ה ח ל ט ה

בהמשך להחלטת ביה"ד מיום י' כסלו תשס"ט 7.12.08 עומדות בפנינו שלוש שאלות/תביעות מרכזיות להכרעתנו.
א. שאלת תוקפו של ההסכם שנחתם בין הצדדים טרם נישואיהם. והנגזר מכך, זכויות האשה במחצית מזכויות הבעל, ורכושו, הכולל דירה בעיר ק' ט', ומזונותיה, מיום הפירוד.
ב. תביעת הבעל וב"כ לחיוב האשה בגט, והטלת צווי הגבלה באם תסרב האשה לקבל גט.
ג. תביעת האשה לחייב את הבעל בכתובה ובפיצוי.

הצדדים וב"כ המציאו לביה"ד את סיכומיהם בצירוף אסמכתאות.

התקיימו מספר רב של דיונים הן בהרכב קמא והן בהרכבו הנוכחי של ביה"ד במהלכם נשמעו עדותם של שלושה עורכי דין שהיה להם קשר ישיר עם הצדדים בנוגע להסכם.

הצדדים וב"כ היו בביה"ד הגדול בערעור שהגישה האשה וב"כ על החלטות ביה"ד בהרכב קמא.

כמו כן התנהלו דיונים רכושיים בביהמ"ש שעיקרן תביעת בתו של הבעל כנגד האשה לסילוקה מהדירה הרשומה על שמה בטבעון, ותביעה נגדית של האשה להכרה בזכותה בדירה זו.

שתי התביעות הללו נדחו, וביהמ"ש הותיר לביה"ד את הסמכות לדון בחלוקת הרכוש כולל זכות האשה בדירה זו.

ביה"ד הציע לצדדים וב"כ מספר פעמים להגיע לפשרה ואף ישב עם באי כחם במטרה לקרב בין העמדות ולהגיע להסכם אולם הדבר לא צלח.
נקדים תקציר עובדתי הרלוונטי למתן החלטתי העולה מן החומר הרב שהצטבר בתיקים.
א. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בתאריך 7.02.00.
ב. לשני הצדדים אלו הם נישואין שניים ולכל אחד מהם שלושה ילדים מנישואין קודמים.
ג. לצדדים אין ילדים משותפים.
ד. הצדדים פרודים זה מזה כחמש שנים.
ה. הבעל עזב את הבית. הוא פתח תיק תביעה לגירושין, לדבריו, בגין התנהגותה של האשה הכוללת קללות, סחטנות, אי קיום יחסי אישות. לדברי האשה, הבעל נתן עינו באשה אחרת אשר חמדה את כספו, האשה פתחה תיק תביעהלשלום בית.
ו. הצדדים חתמו על הסכם חמשה ימים קודם נישואיהם במסגרתו נקבעו הסדרים רכושיים/זכויות/מזונות אשה והתנאים למקרה בו יבקש מי מהצדדים להתגרש.
ז. ההסכם נערך בסיועו של עוה"ד פ. ע' (אחיין של הבעל) ואושר ע"י עוה"ד צ. וקסמן נוטריון לאחר שהצדדים חתמו בפניו.
ח. מעדותו של הנוטריון עולה כי הצדדים קראו את ההסכם נשאלו אם הבינו אותו כמקובל וכן קבלו עותק מההסכם.
ט. מעדותו של עוה"ד צ. קלאוזנר עולה כי האשה התיעצה עמו קודם חתימתה על ההסכם, לכל הפחות בנוגע להפרדה הרכושית שיש בו.
י. האשה לא בקשה את ביטולו של ההסכם במשך כחמש שנים עד למשבר שפרץ ביניהם.
יא. ההסכם קובע הפרדה רכושית בכל הקשור לנכסים וזכויות הצדדים, אלא אם כן השקיעו הצדדים ורכשו נכס במשותף שנרשם על שמם לאחר הנישואין.
יב. אין רכוש/נכס/עסק הרשום ע"ש שני הצדדים.
יג. קיים רכוש וחברה הרשומים ע"ש הבעל.
יד. לצדדים חשבונות בנק נפרדים טרם נישואיהם לשם הפקידו משכורתם וחסכונות גם לאחר הנישואין.
טו. הבעל שילם את הוצאות הבית השוטפות בדרך כלל באמצעות חשבון העסק וכן את צרכי האשה ובתה (ראה פרוטוקול ביהמ"ש מיום 27.12.06 עמוד 65).
טז. האשה משתכרת כשלושת אלפים ש"ח לחודש, לדבריה.
יז. האשה חסכה כחמש מאות ש"ח לחודש ממשכורתה, יש לה קרן השתלמות בטוח חיים בשווי השנוי במחלוקת. לדברי האשה וב"כ כשלושים אלף ש"ח, לדברי הבעל וב"כ כמאה ששים וחמש אלף ש"ח.
יח. שווי נכסיו, זכויותיו ומשכורתו של הבעל שנוי במחלוקת לדברי האשה וב"כ מליונים רבים, לדברי הבעל וב"כ, הבעל שותף בחברה שיש לה חובות גדולים.
יט. ביה"ד קמא פסק שלאשה לא מגיע מזונות.
כ. האשה ערערה על החלטה זו, וביה"ד הגדול החזיר את התיק לביה"ד בהרכבו הנוכחי שידון בשאלת תוקפו של ההסכם, מאחר ולשאלה זו יש השלכה גם כלפי תביעת האשה למזונות.
כא. ביה"ד קמא הוציא פסק דין לפני כשלוש שנים שעל הצדדים להתגרש.
כב. האשה וב"כ ערערו על החלטה זו וערעורם נדחה. ראה החלטת ביה"ד הגדול מיום ז' אדר א' תשס"ח 13.02.08.
כג. הצדדים חיו יחד מספר שנים קודם הנישואין.

