בפנינו תביעת התובעת לביטול הסכם ממון. כן בפנינו תביעת התובע לאכיפת הסכם ממון.

הצדדים התגרשו.

ונזכיר האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום 31.10.21 תחת הכותרת "מתווה לסיום ההליך":

בית הדין הציע דיון גישור בין הצדדים, ברם, מי מהצדדים לא הסכים להצעה לקיום דיון גישור, ובית הדין מכבד זאת, ולכן ניגש לפסיקת הדין.

טוען ב"כ התובעת: מבוקש שבית הדין ייתן דעתו למומחה שבית הדין אמר שלא נופנה אליו.

הצדדים אף מבקשים כי ישוחרר הפרוטוקול החסוי.

מוסכם על שני הצדדים (וכבקשת התובעת) כי התובעת תסכם ראשונה בתוך 60 יום, וסיכומי הנתבע יוגשו בתוך 60 יום נוספים, וכך מוחלט.

סיכומי כל אחד מהצדדים באשר לתביעה זו, לא יעלו על 4 עמודים, בגודל אות וגופן המקובל (ניתן לצרף נספחים עד 20 עמודים).

בנוסף, נזכיר האמור בסיפא של סעיף עז לתקנות הדיון באשר לסיכומים:

בית-הדין רשאי, לפי ראות-עיניו, להרשות לתובע לענות בנקודה מסוימת או בנקודות מסוימות לסיכום של הנתבע.

ומבחינת בית דין זה, לאחר שנשמעו טענות שני הצדדים וחקירתם היטב, אין צורך בקבלת תגובת צד אחד לסיכומי הצד השני; ורק אם בית הדין יראה מיוזמתו צורך לבקש תגובה שכזו לשם הבהרה, הוא ינהג כן.

בנוסף, יוסר החיסיון מפרוטוקול הדיון מיום 2.5.21 ומהחלטת בית הדין מיום 3.5.21, והם יישלחו לצדדים בצירוף החלטה זו.

באשר לבקשה לבדיקה מקצועית של ההקלטות, נזכיר האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום 10.6.21:

ועתה, כאמור, ובמחשבה שניה, בית הדין סבור כי לשם הכרעת הדין, כנראה ולא יהיה צורך בבחינת ההקלטות, ובית הדין מעדיף לקיים ולהשלים קודם לכן את דיון ההוכחות שנקבע במסגרת ההחלטה הנ"ל. אם לאחריו בית הדין יסבור כי בחינת ההקלטות הינה חיונית לצורך מתן פסק דין בתיק, אזי בית הדין ישקול להורות אז על בחינת ההקלטות. ברם, כאמור, בשלב זה בדיקת הקלטות לא תבוצע. יתכן והחלטה האם יש צורך בבדיקת ההקלטות תינתן ע"י בית הדין רק לאחר הגשת הסיכומים או במסגרת פסק הדין או בהחלטה מקדימה לו.

ומוחלט כאמור, כי במסגרת פסק הדין, בית הדין יתייחס אף לכך.

ואכן התקבלו סיכומי שני הצדדים.

טענות התובעת
ואלו תמצית טענות התובעת הרלוונטיות האמורות בסיכומיה:

א. הגברת ל' רשמה על הנתבע: "ולא פעם טון הדיבור שלו הופך למאיים".
ב. מר ט' אדם מניפולטיבי ולא תמיד כנה.
ג. התמונה שללא כל עוררין עלתה בדיון ההוכחות הינה של אדם חסר עקביות ומורא, אדם שהתחמק ממתן תשובות אמת.
ד. שאלה אחת גדולה מרחפת לה כאבן שאין לה הופכין מעל לכלל תיק זה: מהו האינטרס של האישה לחתום על הסכם ממון בו סעיף הפיצוי שלה 200,000 ש"ח (ראה בהסכם הממון סעיף י"א) זאת שעה שהכתובה של האישה הינה בסך של 52,000, ובשעה שנלמד, בדיון ההוכחות מתאריך 27.10.21 כי אביה של התובעת האכן העביר סך של 35,000$ לידי אב הנתבע לצורכי קניית בית.
ה. הנתבע מאשר כי זוהי חתימת אביו, אך מסייג בעורמה וטוען כי אך הסכום והתאריך לא. הנתבע טען כי הסכום והתאריך נכתבו בפוטושופ.
ו. הוכח, ולא נסתר בראיות פוזיטיביות, שהתובעת שילמה 25 אלף דולר בעבור חלקה בדירה.
ז. לאישה לא יוצא דבר וחצי דבר מהסכם ממון זה, אשר מותיר את התובעת, הלכה למעשה, ללא כלום.
ח. בניגוד גמור לטענת ב"כ הנתבעת כי 200,000 ש"ח פיצוי בהסכם המדובר בהטבה, הרי, שבאם ניקח בחשבון הן את כתובתה בסך של 52 אלף דולר והן את תשלום הווארט שהוכח שניתן (25 אלף דולר) הרי ש"הטבה" בטח שאין פה.
ט. הנתבע החריף את איומיו עד לכדי העפת התובעת, על ילדיה לרחוב – למחסן. הדברים עולים בבירור מההקלטות הקשות והמזעזעות אשר נשמעו בבית הדין עד כדי כך החמיר המצב עד כי הנתבע איים על התובעת כי באם לא תחתום אזי שיביא 8 פועלים ערבים בכדי שיפנו את הדירה ויחליף מנעול.
י. אין כל ספק שבפסקות איומים היו, קללות היו, כוחניות אגרסיביות היו והכל בכדי להגיע למטרה, מטרה שהייתה העברת הנכס על שם הנתבע.
יא. מדובר פה על סוג של תוכנית שנקרמה מאחרי הקלעים בין הנתבע לאביו לפיה הנתבע יפעל להעברת הדירה על שמו וזאת כפי צרכיו וצורכי משפחתו.
יב. המדובר בהסכם ממון בלתי סביר החורג מן המקובל אשר אך הרע את מצבה של התובעת. התרשמות זו עולה אף מדבריו של בית הדין אשר הגיע למסקנה כי הסכם הממון נולד משום שהנתבע ביקש להבטיח את זכויותיו של הנתבע בלבד.
יג. שאלה נוספת הכרוכה בשאלה העולה לעיל ושזורה בה כחוט השני הינה, מדוע לא ביקשה התובעת לאשר את הנספחים שהנתבע טוען כי היא עצמה ביקשה בכדי להיטיב עימה? התשובה היא כי לתובעת לא היה כלל מושג הכיצד מתנהלים הדברים, מעולם לא התייעצה עם עורכי דין, מעולם לא הייתה לעמדתה ביטוי באמת.
יד. למעשה, וכפי העולה והמתיישב עם הלך הדברים הנכון, התובעת, היא אשר נגררה אחר בעלה ומשפחתו ואולצה בכפייה ועושק לחתום על הסכם ממון, היא זו שאולצה לחתום על נספחים נוספים.
טו. אב הנתבע רצה לבצע עסקה בין ילדיו, רצה להעביר דירה על שמו של הנתבע, אך התובעת והכסף שהעביר אביה לידי אב הנתבע הפריעו לעניין ולא הייתה להם כל כוונה ליתן לתובעת חצי מהדירה שבדין מגיע לה, משכך, רקמו השניים, מאחורי הקלעים תוכנית לפיה הנתבע יפעל להעברת הדירה על שמו וזאת כפי צרכיו וצורכי משפחתו.
טז. הסכם הממון לא אושר כדין, כאשר אין המדובר על טעות פרוצדוראלית, כי אם על עניין מהותי, כאשר הרף הנדרש לאישורו של הסכם ממון במערכת הנישואין, הוא רף גבוה יותר כקבוע בחוק יחסי ממון.
יז. התובעת לא נשאלה באם היא מבינה את נפקותו של ההסכם, באם נחה דעתה, אלא ההסכם אושר כאילו היו חדא מחתא.
יח. התובעת אינה זונחת את זכותה בחנות שנרכשה מכספי 60,000 ש"ח אותה מודה הנתבע שקיבל ו/או לכתובה, בין אם על פי ההסכם או בין אם בבטלות ההסכם. שכן הטענות בדבר אי זכאותה לכתובה לא הוכחו על ידי הנתבע. ההפך הוא הנכון עיון בכתב התביעה מעלה צילומים של הנתבע עם נעות ליווי בפייסבוק.
יט. כלל טענות אלו מעלים, ללא כל צל של ספק, את המסקנה כי המדובר בהסכם שיש לבטלו מחמת עושק ו/או כפייה ו/או חוסר תום לב ו/או נוגד את תקנות הציבור.

טענות הנתבע
ואלו תמצית טענות הנתבע הרלוונטיות האמורות בסיכומיו:

א. ביום חתימה על ההסכם ממון הדירה כלל לא הייתה שייכת לנתבע אלא לאבי הנתבע וזה רכוש שלא בא לעולם כלל, ואם ביום החתימה על ההסכם לא הייתה דירה - כיצד התובעת טוענת כלפיו.

ב. כל ההסכם נעשה כדי להגן על הבית מפני התובעת, כאשר היה ברצון אבי הנתבע להעביר את הבית על שם הנתבע בלבד ולהעניק לבנו בלבד, אי לכך ובהתאם לזאת, אבי הנתבע התנה את העברת הדירה בהסכם ממון שיאושר ויינתן לו תוקף של פס"ד.

ג. אלמלא התובעת הייתה חותמת על הסכם הממון אבי הנתבע לא היה מעביר את הבית וכפי שכבר הודתה התובעת במפורש בכתב תביעתה.

ד. בית הדין העיר כי התובעת לא אמרה אמת וכי לדבר יש משמעות.

ה. התובעת איימה כי תתפור לבעל תיקים במשטרה וברשויות המס אם היא לא תשיג מה שהיא רוצה.

ו. אבי הנתבע ביקש להעניק לנתבע את זכויותיו בדירה בהנחה משמעותית. המדובר בדירה שהייתה בבעלות אחי הנתבע, והצדדים עברו להתגורר בה במהלך 2016. משכך, ומהיכרות האב את התובעת, שהינה אישה קשה ואשר אינה בוחלת בדבר להשגת מטרותיה, האב ביקש להגן על הזכויות בדירה והתנה את העברת הבעלות בדירה בחתימת הצדדים על הסכם ממון.

ז. אבי התובעת רכש דירה באותו בניין מאביו של הנתבע וככל הנראה לקחה התובעת מסמך מאחד מהפעמים שאביה שילם לאבי הנתבע על דירה אחרת שרכש מאבי הנתבע ועשתה עם זה פוטושופ.

ח. התובעת התנתה את חתימתה בתנאים שונים ומשונים שהולידו שתי תוספות להסכם.

ט. התובעת מעולם לא שילמה את המשכנתא, בשתי התוספות להסכם, שנעשו כשנה ומחצה לאחר ההסכם הצדדים חזרו והדגישו כי מלא הזכויות בדירה שייכת לנתבע וכי לתובעת אין כל זכות בדירה.

י. מטרת ההסכם הייתה להגן על זכויות הנתבע בדירה שאמורה הייתה להינתן לו בהנחה משמעותית ואשר יתרת התמורה תשולם מהשכרת היחידה הצמודה לדירה ולא מכספי הצדדים.

יא. התובעת הסכימה לחתום על ההסכם, לאחר שנועצה עם עו"ד מטעמה, והכל בהסכמה מלאה, ממילא לתובעת אין כל זכויות בדירה המגורים גם בהתאם חוק יחסי ממון.

יב. התובעת לא הוכיחה ולא יכולה הייתה להוכיח כל עושק כפיה, הטעיה שנטענו בשיהוי לא סביר ומבלי שהתובעת יכולה הייתה להסביר את השיהוי.

יג. הצדדים ניהלו מו"מ ארוך בהסכמה מלאה כאשר הצדדים היו בפגישות מהו"ת בבית הדין הרבני כחודש לפני החתימה על ההסכם ולא הגיעו להסכמות וכן באמצעות עו"ד חוה ואלר וכן בסיוע הרב אברג'ל.

יד. עדותה של עו"ד ואלר שהעידה על כך שהצדדים חתמו על ההסכם במשרדה, ברוח טובה, לאחר שהיא הסבירה לצדדים את הדברים, על כך ש"כשהם יצאו ממני הם היו מרוצים".

טו. עו"ד ואלר עברה עם הצדדים "סעיף, סעיף" וכי כל אחד מהצדדים קיבל עותק לפני החתימה, כי הצדדים "חזרו אלי אחרי יותר משבוע והם פתחו את ההסכם ודנו עליו בנוכחותי הם גם התווכחו עליו".

טז. עריכת 2 התוספות להסכם חודשים ארוכים לאחר שההסכם אושר על ידי בית הדין לדרישתה של התובעת, ולאחר מו"מ בסיוע עו"ד ואלר, מעידים גם כן באופן ברור על נכונות טענות הנתבע ומפריכים מכל וכל את טענות התובעת.

יז. על מופרכות טענות התובעת תעיד גם הנסיעה המשתפת של הצדדים יחדיו לפראג כחודשיים בלבד לאחר ההסכם.

יח. ההסכם למעשה שיקף את התנהלות הצדדים במהלך הנישואין במסגרתה הצדדים שמרו על הפרדה רכושית מובהקת לאורך כל השנים. הצדדים נהגו להפקיד את משכורותיהם בחשבונות נפרדים שנוהלו על ידם.

יט. בנוגע לתמלילים שהתובעת צירפה בניסיון להוכיח את טענותיה, המדובר בבלילה של תמלילים ערוכים, קטועים, ומעובדים שאינם משקפים כל מציאות ובניגוד לטענת התובעת, ההקלטות לא בוצעו בחודש פברואר 2108 בסמוך לערכת ההסכם, אלא בוצעו רק בתאריך 19/6/2019 בשעה 14:04:37 אז הנתבע נאלץ לבקש מהתובעת לחתום על מסמכי המשכנתא לדרישת הבנק. התובעת ניצלה את התסכול של הנתבע מסירובה לחתום על המסמכים ולאפשר לו ליטול משכנתא, והקליטה את הנתבע אך ערכה את ההקלטות ועיבדה אותן והגישה את ה"תמלילים" כשהם קטועים וערוכים.

כ. יש לדחות גם את טענותיה המופרכות לתשלום עבור החנות (ומפרט).

כא. התובעת לא הוכיחה את תביעתה לביטול ההסכם, עת היא לא הסבירה את השיהוי הלא סביר שנקטה ואף לא עמדה בנטל המשפטי הגבוה שמוטל עליה בניסיונה לבטל הסכם שאושר וקיבל תוקף של פס"ד.

כב. יש אף לדחות את עתירתה הסתמית של התובעת לכתובה.

כג. מבוקש מבית הדין הנכבד לקבל את תביעת הנתבע לאכיפת ההסכם על כל סעיפיו.

עד כאן מתוך סיכומי שני הצדדים.

ובכן, טרם מתן החלטה, נזכיר התנהלות ההליך עד כה, תוך ציטוטים מהחלטות קודמות שנתנו בתיק.

השתלשלות העניינים בתיק
ראשית נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 11.10.20 (מקדמית, טרם הדיון):

בפנינו בקשת התובעת לביטול הסכם ממון מיום 26.2.18.

ואמנם, ע"פ האמור בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי, ב), אכן ניתן להעלות טענה לביטול הסכם עקב כפיה, אולם סעיף 20 שם קובע כי:

ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה.

ברם, בנסיבות דנן נראה כי חלפו יותר משנתיים וחצי מאז אישור ההסכם, והשיהוי כבר בלתי סביר.

משכך, וטרם לכל החלטה, התובעת תגיב לאמור בתוך 10 ימים מהיום.

נזכיר כי קבוע דיון בתיק הגירושין שפתחה התובעת.

כך שכבר אז הוער לתובעת ענין ההשתהות בהגשת התביעה.

כן נזכיר האמור בהחלטת בית הדין הנוספת מיום 12.10.20 שנתנה אף היא טרם הדיון שהתקיים:

בפנינו הבהרת המבקשת לאור החלטת בית הדין מאתמול 11.10.20.

הבקשה לביטול הסכם תידון במועד הדיון הקבוע בתביעת הגירושין, ככל שיאפשר הזמן.

ברם, אין ספק שהאינטרס הציבורי מצדד בצורך לשימור הסכמים בתוקפם, ונזכיר לדוגמה האמור בפס"ד בית המשפט לענייני משפחה כפר סבא בתיק תמ"ש 028977/02 ותמ"ש 028978/02 באשר לכך:

מדיניות שיפוטית ראויה תומכת בכיבוד הסכמים שנערכו בין צדדים, על אחת כמה וכמה שנערכו בכתב וביתר שאת משאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין על ידי בית משפט לאחר שבית משפט השתכנע בהבנתם, הסכמתם ורצונם של הצדדים. אם לא נלך בדרך זו, תיגרם בוקה ומבולקה ואנדרלמוסיה. היציבות המשפטית תיפגם, צדדים שעורכים הסכמים ומשיגים הישגים לא יוכלו להיות בטוחים שההישגים יעמדו בעינם – לא יוכלו להתנהל על פי ההסכם.

לאור כל האמור ואף בכלל, בית הדין מתרה במבקשת כי אם יתברר שתביעתה לביטול ההסכם אינה כנה דיה, אינה מוצדקת או שאינה בתום לב; תיקח לתשומת לבה אפשרות לפסיקת הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה ולטובת הצד השני וע"פ שיקול דעת בית הדין.

כך שבית הדין הבהיר שוב את הקושי בביטול הסכמים שנחתמו ואושרו בין הצדדים, כולל התראה לפסיקת הוצאות משפט.

והתקיים דיון ראשון.

ונזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 28.4.21:

כיום, טוען ב"כ התובעת: יש את הגט והכתובה. גם ביטול הסכם ממון. לבעל הייתה אלימות עבריינית, מכות ואיומים וכן ניכור הורי. יש כבר חו"ד של ג' לגבי הניכור ההורי. עולה ממנה שהאב מסית את הילדים כנגד האם ולועג לאם. לאור הרווחה והמלצות ג', האם עזבה את הבית, והאב חויב בשכירות בית לאישה. נקבל תסקיר משלים מג'. הוא טרוריסט שהחתים את האישה בכפיה, בהטעיה ובאלימות. יש הקלטה שהיא אמרה שלא רוצה לחתום. מגיע לה כתובה 52 אלף דולר. בהסכם הממון, יש 10 סיבות שלא לאשר, הבעיה היא שהסכימו במזונות ומשמורת בהסכם הממון. יש רכוש של הצדדים, חנות, נכס ודירת מגורים. לפי ההסכם זה שלו. זו דירה שהאבא של הבעל הביא אותה. כל הדירה הייתה על שם האח של הבעל בעת הנישואין, עד למועד מאוחר יותר, שאז הם קנו את הדירה מהאח, מהאבא, והדירה הייתה רשומה על שם הבעל, עד היום. שילמו 1.8 מיליון ולקחו משכנתא, והיא גם רשומה על המשכנתא, והיא גם משלמת את המשכנתא, זה מגיע לבנק מהחשבון שלו, והיא משלמת לו. היא מעבירה לו שנה מראש או כל חודש. היא גם משלמת לספקים על שיפוצים בדירה זו. ההסכם אושר על ידי הרב אברג'ל. אין פרוטוקול שבית הדין הבין את ההסכם. אמרו לאישה שזה לצורך שלום בית. שיפסיק לאיים עליה ויתחילו לחיות. לפי ההסכם כל הרכוש שייך לו, כולל החנות. היא הייתה רשומה על שמו.

