בפנינו בקשה לבירור מעמד אישי - כהונה.

רקע- עובדתי
הצדדים - המבקשים, נישאו זל"ז כדמו"י ולהם בן משותף כבן 12.

לאחר הליך בביה"ד, התגרשו הצדדים זמ"ז בתאריך 20/7/21.

במהלך בירור השמות לצורך סידור הגט, טען הבעל כי הוא מסופק אם הוא כהן.

לדבריו, הוא היה עולה שנים רבות לברכת כוהנים בבית הכנסת ונהג ככהן, אך בשנים האחרונות התעורר הספק בליבו האם הוא באמת כהן ולכן הוא הפסיק לעלות לדוכן לברכת כוהנים (הוא יוצא מבית כנסת בברכת כוהנים).

לאור דבריו הנ"ל, ביה"ד סידר את הגט, ומספק לא נכתב ליד שמו של הבעל שהוא כהן.



לאחר כמה חודשים, הגישה ב"כ האשה לביה"ד בקשה לבירור יוחסין - בירור כהונה, עבור בנם המשותף.

כך בסעיפים 7-9 לבקשה:

"כל השנים, הבעל התנהג ככהן בעלייה לתורה, ואסר על עצמו כניסה לבתי עלמין, ורק באחרונה הבעל מטיל ספק בייחוס שלו בכהונתו... משפחתו של הבעל לא מקפידה על שמירת מצוות ועליה לתורה, ולכן המשפחה אינה נושאת מסורת כוהנים קבועה, ובשל כך רוצים לשלול את כהונתם... מן הדין ומן הצדק להורות ולזמן את הבעל לשעבר לבירור יוחסין -כהונה, כאמור".

ביה"ד קבע מועד דיון לתאריך ט"ו במר חשוון התשפ"ב (21/10/21).

לדיון הופיעו הצדדים והתקבלה עדותם.

בפתח הדיון הצהירה האשה כי כוונתה בבקשה ובניהול ההליך כדי לברר את המעמד של בנם המשותף.

כך עדותה של האשה לפרוטוקול:

"משנת 2000 אנו מכירים ובבית כנסת הוא עולה ככהן...

ביה"ד: הוא גם אמר לך שהוא כהן?

האשה: גם אמר לי... גם קבלות מבית הכנסת כתוב על תרומות רושמים לו ע' (הבעל) הכהן...

...

הוא אמר לי שהוא כהן, וגם אמר לי שרוצה להוסיף לשם המשפחה את השם - הכהן.

האב מסר את גרסתו. כך בפרוטוקול הדיון:

"... אני בן 49 וחצי. אני משהו כמו 16 שנה שומר תורה ומצוות, שם המשפחה שלי זה א'. ככה נולדתי, ככה כתוב בתעודת הזהות של אבא שלי ע"ה, כל האחים שלו אלה שבחיים ואלה שלא שם המשפחה שלהם א'. אני זוכר את עצמי בגיל 8-9 נכנס עם אבא שלי ואחים שלו, שכולם חילונים, נכנס לבית העלמין לקבר של סבתא שלי, ממש נכנסנו לבפנים... לפני כ 25 שנה בערך, מישהו במשפחה התעורר,

ביה"ד: אבא והדודים היו הולכים לבית הכנסת?

האיש: לא. לפני כ 25 שנה מישהו במשפחה התעורר ואמר מצאנו איזה בן דוד בחולון מהמשפחה של אבא שלי שהגיע לארץ שגר בחולון, הוא כבר לא בחיים, הוא הגיע מעיראק, כל המשפחה שלי מעיראק, ושם המשפחה שלו כהן.
...
האיש: כשהם הבינו שהם כהנים אני עוד לא חזרתי בתשובה, הייתי חילוני.

ביה"ד: מתי בערך חזרת בתשובה?

האיש: לפני כ 16 שנה. זה אחרי שהתחתנתי עם אשתי השניה. ואמרתי לה אנחנו כהנים, אבל לא הבנתי כלום,

ביה"ד: מתי התחלת לנהוג ככהן? עליה לתורה או דברים אחרים?

האיש: מיד כשהתחזקתי.

ביה"ד: לפני שהתחזקת לא נהגת ככהן כי גם אם היית כהן לא היית עושה את זה?

האיש: בדיוק. יצא לי לדבר עם איזה קרוב משפחה והוא אמר לי שם המשפחה שלכם בכלל א'... אז שאלתי אותו שאלה פשוטה, אם הם אחים ואדון כהן עלה לארץ והוא גר בחולון אז איך שם המשפחה שלהם א', הם מאותו אבא, איך יכול להיות שזה א' וזה כהן? לא יכול להיות מצב כזה? ולא היה תשובה לאף אחד.

ביה"ד: לא כל הכהנים נקראים בשם כהן.

האיש: אבל אם הם אחים איך יכול להיות שזה שם המשפחה שלו כהן והאח השני שם המשפחה שלו א'. לא היה לו תשובה לתת לי, אולי הם אחים לא מאותו אבא, אולי סבא שלי שנקבר בעיראק, אז אני הגעתי למסקנא, אני לא יעלה לבטלה לברך, עם כל האהבה אני לא מזלזל בקטע של הכהונה, אבל לא יודע אם 16 שנה אני מברך ברכה לבטלה.

ביה"ד: איזה עלייה היית מקבל בבית הכנסת?

האיש: כהן, אבל ממי אני עושה צחוק? שמישהו יבוא ויגיד לי שאני כהן.

ביה"ד: אז מה היום אתה עושה בבית הכנסת?

האיש: לא עולה כהן.

ביה"ד: כמה זמן?

האיש: קרוב לשנה.

ביה"ד: וברכת כהנים?

האיש: לא עולה.
...
ביה"ד: כשיש ברכת כהנים אתה יוצא החוצה או נשאר בבית הכנסת?

האיש: יוצא החוצה מעדיף לא להיות בספק.
...
ביה"ד: יש לך אח או קרוב משפחה מצד האבא שגם חזר בתשובה והתחזק?

האיש: אחד האחים שלי מתי שאבא שלי נפטר הוא שומר שבת, ושלוש תפילות ביום.

ביה"ד: ודיברת איתו על הכהונה?

האיש: הוא מסכים איתי, וגם עוד אח, הם מבינים שיש פה איזה שהיא בעייתיות.
...
ביה"ד: אמא שלך בחיים?

האיש: כן. ...

ביה"ד: היא יודעת על זה משהו?

האיש: אם אומר במילים פשוטות לדעתה הכל חרטא אחת גדולה מאיפה הביאו את הקטע של הכהן.
...
ביה"ד: השאלות התעוררו בלי קשר לפטירת האבא?

האיש: לא. זה היה עוד לפני. ויצא לי לשאול את אבא שלי לפני אבא בא תסביר לי מאיפה זה הגיע, הוא התחיל לצחוק אמר לא יודע מאיפה זה הגיע.
...
...אם אני כהן אני אהיה הכי שמח בעולם שהבן שלי יהיה בבית המקדש, אבל אני אדם אמיתי, ואין לי שום אינטרס בזה... שמישהו יבוא ויוכיח שאני כהן, אין מישהו בעולם הזה שיכול להצביע ולהגיד שאני כהן ...
...
ביה"ד: נשקול את ענין של העדות. בכל מקרה, על האיש להמציא לביה"ד את הכתובה ותעודות הנישואין של הוריו.

האיש: אני ידאג לזה.

בהתאם להחלטת ביה"ד, האיש המציא לביה"ד את הכתובה ותעודת הנישואין של הוריו - בהם לא מוזכר שהסבא (אביו של האבא) הוא כהן.

כן הומצאה לביה"ד תעודת גירושין של האב מגירושיו הקודמים (לפני שנישא בשנית למבקשת) מתאריך 3/7/02 שהונפקה בתל אביב, וכן בגט שסודר שם, לא מוזכר בשמו של האבא שהוא כהן, אך בחקירת שמות שנערך לפני כתיבת הגט מוזכר ליד שמו של הבעל שהוא כהן.

לבקשתה של המבקשת, ביה"ד זימן לעדות קרוב משפחתו של האב.

לדיון שהתקיים בתאריך 15/2/22, הופיעה קרובת משפחתו של האיש.

בעדותה בפני ביה"ד העידה כי על מצבת האח של אבי האיש רשום כהן וציור של כפות ידיים. וכן על מצבה של האח של אבי האיש רשום כהן.

עם עדותה, הציגה העדה צילומים של שתי המצבות הנ"ל.

בהמשך עדותה אמרה כי "על מנהגי כהונה לא ידעתי"...

בסוף הדיון אמר האיש: "אני לא נוהג מנהגי כהונה. אם תהיה הלוויה של חבר, אני לחומרא לא אכנס לבית הקברות..."


ראשי - פרקים
א. מי שלא הוחזק ככהן על ידי מסורת מאבא וסבא אלא רק על ידי שמועה.
ב. מי שנהג כמה שנים מנהגי כהונה ופסק לאחרונה לנהוג כך.
ג. דין כהנים בזמן הזה.
ד. מסקנה - פסק דין.

ראשי פרקים - הרחבה.
א. מי שלא הוחזק ככהן על ידי מסורת מאבא וסבא אלא רק על ידי שמועה
מקור דין זה בגמרא במסכת כתובות (כג ע"ב), שם במשנה:

"וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני, אינן נאמנין, ובזמן שהם מעידין זה על זה הרי אלו נאמנין."

והגמרא מסתפקת (כד ע"ב):

"איבעיא להו מהו להעלות משטרות ליוחסין... איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות כפיים ליוחסין..."

והנה פסק הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק כ' הלכה יג):

"מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני, אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו, ולא יקרא בתורה ראשון, ולא ישא את כפיו, ולא יאכל בקדשי הגבול עד שיהיה לו עד אחד, אבל אוסר עצמו הגרושה וזונה וחללה, ואינו מטמא למתים... ואם נשא או נטמא לוקה, והנבעלת לו ספק חללה..."

ובהלכה יד:

"ואם היה מסיח לפי תומו נאמן... כיצד מעשה באחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר זכור כשהייתי תינוק והייתי מורכב על כתיפו של אבי, הוציאוני מבית הספר והפשיטוני כתנתי והטבילוני לאכול תרומה לערב וחברי בודלין ממני והיו קוראים אותי יוחנן אוכל חלות, והעלה רבנו הקדוש לכהונה על פי עצמו".

ומפרש שם המגיד משנה:

"מבואר במשנה שם שאינו נאמן על פי עצמו. וכתב רבנו ולא יקרא בתורה ראשון ופשוט הוא שאינו נאמן בשום דבר על פי עצמו... אבל אוסר את עצמו... משום דשווינהו לכל פסולי כהונה אנפשיה חתיכה דאיסורא..."

וכתב שם המשנה למלך מדוע אם נשא או נטמא לוקה:

"וע"כ בדהוחזק כבר מיירי... שמי שהוחזק בשאר בשר שורפין וסוקלין על החזקות... וכן נמי הוצרך שהחזיק ל' יום..."

וכך פסק בשולחן ערוך (אבן העזר סי' ג' סעיף א'), כתב המחבר:

" מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו, ולא יקרא בתורה ראשון, ולא ישא את כפיו,

וכתב הרמ"א:

"ויש אומרים דנאמן לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו בזמן הזה...

וכתב בהמשך המחבר:

"אבל אוסר עצמו בגרושה וזונה וחללה, ואינו נטמא למתים..."

ושם בסעיף ב' פסק השולחן ערוך:

"היה עד אחד מעיד עליו נאמן להאכילו בתרומה בזמן הזה ולקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו".

וכך פסק הרא"ש במסכת גיטין (פרק הניזקין סעיף י'):

"אינו נאמן לומר כהן אני להאכילו בתרומה כדאמרינן בכתובות... כל שכן שהוא עצמו אינו נאמן, ואף על גב דעביד לגלויי, והיינו טעמא משום דהוי שבח כהונה ורווח מתנות כהונה לו ולזרעו לדורותיו..."

מדברי הרא"ש משמע שמדובר בזמן שהכוהנים היו אוכלים תרומה, ולכן אם בא אדם ואומר שהוא כהן אינו נאמן...

והנה מצינו בתשובת המבי"ט (חלק א' סי' ריט) שנשאל על אדם שנאמר לו שמשפחה פלונית, שהיה שם משפחתה כשם משפחתו שלו, שהם כוהנים, ובא לפני הרב ואמר לו שינהג מנהג כוהנים, ועל סמך זה נהג בנו של השואל דרך חומרא להפריש עצמו מטומאת מת... לימים כנס אשה גרושה. וכתב המבי"ט שמה שמצינו דעד אחד נאמן להעלות לכהונה אפילו היו גומלין, זה שהוא עצמו טוען שהוא כהן מדין "שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא", אבל אם הוא עצמו אינו יודע לא חייב לנהוג חומרא על פיו, לא רק שמכחיש, אלא אפילו אומר איני יודע מה שנהג חומרא, אין בזה הודאה אלא חומרא משום ספק בעלמא.

ומסיק המביט:

"ולכן נראה לי שאין דין האיש הזה חייב לגרש את האשה הגרושה שנשא, ואפילו לכתחילה היה יכול לישא אותה, אם לא היה ליבו נוקפו בשום ספק כהונה..."

והנה פסק בספר שו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ד' סי' יא אות א'):

"בדבר אחד שהחזיק עצמו לכהן ונתברר שכל ידיעתו היא מאביו שבעת שקראו אותו לשמחת הבר מצוה אמר שהוא כהן, אבל אביו אינו שומר תורה כלל... וגם אשה אחת, שהייתה בת אחי אבי אבא שהיא שני בשני עם אביו הנזכר, אמרה איך אפשר שאתה כהן מאחר שאבי שהוא אחי אביך אינו כהן שלכן אין לחוש למה שאמר אביו, ומצד אמירתו לאסרו בפסולי כהונה מדין שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא אין לאסרו, מכיון שהחזקת עצמו לכהן הוא ע"פ אמירת אביו שאין לו נאמנות, לכן אינו צריך לגרש את אשתו הגיורת ...ורשאי לחיות עמה כמו כל ישראל בגיורת כי איננו כהן."

והנה במקרה המונח לפנינו, מעולם לא הוחזק אביו של הגרוש בכהונה וגם לא סבו של הגרוש ושניהם אינם שומרי תורה ומצוות,

ולא עוד אלא שלאחר ששאל הגרוש את אביו בנושא הכהונה "הוא התחיל לצחוק אמר לא יודע מאיפה זה הגיע..." וכל מה שהתחיל לנהוג מנהגי כהונה זה על פי אחיו של האבא שהגיע מעיראק. וחלק ממשפחת אביו שינו את שם משפחתו לכהן וכבר נפטרו ז"ל, ובבירור שנעשה עם אחד מהם בחייו, הוא לא ידע להסביר אם הוא כהן מזרע כהונה, וכן בנו החי עוד עמנו לא יודע להסביר אם אביו ז"ל היה כהן מזרע כהונה.

לכן נראה שאין הילד בן המבקשת כהן ואינו צריך לנהוג מנהגי כהונה ומותר לשאת אשה גרושה.

ב. מי שנהג מנהגי כהונה ופסק מכך
ראה בפד"ר (חלק יח עמ' 187) בפסק הדיינים הגאונים הרב הראשי לישראל הרב י. מ. לאו, ש. דיכובסקי, י. נדב שליט"א, במי שעלה ממדינות חבר העמים ושם משפחתו כגן, והיה נשוי לאשה בנישואין אזרחיים, והתברר לביה"ד שיש ספק ביהדותה והזקיקוה גיור לחומרא, וביה"ד הזקיקם להיפרד זה מזו ולא אישר להם להינשא כדמו"י, וטען המערער שאינו כהן ואף לא יודע משמעות כהן, וכתבו שם (עמ' 193):

"והנה אף דנקטו האחרונים לדינא כדברי המגיד משנה שאוסר אדם עצמו בכהונה מדין שוויא אנפשיה, מכל מקום יש לדון ולהסתפק במי שאוסר עצמו על פי ידיעה ששמע מאחר ולא מתוך מה שיודע בעצמו, האם אומרים בזה שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא שהרי תולה ידיעתו באחר ולא בעצמו, ובאמת שהדברים מפורשים בשו"ת החתם סופר...

והנה מי ששם משפחתו כהן, אבל מעולם לא נהג בכהונה משום שגדל במשפחה שאינה יודעת מהלכות כהונה, וכמו שכתב הקצות... אלא שבנידון דידן יש להסתפק...

ועוד יש לציין לתשובת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בספרו אגרות משה (אבן העזר חלק ד' סי' יא) שכתב בדבר אחד שהחזיק עצמו לכהן ונתברר שכל ידיעתו היא מאביו, שבעת שקראו אותו לשמחת הבר מצוה אמר שהוא כהן, אבל אביו אינו שומר תורה כלל... ומצד אמירתו לאוסרו בפסולי כהונה מדין שוויה על נפשיה חתיכה דאיסורא אין לאוסרו ...מכיון שהחזקת עצמו לכהן הוא על פי אמירת אביו שאין לו נאמנות, לכן אינו צריך לגרש את אשתו הגיורת...

ופסקו שם:

"ומדברים אלו עולה לדינא כי יש לדון בכל מקרה ומקרה לגופו, לדון מה כוונתו באומרו כהן אני, מהן ידיעותיו בהגדרת כהונה, מנין לו ידיעה זו, ויש לחקור ולחפש עדויות על כך, אך אין להסתפק בכך ששם משפחתו כהן או כגן ולאוסרו בכך, אלא הוי רגלים לדבר... ".

ולפי זה נראה במקרה דנן שהגרוש - אבי הילד, נהג כמה שנים מנהגי כהונה, וזה היה על פי מה ששמע מבן דוד של אביו שהיה שם משפחתו כהן (שעלה לארץ מעיראק), אך לא ידע להסביר מהיכן מקור הידיעה שלו שהוא כהן ומדוע כל משפחתו מצד אביו המתגוררים בארץ שם משפחתם אינו כהן, וכן בנו החי עמנו שאינו שומר תורה ומצוות לא יודע לנמק את מקור יחוסו ככהן, והגרוש נהג מנהגי כהונה על פי ידיעה זו כנראה בטעות, ולאחר כמה שנים החליט בליבו שאין לו על מה להישען שהוא כהן ובעקבות זה הפסיק לנהוג מנהגי כהונה (כפי שאמר בדיון "את מי אני מרמה... את רבונו של עולם?"), ומה שנהג אחד האחים של אביו של הגרוש ככהן כמה שנים על פי עדות הבן דוד, התנהגות זו אינה אמינה, מכיון שתקופה היה שומר מצוות ותקופה לא היה שומר מצוות, וגם לפי עדות הגרוש בבית הדין אחד האחים של אביו חושב שהוא כהן אבל אין לסמוך עליו... לכן ודאי אע"פ שהגרוש נהג מנהגי כהונה, הרי התברר שמקור המנהג היה בטעות שלו, ואין מנהג זה עושה לגרוש חזקת כהונה.

ומה שלפי העדות שהתקבלה בביה"ד, הוצגו תמונות של שתי מציבות של דודים (קרובי הסבא) עליהם רשום "כהן" אינה ראיה, כיון שחשבו שהם כוהנים לכן כתבו על המצבות שהם כוהנים, ומקור ידיעה זו כנראה בטעות, ואף אבי הגרוש דיבר בזילזול על כך וכן אמו צחקה על מנהגי הכהונה של הדודים וביטלה את הדברים.

ג. כוהנים בזמן הזה
הנה מקור דין זה במסכת כתובות (דף כד - כה ע"א):

"א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא , מהו להעלות מנשיאות כפיים ליוחסין, א"ל פלוגתא דרב חסדא ורב אבינא...,

והנה ידועה שיטת המהרשד"ם (בתשו' אבן העזר סי' רלה) שדן בשבויה קטנה, שאשה מעידה מפי מי שנשבית איתה שהיא טהורה - אם מותרת לכהן. וכתב שם:

"אלא שאני אומר שאני סומך על מה שכתב הריב"ש בסי' צד ...שמעת מינה שאינם כוהנים ודאי אלא ספק, ואם כן אחר שאיסור זה דשבויה אינו אלא איסור דרבנן, וכמו שכתב הרמב"ם, אם כן די לנו להחמיר במה שהוא איסור ודאי, אבל בעניין ספק כזה ראוי לנו לומר ספק דרבנן לקולא,"

וכן כתב הבאר היטב בשם המהרש"ל בים של שלמה (בבא קמא סי' פה ס' לה): "נראה שסברו שכוהנים בזמן הזה הם בחזקת ספק כוהנים".

אך המהרי"ט (חלק א' סי' קמט) חלק על שיטה זו וכתב:

" ...ואותם זחוחי הלב התוקעים עצמם בדבר הלכה, וינאמו נאם שכוהנים בזמן הזה אין להן חזקה, והביאו מה שכתב הריב"ש סי' צ"ד, וחלילה לרב זצ"ל שבא להפקיע חזקת כהונה במה שהחזיקום עד עתה בכוהנים ...וכל שכן כוהנים שנוהגים מנהגי כהונה דמחזקינן להם בסתמן ככוהנים...".

והביאו באר היטב (אבן העזר סי' ו' ס"ק ב') וכן ביורה דעה (סי' שנב ס"ק ז'), וכן בפתחי תשובה (יורה דעה סי' שנב ס"ק ג') הביאו את כל רבותינו הפוסקים הדנים בסוגיה הזו.

וכתב בספר שו"ת שבט הלוי להגאון הגר"ש וואזנר זצ"ל (חלק י' סי' רכה):

" ...אבל באלו המשפחות שכבר מדורות חיו חיים בלי תורה ומצוות, וכמש"כ גם כ"ת באלו שהיו מעודם בקיבוצים, חילונים שפרקו עול מכל מצוות התורה בעו"ה... לא כן בנידון כזה שהחילוני הזה בא מתרבות אנשים כאלה ...ואם רבנו המהרש"ל כתב על כוהנים יראי אלוקים דקרוב דרובם נתבלבלו, אם כן בהתוסף עוד על זה כוהנים הגרים בקיבוצים או שבאו מרוסיה שהם חילונים גמורים מדורות, שכמעט אין ספק דודאי נתחללו, והדברים נוטים שאין צריך להתרחק מגרושה זו".

וכן הביא באגרות משה (יורה דעה חלק א' סי' רל) שבדיני אישות יש לצרף את דעת המהרשד"ם לספק ספיקא.

וכך הביא בספר מנחת חינוך (מצוה רסג אות יז) שיש לצרף את דעת המהרשד"ם לספק ספיקא, החתם סופר בתשובה (יורה דעה סוף סי' רצא), שו"ת כנסת יחזקאל (סי' נו) כנסת הגדולה (אבן העזר סי' ו') שדי חמד (מערכת כ' כלל צב), שו"ת אחיעזר (חלק ג' סי' לו) ערוך השולחן (סי' עא ס' יד) והחזון איש (שביעית סי' ה' ס"ק ד') שנראה שסברו שכוהנים בזמן הזה אינם ספק כוהנים.

אבל בשו"ע או"ח (סי' תנז סעיף ב') פסק הרמ"א שאין נותנין חלה לכהן קטן בזמן הזה, שאין מחזיקים בכהונה בזמן הזה לשום כהן בוודאי, וכן כתבו הש"ך והמגן אברהם (שו"ע או"ח סי' תנז בשם המהרש"ל ומהרי"ל) שנראה שסברו שכוהנים בזמן הזה הם לא ודאי אלא ספק. וכך פסק הגרי"מ אהרנברג זצ"ל (שו"ת דבר יהושע חלק ג' אבן העזר סי' ג' וסי' כז) שכוהנים בזמן הזה הם ספק ולא ודאי.

וראיתי בספר שו"ת בנין אריאל (פסקי דין של הגאון הרב ז. נ. גולדברג זצ"ל חבר ביה"ד הגדול, (הו"ל על ידי "מכון אריאל") חלק חושן משפט עמ' 205) בנושא "נישואי גיורת למי ששמו "כהן" וז"ל:

"מי שנקרא בשם כהן או קאהן ולפני שחזר בתשובה גר עם גויה, כעת אותה אישה התגיירה כדין ומעוניינים להנשא כדת, האם צריכים להחזיק בו ככהן ולאסור עליו את אשתו הגיורת בגלל השם המוכיח עליו שאולי הוא כהן, יש לציין שהוא אין לו שום ידיעה שהוא כהן בכלל היות שכל משפחתו נספתה בשואה.
...
ישנן מספר הלכות שמוכח שאין לכוהנים ייחוס וודאי:

א. בדיני חלה הרמ"א (או"ח סי' תנז סעיף ב' בשם מהרי"ו) פסק שאין מאכילים חלה בזמן הזה לשום כהן, והסיבה דלא מחזיקינן לשום כהן ככהן ודאי, וכן פסק הש"ך (יו"ד סי' שכב ס"ק ט').

ב. בדיני קדימה לכהן ולכל דבר שבקדושה מציין המג"א (או"ח סי' רא סק"ד) שאין אנו בקיאים ביחוסי הכהונה.

ג. בדיני בזיון כהן בימינו פוסק הריב"ש (סי' צד) שאין מחמירים בעונשו של המבזה מכיוון שהכוהנים אינם מיוחסין.

ד. בדיני פדיון הבן מובא בגליון מהרש"א (סי' שה סעיף ח') שהיה ראוי גם לכוהנים ולווים יפדו את בניהם מספק.

ה. בדיני טומאת מת מובא ברמ"א (יו"ד סי' שעב) שאם הכהן שוכב ערום ונמצא במקום שיש טומאה דרבנן, יתלבש קודם ואחר כך יצא משום כבוד הבריות, והסיבה מובא בגליון מהרש"א שהכוהנים בזמן הזה אינם וודאי כוהנים, ומוסיף: ויש לעשות סניף בספיקות.

ו. לגבי נשואי כהן ועם הארץ שמובא במחבר (אבן העזר סי' ב' סעיף ח') שאין זיווגם עולה יפה ...מובא בצמח צדק (אבן העזר סי' יא) שאין לחוש מכיוון שעכשיו אין כוהנים מיוחסים,
....
מבואר מהאמור שרבים הם הפוסקים שהכוהנים כיום הם בגדר של ספק, ואולי פחות הימנו.

השאלה השלישית - האם השם כהן לבד מוכיח על כהונה

...וכן העלה בשו"ת חתם סופר (קובץ תשובות סי' ס') בשאלה קטן שאביו השאירו בבית אחד מבני העיר, והאב מעיד על עצמו שהוא כהן...

ויותר נראה לי אי ירצה לטמאות למתים ולישא נשים בעבירה, נמי לא דפנינן (לשון הכאה) ליה, דמנא לן שהוא כהן, דאף על גב דבעלמא לוקים על שוויה נפשיה חתיכה דאיסורא, מכל מקום הכא לא שוויה נפשיה חתיכה דאיסורא כלל, דמנא הוה ליה למידע...

ולדעות הסוברים שיש להם לכוהנים חזקה, הרי לא מצאנו ששמו של אדם נותן עליו לדון אותו כדין הבא מהרוב, כי יש חשש שמא משקר שמא שינה את שמו, כמו שמצוין בקרבן העדה ובגליון הש"ס ירושלמי ראש השנה פ"ב.
...
וכן בפסק דין שניתן מיום י"ט טבת תש"ס בבית הדין הגדול, כתב הרב דיכובסקי בהחלטת יחיד, לאחר שראה פסק דין של הרב מרדכי טנדלר שהתיר למר מ. כץ להינשא לגיורת שיש לסמוך על פסק הנ"ל בין הסיבות נמצאים גם מהדברים המובאים כאן.

הרב טנדלר ביסס את דבריו בכתב על פי סבו הרב משה פיינשטיין."

ד. מסקנה
העולה מהאמור, מכיון שלאב (הגרוש) אין מסורת סבא לאבא ואבא לבן שנהגו כל השנים מנהגי כהונה, וכן משפחת אביו לא שמרו תורה ומצוות, וכן אחי אביו שעלה מעיראק לא שמר תורה ומצוות, וכשדיברו איתם על הכהונה במשפחתם, לא ידעו להסביר את המקור של שם משפחת הדודים (של האב) שהוא כהן, וכן לא ידעו להסביר מהיכן הידיעה שהם כוהנים, למרות שהם עצמם חשבו שהם כוהנים ואף חלקם ציינו בתעודת הנישואין שהם כוהנים, אבל אביו ואימו (של האב) חשבו שהם אינם כוהנים ואפילו ליגלגו על קרובי המשפחה שחשבו שהם כוהנים,

ומה שהגרוש כשהתחיל לשמור תורה ומצוות זה תקופה ארוכה היה נוהג ככהן, דהיינו היה עולה לדוכן לברכת כוהנים וכו', כנראה זה היה על פי השמועה מהאחים של אביו, ששם משפחתו הוא כהן, אבל לפני כמה שנים הפסיק לנהוג ככהן כיון שתהה בעצמו שאין לו מקור לכך שהוא כהן, ובגלל חששו היה יוצא בברכת כוהנים מחוץ לכותלי בית הכנסת.

לכן נראה שדינו של הקטין הוא ישראל גמור, ומותר להכנס לבית קברות, ומותר בעתיד, אם ירצה, להתחתן עם אשה גרושה או גיורת.

הרב יאיר לרנר -דיין.

למרות האמור לעיל, פסק הדין כדעת הרוב, כדלהלן:

י' א', בנם של האב ע' א' והאם ר' א' הינו ממשפחת כהנים, ודינו ככהן לכל הדינים, דהיינו:
- עולה לתורה ראשון.
- נושא כפיים בברכת הכהנים בברכה.
- אסור לו להינשא לפסולי כהונה.
- אסור לו להיכנס לבית הקברות, חוץ מאופנים המותרים על פי ההלכה.

ניתן לפרסם את נימוקי דעת המיעוט בהשמטת פרטים מזהים.

נימוקי דעת הרוב לא פורסמו, מריבוי פרטים מזהים.

ניתן ביום ב' בניסן התשפ"ב (03/04/2022).

הרב יאיר לרנר

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה


1 נימוקי דעת המיעוט. נימוקי דעת הרוב לא פורסמו.