ע"כ תקציר עובדתי.
להלן טיעוני האשה וב"כ המרכזיים לביטול ההסכם:
שלוש טענות מרכזיות הועלו במסגרת סיכומיה והחומר הנלווה אליו.
א. טעות מצדה של האשה, הטעיה מצד הבעל, הדברים הללו מהווים פגם בכריתת ההסכם.
ב. עילת העושק המעוגנת בסעיף 18 לחוק החוזים בו נעשתה התקשורת (צ.ל. התקשרות) בחוזה, עקב ניצול מצוקה, חולשה שכלית, או גופנית או חוסר נסיון, תנאי חוזה גרועים במדה בלתי סבירה מן המקובל.
ג. בסעיף 5 להסכם נאמר כי הבעל מחוייב במזונות אשה "לפי רצונו בלבד". דבר זה נוגד דין תורה והכתובה עליה חתם הבעל לאחר ההסכם ויש לפעול בהתאם להתחייבותו בכתובה המבטלת את ההסכם.

כרקע להוכחת טיעוניה, בסעיפים א-ב' מציינת היא מספר עובדות:
א. האשה היתה והינה אשת חיל נאמנה לבעלה.
ב. האשה נתנה אמון בבעלה לא בדקה חשבונות.
ג. אשת בית תמימה חונכה מקטנות ללכת אחר הבעל וכך עשתה.
ד. האשה לא קבלה ייעוץ משפטי, זמן לשקול את העניין ו/או לעיין בו כראוי.
ה. ההסכם נחתם מספר ימים קודם החתונה, כאשר כל מעייניה של האשה נתונים אך ורק לחתונה, בעקבות כך האשה היתה מתוחה נפשית, נרגשת, וזהו ההסכם הראשון עליו היא חתמה.
ו. ההסכם נערך ע"י עוה"ד פיני ענתבי אחיינו של הבעל שדאג לבעל ונישל אותה, לדבריה העדים שהופיעו בביה"ד אינם אובייקטיביים וקשורים בדרך כזו או אחרת לבעל וב"כ.
ז. הבעל הציג לה מצג כביכול שדואג לעתידה הכלכלי בהעברת זכויותיו בביטוח החיים שלו על שמה לאחר מותו.
ח. הבעל איש עסקים ממולח הבקי ברזי המשפט ניצל את תמימותה של האשה ומעל באימונה, מציינת להחלטת ביהמ"ש בו ציינה השופטת צ. קינן מיום 13.06.07 עמוד 82.
ט. כהוכחה לטיעון ב' ציינה כי בהסכם ויתרה האשה ויתור גורף על כל זכויותיה בתמורה לפדיון פוליסת הביטוח שלבסוף לא הועברה אליה. הסכם כזה אינו מוסרי נוגד את חוק כבוד האדם וחירותו, את תקנת הציבור בהיותו גוזל מהאשה את זכויותיה המגיעות לה על פי חוק יחסי ממון, לוקה בחוסר תום לב ובכוונת זדון לרמות ולהטעות.
י. הוכחה נוספת מבקשת היא לראות בהחלטת ביהמ"ש מיום 13.06.07 בו דחתה השופטת את תביעת הבעל בשם בתו לסילוק האשה מהדירה בקרית טבעון, והכירה בזכותה בדירה זו מעצם קביעתה שהדירה שייכת לבעל וזיקתה של האשה לבית תידון בבית הדין.
יא. הוכחה נוספת מבקשת היא מביה"ד לראות מעצם חתימת הצדדים על שרטוטי תכנית הבנייה של הדירה הנ"ל כאומדן דעת של הצדדים לפיה לאשה זכויות בדירה זו.