האישה טוענת: את החנות קנינו יחד, מהבעלים א', היה לי כסף מתאונת דרכים בסך 70,000 ש"ח ומכך קנינו את הדירה. הוא קנה מרצדס אחרי 5 שנים לנישואין מהכספים של הפיצויים שלי, ומכך הוא קנה את החנות כשמכר את הרכב לאחר כמה שנים. החנות על שמו. היא נרכשה אחרי 9 שנות נישואין. אני גם שילמתי את הדמי מפתח מא'. הוא לא הסכים שהחנות תירשם על שמי. לקחנו משכנתא גם על החנות, משכנתא משותפת. לחנות מבנק פאג"י. עבדתי במשק בית. גם אני משלמת על המשכנתא ממשק בית. במשך שנים, הכול למשכנתאות. ניקיתי 4 דירות ביום כדי לשלם משכנתאות, אם לא, הוא היה הורג אותי.

מוסיפה האישה: יש עוד 4 משרדים בגבעת שאול. רשומים על שמו. רכשנו אותם בחיים המשותפים. לא לקחנו עליהם משכנתא, הייתה הלוואה מהבנק מזרחי כ-200,000 ש"ח, והיא שולמה לא יודעת מאיפה. אני שילמתי ולא יודעת מאיפה. הוא לקח את הכספים שלי לגמ"ח של מ', ואמר שהוא יפרנס ואת הכספים שלי הוא עושה מכך חסד. זה היה בשנים הראשונות שאני עבדתי והוא פחות עבד.

מוסיף ב"כ התובעת: הסכם ממון צריך להיות מאושר, בהסכם זה יש שני נספחים מתאריכים שונים, יומיים הפרש, ועל פי סעיף 2 א לחוק יש לאשר את הנספח בעת הדיון, זה נספח מהותי על הדירה, והנספחים לא אושרו. הם לא בתיק. הנספח ספציפית על הדירה ברחוב פ', הפכו אותה מערבה ללווה במשכנתא. זה מתאריך 27.6.18, וביום 25.6.18 נחתם נספח נוסף שהדירה ברחוב פ' שייכת רק לאיש. בהסכם ממון לא מוזכרת ספציפית הדירה.

בית הדין מברר מדוע הדירה בפ' לא מוזכרת בהסכם הממון.

מגיב ב"כ התובעת: בעת ההסכם הראשון הדירה לא נרכשה.

הבעל מוסיף: אז הדירה לא באה לעולם.

מוסיף ב"כ התובעת: אף בעת החתימה על הנספחים הדירה לא באה לעולם, וזה גם לא אושר.

ומוסיף ב"כ התובעת: העו"ד שאישרה את ההסכם, הוסיפה עוד דברים קטנים מתנות לאישה כדי שייראה [...] אך היא רוצה את מה שמגיע לה. לכן אבקש לבטל את ההסכם, גם הוא לא אושר כדין שהוסבר לצדדים. צירף הבעל פוליגרף, אך הוא לא נשאל שם האם איים עליה כדי שתחתום. אני מוכן שיישלחו לפוליגרף על זה.

האישה וב"כ מוכנים להעמיד את כל התיק על בדיקת הפוליגרף.

ב"כ הבעל טוענת: שלחתי אותו לפוליגרף, אך אני לא מוכנה להעמיד תיק שלם על בדיקת פוליגרף. אם הבעל סבור אחרת, זה בסדר.

הבעל טוען: אני אשקול זאת.

מגיבה ב"כ הבעל: האישה הגישה את הגירושין, שניהם מסכימים להתגרש, הם כבר פרודים, הוא הסכים לשלם שכירות והיא יצאה מהבית. היא ניהלה קשר מיני בנישואין עם מ', הוא הגיע לבית שלהם, היא אמרה לילדים שיש לקבור את הבעל חי ושיש לשסף לבעל את הגרון. המומחית ג' ביקרה את שני הצדדים. היא איימה ברצח על בעלה, ואין מקום לכתובה. יש לה ידיד בשם ט' שנוגע בה בגוף. היא מתנהלת בפריצות, והם צריכים להתגרש. גם בהסכם רשום בסעיף יא שהיא תקבל פיצוי הכולל גם את כתובתה. היא דרשה זאת.

בית הדין בירר עם ב"כ האישה מדוע שלא יתגרשו כבר עתה.

מגיב ב"כ האישה לאחר התייעצות עם האישה: לא נוכל להשאיר את הכתובה לאחר הגט.

בהסכמת הצדדים, בית הדין שוחח בנפרד עם כל אחד מהצדדים (ללא רישום פרוטוקול, כמקובל), כדי להגיע להסכמות.

בסופו של דבר הוסכם כי הצדדים יתגרשו היום, כאשר הכתובה תידון ותוכרע לאחר הגט. כן הוסכם שיוטל עיקול ברישום על הדירה הרשומה על שם הבעל ברחוב פ' ע"ס 52 אלף דולר. כן יינתן צו איסור דיספוזיציה על הנכס הנ"ל.

ובכן, בית הדין מאשר את הסכמת הצדדים להתגרש.

כן בית הדין מאשר את ההסכמה הנ"ל בתוקף של פסק דין.

משכך, המזכירות תפתח תיק עיקול, ובמסגרתו יוטל עיקול ברישום הדירה הרשומה ע"ש הבעל ברחוב פ' ע"ס 52 אלף דולר (שער יציג להיום).

כן בית הדין מוציא צו למניעת דיספוזיציה ע"י שני הצדדים בדירה הנ"ל ברחוב פ'.

לאור הסכמת הצדדים להתגרש היום, בית הדין הציע כי הצדדים יתגרשו כבר עתה, במקום לקיים את הדיון הרכושי היום, כדי שהדיון הרכושי לא יגרום לטרפוד הגט. מאחר והתבטל דיון ביומן בית הדין, בית הדין הבהיר כי הדיון הרכושי יוכל להתקיים ביום ראשון הקרוב 2.5.21 בשעה 9.30 בבוקר. כן הובהר כי הם יצטרכו להסתדר עם העדה באשר לשכר טרחתה. זאת הוסכם על הצדדים ובאי כוחם.

משכך, בית הדין קובע דיון הוכחות בתביעה הרכושית ליום ראשון הקרוב 2.5.21 בשעה 9.30. לדיון זה יוקצבו שעתיים וחצי.

בתום הדיון, הוכנסה העדה עו"ד ואלר, כדי להסביר לה מדוע לא נשמעה עדותה היום. היא הבינה זאת, אף שבקשה שלא יקופח שכרה, והובהר כי מסתבר ששכרה לא יקופח. הוסכם עם העדה כי היא תופיע לעדות ביום א' הקרוב 2.5.21. לטענתה, היא תתקשה להופיע בתחילת הדיון, אך תעשה מאמץ להופיע לקראת סיום הדיון.

נעיר כי הכתובה תידון בכפוף לפתיחת תיק מתאים.

כן נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 3.5.21:

וכאמור, הצדדים התגרשו, ועתה בפנינו הדיון בתביעות לביטול הסכם הממון ולאכיפתו.

בהמשך לדיון הקודם, ממשיכה ומגיבה ב"כ הנתבע: יש הסכם ממון, הוא אושר כפי שצריך. ניתן לשאול את הרב אברג'ל.

אף ששני הצדדים ביקשו זימונו לעדות, בית הדין הבהיר שלא יזמין את כב' הדיין שבגמלאות (ראב"ד ירושלים) הגר"א אברג'ל שליט"א לעדות על מה שאישר לפני כמה שנים (בתחילת שנת 2018), משום החשש הסביר שהוא לא יזכור את פרטי המקרה (שהרי הוא אישר הסכמים רבים), ואף משום כבודו של הרב וההלכות הידועות בכך.

מוסיפה ב"כ הנתבע: בסעיף ו' להסכם נרשם כי אם הם יגורו בנכס של השני, המגורים ישולמו על ידי האיש והיא תשלם 1500 ש"ח לחודש, וכך אכן היה. היא לא שילמה שקל מעבר לכך, כך שהיא לא השתתפה בשום רכישה.

וממשיכה ב"כ הנתבע: הדירה לא נרכשה אז, אך הייתה צפויה להירכש. בחלוף שנה וארבעה חודשים, נרכשה הדירה. ואז הופיעו נספחי ההסכם בהפרש ימים בודדים, והם באו לתת מענה לדרישות של האישה, כולל חזרה על כך שהדירה שייכת לו. בסעיף י"ב להסכם הממון כבר התייחסו לכך שהם רוכשים נכס, והאישה תוכל לגור בדירה של האיש. הבנקים מבקשים רישום משכנתא, האישה לא רצתה להיות חשופה, וזה הנספחים הבאים. אין חידוש על הדירה, רק שבסעיף ג' לנספח מיום 25.6.19 נרשם, כי הוא יישא במשכנתא על הדירה ממקורות שלו, וישולם מהחשבון המשותף. ובסעיף ד' שם נרשם, שאם ייגרם לה נזק מחתימה על המסמכים, הוא ישלם לה את נזקיה. ובסעיף ט' נרשם כי האישה תוסר כלווה מהבנק וכו'. אף בנספח ההסכם, מיום 27.6.19 נרשם כי אם ייגרם נזק לאישה, הוא ישלם. הסעיפים שם באים לבטח את האישה. כן סעיף י"א שם, שהאיש ישלם את הוצאות הפנאי של האישה. זה היה שנה וארבע חודשים לאחר ההסכם הראשון. גם בהסכם הראשון יש התייחסות לדירה, ולא אמרו לרב אברג'ל שיש בעיה.

בית הדין הקשה, מדוע בהסכם ממון לא רשמו בפירוש שהדירה תהיה שייכת לבעל?

מגיבה ב"כ הנתבע: יש סעיף ג' כי הרישום יהיה ראיה חלוטה על הבעלות. זה סעיף סל.

בית הדין הקשה, באותו סעיף רשום שזה אף אם ירכוש את הדירה ממקורות שלא שלו, והאם זה מכוח תפיסה ברישום?

מגיבה ב"כ הנתבע: הרישום זו ראיה מכרעת. וגם בסעיף ז' התייחסו לפינוי הנכס. ובסעיף י"ב נרשם שזה יירשם על שמו. הכוונה הייתה שהרישום יהיה ראיה מכרעת. האישה לא תרמה ולו שקל אחד. יש התנהגות שמעידה על תוכן. היא הפסיקה לשלם כי הדירה לא שלה.

הנתבע עצמו מוסיף: בסעיף ג' נרשם כי אין קשר למקורות המימון, שגם אם היא תאמר שהיא שילמה, אז זה שלי.

מוסיפה ב"כ הנתבע: אבי הבעל ביקש את ההסכם כי הוא חשש מהאישה.

מוסיף הנתבע: הדירה דופלקס ששווה 4.7 מיליון, ושולם לאבי מיליון 600 אלף, וזה עבר מהחשבון שלי לחשבון בנק של אחי ומשם זה עבר לאבי. אז איפה ההפרש? אנו לא הבאנו עוד כסף.

מגיב ב"כ התובעת: היא טענה שהאישה הפסיקה לשלם את המשכנתא.

מגיבה ב"כ הנתבע: היא הפסיקה לשלם את ה-1500 ש"ח שהיא התחייבה כי הדירה לא שלה.

מוסיף ב"כ התובעת: לא קבלנו תגובה מדוע הנספחים לא אושרו אם זה לטובתה. אלא שזה לא אושר כי ההסכם מוטה באופן מוחלט. בנספח השני מיום 27.6.19 נרשם בסעיף ח' כי "הבעל זכאי לפדות את חלק האישה בדירה בתשלום לחשבונה האישי של 100 אלף דולר", אז רשום שזהו חלקה, כי היא הייתה לווה.

בית הדין הבהיר כי בסעיף ז' נרשם שאם לא יסולק העיקול היא תקבל 100 אלף דולר בתור חלק יחסי בדירה, ובסעיף ח' נרשם שהוא יכול לפדות חלק זה. כך שבסעיף ז' נרשם כמעט בפירוש הפוך ממה שרוצה התובעת להוכיח, ומשם נראה שאין לה חלק יחסי בדירה.

מוסיף ב"כ התובעת: הנספחים לא הובאו לאישור בית הדין. זה אומר דרשני.

מגיבה ב"כ התובע: יש "הואיל" בנספחים כי הדירה שייכת לאיש, ולאישה אין זכויות בדירה. ההסכם חתום לא יכול להיות בטל, ולעיתים יש תוקף להסכם אף שלא אושר, ולעיתים יש משמעות במישור החוזי. בהסכם השני היא קבלה עוד צ'ופרים, וזה ההבדל בין שני הנספחים. סעיף ח' וסעיף י"א נוספו בנספח השני.

מוסיף ב"כ התובעת: אף סעיף י"ב הוא נוסף.

חקירות

חוקרת ב"כ הנתבע את התובעת, ואלו תשובותיה לה: למרות הגט אני דורשת כתובתי. מעולם לא היה לי קשר עם מ', לא הייתה תכתובת מינית של מ' אלי, אני מוכנה להיבדק על כך בפוליגרף.

ומגיבה לשאלות בית הדין: לא היה לי קשר מעולם עם מ'. אף פעם לא ראיתי את מ'. אני מוכנה להיבדק על כך בפוליגרף. הוא סגר תיק במשפחה שלו.

מבקשת ב"כ הנתבע כי התובעת תיבדק על כך בפוליגרף.

טוען ב"כ התובעת: אז שתהיה לה כתובה אם היא דוברת אמת.

מציגה ב"כ הנתבע הסרטה של התובעת עם בחור בשם ט' ברכב. מגיבה התובעת: זה נלקח ממני בגזל והבעל ביקש להראות את נטיותיו המיניות של הבחור ההוא. זה ברכב של הבעל, אני צילמתי זאת, הבעל ביקש שאבדוק האם היא הומו. יצאנו למסעדה עם ט', הבעל הכריח אותי לנגוע בו, אך הוא מעולם לא נגע בי ולא אני בו. ובסרט, הבעל ביקש שאנסה לראות אם הוא נוגע בי. הבעל נגע בו. הבעל היה ברכב מקדימה. הוא ביקש שאני אסריט.

בית הדין צפה בסרטון, שם נצפית התובעת במצב לא ראוי עם גבר זר, עם עוויתות פנים ותנועות לשון וגוף בעלי אופי מיני בין שניהם, אף שלא נצפתה נגיעה בין שניהם.

ממשיכה ומגיבה התובעת: לא ראיתי צורך לרשום שהבעל נגע באותו ט'. הבעל רצה שאלבש חולצה שקופה בברית שהייתה במשפחתו. היו לו המון בקשות בתחום זה. בענייני צניעות, לא הסכמתי לבקשות שלו בחוץ, כל יום הוא ביקש שאהיה פרוצה ברחוב עבור חבריו ולא הסכמתי לכך. אף גבר לא נגע בי ולא נגעתי באף גבר.

מציגה ב"כ הנתבע סרטון של התובעת על רכבת (במתקן דמוי רכבת המוצב בקניונים וכד') עם חצאית ירוקה, ושם צורחות מתוך פחד מתוך המתקן מול ציבור.

מגיבה התובעת: אחותי בנוון שרירים, וזה היה ערב שעשינו הדמיה כאילו אנו על רכבת והאחות שלי רצתה להשתחרר ועשיתי זאת כדי לשמח אותה.

למעשה, בית הדין לא ראה בסרטון זה התנהלות המשפיעה על אי זכאותה של התובעת בתביעה הכתובה.

ממשיכה ומגיבה: לא איימתי לרצוח את הבעל, אני מוכנה להיבדק על כך בפוליגרף. לא קיללתי את האב בפני הילדים. לא אמרתי לילדים שהוא ז"ל. לא אמרתי שהוא יעלה לגג ויתאבד או שייקח סכין וישסף את עצמו. אני מוכנה להיבדק בפוליגרף.

טוען ב"כ התובעת: הפוליגרף נעשה באופן פרטי ולא ע"י בית הדין.

הבעל לא הסכים להיבדק, אז לא נשלח אף את האישה.

ממשיכה ומגיבה: ראיתי את הפוליגרף.

מגיבה התובעת לשאלה מדוע לא נבדקה אף היא ע"י פוליגרף: בית הדין צריך לשלוח אותי. ניתן לקחת כדור הרגעה טרם לכך.

למעשה, בית הדין הבהיר כי לא יהיה מוכן לקבל טענה מהנתבע שהוא דורש שהתובעת תיבדק בפוליגרף, לאחר שבדיון קודם הוא לא הסכים להעמיד את התיק על בדיקה זו.

ממשיכה ומשיבה התובעת בחקירתה: לא איימתי על הנתבע או אביו שאלך לרשויות המס. רק לאביו אמרתי שזה מסוכן עם רשויות המס. אם הוא טוען שהחנות של אביו. איימתי על אביו ברשויות המס, כל החיים הוא איים עלי.

ממשיכה ומגיבה: לא דברתי עם אף אחד במקום עבודתו של הבעל. אנו עובדים באותו מקום ואף ביקשתי שיכבדו זאת, ולא ידברו בצוות על הגירושין.

ממשיכה ומגיבה התובעת: לא קראתי את ההסכם מעולם. חתמתי עליו בגלל איומים שאני אושלך למחסן. לבית הדין לא אמרתי כי איימו עלי, הבעל אמר לי שאם לא אחתום הוא ירצח אותי היום, ואני פחדתי מכך. אכן נשארתי עמו בבית עוד כמה שנים, כי פחדתי שהוא ירצח אותי.

ממשיכה ומגיבה התובעת: סעיף י"א באשר לכתובה מוכר לי רק לאחרי שחתמתי, לא היה לי אפילו העתק של ההסכם. לא ידעתי אף מנספחי ההסכם. חתמתי על הרבה דברים שלא ידעתי מה זה אומר.

וממשיכה התובעת בחקירתה: אכן בסרטון הצמדתי את הבעל לחזה שלי.

ומציגה ב"כ הנתבע סרטון של התובעת מבקשת פעם אחר פעם יחסי אישות עם הבעל ורודפת אחריו לשם כך.

התובעת מגיבה: עשיתי כל דבר שהוא ביקש. נכנעתי לרצונות שלו. זה סרטון של צחוק. זה סרטון של שעשוע. עשיתי הכול למענו, הוא אבא של ילדיי. רציתי לספק אותו כדי שלא יחפש זאת בחוץ. עליו טענתי שהוא אלים. הסרטונים שהוצגו הם מלפני שנתיים, זה היה לאחר הסכם הממון. לאחר חתימת ההסכם היו לי תופעות לוואי איומות, נוירולוגי, ורציתי להמשיך את החיים שלי. ניסיתי לאוורר את עצמי. רציתי שיהיה כיף בבית. הייתי מוכנה לעשות הכול כדי לתת לילדים שקט.

מציגה ב"כ התובע סרטון בה היא אומרת לו "אני אוהבת רק בולבול" ועוד.

מגיבה התובעת: אני עושה הכול למענו כדי שיהיה לו כיף וטוב.

ומוסיפה התובעת: במלון הוא עשה עיסוי אצל אישה. אז עשינו יחסי מין על החול כדי שאישה אחרת לא תיגע בו. זה היה לפני 10 שנים. ביד שרה אמרו לי שאני טיפוס מרצה.

וממשיכה ומגיבה התובעת: אכן רשמתי לו ברכות לפני 14 שנה, שאני אוהבת אותו.

בית הדין הבהיר כי מכתבי אהבה מתחילת הנישואין, אינם רלוונטיים לתביעה זו, שהרי כל זוג אהבו זה את זה טרם הסכסוך.

בשלב זה הוקצבו לב"כ הנתבע עוד חצי שעה לחקירה, מעבר ל-45 דקות בהם כבר חקרה.

ממשיכה ומגיבה התובעת בחקירתה: מזמן רציתי להתגרש, אך הילדים עמדו בראש מעייניי. הבן ביקש שאישאר עם אבא בשבילו. במשך 15 שנה פניתי למשטרה, לאחר החתונה, כי הוא איים עלי ברצח. בלידה האחרונה, קבלתי מכות בהריון, ולא הגשתי תלונה, אך הזמינו עו"ס בלידה כי סיפרתי דברים איומים בלידה. אין לי לכך כל תיעוד. התלונה במשטרה, הוא היה מורחק. אין לי כאן את התיעוד.

ממשיכה ומשיבה התובעת: ביח"ס לא דברתי על אלימות, רק אמרתי שרע לי ואני סובלת. לא ידעתי למה באנו לשם. הבעל דיבר על אלימות משלי. לא אמרתי על אלימות שלו.

וממשיכה ומשיבה התובעת בחקירתה: אכן בקשתי מהבעל לרכוש אביזרי מין בחו"ל, בכיתי כשהוא עזב, ואחותי אמרה לי שאזרום ושהוא יפנק אותי. זה היה בשנת 2019.

מציגה ב"כ הנתבע שיחה מינית בין הנתבע לתובעת, באשר לבגדים, ומגיבה: זה בעלי, שכחת? הוא בילה במועדונים, הוא סיפר לי. מה שצריך לעשות, עשיתי הכול לבעל.

וממשיכה ומשיבה התובעת בחקירתה: הדירה שגרנו בה, לא יודעת על שם מי היא הייתה רשומה. גרנו שם 6 שנים.

בית הדין העיר כי קשה לקבל טענה שאישה שעושה רושם שמבינה היטב את ההליך, לא ידעה על שם מי רשומה הדירה בה היא התגוררה עם בעלה.

אז מגיבה התובעת: ידעתי שזה שייך למישהו ממשפחת הבעל, המשפחה העבירה הרבה. לא ידעתי על שם מי מהאחים הדירה הייתה רשומה.

בשלב זה תמה חקירת התובעת ע"י ב"כ הנתבע באשר לכתובה.

טוענת ב"כ הנתבע: לחקירת הרכוש אני צריכה שעה.

ב"כ התובעת מבקש שהחקירה של התובעת תימשך היום.

למעשה, הוסכם על שני הצדדים כי חקירות שני הצדדים באשר לרכוש יישמעו בדיון הבא.

עדותה של עו"ד ואלר

הוסכם בין הצדדים שעדותה של העדה תישמע שלא בפני הצדדים עצמם.

טוען ב"כ התובעת: אנו מנסים לשמר את החקירה. וכדי שלא יהיה תיאום.

באשר לכך, נזכיר האמור בסעיף נ"ט לתקנות הדיון:

הדיון מתנהל לפי סדר זה:
(א) טענות התובע והנתבע וחקירתם.
(ב) עדויות והוכחות.
(ג) סיכומי הצדדים, בעל-פה או בכתב, לפי קביעת בית-הדין.

כך שלא נוכל לקבל עדות העד טרם שמיעת עמדת הצדדים וחקירתם.

טוען ב"כ התובעת: אני לפני חקירת הבעל, סוכם שכל החקירות יהיו באותו יום, אם היא תעיד, זה יפגע בחקירה, אם הצדדים יצאו מהאולם, אנו מוכנים.

למעשה, מוסכם על שני הצדדים כי העדות תישמע שלא בפני בעלי הדין, והיא תישמע היום. כן הבהירו באי כוחם של שני הצדדים כי בעלי הדין לא ייחשפו לעדות העדה, כך שעדותה לא תפגע חקירתם ובהגעה לחקר האמת.

עדות העדה
וכך נרשם בסעיף פ"ו לתקנות הדיון:

(1) עדים מעידים בעל-פה, כל אחד שלא בפני הבא אחריו, בפני בית-הדין ובפני בעלי-הדין ובאי- כוחם; אולם בית-הדין רשאי להחליט לשמוע עדות שלא בפני בעל-דין ובא-כוחו, אם ראה סיבה מספקת לכך לפי הדין.

(2) החלטה על שמיעת עדות שלא בפני בעל-דין ובא-כוחו תירשם בפרוטוקול, ובהחלטה תנומק הסיבה לכך.

ברם, עתה הצדדים מוותרים על זכותם להיות נוכחים בעדות העד, ומכיוון שעדות בפני בעל דין היא מזכותם של בעלי הדין, הם רשאים לוותר עליה. וראו אף האמור בשולחן ערוך חושן משפט סימן כ"ח סעיף ט"ז, אודות עד שאינו בעיר, ואף כאן, אנו מביאים את העדה מחוץ לעיר פעם אחר פעם, וזה בכלל האמור. וכל שכן, בעדות זו שהיא יותר מדין גילוי מילתא.

העדה, עו"ד ואלר, הוזהרה לומר את האמת, ומשיבה לבית הדין:

אני ניסחתי את כל ההסכמים. את ההסכם ואת הנספחים. בתחילה פנה אלי הבעל לשם כך, הבנתי שהיה תיק גירושין פתוח ביניהם, והוא אמר שרוצים לעשות הסכם. לא יודעת מדוע הגיעו אלי, אני במ', ומשפחת הבעל נמצאת בשכונה, לא ייצגתי את הבעל או את משפחתו קודם לכן, אולי באו לתצהיר, לא זוכרת שייצגתי אותם קודם. אני חלק ממשרד עו"ד הבלין. הרב הבלין הוא עו"ד והוא אבי. אבי היה בקשר עם אבי הבעל, לא יודעת מה טיב היחסים והאם הוא ייצג אותו, אני אישית לא הייתי מעורבת בשום תיק. דווקא ייצגתי פעם תיק שכנגד אבי הבעל, ראובן, ברכישת דירה, וייצגתי את הקונה שרכש ממנו. לאחר מכן הגיעו אלי שניהם. לא יודעת מי היה יותר דומיננטי בהסכם, היא חששה במיוחד בחלק השני, בנספח, חששה מהעלויות של משכנתא שיגרמנו לה לנזק. הבנק התנה את המשכנתא בחתימת האישה והיא סירבה לחתום כי הבינה שהיא תהיה סוג של לווה. הסברתי לה שזה מקובל. הם הגיעו אלי בלי הסכם, אני ניסחתי את ההסכם. ניסחתי על בסיס רגיל תוך כדי שישבו אתי, וקראנו יחד איתם כל סעיף והם העירו. לפני שחתמו הם קראו. בתחילה אמרו שיסדירו את ענין הרכושי. הבעל ביקש לקנות את הדירה שרשומה על שם אחיו, היה לו איזה סידור עם האב, והוא רצה לקנות את הדירה בפ'. אז הם רצו לחיות בשלום, והאישה רצתה להתייחס למשמורת ועוד דברים. אז היה לי משונה ההסדר שהם בקשו שהבת אצל האם והבנים אצל האב. האישה אמרה "הילדה הזו היא הנשמה שלי, השאר לא איכפת לי". בתחילה בא הבעל אלי וביקש הסכם ממון, נתתי לו הסכם סטנדרט שייקח הביתה, הם חזרו לאחר יותר משבוע, ודנו עליו בנוכחותי, היה ויכוח ער על כל דבר, האישה אף אמרה שהתייעצה עם עו"ד. הבאתי להם לבסוף נוסח מוסכם, הם הלכו אתו, ולאחר יום הם התקשרו ואמרו שהלכו לרב א' הביתה, והם ביקשו לעשות תיקונים שהוא המליץ להם. ואז תקנתי, והם חתמו, והלכו, ואחר כך אמרו שאישרו בבית הדין. הנספחים נולדו, הבעל החל בהליך רכישת הדירה, ואת העסקה הזו אני עשיתי, מאחיו אליו, זו דירה גדולה, זה היה רשום על שם אחי הבעל, ע', עשיתי עסקה להעביר את הצמדות הדירה לאביו, ואת הדירה עצמה העברתי לבעל. הבעל הגיע אלי, ואמר שהבנק רוצה את הסכמת האישה. בהסכם הראשון לא רשמנו שהדירה שלו, כי הוא עדיין לא רכש את הדירה. לדרישת האישה, עשינו את סעיף י"ב להסכם, שיישאר לה היכן לגור, ולכן רשמנו בסעיף י"ב שלאישה תהיה זכות בדירה. שם רשום שהדירה תירשם ע"ש האיש ותירכש ע"ש האיש. בסעיף ג' נרשם שמה שרשום על שם מישהו, יהיה שייך לו. את מקורות המימון רשמנו בסטנדרט, כדי שלא יטען מישהו אחר כך "אני שילמתי" דרך ככה או ככה. לאישה בהסכם יש רק זכות למדור. הבעל פנה אלי לעשות נספח, על המשכנתא, כי היא פחדה לחתום. זה היה העניין. תוך כדי תנועה הוסיפו עוד דברים. אמרתי להם שהנספח אין לו משמעות לבנק, רק הסכם הממון. בנספח לא רשמתי להם שהוא יאושר, כפי שרשמתי להם בגוף ההסכם, כי מטרתו הייתה רק כדי שהיא תסכים לחתום על המשכנתא, וזה הספיק לכך שהיא תיקח את הלוואה. לא היה להם ענין בכל השאר. אך עדיין לא רצתה לחתום, ועשינו עוד משא ומתן, ועשינו את הנספח השני, כי היא אמרה שרוצה להוסיף עוד כמה דברים, היא סיפרה לי [...] ההתנהלות הכספית שלהם הייתה לא שגרתית, הייתה להם הפרדה חזקה. היא ספרה שנסעו לפראג, ולא שילמו זה לזה על כרטיס כניסה. היא רצתה שיירשם שאת כל הבילויים הוא ישלם. הוא הסכים, והיא חתמה על נספח השני. במהלך ההכנה של הסכמים, היה דין ודברים, היא הייתה יותר קולנית, הוא שתק ואמר מה שרוצה, האב של הבעל ביקש לשאול האם ההסכם אושר. האב לא הסכים לעשות את עסקת הדירה ללא הסכם ממון. לא היו צעקות, היה דין ודברים, האישה לא התנהגה באופן כל כך מכובד, הוא לא דיבר עליה, הוא לא צעק. הוא הסכים לרוב הדברים שהיא הציבה. הוא די נכנע. היה להוט לסיים את העסקה. נראה היה שהיא נמצאת בעמדת כוח. מנסה לשפר את מצבה. לא היה נראה שהוא רוצה ללחוץ עליה, הוא שידל אותה והסכים לתנאים שלה.

ומשיבה העדה לחקירת ב"כ הנתבע: הצדדים היו אצלי כמה פגישות, כל פגישה כשעה וחצי, הפגישה של חתימת ההסכם הראשון הייתה ארוכה, לא יודעת אם הייתה 3 שעות, אך עברנו על הכול ועשינו שינוים ותיקונים. הסברתי הכול, כשהם יצאו הם היו מרוצים. האישה הייתה יודעת באופן ברור במה שרוצה. סעיף י"א, הם באו אתו מהבית. הם חתמו אצלי במשרד, וחתמו ברוח טובה מאוד. האישה לא התלוננה שנעשה לה עוול, היו לה תלונות כל הזמן, שיח מתמרמר, זה עבר את מבחן בית הדין. לא היו לה טענות על ההסכם. גם על בעלה, הדדיות, למה היא משלמת זאת והוא משלם משהו אחר. האישה התייעצה אף עם עו"ד לפני שהיא באה אלי, כך היא אמרה לי. היא אף התקשרה אלי בטלפון באשר להסכם. אף נועצו עם הרב אברג'יל לפי מה שאמרו לי, ואז חזרו אלי. לא ראיתי שהיא אישה מרצה, אך נסיבות ההסכם היה בהליך גירושין של הצדדים, ומתוך הבנה להגיע להסכמה. לא התרשמתי שהיה פחד, הייתי אומרת להיפך, הוא היה נראה יושב בצד ומכונס. לא היה מאזן אימה. אצלי לא חותמים על הסכם שמישהו לא מוכן לחתום. היא לא אמרה לי בשום שלב שעשקו אותה, רק פה מחוץ לבית הדין. עיקר ההסכם היה להגן על זכויות הבעל בדירה.

העדה הוצאה, וטוענת ב"כ הנתבע: יש תמלילם ערוכים, שהיו שנה וחצי לאחר ההסכם, שלחנו אותם למעבדה, שלא ניתן לאמת בין הסאונד לתמלול, ולפחות אחד מהקטעים ערוכים. נבקש שהתמלילים לא יוצגו, מחמת שהם ערוכים, או שימנו חברה לשם בדיקת התמוללים. ולא לחקור כך את העדה. יש כאן בעיה.

מגיב ב"כ התובעת: הם גם הראו סרטונים, רק נרצה להביא הקלטות, עם מלל של איומים, נרצה לשמוע מהעדה האם היא הבחינה והיה משהו מכך בחתימת ההסכם.

טוענת ב"כ הנתבע: ההקלטה בוצעה לפני הנספחים ולאחרי ההסכם, ושבשו אותה, ולכן לא ניתן להשמיע אותה.

בית הדין העיר כי יאפשר להשמיע הקלטה, אף שלא יקבל אותה כראיה בלא בדיקה.

בית הדין הקריא החלטת ביניים, כי אם יבקשו להשמיע את הקלטה כראיה, בית הדין ישקול זאת לאור הטענות שעלו ע"י ב"כ הנתבע; אך בכל מקרה יאפשר להטיח זאת לצד השני או לעד, כדי לשמוע את תגובתם, כפי המקובל בחקירות, שמשמיעים טענות, אף שלא מוכחות, כדי לשמוע את תגובת הצד השני, ואף ב"כ הנתבעת עצמה הטיחה טענות על קשר של התובעת עם מ', אף שלא הציגה כל ראיה לכך, כדי לעמת את התובעת עם כך.

חוקר ב"כ התובעת את העדה, ואלו תשובותיה לו: אני ניסחתי את הסכם הממון ואת שני הנספחים. לא יודעת אם אבא שלי מייצג את אביו, לא יודעת, אני יודעת שאבא של הבעל בא לאבא שלי. לא ראיתי את האישה אצל אבא שלי. לא יודעת אם אבא שלי מייצג את אבי הבעל. בשנים האחרונות הוא עושה דברים קלים. אני הכרתי את אבי הבעל כלקוח, אך יודעת שהוא מסתובב אצל אבי. אני עניתי לאבי הבעל שנחתם הסכם הממון, כי האיש בא עם אביו לעשות עסקת מכר. האישה לא הייתה בתמונה. היא הבינה שהדירה הולכת להיות ע"ש הבעל, ורצתה לדעת שיש לה היכן לגור, ועיגנו את המגורים בהסכם. אז הדירה הייתה של אחיו, ולה לא הייתה דירה, והיא אמרה שהיא רוצה לדעת. כל ההסכם היה משא ומתן. חנות ומגרש הוא קיבל, זה לא עניין אותה. היא הביעה חשש מה יהיה אתה בלא זכויותיה, והסברתי לה שזכות המדור שלה תהיה לנישואין וזה עוגן בהסכם. לא הייתה דירה אז, ודברו שיקנו דירה, והוא אמר שהדירה תהיה שלה, ובעת הנישואין היא תוכל לגור שם. הוא רצה לדעת כשהוא שם כסף שהדירה שלו, והיא רצתה לדעת שהיא גרה בדירה בעת הנישואין. המשפחה שלה אמרו שהם גרו בדירה שלהם, ולכן היא חששה. ההסכם מדבר שכל אחד נשאר עם הרכוש שנשאר על שמו. הוא דאג, שמגורים יכולים ליצור זכות בדירה, והם הגדירו מה הזכות שלה בדירה, כדי שלא ייפגעו זכויות הבעל. סעיף זה נועד להבהיר מה יש לכל אחד מהם, את הזכות של שניהם. היה משא ומתן.

בית הדין הקשה, מה היה האינטרס של האישה בהסכם זה, אם היא מנושלת מהכול, והיא נשארת בלי כלום לפי ההסכם?

מגיבה העדה: לא הייתה אז הדירה. היו רק שני נכסים שהיא לא גילתה בזה כל ענין. לא יודעת מדוע הם בקשו לחתום על ההסכם.

בית הדין מקשה על העדה, מה האישה קבלה בהסכם? והיא מגיבה: זה לא בא לחלק, אלא לעשות סדר, כדי שלא לעשות גירושין.

מקשה ב"כ התובעת, הרי היא נכנסת כלווה על הדירה, ואף מכך היא לא הרוויחה? ומגיבה העדה: כי הוא קנה את הדירה מכספו. כל מה שהיה בחדר, אני ושניהם, הבינו כי הנכסים לא היו שייכים לה. הייתה להם הפרדה רכושית והיא לא חשבה שיש לה שמה [...] היא קראה לדירה של פ' "הדירה של אבא שלו".

וממשיכה ומשיבה העדה: אמרו לי שהיו אצל הרב אברג'ל וחזרו אלי.

משמיע ב"כ התובעת הקלטה, בה הבעל מאיים על האישה, שיעיף את האישה על טיל, שיפנה את הבית ויזרוק אותה לתוך מחסן, שלא תחזור לבית, שיעשה עמה מלחמה. שההסכם קיר, מקלל אותה, שאם היא לא רוצה להגיע להסכם הוא יגיש כתב תביעה.

ומשיבה העדה לשאלת ב"כ התובעת, האם הייתה מאשרת אם הייתה שומעת את ההקלטות קודם? ומגיבה: אני לא יודעת אם זה מלפני ההסכם או מאחרי ההסכם. אם הייתי יודעת כללית שיש איום, אני לא [...] אצלי במשרד לא חותמים מתוך כפיה או עושק, אני תמיד מסבירה. יש לי פרשנות אחרת להקלטה. אני לא מתייחסת להקלטה. כללית, אני לא מחתימה תחת כפיה. על הסכם הממון, הם לא שילמו מיד, אני משערת שהבעל שילם. היה כשנה בין ההסכם לבין הנספחים. על הנספח הם לא שילמו. לא זוכרת שאמרתי להם שצריך לאשר את הנספח, יכול להיות שלא אמרתי לאשר, כי מטרת הנספח הייתה לשכנע אותה שהעיקולים לא יפגעו בה.

עד כאן מתוך עדות העדה עו"ד ואלר.

באשר להקלטות שהשמיע ב"כ התובעת; מוסכם על שני הצדדים לבדוק את התימלולים ע"י מומחה שימנה בית הדין. ב"כ התובעת טוען כי כל ההקלטות שהשמיע הם מהעת שלפני אישור ההסכם, וב"כ הנתבע טוענת שהם מהעת שלאחר ההסכם, כן טענה קודם לכן כי הם עברו עריכה ע"י התובעת. הוסכם כי שני הצדדים לא יחקרו את המומחה שימנה בית הדין, אך הוסכם כי שניהם יוכלו לשלוח שאלות הבהרה למומחה, אם ירצו.

מתווה להמשך ההליך

א. בית הדין ימנה מומחה לבחינת ההקלטות, ושכרו ישולם בשווה ע"י שני הצדדים. ברם, אם יתברר כי אכן ההקלטות הם לא מלפני עת חתימת ההסכם, אזי כל התשלום יחול על התובעת, כולל אפשרות לפסיקת הוצאות (לא תינתן הוראה הפוכה למקרה שיתברר כי הם מלפני ההסכם, שהרי הן מוגשות ע"י התובעת, ואין כל הצדקה לחייב את הנתבע בתשלום בבדיקת ההקלטות, אף אם הן מלפני ההסכם).
ב. ימציאו שני הצדדים מועדים מתואמים לדיון הבא, תוך תקווה כי הוא יהיה האחרון בתיק.

ג. ייקבע מועד נוסף להוכחות, בו יוקצבו לנתבע 45 דקות להשלים את חקירת התובעת באשר לרכוש והסכם הממון, ויוקצבו לתובעת שעה וחצי לחקירת הנתבע באשר לכתובה והסכם הממון.

ד. לאחר הדיון הבא, יתבקשו סיכומי הצדדים טרם פסיקה.

ה. פרוטוקול עדות העדה והחלטת בית הדין (לאור הדיון שהתקיים) שהזכירה קטעים רלוונטיים מעדותה, יישמרו כחסויים, כדי שלא לחבל בהמשך חקירות הצדדים בדיון הבא. בתום חקירות הצדדים, יוסר מהם החיסיון.

ונזכיר אף האמור בהחלטת בית הדין מיום 2.6.21:

הוכנס לתיק חומר ע"י המבקשת.

ברם, בהתאם להחלטת בית הדין מיום 3.5.21, נקבע דיון הוכחות בתיק, בו אף תתאפשר חקירת שני הצדדים (ראו האמור שם); ורשאי כל צד, כולל המבקשת, להציג כל מסמך או הוכחה במסגרת דיון ההוכחות.

בשלב זה, החומר שהוכנס לא יזכה להתייחסות, ואין צורך לקבלת תגובת הצד השני אודותיו עתה.

כן נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 10.6.21:

בפנינו בקשת המשיב למתן החלטה בבקשתו באשר להחלפת המומחה ולמתן הוראות למומחה.

בהחלטת בית הדין מיום 26.5.21, הועברה בקשתו לתגובת הצד השני בתוך 7 ימים, ברם, הימים חלפו והתגובה איין.

ובכן, לאחר עיון מחודש ובמחשבה שניה, בית הדין מחליט לשנות מהחלטתו באשר למינוי מומחה.

ונזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 3.5.21:

[...]

ועתה, כאמור, ובמחשבה שניה, בית הדין סבור כי לשם הכרעת הדין, כנראה ולא יהיה צורך בבחינת ההקלטות, ובית הדין מעדיף לקיים ולהשלים קודם לכן את דיון ההוכחות שנקבע במסגרת ההחלטה הנ"ל. אם לאחריו בית הדין יסבור כי בחינת ההקלטות הינה חיונית לצורך מתן פסק דין בתיק, אזי בית הדין ישקול להורות אז על בחינת ההקלטות. ברם, כאמור, בשלב זה בדיקת הקלטות לא תבוצע. יתכן והחלטה האם יש צורך בבדיקת ההקלטות תינתן ע"י בית הדין רק לאחר הגשת הסיכומים או במסגרת פסק הדין או בהחלטה מקדימה לו.

כן נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 31.10.21:

כיום, כאמור, מוקצבים בתחילה לנתבע 45 דקות להשלים את חקירת התובעת.

המשך חקירת התובעת

ואלו תשובותיה של התובעת לשאלות ב"כ הנתבע שנשאלה בחקירתה: הדירה בפ' הייתה בבעלות אחי הבעל, עברנו לגור בה בשנת 2015. עד אז גרנו בשכירות בירושלים. שווי הדירה כשנתנה, לא ידוע לי שוויה. אף אחד לא רצה לקנות אותה כי הייתה בעייתיות ברישומים. השמאי שיש הוא שמאי פרטי שהוא הביא, זה מישהו שלהם. הוא רצה שאשפץ את המטבח כדי ששווי הדירה יעלה. אבא שלו לא נתן מתנה, אבא שלו מנע מאתנו לקנות דירות, שילמתי שכירויות. הבעל לקח משכנתא 1,800,000 ש"ח, לא יודעת שהבעל העביר לאביו 1,600,000 ש"ח. הדירה מחולקת, והדירה השנייה מחולקת, השכירות 6000 ש"ח וזה הלך למשכנתא ואני הוספתי את היתרה. שלמתי 1500 למשכנתא וכן השתתפות בהוצאות הבית.

מציגה ב"כ הנתבע כי בסעיף ו להסכם הממון נרשם על האישה לשלם 1500 ש"ח לחודש השתתפות, כך שטוענת ב"כ הנתבע שהאישה לא שילמה למשכנתא אלא רק שלמה את התחייבותה לפי הסכם הממון.

מגיבה התובעת: שילמתי לו 1500 ש"ח מזומן, ובנוסף העברות לצרכי בית, לא על בסיס חודשי. נתתי לו 1500 ש"ח והוא שילם למשכנתא. עד המשכנתא שילמתי גם 1500 ש"ח וגם הוצאות. המשכנתא הייתה שנה אחרי הסכם הממון. כשהגיעה המשכנתא הוא אמר שהכסף הזה הולך למשכנתא.

בשלב זה, בית הדין לא השתכנע כי אכן התובעת שילמה משכנתא, שהרי גם קודם לכן היא שלמה סך זה לפי ההסכם. זה שהנתבע השתמש בכך למשכנתא, לא מגלה שהיא שלמה משכנתא. ברם, בית הדין ימתין לסיכומי הצדדים טרם הכרעה.

וממשיכה ומשיבה התובעת בחקירתה: העברנו עבור רכישת הבית, יש לי אישור ששילמתי 35 אלף דולר, זה עבר במזומן, האבות חתמו על דף.

הומצא דף מה"וורט", שם נרשם שאבי הבעל קיבל 35 אלף דולר.

מגיבה התובעת: נתנו 35 אלף דולר, הקבלה מתאריך אחר, לא יודעת ממתי הקבלה. לא יודעת מתי אבא שלי העביר לו את הכסף.

הנתבע מסביר: ראש ישיבת מיר רשם את המסמך, בשנת תשס"ו לפני הנישואין, עשו פוטושופ וחברו זאת. אבא שלי חתם על ניר קטן, הוא קיבל רק חלק מהכסף, אבא שלי חתם שקיבל, אך לא קיבל, הייתי בחובות.

בית הדין לא השתכנע כי אביו של הנתבע חתם על מסמך שאינו אמת, ונראה על פניו שאכן אבי הנתבע כן קיבל סך 35 אלף דולר. ברם נמתין לסיכומי הצדדים אף באשר לכך.

טוענת ב"כ הנתבע: הוא לא קיבל כסף על הדירה.

ממשיכה ומשיבה התובעת: הצורך בהסכם נועד להתעלל בי. אבא של י' רצה הסכם כי כל ילדיו מתגרשים בקצב. עשינו לו טוב שקנינו לו את הדירה. היה לי ברור שהיה לי רע ואני הייתי חייבת לחתום והבטיחו לי שזה יביא לנו שלום בית ושלוה ואבא שלו לא יתערב לנו. בלי ההסכם היינו קונים דירה טובה במקום אחר. אני לא חיברתי את ההסכם. הוא רצה להראות שהיה שיתוף פעולה.

מציגה ב"כ הנתבע כי בסעיף ט נרשם שהזכויות הסוציאליות יהיו שייכים לאישה.

מגיבה התובעת: זה הבעל ביקש לרשום, כדי שיישמע הגיוני.

כן מציגה ב"כ הנתבע שרשום בסעיף יא שהאישה תקבל פיצוי של 200,000 ש"ח בגירושין.

מגיבה התובעת: הבעל ביקש סעיף זה.

טוען ב"כ התובעת: רק הכתובה היא 52 אלף דולר.

טוענת ב"כ הנתבע: השאלה אם היא זכאית לכתובה, וסעיף זה הוא הטבה.

ממשיכה ומשיבה התובעת: לקח לי שנתיים וחצי לעתור לביטול ההסכם כי הוא אמר שזה יביא לנו שלום בית. יום אחר כך גיליתי שההסכם לא טוב, אך חיכיתי. חיכיתי לשקט כי יש לי סבלנות אך השקט לא הגיע. המטרה הייתה להביא שקט. הייתי מושפלת ומוכה.

וממשיכה ומגיבה התובעת: הבעל פנה לעו"ד וולר, הייתה פגישה שלנו עם העו"ד, היינו אצלה פעם או פעמיים. פנינו לרב אברג'ל במסגרת שלום בית. זה היה לפני ההסכם. סמוך להסכם. המפגש לא היה בקשר להסכם, אני יצרתי קשר עם הרב אברג'ל. הבעל אמר שהוא רוצה הסכם לשלום בית, והרב אברג'ל אמר שכל מה שהוא מבקש שאעשה. הרב אברג'ל לא יעץ לנו לסך 1500 ש"ח. עו"ד וולר כתבה מה שהבעל אמר לה. לא התייעצתי עם עו"ד קרויזר. לא יודעת מי זה עו"ד קרוייזר.

ב"כ הנתבע שואלת מתמליל שם עו"ד קרויזר אמר לבעל שהאישה התיעצה אתו, והאישה מגיבה: לא היה ולא נברא. אכלנו אצלו שולנט במסעדה. הוא כבר לא עו"ד. אני יודעת שהוא קרויזר כי היינו בפרויקט שלו באחיסמך. הוא עו"ד של נדל"ן. פגשתי אותו רק פעם אחת אחרי ניתוח בבית חולים. כן היה לנו דיבור בנושא בית החולים, הוא היה אחרי ניתוח. הינו אצלו במסעדה בתור זוג.

בית הדין העיר כבר בדיון כי לפני כן האישה טענה שלא יודעת מיהו עו"ד קרויזר, אך התברר עתה, בדבריה האחרונים, שהיא לא אמרה אמת. התובעת הגיבה שהיא הכירה את קרויזר אך לא את עו"ד קרויזר.

מציגה ב"כ הנתבע הסכם מיום 25.6.19, שהאישה חתומה עליו, ושם נרשם בסעיפים ד, ה שהבעל ישלם לאישה כל קנס על נזק שיארע לה.

ומגיבה התובעת: חווה וולר רשמה מה שהבעל אמר לה. אני לא בקשתי שום דבר.

מציגה ב"כ הנתבע נספח להסכם ממון מיום 27.6.19, החתום ע"י שני הצדדים, שם המגשרת אישרה את החתימות.

הנתבעת מגיבה: אני הייתי התוכי שחותם, כמו בובה על חוט. התוספות להסכם היו שנה וכמה חודשים לאחר ההסכם. לא הייתה לי ברירה.

בית הדין שואל, מדוע חתמה על שני ההסכמים (הנספחים) לאחר שיום אחר ההסכם הראשי היא ידעה שהוא לא טוב?

התובעת מגיבה: לא הייתה לי ברירה, זה או לחתום או למות. חיפשתי את הקץ לחיים שלי.

ומשיכה ומגיבה התובעת: בכיתי לעו"ד וולר, ובכיתי לה בחדר.

ב"כ הנתבע מציגה כי בתוספת הראשונה קבלה התובעת 100 אלף דולר ובתוספת השנייה היא קבלה עוד כספים לפיצוי.

ומגיבה התובעת: זה רק להראות שההסכמים לטובתי, ולכן הבעל רשם זאת.

ועוד מגיבה בחקירתה: אכן נסענו לפראג מיד לאחר ההסכם הראשון, אפריל 18, וכן לגיאורגיה עם הבעל מטעם העבודה, היינו גם באיטליה, גם בקפריסין עם הילדים. הכול היה מסע התעללות.

ועוד משיבה התובעת: לא הייתה ביננו הפרדה רכושית, הכול הלך לחשבון המשותף. רק בהסכם הממון הייתה הפרדה.

ומשיכה ומגיבה התובעת: התייחסתי לחנות בתביעה. קניתי את החנות מהכספים שלי. אבא של הבעל דייר מוגן עכשיו בקומבינה. זו חנות שלנו שאנו קנינו.

התובעת טוענת: ההסכם להעברת זכויות שכירות בין צ' לאבי הבעל לא מוכר לי.

ומוסיפה התובעת: כל החנות שלנו.

בית הדין לא איפשר להאריך את חקירת התובעת מעבר לכך, אף שהתבקש לכך. וראו עוד האמור להלן באשר לכך.

חקירת הנתבע

הנתבע מגיב לחקירות ב"כ התובעת: יש קשר טוב בין התובעת לבת א'.

בית הדין לא איפשר לב"כ התובעת לשאול כל שאלה באשר להסדרי שהות בין הורים לילדים.

בית הדין אף הבהיר כי אף אם לא נרשם בהסכם שבין הצדדים פירוט ימי המשמורת, זה לא פוגע בהסכם עצמו.

וממשיך ומגיב הנתבע: השופטת לא אמרה שיש לבטל את ההסכם.

מבקש ב"כ התובעת להשמיע הקלטה, ואף שב"כ הנתבע מתנגדת כי לא הוצגה קודם, בית הדין לא מצא בכך סיבה לאסור את השמעתה, שהרי אין חובה בבית הדין להציג ראיות לפני הדיון לצד השני, ואף ע"כ ההלכה, אין חובה לנהוג כן. כן טוענת ב"כ התובעת שזו האזנת סתר.

ברם, הנתבע עצמו מסכים שישמיעו את ההקלטה.

בהקלטה נשמע הנתבע אומר "שהשופטת אמרה שבית המשפט לא היה מאשר זאת באשר למשמורת וילדים".

מגיב הנתבע: אכן השופטת אמרה שהנושא הרכושי לא קשור אליה, וזה רק בית הדין, והיא רק אמרה באשר למשמורת שהיא צריכה למנות מומחה ולא יכולה לקבל זאת כך.

בית הדין לא מצא בדברים אלו כל טענה המעידה על פגם באשר לפן הרכושי שבהסכם, ואף אם השופטת אמרה שלא הייתה מאשרת הסכם זה באשר למשמורת ובגלל סעיף המשמורת. ברם, נמתין לקרוא האמור בסיכומי הצדדים.

הנתבע מגיב: החנות נרכשה בשתי פעימות. בתחילה אבא שלי רכש שני שליש חנות מאדון צ' את הדיירות מוגנת, ולאחר מכן אני רכשתי את הבעלות לדמי מפתח מאדם אחר בשם א' שרכש את כל החנויות שם, חודש לפני הסכם ממון. האישה באה אלי לחנות פעם אחת ושלחתי אותה לשלם את דמי המפתח. החנות שלמה את הדמי מפתח. הוצאתי כסף מהקופה לתשלום דמי מפתח.

וממשיך ומגיב: הדירה לא נרכשה בעת הסכם הממון. דברנו לפני רכישת הבית על הסכם ממון, דברנו על כך בנועם.

ומגיב בחקירתו: הקלטות נעשו [...] לקחו קטעים מחודשים שונים, גם לאחר ההליכים [...] זה ערוך.

הנתבע לא מגיב בשלילה לשאלה, האם איימת עליה ש"אם היא לא תחתום אזרוק אותה למחסן עם הילדים", ו"אבא שלי יביא 8 פועלים שירוקנו את הדירה והיא תהיה ברחוב", וש"אשתה לה את הדם ותהיה ברחוב".

ומגיב התנבע: הבאנו מומחה. לפני ההסכם לא היו כל איומים. ההקלטות הם בתקופת הגירושין. חלקם בגירושין וחלקם לאחר ההסכם, שום דבר מהם לא נעשה לפני ההסכם.

טוענת ב"כ הנתבע כי ההקלטות ערוכות ויש חו"ד שלנו על כך וזה מטעה.

משמיע ב"כ התובעת את ההקלטות. שם נשמע הבעל אומר לאישה: "אשתה לך את הדם בקש אוציא לך את המיץ, אריב גם על משמורת, אזרוק אותך כמו כלב לקרשים". "אעיף אותך מהבית על טיל, אני אצא ואשכיר את הבית, אפנה את הבית ואפנה אותך לתוך מחסן ושם אבוא אתכם, לפה לא תחזרי לעולם, אראה לך באמת מה זה להתעסק אתי ולגנוב, יעביר לך דירה וחפשי כלב אחר". כן נשמעת האישה אומרת: "לא חותמת לך", הבעל מגיב: "תחפשי", האישה טוענת: "כל זה בשביל חתימה"? הבעל מגיב: "כל זה בשביל חתימה".

הנתבע מגיב: האישה הוציאה אותי מהכלים, היא רצחה אותי 100 פעמים והזמינה לי משטרה כל שני וחמישי, אמרתי לה שאריב על המשמורת, אך אז לא עמדנו להתגרש. דברנו על חתימה של הסכם גירושין. לא כתבנו הסכם באותם ימים.

משמיע ב"כ התובעת הקלטה נוספת, בה אומר הבעל: "אני לא אתן לה בית [...] הוא אמר שלא יתן בית, הוא רוצה הסכם ממון".

הבעל מגיב: דברתי אתה, אבא שלי אמר שלא ייתן לי בית אם לא אחתום על הסכם ממון. זו הקלטה מחודש יוני 2019, זה לאחר הסכם הממון, ואמרתי מה שאבא שלי אמר בעבר. האישה לא הסכימה לקחת משכנתא. בקשתי ממנה שם תלוש משכורת, אז זה לא לפני הסכם ממון. את התלוש הייתי צריך רק לשם משכנתא בגלל הסכם ממון.

