ב"ה
בית הדין הגדול
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב אליעזר איגרא הרב דוד ברוך לאו הרב יעקב עדס |
דיין הרב הראשי לישראל דיין |
תיק מספר: | 1335150/3 | |
תאריך: |
כ"ב בסיוון התשפ"ב
21.6.2022 | |||
מערער |
פלוני
בא כוח המערער עו"ד יובל בדיחי | |||
משיבה |
פלונית
בא כוח המשיבה עו"ד שרון ליכט־פטרן | |||
הנדון: | סגירת תיק צוואה שלכאורה אינה כדין תורה, נוכח התנגדות היורש לפי דין תורה לקניין שיכשירנה, ללא פסיקה על בטלותה וללא מתן צו ירושה | |||
נושא הדיון: | סגירת תיק צוואה שלכאורה אינה כדין תורה נוכח התנגדות היורש לפי דין תורה לקניין שיכשירנה... |
הופיעו המבקשים [פלמוני] ו[פלונית] [...]ביום י"ז בשבט התש"ף (12.2.2020) נתן בית הדין החלטה האומרת:
[פלוני] לא מקבל הוא ביקש שחלקו בצוואתו יירשם על שם [פלונית]. אם הוא היה מופיע בית הדין הוא היה אומר מילה במילה מה שאמרנו.
ל[פלוני] שתי בנות ו[פלונית] מקבלת. שם הבת השנייה [פלמונית] והיא מודעת לכל המתרחש.
בית הדין: אנחנו נבדוק במחלקה המשפטית האם צריך את אישורו של [פלוני] לקיום צוואה [...]
המבקשים מקבלים קניין כדין.
בהתאם להנחיית המחלקה המשפטית שליד בית הדין, על הבן [פלוני] להופיע בבית הדין ולקבל סמכות בית הדין.בהחלטה מיום י' בסיוון התש"ף (2.6.2020) כותב בית הדין:
כמו כן, אם הבן [פלוני], יקבל סמכות בית הדין לדון בצוואה, יהיה עליו לקבל בקניין בהתאם לצוואה.
התקבלה בקשת מר [פלוני], היורש החוקי של המנוחה הגברת [אלמונית], בבקשתו מביע מר [פלוני] התנגדות לקיום צוואת המנוחה מהנימוקים שבבקשתו. לפיכך מבקש שלא להיעתר לבקשה לקיום צוואה וליתן צו ירושה רגיל, לטובת היורשים החוקיים.בהחלטה מכ"ט באב התש"ף (19.8.2020) הבהיר בית הדין את דבריו לצדדים:
לאחר העיון הנוסף בתיקים בית הדין מבהיר כדלהלן:בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום י"ז בכסלו התשפ"א (3.12.2020) בו התייצבו לפני בית הדין [פלונית], [פלוני], ו[פלמוני] ובאי הכוח, נכתב:
מר [פלוני] הוא היורש לפי ההלכה אף שאינו מוטב בצוואה, לפיכך היות שבית הדין נדרש להכריע אודות כשרותה או אי־כשרותה של הצוואה על פי החוק, על כן טרם קביעת מועד לדיון, על מר [פלוני] להתייצב בבית הדין ולבצע אקט הלכתי של 'קניין' כי ככל שיוכרע כי הצוואה תקפה כדין הוא מקנה את חלקו בעיזבון הוריו המנוחים ל[פלמוני] ו[פלונית].
הנימוק לכך הוא: הואיל ומר [פלוני] הוא היורש ההלכתי ומאידך גיסא הצוואה אינה ערוכה על פי הדרישות ההלכתיות, לפיכך, כדבר שבשגרה במקרים אלו, מתבצע אקט הלכתי של 'קניין' ובו היורש ההלכתי 'מקבל קניין' המכשיר את הצוואה גם לפי ההלכה.
לאור זאת כאמור: תנאי מקדים לקיום דיון הוא ביצוע 'קניין' של היורש ההלכתי, מר [פלמוני] כבר ביצע זאת בדיון שהתקיים בתאריך ט' בשבט התש"ף (4.2.2020), ומר [פלוני] טרם ביצע זאת. בהיעדר פעולת 'קניין' מצד מר [פלוני] שהוא כאמור היורש ההלכתי, בית הדין לא יוכל לדון בבקשה לקיום צוואה לאור האמור בסעיף 155 לחוק הירושה.
בית הדין: בפנינו מונחות תביעות לביטול צוואת המנוחה [אלמונית].בהחלטה מיום י"ב בטבת התשפ"א (27.12.2020) כתב אב בית הדין כך:
עו"ד בדיחי: צוואות המנוחים.
בית הדין: היות ש[פלוני] לא הופיע מעולם לפנינו והוא מבקש שבית הדין ידון בנושאים, לפיכך נקבל ממנו כעת קניין: הבן [פלוני] מתחייב בקניין מעכשיו לקבל עליו סמכות בית הדין ולהקנות לצורך ביצוע כל החלטה שתינתן על ידי בית הדין בנוגע לצוואות.
עו"ד בדיחי: התקבלו סמכות וקניין משאר היורשים על שני התיקים?
בית הדין: כן.
בתאריך י"ז בכסלו התשפ"א (3.12.2020) התקיים דיון בהתנגדות מר [פלוני] לקיום הצוואה של המנוחה [אלמונית]. בדיון נשמעה התנגדותו של מר [פלוני] ותגובתה של המוטבת בצוואה הגברת [פלונית], כמפורט בפרוטוקול הדיון. לאור האמור מחליט בית הדין: על מנת שבית הדין יוכל להוציא פסק דין שיהיה בר תוקף הן על פי ההלכה והן על פי החוק, על מר [פלוני] להופיע בבית הדין ולעשות קניין פעם נוספת, כאשר בקניין זה יצהיר באופן ברור מר [פלוני] שהוא מקנה את חלקו בעיזבון לטובת [פלונית] במידה ולאחר בירור בית הדין יגיע למסקנה שאכן הצוואה שרירה. על מר [פלוני] להודיע לבית הדין בהקדם כפי האמור לעיל, על מנת שבית הדין יוכל להמשיך את הטיפול בתיק.ביום י"ט בטבת התשפ"א (3.1.2021) שלח [פלוני] בקשה לבית הדין ובה טען כי מאחר שקיבל עליו את סמכות בית הדין, והדבר מקנה לבית הדין סמכות לפסוק על פי דיני התורה בירושה, אינו מבין את בקשת בית הדין שיקבל עליו בקניין להקנות את חלקו בצוואה למוטבים.
כידוע, הקניינים שנעשים בפני בית הדין לצורך מתן צו לקיום צוואה הם לא כדי לפסוק על פי דין תורה – לצורך כך אין צורך בקניין כפי שטוען בצדק בא כוח המתנגד. הקניינים נעשים כדי שבמידת הצורך בית הדין יוכל להוציא לפועל את מה שחלותו היא רק לפי החוק כדי שיוכשר גם על פי דין תורה, וזאת כמובן למנוע התנגשות בין ההלכה לחוק.[פלוני] המתנגד לקיום הצוואה שב וביקש לדון על פי דיני התורה בלבד, ולאור זאת החליט בית הדין על סגירת התיקים של קיום הצוואה וההתנגדות לצוואה, וכך כתב ההרכב מלא של בית הדין בהחלטתו מיום ז' בתמוז התשפ"א (17.6.2021):
לאור האמור בית הדין מבהיר:
אכן נעשה קניין בפני בית הדין במועד הדיון בתאריך י"ז בכסלו התשפ"א (3.12.20), וההצהרה שנאמרה בשעת הקניין על ידי המתנגד כפי שמצוטט בפרוטוקול היא כדלקמן: "הבן [פלוני] מתחייב בקניין מעכשיו לקבל עליו סמכות בית הדין ולהקנות לצורך ביצוע כל החלטה שתינתן על ידי בית הדין בנוגע לצוואות."
בהתאם להצהרה הנ"ל כתב בית הדין את החלטתו בתאריך י"ב בטבת התשפ"א (27.12.2020): מאחר שנוסח הצהרה הנזכר אינו מאפשר לבית הדין להוציא פסק דין שיהיה משולב הן על פי דין תורה והן על פי החוק, לכן פנה בית הדין בהחלטתו מתאריך י"ב בטבת התשפ"א (27.12.2020) למתנגד להופיע בפני בית הדין לעשות קניין נוסף כאשר עם הקניין הוא מצהיר בהתאם לנוסח הנזכר בהחלטה.
בהתאם להחלטה מתאריך י"ב בטבת התשפ"א (27.12.2020) הופיעו המבקש מר [פלוני] ובא כוחו לקבלת קניין בבית הדין. להלן מפרוטוקול הדיון:בכך נסגר תיק קיום הצוואה וההתנגדות לה.
הופיע המבקש מר [פלוני] ובא כוחו עו"ד בדיחי והזדהה בפני בית הדין.
בית הדין: עליך לקבל בקניין, שאתה מקנה בקניין גמור מעכשיו מהעיזבון המגיע לך מאימך "אם ייפסק הן על פי חוק או על פי דין כי מגיע לבתי [פלונית] אני מקנה לה זאת מעכשיו ומודה ששייך לה".
ב"כ המבקש: אנו מסכימים שהקניין יהיה רק לפי הדין ולא לפי חוק הירושה, זה חלק מהקניין.
בית הדין: הקניין היה הן על פי דין והן על פי חוק.
ב"כ המבקש: בשביל החוק יש לנו בית המשפט.
בית הדין: נרשם שאתה רוצה פסיקה רק לפי ההלכה ותינתן החלטה.
בית הדין מבהיר כדלהלן: לבית הדין סמכות בהתאם לסעיף 155 לחוק הירושה, למתן צו ירושה או צו קיום צוואה. בנוסף, בהתאם לסעיף זה, מוסמך בית הדין לנהוג לפי הדין הדתי הנוהג בו. במקרה זה, קיימת צוואה תקפה מבחינה חוקית כאשר המבקש אינו מוטב בצוואה זו, בפני בית הדין לא הוצגה כאמור כל עילה חוקית לביטול הצוואה מאותן העילות המנויות בחוק והמצויות בפסיקה.
אין מקום להידרש לנימוקי המורישים בשאלה מדוע מצאו לנכון להעביר את חלקו של המבקש בעיזבון לטובת בתו [פלונית], שכן שאלה זו אינה רלוונטית לכשרותה של הצוואה אשר כל הצדדים בתיק הסכימו שנערכה מרצון וללא כפייה.
לפיכך, בקשת בא כוח המבקש בתיק קיום הצוואה לקיום דיון והבאת עדים נדחית, שכן לא הוצגה בדל הוכחה לפסילת הצוואה מהפן החוקי, על כן דיון זה הינו דיון סרק.
מאידך גיסא: המבקש הינו יורש על פי ההלכה ואינו מסכים לוותר על חלקו המגיע לו לפי ההלכה גם אם לפי הוראות הצוואה אין לו חלק בעיזבון.
עולה מהאמור כי המבקש מתנגד להעביר את חלקו ההלכתי לידי היורש המוטב בצוואה. אין זה המקום לשאלה המוסרית בדבר התנהלות בתו של המבקש [פלונית] כלפי אביה – זו שאלה שאינה בתחום אחריותו של בית הדין. מאידך גיסא, בהתאם לסעיף 155 (ג) לחוק הירושה, רשאי בית הדין לנהוג לפי הדין הדתי, משכך, בית הדין מודיע כי הוא סוגר את התיק ואינו נותן צו קיום צוואה כמבוקש, לאור התנגדות היורש ההלכתי להעביר את חלקו ליורשת החוקית על פי הצוואה ובית הדין מנוע ממתן צו לקיום הצוואה, הואיל והיא פסולה על פי ההלכה.
לאור האמור מחליט, בית הדין כדלהלן: המזכירות תסגור את תיקי קיום הצוואה של הורי המבקש – [אלמוני] ו[אלמונית] – וכן את תיק ההתנגדות לקיום הצוואה.
התקבלה תגובת הגברת [פלונית], המוטבת בצוואת המנוחים [אלמוני] ו[אלמונית] ז"ל, מביעה התנגדות לסמכות בית הדין בתיק צו הירושה, מהנימוקים שבתגובתה. בית הדין מבהיר כי בהחלטה האמורה מתאריך ג' באלול התשפ"א (11.8.21), נקבע כדלהלן:על פסקי דין אלו הוגש ערעור המערער.
הואיל וקיימת צוואה בה מוטבת גם בתו של המבקש, הגברת [פלונית], לפיכך הינה במעמד משפטי של 'נוגע בדבר', ובסעיף 155 לחוק הירושה נקבע כי יש צורך לקבל הסכמה בכתב של כל הצדדים הנוגעים בדבר על כן חובה על בית הדין לקבל את הסכמתה לצורך קבלת סמכות למתן צו ירושה.
הואיל ו[פלונית], שהיא כאמור במעמד משפטי של 'נוגע בדבר', מתנגדת לסמכות בית הדין, אין לבית הדין סמכות לדון בבקשה למתן צו ירושה. לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:
א. המזכירות תסגור את תיקי הירושה על שם המנוחים [אלמוני] ו[אלמונית] ז"ל.
ב. עותק מההחלטה יועבר לאפוטרופוס הכללי.
[...] הצוואות נושא הליך זה הן צוואות שאין להן תוקף, הן צוואות למראית עין, בלתי־חוקיות, בלתי־מוסריות ונוגדות את טובת הציבור, ולכן אין להורות על קיומן [...]מטעם זה שב בית הדין והבהיר את דבריו באר היטב בהחלטה נוספת מיום כ"ט באב התש"ף (19.8.20) שהיות שמדובר בצוואה שאינה ערוכה לפי דין תורה אלא לפי החוק, ולפי המבקשים והמתנגד הדיון אמור להיות לפי החוק ולא לפי ההלכה, לכן ללא הקנאת חלקו של היורש לזוכה בצוואה לא ידון בית הדין בקיום הצוואה או באי־קיומה. ובלשונו של בית הדין האזורי:
המתנגד מוכן לקבל עליו את סמכות בית הדין הנכבד לדון בעניין עזבונם ורכושם של המנוחים.
לאחר העיון הנוסף בתיקים בית הדין מבהיר כדלהלן:כלומר: בית הדין ראה לפניו אנשים שבאו לקיים צוואה שהיא ערוכה מבחינה חוקית ולא לפי ההלכה וברור שהם אינם מעוניינים לקיים את דין הירושה הדתי שלפיו הצוואה לא קיימת, אלא באו בשעריו בבקשה שיפסוק להם לפי החוק. לכן מלכתחילה הודיע שלא ידון בתיק ללא הקנאת חלקו של היורש.
מר [פלוני] הוא היורש לפי ההלכה אף שאינו מוטב בצוואה. לפיכך, היות שבית הדין נדרש להכריע אודות כשרותה או אי־כשרותה של הצוואה על פי החוק, על כן טרם קביעת מועד לדיון, על מר [פלוני] להתייצב בבית הדין ולבצע אקט הלכתי של 'קניין' כי ככל שיוכרע כי הצוואה תקפה כדין הוא מקנה את חלקו בעיזבון הוריו המנוחים ל[פלמוני] ו[פלונית].
הנימוק לכך הוא: הואיל ומר [פלוני] הוא היורש ההלכתי ומאידך גיסא הצוואה אינה ערוכה על פי הדרישות ההלכתיות, לפיכך, כדבר שבשגרה במקרים אלו, מתבצע אקט הלכתי של 'קניין' ובו היורש ההלכתי 'מקבל קניין' המכשיר את הצוואה גם לפי ההלכה.
לאור זאת כאמור: תנאי מקדים לקיום דיון הוא ביצוע 'קניין' של היורש ההלכתי, מר [פלמוני] כבר ביצע זאת בדיון שהתקיים בתאריך ט' בשבט התש"ף (4.2.2020), ומר [פלוני] טרם ביצע זאת. בהיעדר פעולת 'קניין' מצד מר [פלוני] שהוא כאמור היורש ההלכתי, בית הדין לא יוכל לדון בבקשה לקיום צוואה לאור האמור בסעיף 155 לחוק הירושה.
אך בעצם מסתבר לעניות דעתי שצואה כזו שודאי יתקיים כדברי המצוה בדינא דמלכותא אין צריך קנין, שאין לך קנין גדול מזה. וממילא כיון שאין צריך קנין, מועיל מדינא אף נגד היורשין אף שהוא מתנה לאחר מיתה.יתרה מזו, במקרה שלפנינו נכתב בצוואה שקיבלו קניין מהמצווים לפי האופן המועיל בדיני ישראל, ובלשון הצוואה "קנינו על פי דיני ישראל בקניין גמור אגב סודר בצורה המועילה ביותר מהמצוה", לכן סביר שאפשר היה, גם מבחינה הלכתית, להכשיר את הצוואה ולנהוג לפי מעמדה החוקי, שהרי המצווה 'ארכבה אתרי רכשי'. לפיכך, בית הדין שידע שהצדדים לא באו לבקש ממנו לפסול את הצוואה שאינה ערוכה כדין תורה אלא אדרבה ביקשו לקיימה – וגם המתנגד ביקש לפוסלה רק לפי החוק ולא מפני שאינה ערוכה כהלכה – כדי לדון בקיום או בפסילה לפי החוק, הורה בית הדין ל[פלוני] לאפשר את קיום הצוואה לכל הדיעות ולקבל קניין על כך.
מציעי החוק הציעו שתידרש הסכמה גם לעניין השיפוט של בית הדין הדתי וגם לעניין הדין הדתי שיוחל בו; בסופו של דבר החליטה הכנסת, לאחר דיונים בוועדת החוקה ובמליאת הכנסת, שדי בהסכמה בכתב של הנוגעים בדבר לסמכות שיפוטו של בית הדין הדתי על מנת להחיל את הדין הדתי ואין צורך בהסכמה מפורשת לדין הדתי.איננו יודעים מדוע הוחלט בחוק שלא להבהיר את הדבר, אבל אין ספק כי בשל כך מצודת הטעות פרוסה לפני הפונים לבית הדין שאינם מבחינים כי הדיון לפי דין תורה שונה לגם גבי ירושה וכן לא מתאים לצוואה שברשותם.
הפתרון כיצד לשמור על הזכויות ולדון בבית הדין רק על העניין שמעוניינים לדון בו, לכתוב בכתב ההסכמה בפירוש כי הצד נותן את הסכמתו לסמכות בית הדין לדון בענייני צוואה בלבד ואין הוא נותן סמכות ביד בית הדין לדון בענייני הירושה, או להפך. כך האדם ישמור על זכויותיו וידון רק לפי העניין שהוא מעוניין. לסיכום: יש אפשרות לפצל את סמכות בית הדין וחובה לעשות שיקול דעת רחב על איזה נושא מסמיכים את בית הדין.לכן כאשר בית הדין נוכח שהמבקשים שלפניו רוצים לקיים צוואה שאינה ערוכה לפי דין תורה, ידע שהם מבקשים ממנו דיון חוקי (והם מורשים לקיימו גם לפי דין תורה). בית הדין הבהיר להם מראש שהתנאי שבו מוכן בית הדין לסייע להם בכך הוא שיקבלו קניין שיועיל לכל הדעות, ומשלא הסכים המערער לקיים את הוראות בית הדין הורה בית הדין לסגור את התיק.
במאמר המוסגר רואה אני חובה להוסיף כי אין יושר בדבר זה של פיצול הסמכות ואינו ראוי כיוון שאדם שרוצה לנהוג על פי דין תורה אינו יכול למסור רק את הדברים שמתאימים לו לבית הדין אלא עליו לקבל את דין התורה לטוב ולרע. עם זאת הדברים חייבים להאמר ולהיות ברורים, משום שחובה להסביר את הדברים ללקוח אותו מייצגים לפעמים הדברים בעלי משמעות גדולה כגון באישה שבידה צוואה שיתכן שהצוואה תיפסל ולפי דין תורה תהיה האישה מנושלת מהירושה, במקרה בו לא הסביר המייצג את הדברים באר היטב ללקוחו עלול להיות חשוף לתביעת רשלנות.
הר הרב דוד ברוך לאו – נשיא | הרב אליעזר איגרא | הרב מיכאל עמוס |