לפנינו בקשה לביטול הסכם גירושין.

המבקשת תובעת את ביטול הסכם הגירושין. לדבריה, היא לא הייתה במצב המאפשר לה לשקול את ההסכם, וביתר שאת בשל כך שההסכם קיפח את זכויותיה באופן חמור המצדיק את ביטולו.

ביה"ד דחה את הטענות באשר למצבה הרעוע ולחוסר שיקול הדעת וקבע שאין בטענות ובראיות שהציגה די כדי להצדיק מהלך דרמטי של ביטול הסכם שאושר ע"י ביה"ד.

באשר לטענה שקופחו זכויותיה של המבקשת באופן חמור, ניתנה הוראה לשמאי לשום את ערך הדירה שבגינה מתנהל התיק.

השמאי העריך את שווי הדירה נכון לתאריך אישור ההסכם בסך 1,700,000 ש"ח.

לכאורה מעיון בהסכם הגירושין מצוין כי המבקשת קבלה תמורת הדירה כספים ורכוש בשווי חצי מיליון ש"ח, וכשמנכים את המשכנתא המושתת על הדירה, עולה כי חלקה בדירה הינו 350,000 ש"ח. נמצא שהיא זכתה לתמורת יתר ב 150,000 ש"ח.

בהתאם לכך, ביה"ד ציין בהחלטתו כי על הצדדים להתמודד עם נתונים אלו המצדיקים לכאורה את אישור ההסכם ואת אי פקיעתו בשל טענות המבקשת.

בתאריך 6.6.2022 נתן ביה"ד החלטה, כדלהלן:

"התקבלה הערכת השמאי באשר לדירה בטירת הכרמל, בסך 1,700,000 ש"ח.

עותק יועבר לצדדים לעיונם ותגובתם תוך 14 יום ממועד חתימת מסמך זה.

בתגובתם יש להתייחס להסכם הגירושין בכלל ולסעיף 9 ג' בפרט, שכן לפי האמור בו יש לנכות את סכום המשכנתא בסך מיליון ש"ח ותמורת זכויות ותשלומים שהועברו למבקשת, וצוין בהסכם כי שווים כ 500,000 ש"ח, הועברה הדירה ע"ש המשיב".

התקבלו תגובותיהם של הצדדים.

לדברי המשיב:
א. האישה קיבלה מזונות גבוהים בסך 7,000 ש"ח וכן את החלק הארי של הרכוש.
ב. ביה"ד וידא את הבנת הצדדים את סעיפי הסכם הגירושין, לא הופעל עליהם לחץ לא מידתי וההסכם הוגן וסביר.
ג. המשיב משיג על שומת השמאי שלא שיקלל את המניעה למכור את הדירה עד 5 שנים ותשלום קנס בסך 450,000 ש"ח.
ד. האישה קבלה מזונות בסך 7,000 ש"ח ל 24 חודשים ותוספת מזונות מוגדלים בסך 5,000 ש"ח עד הגיע הקטינות לגיל 18. כמו כן העברת כספים בסך 500,000 ש"ח וכן העברת רכב סה"כ הרבה יותר מחלקו של הבעל דאז.


לדברי המבקשת:
א. לעומת הצהרת המשיב כי עלות הדירה הינה 1,200,000 ש"ח, הערכת השמאי גבוהה הרבה יותר.
ב. ההחלטה שהאישה תמכור את חלקה בדירה הינה בניגוד לחוק, שכן מכירת הדירה נאסרה עד חלוף 5 שנים ממועד קנייתה.
ג. מדובר בהזדמנות חד פעמית לרכישה דירה מוזלת שאין בכוונת המבקשת לוותר עליה.
ד. בתביעתה ציינה המבקשת כי המשיב הבריח חצי מיליון ש"ח מהחשבון המשותף.
ה. אין קשר בין התשלום המזונות המוגדל לבין הדירה שכן הם ניתנו ללא מדור וכן תמורת כתובתה.
ו. זכויות רבות התקבלו ע"י המשיב, הרבה יותר ממה שקבלה המבקשת, לא אוזנו זכויות פנסיוניות בסך 800,000 ש"ח, המשיב קיבל את שווי העסק שלו בסך 250,000 ש"ח, מלוא זכיותיו הפנסיוניות נותרו אצלו, קיבל את הדירה שהיתרות בה הם כ 743,000 ש"ח, חלוקת הרכב אינה מעלה או מורידה כי גם המשיב נשאר עם רכבו, התכולה דלה ואינה עולה על 10,000 ש"ח, סך הכול קיבלה המבקשת 400,000 ש"ח בעוד המשיב נותר עם 2,000,000 ש"ח.

בכתב התביעה המקורי ניתן דגש על מצבה הבריאותי של המבקשת ועל אי כשירותה ליטול החלטות כבדות משקל.

עוד נטען כי חלקה בדירה הינו להערכתה 300,000 ש"ח, וכן היו מגיעות לה זכויות וכספים רבים, כמו כספי קצבת המל"ל בסך 70,000 ש"ח, 220,000 ש"ח כספים שצברה ברווקותה ולא הוחרגו, נעשו שינויים מרחיקי לכת בין טיוטת ההסכם לבין ההסכם בפועל והאישה הייתה ללא ייצוג נאות, תוך כדי ניצול מצבה הנפשי ע"י הבעל דאז ומאחורי גבה של עורכת הדין באת כוחה.

בכתב ההגנה צוין כי את הגירושין יזמה המבקשת והמשיב נגרר לכך שלא בטובתו, ומשדחפה לחתימת הסכם ומצבה הנפשי היה תקין כדי לחתום על הסכם שהיא היוזמת והמובילה שלו.

המשיב מכחיש כל ניסיון להערים על המבקשת מצידו.

המשיב שולל את טענות האישה כי הוא מרוויח 20,000 ש"ח וטוען שלפני הקורונה השתכר 15,000 ש"ח ובזמן אישור ההסכם היה מובטל ושקוע בחובות.

המשיב סבור כי המבקשת שקלה את החסרונות ואת היתרונות של הסכם הגירושין בהיותה בהכרה מלאה באשר להשלכות ההסכם ומשקבלה עליה את ההסכם כמקשה אחת הרי הסכמתה הייתה גמורה ובת תוקף משפטי.

להלן ציטוט של עיקרי הדברים בפרוטוקול מתאריך 3.3.2022:

"ב"כ המבקשת: הייתי רוצה לחזור על זה. יש לבני הזוג דירה משותפת שהם רכשו בתכנית מחיר למשתכן, אסור להם למכור את הדירה 5 שנים, הוא החתים אותה שהיא מוותרת על הזכות שלה. היה בבנק בערך 450,000 הוא העביר לה חצי מהחשבון, אבל לה היו 265,000 ש"ח עוד לפני כן, העברתי לכם את המסמך, ה- 265,000 מגיע לה כי זה לפני הנישואין. היו לו זכויות פנסיה מגיע לה משם כ- 300,000 ש"ח. הוא פתח עסק הוא מרוויח כ- 50,000 40,000 ש"ח בחודש היא לא קיבלה כלום. הוא לקח דירה של 2 מיליון ש"ח, היא ויתרה על כתובה.

ב"כ המשיב: צריך למנות מומחה חיצוני שיבדוק מה המצב שלה. מעולם לא ראיתי פרוטוקול שביה"ד שאל, חקר התרשם. איך אדוני אמר – "בתוך עמנו אנחנו יושבים", כל ההצגה שמציגה חברתי זה אותו פס"ד שהפניתי אליו, אני יפנה לעוד פס"ד של בימ"ש מחוזי, לא ייתכן שאדם חותם על חוזה מבקש לממש את החוזה, מוכר את הרכב, לפני ימים ספורים היא שואלת אתה צריך לשלם לי עוד כסף לפי ההסכם. 7,000 ש"ח מזונות. שחברתי שלחה בטיוטה הראשונה היא שלחה 5,000 ש"ח, כל אחד נשאר עם הזכויות שלו, הדירה שהייתה שווה 1.2 מיליון, היא ראתה שמחיר הדירה עלה, הוא לוקח משכנתא עליו, היא לא משלמת את האגרה לוועדת חריגים. היא מתייחסת לכסף מ- 2018 שעדיין הם לא חשבו להתגרש. היא לא עבדה 10 שנים, הוא עבד. היא העלתה את סכום מהמזונות מ- 5,000 ל- 7,000. היא קיבלה 480,000 בהסכם. נכון שהם הלכו ופרטו את הדברים בהסכם. היא אומרת עורכת הדין עושקת אותי ואת אבא שלי. לא כל אדם שבדיכאון נמצא במצב נפשי, ע"פ חוק יחסי ממון החזקה היא שביה"ד יתרשם ע"פ המצב שלהם בזמן שהם חתמו.

ב"כ המבקשת: הוא נוהג בלקסוס.

ב"כ המשיב: שכל ההסכם גובש ויש לה עוד כסף לשלם לעו"ד, היא באה ומכניסה לה דברים לראש, הוא יעיד על זה. הוא לוקח כסף מההורים שלו לשלם מזונות. ע"פ ההסכם היא קיבלה ליד 500,000 ש"ח, לא היה לה כסף נפרד, הייתה כוונת שיתוף, הוא לא הסכים לשיטת הסלמי, באתי נתתי אנחנו רוצים עוד.

ב"כ המשיב: האיש הזה דאג לקחת אותה לפסיכיאטרית ופסיכולוגית לבחון את מצבה. היא הלכה לקבל עוד כסף מביטוח לאומי, יראו בהמלצות שיש הפניה לביטוח לאומי, היא יודעת מה היא בדיוק רוצה, אתה תשלם לי מזונות, הבית עלה ב- 25% שעושים מחיר למשתכן המשכנתא זה 85% מערך הבית.

ב"כ המשיב: שחברתי באה וביקשה הסכם, האיש בא ונותן מעל להסכם שחברתי הציעה. אני רוצה להראות את החתימה שהיא אומרת שהיא לא ידעה על מה היא חתמה. חוץ מההסכם הזה שחתמו בפני כבודכם, היא חתמה על הסכם בכתב יד. הוא רשם הסכם לבקשה בכתב יד שהיא תבין בתמצית מה כתוב, הוא שאל אותה מה את רוצה, היא אמרה שהיא רוצה להמשיך בחיים שלה. הרבה נשים אחרי דכאון לאחר לידה. אם היא הייתה עושה עבירה פלילית מי היה חותם על ההסכם באותה עת. אם נבטל את ההסכם זה וכתבתי על זה בהרחבה, אתם יודעים איזו השלכת רוחב יש לזה.

ב"כ המשיב: אני לא אגיד את המספרים מי שיגיד זה הוא. שאלתי את הלקוח שלי שאלה פשוטה, יש משהו שגרמת לה להפסד. הוא אמר ישבנו עשינו חשבון מה הילדות שלי צריכות, הוא ישב עם ההורים שלו כדי להעלות עוד 2,000 ש"ח יש עוד בית עם 7,000 ש"ח. ככל ותהיה החלטה שהמסמכים האלו רלוונטיים למרות כל מה שטענתי, לא יהיה מנוס מחקירה, לא אני צריכה לשאת בהוצאות, חברתי צריכה לדאוג לזה. אם זומן תצהיר מעו"ד ד' ר' אז צריך לזמן אותו, וגם את חברתי צריך להעיד. וגם אחרי שהיא הצהירה שהיא שלחה לעו"ד מ' כ' טיוטה.

המשיב: אני לא כועס על התהליך, אני התגרשתי בגיל 34, עבדתי מתוכם 3 שנים בחברת ביטוח לפני זה הייתי נציג בחברת סלקום, יש פה סכומים של חברת הייטק, אמרתי מה שמגיע מגיע, עו"ד מ' כ' הוא מהמשרד של אמא שלי, הסכמתי לחצי לחצי להכול, הם לא רצו.

ביה"ד: אתה אומר שכל ההסכם שלהם?

המשיב: אני לקחתי את ההסכם שנשלח לעו"ד מ' כ', הם ביקשו 5,000 ש"ח, זכויות סוציאליות. הסכמתי לשלם 400,000, יצאתי מהבית עם תחתונים, את העסק שלי פתחתי במרץ אחרי שהתגרשנו. היא אמרה 40,000-50,000 ש"ח בחודש אני מוכן לתת להם 100%. שאני חודשים שלמים לא ישנתי בגלל שהשוכר בדירה רוצה לעזוב כי אני צריך לשלם עוד 5,000 ש"ח. אני במשך שנה ושמונה ישן בבית של ההורים שלי על מיטת 'ספפה'.

ב"כ המבקשת: אני יראה לך איפה אתה גר, בקצרין, עם ג'יפ.

המשיב: הבנתי איפה קבור הכלב, התקדמתי בחיים. דירת שלושה חדרים של הבת זוג שלי שגם שם אני ישן לפעמים. נוסע על הרכב שלה. ההסכם היה שוויוני ביותר.