מציג ב"כ הנתבע הודעת וואצאפ שם נרשם שהקלטות היו מיום 16.2.2018 שזה לפני הסכם ממון.

הבעל ממשיך ומגיב: האישה הקליטה והייתה כמה פעמים אצל עו"ד ובקשה כסף. וכל משכורתה הייתה שלה. יש בהקלטות 3 נקודות בכל רגע, וחתכו זאת. אני אמרתי את המילים האלו, אך הוא חיבר זאת להשמיע רצף. וההקלטה אף נעשתה לאחר הסכם הממון.

וממשיך ומגיב הנתבע: המיניבוס מרצדס היה על שמי, האישה נתנה לי מהחשבון שלה 60,000 ש"ח, בשנת 2009, והיא החתימה אותי על הסכם הלוואה. אין לי את ההסכם, אני מוכן להיבדק בפוליגרף. לא החזרתי לה את הכסף הזה. סגרנו את זה אחר כך.

לשאלת ב"כ התובעת, מגיב הנתבע: אני רוצה לחשוב האם להיבדק בפוליגרף גם על שאלת האיומים. אני מוכן שזה יהווה ראיה האם כפיתי אך לא על כל התיק.

ב"כ התובעת מגיב: האישה מוכנה להיבדק על כל התיק, ואם יתברר שהיא משקרת, אני יורד מכל התיק.

ברם, הנתבע ובאת כוחו לא מוכנים להעמיד את כל התיק על בדיקת פוליגרף זו.

וממשיך ומגיב הנתבע: לא רכשתי מהתמורה של מכירת המרצדס החנות. ערכו של הרכב יורד, הרכב היה משועבד לבנק. המשכורת שלה לא נכנסה לחשבון שלי. יש דפי חשבון. היה לה 400,000 ש"ח בפק"מ בגלל שהיא הכניסה לחשבון שלה.

התובעת מגיבה: היו לי דמי תאונת דרכים בחשבון. זה מהרווקות. משכתי משם כדי לקנות את הרכב. והוא נכנס לחשבון זה בדיסקונט וניהלנו זאת יחד.

הנתבע מגיב: הייתי מוגבל בשנת 2017, ולה היה חשבון תקין, והיא פתחה חשבון בנק שני שלה כדי שאוכל להיכנס לחשבון שלה.

הנתבע מגיב: התובעת עבדה בחנות יום אחד פעמי כי יצאנו. לפעמים היא הגיעה לחנות עם הילדה ועשתה כמה דברים 10 דקות. לא אמרתי לה שתעבוד בחנות. היא לא הפילה בגלל עבודה בחנות, זה לא היה בזמן של החנות של הירקות.

וממשיך ומגיב הנתבע: הסבתי את חנות הירקות לחנות פלאפל, בקשתי שתפתח בשבילי. הייתי מוגבל בחשבון, והיא ניהלה חשבון בנק נפרד. בקשתי ממנה להזמין לי פנקסי שקים, ובקשתי ממנה שתחתום על השקים, רוב החתימות היו שלה, ואולי שיק אחד או שנים אני חתמתי, לא יכולתי לפתוח חשבון בנק. היה לה כסף בחשבון בנק הפרטי שלה.

וממשיך ומגיב: אבא שלי היה בעל החנות, ולא לקחתי ממנו כסף, אבא שלי הטיל עלי את החלק העסקי ולא רצה שאהיה נהג הסעות, הוא רצה לעזור לי. החנות לא הרוויחה כסף, רק הפסדים, וזה הביא אותי למצב כלכלי רע. הוא לא לקח כסף מהחנות כי היא לא הרוויחה. לכאורה מגיע לו.

וממשיך ומקשה ב"כ התובעת: בסעיף ג להסכם הממון נרשם שכל אחד שרשום על שמו נכס, זה ראיה שזה שלו. אך אבי האישה שילם 35 אלף דולר לדירה והאישה שילמה משכנתא וכן קיבל ממה 60,000 ש"ח, אז למה שהיא תסכים שלא תקבל?

מגיב הנתבע: אני מבין את סעיף ג. היא לא שילמה. אני מוכן להיבדק בפוליגרף אם אבא שלה נתן. בנוסף, הגדירה שווה 5 מיליון ש"ח וזה זה מול 35,000 ש"ח. ידענו שהיא מסוגלת לומר שהיא קנתה ונתנה, ולכן רשמנו זאת. המטרה הייתה שלא תאמר שמגיע לה חלק בגלל שהיא נתנה משהו, כדי שלא יהיה שיתוף.

וממשיך ומקשה ב"כ התובעת מנספח ב, מיום 27.6.19, סעיף ז, שם נרשם אם יוטל עיקול על חשבון האישה הוא ישלם לה 100,000$, ויכול לפדות חלק האישה בדירה בסך 100,000$. כך שהוא מודה שיש לה חלק בדירה?

ומגיב הנתבע: בהסכם רשום שאין לאישה כל חלק בדירה, אך רשום בנספח שאם אתקע ולא אשלם משכנתא ויוטל עיקול על חשבון שלה, אפצה אותה. ואם לא יהיה לי כסף, אוכל לשלם לה זאת בסך100,000$.

בית הדין הבהיר בדיון שאין סתירה בין הסעיפים, וסעיף ז מדבר על פיצוי בתור חלק בדירה אם לא יוכל לשלם את הקנס, וסעיף ח מדבר על פדיון סעיף ז בכסף.

וממשיך ומקשה ב"כ התובעת: בהסכם בסעיף יא רשום שהיא תקבל 200,000 ש"ח אך הכתובה היא 52 אלף דולר. אך אבא שלה נתן עוד כסף 35,000$?

וממשיך הנתבע: חיברנו את הסך שאבא שלה נתן וסיכמנו על פיצוי גלובלי. אבא שלה נתן 76,000 ש"ח, ולכן הזכרנו שסך זה כולל כל סך תביעה אף של בני משפחתה.

ומקשה ב"כ התובעת: בסעיף 5 להסכם נרשם שכל שינוי יהיה רק בהסכם מאושר ע"י רשות מוסמכת. אז מדוע האישה לא אישרה את ההסכם השני.

הנתבע מגיב: אין לי אינטרס בהסכם השני, כי בהסכם הראשון רשום שאופן הרישום יהיה ראיה. היא שלמה 1500 ש"ח לכלכלת הבית.

בית הדין לא איפשר לב"כ התובעת להמשיך בחקירתו בתום הזמן שהוקצב לו (שעה וחצי).

נעיר כי בית הדין הקציב פרק זמן זהה לשני הצדדים לחקירת הצד השני (שעה וחצי לכך צד), ומבחינת בית הדין זמן זה מספק. כן הודע לצדדים בהחלטה מקדימה מהו פרק הזמן המוקצב לחקירתם, ואף ניתנה לשני הצדדים התראה לפני תום החקירה שלהם, כי המועד הולך ומסתיים. כך שאין לקבל טענה שהושמעה מהצדדים באשר לאי הארכת מועד החקירה מבחינתם, והיה עליהם להיערך טוב יותר מראש, בחלקה הראשון של החקירה. אף לא אושרה חקירה "חוזרת" מהעדר הוראה לכך בתקנות הדיון ומהעדר צורך לכך מבחינת בית הדין במכלול שלושת השעות של חקירות הצדדים ההדדיות.

עוד נעיר כי ביחס לכמה סוגיות שעל הפרק "התנדב" הנתבע להצהיר כי הוא מוכן להיבדק על כך בפוליגרף, כמפורט מעלה, אך באשר לשאלה האם האיומים שלו לכאורה על האישה היו לפני הסכם הממון (כטענת התובעת) או לאחריו (כטענת הנתבע), לא הסכים להיבדק כדי להעמיד את התיק על כך (כבקשת ב"כ התובעת), אף שהסכים להיבדק כדי שהדבר יהווה ראיה בתיק, בתנאי שלא כל התיק יעמוד על כך. והדבר אומר קצת "דרשני". ברם, אכן, כשהסכים להיבדק בסוגיות האחרות, לא היה זה בנסיבות שכל התיק יהיה תלוי בכך, כך שהסברו האמור מעלה לאי הסכמתו שכל התיק יעמוד על כך, ראוי שיישקל ברצינות. ונמתין לסיכומי הצדדים טרם לכל הכרעה.

מתווה לסיום ההליך

בית הדין הציע דיון גישור בין הצדדים, ברם, מי מהצדדים לא הסכים להצעה לקיום דיון גישור, ובית הדין מכבד זאת, ולכן ניגש לפסיקת הדין.

טוען ב"כ התובעת: מבוקש שבית הדין ייתן דעתו למומחה שבית הדין אמר שלא נופנה אליו.

הצדדים אף מבקשים כי ישוחרר הפרוטוקול החסוי.

מוסכם על שני הצדדים (וכבקשת התובעת) כי התובעת תסכם ראשונה בתוך 60 יום, וסיכומי הנתבע יוגשו בתוך 60 יום נוספים, וכך מוחלט.

סיכומי כל אחד מהצדדים באשר לתביעה זו, לא יעלו על 4 עמודים, בגודל אות וגופן המקובל (ניתן לצרף נספחים עד 20 עמודים).

בנוסף, נזכיר האמור בסיפא של סעיף עז לתקנות הדיון באשר לסיכומים:

בית-הדין רשאי, לפי ראות-עיניו, להרשות לתובע לענות בנקודה מסוימת או בנקודות מסוימות לסיכום של הנתבע.

ומבחינת בית דין זה, לאחר שנשמעו טענות שני הצדדים וחקירתם היטב, אין צורך בקבלת תגובת צד אחד לסיכומי הצד השני; ורק אם בית הדין יראה מיוזמתו צורך לבקש תגובה שכזו לשם הבהרה, הוא ינהג כן.

בנוסף, יוסר החיסיון מפרוטוקול הדיון מיום 2.5.21 ומהחלטת בית הדין מיום 3.5.21, והם יישלחו לצדדים בצירוף החלטה זו.

באשר לבקשה לבדיקה מקצועית של ההקלטות, נזכיר האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום 10.6.21:

ועתה, כאמור, ובמחשבה שניה, בית הדין סבור כי לשם הכרעת הדין, כנראה ולא יהיה צורך בבחינת ההקלטות, ובית הדין מעדיף לקיים ולהשלים קודם לכן את דיון ההוכחות שנקבע במסגרת ההחלטה הנ"ל. אם לאחריו בית הדין יסבור כי בחינת ההקלטות הינה חיונית לצורך מתן פסק דין בתיק, אזי בית הדין ישקול להורות אז על בחינת ההקלטות. ברם, כאמור, בשלב זה בדיקת הקלטות לא תבוצע. יתכן והחלטה האם יש צורך בבדיקת ההקלטות תינתן ע"י בית הדין רק לאחר הגשת הסיכומים או במסגרת פסק הדין או בהחלטה מקדימה לו.

ומוחלט כאמור, כי במסגרת פסק הדין, בית הדין יתייחס אף לכך.

עד כאן הובאו ציטוטים מתוך החלטות קודמות שבתיק, ועתה נעבור להכרעת הדין.

דיון והכרעה
בין הצדדים יש הסכם ממון שאושר ע"י בית הדין, ושני נספחים להסכם שלא אושרו, אף שחתומים ע"י שני הצדדים.

לצדדים הסכם ממון מיום 25.2.18, שבמסגרתו (סעיף יא) אף תזכה התובעת בסך כתובתה המפורט שם (200,000 ש"ח), ולא מעבר לכך.

כן בין הצדדים שני נספחים להסכם, ראשון מיום 25.6.19 והשני מיום 27.6.19 החתומים ע"י שני הצדדים, אף שלא אושרו באישור משפטי (בהסכם השני ישנה חתימת עו"ד שחתמו הצדדים בפני עו"ד).

התובעת טוענת לביטול הסכם הממון בעיקר בטענת עושק וכפיה.

ונזכיר עיקרי טענות התובעת כאמור בהחלטת בית הדין מיום 28.4.21:

כיום, טוען ב"כ התובעת: יש את הגט והכתובה. גם ביטול הסכם ממון. לבעל הייתה אלימות עבריינית, מכות ואיומים וכן ניכור הורי. יש כבר חו"ד של ג' לגבי הניכור ההורי. עולה ממנה שהאב מסית את הילדים כנגד האם ולועג על האם. לאור הרווחה והמלצות ג', האם עזבה את הבית, והאב חויב בשכירות בית לאישה. נקבל תסקיר משלים מג'. הוא טרוריסט שהחתים את האישה בכפיה, בהטעיה ובאלימות. יש הקלטה שהיא אמרה שלא רוצה לחתום. מגיע לה כתובה 52 אלף דולר. בהסכם הממון, יש 10 סיבות שלא לאשר, הבעיה היא שהסכימו במזונות ומשמורת בהסכם הממון.

כאמור, ההסכם הבסיסי (הסכם הממון) אושר ע"י בית הדין, אך הנספחים שבין הצדדים לא אושרו.

ונזכיר טענות ב"כ התובעת באשר לכך, כאמור בהחלטת בית הדין מיום 28.4.21:

מוסיף ב"כ התובעת: הסכם ממון צריך להיות מאושר, בהסכם זה יש שני נספחים מתאריכים שונים, יומיים הפרש, וע"פ סעיף 2 א לחוק יש לאשר את הנספח בעת הדיון, זה נספח מהותי על הדירה, והנספחים לא אושרו. הם לא בתיק. הנספח ספציפית על הדירה ברחוב פ', הפכו אותה מערבה ללווה במשכנתא. זה מ 27.6.18, וביום 25.6.18 נחתם נספח נוסף שהדירה ברחוב פ' שייכת רק לאיש. בהסכם ממון לא מוזכרת ספציפית הדירה.

כך שטען שהנספחים לא אושרו.

כן נזכיר מהאמור בהחלטת בית הדין מיום 3.5.21:

מוסיף ב"כ התובעת: לא קבלנו תגובה מדוע הנספחים לא אושרו אם זה לטובתה. אלא שזה לא אושר כי ההסכם מוטה באופן מוחלט. בנספח השני מיום 27.6.19 נרשם בסעיף ח כי "הבעל זכאי לפדות את חלק האישה בדירה בתשלום לחשבונה האישי של 100 אלף דולר", אז רשום שזהו חלקה, כי היא הייתה לווה.

בית הדין הבהיר כי בסעיף ז נרשם שאם לא יסולק העיקול היא תקבל 100 אלף דולר בתור חלק יחסי בדירה, ובסעיף ח נרשם שהוא יכול לפדות חלק זה. כך שבסעיף ז נרשם כמעט בפירוש הפוך ממה שרוצה התובעת להוכיח, ומשם נראה שאין לה חלק יחסי בדירה.

מוסיף ב"כ התובעת: הנספחים לא הובאו לאישור בית הדין. זה אומר דרשני.

כך שלטענת התובעת, אין להסתמך על הנספחים להסכם שלא אושרו.

מהות הדיון בתיק זה – לכאורה היה איום, אך האם איום הוא אונס?
בתיק זה אין מקום להאריך, משום שאף אם נקבע שהבעל אכן דיבר באופן בוטה כלפי אשתו טרם עריכת ההסכם, ואף באשר להסכם עצמו (ומסתבר שכך היה, כפי שנבאר בהמשך), עדיין אין באמירות אלו כדי לקבוע שההסכם שאושר אינו בתוקף. ויפורט להלן.

מסתבר שאכן הבעל איים או צעק על האישה טרם שחתמה על ההסכם
הושמעה קלטת בה נשמע הבעל מאיים על האישה. ונזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 3.5.21:

משמיע ב"כ התובעת הקלטה, בה הבעל מאיים על האישה, שיעיף את האישה על טיל, שיפנה את הבית ויזרוק אותה לתוך מחסן, שלא תחזור לבית, שיעשה עמה מלחמה. שההסכם קיר, מקלל אותה, שאם היא לא רוצה להגיע להסכם הוא יגיש כתב תביעה.

ברם, נראה שהצדדים היו חלוקים האם הקלטה זו קדמה להגשת ההסכם הראשן לאישור, והאם ההסכם נחתם ע"י האישה והובא לאישור בית הדין לאור האיום הנשמע בה.

באשר לכך, נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 28.4.21:

ומוסיף ב"כ התובעת: העו"ד שאישרה את ההסכם, הוסיפה עוד דברים קטנים מתנות לאישה כדי שייראה [...] אך היא רוצה את מה שמגיע לה. לכן אבקש לבטל את ההסכם, גם הוא לא אושר כדין שהוסבר לצדדים. צירף הבעל פוליגרף, אך הוא לא נשאל שם האם איים עליה כדי שתחתום. אני מוכן שיישלחו לפוליגרף על זה.

האישה וב"כ מוכנים להעמיד את כל התיק על בדיקת הפוליגרף.

ב"כ הבעל טוענת: שלחתי אותו לפוליגרף, אך אני לא מוכנה להעמיד תיק שלם על בדיקת פוליגרף. אם הבעל סבור אחרת, זה בסדר.

הבעל טוען: אני אשקול זאת.

כך שנראה שהבעל חשש מבדיקת פוליגרף באשר לטענה כי איים על אשתו כדי שתחתום.

באשר לכך נזכיר מתוך האמור בהחלטת בית הדין מיום 31.10.21 מתוך חקירת הנתבע :

ומגיב בחקירתו: הקלטות נעשו [...] לקחו קטעים מחודשים שונים, גם לאחר ההליכים [...] זה ערוך.

הנתבע לא מגיב בשלילה לשאלה, האם איימת עליה ש"אם היא לא תחתום אזרוק אותה למחסן עם הילדים", ו"אבא שלי יביא 8 פועלים שירוקנו את הדירה והיא תהיה ברחוב", וש"אשתה לה את הדם ותהיה ברחוב".

ומגיב הנתבע: הבאנו מומחה. לפני ההסכם לא היו כל איומים. ההקלטות הם בתקופת הגירושין. חלקם בגירושין וחלקם לאחר ההסכם, שום דבר מהם לא נעשה לפני ההסכם.

טוענת ב"כ הנתבע כי ההקלטות ערוכות ויש חו"ד שלנו על כך וזה מטעה.

כך שטען הנתבע כי ההקלטות הן מהעת שלאחר ההסכם.

ונזכיר עוד מהאמור שם:

משמיע ב"כ התובעת את ההקלטות. שם נשמע הבעל אומר לאישה: "אשתה לך את הדם בקש אוציא לך את המיץ, אריב גם על משמורת, אזרוק אותך כמו כלב לקרשים". "אעיף אותך מהבית על טיל, אני אצא ואשכיר את הבית, אפנה את הבית ואפנה אותך לתוך מחסן ושם אבוא אתכם, לפה לא תחזרי לעולם, אראה לך באמת מה זה להתעסק אתי ולגנוב, יעביר לך דירה וחפשי כלב אחר". כן נשמעת האישה אומרת: "לא חותמת לך", הבעל מגיב: "תחפשי", האישה טוענת: "כל זה בשביל חתימה"? הבעל מגיב: "כל זה בשביל חתימה".

הנתבע מגיב: האישה הוציאה אותי מהכלים, היא רצחה אותי 100 פעמים והזמינה לי משטרה כל שני וחמישי, אמרתי לה שאריב על המשמורת, אך אז לא עמדנו להתגרש. דברנו על חתימה של הסכם גירושין. לא כתבנו הסכם באותם ימים.

משמיע ב"כ התובעת הקלטה נוספת, בה אומר הבעל: "אני לא אתן לה בית [...] הוא אמר שלא יתן בית, הוא רוצה הסכם ממון".

כך שהתברר שההקלטות עסקו בחתימת הסכם.

ועוד מהאמור שם:

הבעל מגיב: דברתי אתה, אבא שלי אמר שלא ייתן לי בית אם לא אחתום על הסכם ממון. זו הקלטה מחודש יוני 2019, זה לאחר הסכם הממון, ואמרתי מה שאבא שלי אמר בעבר. האישה לא הסכימה לקחת משכנתא. בקשתי ממנה שם תלוש משכורת, אז זה לא לפני הסכם ממון. את התלוש הייתי צריך רק לשם משכנתא בגלל הסכם ממון.

מציג ב"כ הנתבע ווצאפ שם נרשם שהקלטות היו מיום 16.2.2018 שזה לפני הסכם ממון.

הבעל ממשיך ומגיב: האישה הקליטה והייתה כמה פעמים אצל עו"ד ובקשה כסף. וכל משכורתה הייתה שלה. יש בהקלטות 3 נקודות בכל רגע, וחתכו זאת. אני אמרתי את המילים האלו, אך הוא חיבר זאת להשמיע רצף. וההקלטה אף נעשתה לאחר הסכם הממון.
[...]
לשאלת ב"כ התובעת, מגיב הנתבע: אני רוצה לחשוב האם להיבדק בפוליגרף גם על שאלת האיומים. אני מוכן שזה יהווה ראיה האם כפיתי אך לא על כל התיק.

ב"כ התובעת מגיב: האישה מוכנה להיבדק על כל התיק, ואם יתברר שהיא משקרת, אני יורד מכל התיק.

ברם, הנתבע ובאת כוחו לא מוכנים להעמיד את כל התיק על בדיקת פוליגרף זו.

כך ששוב נראה שהבעל לא מוכן להיבדק בפוליגרף על השאלה האם אכן איים על אשתו כדי להעמיד את כל התיק על כך.

ונזכיר עוד מהאמור בהחלטת בית הדין מיום 31.10.21:

מגיב הנתבע: אני מבין את סעיף ג. היא לא שילמה. אני מוכן להיבדק בפוליגרף אם אבא שלה נתן. בנוסף, הגדירה שווה 5 מיליון ש"ח וזה זה מול 35 אלף ש"ח. ידענו שהיא מסוגלת לומר שהיא קנתה ונתנה, ולכן רשמנו זאת. המטרה הייתה שלא תאמר שמגיע לה חלק בגלל שהיא נתנה משהו, כדי שלא יהיה שיתוף.

כך שהנתבע נידב עצמו להיבדק בפוליגרף באשר לשאלה מה נתן אביה של התובעת.

וכך העיר בית הדין במסגרת ההחלטה הנ"ל:

עוד נעיר כי ביחס לכמה סוגיות שעל הפרק "התנדב" הנתבע להצהיר כי הוא מוכן להיבדק על כך בפוליגרף, כמפורט מעלה, אך באשר לשאלה האם האיומים שלו לכאורה על האישה היו לפני הסכם הממון (כטענת התובעת) או לאחריו (כטענת הנתבע), לא הסכים להיבדק כדי להעמיד את התיק על כך (כבקשת ב"כ התובעת), אף שהסכים להיבדק כדי שהדבר יהווה ראיה בתיק, בתנאי שלא כל התיק יעמוד על כך. והדבר אומר קצת "דרשני". ברם, אכן, כשהסכים להיבדק בסוגיות האחרות, לא היה זה בנסיבות שכל התיק יהיה תלוי בכך, כך שהסברו האמור מעלה לאי הסכמתו שכל התיק יעמוד על כך, ראוי שיישקל ברצינות. ונמתין לסיכומי הצדדים טרם לכל הכרעה.

כך שהתרשם בית הדין מתוך אי הסכמתו של הנתבע להיבדק בפוליגרף דווקא בשאלת האיומים על אשתו, האם היו לפני הסכם הממון, כי אכן האיומים של הבעל על אשתו, שאין חולק שהיו, היו לפני הסכם הממון. כך אנו מתרשמים אף היום, ואף לאור האמור לעיל.

והעולה מהאמור, שנראה שאכן הבעל השמיע את איומיו הללו כלפי אשתו לפני הסכם הממון וביחס אליו.

ברם, חרף המסקנה האמורה, נראה שאין באיומים אלו של הבעל כדי לקבוע שההסכם הממון שבין הצדדים אינו בתוקפו. ולכן, בית הדין סבור שהסכם הממון שבין הצדדים שמיום 25.2.18 הוא בתוקפו, על כל סעיפיו.

ונבאר הקביעה שאין באיומים אלו של הבעל כדי לקבוע שההסכם הממון שבין הצדדים אינו בתוקפו, וזאת מחמת כמה סיבות שיפורטו להלן.

א. ע"פ ההלכה, איום אינו אונס
למעשה, אף איום באונס ממוני, הוי אונס וכפיה, המובא לעיל בשו"ע חו"מ רה, ז.

ברם, הרמ"א שם כתב שיש אומרים שאחד שמאיים על חברו, לא הוי כאונס וככפיה, משום "דעביד איניש דגזים ולא עביד", כלשונו שם בשם המהרי"ק (שורש קפה).

למעשה, שיטת הרמ"א בשאלה האם איום הוי כחשש אונס וכפיה או לא, מובאת בארבע מקומות שונים ברמ"א; ראה רמ"א שם סימן רה, כן ראה רמ"א חו"מ סימן קעה, יא ובאר היטב שם ס"ק כ שהקשה סתירה בדברי הרמ"א בשאלה זו, כן רמ"א חו"מ רלו, א וכן רמ"א שפח, א, כאשר במחצית מהמקורות הנ"ל כתב הרמ"א שאף איום הוי כאונס ממוני.

ומהו היישוב בדבריו?

ובכן, כמקובל, שם בסימן רה הרמ"א דיבר על אדם המפחיד את חברו ומאיים שיעשה לו משהו, ועל כך כתב הרמ"א שבדרך כלל אדם מאיים אך לא מבצע, אך אם הצד השני כבר ביצע את האיום, אף לרמ"א, ודאי הוי כאונס וככפיה. ברם, בנידון דנן, מדובר באיום גרידא.

בנוסף, ראה האמור בשו"ת לחם רב (סימן רז) בביאור שיטת המהרי"ק שכתב: "דלא אמרו אלא בהפחדה שיעשה עמו דבר שלא כדין, דודאי אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן, וגזים ולא עביד, אבל בנידון דידן ודאי דעביד, דמורי היתרא לנפשיה". כך שאדם שמאיים שיפגע באשתו פיזית, אין להחזיקו ברשע שיבצע זאת.

ואם יסבור מאן דהו שיש ספק, הרי בסעיף 6 להסכם הממון שמיום 25.2.18 נרשם כי "הצדדים מוחלים ומוותרים על כל טענה לרבות טענת 'קים לי' נגד החוזה הוראותיו ותוקפו".

ב. לא נראה שהתובעת התרגשה מאיומיו
במהלך הדיונים שבפנינו התובעת נצפית כאישה חזקה מול הבעל, ולא נוצר רושם, בשום שלב מהדיונים, כי היא מתרשמת מדיבור קשה או מביטוי כזה או אחר שהתריס הבעל כנגדה. כך שאף אם הוא איים עליה כאמור, לא נראה שבגלל זה היא חתמה על הסכם לוויתור זכויות.

וראו עוד האמור בפסקה הבאה באשר לכך.

ג. לא כל איום הוא אונס
לא כל אמירה מכריחה לבצע את המבוקש. בין בני אדם ואף בין בני זוג, נזרקים לצערנו איומים רבים ברמה כזו או אחרת וכן צעקות לעיתים; אך ככל ולא מדובר בעבריין מורשע, או אדם המועד לפשע, בדרך כלל אין לייחס לאיומים אלו מטרת ביצוע בפועל, אלא רק התרסת דברים בעלמא מחמת זעם (אף שלכתחילה, יש לחוש להם, כמקובל, אך פה מדובר בדיעבד, ואין לתלות את ההסכמה באיומים או בצעקות שהושמעו).

ד. בית הדין דוחה טענה מאת התובעת של "לא ידעתי" או "לא קראתי"
באשר לכך נזכיר אף טענות התובעת כרשום בהחלטת בית הדין מיום 3.5.21:

ממשיכה ומגיבה התובעת: לא קראתי את ההסכם מעולם. חתמתי עליו בגלל איומים שאני אושלך למחסן. לבית הדין לא אמרתי כי איימו עלי, הבעל אמר לי שאם לא אחתום הוא ירצח אותי היום, ואני פחדתי מכך. אכן נשארתי עמו בבית עוד כמה שנים, כי פחדתי שהוא ירצח אותי.

ממשיכה ומגיבה התובעת: סעיף יא באשר לכתובה מוכר לי רק לאחרי שחתמתי, לא היה לי אפילו העתק של ההסכם. לא ידעתי אף מנספחי ההסכם. חתמתי על הרבה דברים שלא ידעתי מה זה אומר.

כך שטענה התובעת שהיא לא קראה את ההסכם מעולם; ולמותר לציין כי כשמדובר באישה שעושה רושם של אישה דעתנית ביותר, לא ניתן לקבל טענה מעין זו, וכל שכן שע"פ ההלכה, אין לקבל טענה מאדם שטוען שלא ידע על מה חותם. באשר לטענתה כי הייתה אנוסה בכך, ראו האמור להלן והאמור לעיל.

ברם, באשר לכך, נזכיר עוד מטענות התובעת כאמור בהחלטת בית הדין מיום 3.5.21:

וממשיכה ומשיבה התובעת בחקירתה: הדירה שגרנו בה, לא יודעת על שם מי היא הייתה רשומה. גרנו שם 6 שנים.

בית הדין העיר כי קשה לקבל טענה שאישה שעושה רושם שמבינה היטב את ההליך, לא ידעה על שם מי רשומה הדירה בה היא התגוררה עם בעלה.

אז מגיבה התובעת: ידעתי שזה שייך למישהו ממשפחת הבעל, המשפחה העבירה הרבה. לא ידעתי על שם מי האחים הדירה הייתה רשומה.

כך ששוב טענה התובעת טענה של "לא יודעת" בעניין אחר, ועתה בלא טענה שהיא הייתה אנוסה שלא לדעת, ובית הדין העיר על כך כאמור; כך שבית הדין מתקשה לקבל מהתובעת טענה של "לא ידעתי".

ומהי האמת, האם ידעה התובעת מהסכם הראשון או הכירה אותו?

באשר לכך נביא מתוך עדות העדה, כרשום בהחלטת בית הדין מיום 3.5.21:

העדה, עו"ד ואלר, הוזהרה לומר את האמת, ומשיבה לבית הדין:

אני ניסחתי את כל ההסכמים. את ההסכם ואת הנספחים. בתחילה פנה אלי הבעל לשם כך, הבנתי שהיה תיק גירושין פתוח ביניהם, והוא אמר שרוצים לעשות הסכם. לא יודעת מדוע הגיעו אלי, אני במ', ומשפחת הבעל נמצאת בשכונה, לא ייצגתי את הבעל או את משפחתו קודם לכן, אולי באו לתצהיר, לא זוכרת שייצגתי אותם קודם. אני חלק ממשרד עו"ד הבלין. הרב הבלין הוא עו"ד והוא אבי. אבי היה בקשר עם אבי הבעל, לא יודעת מה טיב היחסים והאם הוא ייצג אותו, אני אישית לא הייתי מעורבת בשום תיק. דווקא ייצגתי פעם תיק שכנגד אבי הבעל, ראובן, ברכישת דירה, וייצגתי את הקונה שרכש ממנו. לאחר מכן הגיעו אלי שניהם. לא יודעת מי היה יותר דומיננטי בהסכם, היא חששה במיוחד בחלק השני, בנספח, חששה מהעלויות של משכנתא שיגרמנו לה לנזק. הבנק התנה את המשכנתא בחתימת האישה והיא סירבה לחתום כי הבינה שהיא תהיה סוג של לווה. הסברתי לה שזה מקובל. הם הגיעו אלי בלי הסכם, אני ניסחתי את ההסכם. ניסחתי על בסיס רגיל תוך כדי שישבו אתי, וקראנו יחד איתם כל סעיף והם העירו. לפני שחתמו הם קראו. בתחילה אמרו שיסדירו את ענין הרכושי. הבעל ביקש לקנות את הדירה שרשומה על שם אחיו, היה לו איזה סידור עם האב, והוא רצה לקנות את הדירה בפ'. אז הם רצו לחיות בשלום, והאישה רצתה להתייחס למשמורת ועוד דברים. אז היה לי משונה ההסדר שהם בקשו שהבת אצל האם והבנים אצל האב. האישה אמרה "הילדה הזו היא הנשמה שלי, השאר לא איכפת לי". בתחילה בא הבעל אלי וביקש הסכם ממון, נתתי לו הסכם סטנדרט שייקח הביתה, הם חזרו לאחר יותר משבוע, ודנו עליו בנוכחותי, היה ויכוח ער על כל דבר, האישה אף אמרה שהתייעצה עם עו"ד. הבאתי להם לבסוף נוסח מוסכם, הם הלכו אתו, ולאחר יום הם התקשרו ואמרו שהלכו לרב א' הביתה, והם ביקשו לעשות תיקונים שהוא המליץ להם. ואז תקנתי, והם חתמו, והלכו, ואחר כך אמרו שאישרו בבית הדין.

כך שמתברר שהאישה ידעה גם ידעה מכל האמור בהסכם, והייתה מעורבת באופן מלא ומוחלט בעריכתו.

ועוד מתוך דברי העדה, כרשום שם:

ההתנהלות הכספית שלהם הייתה לא שגרתית, הייתה להם הפרדה חזקה. היא ספרה שנסעו לפראג, ולא שילמו זה לזה על כרטיס כניסה. היא רצתה שיירשם שאת כל הבילויים הוא ישלם. הוא הסכים, והיא חתמה על נספח השני. במהלך ההכנה של הסכמים, היה דין ודברים, היא הייתה יותר קולנית, הוא שתק ואמר מה שרוצה, האב של הבעל ביקש לשאול האם ההסכם אושר. האב לא הסכים לעשות את עסקת הדירה ללא הסכם ממון. לא היו צעקות, היה דין ודברים, האישה לא התנהגה באופן כל כך מכובד, הוא לא דיבר עליה, הוא לא צעק. הוא הסכים לרוב הדברים שהיא הציבה. הוא די נכנע. היה להוט לסיים את העסקה. נראה היה שהיא נמצאת בעמדת כוח. מנסה לשפר את מצבה. לא היה נראה שהוא רוצה ללחוץ עליה, הוא שידל אותה והסכים לתנאים שלה.

ומשיבה העדה לחקירת ב"כ הנתבע: הצדדים היו אצלי כמה פגישות, כל פגישה כשעה וחצי, הפגישה של חתימת ההסכם הראשון הייתה ארוכה, לא יודעת אם הייתה 3 שעות, אך עברנו על הכול ועשינו שינוים ותיקונים. הסברתי הכול, כשהם יצאו הם היו מרוצים. האישה הייתה יודעת באופן ברור במה שרוצה. סעיף י"א, הם באו אתו מהבית. הם חתמו אצלי במשרד, וחתמו ברוח טובה מאוד. האישה לא התלוננה שנעשה לה עוול, היו לה תלונות כל הזמן, שיח מתמרמר, זה עבר את מבחן בית הדין. לא היו לה טענות על ההסכם. גם על בעלה, הדדיות, למה היא משלמת זאת והוא משלם משהו אחר. האישה התייעצה אף עם עו"ד לפני שהיא באה אלי, כך היא אמרה לי. היא אף התקשרה אלי בטלפון באשר להסכם. אף נועצו עם הרב אברג'יל לפי מה שאמרו לי, ואז חזרו אלי. לא ראיתי שהיא אישה מרצה, אך נסיבות ההסכם היה בהליך גירושין של הצדדים, ומתוך הבנה להגיע להסכמה. לא התרשמתי שהיה פחד, הייתי אומרת להיפך, הוא היה נראה יושב בצד ומכונס. לא היה מאזן אימה. אצלי לא חותמים על הסכם שמישהו לא מוכן לחתום. היא לא אמרה לי בשום שלב שעשקו אותה, רק פה מחוץ לבית הדין. עיקר ההסכם היה להגן על זכויות הבעל בדירה.

כך ששוב מתברר שהאישה ידעה גם ידעה מכל האמור בהסכם, והייתה דומיננטית בעניין, ומעורבת באופן מלא ומוחלט בעריכתו.

ועוד מתוך דברי העדה, כרשום שם:

חוקר ב"כ התובעת את העדה, ואלו תשובותיה לו: אני ניסחתי את הסכם הממון ואת שני הנספחים. לא יודעת אם אבא שלי מייצג את אביו, לא יודעת, אני יודעת שאבא של הבעל בא לאבא שלי. לא ראיתי את האישה אצל אבא שלי. לא יודעת אם אבא שלי מייצג את אבי הבעל. בשנים האחרונות הוא עושה דברים קלים. אני הכרתי את אבי הבעל כלקוח, אך יודעת שהוא מסתובב אצל אבי. אני עניתי לאבי הבעל שנחתם הסכם הממון, כי האיש בא עם אביו לעשות עסקת מכר. האישה לא הייתה בתמונה. היא הבינה שהדירה הולכת להיות ע"ש הבעל, ורצתה לדעת שיש לה היכן לגור, ועיגנו את המגורים בהסכם. אז הדירה הייתה של אחיו, ולה לא הייתה דירה, והיא אמרה שהיא רוצה לדעת. כל ההסכם היה משא ומתן. חנות ומגרש הוא קיבל, זה לא עניין אותה. היא הביעה חשש מה יהיה אתה בלא זכויותיה, והסברתי לה שזכות המדור שלה תהיה לנישואין וזה עוגן בהסכם. לא הייתה דירה אז, ודברו שיקנו דירה, והוא אמר שהדירה תהיה שלה, ובעת הנישואין היא תוכל לגור שם. הוא רצה לדעת כשהוא שם כסף שהדירה שלו, והיא רצתה לדעת שהיא גרה בדירה בעת הנישואין. המשפחה שלה אמרו שהם גרו בדירה שלהם, ולכן היא חששה. ההסכם מדבר שכל אחד נשאר עם הרכוש שנשאר על שמו. הוא דאג, שמגורים יכולים ליצור זכות בדירה, והם הגדירו מה הזכות שלה בדירה, כדי שלא ייפגעו זכויות הבעל. סעיף זה נועד להבהיר מה יש לכל אחד מהם, את הזכות של שניהם. היה משא ומתן.

בית הדין הקשה, מה היה האינטרס של האישה בהסכם זה, אם היא מנושלת מהכול, והיא נשארת בלי כלום לפי ההסכם?

מגיבה העדה: לא הייתה אז הדירה. היו רק שני נכסים שהיא לא גילתה בזה כל ענין. לא יודעת מדוע הם בקשו לחתום על ההסכם.

בית הדין מקשה על העדה, מה האישה קבלה בהסכם? והיא מגיבה: זה לא בא לחלק, אלא לעשות סדר, כדי שלא לעשות גירושין.

מקשה ב"כ התובעת, הרי היא נכנסת כלווה על הדירה, ואף מכך היא לא הרוויחה? ומגיבה העדה: כי הוא קנה את הדירה מכספו. כל מה שהיה בחדר, אני ושניהם, הבינו כי הנכסים לא היו שייכים לה. הייתה להם הפרדה רכושית והיא לא חשבה שיש לה שמה [...] היא קראה לדירה של פ' "הדירה של אבא שלו".

כך שמתברר שוב שהאישה ידעה מכל האמור בהסכם, והייתה מעורבת באופן מלא ומוחלט בעריכתו, ואף הבינה שהנכס לא היה שיך לה.

כן נזכיר מתוך החלטת בית הדין מיום 31.10.21:

ממשיכה ומשיבה התובעת: הצורך בהסכם נועד להתעלל בי. אבא של י' רצה הסכם כי כל ילדיו מתגרשים בקצב. עשינו לו טוב שקנינו לו את הדירה. היה לי ברור שהיה לי רע ואני הייתי חייבת לחתום והבטיחו לי שזה יביא לנו שלום בית ושלוה ואבא שלו לא יתערב לנו. בלי ההסכם היינו קונים דירה טובה במקום אחר. אני לא חיברתי את ההסכם. הוא רצה להראות שהיה שיתוף פעולה.

מציגה ב"כ הנתבע כי בסעיף ט נרשם שהזכויות הסוציאליות יהיו שייכים לאישה.

מגיבה התובעת: זה הבעל ביקש לרשום, כדי שיישמע הגיוני.

כן מציגה ב"כ הנתבע שרשום בסעיף יא שהאישה תקבל פיצוי של 200,000 ש"ח בגירושין.

מגיבה התובעת: הבעל ביקש סעיף זה.

טוען ב"כ התובעת: רק הכתובה היא 52 אלף דולר.

טוענת ב"כ הנתבע: השאלה אם היא זכאית לכתובה, וסעיף זה הוא הטבה.

כך שההסכם הראשון אף מעניק זכויות לאישה, וכן התברר כי היא הבינה היטב מה שנרשם בהסכם, אך שטענה שהייתה חייבת לחתום על כך (פה לכאורה נראה שהיא מציגה אונס מסוג אחר שטענה כל העת מחמת איומי הבעל).

ה. שני הצדדים היו שותפים באישור הסכם הממון
בהסכם הממון מיום 25.2.18, נרשם (סעיף 8) כי הצדדים מצהירים כי קראו את ההסכם, הבינו את תוכנו ואת המשמעות וכו' ומצהירים כי כל האמור בו הוא על דעתם, בהסכמתם ומתוך רצון חופשי לאחר שקבלו ייעוץ משפטי.

כך שהצדדים מצהירים כי ההסכם נעשה על דעתם וברצון חופשי.

ביום 26.2.18 הוגשה לבית הדין בקשה לאישור הסכם ממון, החתומה ע"י שני הצדדים.

ונזכיר אף האמור בפרוטוקול הדיון לאישור הסכם הממון, פרוטוקול מיום 26.2.18:

הופיעו המבקשים. מבקשים לאשר הסכם ממון שהוגש.

הצדדים מקבלים בקניין סמכות דיין יחיד, על האמור בהסכם הממון ועל בקשתם לאשרו.

הדיון הסתיים.

כך ששניהם בקשו לאשר את הסכם הממון ושניהם אף קבלו בקניין את האמור בו ואת בקשתם לאישורו. כך שלא נוכל לקבל טענה מאת התובעת שהיא לא יודעת מה מכיל ההסכם.

ואכן, בהחלטת בית הדין מיום 26.2.18 אושר ההסכם הנ"ל בתוקף של פסק דין.

ו. הצדדים המשיכו לחיות ביחסי אישות אף לאחר הסכם הממון, כך שלתובעת לא הייתה בעיה עם ההסכם
מהתיאורים שעלו בדיון נראה כי האישה "זרמה" עם בקשותיו של הבעל, ולא נראה שהיא הייתה מאוימת ממנו.

באשר לכך נזכיר אף טענות התובעת כרשום בהחלטת בית הדין מיום 3.5.21:

וממשיכה התובעת בחקירתה: אכן בסרטון הצמדתי את הבעל לחזה שלי.

ומציגה ב"כ הנתבע סרטון של התובעת מבקשת פעם אחר פעם יחסי אישות עם הבעל ורודפת אחריו לשם כך.

התובעת מגיבה: עשיתי כל דבר שהוא ביקש. נכנעתי לרצונות שלו. זה סרטון של צחוק. זה סרטון של שעשוע. עשיתי הכול למענו, הוא אבא של ילדיי. רציתי לספק אותו כדי שלא יחפש זאת בחוץ. עליו טענתי שהוא אלים. הסרטונים שהוצגו הם מלפני שנתיים, זה היה לאחר הסכם הממון. לאחר חתימת ההסכם היו לי תופעות לוואי איומות, נוירולוגי, ורציתי להמשיך את החיים שלי. ניסיתי לאוורר את עצמי. רציתי שיהיה כיף בבית. הייתי מוכנה לעשות הכול כדי לתת לילדים שקט.

מציגה ב"כ התובע סרטון בה היא אומרת לו "אני אוהבת רק בולבול" ועוד.

מגיבה התובעת: אני עושה הכול למענו כדי שיהיה לו כיף וטוב.

כך שהיא נהגה עם בעלה בחיי אישות, אף מעבר למקובל לכאורה, ולא נצפה כי היא פחדה מהבעל או שכעסה עליו על כך שהוא רימה אותה בהסכם ממון, כך שנראה שהיא לא הרגישה מרומה עם כך, כי סברה שאכן ההסכם ראוי והוא בתוקף.

ונזכיר עוד מתוך טענות התובעת כרשום בהחלטת בית הדין מיום 3.5.21:

וממשיכה ומשיבה התובעת בחקירתה: אכן בקשתי מהבעל לרכוש אביזרי מין בחו"ל, בכיתי כשהוא עזב, ואחותי אמרה לי שאזרום ושהוא יפנק אותי. זה היה בשנת 2019.

מציגה ב"כ הנתבע שיחה מינית בין הנתבע לתובעת, באשר לבגדים, ומגיבה: זה בעלי, שכחת? הוא בילה במועדונים, הוא סיפר לי. מה שצריך לעשות, עשיתי הכל לבעל.

כך ששוב התברר שהאישה המשיכה בחיי אישות עם בעלה לאחר ההסכם, ולא נצפה כי היא פחדה מהבעל או שכעסה עליו על כך שהוא רימה אותה בהסכם ממון, כך שנראה שהיא לא הרגישה מרומה עם כך, כי סברה שאכן ההסכם ראוי והוא בתוקף.

ועוד נזכיר מתוך הרשום בהחלטת בית הדין מיום 31.10.21:

בית הדין שואל, מדוע חתמה על שני ההסכמים (הנספחים) לאחר שיום אחר ההסכם הראשי היא ידעה שהוא לא טוב?

התובעת מגיבה: לא הייתה לי ברירה, זה או לחתום או למות. חיפשתי את הקץ לחיים שלי.

ומשיכה ומגיבה התובעת: בכיתי לעו"ד וולר, ובכיתי לה בחדר.

ב"כ הנתבע מציגה כי בתוספת הראשונה קבלה התובעת 100 אלף דולר ובתוספת השנייה היא קבלה עוד כספים לפיצוי.

ומגיבה התובעת: זה רק להראות שההסכמים לטובתי, ולכן הבעל רשם זאת.

ועוד מגיבה בחקירתה: אכן נסענו לפראג מיד לאחר ההסכם הראשון, אפריל 18, וכן לגיאורגיה עם הבעל מטעם העבודה, היינו גם באיטליה, גם בקפריסין עם הילדים. הכול היה מסע התעללות.

ובית הדין לא השתכנע מתשובות התובעת לכך; כך שהראיות הנ"ל שצוינו בשורות הנ"ל לאמיתות ההסכם הראשון, כולל לקשר התקין שנשמר בין הצדדים לאחר ההסכם, נותרו בעינן מבחינת בית הדין.

ז. שיהוי התביעה
התובעת השתהתה זמן רב מאוד עד להגשת התביעה. כך שנראה שאכן לא סברה כל העת שיש לה עילה לתביעה, ובמילים אחרות – לא הרגישה שההסכם נכפה עליה.

באשר לכך נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 11.10.20 (מקדמית, טרם הדיון):

בפנינו בקשת התובעת לביטול הסכם ממון מיום 26.2.18.

ואמנם, ע"פ האמור בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי, ב), אכן ניתן להעלות טענה לביטול הסכם עקב כפיה, אולם סעיף 20 שם קובע כי:

ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה.

ברם, בנסיבות דנן נראה כי חלפו יותר משנתיים וחצי מאז אישור ההסכם, והשיהוי כבר בלתי סביר.

משכך, וטרם לכל החלטה, התובעת תגיב לאמור בתוך 10 ימים מהיום.

נזכיר כי קבוע דיון בתיק הגירושין שפתחה התובעת.

כך שכבר אז הוער לתובעת ענין ההשתהות בהגשת התביעה, ובית הדין סבור כי אכן הדבר מוכיח שהיא לא חשה מאוימת או כפויה לחתימת ההסכם.

באשר לכך נזכיר מתוך החלטת בית הדין מיום 31.10.21:

ממשיכה ומשיבה התובעת: לקח לי שנתיים וחצי לעתור לביטול ההסכם כי הוא אמר שזה יביא לנו שלום בית. יום אחר כך גילתי שההסכם לא טוב, אך חיכיתי. חיכיתי לשקט כי יש לי סבלנות אך השקט לא הגיע. המטרה הייתה להביא שקט. הייתי מושפלת ומוכה.

ובית הדין לא השתכנע מהנימוק של התובעת לכך שהיא אכן חשה כפויה אך בחרה להמתין; טענתה לא נשמעת סבירה, ויותר מסתבר שהיא לא חשה כלל כפויה על ההסכם.

ח. התובעת לא דברה תמיד אמת בטענותיה
באשר לכך, נזכיר עוד מתוך החלטת בית הדין מיום 31.10.21:

וממשיכה ומגיבה התובעת: הבעל פנה לעו"ד וולר, הייתה פגישה שלנו עם העו"ד, היינו אצלה פעם או פעמיים. פנינו לרב אברג'ל במסגרת שלום בית. זה היה לפני ההסכם. סמוך להסכם. המפגש לא היה בקשר להסכם, אני יצרתי קשר עם הרב אברג'ל. הבעל אמר שהוא רוצה הסכם לשלום בית, והרב אברג'ל אמר שכל מה שהוא מבקש שאעשה. הרב אברג'ל לא יעץ לנו לסך 1500 ש"ח. עו"ד וולר כתבה מה שהבעל אמר לה. לא התייעצתי עם עו"ד קרויזר. לא יודעת מי זה עו"ד קרוייזר.

ב"כ הנתבע שואלת מתמליל שם עו"ד קרויזר אמר לבעל שהאישה התיעצה אתו, והאישה מגיבה: לא היה ולא נברא. אכלנו אצלו שולנט במסעדה. הוא כבר לא עו"ד. אני יודעת שהוא קרויזר כי היינו בפרויקט שלו באחיסמך. הוא עו"ד של נדל"ן. פגשתי אותו רק פעם אחת אחרי ניתוח בבית חולים. כן היה לנו דיבור בנושא בית החולים, הוא היה אחרי ניתוח. הינו אצלו במסעדה בתור זוג.

בית הדין העיר כבר בדיון כי לפני כן האישה טענה שלא יודעת מיהו עו"ד קרויזר, אך התברר עתה, בדבריה האחרונים, שהיא לא אמרה אמת. התובעת הגיבה שהיא הכירה את קרויזר אך לא את עו"ד קרויזר.

ודי בהערה זו, המשליכה אף על שאר טענות התובעת שלעיל.

ט. לא נמצא פגם משפטי בהסכם הראשון, אף אם אמרה השופטת מה שנטען
באשר לכך, נזכיר מתוך האמור בהחלטת בית הדין מיום 31.10.21:

הנתבע מגיב לחקירות ב"כ התובעת: יש קשר טוב בין התובעת לבת א'.

בית הדין לא איפשר לב"כ התובעת לשאול כל שאלה באשר להסדרי שהות בין הורים לילדים.

בית הדין אף הבהיר כי אף אם לא נרשם בהסכם שבין הצדדים פירוט ימי המשמורת, זה לא פוגע בהסכם עצמו.

וממשיך ומגיב הנתבע: השופטת לא אמרה שיש לבטל את ההסכם.

מבקש ב"כ התובעת להשמיע הקלטה, ואף שב"כ הנתבע מתנגדת כי לא הוצגה קודם, בית הדין לא מצא בכך סיבה לאסור את השמעתה, שהרי אין חובה בבית הדין להציג ראיות לפני הדיון לצד השני, ואף ע"כ ההלכה, אין חובה לנהוג כן. כן טוענת ב"כ התובעת שזו האזנת סתר.

ברם, הנתבע עצמו מסכים שישמיעו את ההקלטה.

בהקלטה נשמע הנתבע אומר "שהשופטת אמרה שבית המשפט לא היה מאשר זאת באשר למשמורת וילדים".

מגיב הנתבע: אכן השופטת אמרה שהנושא הרכושי לא קשור אליה, וזה רק בית הדין, והיא רק אמרה באשר למשמורת שהיא צריכה למנות מומחה ולא יכולה לקבל זאת כך.

בית הדין לא מצא בדברים אלו כל טענה המעידה על פגם באשר לפן הרכושי שבהסכם, ואף אם השופטת אמרה שלא הייתה מאשרת הסכם זה באשר למשמורת ובגלל סעיף המשמורת. ברם, נמתין לקרוא האמור בסיכומי הצדדים.

ובית הדין עומד אף עתה על החלטתו, כי לא נמצא פגם משפטי בהסכם אף אם אמרה כך השופטת.

י. תשובה לטענה כי ההכם מקפח את התובעת
בית הדין לא מצא על פניו כי ההסכם מקפח את זכויות התובעת (כנטען על ידה).

ברם אף אם נניח כי היו בהסכם זה תנאים פחות סבירים, כטענת התובעת, עדיין אין בכך כדי לבטל הסכם שנחתם על ידי שני צדדים. וראו בעניין זה מה שנכתב בע"א 537/82 ברק נ' ברק פד"י לח (4) 626:

הצדדים להתקשרות הם הדואגים לענייניהם וכו', אפשר שצד זה, המתקשר בחוזה, מודע לכך כי ההישגים הם בעיקר לזולתו, ובכל זאת, מטעמים הרצויים לו, הוא מתקשר באותו הסכם. אל לו לבית המשפט להתערב בכגון דא וכו'.

כך שלא בהכרח, הסכם מקפח מוביל לביטולו.

וראו עוד האמור בהחלטת בית הדין הגדול בתיק 1221150/1 (פורסם):

טענות שהחותם לא היה מודע למשמעות ההסכם – ברוב רובם של המקרים אינן קבילות, משום שכאשר הסכם נערך בין שני הצדדים על ידי באי כוחם, חזקה שהללו עושים מלאכתם כדין ועומדים על כל הפרטים הכתובים בהסכם, מקבלים את הסכמת שולחיהם לתוכן הדברים ומסבירים להם את הכתוב. לכן הסכם כזה אינו 'מקודש' מכוח בית הדין אלא מכוח ההסכמה והקניין שנעשו בין הצדדים, והערכאה שאישרה אותו רק מוודאת שנעשה כדין ונותנת לו יתר תוקף של גמירות דעת והסכמה.

משום כך, אחר שההסכם נתקיים בבית הדין, הוא מחייב את הצדדים בראש וראשונה מכוח התחייבותם הם. משום כך טענות המערערת שבמקרה זה לא הייתה היא מודעת לפרטים או שהייתה במצב נפשי שלא מתאים להתעמקות בהסכם – אין בהן עילה לביטול הסכם שנעשה במשך תקופה ארוכה עם מייצגים ובני משפחה שסמכה עליהם, וקל־וחומר כשאלה לא הוכחו כלל. הדברים ידועים מתשובות המיוחסות לרמב"ן (סימן עז) וכפי שנפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן מה סעיף ג), שגם כאשר ידוע שלא ידע המתחייב מה כתוב בהסכם הרי הוא מתחייב על מה שכתבו כותבי השטר, וחתימתו על מה שכתבו מחייבת אותו, וכל שכן אם היו כותבי השטר שלוחיו. וכך כתב השולחן ערוך (שם):

הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של עובדי כוכבים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו מכל מקום מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו.

ועיין שם בסמ"ע ובש"ך (ס"ק ה).

יתרה מזו: אדם שסמך על אחרים וייפה את כוחם לכתוב הסכם בעבורו, והם כתבו וחתמו, הרי הוא מתחייב בכל מה שחתמו, גם אם לא חתם על כך בעצמו, כמבואר בשולחן ערוך (חושן משפט סימן סא סעיף יג) וברמ"א (אבן העזר סימן סו סעיף יג) לחייב בכל תנאי הכתובה את מי שטען שלא הבין מה שקרא החזן או הרב בכתובה ותנאיה. וכתב בכנסת הגדולה (אבן העזר סימן סו הגהות בית יוסף אות לט) ששם חייבוהו כאשר לא חתם בעצמו אלא חתמו העדים בשליחותו, ולכן גם אם יש מי שיפקפק בזה – כאשר הבעל בעצמו חתם על הכתובה כולי עלמא יודו שהוא חייב.

נשיא בית הדין החתום מטה האריך בדבריו בנושא זה בכנס הדיינים שנערך בשנת תשע"ח, ויש להצר על שספר הכנס לא פורסם.

גם טענות שאחד הצדדים נאלץ לחתום על ההסכם למרות היותו מקפח עבורו מחמת מצב נפשי לוחץ – גם הן אינן טענה לבטל את ההסכם, כדמוכח בחושן משפט (סימן רה סעיף יב) שכל עוד לא מדובר במצב של אונס ובמסירת 'מודעא' לא מתבטל המקח, ואף אם היה האדם אנוס באונסא דנפשיה להסכים למכר, המכר קיים, שהרי כל מוכר – מחמת דוחקו הרי הוא אנוס למכור, וכשיסור אחר זמן דוחקו אינו יכול לבטל המקח. ועיין גם בציץ אליעזר (חלק יב סימן עד וחלק טז סימן נג) שהאריך לבאר שכל הסכם שהוסכם ונחתם בפני בית דין – החותם עליו אינו יכול לחזור בו אפילו אם אחד הצדדים הרוויח מההסכם יותר משכנגדו וחברו הסכים לכך בחוסר ברירה.

עוד חשוב להבהיר כי במקרה זה וברבים אחרים, כאשר הגירושין כבר התבצעו וחלקים מסוימים מההסכם כבר התקיימו, קשה מאוד לבטל חלקים אחרים של ההסכם. זאת לא רק מפני שההסכם נקבע כמכלול אחד, אלא גם מפני שכל צד כבר קיבל בתמורה להתחייבויותיו חלק מדרישותיו והדבר מחייבו לתת את התמורה שהתחייב לה הוא מנגד.

ונבאר: כל הסכם שיש בו רווחים והפסדים לשני הצדדים הרי הוא מגיע כמכלול אחד, ודעת כל אחד מהצדדים להפסיד ולתת לשכנגדו רק אם יקבל את התמורה שבה הוא חפץ. נמצא שאם ההסכם כבר נכנס לתוקף וצד אחד קיבל את התמורה או את חלקה, הרי עצם קבלת התמורה מחייבת אותו לתת את מה שהתחייב לכשכנגדו. כן מבואר בדברי נתיבות המשפט (סימן קעו סעיף ג – ביאורים ס"ק ד) בביאורו לדברי המרדכי שהביא הרמ"א (שם).
[...]
דבריו ברורים, שכל שנתחייבו שני צדדים לפעול ולעשות פעולות זה לזה הרי הם כפועלים שכירים זה לזה, וכמו בשכיר, שנשכר בדיבור ומשעשה את פעולתו נתחייב השני בשכרו אף שהתחייב רק בדיבור, כך גם בהסכם: אם עשה האחד את חלקו נתחייב השני בתמורתו גם אם לא היה קניין ביניהם.

ומכיוון שבכל הסכם גירושין ישנם תנאים רבים הבאים להסדיר את הפסקת הסכסוך והמריבות, ובנוסף עליהם במקרים רבים גם עצם ההסכמה לגרש ולהתגרש כלולה בהסכם. לכן אחר שהגירושין התבצעו לפי המוסכם וחלק מן התמורה ניתן, הרי הוא מחייב את המקבלים לתת את התמורה שהתחייבו עליה. במצב שבו בני הזוג כבר התגרשו על סמך ההסכם והחלו לבצע בפועל חלקים ממנו, קשה מאוד לקבל את טענת המבקשים לבטל סעיף פלוני או אלמוני שאינו מוצא חן בעיניהם.

במקרה שלפנינו, לאחר חתימת ההסכם: גם הגירושין כבר התבצעו, גם הסעיפים על הסדרי השהות ותשלומי המזונות שהוסכמו כובדו, האישה גם ישבה בדירה ללא דמי שכירות כמוסכם, ורק כאשר הייתה צריכה לפנות את הדירה ולעבור לדירה השנייה – אז באה היא ומבקשת לבטל חלקים מן ההסכם. כאן אין ספק שהאישה קיבלה תחילה חלק מן התמורה והדבר מחייב אותה לתת את שהוסכם, גם אם לדעתה הייתה צריכה לתת פחות. ברור גם לאישה כי אם הייתה עומדת על התנאים שאותם היא דורשת עכשיו, סביר שלא הייתה מתקבלת הסכמת הצד השני, הגירושין לא היו מתבצעים והסכסוך היה עדיין בעיצומו. ואם כן, כיוון שברור שחלק מן התמורה התקבל הרי שיש לתת מה שאמורים לתת כנגדו.

לאור כל זה: ערעור האישה נדחה, ויש לקיים את הסכם הגירושין כפי שהוסכם.

והדברים מתאימים אף בנידון דנן.

יא. נדרשת רמה גבוהה של הוכחה כדי לבטל הסכם
ידוע שכדי לבטל הסכם, יש להציג הוכחה חזקה מאוד, וזאת לא הוצגה ע"י התובעת. ונזכיר אף מתוך האמור בהחלטת בית הדין הגדול בתיק 1304990/1 (פורסם):

ועל גבי הנ"ל נוסיף ונבהיר שביטולו של ההסכם (ושל כל חוזה) בנימוק של כפייה ועושק מצריך הוכחות חד־משמעיות וחזקות ביותר לקיומם של העושק והכפייה. (ועיין בעניין זה בספר חוק לישראל – חוק החוזים, עמוד 253 ואילך, בעניין הראיה הנצרכת, ועוד שם בפרקים חמישי, שישי ושמיני לגבי סוג הכפייה שיכולה לשמש כעילה לביטול חוזה.) במקרה שלפנינו לא הביאה המערערת הוכחות כלל, לא הוכחות חזקות ואף לא חלשות.

כך שרמת ההוכחה הנדרשת לביטולו של הסכם, היא גבוהה. וראו האמור לעיל, כך שבנידון דנן אין הוכחה חזקה.

בנוסף, ראו בעניין זה פסק דין בית הדין הרבני טבריה (תיק 814807/3), שם כתבו בעניין דומה:

ביחס לטענה שבעת החתימה על ההסכם הבעל היה מאושפז ייאמר כדלהלן: מאחר שבפנינו הסכם גירושין בר תוקף עם פסק דין המאשרו, נטל הראיה להעדר כשירות הבעל בעת חתימת ההסכם מוטלת עליו. מהתיקונים שהבעל ביקש לבצע בכתב ידו בגוף ההסכם במועד חתימת ההסכם נראה שבאותה עת הבעל היה כשיר וידע לעמוד על זכויותיו.

וראו אף התבטאות דומה מאת שופט בית המשפט לענייני משפחה כפר סבא, תמ"ש 3351/07, שם נכתב:

אלא שבנדון, מצאתי כי התובע לא עמד בנטל הראיה הכבד המוטל על שיכמו להוכחת פגמים חמורים שכאלו בכריתתו של הסכם הגירושין, הכול כפי שיפורט בהמשך הדברים.

כך שהליך לביטול הסכם הינו הליך אשר נדרשת בו הוכחה משמעותית, שלא קיימת בתיק זה.

יב. ישנו צורך "לקדש" הסכמים שבין צדדים
וראו אף אמירת בית הדין הגדול בתיק 1221150/1 (פורסם):

דווקא מפני שטענות לביטול הסכם כשצד אחד 'מגלה' שההסכם אינו כדאי לו חוזרות ונשמעות במקרים רבים, חשוב מאוד לחזור ולהבהיר כי לא רק שבית הדין אכן צריך 'לקדש' ולכבד הסכמים שנחתמו בין הצדדים, ובפרט כאלו שנחתמו תחילה בפני המגשר ואחר כך הובאו לבית הדין לאישור ונעשה קניין עליהם, אלא שבראש וראשונה הצדדים עצמם מחויבים לכבד ולקדש הסכמים שחתמו, ועליהם לשמור את מוצא פיהם מכל משמר.

הסכם שנעשה בין שני צדדים – אסור להפר אותו גם אם לא היה נעשה בקניין, מדין "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב", אך קל־וחומר שיש חובה לקיימו כלשונו כשנעשה בקניין ובשטר חתום ובפני בית דין, שאז ההסכם גם מחייב מבחינה ממונית וגם בתורת פסק דין, ואפשר לכפות על קיומו בבית דין.

כך שישנה חובה לקיים הסכמים, וכל שכן שהגשת בקשה לביטול ההסכם, הוא מעשה שלא ראוי.

יג. שימור האינטרס הציבורי
אין ספק שהאינטרס הציבורי מצדד בצורך לשימור הסכמים בתוקפם, ונזכיר לדוגמה האמור בפס"ד בית המשפט לענייני משפחה כפר סבא בתיק תמ"ש 028977/02 ותמ"ש 028978/02 באשר לכך:

מדיניות שיפוטית ראויה תומכת בכיבוד הסכמים שנערכו בין צדדים, על אחת כמה וכמה שנערכו בכתב וביתר שאת משאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין ע"י בית משפט לאחר שבית משפט השתכנע בהבנתם, הסכמתם ורצונם של הצדדים. אם לא נלך בדרך זו, תיגרם בוקה ומבולקה ואנדרלמוסיה. היציבות המשפטית תיפגם, צדדים שעורכים הסכמים ומשיגים הישגים לא יוכלו להיות בטוחים שההישגים יעמדו בעינם – לא יוכלו להתנהל על פי ההסכם.

כך שכשאין ודאות שההסכם פגום, כגון בנסיבות תיק זה, אין לבטלו.

יד. אין צורך בבדיקת ההקלטות
ונזכיר האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום 31.10.21 תחת הכותרת "מתווה לסיום ההליך":

באשר לבקשה לבדיקה מקצועית של ההקלטות, נזכיר האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום 10.6.21:

ועתה, כאמור, ובמחשבה שניה, בית הדין סבור כי לשם הכרעת הדין, כנראה ולא יהיה צורך בבחינת ההקלטות, ובית הדין מעדיף לקיים ולהשלים קודם לכן את דיון ההוכחות שנקבע במסגרת ההחלטה הנ"ל. אם לאחריו בית הדין יסבור כי בחינת ההקלטות הינה חיונית לצורך מתן פסק דין בתיק, אזי בית הדין ישקול להורות אז על בחינת ההקלטות. ברם, כאמור, בשלב זה בדיקת הקלטות לא תבוצע. יתכן והחלטה האם יש צורך בבדיקת ההקלטות תינתן ע"י בית הדין רק לאחר הגשת הסיכומים או במסגרת פסק הדין או בהחלטה מקדימה לו.

ומוחלט כאמור, כי במסגרת פסק הדין, בית הדין יתייחס אף לכך.

ועתה כבר ברור, כי לאור תוצאות פסק דין זה, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהתובע אמר את הנשמע שם, אין צורך בבדיקת ההקלטות.

תובנות נוספות
נזכיר האמור במסגרת החלטת בית הדין מיום 31.10.21:

[...]
בשלב זה, בית הדין לא השתכנע כי אכן התובעת שילמה משכנתא, שהרי גם קודם לכן היא שלמה סך זה לפי ההסכם. זה שהנתבע השתמש בכך למשכנתא, לא מגלה שהיא שלמה משכנתא. ברם, בית הדין ימתין לסיכומי הצדדים טרם הכרעה.
[...]
בית הדין לא השתכנע כי אביו של הנתבע חתם על מסמך שאינו אמת, ונראה על פניו שאכן אבי הנתבע כן קיבל סך 35 אלף דולר. ברם נמתין לסיכומי הצדדים אף באשר לכך.

ובית הדין עומד אחר התובנות הנ"ל.

כתובה
באשר לפסיקת כתובה, נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 28.4.21:

מגיבה ב"כ הבעל: האישה הגישה את הגירושין, שניהם מסכימים להתגרש, הם כבר פרודים, הוא הסכים לשלם שכירות והיא יצאה מהבית. היא ניהלה קשר מיני בנישואין עם מ', הוא הגיע לבית שלהם, היא אמרה לילדים שיש לקבור את הבעל חי ושיש לשסף לבעל את הגרון. המומחית ג' ביקרה את שני הצדדים. היא איימה ברצח על בעלה, ואין מקום לכתובה. יש לה ידיד בשם ט' שנוגע בה בגוף. היא מתנהלת בפריצות, והם צריכים להתגרש. גם בהסכם רשום בסעיף יא שהיא תקבל פיצוי הכולל גם את כתובתה. היא דרשה זאת.

בית הדין בירר עם ב"כ האישה מדוע שלא יתגרשו כבר עתה.

מגיב ב"כ האישה לאחר התייעצות עם האישה: לא נוכל להשאיר את הכתובה לאחר הגט.

בהסכמת הצדדים, בית הדין שוחח בנפרד עם כל אחד מהצדדים (ללא רישום פרוטוקול, כמקובל), כדי להגיע להסכמות.

בסופו של דבר הוסכם כי הצדדים יתגרשו היום, כאשר הכתובה תידון ותוכרע לאחר הגט. כן הוסכם שיוטל עיקול ברישום על הדירה הרשומה על שם הבעל ברחוב פ' ע"ס 52 אלף דולר. כן יינתן צו איסור דיספוזיציה על הנכס הנ"ל.

ובכן, בית הדין מאשר את הסכמת הצדדים להתגרש.

כן בית הדין מאשר את ההסכמה הנ"ל בתוקף של פסק דין.

כך שעתה יש להכריע בכתובה.

באשר לכתובה נזכיר אף מתוך טענות הצדדים כאמור בהחלטה מיום 3.5.21:

חוקרת ב"כ הנתבע את התובעת, ואלו תשובותיה לה: למרות הגט אני דורשת כתובתי. מעולם לא היה לי קשר עם מ', לא הייתה תכתובת מינית של מ' אלי, אני מוכנה להיבדק על כך בפוליגרף.

ומגיבה לשאלות בית הדין: לא היה לי קשר מעולם עם מ'. אף פעם לא ראיתי את מ'. אני מוכנה להיבדק על כך בפוליגרף. הוא סגר תיק במשפחה שלו.

מבקשת ב"כ הנתבע כי התובעת תיבדק על כך בפוליגרף.

טוען ב"כ התובעת: אז שתהיה לה כתובה אם היא דוברת אמת.

מציגה ב"כ הנתבע הסרטה של התובעת עם בחור בשם ט' ברכב. מגיבה התובעת: זה נלקח ממני בגזל והבעל ביקש להראות את נטיותיו המיניות של הבחור ההוא. זה ברכב של הבעל, אני צילמתי זאת, הבעל ביקש שאבדוק האם היא הומו. יצאנו למסעדה עם ט', הבעל הכריח אותי לנגוע בו, אך הוא מעולם לא נגע בי ולא אני בו. ובסרט, הבעל ביקש שאנסה לראות אם הוא נוגע בי. הבעל נגע בו. הבעל היה ברכב מקדימה. הוא ביקש שאני אסריט.

בית הדין צפה בסרטון, שם נצפית התובעת במצב לא ראוי עם גבר זר, עם עוויתות פנים ותנועות לשון וגוף בעלי אופי מיני בין שניהם, אף שלא נצפתה נגיעה בין שניהם.

ממשיכה ומגיבה התובעת: לא ראיתי צורך לרשום שהבעל נגע באותו ט'. הבעל רצה שאלבש חולצה שקופה בברית שהייתה במשפחתו. היו לו המון בקשות בתחום זה. בענייני צניעות, לא הסכמתי לבקשות שלו בחוץ, כל יום הוא ביקש שאהיה פרוצה ברחוב עבור חבריו ולא הסכמתי לכך. אף גבר לא נגע בי ולא נגעתי באף גבר.

מציגה ב"כ הנתבע סרטון של התובעת על רכבת (במתקן דמוי רכבת המוצב בקניונים וכד') עם חצאית ירוקה, ושם צורחות מתוך פחד מתוך המתקן מול ציבור.

מגיבה התובעת: אחותי בנוון שרירים, וזה היה ערב שעשינו הדמיה כאילו אנו על רכבת והאחות שלי רצתה להשתחרר ועשיתי זאת כדי לשמח אותה.

למעשה, בית הדין לא ראה בסרטון זה התנהלות המשפיעה על אי זכאותה של התובעת בתביעה הכתובה.

ממשיכה ומגיבה: לא איימתי לרצוח את הבעל, אני מוכנה להיבדק על כך בפוליגרף. לא קיללתי את האב בפני הילדים. לא אמרתי לילדים שהוא ז"ל. לא אמרתי שהוא יעלה לגג ויתאבד או שייקח סכין וישסף את עצמו. אני מוכנה להיבדק בפוליגרף.

טוען ב"כ התובעת: הפוליגרף נעשה באופן פרטי ולא ע"י בית הדין.

הבעל לא הסכים להיבדק, אז לא נשלח אף את האישה.

ממשיכה ומגיבה: ראיתי את הפוליגרף.

מגיבה התובעת לשאלה מדוע לא נבדקה אף היא ע"י פוליגרף: בית הדין צריך לשלוח אותי. ניתן לקחת כדור הרגעה טרם לכך.

למעשה, בית הדין הבהיר כי לא יהיה מוכן לקבל טענה מהנתבע שהוא דורש שהתובעת תיבדק בפוליגרף, לאחר שבדיון קודם הוא לא הסכים להעמיד את התיק על בדיקה זו.

ממשיכה ומשיבה התובעת בחקירתה: לא איימתי על הנתבע או אביו שאלך לרשויות המס. רק לאביו אמרתי שזה מסוכן עם רשויות המס. אם הוא טוען שהחנות של אביו. איימתי על אביו ברשויות המס, כל החיים הוא איים עלי.

ממשיכה ומגיבה: לא דברתי עם אף אחד במקום עבודתו של הבעל. אנו עובדים באותו מקום ואף ביקשתי שיכבדו זאת, ולא ידברו בצוות על הגירושין.

כך שהנתבעת נצפתה במעשי כיעור, ובית הדין רשם על כך:

בית הדין צפה בסרטון, שם נצפית התובעת במצב לא ראוי עם גבר זר, עם עוויתות פנים ותנועות לשון וגוף בעלי אופי מיני בין שניהם, אף שלא נצפתה נגיעה בין שניהם.

ואין ספק שהאמור הוא מעשה כיעור.

בנוסף, לאחר שקבענו שהסכם הממון מיום 25.2.18 הוא בתוקפו, אזי יש תוקף אף לסעיף י"א בו נכתב כי האישה לא זכאית לכתובתה מעבר לסך הרשום שם (200,000 ש"ח).

מסקנה
הסכם הממון שמיום 25.2.18, הוא בתוקפו.

שני הנספחים להסכם, הראשון מיום 25.6.19 והשני מיום 27.6.19 החתומים ע"י שני הצדדים, שלא אושרו באישור משפטי, אינם בתוקף מבחינת בית הדין (כפי ההלכות המקובלות בכך), אלא אם יסכימו הצדדים ביניהם אחרת.

התובעת לא זכאית לכתובתה, ככל ותקבל או שקבלה מהנתבע את הסך הרשום בסעיף י"א להסכם הממון שמיום 25.2.18.

באשר לפסיקת הוצאות משפט, ולאור ההתראה האמורה בהחלטת בית הדין שמיום 12.10.20; בית הדין התלבט האם יש לפסוק הוצאות משפט כנגד התובעת לאור כל המפורט מטה, אך לבסוף החלטנו שלא לנהוג כך, בעיקר בשל הממצא העובדתי של איומי הנתבע על התובעת - אף שאין באיומים אלו כדי להשפיע על תוקפו של ההסכם הראשון, כמבואר לעיל בהרחבה.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"א באדר ב התשפ"ב (14/03/2022).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה