ב"ה
בית הדין הגדול
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב אליעזר איגרא הרב דוד ברוך לאו הרב מיכאל עמוס |
דיין נשיא דיין |
תיק מספר: | 996470/5 | |
תאריך: |
כ"ח באייר התשפ"ב
29.5.2022 | |||
מערערת |
פלונית
בא כוח המערערת עו"ד גלעד בניאל | |||
משיב |
פלוני
בא כוח המשיב עו"ד יוסי ויצמן וטו"ר ניסים שבבו | |||
הנדון: | פשרה בשאלת הצמדת כתובה הנקובה בלירות | |||
נושא הדיון: | פשרה בשאלת הצמדת כתובה הנקובה בלירות |
בהתאם לעובדה שמדובר בכתובה הנקובה בשקלים ישנים, כמו כן בהתחשב בעובדה שגם האיש מודה כי במסגרת האיזון עליו להעביר לאישה לכל הפחות סך של 76,317 ש"ח – זאת לאחר שיסתיים הליך הבירור מול האקטואר אשר חייבו בסכום גבוה יותר – לפיכך ובהתאם לאמור, אין כל מניעה מלהורות על חלוקה מיידית של כספי המגרש ב[ח'] לשני הצדדים ואין מקום לדיון נוסף בנושא הכתובה.לאחר מכן ביום י"א בטבת התשפ"ב (15.12.2021) הבהיר בית הדין את החלטתו:
[...] ההחלטה האמורה התבססה על הודאת האיש ועל האמור בדוח האקטואר כי עליו להעביר לה לכל הפחות סך 76,000 ש"ח במסגרת האיזון (הסכום עוגל כלפי מטה). בית הדין סבור כי אין להצמיד את ערכה של הכתובה הנקובה בשקלים ישנים.טענות המערערת
עם זאת ולפנים משורת הדין, גם אם היה מקום להורות על הצמדה: הואיל והאיש יעביר לאישה לכל הפחות סך 76,000 ש"ח במסגרת האיזון, בכך יבוצע תשלום בעבור הכתובה בכל מקרה, במסגרת המדיניות של היעדר 'כפל זכויות' הנהוגה בבתי הדין.
זאת ועוד: גם אם בזמנו, בשלהי שנת 2016, הסכים האיש לוותר על חלקו במגרש, היה זה כדי לסיים את כל ההליכים ולהביא לסידור הגט שבו כה חפץ. ויתור זה היה יפה לשעתו, לא נערך קניין על הוויתור אלא הייתה זו אמירה במסגרת הדיון. ברור מעל לכל ספק שאילו היה האיש יודע בזמנו כי ההליכים יימשכו עוד שנים ארוכות והצדדים יתגרשו רק בתאריך 10.11.20, לאחר סאגה ארוכה ועל סף היתר אישה שנייה שנאלץ לבקש – ובית הדין נעתר לבקשתו – לא היה מעלה בדעתו לוותר לאישה על חלקו במגרש.
בנוסף: הערכת האיש, לפי האמור בהחלטת בית הדין הגדול מתאריך 20.9.16, הייתה כי ערכו הכולל של המגרש עומד על סך 600,00 ש"ח. בסופו של יום כידוע, נמכר המגרש בסך 940,000 ש"ח, סכום גבוה בהרבה ממה שהעריך האיש. אין ספק אם כן שהסכמתו אז לוותר, אינה תקפה נכון להיום.
ולכן, בזמננו כשלוה מעות 'סיג', והוא שטר חוב של המדינה – אם פסלה המלכות הוה כחספא בעלמא, וצריך לשלם תמיד ממעות 'סיג' החדשים. ואפילו במטבעות כסף אם אינן שוות המעות, רק שהמושל צוה שתלך בכך וכך ואחר כך פסלה, צריך ליתן לו תמיד מהחדשות. אבל כשהמטבע שוה מעותיה רק המושל פסלה מפני שינוי הצורה אז הדין כמו שכתוב בשולחן ערוך.גם החזון איש (יורה דעה סימן עד ס"ק ה) כתב:
עניין המטבעות בזמננו נשתנה, שיש מטבעות שאין להן שיווי בחומרם כלום רק שהם כשטר על אוצר הממשלה ובזה הם מקיימים את ערכם, וכשנפסלו אינם שווים כלום. ונראה דבזה אפילו לווה סתם – אם נפסלו ואינם מטבע כלל, חייב ליתן לו מטבע היוצא, דלא חשיב כהוזל, דלא היה לו רק הצורה והצורה אבדה. ואם מטבע החדש נפחת מפני שאין אנשים נותנים בו אמון בערך שהיה להם אמון למטבע הראשון חשיב כנפחת. ואם הוקרו פירי בשביל זה, יש לחשוב את המטבע החדש כמטבע שנפחת, וצריך להוסיף למלווה את הפחת.הלכה למעשה פסקו כן לגבי הלוואות גם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (מנחת שלמה חלק ב סימן סח אות יא) שיש לשלם בהצמדה, וכתב הגר"י בלוי בספר ברית יהודה ושנה משנתו בספר פתחי חושן (ירושה ואישות פרק ז – קצת דיני כתובה וגבייתה סוף הערה יב):
[...] שנראה שגם כשכתבו מטבע היוצא ואחר כך ירד מערכו שלעולם מחשבין הסכומים כפי ערכם כיום, ואפשר שבזמננו בארץ ישראל צריך לחשב בהצמדה למדד ועל כל פנים בהצמדה לדולר ואין בזה משום חשש רבית.עוד העידו שהגר"ע יוסף והגרי"ש אלישיב זכר צדיקים לברכה בשבתם בבית הדין הגדול נהגו כך לגבי כתובה, וראה עוד בפסק דינו של הרה"ג חיים שלמה שאנן זצ"ל בספרו עיונים במשפט (אבן העזר סימן כז) שביאר:
לענין ההצמדה של הכתובה כבר כתבנו בעבר שכיום יש להצמיד הכתובה למדד וציינו לדברי המהרשד"ם והמובא בפסק הדין של הגר"ח הרצברג שבפד"ר (כרך יח) וכן לחלקת יעקב (יורה דעה סימן סד בהערה) שכתב שכיום המדד דהיינו עוד בזמנו הוא הטיבעא והכסף הוא הפירות ואם כן החוב הוא הכסף הצמוד אשר משולם בשטרות כסף.ראה שם באריכות דבריו.
הרב דוד ברוך לאו – נשיא | הרב אליעזר איגרא | הרב מיכאל עמוס |