באשר לשאלה המתעוררת מדוע נזכרה האשה לתבוע ביטול ההסכם רק לאחר מספר שנים הפנתה לדברי האשה מפרוטוקול הדיון בביהמ"ש ובו אמרה:
"קראתי את ההסכם ונחרדתי וכשישבתי לדבר איתו אמרתי לו זאת, והוא אמר לי שהוא יבטל את ההסכם ויצרף אותי לירושה".
יצויין כי הדברים נאמרו בהקשר לגרסתה לפיה מצאה את ההסכם בכיס מעילו של הבעל בשנת 2002-2003.
ע"כ תקציר טיעוני האשה וב"כ.
להלן טיעוני ותגובת הבעל וב"כ:
א. לצדדים אלו הם נישואין שניים, וכמקובל במקרים אלו ערכו הסכם, במסגרתו קבעו במפורש כי המדובר בנישואי נוחות וכאשר צד יבקש להתיר את קשר הנישואין באמצעות הודעת פירוד, לא יעמוד הצד השני בדרכו כך עוגנה הסכמה זו בסעיף 6 א' להסכם. על רקע זה הסכימו הצדדים להפרדה רכושית, למעט נכסים שיירכשו במשותף לאחר הנישואים ויירשמו על שמם.
אסמכתא לכך ציטט מפסקי דין של הרב דיכובסקי שליט"א בשבתו בביה"ד הגדול, בפסקי הדין הללו ניתח הרב שליט"א את כוונתם ואומד דעתם של בני זוג הבאים למסד את נישואיהם במערכת נישואין שנייה כדי להבטיח את עתידם עתיד רכושם ועתיד ילדיהם.
בהתאם לכך מבקש הוא מביה"ד לראות בתביעתו לגירושין מיום 3.08.05 כהודעת פירוד לאשה ולאכוף עליה את ההסכם.
ב. מעדויות של העדים (ענתבי שערך את ההסכם ווקסמן הנוטריון שאשרו) עולה כי הצדדים קראו את ההסכם, ההסכם הוקרא להם נמסר לידם במעמד החתימה ולא כפי שטענה האשה (בביהמ"ש) כי רק לאחר מספר שנים גילתה אותו בכיס מעילו של הבעל.
ג. האישור הנוטריוני מלמד על גמירות דעת מאחר ונעשה ע"י נוטריון מקצועי מהימן עם נסיון רב שנים שקיימת כלפיו חזקה משפטית שעשה מלאכתו נאמנה, מצרף אסמכתאות משפטיות ופסק דין של ביה"ד הרבני נתניה. לדבריו העד אין לו כל ענין עם הצדדים, מכחיש טענות האשה וב"כ כי הוא מקושר אליו ואל הבעל.
ד. האשה יצרה קשר עם עוה"ד קלאוזנר טרם חתימה על ההסכם וכפי שהעיד בביה"ד סיפרה לו שהבעל רוצה למסד את היחסים ביניהם ומבקש שתחתום על הסכם ממון והפרדה רכושית.
לעדות זו מבקש הוא מביה"ד לייחס משקל רב בהיותו עד שהוזמן מטעם האשה וב"כ.
ה. באשר לטענות האשה וב"כ לטעות הטעיה/עושק, מציין הוא לסעיף 15 לחוק החוזים בו נקבעה הגדרת "הטעייה": "לרבות אי גילויין של עובדות אשר לפי דין לפי נוהג לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
לדבריו, האשה וב"כ לא הרימו את נטל ההוכחה לאמור בסעיף זה. אדרבא, לדבריהם, מדובר באשר בוגרת, גרושה, עם נסיון חיים, הנסיבות העובדתיות הללו בצירוף העדויות של העדים יוצרות מארג אחד של הוכחות כנגד טענות האשה וב"כ.
ו. באשר לטענת עושק, טוען הבעל וב"כ, כי הוראות ההסכם אינם מקפחות את האשה. סעיף 8 בהסכם מדבר על הטבה שהאשה מקבלת והיא פרמית הבעל בפוליסת הביטוח. כמו כן הבעל התחייב במזונותיה ובמזונות בתה הקטינה וכן כל רכוש אשר יירכש מיום אישור ההסכם ממקורות מימון משותפים יהווה רכוש משותף בחלקים יחסיים למקורות המימון.
הסעיפים הללו מטיבים עם האשה ובתה ואינם מקפחים אותה כלל.
ז. הפרדה רכושית נהוגה בנישואין שניים כדבר שבשיגרה והדבר מעוגן בסעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון.
ח. העובדה שהאשה קבלה עותק מההסכם כבר בעת החתימה ולא פעלה מאז לביטולו, משמעותה, כי זכות הביטול גם אם היתה קיימת, אינה קיימת יותר וכפי שנאמר בסעיף 20 לחוק החוזים, שהביטול צריך להיעשות "תוך זמן סביר" לדבריו, שיהוי של כחמש שנים, לכל הדיעות הינו מעבר לזמן סביר, המאפשר ביטולו של הסכם.
ט. האשה לא השקיעה בנכסים הרשומים ע"ש הבעל כלל, כולל הבית בקרית טבעון הרשום ע"ש בתו של הבעל ונקנה מגלגולי דירות שהיו בעבר לבעל עוד טרם הנישואין.
(צירף פרוטוקול ביהמ"ש בו הודתה האשה בכך שלא השקיעה).
י. הצדדים שמרו על הפרדה רכושית בהתאם להסכם, מלאו אחר הוראותיו, הכוללות הפקדת משכורתם וחסכונותיהם בחשבונות הנפרדים שהיו להם טרם הנישואים.
הבעל שילם את הוצאות הבית ודאג לצרכי האשה ובתה הקטינה. הבעל פעל לרישום האשה כמוטבה בפוליסת הביטוח שלו (צירף מסמך המלצה).
יא. באשר לפרשנות ההסכם. ההסכם קובע בפירוש כי לכל צד הזכות לעשות בקניינו כרצונו ובנספח צויין במפורש מהו הרכוש הנפרד של כל צד.
בסעיף 3 ד נאמר:

"כל צד יהא רשאי לעשות ברכושו הנפרד כל פעולה שהיא לפי שיקול דעתו, והצד השני מצהיר כי אין לו ולא יהיה לו כלפי הצד האחר ו/או יורשיו כל תביעה ו/או טענה ו/או זכות מכל מין וסוג שהוא בכל עת שהיא לגבי הרכוש הנפרד ו/או הפירות ו/או הרווחים שיצטברו בעתיד מרכוש זה ו/או ממימוש הרכוש הנ"ל".

מכאן מבקש הוא להסיק שאין לאשה כל טענה לזכות ברווחי החברה בה הוא שותף, בזכויותיו ממקום עבודתו, או ברווחיו מכל נכס אחד הרשום על שמו ומוגדר כרכוש נפרד.
בסעיף 3 ה ו 3 ו' נקבע במפורש כי רק רכוש שיירכש ע"י שני הצדדים במימון משותף ויירשם על שמם יהיה שייך לשניהם.
מכאן מבקש הוא להסיק שהדירה בקרית טבעון בכל מקרה אינה שייכת לאשה.
לסיכום: מבקש מביה"ד לקבוע כי ההסכם בר תוקף, ובהתאם לכך לדחות טענת האשה למזונות, מחצית מרכוש הרשום ע"ש הבעל, מחצית מזכויותיו, וכן לבטל את העיקולים על נכסי הבעל שהוטלו ע"י ביה"ד לבקשת האשה ולחייב את האשה להתגרש.
ע"כ תקציר טיעוני הבעל וב"כ.
לאחר העיון בטיעוני הצדדים וב"כ ושיקול הדעת הנדרש לנסיבות העובדתיות המתוארות בריש דברינו, נראה לי כי יש לקבל את עמדת הבעל וב"כ בדבר תקפותו של ההסכם על כל המשתמע מכך. ומאידך, לקבל עקרונית את עמדת האשה וב"כ, לחייב את הבעל בתשלום הכתובה וכן בפיצוי בסכום שיניח את דעת ביה"ד. עם זאת להורות לצדדים להתגרש.

בנימוקיי להחלטה זו אקצר במסכת העובדות המפורטת ובהיבט המשפטי והתחוקתי שניתן ע"י הצדדים וב"כ. ומאידך, ארחיב בהיבט ההלכתי ובמשקל שיש לתת לטיעון השלישי שהוזכר ע"י האשה וב"כ בסיכומיה, ולא ניתן לו מענה ע"י הבעל וב"כ בסיכומיו ובתגובותיו.

אציין את העובדות הנדרשות להיבט ההלכתי שהן:
א. ההסכם נחתם ע"י הצדדים בנוכחות נוטריון שחזקה עליו שעשתה מלאכתו נאמנה שכן הוא בגדר אומן, ובמקרה כזה קיים הכלל הלכתי "חזקה אומן לא מרע אומנותיה", כלומר עומדת לכל אומן החזקה שלא יקלקל את מקצועו, ק"ו כאשר גם מעדותו של עוה"ד קלאוזנר עולה שהאשה נועצה עמו ולא יתכן להטיל דופי בכל העדים.
ב. הצדדים קראו את ההסכם הבינו אותו וחתמו עליו בנוכחות נוטריון מרצונם החופשי וכפי שהצהירו בפניו. בענין זה ההלכה קובעת בבירור כי החותם על מסמך/הסכם/שטר, אינו נאמן לטעון לא קראתי, לא הבנתי, לא דקדקתי, וגם אם אינו מבין לשון השטר מתחייב הוא במה שכתוב בו, ק"ו כאשר הוא מבין ויודע משמעותו. ראה טושו"ע חו"מ סימנים מ"ה סעיף ג' ובסמ"ע שם, סימן ס"א סעיפים י"ג-ט"ו ובנו"כ, טושו"ע אה"ע סוף סימן ס"ו, וכבר דנו על כך רבים מן הפדרי"ם גם אנוכי נדרשתי לכך לא מעט וכפי שציטט ב"כ הבעל בסיכומיו קטע מפסק דין שכתבתי מיום ב' ניסן תשס"ה.
ג. האשה חוותה בעבר הליך גירושין וסביר להניח שעברה הליך הסכם גירושין חתמה עליו וככל הנראה אושר בערכאה שיפוטית, כך שחתימתה על הסכם זה אינו הסכם ראשון כפי שטענה. ביה"ד מתרשם כי המדובר באשה בוגרת בעלת נסיון בהסכם אחד לפחות נראית משכילה ונורמטיבית לחלוטין.
ד. בנוסף, מעדותו של עוה"ד קלאוזנר עולה כי האשה ידעה כי היא עומדת לחתום על הסכם ובו הפרדה רכושית ובידה היתה הבחירה להסכים או לא להסכים לכך.
ה. הצדדים ביצעו בפועל את הוראות ההסכם וכפי שציין הבעל וב"כ, ההפרדה הרכושית התבצעה במלואה לאחר ההסכם. העובדה, כי האשה נזכרה לבקש את ביטול ההסכם שנים מספר לאחר חתימתה עליו, ולאחר ביצועו בפועל, ללא הסבר המניח את דעת ביה"ד ובניגוד לדברי עוה"ד וקסמן, מראים בעליל שאין בטענותיה ממש, גם אם נקבל חלק מדבריה מתוך זהירות יתירה. עדיין על פי כללי ההלכה הנקוטים בידינו אין להוציא ממון מהבעל על יסוד הטענות הללו. לו היינו נעתרים לבקשה זו, היינו מוצאים עצמנו עוסקים חדשות לבקרים בתביעות מעין אלו, ולא לכך נועד הצורך באישור הסכם חתום בנוכחות נוטריון או ערכאה שיפוטית.
ו. גם אם נקבל את דברי האשה, שהבעל לא רשם אותה בפועל כמוטבת, בפוליסת הביטוח שלו כפי שהתחייב, ומשכך טוענת שיש לבטלו, לדעתי אין בטענה זו לבטל את ההסכם, שכן כל הסכם מטיבו וטבעו הינו הסכם פשרה, ומשכך חל עליו הדין שנפסק בטושו"ע חו"מ סימן י"ב ובנו"כ שם, שבפשרה אם ביצעו הצדדים חלקים ממנה לא ניתן לחזור ולבטלה.
דברים מפורשים על כך כתב שם בערוך השולחן סעיף י"ד וז"ל:
"מה שאמרנו בפשרה צריכה קנין, היינו דווקא כשלא קיימו עדיין את הפסק של הפשרנים. אבל כשקיימו את הפסק כגון... אין יכולים לחזור אף בלא קנין, וכהאי גוונא בשאר דברים בקיום הפסק הוא יותר טוב מקנין, ואם מקצת הפסק קיימו ומקצת לא קיימו עדיין, ורוצה אחד מהן לחזור בו על מה שלא נתקיים אינו יכול לחזור, דהמקצת שקיים לא גרע מקנין"
הדברים הללו תקפים שבעתיים במקרה דנן בו נעשה קנין "סיטומתא" בחתימת הצדדים ועצם ביצוע חלקים מההסכם גם אם לא כולו כפי שטוענת האשה עדיין אין בטענתה כדי לבטלו.

לסיכום:
טענת האשה וב"כ לטעות מצדה של האשה נדחית בנסיבות הללו. ובאשר לטענתה להטעיה / עושק מצדו של הבעל:
ביה"ד בתוך עמו יושב ומאשר הסכמים מעין אלו לרוב, הסכם המדבר על הפרדה רכושית אינו חריג להסכמים בין צדדים בנישואין שניים שנעשים מטעמי נוחות כאשר הצדדים עדיין חוששים זה מזה וכל אחד בא עם מטענו מהסכם גירושין קודם, מה גם שבהסכם התחייב לבתה של האשה מזונות שאינו מחוייב בהן כלל, מקנה לאשה באופן חד צדדי זכויות בפוליסת הביטוח מנהלים שלו לאחר מותו.
קשה להבין מהיכן נלקחה טענה זו וכי לב"כ האשה המלומדת לא ידוע מנוהג זה המקובל בחברה בת ימינו.
יפים הם דברי הגר"ש דיכובסקי בפסקי הדין שצוטטו בסיכומי ב"כ האשה וכל המוסיף עליהם גורע.
פטור אנוכי מלהכנס לשאלת ההשקעה בנכסים הרשומים ע"ש הבעל ובגלגולי מימון רכישת הדירה בק' ט'.
הדברים הללו מתייתרים למקרא סעיף 3 תת סעיף ז המבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את כוונת הצדדים בעת חתימתם על השטר.
בסעיף זה נאמר:

"למען הסר ספק, מובהר כי רק אותו רכוש אשר יהיה רשום על שמות הצדדים ייחשב כרכוש משותף לצדדים, כאשר לכל אחד מחצית מהזכויות ברכוש זה, וזאת אך ורק כלפי נכסים שיהיו רשומים כנכסים משותפים ללא ציון חלקיהם".

סעיף זה מבטא באופן הברור ביותר שאך ורק רכוש הרשום ע"ש שני הצדדים ייחשב כרכוש משותף.

מה ערך יש למקורות המימון של הדירה בק' ט' או לחתימת הצדדים על תכניות שרטוט של דירה זו כדי לזכות את האשה במחצית הזכויות בדירה למקרא סעיף זה.

גם העובדה שביהמ"ש קובע בהחלטתו שהדירה שייכת לבעל ולא לבתו למרות שהדירה רשומה על שמה, אין בה כדי לזכותה במחצית מהדירה או תמורתה.

ביהמ"ש נקט בזהירות והעביר את ההחלטה בענין לביה"ד באשר הנושא בסמכותו של ביה"ד במסגרת חלוקת הרכוש בהתאם להסכם, וכל הבנה אחרת בהחלטת ביהמ"ש הינה מוטעית.

הנימוקים ההלכתיים הללו המתבססים על העובדות שציינו די בהן כדי לדחות את תביעת האשה וב"כ לביטול ההסכם, זאת בנוסף להיבט המשפטי תחוקתי שהעלה ב"כ הבעל בסיכומיו, ומסקנתו אחת שיש לדחות תביעה זו של האשה וב"כ.
לסיכום: אין תשתית עובדתית וראייתית לטענת האשה וב"כ לביטול ההסכם מטיעוני טעות/הטעיה/עושק הן מההיבט ההלכתי והן מההיבט המשפטי תחוקתי.

עתה לבירור הטענה השלישית שהעלתה האשה וב"כ בסיכומיה ומשום מה התעלם ממנה הבעל וב"כ.

בטענה זו גלומות שתי טענות: טענה א. סעיף 5 להסכם בו נאמר כי הבעל מחוייב במזונות לפי רצונו בלבד נוגד לדין התורה והתחייבות הבעל בכתובה שחתם לאחר מכן בהן הוא מחוייב במזונות אשתו בהתאם לרמתו הכלכלית ולא בהתאם לרצונו וזאת ע"פ הכלל ההלכתי שנקבע ע"י חז"ל "בעלייתו של בעל" כלומר שהבעל מחוייב להעלות את רמתה הכלכלית של האשה לרמתו שלו ולכן ההסכם בטל.

טענה שנייה הבעל חתם על התחייבותו למזונות אשה בכתובה ללא תנאים ומגבלות. התחייבות זו שבאה אחר ההסכם, היא זו שמחייבת את הבעל ולא ההסכם, ובהתאם לכך יש לחייבו במזונות אשה מיום הפירוד ועד לסידור הגט, בטענה זו רוצה האשה וב"כ לטעון אך ורק בעניין תביעתה למזונות ולא לתביעתה לחלוקת רכוש וזכויות הבעל.

לדעתי, יש לדחות טענות אלו מן הנימוקים כדלהלן:

המעיין בסעיף 5 יראה כי התחייבות הבעל אינה מתייחסת אך ורק למזונות אשה אלא גם למזונות בתה הקטינה כך שניתן ליחס את המשך המשפט בהתאם ליכולתו ועל פי רצונו, בהקשר להתחייבות הבעל למזונות בת האשה, כלפיה אינו מחויב לא מדין תורה ולא מתנאי הכתובה.

זאת ועוד, אין באמירה זו סתירה מפורשת לתנאי הכתובה שכן כתוב בה בהתאם ליכולתו וניתן לפרש זאת בהתאם לרמתו הכלכלית. כך שהמשך המשפט על פי רצונו בלבד אינו בהכרח מתייחס לאשה, אלא לבת האשה. ובכל מקרה כאשר מוצאים לכאורה סתירה בין שתי לשונות בשטר/הסכם, מפרשים את השטר/הסכם, באופן שלא יסתור וכפי שנפסק בטושו"ע חו"מ סימן מ"ב סעיף ה' ובנו"כ שם, עוד ניתן להסביר שבהתאם לרצונו הכוונה שתינתן לו האפשרות לטענת צאי מעשה ידייך בהתאם לכללי ההלכה.

ולדעת הסמ"ע סק"י (בשם הדרכי משה וב"י) ניתן לפרש כן אף כשהפירוש דחוק.

ובאשר לטענה השנייה הגלומה בטיעון זה, כבר פסקו הפוסקים במחלוקת זו של ר"מ ור' יהודה (ראה כתובות נ"ו ע"א) כר' יהודה שכל תנאי שבממון תנאו קיים ובהתאם לזה נפסק בטושו"ע אבה"ע (סימן ס"ט סעיף ו') בהקשר לחיובי בעל כלפי אשתו בזה"ל "התנה הבעל (קודם הנישואין) שלא יתחייב באחד מהדברים שהוא חייב בהם, או שהתנית האשה שלא יזכה הבעל באחד מהדברים שהוא זוכה בהם, התנאי קיים".

הלכה זו שוויונית היא הן כלפי החיובים שהבעל מתחייב לאשה עם נישואיו לאשה והן באשר לזכויותיו כמו מעשה ידיה. וכל זאת בענייני הממון שבניהם, כלפיהם בלבד נפסק כל תנאי שבממון תנאו קיים, וכמו שהבעל לא יכול לתבוע מהאשה את מעשה ידיה בהתאם לכתובה מאחר וחתם על הסכם הממון, כמו כן גם האשה לא יכולה לתבוע ממנו מזונות בהתאם לכתובה ובניגוד לנאמר בהסכם.
לסיכום: שתי הטענות הגלומות בטיעון השלישי שהעלתה האשה וב"כ נדחות. כך שנותרה על כנה החלטת ביה"ד בהרכב קמא לפיה אין מקום לחייב את הבעל במזונות אשה.
באשר לתביעת הבעל וב"כ לחייב את האשה בגט.

לדעתי יש להותיר את החלטת ביה"ד בהרכב קמא לפיה קבע כי על הצדדים להתגרש ולא בגדר המלצה גרידא, שכן פרק הזמן שחלף לא הטיב עם הצדדים. התפתחו יחסי עוינות קשים בגין התגוששותם בערכאות השונות והסיכוי לשלום בית כדרישת האשה אפסי ובכל מקרה לא ניתן לצקת לתוכו תוכן מעשי כיום.
ביה"ד מקוה שהאשה תכבד החלטה זו של ביה"ד במלואה.
באשר לתביעת האשה לכתובה ולפיצוי ע"ס מיליון ש"ח.
בנוגע לכתובה אין מחלוקת על כך שהבעל מחוייב לשלם לאשה מלוא תשלום הכתובה ע"ס עשרים וששה אלף ש"ח.

ובאשר לבקשתה לפיצוי נוסף, ידועה מחלוקת הדיינים בשאלה זו, לפני קום המדינה מצאנו באוסף פסקי דין מספר פסקי דין שנכתבו ע"י הרה"ר לישראל המחייבים את הבעל בפיצוי נוסף בהתאם לשיקול דעת ביה"ד בכל מקרה לגופו.
אולם בשנים לאחר מכן לא נהגו רוב בתי הדין לפסוק פיצויים נוספים ולמעט מספר פסקי דין הרוב לא חייב.

הנושא נדוש רבות והרחיב על כך הגר"א שרמן שליט"א חבר ביה"ד הרבני הגדול במאמר מיוחד "היסודות בהלכה לפיצויי גירושין לאשה" פורסם בספר שורת הדין כרך י' מעמוד קכ"ד והלאה, לא המקום להאריך בענין זה אולם נציין למסקנותיו הרלוונטיות למקרה דנן. שישנם שלושה סוגי פיצויים
א. פיצויים הקשורים לביצוע הגירושין.
ב. פיצויים הקשורים לתחום הממוני רכושי.
ג. פיצויים הקשורים בירידת ערך שער המטבע.
באשר לפיצויים הקשורים לביצוע הגירושין והרלוונטיים למקרה דנן הסכים עמו מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב שליט"א שיש לחייב את הבעל.
במאמר זה הובאו דברי התעלומות לב, הרדב"ז, שו"ת גבעת פנחס ועוד ומסקנתם היא שכאשר הבעל תובע לחייב את אשתו בגט ללא עילה הלכתית מבוססת שיש לחייב בפיצוי נוסף חוץ מכתובתה.
לדבריהם, יש לחייב את הצדדים להתגרש ובמקביל לחייב את הבעל בפיצוי בהתחשב במצבו הכלכלי.
הנימוק המרכזי שעמד בפניהם היא טובת האיש שלא יהיה באיסור וטובת האשה שלא תהיה אלמנה חיה.

ומכאן למקרה דנן, האשה פתחה תיק תביעה לשלום בית, גם בדיון האחרון שהתקיים בפנינו עדיין עמדה האשה על דרישה זו. אמנם ביה"ד בהרכב קמא כתב שאין מקום לשלום בית אולם לא נוכל להתעלם מכך שהבעל לא הוכיח את עילות התביעה שלו וכפי שציין זאת ביה"ד בהרכב קמא.
ובפרט לטענת הבעל וב"כ שהצדדים מורדים זה בזה ויש להחיל עליהם דינו של רבינו ירוחם לא נמצא בכל החומר שבתיקים בסיס הלכתי לחייב את האשה בגט וכמו שהעיר על כך לנכון ביה"ד בהרכב קמא.
יתירה מכך לא ניתן להחיל על האשה דינו של רבינו ירוחם בנסיבות הללו בו אך ורק בדיון האחרון דרשה שלום בית.
ראה על כך דבריו של הגר"א שרמן שליט"א בפסק דין פורסם בפד"ר כרך כ' מעמוד 127 ואילך.
אשר על כן יש בהחלט להחיל על הבעל חיוב בפיצוי האשה מעבר לסכום הכתובה כדי לבצע את הגט.
ומאחר ולא ברור לנו יכולתו הכלכלית של הבעל. הבעל שותף בחברה בה שותפים גם קרובי משפחתו, ולא ידוע מה חלקו בשותפות זו.
בין הצדדים וב"כ קיימים חלוקי דעות קיצוניים בענין זה, ברווחי החברה, וכן ברכוש נוסף של הבעל וקיים קושי לבדוק את הדברים לאשורן במסגרת זו של ביה"ד מאחר ומעורבים בו צדדים שלישיים שלביה"ד אין סמכות לבדוק בחשבונותיהם.

לסיכום: יש לחייב את הבעל בתשלום הכתובה.
ובאשר לפיצוי, ביה"ד קובע שלאשה מגיע פיצויים בנוסף לכתובה ועל הצדדים וב"כ לנהל מו"מ ענייני כדי להגיע להסכם פשרה על גובה הפיצוי.
לאור האמור מחליט ביה"ד כדלהלן:
א. תביעת האשה וב"כ לביטול ההסכם שנחתם בין הצדדים מיום 2.02.00 נדחית.
ב. תוקפו של ההסכם עומד במבחן הן מההיבט ההלכתי והן מההיבט המשפטי ומחייב את הצדדים.
ג. בהתאם לכך, תביעת האשה למזונות מיום הפירוד נדחית, כל צד יישאר בעלים על רכושו וזכויותיו.
ד. על הצדדים להתגרש.
ה. הצד המעונין רשאי לפתוח תיק לסידור גט.
ו. תביעת האשה וב"כ לתשלום כתובה ותוספת מתקבלת, ועל הבעל לשלם לאשה סך עשרים וששה אלף ש"ח במועד סידור הגט עובר לביצועו.
ז. באשר לתביעת האשה וב"כ לפיצוי ע"ס מליון ש"ח ביה"ד קובע שלאשה מגיע פיצוי נוסף שיניח את דעת ביה"ד. באשר לגובה הפיצוי, ביה"ד ממליץ לצדדים וב"כ לנהל מו"מ אינטנסיבי וענייני ע"מ להגיע להסכם פשרה בסכום סביר ולהעבירו לאישור ביה"ד.
ח. הצדדים וב"כ רשאים להופיע בכל יום בין השעות 8.30-9.00 או 12.00-1.00 לצורך אישור ההסכם.
ט. בהיעדר הסכם כל צד יעביר לביה"ד הצעתו בתוך 14 יום עם עותק לתגובת הצד השני.
י. באשר לתביעת הבעל וב"כ לביטול העיקולים ביה"ד יתן דעתו על כך בהתאם להתפתחויות.
(-) מימון נהרי, א ב " ד
מצטרף למסקנות.
(-) יוסף יגודה, ח ב " ד
תופעת הנישואין השניים בגיל מתקדם, שבד בבד עם התפרקותם לאחר תקופת נישואין יחסית לא ארוכה, גוררות תביעות רכושיות מופלגות וברובם ע"י האשה, מוכרת מאוד.

תופעה זו היא תוצאה ממהותם של הנישואין השניים שנוצרים בחלק גדול מהמקרים מתוך שקולי כדאיות של שני הצדדים ולא מתוך אהבת נעורים.

הסיבות לכך ידועות, ואחת הסיבות היא, שאשה מחפשת איש מצליח שמשתכר יותר ממה שהיא מסוגלת להוציא. האיש חש את רצונה העז של האשה להינשא בארנק שבכיסו ולכן הוא דורש לערוך הסכם ממון על בסיס הפרדה רכושית מוחלטת קודם הנישואין.

בהסכם זה חפצים הצדדים לשמור את כספם ורכושם לטובתם ולטובת ילדיהם מנישואין ראשונים. מאידך בדידותו של האיש קשה עליו ולכן הוא מחפש בת זוג שתקל על בדידותו במובן האישי ובתחזוקה הביתית, בנישואין שכאלו החיבור בין הצדדים הוא צר מאוד, ובהתאם לכך תנאי הסכם הממון הם כאלו שנועדו לאפשר פירוק נישואין עפ"י יוזמת אחד הצדדים, מבלי שתביעת זכות כלשהי תעמוד למכשול.

השקפה זו מוכרת היטב לצדדים הבאים להינשא בנישואין שניים ועל דעת כן הם כורתים את ברית הנישואין.

מאידך מאחר ונישואין אלו כאמור כה נפיצים עם יכולת פירוק קלה למדי הם מתפרקים ללא עילות מבוססות, לפיכך שומה על ביה"ד לדאוג לכך שהאשה לא תהיה קלה בעיני הבעל להוציאה בבחינת השתמש וזרוק ועליו לפצותה בממון.
לאור האמור: אני מסכים למסקנתו של אב"ד הגר"מ נהרי שליט"א
א. הסכם הממון עובר לנישואין תקף.
ב. על הבעל לשלם לאשה את הכתובה בשלמותה בתוספת פיצוי שגובהו יקבע בהסכמת הצדדים.
(-) אברהם מייזלס, ח ב " ד

ניתן ביום י"ב שבט תש"ע (27/01/2010)
(-) הרב מימון נהרי, אב"ד (-) הרב יוסף יגודה, דיין (-) הרב אברהם מייזלס, דיין