בפנינו תביעת הבעל לגירושין מאשתו שהוגשה לפני כעשרה חדשים.

בכתב התביעה מבקש הבעל לחייב את האשה בגט ולהפסידה מזונותיה בגין התנהגותה ומפאת כבוד ביה"ד יוסיף התובע פרטים במהלך הדיון.

בטרם התקיים דיון ראשוני בקשה ב"כ הבעל לקבוע מועד חלופי מאחר והצדדים חתמו על הסכם גירושין שאושר בבית משפט ויובא לפני ביה"ד.

בתגובה הודיע ב"כ האשה לביה"ד כי היא רומתה ע"י הבעל בהסכם הגירושין וכי היא שוקדת בימים אלו על המשך צעדיה.

בדיון שהתקיים חזר הבעל על עמדתו לפיה הוא תובע גירושין לפי ההסכם, לדבריו גילה שאשתו מנהלת רומן. האשה הכחישה ועמדה על כך שינסו שלום בית.

הצדדים הופנו ע"י ביה"ד ליועץ הנישואין חיים הר אבן עו"ס.

בסיכום חוות דעתו נאמר, "הערכתי המקצועית כי נישואין אלו חדלו להיות הדדיים ומספקים עבור שני בני הזוג מזה מספר שנים. אמנם א' הביעה רצון עז לנסות ולשקם את חיי הנישואין. אך משמיעת עמדתו של ר' בנושא עולה ההערכה כי אין סיכוי לתהליך שכזה".

בדיון נוסף שהתקיים בתאריך י"ב סיון תשס"ח טען הבעל שוב שלאשה יש מאהב עמו היא מבלה רק לאחרונה בטאבה. האשה הכחישה זאת, האשה הודתה כי אכן היתה בטאבה מספר פעמים לבלות בקבוצה בה יש גם זוגות נשואים וגם גרושים וגרושות. אולם היא לנה בחדר בבית מלון עם חברה גרושה, הידיד הביא לה רק שתייה לחדר.

לשאלת ביה"ד האם היו לה נשיקות וחיבוקים עם הגבר בו חושד הבעל, השיבה אולי חיבוקים, אבל לא נשיקות.

האשה נשאלה שוב ע"י ביה"ד האם היו נשיקות האשה השיבה בנחרצות שלא היו נשיקות.

בשלב זה הוציאה ב"כ הבעל שתי תמונות של האשה עם הידיד. בתמונה אחת נראית מתנשקת עמו, בתמונה נוספת נראתה האשה בלבוש מינימלי כאשר הידיד שוכב על גבו בין רגליה החשופות, תנוחה החורגת מכללי הצניעות המינמליים גם לחברה המתירנית בת זמננו.

האשה נתבקשה ע"י ביה"ד לזהות את עצמה ואת הידיד והודתה שאכן זו היא, אלא שלדבריה זו לא נשיקה.

ב"כ האשה בקש לעצור את ביה"ד מלהמשיך ולחקור, לדבריו יתכן התמונות הושגו בצורה לא מקובלת והאשה תגיש תלונה על כך במשטרה. מבקש שלא להשתמש בזה.

בפנינו מתעוררת שאלה הלכתית, האם יש לראות במעשה האשה משום עוברת על דת או אף מעשה כיעור, שאלה זו יש בה הרבה מן האקטואליה לצערנו בהתייחס לחברה המתירנית בת זמננו ויש לבחון אותה במכלול המרכיבים, וכל מקרה לגופו.

בשו"ע אה"ע סימן קט"ו נפסק כי העוברת על דת יוצאת שלא בכתובה.

ובנו"כ הובאו דברי הפוסקים להלכה כי להפסידה בכתובתה יש צורך בהתראה אולם לחייבה בגט אין צורך בהתראה. וכמבואר בדברי הרמ"א על מ"ש המחבר מצוה לגרשה "ואינה יכולה לעכב על ידו שלא יגרשה, ויכול לגרשה בעל כרחה ואין בזה משום חרם רבינו גרשום".

ולהגדרת עוברת על דת הביא השו"ע "או שהיתה משחקת עם הבחורים". ובח"מ ובב"ש (סקי"ב) כתבו דלאו דווקא משחקת אלא כל שיחה יתירה המביאה לידי שחוק ועבירה, וכן לאו דווקא עם הבחורים ולאורחא דמילתא נקט".

ובט"ז (סק"ז) כתב דהך משחקת עם הבחורים הוא פירוש על מ"ש במשנה ומדברת דהיינו שהיא אומרת דברי שחוק וכ"ש אם משחקת ממש.

כלומר ישנם במשחקת שני דברים המראים שהיתה עבירה.

א. דיבור של שחוק.
ב. משחקת ממש.

וכדברי הט"ז נמצא בחידושי הריטב"א (כתובות ע"ב ע"ב) וז"ל... במשחקת עם הבחורים, משמע דתרוויהו בעינן והא דאמרינן בסמוך מדברת עם כל אדם, ואע"ג דהתם לא שחקה, לא משחקת ממש אלא מטיילת ומדברת דברי בטלה" וכ"כ בשיטמ"ק בשם תר"י "דלאו דווקא משחקת אלא מדברת בשחוק או שמאריכה בדברים".

נמצינו למדים שיש שתי סוגי נשים של עוברת על דת. אחת המדברת דבר שחוק והשנייה משחקת ממש.

ולא נעלם מעיני ביה"ד שבמושגי המתירנות של זמננו קשה להגדיר התנהגות שכזו כעוברת על דת, בציבור שאינו שומר תורה ומצוות, ושומה על ביה"ד לתת את הדעת על כך ולתחם זאת גם בחברה זו.

והנה, המעיין היטב בטעם שחז"ל ביארו מדוע עוברת על דת מפסידה כתובה ואף כופין לגרשה כמבואר ברמ"א (סעיף ד') יראה שחז"ל כיוונו ברוח קדשם לשלימות הבית היהודי.

וכמו שמצינו ברא"ש בכתובות (אות ט') "האי דעוברת על דת משה ויהודית אין לה כתובה, היינו בדבר שהיא מכשלתו כי הנך דמתניתין וכיוצא בהם, כגון שהאכלתו חלב או דם, וכן נודרת ואינה מקיימת בשביל בניו. אבל אם היתה עוברת בשאר עבירות כגון שהיא עצמה אכלה דבר איסור לא הפסידה כתובתה, ודת יהודית משום חציפותא ומשום חשד זנות הוא דמפסדא" וכ"כ בתשובה (כלל ל"ב סימן ח) וראה עוד במאירי כתובות שכן ביאר.

ומכאן למדו הרה"ג הדס, אלישיב וזולטי בשבתם בביה"ד הגדול (ראה פד"ר כרך א' עמודים 334-338) דעיקר הטעם של עוברת על דת הוא לא משום מעשה העבירה, אלא משום דבמעשיה היא גורמת להפרעה ולקלקול בחיי המשפחה התקינים בינה לבין בעלה.

וראה עוד בספר בית מאיר (סימן קט"ו ס"ב בהגה) שהביא מחלוקת המל"מ (פ"ב מהלכות סוטה ה"א) והב"ש (סק"א) בנוגע לדברי הרא"ש הללו. וכן בנוב"י קמא אה"ע סימן א'.

ויש לכך השלכות גם במושגי זמננו, שגם בחברה מתירנית שום אדם בר דעת לא יסכים לחיות עם אשה שיש לה קשר כה עמוק עם גבר זר המוצא את ביטויו בבילויים שכאלו עמו, משום שע"י כך מערערת את יסודות הבית עליהן מושתת הקן המשפחתי.

וראה עוד בזה בספרו של הגרע"י שליט"א יבי"א (ח"ג סימן כ"א) מו"מ ארוך בגדרי עוברת על דת במושגי זמננו, ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ז' סימן מ"ח, שו"ת דובר מישרים ח"א סימן קכ"ד, שו"ת חלקת יעקב אה"ע סימן ו' ותרוה צמאונך.

עמדת ביה"ד שיש לראות בהתנהגותה של האשה כמעשה פריצות ויש להכלילה בקטגוריא של עוברת על דת ויש לחייבה בגט כמבואר ברמ"א (שם) וז"ל.

"ואינה יכולה לעכב על ידו שלא יגרשה ויכול לגרשה בע"כ ואין בזה משום חרם ר"ג".

וראה שם בתשובת רעק"א סימן קי"ד הוב"ד בקיצור בפ"ת שם (סקי"ד) דלענין גירושין א"צ בהתראה.

זאת ועוד, יש להחיל על אשה זו דין "אשה רעה בדעותיה" שדינה מבואר ברמב"ם (פ"י מהלכות גירושין הכ"ב) והשו"ע אה"ע (סימן קי"ט ס"ד) "אשה רעה בדיעותיה, ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות מצוה לגרשה שנאמר גרש לץ ויצא מדון" וכמבואר בגמ' (סוף גיטין)

וז"ל "מי שרואה אשתו יוצאת וראשה פרוע, וטווה בשוק ופרומה משני צידיה, ורוחצת במקום שבני אדם רוחצים, זו, מצוה מן התורה לגרשה שנאמר כי מצא בה ערות דבר" והרמב"ם הביא את שני הדינים, של אשה רעה בדיעותיה המבואר דינה במסכת יבמות, (ס"ג ע"ב) ואשה שאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות המבואר דינה במסכת גיטין.

והב"ח פירש דבריו שישנם שני סוגי נשים עליהם מדבר הרמב"ם.

וז"ל (ריש סימן קי"ט) "ועוד יראה לי דרבינו (הטור) סובר דההיא דמקשטא ליה תכא וכו' היינו פריצותא, והיא ג"כ בכלל גרש לץ ואפילו בזיווג ראשון וזה יותר נכון שהרי רבא גופיה שאמר אשה רעה מצוה לגרשה, הוא שאמר שם ה"ד אשה רעה מקשטא ליה תכא וכו' היינו רעה בדיעותיה (מושג שהטביע הרמב"ם) שמכוונת לצערו שלא לאכול עמו או לקלל ולגדף כ"ז סעודה כדי לצערו שכל אלה "דיעות רעות" ואינה צנועה כבנות ישראל הכשרות" ועל דרך זה הם ג"כ דברי הרמב"ם.

נמצינו למדים מדברי הב"ח שני מושגים לאשה רעה.

א. בדעותיה, וזה כולל קללות וגידופים או שלא לאכול עמו.

ב. שאינה צנועה כבנות ישראל, וזה כולל שמתנהגת בפריצות, ולענין מדוע לא הביא הרמב"ם את הפסוק כי מצא בה ערות דבר, דנו בכך הרבה מהפוסקים ראה ב"י שם, חת"ס סוף מסכת גיטין ועוד.

וכפי שהבין הב"ח בדעת הרמב"ם כן פירשו הח"מ והב"ש דברי השו"ע שהעתיק לשון הרמב"ם (סימן קי"ט ס"ד) ומעין זה פירש הגט פשוט (סימן קי"ט סקט"ו) ואמנם מצאנו למהר"י הלוי בתשובה (סימן ל"ט) שהבין בדברי הרי"ף הרא"ש והרמב"ם באשה רעה שמדובר באשה פרוצה, וביאר כן דברי הגמ' והפוסקים עיי"ש היטיב מ"מ אין נפק"מ במחלוקת זו לנדוננו מאחר והאשה עשתה מעשה פריצות וראה עוד בביאור מחלוקת זו באורך בספר שמחת כהן (לרבי כלפון משה ח"ז סימן ט"ו) מה שהביא דברי הרשב"ש (סימן תי"א) וחוט המשולש (סימן נ"ד) ביאור נוסף להגדרת אשה רעה בדיעותיה ועוברת על דת ראה בשו"ת היכל יצחק (אה"ע א' סימן ט) לגראי"ה הרצוג זצ"ל ותרוה צמאונך.

ברם, לכל הפירושים במקרה דנן יש לראות במעשיה של אשה זו, כאשה רעה שאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות שדינה מבואר בפוסקים שמצוה לגרשה.

ואמנם בדורנו, שבו המתירנות הפכה לצערנו נורמה חברתית היה מקום לפקפק ולומר שאין לכלל הלכתי זה בסיס במציאות העגומה של ימינו.

למרות זאת, גם בדורנו, מן הראוי לתחום גבולות בנושא כה חשוב זה שהוא יסוד מוסד לביסוס הקן המשפחתי מאחר ומעשים נלוזים כאלו עברו מזמן את גבולות הטעם הטוב, ושום בעל לא יסבול זאת, וכמו שכתב תוס' מסכת גיטין (צ ע"ב) ד"ה "עם בני אדם" "ועוד יש לפרש, רוחצת עם בני אדם סלקא דעתך, אפילו אדם רע אינו סובל זה מאשתו, או אפילו קלה שבקלות אינה עושה כן" ע"כ,

נמצינו למדים מדברי התוס' שישנם דברי פריצות שאין שום בר דעת סובלתן ואם כן גם בימינו כל אדם תהיינה דעותיו אשר תהיינה, אינו סובל אשה שנוהגת בדרך הנלוזה הנ"ל.

ובזמננו ניתן לומר שכל מעשה החורג מהנורמה המקובלת אצלם הינה בגדר בגידה ופריצת המסגרת המשפחתית וכל מקרה יש לדון לגופו.

ראה אוסף פסקי דין (ורהפטיג ח"א עמודים קכ"ב - קכ"ח לרה"ר לישראל והרב קלמס).

הנושא שנידון שם הוא ביחסי ידידות הכוללים בילויים משותפים ביקורים תכופים של גבר בבית האשה והליכה ברחוב שלובי זרוע. לדעת המיעוט, יש לראות זאת כמעשה כיעור של זנות ולחייב את האשה בגט.

ולדעת הרוב אין לראות זאת כמעשה כיעור.

הנימוק המרכזי בדבריהם הוא שהבילויים היו יחד עם אחרים, ואינם חורגים ממנהגי החברה שלהם.

וראה עוד התייחסות לנושא זה להרה"ג שאול ישראלי זצ"ל, בספרו משפטי שאול סימן ה', "אולם בכגון דא ודאי יש מקום להבחין גם בדרגות הקלקול והשחיתות, ואף שאנו רואים בבעל שאינו מקפיד בלבושה וכל כיוצ"ב בדברים שדשו בהם רבים והפך להם להיתר, מ"מ אין לנו יסוד לומר שלא איכפת לו גם בדברים שקרבתם למעשה זנות הוא גדול ביותר, ולסוג זה שייכים הריקודים הסלוניים הללו.... וכהאי גוונא בגמ' סוף גיטין שאמרו שם רוחצת שם כל האדם ס"ד? ופירשו תוספות, אפילו אדם רע אינו סובל זה מאשתו".

דבריו המאלפים מגדירים היטיב את המצב בימינו שיש לבחון, בכל מקרה לגופו, את החריגה מכללי הנורמה. והמעיין בתוס' שהם הבסיס לדבריו יראה שכתב וז"ל "ועוד יש לפרש רוחצת עם בני אדם סלקא דעתך, אפילו אדם רע שאינו סובל זה מאשתו או אפילו קלה שבקלות אינה עושה כן".

מדבריו נלמד שגם בחברה החילונית יש לבדוק האם המעשים הללו גובלים בפירוק התא המשפחתי או הזוגי הרי שיש לראות בכך עוברת על דת ויש מקרים שהדבר גובל במעשה כיעור.

בנדוננו יש לראות את דברי הבעל בדיונים ובכתב התביעה כהתראה לאשה על מעשיה הנלוזים עם אותו גבר שמפריעים למערכת הזוגית ביניהם וגורמים לפירוק התא המשפחתי, אמנם גם הבעל החל לרעות בשדות זרים, אולם אין זה מקהה מהגדרת האשה כעוברת על דת, לענין זה ראה תשובת הרמב"ם סימן קי"ט הובאו דבריו בסגנון שונה בשו"ת הרדב"ז ח"א סימן צ'.

וראה עוד בביאור דין זה בהערה למהדיר שו"ת הרמב"ם הגר"צ יוסף שליט"א ואכמ"ל.

ומכאן לנדוננו. ביה"ד מתרשם ממכלול החומר שבתיק הכולל חוות דעתו של עו"ס חיים הר אבן מיום י"א ניסן תשס"ח 16.04.08 ובו כתב בין היתר...ולכן חיפוש ריגושים מחוץ למסגרת הנישואין היתה דרך להפיג את תחושת הבדידות של כל אחד מהם במסגרת הנישואין".

לאור הדברים הללו לביה"ד יש יותר מרגליים לדבר שהתנהגות האשה כפי שנראתה בתמונות, היא לכל הפחות בדרגת עוברת על דת, ויש מקום לומר שהדבר גובל אף כיעור.

זאת ועוד: האשה הוחזקה שקרנית בביה"ד שכן בתחילה הכחישה דבר הנשיקות ולבסוף הודתה שאכן היו נשיקות.

בנסיבות הללו יש להחיל עליה את הנפסק בטושו"ע חו"מ סימן ע"ט סי"ג, שאינה נאמנת בדבריה וביה"ד מתרשם כי ישנו קשר רציף ועמוק בין האשה לאותו ידיד שהבעל חושד כי היא בוגדת בו, בניגוד לגירסתה שהוכחה כלא אמינה.

לזאת יש לצרף שהאשה חתמה על הסכם גירושין שאושר בבית משפט דבר המעיד על חוסר תום לב בתביעתה לשלו"ב בנסיבות הללו.

נמצינו למדים כי ישנם שלשה מצבים עליהם לא אמרו חז"ל שיש להמנע מלגרש ורמת החיוב לגרש שונה ביניהם והן:

א. אשה רעה בדיעותיה, מצוה לגרשה.

ב. עוברת על דת, מצוה לגרשה וכאשר אינה מסכימה ניתן לחייבה בגט. ולענין להפסידה כתובה יש צורך בהתראה.

ג. אשה העושה מעשה כיעור ניתן לחייבה בגט ואף מפסידה כתובה.

כאמור, בנדוננו, ביה"ד מתרשם שיש לראות במעשה האשה דין עוברת על דת, ואף מעבר לכך.

לאור האמור מחליט ביה"ד:

א. הצדדים חייבים להתגרש.

ב. הצד המעונין רשאי לפתוח תיק לסידור גט.

ניתן ביום ג' תמוז תשס"ח (06/07/2008)
(-) הרב מימון נהרי, אב"ד (-) הרב יוסף יגודה, דיין (-) הרב דוד שני, דיין