בפני ביה"ד תביעת רכוש.

הצדדים נישאו בתאריך 2.10.2003. לצדדים ארבעה ילדים משותפים.

בתאריך 19.4.2020 הגיש האיש תביעת גירושין בטענה שהאישה מנהלת רומן מתמשך עם גבר אחר. הצדדים התגרשו בתאריך 20.10.21.

תיק הרכוש נידון בבית הדין.

לצדדים היה בית משותף ובהליך התמחרות שנעשה בבית הדין בין הצדדים האיש רכש את חלקה של האישה בסך 3,340,000 ש"ח, כאשר הערכת השמאי היא 2,140,000 ש"ח.

בפני בית הדין עומדת שאלת איזון הזכויות בין הצדדים.

הצדדים חלקו את חשבון הבנק המשותף ביניהם.

בתאריך 29.4.22 הגיש רו"ח דו"ח הבודק את זכויות הצדדים והברחות הכספים שנטען שנעשו ע"י מי מהצדדים, לפי חו"ד הנ"ל ניתנו 2 אופציות:

לפי אופציה א' – על האיש להעביר לאישה כיום סך של 2,734,513 ש"ח.

לפי אופציה ב' – 1. האיש יעביר לאישה כיום סך של 196,040 ש"ח.

2. האישה תעביר לבעל בתאריך 30.9.21 סך של 34,895 ש"ח, סך זה יעודכן בהתאם לתשואה שתישא קרן השתלמות הפניקס אקסלנס מס' [...].

3. ביום פרישת הבעל מעבודתו יעביר לאישה סך של 239,311 ש"ח ובנוסף האיש יעביר לאישה 41.13% מהזכויות הפנסיוניות שלו והאישה תעביר לאיש 35.16% מהזכויות הפנסיוניות שלה.

טענות האיש
א. קביעת אחוזי זכאות האישה
מועד הפרישה כפי שקבע האקטואר הוא 31.7.21 ולפי זה נעשה חישוב זכויות האישה מהפנסיה (190 חודשי שיתוף מתוך 208) בעוד שלמעשה מועד הפרישה הוא מאי 2023, לפי זה נוספו עוד 46 חודשים (מאוגוסט 2019 עד מאי 2023), נמצא שהתקופה המשותפת היא 74.8% וחישובי זכאות האישה 37.4%

ב. סיבת הגירושין
כמו שעלה בדיונים והאישה לא הכחישה את הדברים, הרי הסיבה לגירושין היא חייה הכפולים של האישה עם מאהב. למעשה הרבה קודם פתיחת ההליכים המשפטיים האישה החלה לסרך את דרכיה וכחלק מהחיים הכפולים שניהלה היא החלה להכין את הקרקע לפירוד מהאיש. האישה דאגה לנכס נכסים שאמורים להיות משותפים על שמה. כגון בתחילת 2019 הרכב המשפחתי נמכר ונקנה רכב חדש בשטר קניה שבוצעה על ידי האיש, עם זאת האישה דאגה לרשום את הרכב על שמה בלבד.

יש לציין שהאיש הציג ראיות למכביר על הקשר הרומנטי המתמשך בין האישה לנואף, כולל תמונות משותפות, קבלה ממלון בו שהו ביחד ודו"ח חוקר. כל זה למעלה מהצורך היות והאישה לא הכחישה את הטענה והודתה בדברים בפה מלא.

מדצמבר 2018 ההוצאות החודשיות של האישה גדלו ב-4,800 ש"ח בממוצע (מ-8,440 ש"ח לחודש ל-12,971 ש"ח לחודש). יש לציין שהוצאות אלו נמשכו מהחשבון המשותף והן עולות על משכורתה של האישה. ההוצאות הנ"ל נועדו לממן את "הבילויים" המשותפים שלה עם הנואף, כגון נסיעה לטריאלתון שנערכה באוקטובר 2021, נסיעה בה האישה שהתה עם הנואף בקשר זוגי – מיני [...], הוצאות לצורך בילויים משותפים עם הנואף.

התקנת התקן תוך רחמי חודש לאחר הכרותה עם הנואף, כאשר מדו"ח הטיפול הזוגי עולה שהאישה התנגדה בשנים שחיה עם בעלה להתקן זה, והדבר אף מנע יחסי אישות של הצדדים. מהלך זה מביא למסקנה שהקשר שלה עם מר [ע'] קדם לאמור, ובתקופה האמורה הקשר הבשיל לכדי הבנת האישה שיש צורך בהתקן למניעת הריון, וד"ל.

יש לציין שחלק גדול מההוצאות היו במזומן, וכפי שעולה שהאישה נהגה למשוך כספים במשיכות בנות 500 ש"ח, לעיתים אף פעמיים שלוש בשבוע.

הגדילה האישה לעשות והמשיכה בהוצאות חריגות גם כאשר היתרה בחשבון הייתה שלילית ואף הכניסה את הנואף לחשבון הבנקים. האישה והנואף ערכו תחשיבים על דרך המימוש של הרכוש המשותף של הצדדים (האיש והאישה), וכאשר התובע גילה את דבר המעשה הגישה האישה תלונה במשטרה על הטרדה.

בצר לו, וכשהבין שהאישה מוציאה סכומי עתק ללא הבחנה, הקפיא האיש את החשבון המשותף.

האיש ציין שהוא עצמו לא הוציא מהחשבון המשותף כספים שלא למטרות הבית והילדים.

לכתב הסיכומים מצורפים: תדפיסי הבנק של הצדדים המוכיחים את האמור, קבלה מהמלון בו לנו יחד האישה והנואף, תמונות משותפות של האישה והנואף והתכתבויות בינו לאישה בנוגע למשיכת היתר בבנק המוכיחים את האמור לעיל.

ג. החזקת דירת הורי האישה
אבי האישה נפטר ביולי 2018. מתאריך זה, הבית של הורי האישה הושכר, כאשר כל הוצאות החזקת הבית המוערכות ב-3,500 ש"ח לשנה שולמו מהחשבון המשותף, וההכנסות מהשכרתו הועברו לחשבון אם האישה.

ד. מועד הקרע
כל האמור מתייחס לקביעת בית הדין את מועד הקרע לתאריך 1.8.2019. האיש טוען שמועד הקרע צריך להיות מוקדם יותר וזאת מהטעמים הבאים:

האישה הרתה מגבר אחר בשנת 2011. הדבר עלה בדיונים ונטען שהיות והאיש מחל לאשתו והצדדים המשיכו לחיות חיי נישואים מלאים, אין לקבוע את המועד הנ"ל כמועד הקרע.

למעשה, האיש טוען שמסיכום הטיפול הזוגי עולה שלא מדובר באישה שמעדה וחזרה בה מהתנהלותה מתוך רצון לשמור על התא המשפחתי. התנהלותה של האישה מוכיחה שכל מטרתה של האישה הייתה להשיג מהאיש עוד ילד ועוד זכויות פנסיוניות. האישה הפעילה לחצים על האיש, ואף איימה בגירושין, אם לא יתממש רצונה לעוד ילד. לאחר הולדת ביתם הרביעית, ולאחר שהאיש הגיע לתפקידו הבכיר ומיצה את יכולתו בצבא, האישה החלה במעשיה לשם פירוק התא המשפחתי. יש לציין בנוסף, שלאישה יכולת השתכרות גבוהה אותה פיתחה ושיכללה במהלך חיי הנישואין ומעולם לא פעלה לנצל אותה. מצד אחד היא פיתחה את הקריירה האקדמאית שלה, מצד שני לא הייתה עקרת בית ולא דאגה לניהולו השוטף והתקין, ומצד שלישי לא יצאה לעבוד. רק לאחרונה, כאשר הבשיל הליך פירוק התא המשפחתי אותו יזמה האישה, היא יצאה לעבוד. האמור מוכיח שהאישה למעשה רצתה לנצל את האיש ולא הייתה מעוניינת בשיקום התא המשפחתי.

ה. ניצול כלכלי ונפשי
האיש טוען שהאישה ניצלה אותו לאורך כל תקופת הנישואין הן בפן הכלכלי והם בפן הנפשי. מעבר לאמור, שלאורך כל הנישואין האישה לא מיצתה את יכולת ההשתכרות שלה, דאגה לטיפוח הקריירה האקדמאית שלה ונשענה על המשכורת של האיש - כל זאת כאמור לעיל, הצדדים רכשו דירה שנרשמה על שם שניהם כאשר בפועל הדירה נקנתה מכספי האיש בלבד, היינו חסכונותיו האישיים וחסכונות הוריו, כאשר האישה לא השקיעה בדירה אגורה שחוקה. ובפן הנפשי, בשנת 2014 חלה אביה של האישה בלוקמיה והתאשפז במשך חודשיים במחלקת השתלות מח עצם, כאשר לבקשת האישה, האיש ישב לידו, סעד אותו במקומה, ודאג לכל העניינים כולל תיאום תרומת טסיות ותרומות דם ועוד.

ו. נכסי קריירה
האישה טיפחה קריירה אקדמאית במשך שנות הנישואין, כאשר שכר הלימוד שולם מהחשבון המשותף, קרי ממשכורת האיש. מדובר בסטודנטית נצחית שלמדה במשך כ-12 שנים באוניברסיטה, כאשר רק עלות שכ"ל מגיע ל כ-144,000 ש"ח, ויש להעריך שעלות הלימודים בכלל מגיעה ליותר מ-200,000 ש"ח. האישה מעולם לא ניצלה את יכולותיה הנ"ל לעבודה ולעזרה בניהול משק הבית. יש לציין שהאיש, בנוסף לעבודתו בצבא, דאג לילדים ולניהול הבית, ולמעשה תפקד כמגדל העיקרי של ילדי הצדדים.

בניגוד לאישה, שכל הקריירה שלה והלימודים נעשו בזמן שהצדדים נשואים על חשבון משכורת האיש ועל חשבון ניהול הבית וגידול הילדים, (כאשר ניהול הבית וגידול הילדים נעשים ע"י האיש עצמו), האיש השלים את לימודיו וגיוסו לצבא קודם הנישואין. נמצא שכל הכשרתו כולל התשלום עבורה, הזמן והמשאבים, לא היו על חשבון המשפחה ומשק הבית המשותף אלא על חשבון האיש והוריו בלבד.

לאור האמור האיש עותר על פסיקה לפי סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, היינו חלוקה שאינה שווה בין הצדדים. האיש מצרף את פסיקת השופט גרינברגר תמ"ש 20964/02 שכתב כי הזכות לאיזון משאבים בדרך של מחצה על מחצה תלויה בכך שכל אחד מבני הזוג "יעמוד בציפיות הכלכליות, שנוצרו מעצם טיב הנישואין, כשכל אחד כשותף מלא יתרום לפי יכולתו לקידום המשפחה בכל התחומים ובמיוחד בתחום הכלכלי".

טענות האישה
א. מועד פרישת הבעל מצה"ל
האיש לא העביר לאישה או לאקטואר מסמך שמלמד ששינה את מועד פרישתו מצה"ל, והיא מתנגדת לניסיון הפסול והנבזי, כלשונה, לשנות את תוצאות חוות דעתו של האקטואר בקשר לזכויותיו מצה"ל.

ב. הרכב המשותף
האישה לא מבינה את טענות האיש בנוגע לרכב המשותף, היות והאקטואר קבע שעליה להעביר לאיש מחצית משווי הרכב.

ג. הברחות כספים
האישה מכחישה את טענות האיש בדבר הברחות כספים שנעשו על ידה. האיש ויתר על קיום הוכחות בעניין, וכל טענותיו הינם לא יותר מהאשמות שווא והטחת שקרים באישה.

ד. מועד הקרע
בית הדין קבע את מועד הקרע בדיון שנערך בתאריך 20.12.20, מועד הקרע נקבע בהסכמת הצדדים, ומשכך אין מקום לשנות את מועד הקרע. בנוסף, האישה מכחישה את טענת האיש שהרתה מגבר אחר בשנת 2011 .

ה. נכסי קריירה של האישה
האישה טוענת שלא שילמה שכ"ל עבור תואר שני ושלישי.

ו. נכסי קריירה של האיש
היות והדבר עומד להכרעת ביה"ד הגדול, האישה לא מתייחסת לאמור בטענות האיש בנוגע לעניין נכסי הקריירה.

ז. חלוקה לא שוויונית
האישה מתנגדת לדרישת האיש לחלוקה לא שוויונית של זכויותיו.

סוף דבר, האישה טוענת שיש לתת תוקף של פס"ד לדו"ח האקטואר ללא שינויים ולפעול לפי החלופה השנייה של חו"ד הנ"ל.

מועד הקרע
קודם שבית הדין ייתן דעתו בעניין דו"ח האקטואר ובהשגות האיש עליו, יש לדון בשאלה המקדמית והיא שאלת מועד הקרע.

טענתו הבסיסית של האיש בנוגע למועד הקרע עלתה כבר בדיון שהתקיים בתאריך 20.12.20, וכבר אז הכחישה האישה את עיקרי הדברים, היינו שהייתה בהריון מאיש אחר.

אמנם יש רגלים לדבר שהאישה נאפה כבר לפני המועד שהיא הודתה (ספטמבר 2019), ויתכן אף ב-2011, אבל בית הדין לא רואה לנכון להתייחס לשאלה זו היות ומועד הקרע נקבע בהסכמה.

מועד הקרע נקבע ע"י בית הדין בהסכמת הצדדים לתאריך אוגוסט 2019, שהוא המועד בו חל הקרע בין הצדדים לפי הודאת האישה. כאמור, באי כוח הצדדים נתנו את הסכמתם למועד הקרע, ומשכך אין מקום לשינוי ההחלטה, על אף שיש מקום גדול לדון מחדש בעניין זה לאור הנתונים שהביא האיש וב"כ לעיל, בית הדין רמז זאת בכדי להתקדם בדיון בכך שאמר לאיש בדיון " לאחר מכן ב"כ האיש תוכל להגיש את טענותיה בדבר סעיף 8 2 ב'". ולדעת בית הדין משום כך הסכים האיש להצעת בית הדין בעניין מועד הקרע.

להלן נוסח הפרוטוקול (שורות 57-59):

"בית הדין: ב-2011 המשכתם לחיות יחד. אולם אנו מציעים מחודש 8/2019 האם יש הסכמה?

ב"כ הצדדים: מסכימים

בית הדין: לאחר מכן ב"כ האיש תוכל להגיש את טענותיה בדבר סעיף 8 2 ב'."

שימושים חריגים בכרטיס האשראי
בדו"ח האקטואר שהוגש לביה"ד בתאריך 6.5.21 נכתב (עמ' 4 סעיף ח') בזה"ל:

"הבעל העלה טענה על שימושים חריגים של האישה בכרטיס האשראי טרם המועד הקובע ולאחריו. מאחר ולא נתבקשתי בהחלטת כבוד בית הדין לבדוק זאת, לא ערכתי כל בדיקה לגבי כך, לרבות פעולות בחשבון המשותף לאחר המועד הקובע".

לאחר שהוגשו השגות בעניין זה לאקטואר, הגיש הרו"ח לבית הדין ולצדדים הודעה בתאריך 22.1..21 בה נכתב בעניין האמור (סעיף 4):

"עניתי למייל זה ביום 14.9.21 לגבי כך שחלק מהטענות הנן משפטיות וכן בדיקת הברחת הכספים הנה בעייתית".

לאחר שהתקבלה החלטת בית הדין בעניין, נשלחה בתאריך 21.12.21 הודעה נוספת מהאקטואר בעניין האמור וז"ל בסעיף 3:

"לעניין טענתו על הוצאות בכרטיסי אשראי ומשיכות מזומנים, מדובר בהיקף עבודה נרחב, וכן הוא מעלה טענות לבדיקת פעילות כרטיסי האשראי אף לאחר המועד הקובע, דבר שנדרש כמובן לגביו החלטת כבוד בית הדין.

מניסיון עבר, בדיקת כרטיסי אשראי על ידי מומחה הנה בעייתית מאחר ואין המומחה יכול לקבוע בצורה מהימנה האם אכן ההוצאות בכרטיסי אשראי היו לטובת החיים המשותפים או למטרות שהעלה מ' במכתבו אלי".

נמצא שטענותיו של האיש לא נדחו, ואין אליהן התייחסות ישירה למעט ההערה שמדובר בבדיקה עם היקף עבודה רחב. גם ההתייחסות של רו"ח היא התייחסות כללית לעניין קביעה של הוצאות אחד הצדדים כהוצאה אישית ולא משותפת.

עם זאת, לאור המסמכים שהוגשו לבית הדין, אין ספק שהאישה עשתה שימוש בחשבון המשותף לצורך הוצאות פרטיות, שלא לומר הוצאות שפגעו בתא המשפחתי, קרי הוצאות לצורך בילויים משותפים עם המאהב.

כפי שכתב הרו"ח בתשובתו לבית הדין, חישוב מדויק של ההוצאות הוא קשה עד בלתי אפשרי, למרות שברור שחלקם הגדול והמכריע היה לצורך בילויים עם הנואף ולא לצורך התא המשפחתי, ולכן בית הדין יעריך באומדן על פי המסמכים שהוגשו לו שמדובר בממוצע של 4,000 ש"ח לחודש מ12/2018 עד ינואר 2020, מועד הקפאת החשבון המשותף.

נכסי קריירה
בית הדין קבע בהחלטה שנכסי הקריירה של האיש לא יכללו באיזון המשאבים.

הגדרתם של נכסי קריירה כנכס משפחתי בר איזון יוצרת מחד את השוויון המהותי בין בני הזוג בעת פירוק התא המשפחתי, ומאפשרת לבן הזוג שהקדיש עצמו לבית ואיפשר לבן הזוג השני לפתח את ה"הון האנושי" שלו, לצאת מן הנישואים במצב כלכלי זהה ועם אפשרויות דומות.

השאלה המרכזית במקרה דנן היא, האם יש מקום לחייב את התובע-האיש לשלם לנתבעת-האישה כספים בגין פערים נטענים בכושר ההשתכרות של הצדדים?

מאז ניתן פסק הדין בבע"מ 4623/04 (פלוני נ' פלוני 2007), אין חולק שפער בכושר ההשתכרות (המכונה גם "נכסי קריירה") הינו נכס בר שומה ביחסים בין בני זוג. אמנם, בע"מ 4623/04 הנ"ל עסק בבני זוג עליהם חלה הלכת השיתוף, אך אין חולק שהגדרה זו של פער בכושר ההשתכרות נכונה גם לגבי הצדדים דנא, עליהם חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: החוק) (לעניין השוואת המשטרים הרכושיים, לרבות בנוגע לפער בכושר ההשתכרות, ר' עמ"ש 56634-06-20 פלוני נ' פלונית 2021).

בפסיקה שדנה בשאלה האם יש לאזן פער בכושר ההשתכרות במסגרת סעיף 5 לחוק, או שמא מדובר בנושא שהדיון בו ייעשה במסגרת השיקולים לחלוקה רכושית צודקת במסגרת סעיף 8(2) לחוק – הדעות חלוקות, (לגישה הראשונה – ר': תמ"ש (ראשון לציון) 29102/08 א. ח נ' א. א תמ"ש (באר שבע) 15485/03 צ. א נ' צ. אל 2008, שציין את שתי השיטות כאפשריות. לגישה השנייה - ראה בין השאר: עמ"ש 56634-06-20 הנ"ל, עמ"ש (חי) 31035-09-16 ש.ב. נ' ד.ג. 2017, כב' השופט זגורי בתמ"ש (נצ') 29202-05-14 פלונית נ' פלוני 2018 ומראי מקום שם. כב' השופט שקד בתמ"ש (ת"א) 9926-04-10 ע.ב נ' א.ב 2012, אם כי בהסתייגות בסעיף 66 לפסק הדין, לפיה מהותית ראויה הגישה הראשונה. נ. שלם, יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה, להלן: שלם, עמ' 37-40).

דומה שהדעה הרווחת בפסיקה, היא שאין לראות בפער בכושר ההשתכרות נכס בר איזון, אלא שהוא אחד הפרמטרים שניתן לקחת בחשבון כשהערכאה השיפוטית עושה שימוש בסעיף 8 לחוק, לשם השגת פתרון רכושי צודק.

מסקנה זו נובעת מפרשנות סעיף 5(ג) לחוק כהסדר שלילי. בלשון אחרת, משעה שנפקד מקומו של פער בכושר ההשתכרות מכלל הנכסים העתידיים המפורטים בסעיף 5(ג) לחוק, נלמד שפער זה אינו נכס בר איזון. חיזוק לדעה זו נמצא באזכור כושר ההשתכרות כאחד השיקולים לשימוש בסמכות לפי סעיף 8(2) לחוק (איזון נכסים בחלקים לא שווים), בבחינת מכלל ההן נשמע הלאו. עוד הוטעמה הגישה האמורה בדברים שנאמרו בדיוני הועדה לחוקה חוק ומשפט ובדברי ההסבר לתיקון מספר 4 לחוק (להנמקות האמורות, ר' עמ"ש 56643-06-20 הנ"ל, פסק דינו של כב' השופט א. זגורי, בתמ"ש 29202-05-14 הנ"ל, פסק דינו של כב' השופט שקד בתמ"ש 9926-04-10 הנ"ל. מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בוועדת החוקה חוק ומשפט בנושא עולה, שנשמעו דעות שונות, ולאו דווקא דעה השוללת את ההכרה בפער בכושר ההשתכרות כנכס בר איזון).

אין ספק שישנו קושי בשומתו של פער בכושר ההשתכרות כנכס בר שומה על פי סעיף 5 לחוק או על פי סעיף 8 לחוק, אך ניתן לפתור זאת במידה רבה על ידי הגדרה נכונה של הנכס. לא כל פער בכושר ההשתכרות הוא נכס בר איזון, שעה שראוי לייחס את הפער האמור, בראש ובראשונה, לכישוריו המולדים של בן הזוג כפי שנכתב בבע"מ 4623/04 בסעיף 22 לפסק הדין (ההדגשה לא במקור):

פוטנציאל זה – יש לזכור ולהדגיש – מורכב לא רק מפרי המאמץ המשותף של בני-הזוג, אלא גם, ולעיתים בעיקר, מכישרון אישי, מיכולת הטבועה באדם, וממרכיבים נוספים שאין להם תלות בקשר הזוגי.

מבחינה זו, יש דמיון בין פער בכושר ההשתכרות להשבחת נכס נפרד שאירעה במהלך הנישואין (ור' שלם, בעמ' 353, בעקבות עמ"ש (נצ') 15976-05-15 ר.ב. נ' ח.ס. 2016). השבחת נכס נפרד היא בת איזון בהתקיים שני תנאים:

1. הוכחה השבחה במהלך הנישואין.
2. והוכחת קשר סיבתי בין ההשבחה לבין מאמץ משותף.

(עמ"ש (ת"א) 1279/07 פלונית נ' פלוני 2010, עמ"ש (ב"ש) 1469-03-16 ז.נ נ' ש.נ 2016, עמ"ש (חי') 23541-01-17 פלונית נ' פלוני2017).

על דרך ההיקש, ובדומה לתנאים שסוכמו על ידי כב' השופטת גליק בתמ"ש (ת"א) 52231-09 מ.ב. נ' ע.ב. 2011 (אשר אומצו בפסיקה מאוחרת יותר - עמ"ש 31035-09-16 הנ"ל, תמ"ש 29202-05-14 הנ"ל, תמ"ש (ת"א) 17359-01-10 פלוני נ' אלמונית 2012), על התובע/ת להוכיח, את קיומם של שלושה תנאים מצטברים על מנת שפער בכושר ההשתכרות יאוזן:

האחד, קיומו של פער מהותי בין כושר השתכרותו של הנתבע/ת במועד הנישואין לעומת כושר ההשתכרות מועד הפירוד.

השני, קיומו של פער דרמטי בין כושר ההשתכרות של הנתבע/ת במועד הפירוד לבין כושר השתכרות בן הזוג באותו מועד.

השלישי, הוכחה שהפערים האמורים הם תוצאה של ויתור מצד התובע, באופן שנגרע מכושר השתכרותו לטובת צבירת כושר ההשתכרות של בן זוגו. (בלשון כב' השופטת גליק בתמ"ש 52231-09 הנ"ל: בן זוג "ביתי" מחד גיסא ובן זוג "קרייריסטי" מאידך גיסא).

האמת ניתנה להיאמר, שהדברים נקבעו עוד בבע"מ 4623/04, לאמור (סעיף 23 לפסק הדין, ההדגשה לא במקור):

הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו.

ככל שלא מתקיים איזה מהתנאים הנ"ל, ראוי להסיק, שעיקר הפער נובע מיכולות מולדות, או כאלה שהתפתחו טרם הנישואין (בדומה להשבחה פאסיבית של נכס נפרד, ר' עמ"ש 1279/07 הנ"ל, סעיף 51 לפסק הדין). לחילופין ראוי להסיק, שגם כושר השתכרותו של בן הזוג התפתח במהלך הנישואין, שאז אין ויתור המבסס מאמץ משותף. ככל שכך, מוצדק לקבוע שהפער בכושר ההשתכרות אינו נכס בר איזון, מאחר שהוא לא נצבר (מהותית) במהלך הנישואין.

לאור האמור, אין ספק לבית הדין שהפער בכושר ההשתכרות במקרה דידן אינו נכס בר איזון. האיש רכש את עיקר השכלתו בעודו רווק לפני הנישואין, כאשר ההשקעה הרבה שנדרשת לשם הכשרתו כרופא, הן השקעה בזמן והן ההשקעה הכספית, הייתה אך ורק ממשאביו, לכן אין סיבה שהאישה תהנה מפירות השקעה זו, שעה שלא נטלה בהם כל חלק, ובנוסף כל כלכלת הבית נפלה על כתפיו, בעוד האישה רוב הזמן הייתה עסוקה בלימודים בהתפתחות אישית, עד שלמדה לתואר ד"ר על חשבון המרחב הביתי, ואין ספק לבית הדין שהאישה לא נטלה עליה ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית, אלא דאגה אך ורק לעצמה כיצד להתפתח יותר ויותר, וכל זאת על חשבון התא המשפחתי. בנוסף, האישה שהתה שעות רבות ואף ימים מחוץ לבית, אימוני ריצה וספורט, טיולים, טריאתלון ועוד, עיסוקים אלו של האישה אין ספק שדרשו זמן רב, מאמץ והוצאות כספיות מרובות, והתרומה שלה לכלכלת הבית מעטה בוודאי יחסית ליכולת ההשתכרות שלה.

בנוסף אפשר לומר שהבעל היה ההורה המרכזי בחיי הקטינים, ולאחר שחזר מהעבודה דאג לקטינים ולניהול הבית. האישה רוב הזמן הייתה מחוץ לבית עסוקה בעיסוקיה השונים, וזאת כאשר בית הדין מתעלם מהעניין שהאישה שהתה זמן רב עם המאהב, דבר שהתברר במשך הדיון, ואף לא לקח זאת כשיקול, אלא כהערה אגב בעלמא.

משכך, פערי השכר או "נכסי הקריירה" האמורים הם אינם תוצאה של ויתור מצד האישה, באופן שנגרע מכושר השתכרותה לטובת צבירת כושר ההשתכרות של בן זוגו, אלא האיש היה גם אבא וברוב הזמן גם אמא כאמור לעיל.

לעומת זאת האישה את עיקר הכשרתה עשתה כאישה נשואה, כאשר ההשקעה הרבה שנדרשה לשם כך באה על חשבון התא המשפחתי, קרי ניהול הבית, גידול הילדים ומימון הלימודים.

לאור האמור, הפער בכושר ההשתכרות אינו נכס בר איזון, מאחר ולא נצבר (מהותית) במהלך הנישואין, כאמור לעיל.

תאריך הפרישה של האיש
דו"ח האקטואר נקבע מתוך הנחה שמועד הפרישה של האיש הוא 31.7.21. למעשה האיש טען שמועד הפרישה שלו מאוחר יותר בכשנתיים והוא מאי 2023 ולכן יש לעדכן את דו"ח האקטואר.

לבקשת בית הדין, בתאריך 19.5.22 האיש צירף מסמכים המוכיחים את טענתו: אישור פרישה לתאריך 31.5.23 וסיכום ראיון אישי בו צוין שתאריך הפרישה הוא כאמור.

המסמכים נשלחו לתגובת האישה וב"כ, שהגיבו כי יש להעביר את המסמכים לאקטואר לשם קבלת חוו"ד בעניין תאריך הפרישה ואם יש צורך בעדכון חוו"ד.

המסמכים אכן הועברו לאקטואר שקבע שיש צורך בעדכון חוו"ד עקב שינוי בתאריך הפרישה ולבית הדין נשלחה חוו"ד המעודכנת,

באופציה השנייה שונו אחוזי הפנסיה שעל האיש להעביר לאישה בהתאם לתאריך הפרישה המאוחר כמובא בפסיקתא שצורפה לעדכון.

חלוקה לא שוויונית של הזכויות
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 מאפשר במקרים חריגים חלוקה לא שוויונית של הזכויות וז"ל החוק:

8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת רשאי הוא לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי ממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

[...]
(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים כולם או מקצתם לא יהיה מחצה על מחצה אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב בין השאר בנכסים עתידיים לרבות כושר השתכרות של כל אחד מבני הזוג.

מלשון החוק מוכח שנסיבות החלוקה הלא שוויונית תלויים בשיקול דעת הערכאה המשפטית כאשר המחוקק נותן אפשרות אחת מיני רבות.

אמנם נקבע בפסקי דין שרק לעתים נדירות תנצל הערכאה המשפטית את הסמכות שהוקנתה לה בסעיף 8 (2) לסטות מחלוקה שוויונית. כך בע"מ 614/07 (פלונית נ' פלוני, תק-מח (2) 3247) נקבע בדעת רוב כי:

סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי רב עוצמה בביצוע איזון משאבים, ויש לעשות בו שימוש זהיר ומושכל, שכן לא בנקל ישלול בית המשפט את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקו לאחר. הכלל הוא כאמור, כי איזון משאבים ייעשה על דרך חלוקה שווה של שווי כלל הנכסים [...] המקרים בהם ייעשה שימוש בסעיף זה יהיו אלה היוצאים מן הכלל והחריגים, בהם חוסר האיזון בולט באופן מיוחד. לא כל מקרה שבו נוצר בעת איזון המשאבים חוסר שוויון מבחינת סך שווי הנכסים שיש לכל אחד מבני הזוג, יצדיק שימוש בסעיף 8 לחוק.

למרות זאת סבור בית הדין שבנידון דידן יש בסיס משפטי לסטייה מחלוקה שווה.

ההיגיון שעומד בבסיסו של חוק יחסי ממון הקובע שיש לחלק את הנכסים בצורה שוויונית, מבוסס על ההנחה של "מאמץ משותף", דהיינו כי מגיע לכל אחד מבני זוג מחצית מן הרכוש הכולל של המשפחה, מאחר שכל אחד מבני הזוג תרם את חלקו לצבירת הרכוש הן אם עבד במשק הבית או עבד מחוצה לו.

סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג מעניק לבית המשפט או לבית הדין מֵמַד של גמישות בחלוקת הרכוש, כאשר ישנן "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". אפשר אם כן לומר, שאם חלוקה שוויונית פוגעת באופן שאינו צודק באחד מהצדדים, יש מקום לסטות מחלוקה שוויונית. מזווית אחרת ניתן להגדיר זאת שהסכמת הצדדים [כהגדרת סעיף 3 לחוק] לקבל עליהם את חוק יחסי ממון לחלוקה שוויונית בנויה על ההנחה של "מאמץ משותף", וכל אחד יפעל ויעשה כל שביכולתו להשבחת הנכסים במהלך הנישואין וישנו קשר סיבתי בין ההשבחה לבין המאמץ המשותף, אבל כאשר הנסיבות חורגות באופן קיצוני מהנחת "המאמץ המשותף", לא על דעת זה הייתה ההסכמה. על כן, אף לצורך כך ניתנה בחוק הסמכות לערכאה המשפטית לחרוג מחלוקה שוויונית.

אמנם החוק אינו מפרט באופן מדויק מה הן הנסיבות המיוחדות ומתי על הערכאה המשפטית להפעיל שיקול דעת הקובע חלוקה לפי יחס אחר, אולם ישנם פסקי דין רבים שנדרשו לנסיבות אלו.

הנשיאה לשעבר ביניש, עמדה על כך (ע"א 1915/91) כי סעיף 8 מאפשר גמישות רבה אשר נותנת בידי הערכאה השיפוטית כלים לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן, תוך לקיחה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים.

השופט בן ציון גרינברגר גרס (בתמ"ש 20964/08) כתב:

"ניתן להסיק כי על ביהמ"ש לשאוף לעשיית צדק כלכלי בחלוקת משאבי הזוג, וכי בתיקון לחוק העניק המחוקק לבית המשפט הסמכות האקוויטבילית לסטות מחלוקה שווה כשנסיבות המקרה מחייבות את המסקנה כי לא יהיה זה צודק מבחינה כלכלית לבצע את איזון המשאבים שווה בשווה".

עוד כתב בפסק דינו דלעיל של השופט גרינברגר בתמ"ש 20964/02 במקרה זה, האישה טענה כי הבעל לא היה זכאי למחצית הרכוש משום שהוא גם לא עבד במשך תקופה משמעותית וגם לא תרם כלל לניהול הבית. בית המשפט בחן את הטענות, קבע כי יש בהן מן הצדק, והורה על חלוקת רכוש לא שוויונית של 25%-75% לטובת האישה. (ההדגשה לא במקור)

השופט גרינברגר הדגיש בפסק דינו כי הזכות לאיזון משאבים בדרך של מחצה על מחצה תלויה בכך שכל אחד מבני הזוג "יעמוד בציפיות הכלכליות" שנוצרו מעצם טיב הנישואין. "שכל אחד, כשותף מלא, יתרום לפי יכולתו לקידום המשפחה, בכל התחומים ובמיוחד בתחום הכלכלי", כב' השופט גרינברגר הוסיף כי סמכותו מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון יכולה להתגבש במקרים בהם מוכח שאחד מבני הזוג "התנער מאחריות".

אף השופט שוחט בתמ"ש 70030/98 כתב לעניין זה:

"הלכה פסוקה היא, כי המאמץ המשותף הנדרש הוא לאו דווקא השתתפות כספית של בן-הזוג הטוען לשיתוף. ניהול משק הבית, חינוך הילדים וכיוצא בזה על-ידי האישה הם מאמץ לא פחות ממאמציו של הבעל המשתכר בחוץ מעבודה או מנהל עסק (ע"א 300/64 הנ"ל [2]; ע"א 529/76 סבירסקי נ' סבירסקי [8]; ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר [9]; ע"א 5640/94 חסל נ' חסל [10]; ע"א 26/89 ארגוב נ' ארגוב [11])."

מה שלא היה במקרה דידן.

אמת מידה מרכזית לאימוץ סעיף 8 נוגעת למילוי החובות של בני הזוג במסגרת המשפחתית ומתחשבת במאמץ המשותף לצבירת הנכסים. במיוחד נלקח בחשבון מילוי חובותיהם הכלכליות והתחשבות בפער משמעותי בין מאמצי הזוג למען המשפחה (אריאל רוזן צבי עמ' 354 ו־357).

כעין זה פסק גם השופט בן ציון גרינברגר כדלעיל וסיכם שהחוק מבוסס על "המאמץ המשותף" להשגת הרכוש. יעויין בפסק דין מבית הדין באשקלון, תיק ‏836736/2‏ שדן במקרה הדומה עד מאד לנדוננו. וגם בתמ"ש 12950/03 ובתמ"ש 1066/06, ובפסקי דין נוספים.

אין ספק שכאשר ערכאה שיפוטית קובעת כי אחד מן הצדדים לא עמד במבחן "המאמץ המשותף", מהווה הדבר סיבה נכונה להפעלת סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון ולסטייה מהקביעה הגורפת לחלוקה שוויונית.

כאמור לעיל, אפשר לקבוע באופן קרוב לוודאי שבמקרה דידן שהנתבעת לא השתתפה ותרמה למאמץ הכלכלי של התא המשפחתי. ייתכן שלא נחטא לאמת אם נאמר, שהאישה חיה על חשבון האיש ואף ניצלה אותו כדלקמן. יצוין, שבמסגרת העובדות, לא רק בנושא הכלכלי לא תרמה האישה אלא אף בנושאים אחרים לא תרמה לתא המשפחתי תרומה משמעותית, כפי שניתן ליחס לאישה העוסקת בגידול הילדים וכדומה אלא התמקדה אך ורק בעצמה, ולא בילדים המשותפים שהבעל בעיקר דאג להם ונרחיב בהמשך.

יפים לעניין זה דברי ביה"ד הרבני הגדול (בתיק 977085, בהרכב הדיינים: הרה"ג ציון בוארון שליט"א, הרה"ג אליהו היישריק שליט"א, הרה"ג מיכאל עמוס שליט"א, פס"ד מתאריך 8.11.15) שכתבו:

"מטרתו של חוק איזון המשאבים הוא לחלק באופן שוויוני את הממון בין בני זוג, בהנחה שעל דרך הכלל היא נכונה, ששני בני הזוג תרמו ל"הכנסות" גם אם בפועל צד אחד הכניס יותר כסף מהצד השני. על דרך משל, כאשר הבעל יוצא לעבודה ומביא משכורת, מאידך גיסא האישה נשארת בבית ומטפלת בילדים ומגדלת אותם, הרי לולא השגחתה וטיפולה של האישה לא היה הבעל יכול לצאת לעבודה כלל. אך מה קורה במקרה הפוך, שהאישה היא זו שעליה מוטל הכול גם וגם, גם יציאה לעבודה והבאת המשכורת העיקרית וכמעט הבלעדית, וגם מקדישה עצמה לטיפול בילדים בכל רגע נתון אפשרי, מנגד הבעל אינו יוצא לעבודה אך גם אינו מטפל בילדים אלא בעצמו הוא. מעבר למה שטענה האישה כלפיו שאפילו את חובתו כבן ישיבה אינו מקיים, דבר שלא הוכח, הרי ברור שמדובר בזוג שהתרומה לקיום המשפחה היא אינה שוויונית בצורה קיצונית. האם יהא נכון לקחת מהאישה מחצית ממה שחסכה "בזיעת אפיה", לאחר שהיא זו שדאגה והביאה טרף לביתה ולא רק לעצמה ולילדיה אלא אף לבעלה? נראה שהתשובה לכך צריכה להינתן במסגרת של סעיף 8 והחריג חלק זה מכלל איזון המשאבים"

לאור האמור נראה שנידון דידן הוא מקרה בו ניתן להחיל את הסעיף הנ"ל ונסביר את הדברים.

מערכת משפחתית מאופיינת בכך שכל אחד מבני הזוג משקיע בתא המשפחתי. לפעמים אחד יותר משקיע והשני מקבל, לפעמים להיפך, כאשר במשך תקופת החיים המשותפת נוצר איזון. מטרתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג ליצור איזון בין בני הזוג מתוך ההנחה הפשוטה והברורה שבמשך חיי הנישואין התקיים בין בני הזוג מערכת של שיתוף ועזרה הדדית בה כל אחד תרם מיכולותיו לטובת התא המשפחתי, ולמנוע מצב בו צד אחד שבמשך חיי הנישואין השקיע והתקדם מבחינה כלכלית יוצא מהקשר הזוגי במצב כלכלי משופר, והצד השני שבמשך חיי הנישואין השקיע בתא המשפחתי בטיפול בדאגה בעזרה לבן הזוג וכו', יוצא מהקשר הזוגי ללא רכוש.

בתא המשפחתי בו אנו עוסקים התקיימה מערכת יחסים מעוותת, בה צד אחד, הבעל, נותן ומשקיע בכל תחום אפשרי. לעומת זאת הצד השני, האישה, עסוקה אך ורק בדאגה לעצמה לצרכיה לרווחתה ולטובתה.

כדי להסביר את הדברים בית הדין יפרוס את אופן התנהלות התא המשפחתי לאורך השנים כפי שעולה מטענות הצדדים מהראיות שהוגשו לבית הדין ומהתרשמות בית הדין.

כלכלת הבית
הבעל עובד בעבודה תובענית, ולמעשה עיקר כלכלת הבית נופל על כתפיו, האישה לעומת זאת, רוב הזמן עסוקה בלימודים בהתפתחות אישית, הדורשת זמן, מאמץ, הוצאות כספיות, והתרומה שלה לכלכלת הבית מעטה בוודאי יחסית ליכולת ההשתכרות שלה.

ניהול הבית והדאגה לילדים
אפשר לומר שהבעל היה ההורה המרכזי בחיי הקטינים, ולאחר שחזר מהעבודה דאג לקטינים ולניהול הבית, האישה רוב הזמן הייתה מחוץ לבית עסוקה בעיסוקיה השונים.

התנהלות כספית
הבעל הוא זה שדואג לכל ענייני הכספים באחריות. הבית המשותף נקנה מכספו של הבעל, היינו מחסכונותיו ומחסכונות הוריו, למרות זאת הבית נרשם על שם שני הצדדים, ובפירוד האישה קבלה יותר ב-600,000 ש"ח מחצי ערכו על פי דו"ח השמאי, (האיש רכש את חלקה של האישה בדירה לפי שווי של 3,340,000 ש"ח, כאשר הערכת השמאי היא 2,140,000 ש"ח, היינו במקום שהאישה תקבל 1,070,000 ש"ח, היא קיבלה 1,670,000 ש"ח). הבעל דואג להתנהלות מבוקרת ושקולה של כספי הצדדים וחשבון הבנק, ודואג להוציא כספים לצרכי התא המשפחתי, לעומת האישה, שמוציאה כספים על ענייניה האישיים, ועל דברים שלא רק שאין להם ולתא המשפחתי כל קשר, אלא שמזיקים והורסים אותו. כאשר נרכשת מכונית חדשה, הבעל מבצע את הרכישה והמכונית נרשמת על שם האישה.

יחסי אישות
כפי שעולה מדו"ח יעוץ זוגי, האישה מנעה יחסי אישות מהבעל. וז"ל המטפלת בדו"ח:

"הנושא המיני היה בעייתי מאז ומתמיד. י' רצה תמיד יותר מין אך ויתר על הניסיוניות והפסיק ליזום, לא רצה להרגיש שמכריח אותה. ס' מצידה טוענת שהיא יודעת שיש לה קושי במיניות שלא קשור אליו."

בלי לקבוע מסמרות, אבל בהחלט יתכן שסופה מעיד על תחילתה, והסיבה להתנהלותה בתחום היא לא מה שנאמר למטפלת אלא סיבה אחרת, וד"ל.

המשפחה המורחבת
האיש דאג במשך השנים לא רק לתא המשפחתי המצומצם אלא גם למשפחה של האישה. האיש סעד את חמיו כאשר היה מאושפז ואף השתמש בידיעותיו לעזור לו. לאחר פטירת אבי האישה, החזקת דירת הורי האישה מומנה מכספי הצדדים ללא תמורה, וכספי השכירות הועברו לאמה.

האישה במשך חיי הנישואין דאגה להתפתח מבחינה אקדמאית, כאשר מימון הלימודים נעשה מהתא המשפחתי. יש לציין שמימון הלימודים לא בא לידי ביטוי רק בשכר הלימוד, שייתכן וחלקו מומן ממלגות שקבלה האישה, אלא גם בהוצאות כספיות נלוות בזמן ובמשאבים שהאישה השקיעה בלימודים על חשבון התא המשפחתי וכיו"ב.

האישה התפתחה בתחביב שלה, הכולל אימוני כושר ותחרויות טריאלתון, ואף התקדמה בדירוג שלה בתחום זה באופן משמעותי.

יש להעיר שגם שני המשברים בחיי הנישואין נגרמו בגלל אופן התנהלות האישה, שרואה כחזות הכול את רצונותיה ושאיפותיה, ואת התא המשפחתי שמה במקום האחרון, אם בכלל.

כל האמור בלי להתייחס לסיבת הגירושין והחשדות הכבדות שיש לאיש כלפי האישה, כפי שהובאו לעיל.

בית הדין רואה לנכון לציין שני דברים מרכזיים:
א. בהחלט יתכן שחלק מהדברים נעשים בכל מערכת זוגית. ישנם שרושמים בעלות על הרכב המשפחתי על אחד מהצדדים משיקולים כאלה ואחרים. ודאי שראוי ונכון לדאוג להורים של בן הזוג וכן עושה כל מי שיש לו טיפה אנושיות, וכן על זה הדרך כמעט בכל אחד מהדברים שהועלו לעיל, אבל כאשר יש הצטברות של דברים והכל חד צדדי - יש בעיה.

ב. לעיתים התנהלות כזאת המתוארת לעיל נובעת מחוסר יכולת של אחד הצדדים לתרום לתא המשפחתי בגלל סיבות רפואיות או סיבות אחרות. כאמור לעיל בנידון דידן אין מדובר במצב מעין זה.

מסקנה
לאור האמור ולאחר שיקול הדעת ומשא ומתן ארוך בין דייני ההרכב, בית הדין מחליט שלצורך איזון סופי ומוחלט של הנכסים כולל התייחסות לשאר הטענות הרכושיות, האיש יעביר לאישה סך של 500,000 ש"ח, מתוך כלל הזכויות המהוונות על פי חוות דעת רואה החשבון, וזאת בתוך 30 יום.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ' בסיון התשפ"ב (19/06/2022).


עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה