ב"ה
בית הדין האזורי אשקלון
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב ישי בוכריס הרב עודד מכמן הרב בן ציון ציוני |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 1394399/1 | |
תאריך: |
ד בשבט התשפ"ג
26/01/2023 | |||
מבקשים |
פלוני פלונית | |||
משיב |
| |||
הנדון: | איסור לבועל לאחר סידור "גט מהרש"ם" | |||
נושא הדיון: | איסור לבועל לאחר סידור ''''גט מהרש''''ם |
"בראשונה היה עושה בי"ד ממקום אחר ומבטל את הגט שלא בפני השליח, התקין ר"ג הזקן שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם"ובגמ' שם (לג א) מבואר:
"מאי מפני תיקון העולם, רבי יוחנן אמר מפני תקנת ממזרים ריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות, רבי יוחנן אמר מפני תקנת ממזרים, סבר לה כרב נחמן דאמר בפני שנים, בי תרי לית להו קלא והיא לא שמעה ולא ידעה ואזלה ומינסבא ואיכא ממזרים. ריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות, סבר לה כרב ששת דאמר בפני שלושה, ובי תלתא אית להו קלא ושמעה וידעה ולא מינסבא ותקנת עגונות הוא דאיכא. ת"ר בטלו (שלא בפני השליח) מבוטל, דברי רבי. רשב"ג אומר אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו שא"כ מה כח בי"ד יפה. ומי איכא מידי דמדאורייתא בטל גיטא, ומשום מה כח בי"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא, אין, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה"ובתוס' (לג א ד"ה ואפקעינהו) כתבו וז"ל:
"הקשה ה"ר שמואל אם כן יחפה על בת אחותו, וכשיבואו עדים שזינתה ישלח לה גט ויבטל שלא בפני שליח ופקעי קידושין ונמצא שהיא פנויה. ואומר ר"י דלא קשה, דאין לחוש אלא כשמחפה עליה שלא כדין, אבל הכא כדין מחפה ומן התורה פטורה. ועוד הקשה רבינו שמואל דהיכי מחייבינן לעולם מיתה אשת איש שזינתה, והא התראת ספק היא דשמא ישלח לה גט ויבטלנו, ועוד יכולין ממזרים ליטהר. ואומר ר"ת דכי האי גוונא לא הוי התראת ספק דאזלינן בתר רובא ורוב אין מגרשין נשותיהן, וכששולחין גט אין מבטלין. ועוד דאוקמינן אחזקתה שהיא עכשיו נשואה, דאם לא כן נזיר שהיה שותה יין או מטמא למתים אמאי לוקה דאם אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת (נזיר דף מב.), והא התראת ספק היא שמא ישאל על נזירותו. ומה שהקשה אם כן יחפה על בת אחותו ויכולין ממזרין ליטהר, אי ידעינן שלכך מתכוין לא מפקעינן קדושין מיניה דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות, אבל אם ברור לנו שלא נתכוין לכך לא חיישינן אם יכולים ליטהר"מבואר מדברי התוס' דלדעת ר"י כל מי ששלח גט וביטלו שלא בפני השליח, אף אם כוונתו לחפות על בת אחותו וכיו"ב, הרי זה מהני, וחז"ל חששו לכך רק כשמחפה שלא כדין, אבל במחפה כדין הרי זה מהני. אולם לדעת ר"ת אין זה מהני כל שכוונתו מעיקרא היתה לחפות על בת אחותו או לטהר ממזרים, כיון שמטרת חז"ל בהפקעת הקידושין היתה לתקן ולא לקלקל.
"ואם תאמר ומאי נפקא מינה השתא בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת בפני כמה מבטלו, הא תיקן רבן גמליאל שלא יהו עושין כן. ואומר ר"י דנ"מ לרבי דאמר לקמן אם ביטלו מבוטל ופסק לקמן רב נחמן כוותיה, ומודה רבי דאם ביטלו בפני ב' לרב ששת או בפני אחד אפי' לרב נחמן דאינו מבוטל, דאפילו קודם תקנת רבן גמליאל לא היה מבוטל, דדוקא בפני ג' לרב ששת מבוטל דליכא למיחש לממזרות אבל בפני שנים דאיכא למיחש לממזרות לא, ולרב נחמן אף על גב דבפני שנים איכא למיחש לממזרות כדאמרינן בסמוך ואפ"ה הוי מבוטל מ"מ בפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל, ובהא אפילו רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה".
"ולא אכחד כי אם היה כת"ר מתייעץ עמי, טרם שעשו מעשה גירושין של בעל הראשון, הייתי ממציא עצה ותושיה להלכה ולא למעשה ע"פ דברי התוס' גיטין (ל"ג ע"א) ד"ה ואפקעינהו וכו'. שהקשה הר"ש: א"כ יחפה על בת אחותו, דכשיבואו עדים שזינתה ישלח לה גט ע"י שליח, ויבטלנו שלא בפני שליח, ופקעו קידושין? ותי' הר"י: דכיון דכדין מחפה אין לחוש. ושם בסוה"ד תי' עוד: דהיכא דידעי' דלכך מתכוון, לא מפקעינן קידושין, דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה, שמתוך כך יהיו בנות ישראל פרוצין בעריות ע"ש. וא"כ, לא מיבעיא לתי' הראשון, פשיטא שהי' מועיל בנ"ד להכשיר הממזר למפרע, באופן זה, שישלח לה גט על ידי שליח ויבטלנו בפני ע"א. וגם לתי' ב', י"ל דבכה"ג שעשתה בטעות על פי ב"ד, אין בזה חשש תקלה, ושפיר הפקיעו הקידושין למפרע"מבואר מדברי המהרש"ם שדרך זו להכשיר את הממזרים היא נכונה בין לר"י ובין לר"ת, דאף לר"ת שכתב שכל שכוונת הבעל להפקיע את הקידושין כדי לחפות על בת אחותו או לטהר ממזרים הרי זה לא מהני, שאני הכא דכיון שנעשה הדבר ע"פ בי"ד, אין בזה חשש תקלה ורבנן הפקיעו את הקידושין בכה"ג למפרע.
"כן למדו גדולי המפרשים מזו, שכל היוצאת בתקנת חכמים בין בגט כגון זו שבכאן בין בלא גט כאותה שהזכרנו וכיוצא בה, הואיל וקדושיה עקורים מתחלתן מן הדין מותר הוא בקרובותיה והיא בקרוביו, שאין ביאותיו אלא זנות ונושאין על האנוסה ועל המפותה, אלא שמדברי סופרים אסור. " עכ"ל.ואי נימא הכי הרי הדרך שהציע המהרש"ם לטהר ממזרים היא רק להתירם מדאו' ולא מדרבנן.
"מיהו בלא"ה אין זה תקנה שהרמב"ן בחידושיו שם כתב דמדרבנן אסורה לכהן אף היכא דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני'. א"כ ה"נ כיון שמאמין לדברי' והגט הוי כדין רק שאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' אסורה לבעלה מדרבנן. ומהאי טעמא לא מוזכר תקנה זו בשום פוסק ולא חזינן לרבנן קשישא דעבדי הכי. " עכ"ל.וכ"כ בשו"ת כת"ס (אה"ע סו"ס נ"א) לדון על מי ששלח גט ע"י שליח וביטל שלא בפני השליח, וכעת האשה רוצה להינשא לאחד מקרוביו, שהרי כיון דרבנן אפקעינהו לקידושין מעיקרא הרי היא מעולם לא היתה נשואה לו, ולאחר שהאריך בדין זה, כתב וז"ל:
"ולכ"ע ס"ל מיהא מדרבנן אסורה כמ"ש הרא"ה ורשב"א בכתובות ובש"מ שם, ולכן כשמבטל שלא בפני השליח לפני ב' זה שלא בפני זה לפי שיטת המחבר דמדאורייתא מועיל הביטול דנאמן וליכא רק אפקעתא דרבנן, אי שרי לקרוביו מדאורייתא תלי' בשיטות הנ"ל ומדרבנן לכ"ע אסור. " עכ"ל.וכ"כ בשו"ת עין יצחק (חאו"ח סי' כ"ה אות כ"ג) וז"ל:
"באה"ע סי' י' ענף ג' כתבתי דהא דאמרו בכ"ד דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה, דמ"מ נשארו קדושי דרבנן. כן ראיתי להרשב"א בחי' לכתובות (דף ג' ע"א) בד"ה שוויי' רבנן כו' בסה"ד שכתב דעכ"ז נשארו קדושי דרבנן אף היכא דאמרו דאפקעינהו רבנן לקידושין מ"מ ממזרים אינם נטהרים ואסורים לכהנים ולקרובים מדבריהם עכ"ל הרשב"א שם. וכן הוא בשמ"ק לכתובות שם." עכ"ל.וע"ע בשו"ת דברי יציב (חאה"ע סי' ט"ז אות א') במ"ש בזה.
"ולהשלמת הדברים נזכיר בכאן גם דעת הרבה מהפוסקים (שהזכרתי מזה גם בספרי שם) דס"ל דלא אמרינן בכלל האי כללא דאפקינהו כ"א לאפקועי קדושי דאורייתא אבל נשארים קדושי דרבנן, עיין בשו"ת ברית אברהם חאה"ע (סי' נ"ט), וזה מרומז גם בחידושי הרשב"א לכתובות ד' ג' ע"א סוף ד"ה שויא, שכותב בלשון ואפשר דקדושי מעקרי לגמרי וממזרים אינם נטהרים ואסורים לכהן וקרובים מדבריהם. ועיין בזה גם בשו"ת עין יצחק חאו"ח (סי' כ"ח אות כ"ג) ובעין יצחק חאה"ע השני (סי' מ"ב ענף ג') וכן בשו"ת עונג יום טוב (סי' ק"ס בתשובה השלישית), ועיין גם בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' ט' מה שדן בנתינת עצה ותושיה להלכה ולא למעשה בדבר הפקעת קדושין בביטול שליח הגט ע"י הבעל, [עיי' בב' תירוצי התוס' בגיטין ל"ג] וכן עיין בשו"ת מהרש"ם ח"ב (סי' ל"ג) שמביא ג"כ דברי הברית אברהם הנ"ל שנשארו קדושין דרבנן ע"ש." עכ"ל.וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה ח"א (סי' ע"ו) וז"ל:
"וכתב שם העונג יום טוב בסיום הדברים "מיהו בלא"ה אין זה תקנה שהרמב"ן בחדושיו כתב דמדרבנן אסורה לכהן אף היכי דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה - ומהאי טעמא לא מוזכר תקנה זו בשום פוסק ולא חזינן לרבנן קשישאי דעבדי הכי" עכ"ל, ורואים דלא רצה לסמוך בזה אכללא דספיקא דרבנן לקולא, או שהוא סובר שגם בדעת התוס' אפשר לפרש כהרמב"ן דמדרבנן מיהא אסור. גם במאירי ריש מס' כתובות מבואר דסובר נמי שאף לאחר ההפקעה מ"מ מדברי סופרים אסורה לכהן ובניה ממזרים, וכן ראיתי בשו"ת כת"ס חאה"ע סי' נ"א דאסיק לדינא שלכו"ע אסורה מדרבנן לכהן ולקרובים. גם הגאון מוהר"ש קלוגר כתב בשו"ת "האלף לך שלמה" אבה"ע סי' ל"ד לענין הפקעת קדושין בביטול הגט דל"מ שלכתחלה ודאי שאסורה לכהן אלא אף בדיעבד אם ניסת תצא, ומסתבר שלפי"ז גם הבן ממזר מדבריהם."על פי הדברים הללו לא ניתן להתירה להנשא לבועלה, כי אף אי נימא לדברי המהרש"ם שהקידושין פקעו מן התורה, אולם מדרבנן הוו קידושין ועדיין הווי בכלל האיסור של אחד לבעל ואחד לבועל וכיצד נתירה.
"ראשית הרי רוב הראשונים דעתם דלא כהתירוץ הא' שבתוס' גיטין שם, ונוסף לההסבר שכותבים התוס' שם בתירוץ השני שלכן לא מהני זאת, מפני דאי ידעינן שלכך מתכוין לא מפקעינן קדושין מיניה דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות, יעוין בחידושי הרשב"א לכתובות ד' ג' ע"א ד"ה שויא רבנן, שכותב לומר בתירוצו הראשון שם על זה, דכיון שאין דעתו לחזור לה ורק משום שיפקיעו הקדושין הוא עושה אין הגט בטל שאין תנאי זה וביטול כלום, ובשט"מ מובא תירוץ זה בשם הרמב"ן ע"ש, ויפה כותב להסביר זאת בשו"ת עונג יום טוב סי' קס"ט, כי הטעם דמהני ביטול אמרינן בפ' השולח ובפ' האומר משום דאתי דיבור ומבטל דיבור, ודיבור הביטול מבטל דיבור הגט, א"כ בעינן שיהא דיבור הביטול שיהיה באמת שתהי' אשתו שאז הוא היפך דיבור הגט, שבדיבור נתינת הגט רצה לגרשה ובדיבור הביטול רוצה שתהא אשתו ותחזור אליו, אבל אם גם עכשיו רוצה שלא תהי' אשתו עוד אין כח בדיבור זה לבטל דיבור הגט כיון שגם עכשיו אינו רוצה שתהיה אשתו ע"ש. [וכמו"כ יעוין בשו"ת עין יצחק חאה"ע סימן מ"ב אותיות י' - י"ג שכותב להוכיח מהש"ס כהתי' השני של התוס' בגיטין, ושלא רק בהיכא שירצה לחפות על בת אחותו ולטהר ממזרים, אלא הוא הדין בכל מקום שירצה לעשות כן במכוון כדי להפקיע הקדושין אז לא הפקיעו חז"ל הקדושין עיין שם]. עכ"ל.
"וחכם אחד רצה לאמר עצה טובה באשת כהן שאמרה שנאנסה תחת בעלה, שיתן גט ע"י שליח ויבטל שלא בפניו בפחות משנים דקי"ל דלא הוה ביטול כדאיתא בשו"ע אה"ע (ס' קמ"א ס"ק ס'), וכתבו התוס' בגיטין (דף ל"ב) ד"ה ור"נ דהטעם דביטול פחות משנים לא הוי ביטול משום מה כח ב"ד יפה, אבל מדאורייתא מהני אפילו שלא בפני שנים וכיון דהוה רק מדרבנן ע"כ דהטעם דאפקינהו רבנן לקדושין מיניה, כדאמר התם לרשב"ג דאמר ביטלו אינו מבוטל, וכיון דפקע קדושין למפרע לא איכפת לן בזנות דידה אם נבעלה לכשר. ואף שהתוס' הקשו שם דא"כ יחפה על בת אחותו ויכולים ממזרים לטהר, אלמא דלא ניחא להו בהאי תקנתא, היינו משום תקנת פרוצות אין לעשות מעשה שיפקיעו רבנן הקדושין, אבל משום תקנת בנות ישראל הכשרות שמסתפק לן אם נאנסה או לא, עדיפא האי תקנתא כדי שלא תצא מתחת בעלה."מבואר מדבריו של החכם ההוא שדרך זו נכונה אך ורק באופן שלא באה להציל את הפרוצות אלא רק את הכשרות, דהיינו בשונה מהמהרש"ם שהציע דרך זו כדי להכשיר ממזרים דהיינו הנולדים מאשת איש שזינתה או כדי לחפות על בת אחותו שהיא אשתו שזינתה, ותקנה זו מועילה גם לפרוצות, בזה ס"ל לחכם הנ"ל הנז' בשו"ת עונג יו"ט דהתוס' מודו שלכשרות יש לתקן תקנה זו, וכיון שאשת כהן שנאנסה הרי היא כשרה ואינה פרוצה, יש לתקן לה דרך זו כדי להתירה לבעלה.
"ראה ראינו את שכתבו המערערים כי הם מבקשים להתחזק ומתחרטים על מעשיהם בעבר. ודאי לא ננעלו דלתי תשובה והקדוש ברוך הוא חפץ בתשובת רשעים, כאמור בדברי נביאו "חי אני נאם ה', אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה" (יחזקאל לג יא), אך דרכי התשובה הן בעזיבת החטא והרחקה מכל הדומה לו והקרוב אליו ולא להפך - להיות 'טובל ושרץ בידו' (תענית טז א; רמב"ם הלכות תשובה ב ב-ג) לשנות ולהשתרש בחטא ולבקש היתרים שאין להם מקום בדין, "מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר ויהיה ריחו נודף"? (ברכות נא א; שבת לא ב) ועם כל הקושי שיש למערערים לפרוש זה מזו - זו חובתם על פי דין תורה, ואדרבה אפשר שיהיו ייסורי וקשיי פרישתם בחינת מזבח כפרה על שחטאו ועוו באיסורים שהם בכלל "תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין" (יומא פ א; רמב"ם שם א א) ויינצלו בזה מייסורים אחרים. הבא ליטהר מסייעים אותו (שבת קד א) וה' יערה עליהם רוח טהרה ממרום לפרוש מלחיות באיסור יחדיו".
הרב ישי בוכריס - אב"ד | הרב בן ציון ציוני | הרב עודד מכמן |