המשיב: צריכים לעשות הפרדה בין מצב נפשי לשיברון לב, היא הוציאה אותי מהבית, המצב התהפך עליה. בזמן חתימת ההסכם לדעתי המצב שלה היה בסדר גמור, מעניין שאחרי ששילמתי המצב שלה השתפר פלאים. העברתי 220,000 ש"ח לא סגרתי שום חשבון, היינו בחשבון משותף, קיבלה כספים מביטוח לאומי. אני דאגתי לה כל השנים, מה זה הדברים האלה שאני ניצלתי. אני לא כועס על א' גם לי אם היו אומרים סכומים כאלו היה ברור שמישהו עוקץ אותי. דיברתי איתה היא אמרה אני לא יודעת מה רוצים ממני, אין כלום. אמרתי להם שאני לא יודעת מה הם רוצים ממני. שורה תחתונה עברתי שנה וחצי של גיהינום. אני התקדמתי בחיים וזה מה שמפריע להם. מזונות אני לא עומד בהם ההורים שלי עוזרים.

המבקשת: אני הייתי במצב נפשי לא טוב.

ביה"ד: היום את בסדר?

המבקשת: אני לאט לאט מתאזנת, הוא החתים אותי, הוא עשה את ההסכם ואמר זה ההסכם שהיא עשתה, הוא אמר אני יעשה לך ילד אנחנו נחזור. הוא חסם לי את החשבון, ההורים שלי שלימו הכול. הוא אמר מבחנתי תיזרקו את והילדות לרחוב, תלכי לאמא שלך, ביקשתי את המסלקה הפנסיונית הוא לא הביא. הוא אמר בואי נתקדם, הינה יש לך 7,000, יש לך 500,000, תתקדמי בחיים שלך. אני לא יודעת איפה אני נמצאת רק להמשיך את החיים שלי.

ביה"ד: היית מאושפזת פעם?

המבקשת: לא.

ביה"ד: עוד משהו?

המבקשת: אני פה אבל אני לא פה.

ביה"ד: ועכשיו?

המבקשת: כן.

המשיב: הדיכאונות זה היה אחרי לידה, הילדה בגיל 6.

המבקשת: הילדה בגיל 3.

ביה"ד: הילדה הקטנה בגיל 3?

המשיב: 3.5.

המבקשת: היו לי שתי דיכאונות אחרי לידה, לא יכולתי לתפקד בבית, לתפקד עם הילדות. פיזית הייתי כאן אבל לא בראש. הוא אמר לי 'תחתמי', הוא סיפר לי שהוא היה בזמן הזה עם נשים אחרות.

ביה"ד: אפשר להציע שנשלח שמאי לבית ונראה כמה הוא שווה.

ב"כ המשיב: ביום החתימה על ההסכם.

ביה"ד: אם זה היה שווה 2 מיליון ביום החתימה על ההסכם נפתח את ההסכם, אם לא אתם מוחקים את התביעה.

ב"כ המבקשת: והמסלקה הפנסיונית.

ביה"ד: את אומרת העושק הגדול זה דירה, אם אתם טועים בדירה זו דרך למצוא את האמינות של התביעה. אם הבית לא שווה 2 מיליון.

ב"כ המבקשת: אנחנו יודעים שהיום אם אני מוציאה לשוק החופשי זה 2 מיליון. אני רוצה גם העתק מסלקה פנסיונית, שיש 700,000-800,000 במסלקה.

ביה"ד: אבל אתם תשלמו הכול.

ב"כ המשיב: אני מוכנה בצורה חסויה לכבודכם להציג הכול אבל לא לצד השני. אם אנשים ויתרו על זכויות או הכניסו זכויות אין פה עושק. היא יכולה לבוא גם מחר להגיד אותו הדבר. אני חושבת שמה שעושה חברתי זה שיטת הסלמי, אני מבקשת שהגב' מה שהיא קיבלה מזונות, רכב, ומה שהיא קיבלה ההפרשים יופקדו בקופת ביה"ד.

ביה"ד: בקיצור אתם לא רוצים, אמרתי רק על הדירה. לא רוצים לא צריך.

ב"כ המשיב: אני מסכימה להציג באופן חסוי את המסלקה לביה"ד.

המשיב: יש שם 414,000.

ב"כ המשיב: אם היינו מורדים 35% זה 100,000 ש"ח היא קיבלה חצי מיליון ש"ח.

ב"כ המבקשת: היא קיבלה 220,000.

ביה"ד: 400,000 ולא 500,000?

ב"כ המבקשת: 400,000. הבית עדיין שלו ושלה בחלקים שווים".

עד כאן מתוך פרוטוקול הדיון.


דיון והכרעה
ביה"ד דוחה את הבקשה לביטול הסכם הגירושין.

מכימות כלל הזכויות והסכומים שקיבלה האם בהסכם הגירושין עולה כדלהלן:

באופן סביר, תשלומי המזונות החודשיים על שתי קטינות ביד רחבה, כולל מדור ומחציות, אמורים להיות 4,500 ש"ח. בפועל נקבעו מזונות בסך 7,000 ש"ח במשך 24 חודשים, הרי כאן תוספת של 60,000 ש"ח, מכאן ואילך נקבעו 500 ש"ח תוספת מדי חודש משך 11 שנים, דהיינו 65,000 ש"ח. סה"כ יתרים מזונות הקטינות סך 125,000 ש"ח. כמו כן האשה קיבלה 400,000 ש"ח כספים נזילים ועוד רכב וציוד ביתי שלפי הערכת ההסכם היה 100,000 ש"ח.

סה"כ בחישוב מצמצם, האם קבלה 600,000 ש"ח.

לעומתה, האב קבל מחצית משווי הדירה כ- 330,000 ש"ח, וכן זכויותיו הפנסיוניות, שאם נעריך אותם על סמך הצהרתו, הינם בסך 150,000 ש"ח. כמו כן רכב יוקרתי ששוויו בהערכה גסה כ 100,000 ש"ח. סה"כ 580,000 ש"ח.

גם אם נחשב תוספת שליש לזכויות הנתבע, היינו כ 200,000 ש"ח, לא מסתבר להגדיר דבר זה כעושק, שהרי האם לא חפצה בתשלום המשכנתא, כיוון שמדובר בסכום כבד למדי שהוא למעלה מיכולתה, בעוד שאסור למכור את הדירה משך 5 שנים.

לפעמים יש לשקול העדפה לקבל סכומי מזונות גבוהים בשלב ראשון ולהפסיד רכוש שמימושו אינו מיידי, אין זה שיקול כלכלי נכון באופן מובהק, אך הוא הולם את רצונם של אנשים רבים שמעדיפים להשאיר את הקשיים לשלב מאוחר יותר.

אמנם לפי טענת האישה התנהגות הבעל לשעבר לא הייתה ברמה מוסרית גבוהה, שכן ייתכן וניצל את מצוקתה הרגשית ודחף אותה להסכם שמטיב יותר איתו מאשר איתה לטווח הרחוק, שכן תמורת כספים נזילים שנתן לה, הוא רכש ממנה דירה שהיא משמעותית הן מבחינה כלכלית לטווח הרחוק, הן מהעובדה כי היא נותנת פירות, מה שאין כן כספים נזילים, והן מבחינת תשואת הנדל"ן הגבוהה במדינת ישראל זה שנים רבות.

אך היות והסכמת האם הייתה בטווח הנורמה של הסכמי הגירושין, נראה שאין להגדיר הסכם זה כ'עושק' שהוא עילה לביטול הסכם. הסכמים רבים מאושרים בבית הדין, בהם בדרך כלל מעדיפים האבות שלהם הכנסות גבוהות יותר, לקחת עליהם חובות ומשכנתאות ולספק לאימהות תשלומי מזונות מעט גדולים יותר, שכן באופן שוטף האם עסוקה בגידול הקטינים והכנסותיה הנזילות נמוכות יותר, דבר המקשה עליה לשאת בתשלום חיובי משכנתא.

נוסיף עוד כי ביטול הסכמי גירושין צריך להיעשות בזהירות רבה ובמשורה, שכן הדבר בעקרון נוגד את תקנת הציבור כי אם ייווכח שהסכמים ניתנים לביטול בקלות, אנשים לא יוכלו לסמוך האחד על דברת השני והדבר יביא לבוקה ומבולקה.

עיין בתיק ביה"ד הגדול מס' 1221150/1, לפני כבוד הדיינים הרב הראשי לישראל הרב דוד ברוך לאו – נשיא, הרב אליעזר איגרא, הרב מיכאל עמוס, במקרה עם טענות דומות. להלן ציטוט מפסק דין:

"בא כוח המערערת כתב תחילה כי בית הדין "לכאורה 'קידש' בנחישות עיקרון של אי ביטול הסכם" ולכן דחה את טענות האישה.

דווקא מפני שטענות לביטול הסכם כשצד אחד 'מגלה' שההסכם אינו כדאי לו חוזרות ונשמעות במקרים רבים, חשוב מאוד לחזור ולהבהיר כי לא רק שבית הדין אכן צריך 'לקדש' ולכבד הסכמים שנחתמו בין הצדדים, ובפרט כאלו שנחתמו תחילה בפני המגשר ואחר כך הובאו לבית הדין לאישור ונעשה קניין עליהם, אלא שבראש וראשונה הצדדים עצמם מחויבים לכבד ולקדש הסכמים שחתמו, ועליהם לשמור את מוצא פיהם מכל משמר.

הסכם שנעשה בין שני צדדים – אסור להפר אותו גם אם לא היה נעשה בקניין, מדין "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב", אך קל־וחומר שיש חובה לקיימו כלשונו כשנעשה בקניין ובשטר חתום ובפני בית דין, שאז ההסכם גם מחייב מבחינה ממונית וגם בתורת פסק דין, ואפשר לכפות על קיומו בבית דין.

טענות שהחותם לא היה מודע למשמעות ההסכם – ברוב רובם של המקרים אינן קבילות, משום שכאשר הסכם נערך בין שני הצדדים על ידי באי כוחם, חזקה שהללו עושים מלאכתם כדין ועומדים על כל הפרטים הכתובים בהסכם, מקבלים את הסכמת שולחיהם לתוכן הדברים ומסבירים להם את הכתוב. לכן הסכם כזה אינו 'מקודש' מכוח בית הדין אלא מכוח ההסכמה והקניין שנעשו בין הצדדים, והערכאה שאישרה אותו רק מוודאת שנעשה כדין ונותנת לו יתר תוקף של גמירות דעת והסכמה.

משום כך, אחר שההסכם נתקיים בבית הדין הוא מחייב את הצדדים בראש וראשונה מכוח התחייבותם הם. משום כך טענות המערערת שבמקרה זה לא הייתה היא מודעת לפרטים או שהייתה במצב נפשי שלא מתאים להתעמקות בהסכם – אין בהן עילה לביטול הסכם שנעשה במשך תקופה ארוכה עם מייצגים ובני משפחה שסמכה עליהם, וקל־וחומר כשאלה לא הוכחו כלל. הדברים ידועים מתשובות המיוחסות לרמב"ן (סי' עז) וכפי שנפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן מה (סעיף ג'), שגם כאשר ידוע שלא ידע המתחייב מה כתוב בהסכם הרי הוא מתחייב על מה שכתבו כותבי השטר, וחתימתו על מה שכתבו מחייבת אותו, וכל שכן אם היו כותבי השטר שלוחיו. וכך כתב השולחן ערוך (שם):

"הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של עובדי כוכבים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו מכל מקום מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו."

ועיין שם בסמ"ע ובש"ך (ס"ק ה').

יתרה מזו: אדם שסמך על אחרים וייפה את כוחם לכתוב הסכם בעבורו, והם כתבו וחתמו, הרי הוא מתחייב בכל מה שחתמו, גם אם לא חתם על כך בעצמו, כמבואר בשולחן ערוך חושן משפט סי' סא (סעיף יג) וברמ"א אבן העזר סי' סו (סעיף יג) לחייב בכל תנאי הכתובה את מי שטען שלא הבין מה שקרא החזן או הרב בכתובה ותנאיה. וכתב בכנסת הגדולה (אבן העזר סי' סו הגהות בית יוסף אות לט) ששם חייבוהו כאשר לא חתם בעצמו אלא חתמו העדים בשליחותו, ולכן גם אם יש מי שיפקפק בזה – כאשר הבעל בעצמו חתם על הכתובה כולי עלמא יודו שהוא חייב.

נשיא בית הדין החתום מטה האריך בדבריו בנושא זה בכנס הדיינים שנערך בשנת תשע"ח, ויש להצר על שספר הכנס לא פורסם.

גם טענות שאחד הצדדים נאלץ לחתום על ההסכם למרות היותו מקפח עבורו מחמת מצב נפשי לוחץ – גם הן אינן טענה לבטל את ההסכם, כדמוכח בחושן משפט (סי' רה סעיף יב) שכל עוד לא מדובר במצב של אונס ובמסירת 'מודעא' לא מתבטל המקח, ואף אם היה האדם אנוס באונסא דנפשיה להסכים למכר המכר קיים, שהרי כל מוכר – מחמת דוחקו הרי הוא אנוס למכור, וכשיסור אחר זמן דוחקו אינו יכול לבטל המקח. ועיין גם בציץ אליעזר (חלק יב סי' עד וחלק טז סי' נג) שהאריך לבאר שכל הסכם שהוסכם ונחתם בפני בית דין – החותם עליו אינו יכול לחזור בו אפילו אם אחד הצדדים הרוויח מההסכם יותר משכנגדו וחברו הסכים לכך בחוסר ברירה.

עוד חשוב להבהיר כי במקרה זה וברבים אחרים, כאשר הגירושין כבר התבצעו וחלקים מסוימים מההסכם כבר התקיימו, קשה מאוד לבטל חלקים אחרים של ההסכם. זאת לא רק מפני שההסכם נקבע כמכלול אחד, אלא גם מפני שכל צד כבר קיבל בתמורה להתחייבויותיו חלק מדרישותיו והדבר מחייבו לתת את התמורה שהתחייב לה הוא מנגד.

ונבאר: כל הסכם שיש בו רווחים והפסדים לשני הצדדים הרי הוא מגיע כמכלול אחד, ודעת כל אחד מהצדדים להפסיד ולתת לשכנגדו רק אם יקבל את התמורה שבה הוא חפץ. נמצא שאם ההסכם כבר נכנס לתוקף וצד אחד קיבל את התמורה או את חלקה, הרי עצם קבלת התמורה מחייבת אותו לתת את מה שהתחייב לכשכנגדו. כן מבואר בדברי נתיבות המשפט (סי' קעו סעיף ג' - ביאורים ס"ק ד') בביאורו לדברי המרדכי שהביא הרמ"א (שם).

זו לשון הרמ"א:

"ויש אומרים דאפילו קנין אינם צריכין, אלא כל מה שמתנים זה עם זה מתקיים, אפילו באמירה בעלמא, ואינן יכולין לחזור בהן כל זמן השותפות שהתנו (מרדכי פרק הגוזל בתרא והגהות מיימוני פרק ג' דשלוחין ופרק י' דגזילה ובית יוסף בשם הר"ן).

ועל כך כתב הנתיבות המשפט (בביאורים שם) שאם כבר קיבל את חלקו הרי שהוא חייב לתת תמורתו לשכנגדו גם לדעות שההסכם חל רק על מה שכבר הרוויחו ולא על מה שירוויחו בעתיד:

"תמיה לי דהא לקתה מדת הדין, דאם דרך משל עשו שותפות על שנה, ואחר כך נזדמן לראובן מלאכה והרויח מנה בחודש ראשון ולשמעון לא נזדמן כלל, ובחודש שני נזדמן לשמעון גם כן מלאכה בריוח מנה ויאמר שמעון קודם שירויח שחוזר בו לענין מה שירויח, ויצטרך ראובן לחלוק עמו במה שהרויח, כי ממה שהרויח אין יכול ראובן לחזור ובמה שירויח יכול שמעון לחזור. ועוד: כיון שזה אינו רוצה ליתן לא' מה שירויח באותו שעה, מהיכי תיתי יתן לו הוא מה שהרויח, הא הוא לא רצה להשתתף עמו וליתן לו ריוח שיהיה לו אף מיום אחד כי אם בשכר שיתן לו גם כן הריוח שירויח כל השנה? [ו]כן כתב המהרי"ק (שורש קפא ענף ב ד"ה ועוד נראה) בהדיא, דאפילו הרמב"ם יודה בזה, דלאו כל כמינן שיהנה משותפות בתחילת השותפות והם לא יהנו ממנו בזמן אשר כיונו אליו וכו'. [ו]אף שיש לחלק ששם הוא ידוע שאחר כך יהיה שוה יותר, מה שאין כן כאן שכל יום הוא ספק שוה, מכל מקום נראה כיון שאם שכר לפועל על יום והבטיח ליתן לו בעד שכר פעולתו המציאות שיגביה באותו יום – דודאי גם כן יכול לחזור בו קודם שיגביה המציאה ולומר לעצמי אני מגביה אותו, ומכל מקום צריך ליתן לו דמי שויין לפועל, דהא מבואר בסימן של"ב (סעיף ד) דאם הבטיח ליתן לו חפץ בשכרו, דאף על פי שלא קנאו ואינו צריך ליתן לו החפץ, מכל מקום צריך ליתן לו דמי שויין, וכן כשהבטיח ליתן לו בשכר פעולתו דבר שלא בא לעולם צריך ליתן לו גם כן דמי שויין כמו שכתבתי שם (סוף ס"ק ה) – ואם כן, הכא נמי כיון דכל אחד הוי כמו בעל הבית ופועל לחבירו, אם כן כשנוטל ראובן הפעולה משמעון הוי ראובן כמו בעל הבית של שמעון ומחויב ליתן לו בעד שכר פעולתו כל מה שירוויח במלאכתו בשנה ההיא כמו שהבטיח ליתן לו בעד שכר פעולתו. ומה בכך שיכול לחזור בו מהפעולה – הא מגוף החפץ ומדבר שלא בא לעולם גם כן יכול לחזור בו ואפילו הכי מחויב ליתן לו כל דמי שוין, ואף אם הבטיח ליתן לו כל פירות שיוציא דקל זה בשכרו, ואחר כך נתברך הדקל והוציא הרבה, מחויב ליתן לו הכל בשכרו כמו שכתבתי לעיל, והכי נמי דכוותיה?

ולכן נראה דכונתו כך היא דאינו יכול לחזור ממה שהרויחו, דהיינו אם עשו שותפות עד זמן קבוע, דהדין הוא דכשהגיע הזמן שמחויבין לחלוק במה שהרויח כל אחד, ואחר כך לא רצה ליתן אחד לחבירו הריוח שהרויח – קא משמע לן דאינו יכול לחזור, וכשהגיע זמן חלוקה צריכין לחלוק בשוה, ואף גוף החפצים שתחת יד כל אחד שזכה בו בשכר פעולתו – זכו בו שניהם והוא של שניהם. מה שאין כן במה שירוויחו – יכולין לחזור, היינו אם באו לחזור קודם שנטל שום ריוח."

דבריו ברורים, שכל שנתחייבו שני צדדים לפעול ולעשות פעולות זה לזה הרי הם כפועלים שכירים זה לזה, וכמו בשכיר, שנשכר בדיבור ומשעשה את פעולתו נתחייב השני בשכרו אף שהתחייב רק בדיבור, כך גם בהסכם: אם עשה האחד את חלקו נתחייב השני בתמורתו גם אם לא היה קניין ביניהם.

ומכיוון שבכל הסכם גירושין ישנם תנאים רבים הבאים להסדיר את הפסקת הסכסוך והמריבות, ובנוסף עליהם במקרים רבים גם עצם ההסכמה לגרש ולהתגרש כלולה בהסכם. לכן אחר שהגירושין התבצעו לפי המוסכם וחלק מן התמורה ניתן, הרי הוא מחייב את המקבלים לתת את התמורה שהתחייבו עליה. במצב שבו בני הזוג כבר התגרשו על סמך ההסכם והחלו לבצע בפועל חלקים ממנו, קשה מאוד לקבל את טענת המבקשים לבטל סעיף פלוני או אלמוני שאינו מוצא חן בעיניהם.

במקרה שלפנינו, לאחר חתימת ההסכם: גם הגירושין כבר התבצעו, גם הסעיפים על הסדרי השהות ותשלומי המזונות שהוסכמו כובדו, האישה גם ישבה בדירה ללא דמי שכירות כמוסכם, ורק כאשר הייתה צריכה לפנות את הדירה ולעבור לדירה השנייה – אז באה היא ומבקשת לבטל חלקים מן ההסכם. כאן אין ספק שהאישה קיבלה תחילה חלק מן התמורה והדבר מחייב אותה לתת את שהוסכם, גם אם לדעתה הייתה צריכה לתת פחות. ברור גם לאישה כי אם הייתה עומדת על התנאים שאותם היא דורשת עכשיו, סביר שלא הייתה מתקבלת הסכמת הצד השני, הגירושין לא היו מתבצעים והסכסוך היה עדיין בעיצומו. ואם כן, כיוון שברור שחלק מן התמורה התקבל הרי שיש לתת מה שאמורים לתת כנגדו.

לאור כל זה: ערעור האישה נדחה, ויש לקיים את הסכם הגירושין כפי שהוסכם".

עד כאן מתוך אותו פסק הדין.

משניתנו נימוקי ביה"ד הגדול שתוקף הסכם מחייב גם במצב נפשי ורגשי שאינו תקין, וכן בנד"ד כמו שנכתב בפסק הדין שהדבר לא הוכח כדבעי, ומשהוצגו נימוקים הלכתיים אשר שוללים ביטול הסכם המקפח לטענת אחד מהצדדים את זכויותיו כאשר ההסכם כבר התחיל להתממש, ובנד"ד מדובר בפער שאינו מצדיק הגדר עושק המבטל הסכם גירושין, שכן ההפסד של האם על פניו הוא סכום שאינו מצדיק מחמת גודלו והיקפו ביטול הסכם, על כן ההסכם נשאר בתוקפו.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ג בתמוז התשפ"ב (22/07/2022).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה