפ"ה אין לה כתובה... רק טעם הרמב"ם הוא... דהנה לענין קדושין מחזיקינן אותה כמקודשת ודאי מטעם דא"א בועל בע"ז, גם כתובה בעי למיחב לה ותירץ (הר"ן), כיון דמכח דא"א בועל בע"ז ולא מחל התנאי אין לה רק דין ארוסה שנתקדשה בביאה ומעולם לא שמענו שהמקדש בביאה שיהיה לה כתובה... ולפי"ז בביאה שניה ודאי כיון דא"א בועל בע"ז על כרחך מיכון הבעל בביאה שניה לשם נשואין שלא יהיה בעילת זנות וממילא נתחייב בכתובה, דע"כ דעתו למחול לגמרי התנאי אף לענין כתובה שלא יהיה בע"ז והוא פשוט מסברא ולפ"ז פסק הרמב"ם שפיר דבשהה עמו כמה ימים כדרך איש ואשתו מחזיקין אותו בבעילה כמה פעמים... ונתחייב בכתובה... כן נראה לפע"ד ברור. "
אמנם נראה שעם כל זה אין לנו יסוד לחייבו אלא בעיקר כתובה ולא בתוספת כתובה, הואיל וכל יסוד החיוב הרי מבוסס על חזקה של אין אדם עושה בעילתו בע"ז. ולכן במקרה וחי אתה - לאחר שנודע על קיום המום - זמן ממושך, יש להניח שגם בנוגע לכתובה אינו עומד על תנאו. ואי משום הא, אין צורך שיוותר על תנאו אלא בנוגע לחיוב עיקר הכתובה שע"ז נאמרו (כתובות נ"ד), כל הפוחת לבתולה ממאתיים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות. אבל מנלן שוויתר על תנאו גם בנוגע לתוספת כתובה.
ועיין בית יעקב סי' ס"ח סעי' ט' בד"ה עוד כתב הב"ש שם:
"עוד כתב הב"ש שם דאפילו בנאנסה אחר האירוסין מפסדת התוספת... אלא ודאי הכוונה דהוי נשואין בטעות דהוא סבר דהחופה הי' הנשואין ובעל עי"ז לא לשם נשואין וממילא אין כאן נשואין כלל (ולית לה התוספת), אך קשה דא"כ... גם עיקר הכתובה לא יהא לה דהא אין כאן נשואין ועדיין ארוסה היא ולתרץ נראה דהנה הר"ן בפ' המדיר הקשה... מ"מ בעילת זנות הוא דכל הפוחת לבתולה ממאתיים הר"ז בעי"ז ותי' דכיון דקדושין הראשונים בטילין ומקדשה עכשיו בביאה תו לא שמענו המקדש בביאה שיהיה לה כתובה. ולפי"ז א"ש הכא דנולד בה מום אחר הקדושין ולא נתבטל הקדושין הראשונים וביאה שאחר הקדושין בלא כתובה הוי בעי"ז וכיון דחזקה דא"א בועל בעי"ז בודאי נתרצה ליתן כתובה כדי שלא יהי' בועל בזנות."
"לאחר שיח של הצדדים בינם לבין עצמם הגיעו להסכמות כדלקמן... ביום בירור השמות יביא הבעל המחאה אישית על סך של 20 אלף ש"ח והיא תינתן לאישה אחרי סידור הגט וזאת על חשבון התחשבנות כלכלית שבין הצדדים כולל כל הטענות הרכושיות הן בעניין חלוקת הרכוש הן בעניין תביעת המזונות והן בעניין תביעת הכתובה".
" ביה"ד בהחלטתו מיום 24/6/2015 ראה לנכון כי יש להפנות את הצדדים לשלום בית ולאחר הסכמתם התנה זאת במתווה כדלהלן:הוא סכום סביר מאוד מאחר וכרוך בו גם מדור האשה.
א. שהצדדים ישכרו דירה בנפרד.
ב. יפתחו חשבון משותף.
ג. יפנו ל - תל"מ לטיפול זוגי.
הבעל הגיע ללא ב"כ, הוא טען כי לא יכול היה למלא אחר החלטת ביה"ד הנ"ל מאחר ואמו נפטרה לפני כארבעה חודשים ולא היה פרק זמן מתאים ליישום ההחלטה הנ"ל, ומאידך, האשה לא שיתפה עמו פעולה למען זה.
ביה"ד הבהיר לבעל כי גם לפי דבריו היה די זמן להתחיל במתווה הנ"ל.
ב"כ האשה הסכימה לקבל את טענת הבעל שהוא כעת ללא ייצוג, והסכימה לדחות את הדיון בחלוקת רכוש וכתובה, אולם מאחר והם עדיין פרודים ומאידך לא נעשה דבר לכיוון שלום בית, היא דורשת מזונות אשה בסך של 3,000 ש"ח.
ביה"ד מחליט בזה כי האשה זכאית למזונות אשה מאחר והבעל לא פעל לפי ההתחייבויות שנטל על עצמו להשכנת שלום בית ואשר עוגנו בהחלטת בית הדין, והואיל והוא פתח תיק לגירושין, בית הדין מחייב את הבעל בסכום שתבעה האשה 3,000 ש"ח לחודש.
ביה"ד מבהיר בזה כי סך זה של שלושת אלפים ש"ח
"... עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –החוק קובע בפירוש שמדובר על נכסי הצדדים שנרכשו בחיי הנישואין ולא לפניו.
נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;".
"אין בהוראותיו של סעיף 5 לחוק יחסי ממון כדי למנוע יצירת שיתוף בנכס ספיציפי לפי הדין הכללי החל על העניין, לרבות בנכס שנרכש על-ידי אחד מבני-הזוג טרם הנישואין."לדבריה של השופטת ביניש הפסיקה בעניין השיתוף הספיציפי נובעת מהדין הכללי ולא מחוק יחסי ממון.
" הרכוש המשפחתי משתלב ומתערבב, ואחרי עשרות שנים אין מסובבים את הגלגל אחורה כדי לחלק רכוש לפי ההשקעה הבסיסית במועד רחוק בעבר... ברבות השנים נעלמים תחומי ההפרדה, והנכסים – יהא מקורם אשר יהא – הופכים "לבשר אחד"" (ע"א 1918/92 ע. פרבר נ' עמיחי פרבר; ע"א 1937/92 מ. קוטלר נ' חיה קוטלר, פ"ד מט(2) 233 ורבים אח').
"אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף. מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעתים קשה לכמת את ההשקעות ואת "ההתנהגות ההשקעתית", אך לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדויקים לכל מקרה. השאלה בנידון דידן היא אפוא שאלה עובדתית, האם הוכיחה המשיבה – והנטל הבסיסי אכן עליה, גם אם עבר בשלב מסוים אל המבקש – יצירת שיתוף ספיציפי בדירה."וכן בבע"מ 5939/04 הבהיר:
"רוח העידן, פתיחת הדלתות לגישה שאינה 'פורמאלית' בלבד הנאחזת ברישום הנכס, אלא בוחנת מצבים חברתיים ואישיים למהותם, מרחפת על פני הפסיקה זה שנים באשר לשיתוף הנכסים גם לגבי נכסים שנרכשו לפני הנישואין, ובייחוד דירת המגורים.
ככל שהתוכן המשותף שנוצק לקניין, ובוודאי לדירת המגורים של זוג ומשפחה, משמעותי יותר, וככל שהייתה שותפות נמשכת בחיי הנישואין ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים 'גן של ורדים' בכל עת ובכל שעה, כן מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתייחסות לחזקת השיתוף, ובייחוד על נכס כמו דירת המגורים, קן המשפחה" (בע"מ 5939/04 בעמ' 672-671).
"כפי שהסברנו בפסק דיננו, הפסיקה קובעת עיקרון (בהיבט המשפטי) והוא כי כוונת השיתוף יוצרת שיתוף. על גבי עיקרון זה מצויים בפסיקה מבחנים ותבחינים שונים שנועדו לברר עובדתית אם התגבשה כוונה כזו. בעניינם של הללו אין הלכה משפטית קבועה אלא צורך בבחינתו של כל מקרה לגופו.בית הדין הוא הראוי לפרש והוא המוסמך לבדוק האם ישנה לאשה במקרה שלפנינו חלק ברכושו של האיש שנרכש טרם נישואין.
הוסבר והובהר בפסק דיננו מדוע השתכנענו כי בענייננו הייתה כוונה כזו, והובהר גם – וכאן תשובה לטענותיו הממוקדות יותר של המבקש – מדוע משהוכחה כוונה כזו אין משמעות לשאלת משך הזמן שבו התקיימה הכוונה, משך זמן הנישואין בכלל, המגורים בדירה פלונית או העדרם, ההרמוניה שבחיי הנישואין וכו', כל הללו תבחינים המצטברים לכלל הוכחה שעה שאין הוכחה אחרת חד־משמעית לקיומה של כוונת השיתוף, ואין בהם צורך שעה שיש הוכחה כזו.
דיינו בעניין זה אם יאמר כי המבקש בטענותיו שלו – מדויל ידיה משתלם, שכן בין השאר הביא כראיה לדבריו, ונוכח טענותיו על העדרה של 'אווירת שיתוף' בין הצדדים את דברי כבוד השופט זילברטל בע"מ 1398/11 (אלמונית נ' אלמוני).
נדמה כי מקום בו אכן התקיימו יחסי נישואין פורמאליים אך לא נוצרה בין בני הזוג אותה 'אווירת שיתוף' ולו ברמה בסיסית ומינימאלית [...] לא ניתן יהיה להגיע למסקנה בדבר קיומו של שיתוף בנכס חיצוני [...] אלא כאשר קיימות ראיות ממשיות, ישירות ובעלות משקל בדבר יצירת השיתוף בנכס.
ואכן כך. סומכים אנו שתי ידינו על האמור כי במצב כזה "לא ניתן יהיה להגיע למסקנה [...]" אלא שכשנאמר מתי אין "להגיע למסקנה" – מכלל לאו אתה שומע הן ולמד גם מתי ייתכן "להגיע למסקנה", ובהקשר זה הרי שבה בעת שאנו סומכים ידינו על האמור סומכים אנו ידינו גם על סיומם של דברים "אלא כאשר קיימות ראיות ממשיות, ישירות ובעלות משקל".
"חשוב להדגיש כי נטל ההוכחה במקרים בהם מדובר בנכס שנרכש טרם נישואי הצדדים ורשום על שמו של צד אחד בלבד, מונח על כתפיו של הצד הטוען לשיתוף בנכס בשונה מנכס שנרכש במהלך חיי הנישואין.ע"כ.
ראה לדוגמה פסק דין בית המשפט העליון (תיק מספר 1398/11):
14. במוקד דיוננו מצויה דירה שנרכשה על ידי אחד מבני הזוג (המשיב) טרם הנישואין וששימשה למגוריהם במהלך שנות נישואיהם. כאמור, הנחת המוצא הינה כי נכס שמצוי בבעלותו של אחד מבני הזוג בנקודת הפתיחה (ערב הנישואין) נותר בבעלותו המלאה גם בנקודת הסיום (התרת הנישואין) ואינו נכלל במאסת הנכסים במסגרת הסדר איזון המשאבים. יחד עם זאת, הנחת מוצא זו אינה סוף פסוק. בית משפט זה קבע במספר הזדמנויות כי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון אינו מונע יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי החל על העניין – כגון דיני הקניין, דיני החוזים, דיני הנאמנות, עיקרון תום הלב וכיו"ב – וכי הדברים אמורים גם בנכס "חיצוני" שנרכש על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואין [ראו: עניין אבו רומי בעמ' 183; עניין יעקובי בעמ' 561 (הנשיא מ' שמגר) ובעמ' 621 (השופט ט' שטרסברג-כהן); עניין ששון בעמ' 615; בע"מ 10734/06 [פורסם בנבו] בפסקה ה(1)]. נטל ההוכחה מוטל, מטבע הדברים, על בן הזוג שאינו רשום כבעלים של הנכס, שהינו "המוציא מחברו". יודגש כי טענת אחד מבני הזוג לזכויות בנכס שנרכש על ידי בן הזוג השני טרם הנישואין יכולה להתבסס על הדין הכללי, אך לא על חזקת השיתוף, אשר לגביה נקבע שאינה חלה במקביל להסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון [ראו: דעת הרוב בעניין יעקובי בעמ' 589-585; עניין אבו רומי בעמ' 183-182; בע"מ 4951/06 פלוני נ' פלונית ([פורסם בנבו], 14.6.2006)].(ההדגשה אינה במקור).
בפסקי דין רבים הורחבה היריעה בדבר הצורך בהוכחת דבר מה נוסף מעבר לעצם חיי הנישואין אשר ישמשו הוכחה לכוונת השיתוף:
"לא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים, אף שהיו ממושכים, כדי לקבוע שיתוף בדירת מגורים מכוח דין כללי. שאם תאמר כן, נמצאתָ מכניס בדלת אחורית את חזקת השיתוף, שלשיטתי איננה חלה במקביל לחוק יחסי ממון.
על מנת שתוקנינה זכויות בדירת מגורים הרשומה על שם בן הזוג האחד לבן הזוג האחר, על האחרון להראות נסיבות עובדתיות, נוסף על עצם קיום הנישואין, שמהן ניתן להסיק – מכוח הדין הכללי – הקניית זכויות בדירת המגורים" [השופטת ט' שטרסברג-כהן בעניין אבו רומי בעמ' 183 (ההדגשות הוספו, י.ד)].
מהו אותו נטל ההוכחה ל"דבר מה נוסף"?
בפסק הדין מבית המשפט העליון (תיק מספר 1398/11) הובהר עניין זה כך:
אשר לשאלה מהן אותן נסיבות עובדתיות "נוספות" שיוכיחו כוונת שיתוף מכוח הדין הכללי, נקבע כי:
'גבולות הגזרה' אינם חדים, אך כך מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף. מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעיתים קשה לכמת את ההשקעות ואת 'ההתנהגות ההשקעתית', אך לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדויקים לכל מקרה" [השופט א' רובינשטיין בבע"מ 10734/06 בפסקה ה(2).
[ראו גם: ע"א 7750/10 בן גיאת נ' הכשרת היישוב ביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 11.8.2011) בפסקה 13 לפסק דינו של השופט י' עמית ובפסקאות ו'-ז' לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (להלן: עניין בן גיאת)].
17. הנה כי כן, על בן הזוג שמבקש שיוקנו לו מחצית הזכויות בדירת המגורים שרשומה על שמו של בן הזוג האחר, מוטל להוכיח – מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים, אף אם ממושכים – קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי. מעיון בפסיקה עולה כי במרבית המקרים בהם קיבלו בתי המשפט את טענת השיתוף, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת השיתוף. (ההדגשה לא במקור)
ובהמשך מרחיב השופט דנציגר את כוונתו בעניין השקעות כספיות אשר יוכיחו את כוונת השיתוף:
כאמור, הפסיקה קבעה במרבית המקרים כי "דבר מה נוסף" אשר מעיד על כוונת שיתוף ספציפית בנכס "חיצוני" הינו השקעה של בן הזוג הלא רשום בנכס. אכן, השקעה כזו, ככל שמדובר בהשקעה כספית רצינית שאינה בטלה בשישים, מעידה בדרך של התנהגות על כוונת שיתוף מצד שני בני הזוג ועל עירוב נכסים כלכלי.
הרי שאם עסקינן בהשקעה בנכס צריכה זו שלא תתבטל בששים בנכס ולא מספיקה שיפוץ קל כדי להוכיח את כוונת השיתוף.
עם זאת מדגיש השופט דנציגר בפסק הדין:
יחד עם זאת, לא מדובר בתנאי הכרחי שאין בלתו. כוונת שיתוף ספציפית בנכס "חיצוני" יכולה להתבטא גם בהבטחות ובמצגים אקטיביים שעשויים להביא להסתמכות מצד בן הזוג הלא רשום ולהקים טענת מניעות לבן הזוג הרשום, ובוודאי גם במקרה שבו מבוצעת הטעייה אקטיבית מצד בן הזוג הרשום המצויה על גבול המרמה [כפי שהתרחש בעניין יעקובי, ראו דברי הנשיא מ' שמגר שם בעמ' 573-572]. עם זאת, על מנת להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בנכס אין צורך להציב רף הוכחה גבוה של הטעייה אקטיבית, ודי במצגים נמשכים בדבר כוונה למכור את דירת המגורים ולרכוש דירה חדשה משותפת, כפי שהתרחש במקרה דנן. בן הזוג הרשום שמציג מצגים נמשכים כאלה יהיה מנוע מלטעון בדיעבד כי לא די בהם כדי לבסס כוונת שיתוף ספציפית בנכס.
לסיכום, ליצירת שיתוף על ידי "דבר מה נוסף" מפי השופט דנציגר, נצרכות אחת משתי נקודות; השקעה בנכס שאינה בטילה בששים, הצגות והבטחות אקטיביות העשויים להביא להסתמכות.
ובישום הפסיקות השונות הלכה למעשה ראיתי להביא את פסק הדין שהובא מפי השופט א. רובינשטיין (בע"מ 10734/06) מהו נטל ההוכחה הנדרש:
(8) במקרה דנן שקל בית-המשפט המחוזי, בעקבות בית-המשפט לענייני משפחה, את כלל הנסיבות. שניהם הגיעו למסקנה כי אף בלא שהוכח כי הייתה בדירת המגורים גם השקעה, כנטען על-ידי משפחת המשיבה, קרי: גם אם כנטען על-ידי המבקש נרכשה הדירה על-ידיו, הייתה דירה זו לבית המשפחה – שחיה בה כמשפחה – לאורך שלושים שנה. ואף אם לא היו חיי הנישואין בהרמוניה תדירה, מכל מקום הדירה נרכשה לקראת הנישואין, בני-הזוג הביאו לעולם ארבעה ילדים וגידלום, הם הכניסו שינויים – קטנים או גדולים – בדירה, ובשנים שקדמו לפירוד אף קיימו חשבון עובר ושב משותף, וכן רכשו גם נכסים משותפים. כל אלה דיים להצביע על כך שאין מקום למתן רשות ערעור במקרה זה.
מפסק הדין ניתן להבחין בקלות את העיקר והטפל בהוכחת שיתוף ספיציפי בנכס חיצוני, בעוד שהעיקר נע סביב האם מדובר על דירת מגורים ומשך הזמן שחיו בדירה, נושא הטפל הוא האם קיים חשבון משותף או נכסים משותפים.
ככלל פסיקות בית המשפט העיקריות נוגעות לנכס שהיווה את מגוריהם של הצדדים, מרכז חייהם המשותף שבו ניתן לראות את ההסתמכות כאמור על כך שהנכס ישמש את שני בני הזוג בשווה, ובכל זאת בית המשפט בפסיקתו הענפה, אינו קובע בצורה חדה שיש לאזנו אלא א"כ מולאו ההוכחות הנדרשות כאמור לעיל,
אך כאשר מדובר על נכס שהצדדים לא חיו בו במשך כל שנות חייהם במשותף, אין שום פסיקה המורה לאזנו ולדוגמה ראה בפסק הדין מבית המשפט העליון בו מציין השופט י.עמית נקודה זו (תיק מספר 1398/11, עמוד 22 לפסק הדין, סעיף 2):
לטעמי, לצורך משקלו של אותו "דבר מה נוסף" הנדרש להוכחת כוונת שיתוף ספציפי יש להקל לגבי דירת המגורים לעומת נכסים אחרים שהובאו לנישואין על ידי אחד מבני הזוג".
לסיכום ההתייחסות לחוק יחסי ממון ולכוונת שיתוף, עולה כי נכס שהיה לאחד מהצדדים לפני הנישואין אינו בר איזון, אלא אם כן יוכיח התובע שהיתה כוונת שיתוף וזה על ידי הוכחת "דבר מה נוסף" כמגורים בדירה, הצגת הבטחות לרישום השקעה מסיבית בדירה.
"(א) עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג (להלן – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
1. נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;"
"ב"כ אשה: הלכת אתה ואישתך לשעבר להיפגש עם אדריכל לצורך תכנון הבית?למעשה אין מדובר בדירת בני הזוג, לא נעשתה שום השקעה מצידה של האישה, מגרש זה עומד שמם עד היום, ולדעת בית הדין לא הוכח "דבר מה נוסף" לצורך הוכחת שיתוף ספציפי.
בעל:פעם אחת היא באה איתי. היא לא רצתה יותר להתעסק עם זה. היא כל פעם טענה שזה מגרש שלך, היא הדגישה את זה כל הזמן. תעשה מה שאתה רוצה עם המגרש שלך. "
" אין בכריתת הנישואין או בקיומם שלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני. "
ב"כ אשה: כמה זמן היה החשבון המשותף?
בעל: החשבון המשותף היה תקופה שהתחילו העיקולים.
ב"כ אשה: ...מתוך ה- 18 שנה כמה שנים היה חשבון משותף? מחצית התקופה?
בעל: משהו כזה.
את המשכורת שלך לאן את מפקידה?
האישה: לחשבון שלי בבנק יהב .
ב"כ הבעל לשעבר: האם הפקדת אי פעם בחשבון של י' (הבעל)?
האישה: לא הפקדתי את המשכורת אבל עשיתי העברות .... סדר גודל של אלפי שקלים.
....
זה נכון שהיו לכם חשבונות פרטיים?
האישה: לכל אחד חשבון פרטי וחשבון משותף.
ב"כ הבעל לשעבר: זה נכון שהוא הכניס אותך לחשבון המשותף ?
האישה: נכון.
ב"כ הבעל לשעבר: זה נכון שהוציא אותך?
האישה: נכון.
ב"כ הבעל לשעבר: האם נכון שהכניס את המשכורת לחשבון שלו. הכניס לחשבון העסקי שלו?
האישה: לא.
ב"כ הבעל לשעבר: הכנסת לחשבון הפרטי שלו?
האישה: לא.
ב"כ הבעל לשעבר: היה לו ייפוי כוח בחשבון שלך
האישה: לא היה לי ייפוי כוח ולו לא היה לי ייפוי כוח . שהייתי שותפה הייתי שותפה.
ב"כ הבעל לשעבר: בתקופה שהיית בחשבון המשותף היה לך כרטיס אשראי?
האישה: היה כרטיס והשתמשתי בו.
בה"ד: קנית שילמה?
האישה: לפעמיים בקושי שהשתמשתי.
ב"כ הבעל לשעבר: י' (הבעל) נתן לך לעשות חופשי בחשבון המשותף?
האישה: לא.
...
ב"כ הבעל לשעבר: זה נכון שכל אחד משלם בנפרד את החובות שלו?...
האישה: הוא לא שילם חובות שלי. היו חובות שלו שאני שילמתי. דברים למשכנתא . כסף מזומן.
...
ב"כ הבעל לשעבר: זה נכון שכל אחד עשה במשכורת שלו מה שהוא רצה?
האישה:לא.
ב"כ הבעל לשעבר:הוא אמר לך מה לעשות במשכורת שלך ?
האישה: לא.
ב"כ הבעל לשעבר: ...אמרת מתחילת הנישואין ההורים היו במצב כלכלי קשה?
האישה: כן.
ב"כ הבעל לשעבר: האם זה נכון שהתגייסת לעזור להם?
האישה: הייתי ערבה. כמו כל ילד.
...
ב"כ הבעל לשעבר: האם לקחת הלוואות בשבילם ?
האישה: לא. לעצמי לקחתי.
ב"כ הבעל לשעבר: האם העברת להורים שלך?
האישה: חלק מהסכומים.
ב"כ הבעל לשעבר: האם זה נכון שמידי חודש בחודשו העברת מהמשכורת להורים שלך?
האישה: לא כל חודש שהיו זקוקים.
ב"כ הבעל לשעבר: י' (הבעל) הסכים?
האישה: י' (הבעל) לא הסכים אבל ידע שיהיה ערב להלוואות.
ב"כ הבעל לשעבר: אם בעלך לא מסכים למה את מעבירה?
האישה: שנינו היינו ערבים. כדי לא להסתבך כי היינו ערבים.
ב"כ הבעל לשעבר: מתי יצא מהערבות?
האישה: הוא יצא. היה תקופה ויצא.
ב"כ הבעל לשעבר: אחרי שיצא המשכת?
האישה: המשכתי כמה אלפי שקלים בשנה. לא ביג דיל.
ב"כ הבעל לשעבר: ההורים שלך רכשו דירה בבאר שבע?גם הלוואות נוספות חוץ מהמשכנתא:
האישה: ...הדירה עברה על שם אימא שלי שהסבתא נפטרה.
ב"כ הבעל לשעבר: מאיזה בנק נלקחה המשכנתא?
האישה: איגוד כרמל.
ב"כ הבעל לשעבר: מי שילם את המשכנתא?
האישה:אימא שלי.
ב"כ הבעל לשעבר: אני מראה לך תדפיס בנק שלך בנק יהב זה החשבון שלך?
האישה: כן.
ב"כ הבעל לשעבר: אני מראה לך שמחשבון הזה יש יורדים כספים לבנק כרמל למשכנתאות בסכום 1,964 ש"ח איך זה שמהחשבון שלך יורדת המשכנתא?
האישה: ההורים שלי היו המצב קשה. היו להם תביעות של תיקים בהוצאה לפועל. הייתה תקופה שלקחתי על עצמי אחריות ועשיתי הוראת קבע מהחשבון.
...
ב"כ הבעל לשעבר: האם זה נכון שיורדת משכנתא במשך תשע שנים מידי חודש בחודשו משנת 2003 עד 2012 את משלמת את המשכנתא?
...
האישה: ההורים מחזירים לי. נותנים לי במזומן.
ב"כ הבעל לשעבר: מתי החזירו מידי חודש שבחודשו?
האישה: לא כל חודש. זה הייתה תקופה.
...
ב"כ הבעל לשעבר: בעלך ידע שאת משלמת?
האישה: הוא ידע שאני משלמת.
...
ב"כ הבעל לשעבר: אני עשיתי קצת מתמטיקה, במשך תשע שנים הסכום שאת שילמת על המשכנתא, זה מגיע ל 205 אלף 206 אלף, זה נשמע הגיוני?
...
ב"כ הבעל לשעבר: את תיארת שאתם במצב כלכלי קשה?
האישה: כן.
ב"כ הבעל לשעבר: שאת ובעלך במצב קשה את מוצאת לנכון לא להשתתף עם בעלך אלא להוציא למשכנתא של ההורים?
האישה: אי אפשר לדבר.
...
הדירה נמכרה?
האישה: כן ב - 700 אלף .
...
ב"כ הבעל לשעבר: הם קיבלו כסף?
האישה: לא החזירו. ... היינו חייבים עוד להוצל"פ. ... הייתי ערבה לכל החובות שלהם.
ב"כ הבעל לשעבר: האם זה נכון שחוץ מהמשכנתא שילמת עוד הלוואות?כך בשו' 482:
האישה: שילמתי דברים שוטפים. לא הלוואות.
ב"כ הבעל לשעבר: כמה חשבנות שוטפים? כמה עזרת להם כל חודש?
האישה:...אלפי שקלים. לא כל חודש.
ב"כ הבעל לשעבר: נכנס לך 4,000 ש"ח יורדת משכנתא 1,900 והלוואה של 1,900 בעצם כל המשכורת שלך עוברת להורים שלך?
האישה: לא נכון בהתייחס לזה שאני לא זוכרת.
ב"כ הבעל לשעבר: י' (הבעל) הסכים שכל המשכורת שלך תעבור להורים?
האישה: לא הסכים להרבה דברים.
...
ב"כ הבעל לשעבר: ככה נוהגת אישה נשואה מעבירה את כל כספיה להורים שלה בלא הסכמת הבעל?
האישה: הוא גם לא שיתף אותי במה שנעשה בחשבון שלו.
ב"כ הבעל לשעבר: במאי 2009 יש כניסה של 22,740 ש"ח מיהב לרכב. מאפה הכסף הזה?ובשו' 556:
האישה: מחיסכון של הרכב . אני לא זוכרת.
ב"כ הבעל לשעבר: שיתפת את י' (הבעל)?
האישה: לא זוכרת. לא חושבת שידעתי את בעלי. לקחתי לרכב. הוא יודע שלקחתי לרכב.
ביה"ד: מה אמר לך?
האישה: לא רצה שאני אקנה רכב ונאלצתי לקנות רכב. ... הוא לא רצה שאני אקנה. זה היה תוכנית חיסכון שלי. זה היה בתקופה שלא היינו ביחסים זה היה בדצמבר.... בעלי לא התערב ברכישת הרכב. כיוון שזה היה מהכספים שלי והבין שזה שלי.
ב"כ הבעל לשעבר: ביוני 2009 נכנס לך 16 אלף מקרן השתלמות .... נתת לבעלך חצי מהכסף?
האישה: לא .
...
ב"כ הבעל לשעבר: באותו חודש את מעבירה 28 אלף לנ' א'?
האישה: כן אחותי.
ב"כ הבעל לשעבר: למה את מעבירה?
האישה: גם היא הלוותה לי כספים.
ב"כ הבעל לשעבר: בעלך הסכים שתעבירי 28 אלף?
האישה: בעלי לא רצה לשמוע שום דבר על משפחה שלי.
ביה"ד: לברית לא הייתם הולכים ביחד?
האישה:היינו הולכים לאירועים בנפרד.
ת. היא שילמה מחשבון הקטן שהיה לנו מהוויזה שלי.ובדיון מיום 24.9.19:
ש. האם רכשה לטובת הבית מהכספים שלה?
ת. כן חלק ממנה וחלק מחשבון שלי מהכרטיס.
ש. כמה זה חלק?
ת. אני יודע שרוב הוצאות הבית של ההורים שלה. ולנו חלק רק לכלכלה ומזון וחלק ממני .
ש. יש לה ויזה שלך ביד למה שתיתן את הוויזה שלה?
ת. חלק מקניות מהוויזה שלי לחלק מהקניות הבית, ורוב הקניות מהכרטיס שלה לצורך הבית של ההורים לנו מעט.
ש. חשמל גז?
ת. אמא שלי גם מים ארנונה.
ש. קבלתי תדפיס של הבנק שלך לא רואים כאן הוצאות מחיה בסיסיים מהכרטיס שלך? רואים דלק לא הוצאות בית ואמרת שרוב התשלומים ממך?
ת. יש תקופות שלא הייתה בבית ובתקופות שהייתה בבית השתמשה, ודלק זה לשנינו.
ש. אצל מי היה הכרטיס?
ת. היו שני כרטיסים קשה לי לשחזר בכיס שלה היו שני כרטיסים.
ביה"ד לאשה - האם היו שלך שני כרטיסי אשראי?
ת. כן אחד של החשבון שלי ואחד משותף.
ב"כ אשה: לגבי המחצית השניה שלא היה חשבון משותף התנהלתם באופן שהיא השתמשה בכרטיס אשראי שלה אישי, נכון? בתקופה הזאת שלא היה חשבון משותף. אתה יכול להראות לנו איך שילמת צרכים של הבית, הוצאות משק בית, האם קנית לה איזה שהיא מתנה? ...אנחנו רוצים להראות שכן המשיכו לחיות ביחד. היתה טענה שבכלל לא היתה זוגיות.
בית הדין: לא, בחלק הממוני לא היתה זוגיות.
...
בעל: לא, אני גם שילמתי לה. כל החשבון המשותף זה כסף שלי, לא כסף שלה.
ב"כ אשה: אבל החשבון המשותף היה מחצית מהתקופה. מה עם עוד 10 שנים?
בעל: מ- 2011 היא לא היתה חיה אצלי בבית.
ב"כ אשה: אני מדבר איתך על תקופת הנישואין.
בעל: אני מדבר איתך על תקופת הנישואין, 2011 הייתי נשוי.
ב"כ אשה: אבל במשך מחצית מהתקופה.
בעל: אבל זה פחות מחצי.
ב"כ אשה: במקום להשתמש בכספים בהכנסות שלך לצורך משק הבית, אתה משלם משכנתא.
בעל: אני לא משלם רק משכנתא, אני משלם גם בחשבון המשותף וגם העברתי לה כספים לצורך הקניות של הבית.
האישה: מיוני 2013 אני לא הייתי בבית פיזית. הייתי חוזרת למושב ש'. סולקתי מהבית. זה הסיבה.
...
ב"כ הבעל לשעבר: גם בשנה הראשונה האם חשבתם על גירושין?
האישה: היינו ברבנות.
ב"כ הבעל לשעבר: עזבת את הבית הרבה פעמים?
האישה: הרבה פעמים.
עו"ד שלך הצהירה בשמך שעד הפירוד היה יחסי אישות ביניכם . האם זה נכון?
האישה: כן.
ב"כ הבעל לשעבר: מה זה יחסי אישות?
האישה: מספיק זה שאתה מחבק את אשתך זה יחסי אישות.
ב"כ הבעל לשעבר: האם היה יחסי אישות, יחסי מין.
האישה: לא.
ב"כ הבעל לשעבר: לא היה יחסי מין מלאים.
האישה: היה יחסים שלא כללו חדירה מסיבות בריאותיות של שנינו .
...
האם היו יחסי אישות מלאים מתחילת הנשואים?
האישה: לא.
בה"ד מעולם לא היו?
האישה: לא. היו לי קשיים גם בריאותיים והוא התייחס בצורה מזלזלת.
ביה"ד: את אומרת מעולם לא היו יחסי אישות מלאים?
האישה: לא היו. הייתי אצל רופא. לא היה מוכן לבוא.
זכרת שהמגרש קנה במשכנתא?בדיון מיום 24.9.19:
האישה: לא זוכרת
ב"כ הבעל לשעבר: הוא לקח הלוואה?
האישה: לא יודעת. לא שיתף אותי.
ב"כ הבעל לשעבר: אחרי הנשואים לקח הלוואת משכנתא נוספת בסכום 70 אלף ש"ח?
האישה: זה כן.
ב"כ הבעל לשעבר: את הוצאות הפיתוח המסוכמים את אומרת שלקחו מאותה הלוואת משכנתא של 70 אלף?
האישה: זה אני מעורבת חתמנו ביחד. זה שולם מהחשבון של י' (הבעל).
ב"כ הבעל לשעבר: למה ביקשו ממך לחתום בבנק המשכנתאות?
ב"כ האישה: זו הטעיה. יש הבדל בין להיות בעלים לבין לחתום.
ב"כ הבעל לשעבר: למה קראו לך לחתום על המשכנתא?
...
האישה: המגרש שלנו. אנחנו נשואים. כל הזמן אימא שלו אמרה יש לכם מגרש לשניכם. תכננו להקים בית עשינו תכנית אצל אדריכל והיו קשיים.
ב"כ הבעל לשעבר: זה נכון ששתי הלוואות וגם ההלוואה שאת לא חתומה. זה נכון שהלוואות שולמו אך ורק מהחשבון של י' (הבעל)?
האישה: כן.
ב"כ הבעל לשעבר: יש לך אסמכתא ששילמת שקל?
האישה: היה מצב שההוראות שחזרו ששילמתי. אין לי את המסמכים.
...
ב"כ הבעל לשעבר: האם זה נכון שהמשכנתא רשומה על שם המשכנתא של י' (הבעל).
האישה: המשכנתא הראשונה.
ב"כ הבעל לשעבר: המשכנתא לא רשומה על שמך בטאבו.
האישה: לא יודעת.
ב"כ הבעל לשעבר: הזכויות נרשמו וגם המשכנתא כי הוא הבעלים.
האישה: אני לא מבינה כל הזמן דיבר שיש לנו מגרש.
ב"כ אשה: אחר כך במהלך הנישואין לקחתם משכנתא נוספת של 70,000 ש"ח, נכון?
בעל: המושב ביקש עוד תשלום.
ב"כ אשה: אבל לקחתם את זה ביחד אתה ואישתך?
בעל: היא נרשמה אוטומטית. בגלל שאני נשוי, היא לא שילמה ממנו. זה פורמאלית היה בגלל שהייתי נשוי לה.
ב"כ אשה: אבל יש לה חובה כלפי הבנק. מה זה פורמאלי? היא חייבת, אם אתה לא היית משלם, היו רצים אחריה לשלם.
בעל: לניירת היה צריך להיות, בגלל שאני נשוי היא צורפה. לא הייתי יכול לקחת את זה בלי שהיא תהיה.
ב"כ אשה: בסופו של יום, אפשר לומר כל סכום הרכישה היה מורכב בעצם ממשכנתאות?
בעל:כן.
ב"כ אשה: וכל המשכנתאות האלה בעצם שולמו במהלך תקופת הנישואין, נכון?
בעל: בהמשך. רק אני שילמתי.
בית הדין: אתה שילמת, אבל זה כשהייתם נשואין?
בעל: כן.
ב"כ אשה: מצד אחד, ראינו שיש לך הכנסות יפות בממוצע, אתה אומר עליות ירידות. מצד שני, אתה כמעט לא זוכר אבל חוץ מתקופת -
בעל: תגיד לי לתקופות.
ב"כ אשה: כרגע אני נותן לך שאלה כללית. יש לנו תקופת נישואין, כל שווי המגרש זה משכנתא. כל המשכנתא משולמת בתקופת הנישואין.
בעל: ושנה לפני, כן.
ב"כ אשה: חלק מהמשכנתא 70,000 ש"ח אפילו היא רשומה כלווה.
בעל: כן.
ב"כ אשה: במשך כל השנים האלה אנחנו רואים שיש לך לעיתים הכנסות, ולעיתים הוצאות אבל יש לך הכנסות ואנחנו גם לא הצלחת להראות לנו, או לא שמעתי ממך בצורה ברורה איך אתה השתמשת בהכנסות שלך לכלכלת הבית. כי במקום להשתמש בכלכלת הבית, אתה שילמת משכנתא.
בעל: לא, אני גם שילמתי לה. כל החשבון המשותף זה כסף שלי, לא כסף שלה.
ב"כ אשה: אבל החשבון המשותף היה מחצית מהתקופה. מה עם עוד 10 שנים?
בעל: מ- 2011 היא לא היתה חיה אצלי בבית.
ב"כ אשה: אני מדבר איתך על תקופת הנישואין.
בעל: אני מדבר איתך על תקופת הנישואין, 2011 הייתי נשוי.
ב"כ אשה: אבל במשך מחצית מהתקופה.
בעל: אבל זה פחות מחצי.
ב"כ אשה: במקום להשתמש בכספים בהכנסות שלך לצורך משק הבית, אתה משלם משכנתא.
בעל: אני לא משלם רק משכנתא, אני משלם גם בחשבון המשותף וגם העברתי לה כספים לצורך הקניות של הבית.
ב"כ אשה: זה לא ראינו שאתה מעביר.
בעל: אתם מביאים רק חלק מהמסמכים. אתם זורקים לי מסמכים עם שנים לא מסודרות.
ב"כ אשה: הלכת אתה ואישתך לשעבר להיפגש עם אדריכל לצורך תכנון הבית?
בעל: פעם אחת היא באה איתי. היא לא רצתה יותר להתעסק עם זה. היא כל פעם טענה שזה מגרש שלך, היא הדגישה את זה כל הזמן. תעשה מה שאתה רוצה עם המגרש שלך.
לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף שנתמלאו בו הוראות סעיף 2.הסכם ממון בוודאי אינו עניין לגדרי שותפות והוא הסכם חלוקה של ממון שכל אחד מבני הזוג צבר על שמו במהלך הנישואין ללא צורך כלל בהגדרה כי היו שותפים בזמן הנישואין.
הרב ישי בוכריס – אב"ד | הרב בן ציון ציוני | הרב עודד מכמן |